הסוגיות שבמחלוקת, היינו אחריות חברת כוח האדם, קיום אשם תורם, חלוקת האחריות בין הגורמים האחראים במישור הנזיקי והחוזי ושאלת גובה הנזק. אחריות הריבוע הכחול והמבטחת שלה- נתבעות 1 - 2 התובעת תבעה את הריבוע הכחול כמקום בו ארע המפגע ובו עבדה בהתאם להוראות. ערכאת הערעור קבעה כי הריבוע הכחול וחברת הניקיון אחראים לארוע. אחריות חברת כוח האדם והמבטחת שלה - נתבעות 3 - 4 התובעת תבעה את חברת כוח האדם כמעסיקה הישירה ששילמה את משכורתה, וכמי שנדרשה לוודא תנאי הדרכה בטיחות ואספקת ציוד. ערכאת הערעור לא קבעה ממצאים לעניין אחריות חברת כוח האדם. חברת כוח האדם היא אכן המעסיקה הישירה של התובעת, ובהלכה הפסוקה הוכרה ככלל אחריותה של המעבידה הישירה לוודא את תנאי ההעסקה של עובדיה, לוודא כי הם מקבלים הדרכות מתאימות, לוודא או לדאוג לקבלת ביגוד וציוד החיוניים לביצוע העבודה ולוודא קיום סביבת עבודה בטוחה. עם זאת, הובהר כי לאור העובדה שמקום ההשמה בו מבוצעת העבודה אינו בשליטת חברת כוח האדם, אזי מידת אחריותה של חברת כוח אדם שונה ממידת אחריות מחזיק המקום ונותן ההוראות הישיר במקום העבודה. בנוסף, נקבע כי יש לבחון את הנסיבות של מקרה ומקרה, בהתחשב באופי המעסיק ובסוג העבודה. בתביעה שלפניי, אילו הייתה התובעת משובצת ומושמת על ידי חברת כוח האדם בסניף הסופרמרקט לתפקיד של עובדת מאפית, היה מקום לבחון את הטענות לאחריותה של חברת כוח האדם למחדלים הקשורים בווידוא קיומה של סביבת עבודה בטוחה, היינו מתן הדרכה ואספקת ציוד וביגוד במידת הצורך. יצוין בהקשר זה כי העד יעקובוביץ הבהיר שקיימים נהלים כתובים לעבודה במאפית, המחייבים הדרכת בטיחות ונעילת נעליים מונעות החלקה. משכך, במקרה של שיבוץ התובעת לתפקיד של עובדת מאפית היה על חברת כוח האדם לוודא קיום היבטי הדרכה ובטיחות אלה. אלא שאין מחלוקת כי התובעת הופנתה על ידי חברת כוח האדם לסניף הסופרמרקט לצורך ביצוע תפקיד של קופאית, תפקיד שהסיכונים בו מועטים, אם בכלל, וספק אם הוא טעון הדרכה, ולבטח אינו דורש אספקת ציוד וביגוד מיוחדים. מדובר גם בעיסוק שלתובעת היה בו ניסיון במסגרת חברת כוח האדם, וחברת כוח האדם ששלחה אותה בעבר הייתה מודעת לכך. בפועל, הגורמים האחראים בהנהלת סניף הסופרמרקט, החליטו על העברתה לתפקיד עובדת במאפית, בין בעקבות פנייה יזומה ובין משיקולים אחרים. התובעת עבדה בעמדת המאפית ולא בקופה ימים ספורים בלבד עד למועד התאונה. אין כל אינדיקציה לכך שחברת כוח האדם ידעה על מקום עיסוקה של התובעת באותם ימים ספורים. עדותו של העד אדלר מטעמה הייתה כי הנתונים על ניוד עובד אצל הגורם שמעסיקו נמסרים לחברת כוח האדם בסוף החודש ביחד עם תשלום התמורה עבורו, וכי הידיעה על ניודה של התובעת הייתה רק בדיעבד לאחר התאונה. אילו הייתה התובעת עובדת תקופה ארוכה בסופרמרקט במאפית היה מקום לשקול את מידת