תביעה בגין תאונת דרכים באשדוד

תובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, מבטחת רכבו, בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום שישי 20.10.06 בשעה 06:30, או בסמוך לכך, עת נהג ברכבו באשדוד, כשלפתע הגיחה מכונית שהתנגשה ברכבו (להלן: "התאונה" או "תאונת הדרכים"). 2. הנתבעת הודתה בחבותה (עמ' 16 לפרוטוקול) ועל כן חלוקים הצדדים רק בשאלת הנזק. 3. בהסכמת הצדדים, לאחר דיון בבקשת התובע למנות לו מומחה רפואי, מונה הפרופ' רמי מושיוב, מן המרכז הרפואי הדסה ירושלים, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן גם: "המומחה הרפואי") והוא קבע, בחוות דעת מיום 1.7.2008, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, אולם רק חציה מיוחס לתאונה. 4. במסגרת פרשת ההוכחות העידו: אשתו של התובע, התובע עצמו וכן נחקר, בידי שני הצדדים, המומחה הרפואי. 5. עם סיום פרשת ההוכחות, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תחשיבי נזק, בניסיון להביאם לכלל הסדר פשרה, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר על בסיס הצעת הפשרה של בית המשפט, שנמסרה לצדדים לאחר שהגישו את תחשיבי הנזק מטעמם. 6. בנסיבות אלה, הוגשו סיכומים בכתב. 7. התובע עותר לייחס את מלוא אחוזי הנכות שנקבעו לו ע"י המומחה הרפואי - לתאונה ולכל הפחות, להעמיד את נכותו, כתוצאה מן התאונה, על 4%. 8. התובע עותר לפצותו, בגין התאונה, בסך של 99,541 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 8.1 הפסד שכר ואבדן כושר השתכרות - לעבר - 39,541 ₪ 8.2 הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' - לעבר - 25,000 ₪ 8.3 הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' - לעתיד - 25,000 ₪ 8.4 כאב וסבל - 10,000 ₪ סה"כ - 99,541 ₪ 9. הנתבעת סבורה, כי הסכומים בהם נוקב התובע בסיכומיו, הם מופרכים, מוגזמים וללא כל בסיס ראייתי, כאשר הוא מתעלם כליל מעדותו של המומחה הרפואי, אשר עמד על חוות דעתו, בה קבע לתובע נכות מינורית בשיעור 2.5% בלבד. 10. לטעמה של הנתבעת, שב התובע לעבודתו זמן קצר לאחר התאונה והתמיד בה ללא כל מגבלה וכי הוא מנסה, בכל דרך, "להלביש" את נזקיו מן העבר על התאונה, ממנה החלים כעבור זמן קצר, מתוך כוונה ברורה "להוציא כמה שיותר כסף מן הנתבעת", כלשונה - והיא עותרת לבית המשפט שלא ליתן יד לכך. 11. לטעמה של הנתבעת, זכאי התובע, בסך הכל, לפיצוי בסך 3,311 ₪, בגין התאונה. 12. בשל תקלה, ניתן פסק הדין באיחור - ועם הצדדים הסליחה. ב. הנכות הרפואית 1. כאמור, קבע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, כי לתובע 5% נכות צמיתה, לפי מחצית סעיף 37(5)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות המל"ל). אולם, קיים קושי בקביעת הקשר בין נכות זו לבין התאונה, בשל נתוני העבר המלמדים על כאבי צוואר בעברו, שלוו, בין היתר - כך מציין המומחה בחוות הדעת - גם בכאבי כתפיים ובהגבלת תנועות, כאשר מנגד, ניתן להתרשם שהתובע לא סבל מבעיות צוואר מאז שנת 2003 ועד לתאונה, במשך למעלה משלוש שנים. 1.1 על כן הגיע למסקנה, כי התאונה גרמה רק להחמרת מצב רפואי קודם ולא לנכות כולה. 1.2 בנסיבות אלה, ייחס המומחה לתאונה - 2.5% נכות צמיתה. 