התעניינותה ומעורבותה של חברת כוח האדם בניודה של התובעת לתפקיד אחר, ואולם אין כל טענה שחברת כוח האדם צריכה הייתה לבדוק אם התובעת הועברה מתפקידה בימים הספורים שעבדה בסופרמרקט, ואין כל אינדיקציה לכך שהייתה לה ידיעה על כך בזמן אמת. לא נטען גם על ידי התובעת כי הודיעה לחברת כוח האדם מבעוד מועד על השינוי בתפקידה. משכך, ובהתחשב בעובדה שלא נוכחתי כי חברת כוח האדם הפרה חובות כלפי התובעת אילו אכן הייתה מועסקת בתפקיד של קופאית כפי שיועדה, ולאור פרק הזמן הקצר, הרי שבמישור הנזיקי אינני רואה כל חובה שהייתה מוטלת על חברת כוח האדם, וכל התרשלות או הפרה של החובה מצידה בהתנהלותה מול התובעת ומול הסופרמרקט. העדר אחריות חוזית/ביטוחית בהעדר אחריות נזיקית לא קמה לחברת כוח האדם גם אחריות חוזית או ביטוחית. לבית המשפט הוגש חוזה בין הריבוע הכחול לבין חברת כוח האדם מיום 1.1.04. בסעיף 10 שכותרתו "אחריות ושיפוי" נקבע כי חברת כוח האדם תהא אחראית לבדה לכל אובדן נזק או הפסד לכל אדם לרבות העובדים וצד ג' "עקב מעשיהם ו/או מחדליהם של החברה ו/או העובדים המסופקים על ידה". סעיף השיפוי כפוף לביצוע מעשים או מחדלים מצד חברת כוח האדם, וכאמור לא מצאתי בהתנהלות חברת כוח האדם בנסיבות העניין משום התרשלות או הפרת חובות על פי דין. בהעדר מעשים ומחדלים באחריות חברת כוח האדם, לא חלה עליה אחריות חוזית לנשיאה בנזקים. הודעת צד ג' - אחריות חברת הניקיון והמבטחת - צדדי ג' 1 - 2 הרבוע הכחול הגיש הודעת צד ג' נגד חברת כוח האדם ונגד חברת הניקיון. ערכאת הערעור קבעה שחברת הניקיון אחראית ביחד עם הריבוע הכחול לארוע, בשל אחריותה לניקיון במקום, ואי ביצוע עבודת הניקיון כיאות, בשיטה בטוחה ובאמצעות צוות עובדים מיומן. לעניין אחריותה החוזית והביטוחית, הוגש חוזה בין הריבוע הכחול לבין חברת הניקיון מיום 23.11.04. בסעיף 6 שעניינו "אחריות ושיפוי" נרשם בס"ק 6.1: "חברת הניקיון לבדה תהא אחראית לכל פגיעה, אובדן נזק או הפסד העלול להגרם לגופו...של אדם כלשהו...עקב מעשיה ו/או מחדליה של חברת הניקיון ו/או העובדים המסופקים על ידה ו/או הבאים מטעמה היה תוגש תביעה נגד ריבוע...בקשר עם פגיעה או נזק כאמור" כן צוין בס"ק 6.2 כי חברת הניקיון מתחייבת לפצות או לשפות את הרבוע הכחול מיד עם דרישתו במלוא סכום הנזק לו אחראית חברת הניקיון כמפורט בס"ק 6.1. לעיל. לטענת הריבוע הכחול התניות בחוזה ברורות ומפורשות ומטילות את מלוא האחריות החוזית על חברת הניקיון, הנדרשת לשפות את הריבוע הכחול בגין הנזקים הנובעים מהתאונה. לטענת חברת הניקיון את התניה האמורה יש לפרש בהתאם להלכות המקובלות בצורה מצמצמת, וממילא נכתב בה מפורשות כי אחריות חברת הניקיון מוגבלת לנזקים הנובעים ממעשיה ומחדליה שלה, ואין לחברת הניקיון אחריות חוזית ביחס לנזקים הנובעים ממעשיו ומחדליו של הריבוע הכחול. לאחר שבחנתי את נוסח החוזה וכן את הפרשנות המקובלת בדין לתניות ממין זה, הגעתי למסקנה כי עמדת חברת הניקיון משקפת נכונה את אופי התניה של אחריות ושיפוי ואת היקפה. אציין כי לא נשמע עד מטעם הריבוע הכחול שהיה מעורב בהליכי ההתקשרות החוזית והעיד אחרת. משכך, אחריותה החוזית של חברת הניקיון אינה רחבה מאחריותה הנזיקית. חלוקת האחריות בין הריבוע הכחול לחברת הניקיון לעניין חלוקת האחריות בין הריבוע הכחול לבין חברת הניקיון, אני לוקחת בחשבון את העובדה, שחברת הניקיון אחראית לביצוע הניקיון בסופרמרקט, והתחייבה במסגרת החוזה שנכרת, כי יש לה היכולת והאמצעים לשמור על ניקיון הסופרמרקט. עם זאת, מן הראיות עלה שהריבוע הכחול קבעה את מכסת עובדי הניקיון, והעד מטעמה אישר כי בהתחשב בגודל הסופרמרקט אין די בשני עובדים לביצוע כל מטלות הניקיון השוטפות והחריגות ובקשתו מההנהלה להגדיל את מספר העובדים נדחתה. בנוסף, אני מתחשבת בכך שלפי הוראות הריבוע הכחול, בוצעו פעולות ניקיון במהלך העבודה השוטפת, הן בעמדת המאפית והן ברחבי הסופרמרקט. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שחברת הניקיון, שהיא הגורם המקצועי לנושא הניקיון, לא התריעה על סיכונים הנובעים מפעילות זו. אשר לשטיפת עמדת המאפית, ככל הנראה החלקלקות בנעליים נבעה מניגוב עמדת המאפית בסמרטוט לח, פעולה שבוצעה על ידי עובד חברת הניקיון. לא הוברר באילו אמצעי ניקוי השתמש עובד חברת הניקיון ואם אלה היו מספקים לעמדה המסוימת, כשנושא חומרי הניקוי לא בורר לאור התנגדות להרחבת חזית בעניין זה. מנגד, לא ידוע על פניה לחברת הניקיון בקשר לבעייתיות בשיטת הניקוי בעמדת המאפית. לעניין מקום ההחלקה והנפילה, לא שוכנעתי כי במקום הייתה הרצפה רטובה. בשקלול כל הנתונים, הגעתי למסקנה כי חלוקת האחריות (לאחר ניכוי אשם תורם) היא כדלקמן: 65% מהאחריות לנזקים לריבוע הכחול ו - 35% לחברת הניקיון. אשם תורם לטענת התובעת, אין לייחס לה אשם תורם, הן בהתאם למקובל בהלכה הפסוקה, כי יש לדקדק עם המעביד ולא עם העובד, והן בנסיבות העניין בהן הייתה עובדת חדשה בוותק של כשבוע בלבד, שביקשה לבצע את שנדרש ממנה ולרצות את מעסיקיה. עוד צוין כי לא סופקו לתובעת כל נעליים או אמצעים אחרים נגד החלקה או אמצעים לטיפול במפגעים. הנתבעות 1 - 2 סבורות כי קיימת רשלנות תורמת מצד התובעת אשר התערבה בהוראות לגבי עיתוי ניקוי העמדה, ואשר הקדימה את זמן סגירת העמדה, ויצרה סיטואציה בה הסתובבה בסופרמרקט בעת שעובדי הניקיון שטפו את הרצפה. עוד נטען כי התובעת תיארה שהרגישה חלקלקות בנעליה אך המשיכה לעבוד מבלי להסיר את המפגע. משנקבע כי הוכח הארוע הנזיקי של החלקה ונפילה עקב מפגע כטענת התביעה, אינני סבורה כי יש בעובדה שהתובעת הורתה לעובד הניקיון לנקות את עמדת המאפית בשעה 19:30 במקום 17:30, כשחלפה למעלה משעה עד למועד התאונה, כדי