2. הנתבעת מבקשת לאמץ את קביעתו זו של המומחה הרפואי. לעומתה, התובע מבקש, כאמור, להתעלם מקביעת המומחה ולייחס את מלוא הנכות שנמצאה - לתאונה. 2.1 התובע מפנה להלכה, לפיה מוסמך בית המשפט לסטות מקביעות מומחים מטעמו. 3. לטעמו של התובע, מאז שנת 1996 אין לו תלונות על הצוואר; הממצאים, בגינם קבע המומחה את הנכות, לא היו קיימים - עובר לתאונה - ולכן הנכות בשלמותה היא תוצאת התאונה וכך הוא עותר מבית המשפט לקבוע. 3.1 למצער, הוא מבקש מבית המשפט, כאמור, לייחס לתאונה לפחות 4% נכות צמיתה. 4. עוד עותר התובע, לקבוע נכות זמנית ואי-כושר מלא למשך כל תקופת אישורי המחלה, כפי שאישר - לטעמו - המומחה, במסגרת חקירתו הנגדית. *** 5. המומחה קובע, בחוות דעתו, כי התובע מתלונן על כאבי צוואר בעקבות התאונה ובבדיקתו מצא הגבלת תנועות מזערית המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקת ה- C.T הדגימה שינויים ספונדילוטיים ודיסקוגניים במספר גבהים, עם לחץ קל על השק - ועל כן, כאמור, נכותו של התובע לצמיתות היא בשיעור 5% לפי מחצית מסעיף 37(5) א' לתוספת לתקנות המל"ל. 6. אכן, צודק התובע בציינו, כי ההלכה היא שמסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט ומלאכת הסקת המסקנות, החורצת את גורל השאלות השנויות במחלוקת מסורה, באופן בלעדי, לבית המשפט. 6.1 על כן, מדייק הוא בקביעתו, כי בית המשפט רשאי להגיע למסקנה שונה מן האמור בחוות דעתו של המומחה, מן הטעמים המפורטים בסיכומיו. 7. צודק גם התובע בציינו, כי גם בית משפט זה סטה בעבר ממסקנות מומחים רפואיים בתיקים שונים. 8. יחד עם זאת, קבעה הפסיקה לא פעם, כי ההנחה היא שמומחה, המתמנה ע"י בית המשפט, פועל בהגינות ובתום לב ובדרך כלל חוות דעתו מתקבלת ועל פיה מחושבים הפיצויים. 9. הכלל שנשתרש בפסיקה, לעניין סטייה מחוות דעת מומחה שמינה בית המשפט, הוא שיש לקבל חוות דעת מומחה בתחום בו הוא מונה, אלא אם יש נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעתו של המומחה. 10. וכך נקבע למשל, בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק'-על 90(2) 532: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". 11. בענייננו, הסביר הפרופ' מושיוב בחוות דעתו, כי קיים אמנם קושי בקביעת הקשר בין נכות התובע לבין התאונה, בשל נתוני העבר המלמדים על כאבי צוואר, שלוו, בין השאר, בכאבי כתפיים ובהגבלות תנועה ומאידך גיסא, אין תלונות על בעיות בצוואר, במשך למעלה מ- 3 שנים, עד לתאונה - ועל כן סביר להניח, שהתאונה גרמה להחמרת מצב קודם ולא לנכות כולה וסביר שהחלוקה היא מחצית. 12. המומחה עומת ארוכות עם קביעותיו אלה, במסגרת חקירתו הנגדית בידי ב"כ התובע, אך נותר איתן בעמדתו, כי ניתן לייחס לתאונה רק 2.5% נכות מתוך חמשת האחוזים שמצא, תוך שהופנה למסמכים רפואיים ורישומים בתיקו הרפואי של התובע, והתייחס למסמכים ורישומים אליהם הופנה ע"י ב"כ התובע. 