להשפיע על ארוע התאונה, ולבסס בהקשר זה אשם תורם מצד התובעת. לא נוכחתי כי התובעת בחרה לבצע פעולות של איסוף העגלות לצורך סגירת המשמרת בשעה שונה מזו שהורו לה מעסיקיה, ובהתאם לראיות ההוראה שיבוצעו פעולות ניקיון גם במהלך השעות שהסופרמרקט פתוח ופעיל הייתה של הנהלת הסופרמרקט. משכך, עצם ביצוע הפעולה בעיתוי שבו בוצעו גם פעולות ניקיון על ידי עובדי הניקיון אינו מבסס אשם תורם מצד התובעת. נציג הסופרמרקט, מר יעקובוביץ העיד כי ביחס לעבודה במאפית נדרשה הדרכה וכן שימוש בנעליים למניעת החלקה. נעליים כאלה לא סופקו לתובעת, ולא נטען כי נדרשה לדאוג להן בעצמה. אני מוצאת לייחס לתובעת מידה מועטה של אשם תורם בשל העובדה שהייתה מודעת לחלקלקות בעמדה באופן כללי, ואף הרגישה לפי עדותה במועד הארוע שהרצפה חלקלקה והנעליים מלוכלכות. התובעת יכולה הייתה לנקוט באמצעים מיידים להפחתת המפגע והסיכון, כגון זימון חוזר של עובדי הניקיון, הפסקת העבודה לדקות ספורות כדי שיבוצע ניקיון יסודי יותר, עמידה על סמרטוט או משטח קרטון, וניקוי סוליות נעליה. כמו כן היה מצופה ממנה לנקוט בדרך הילוכה במשנה זהירות בהיותה מודעת לנסיבות אלה. עם זאת, בקביעת דרגת אשמה התורם אני מתחשבת בפרק הזמן הקצר בו עבדה במקום ובמעמדה במקום העבודה כעובדת חדשה. לאור המפורט אשמה התורם של התובעת עומד על 5%. הפגיעה התאונה ארעה ביום 5.12.05. התובעת החליקה ושברה את מרפק שמאל ואת שורש כף יד שמאל, שבר ברדיוס ובאולנה ופתיחה של המפרק בין עצם הסקפואיד לעצם הלונטום. התובעת אושפזה בבית חולים בלינסון לתקופה שמיום 5-18.12.05, 14 ימים. התובעת עברה שני ניתוחים וזרועה גובסה למשך חודש וחצי. בהמשך נדרשה התובעת ל- 4 סדרות של טיפולים פיזיותרפיים והתלוננה תקופה ארוכה על כאבים. הנכות הרפואית - ממצאי המומחים בהתאם לחוו"ד מומחה לאורתופדיה מטעם התובעת, ד"ר ז'טלני, נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת עומדת על 23%. התובעת ויתרה על הגשת חוות הדעת, כך שאינה משמשת עוד ראיה מטעמה. בהתאם לחוו"ד מומחה לאורתופדיה מטעם הנתבעות, פרופסור נרובאי, נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת עומדת על 14.5%, לפי חלוקה כדלקמן: 10% בגין פגיעה במרפק שמאל, לפי תקנה 41(8) לתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). 5% בגין פגיעה בפרק כף יד שמאל, לפי תקנה 41(10)(ה) לתקנות. מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר גולדברג, שקבע את נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת על 12% במעוגל, לפי חלוקה כדלקמן: 7% בגין פגיעה במרפק שמאל, לפי תקנה 41(8) לתקנות. 