13. המומחה הסביר את דרך פעולתו ואת שיקוליו ולדברי ב"כ התובע, לפיהם אין במסמכים הרפואיים שקדמו לתאונה, התייחסות ספציפית לצוואר, הוא השיב: "הרופא שמטפל בו מתרשם שיש לו שינויים ניווניים בצוואר והוא מפנה אותו לאורטופד. הוא מדגיש את ירידת התחושה בשתי הידיים והוא מתרשם שהסיבה היא צווארית 'בנוכחות שינויים ניווניים' שגם אותם הוא מדגיש" (עמ' 2 לפרוט', ש' 17 עד ש' 21). 14. המומחה הדגיש, שתלונותיו של התובע הן בעיקר מאזור הכתף, אבל הרופא שולח לצילומי רנטגן של הצוואר "מפני שהתלונות הללו וגם אלו שהזכרתי לפני כן יכולות לנבוע מבעיה צווארית" (עמ' 3 לפרוט', ש' 13 - 15). 15. ובהמשך הבהיר: "...כאשר יש תלונות שמתרכזות בחגורת כתף זו או אחרת או בשתיהן, ייתכן שהסיבה היא צווארית. התיקון שלי התייחס להגבלת התנועות מפני שלא מדובר דווקא על הגבלת תנועות אמיתית בכתף. מדובר על תלונות מהכתף ואז קורה שבבדיקה יש איזה רושם שהבעיה היא בכתף, כולל הגבלת תנועות ובכל זאת, אם זה נמשך ואם מבררים יותר... מסתבר שהבעיה היא לאו דווקא בכתף אלא בצוואר ולעיתים זה גם הפוך" (עמ' 3, ש' 31 - 36). 16. הסברו של המומחה הרפואי הניח את דעתי ולא מצאתי סיבה - וודאי לא כזו שבולטת לעין ולא מצאתי, כי הועלו נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעתו. 17. הנני קובע, איפוא, כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור 5%, לפי מחצית מסעיף 37(5)א' לתוספת לתקנות המל"ל, אך רק מחצית ממנה מיוחסת לתאונה. 18. בנוסף, הנני מאמץ את השינוי, במהלך חקירת המומחה, בעמדתו לגבי תקופת הנכות הזמנית, דהיינו, שגם 24 הימים המצטברים בתקופה של שנתיים, מיוחסים לתאונה (למעט חופשת המחלה בשל הדלקת בדרכי הנשימה העליונות - שלא נכללת בחישוב דלעיל). ג. הפסדי שכר לעבר 1. לטענת התובע, הוא השתכר, עובר לתאונה, סך של 17,909 ₪ לחודש נומינלית. 2. כתוצאה מן התאונה, הוא נעדר מן העבודה במשך כשבועיים, בחודשים 11/06 - 10, בהם השתכר 26,954 ₪, במקום 35,818 ₪ ומכאן שנגרם לו נזק ישיר בשיעור 8,864 ₪. 3. עוד טוען התובע, כי בשנים 2006 - 2008 הוא נעדר מן העבודה, לסירוגין, במשך 23 ימים, במהלכם קיבל תשלום ע"ח ימי מחלה, מה שגרם לו להפסד של 5 ימי מענק בפרישה - ובסה"כ 2,550 ₪. 4. בנוסף, טוען התובע, כי עקב מגבלותיו הוא נאלץ לעבוד פחות שעות נוספות. כפי שפירט בסעיף 12 לתצהירו, ומאחר ולא נחקר על טענתו זו, במסגרת חקירתו הנגדית, הוא סבור שיש לקבל את גרסתו. 4.1 בנסיבות אלה, יש להעריך את הפסדיו מאז התאונה ועד למועד פרישתו לפנסיה (5/09) - והתובע מבקש לפצותו, בגין הפסדיו עקב הפחתת מס' השעות הנוספות בסך של 20,774 ₪, חישוב אריתמטי מלא על בסיס 4% נכות משכר נומינלי - עובר לתאונה - בסה"כ 29 חודשים. 5. בסך הכל עותר, איפוא, התובע לפצותו, בגין הפסדי שכר לעבר - בסך של 32,188 ₪ נומינלית ובשיערוך ליום הגשת הסיכומים 39,541 ₪. 