5% בגין פגיעה בפרק כף יד שמאל, לפי תקנה 41(10)(ה) לתקנות. לעניין נכותה הזמנית קבע מומחה בית משפט 100% נכות מיום 5.12.05 - 31.7.06, ו - 50% נכות מיום 1.8.06 - 31.12.06. יצויין כי רופאה תעסוקתית קבעה ב - 30.7.06 כי התובעת מסוגלת לעבוד ללא הרמת משאות כבדים וכיפופים מרובים. מחוות דעתו של ד"ר גולדברג מיום 4.7.10, עולה כי התובעת נחבלה במרפק ובשורש יד שמאל, ואובחנה בביה"ח כמי שסובלת משבר סופרקונדילרי במרפק שמאל, שבר מרוסק ברדיוס ואלנה הרחיקניים ופתיחה של המפרק בין עצם הסקפואיד לעצם הלונטום. התובעת נותחה, והשבר במרפק הוחזר למקומו בעזרת פלטה וברגים, כשהשברים הנוספים שוחזרו וקובעו בעזרת מסמרי קירשנר. בשלושת השבועות הראשונים הייתה ידה של התובעת מגובסת עד מעל למרפק, ובמשך שלושה שבועות נוספים מתחת למרפק. בבדיקתה התובעת התלוננה על הגבלת תנועה במרפק באמה ובשורש היד ועל תחושת רדימות של אצבעות 3 - 4. המומחה בדק את טווחי התנועה של שורש כף היד והמרפק ואת כוח האחיזה והצביטה של היד. ממצאיו היו כי לתובעת מגבלה קלה בטווחי התנועה של המרפק מבחינת יישור, כיפוף וסופינציה, ומגבלה קלה מאד ביישור וכיפוף שורש כף היד. המומחה קבע כי לא נותר נזק נוירולוגי ומבחינה תפקודית אין מניעה לביצוע העבודה בה עסקה בעבר, ומצבה הוא סטאטי ללא צפי לשינויים עתידיים, וללא צורך בטיפולים רפואיים. המומחה ציין כי את חישוביו ביצע על סמך הצהרת התובעת כי יד שמאל היא היד הדומיננטית בפעולותיה. המומחה נחקר על חוות דעתו בבית משפט. הוא הבהיר בתשובה לשאלת ב"כ התובעת, כי התובעת עשויה לחוש רגישות בהשענת המרפק על משטח קשה, עקב המצאותם של שני מסמרים וחוט תייל שהעור משתפשף בהם (10.4.11 ע' 12). הוא הבהיר כי המגבלה ביישור אין לה השפעה תפקודית על פעולה של הרמת חפץ למדף גבוה, וכי השפעת המגבלה היא ב - 2- 3 ס"מ בלבד, אך אינה משמעותית מבחינה תפקודית אלא אם מדובר במקום גבוה באופן יוצא דופן (שם, שם). הוא הבהיר כי הלכה למעשה אמורה המגבלה להעניק לתובעת 4% נכות לפי הקריטריונים האורתופדיים ולא 7%, ולכן בקביעת אחוז הנכות שציין הלך לקראת התובעת. בד בבד אישר לב"כ התובעת, כי בשל המגבלה ביישור המרפק זכאית התובעת לנכות רפואית בשיעור של 10% אם מחילים את הסעיף ככתבו וכלשונו, מהלך שהמומחה לא ראה לנכון לבצע (שם, ע' 13). כן אישר כי יש הצדקה לתוספת של 1 - 2% נוספים בגין המגבלה בכיפוף ככל שמדובר ביד דומיננטית, נושא לגביו היו סתירות (שם, ע' 13). בחקירה הנגדית לנתבעות הבהיר המומחה כי חוות דעתו על אחוזי הנכות שנקבעו בה היא נכונה ומדויקת יותר ממה שקובעות התקנות. עוד הבהיר כי התחשב בטענת התובעת כי ידה הדומיננטית היא שמאל ולגבי נושא זה יש לו ספקות. לדבריו, אם היד הדומיננטית אינה יד שמאל, הרי שלעניין הפגיעה בשורש כף היד יש מקום להפחית במעט את אחוזי הנכות (שם, ע' 17). ב"כ התובעת טוענים כנגד חוו"ד מומחה ביהמ"ש, כי לא קבע את הנכות הרפואית על סמך הסעיפים הנכונים בתקנות, מציינים מהם לשיטתם הסעיפים המתאימים, ונסמכים