6. לטענת הנתבעת, לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית בגין התאונה, כל נכות תפקודית - וכושר השתכרותו לא נפגע במאומה כתוצאה מפציעתו השטחית, לטעמה, בתאונה - והוא אכן חזר לעבודתו ללא כל מגבלה. 7. לטענת הנתבעת, אישר התובע, כי ביצע שעות נוספות, לא נזקק לעזרה, טס לחו"ל והוא מתפקד כאחד האדם. 8. לחילופין טוענת הנתבעת, כי ככל שהתובע סבל מהגבלות תפקודיות כלשהן, הרי שאלה נובעות מעברו האורטופדי העשיר, כלשונה, וללא כל קשר לפגיעתו הקלה בתאונה. 9. אשר על כן ומאחר ולטעמה לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית, סבורה הנתבעת, כי לא נגרמו לו כל הפסדי שכר בעבר ועל כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. 10. הנתבעת מתייחסת גם לראש הנזק של הפסדי שכר בעתיד, אך מאחר והתובע עצמו, בסיכומיו, איננו טוען להם וממילא יצא לפנסיה - אין מקום להתייחס לראש נזק זה. *** 11. ראש הנזק של הפסדי שכר לעבר, הוא ראש נזק מיוחד והנזק במסגרתו טעון הוכחה, "ברחל בתך הקטנה". 12. בפסק הדין המנחה, ע"א 379/74, 525/74 אסבסטוס נ' פזגז, פד"י ל(3) 281, 284, נקבע, בין היתר, כי: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט; הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד, חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את היקפו ואת שיעורו". 13. המומחה נשאל במפורש לגבי תקופות הנכות הזמנית של התובע בעקבות התאונה והסכים, שיש להכיר גם בימי המחלה שניתנו לתובע בסמוך למועד התאונה, הגם לא ברצף ולמעשה, כשבועיים ימים, כפי שטען התובע מלכתחילה (מעמ' 6, ש' 37 לפרוט', עד עמ' 7, ש' 14). 14. עוד הסכים, כאמור,כי גם ימי המחלה לסירוגין במהלך השנים - 2007 - 2008, אליהם הופנה ע"י ב"כ התובע - מיוחסים לתאונה וכלשונו: "אני מסכים שימי המחלה הללו הם, בסופו של דבר, פועל יוצא של התאונה" (עמ' 7 לפרוט', ש' 27 - 28). 14.1 "זה די שכיח - העיד המומחה - שהתובע פונה לרופא בגלל התעצמות הכאבים והרופא סבור שחופשה של כמה ימים תשפר את המצב ונותן לו באמת ימי מנוחה" (עמ' 7 לפרוט', ש' 26 - 27). 15. על כן ראוי להכיר במלוא ימי היעדרויותיו של התובע, כמפורט בתעודות המחלה שצירף לתצהירו, כנזק מיוחד שנגרם לו בהפסדי שכר. 15.1 התאונה אירעה ביום 20.10.06 ומיום 22.10.06 ואילך, צורפו תעודות מחלה המצטברות ל- 33 יום, כך שבניכוי 14 ימים ובתוספת היומיים הראשונים - הוכחו 21 ימי היעדרות בגין התאונה. 16. ער אני לעובדה, כי בסמוך לאחר התאונה, נסע התובע לצרפת, אולם לטעמי, יש הבדל בין ימי עבודה, שלגביהם קיבל התובע תעודות מחלה, לבין נסיעה לחו"ל ואין משמעות חופשת מחלה - היעדר אפשרות לנסוע לחופשה לחו"ל. 17. היטיבה לתאר זאת רעייתו של התובע, שעדותה הייתה בד"כ אמינה: "הוא לא היה מוגבל עד כדי כך אבל כאבים היו. כאבים אפשר לסחוב ולנסוע". 18. למעשה, גם ב"כ הנתבעת, בהגינותה, הסכימה, בסע' 32 לסיכומיה, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ימי המחלה. 19. עפ"י נספח ח' לתצהיר התובע, שהוא אישור רמ"ד פרט ושכר אצל המעביד, איבד התובע, בפרישה, בגין ימי המחלה שניצל, כ- 5 ימי מענק, כשעלות כל יום היא כ- 510 ₪, בהתאם לתלושי השכר. 20. שונים הדברים בכל הנוגע לטענה בדבר הפחתת שעות נוספות. 21. מלכתחילה טען התובע, כי לאחר התאונה לא עבד שעות נוספות כלל (עמ' 14, ש' 11). 21.1 כשעומת עם תלושי השכר, שהוא עצמו צירף, לגבי התקופה שלאחר התאונה, טען, כי אין מדובר בשעות נוספות, אלא בימי מחלה וכאשר הועמד על טעותו, טען ש"זה לא יכול להיות. בחיים לא עשיתי שעות נוספות. שעות נוספות לא משולמות לי בכלל" (עמ' 14, ש' 21 - 23). 22. מעיון בתלושי השכר נראה בעליל, כי טענתו של התובע "איננה מדויקת", בלשון המעטה וכאשר נוכח בכך התובע, טען: "אז יש טעות פה" (עמ' 14, ש' 37). 23. לא הובאה כל ראיה לקיומה של טעות בכל תלושי השכר וגיליונות הנוכחות שהוגשו. 24. מעיון בתלושי השכר, גם רואים עקביות בביצוע שעות נוספות ואף עליה מתונה - בוודאי לא ירידה רצופה. 25. צודק התובע בהפנותו להלכה, לפיה, במקרים שבית המשפט מתקשה בקביעת הפיצוי, בשל היעדר אפשרות לערוך חישוב מפורט של הנזק המיוחד, הוא רשאי לפסוק סכום גלובלי, אולם זאת בתנאי שמתרשם שאכן נגרם נזק זה ולא ניתן היה להמציא פרטים מדויקים לצורך חישוב. 25.1 בענייננו, לא הונחה התשתית העובדתית לטענה, כי לאחר התאונה נאלץ התובע להפחית במס' השעות הנוספות שעבד, בהשוואה לתקופה שקדמה לתאונה. 26. הנני פוסק לתובע, איפוא, בראש הנזק של הפסדי שכר לעבר, בשיערוך להיום, סך של 23,000 ₪. ד. הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' - לעבר ולעתיד 1. לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות רפואיות ונלוות, לרבות תשלום לאמבולנס, טיפולים וביקורים אצל רופאים, הוצאות לרכישת תרופות, תשלומים רבעוניים והוצאות שונות שלא כלולות בסל הבריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי - אולם הוא לא שמר על כל הקבלות. 2. כמו"כ, לטענתו, הוא נדרש להגיע לטיפולים רפואיים, כמפורט בנספח ה' לתצהירו, לרבות: צילומים, אולטרסאונד ו- c.t. 3. על כן, הוא עותר לפסוק לו, לגבי ראשי נזק אלו לעבר, סך של 25,000 ₪. 4. אשר לראשי נזק אלו לעתיד, מתבקש בית המשפט להניח, כי לאור הפגיעה בה נפגע התובע בתאונה, הוא יזדקק בעתיד לטיפול רפואי, אשר בחלקו איננו ממומן ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי. 5. התובע מפנה להלכה, לפיה הנטל להוכיח, כי את הטיפולים והאביזרים הרפואיים הדרושים לו יכול הניזוק לקבל מקופת החולים, מוטל על המזיק וטוען, כי הנתבעת נמנעה מלהתייחס לעניין וחזקה עליה שידעה מדוע. 6. התובע טוען, כי מדובר בפגיעה שהותירה בו את חותמה ויש לקחת זאת בחשבון, בעיקר לאור גילו - ועל כן, הוא עותר לפסוק לו, בגין ראשי נזק אלו לעתיד - סך של 25,000 ₪ נוספים. 7. הנתבעת מציינת, כי התובע לא גיבה טענותיו בקבלות שיש בהן כדי להעיד על זכאותו לסך כלשהו. 8. עוד טוענת היא, כי דרישותיו של התובע, בראשי נזק אלו, הן מקוממות, לאור העובדה, ששבועיים לאחר התאונה נסע לחו"ל לחופשה. 9. לגבי הוצאות רפואיות, טוענת הנתבעת, כי התובע זכאי לקבל את כל הטיפול הרפואי, הפארא-רפואי, התרופתי, הסיעודי, הפיזיותרפי והשיקומי מן המוסדות הרפואיים המוכרים, לרבות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי - והוא אף קיבלם ומקבלם בפועל, בהיותם נכללים במסגרת סל הבריאות. 10. עוד מפנה הנתבעת להוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 - 2010), התשס"ט - 2009 (להלן גם: "חוק ההתייעלות הכלכלית") ו/או בהתאם לתיקון חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002, התסש"ב - 2002) (להלן גם: "חוק ההסדרים") וטוענת, כי החל מיום 1.1.2010, קופות החולים הן אלה שתישאנה בהוצאות רפואיות והן בלבד ולפיכך, אין מקום לחייב אותה, בראש נזק זה, בסכום כלשהו, מיום 1.1.2010 ואילך. 11. על כן סבורה הנתבעת, כי התובע לא זכאי לפיצוי כלשהו בראשי נזק אלו. 12. לגבי עזרת הזולת לעבר ולעתיד, טוענת הנתבעת, כי מדובר בתובע שנקבעה לו נכות אורטופדית זעירה ונכות בשיעור מזערי זה, איננה מצריכה עזרת הזולת, לא כל שכן בשכר. 13. עוד מציינת הנתבעת, כי התובע מאשר, כי לא קיבל עזרה בשכר ואם נזקק לעזרת בני המשפחה, הרי היא לא חרגה, לטענתה, מעזרה הניתנת בין בני משפחה בנסיבות כאלה - ועל כן, איננה ברת פיצוי (ע"א 327ש81 ברמלי נ' חפיז, פד"י ל"ח (3) 580, 588. 14. על כן סבורה הנתבעת, כי התובע לא זכאי לפיצוי כלשהו גם בראש נזק זה - לעבר או לעתיד. *** 15. אכן, גם ראשי נזק אלו לעבר, הם ראשי נזק מיוחד, שאותו יש להוכיח "ברחל בתך הקטנה". 16. התובע אמנם צירף רק מספר קטן של קבלות על קניית תרופות, תשלומים רבעוניים, תשלום לקופת החולים עבור בדיקות ופרוצידורות שונות בעקבות פגיעתו בתאונת הדרכים, אולם הפסיקה קבעה, כי די אם הצביע תובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפסקם באופן גלובלי. 17. גם אם קופות החולים מחויבות להעניק טיפול רפואי ואביזרים רפואיים ומכוח חוק ההתייעלות הכלכלית הן עושות זאת לבדן מיום 1.1.2010, הרי שהן גובות השתתפות עצמית באספקת תרופות וכמעט בכל טיפול רפואי, כאשר תעריפי טיפולי רפואה משלימה, שסביר כי יזדקק להם גם בעתיד, הם גבוהים יחסית. 18. על כן זכאי התובע להחזר כל ההוצאות שהוציא ושיוציא בגין התאונה וניתן להעריך, באופן גלובלי, את סך הפיצוי המגיע לו, לאור מספר ומהות הטיפולים והיקפם בהתאם לתעריפים הנקובים בקבלות שהוגשו וכן עלות הנסיעות לאותם טיפולים. 19. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובע, בגין ראשי הנזק של הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, סך של 7,500 ₪. 20. אשר לעזרת צד ג', צודקת הנתבעת בטענתה, כי שיעור נכות של 2.5%, בנסיבות פגיעתו של התובע, איננו מצדיק עזרת צד ג' - לא בעבר ולא בעתיד. 20.1 התובע הודה, כי לא נזקק לעזרת צד ג' בשכר והגם שהתובע לא פירט את סוג והיקף העזרה שקיבל מאשתו ומבני משפחה (סעיף 14 לתצהיר העדות הראשית מטעמו) והסתפק בתיאור סתמי, סביר להניח, שאם נזקק לעזרה כלשהי, היא לא עלתה בהיקפה ובמהותה על עזרה שמקבל אדם מן הישוב מבני משפחתו בנסיבות כאלה - ועפ"י הפסיקה, כאמור, עזרה כזו איננה ברת פיצוי. ה. כאב וסבל 1. התובע עותר לפסוק לו, בגין ראש נזק זה, את הפיצוי המכסימלי האפשרי מכוח הוראות תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממוני), המסמיכות את בית המשפט לפסוק פיצוי בשיעור של עד 10% מן הסך המכסימלי. 2. במקרהו של התובע, הסך בפיצוי המכסימלי הזה עומד על 10,000 ₪ ולו עותר, כאמור, התובע. 3. הנתבעת מתנגדת לכך וסבורה, כי פיצוי מוגדל ניתן בהתחשב במהות הפגיעה, מידת הכאבים שסבל הנפגע ואילו במקרהו של התובע, לא נמצאו ממצאים חבלתיים כלשהם, התובע שוחרר מחדר המיון בו ביום והומלצו לו 7 ימי מחלה בלבד. 4. על כן מבקשת הנתבעת להסתפק בפיצוי, בהתאם לגובה הנכות הרפואית שנקבעה לתובע: 2.5%, שעמד, ליום הגשת הסיכומים, ע"ס 3,311 ₪. 5. אכן תקנה 2(ב) הנ"ל, מסמיכה את בית המשפט לפסוק לנפגע עד 10% מן הפיצוי המירבי, אולם הפסיקה קבעה, כי: "תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א), לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל יוסף, פד"י מ"ו (4) 837, 842). 6. בע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135, נקבע, בין היתר, כדלהלן: "מבחינה משפטית... בית המשפט... מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב)... אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המכסימלי הקבוע בתקנה זו. תקנה 2(ב) קובעת את מכסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין הנדון בפניו". 7. בענייננו, הובהל התובע לחדר מיון, לאחר התאונה, באמצעות אמבולנס, שם קיבל טיפול רפואי ראשוני, ונערכו לו בדיקות עזר שונות וצילומי רנטגן. 8. מעיון בחומר הרפואי עולה, כי התובע טופל וערך סדרת בדיקות במספר רב יחסית לשיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לו בגין התאונה ועקב הכאבים והתלונות הוא הופנה, בין היתר, למומחה לטראומה במרכז הרפואי באשדוד, ביצע טיפולי פיזיותרפיה וצרך תרופות לשיכוך כאבים. 9. בנסיבות אלה הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בגין ראש נזק זה, סך של 5,000 ₪. ו. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את ך של 35,500 ש"J, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 הפסדי שכר בעבר - 23,000 ₪ 1.2 הוצאות רפואיות ונסיעות - עבר ועתיד - 7,500 ₪ 1.3 כאב וסבל - 5,000 ₪ סה"כ - 35,500 ₪ 2. בנוסף, תחזיר הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט חוות דעת המומחה ששולם ע"י התובע ומחצית שכר טרחת עדות המומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי ההוצאות ועד ליום תשלום ההחזר בפועל. 3. זכות ערעור - כחוק. תאונת דרכים