אף על מסקנותיו של פרופ' נרובאי מטעם הנתבעים המטיבות עם התובעת. ב"כ הנתבעות 1- 2, שלטיעוניהם בעניין הפגיעה והנזק הצטרפו האחרים, טענו כי המומחה לא שינה מחוות דעתו, להיפך התחשב בתובעת לעניין היד הדומיננטית. לשיטתם, אין לקבוע נכות רפואית גבוהה יותר. לאחר שבחנתי את הנתונים המפורטים בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים ואת תשובות מומחה בית המשפט בחקירה הנגדית, הגעתי למסקנה כי חווה"ד שמסר מומחה ביהמ"ש היא חווה"ד יסודית ומדויקת, וכי במהלך החקירה הנגדית ניתנו כל ההסברים הנדרשים ביחס לטעמי הממצאים והקביעות. אינני רואה בתשובות המומחה משום הבעת נכונות להעניק אחוזי נכות גבוהים יותר או נמוכים יותר, והמומחה הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי חוות דעתו מדויקת. מסקנתו זו מקובלת עליי ולא ראיתי לסטות מקביעותיו. לפיכך, עומדת נכותה הרפואית של התובעת על 12% במעוגל כלפי מעלה. ההשפעה התפקודית של הנכות בע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי, נקבע: "כשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל". ההשפעה התפקודית של הנכות על כושר עבודתו של נפגע, נקבעת בהתחשב באופי הפגיעה ובאופי הנפגע, לרבות מכלול מאפייניו התעסוקתיים והאישיים. התובעת ילידת 1958, בת 55 כיום ובת 47 בעת קרות התאונה. ידה הדומיננטית של התובעת כעולה מחוו"ד של פרופ' נרובאי היא יד ימין. התובעת מסרה למומחה ביהמ"ש כי היא מבצעת את יתר פעולות היום יום למעט כתיבה ביד שמאל. אין להצהרה זו תמיכה, ודומה שהיא עומדת בסתירה למוצהר על ידי התובעת בתצהירה מיום 9.3.10 (ס' 9) ולממצאי בדיקת המל"ל (נספח ת/6ג לתצהיר התובעת). עם זאת, אני לוקחת בחשבון את העובדה שבעיסוקה כקופאית עשויה התובעת להדרש לבצע פעולות באמצעות יד שמאל בשל מיקום הקופה והמסוע ואופן הישיבה. לפני התאונה עבדה התובעת כקופאית, בין היתר בריבוע הכחול, לא בקביעות, כשבשנת 2005 מאז חודש פברואר עבדה מטעם חברת כוח האדם בריבוע הכחול בסניפים שונים. בחודש דצמבר 2006 שבה התובעת לעבודה בחנות בגדים (ס' 10 לתצהירה). כשנה לאחר התאונה שבה התובעת לעבוד כקופאית וביצעה עבודה זו עד מחצית 2010. מחודש מאי 2009 עובדת התובעת בנוסף גם בסיוע לקשישים. התובעת פוטרה במחצית שנת 2010 וקיבלה במשך תקופה דמי אבטלה. לאחר שבחנתי את מכלול נסיבותיה של התובעת, אני סבורה כי נותרה לתובעת נכות תפקודית קרובה בדרגתה ובשיעורה לנכותה הרפואית. הפסד שכר לעבר לפני התאונה לא עבדה התובעת באופן רצוף וקבוע. בהתחשב בשכרה בשנים 2004 - 2005, בשכר שנקבע לה בריבוע הכחול, ובעדות מנהל הסניף לפיה השכר במאפית גבוה יותר בכ - 20% (16.6.11 ע' 41), וכן בהצהרת התובעת כי אמורה הייתה לעבור לעבוד כקופאית בסניף אחר, אני קובעת כי שכר הבסיס של התובעת ברוטו לאחר הצמדה וריבית עומד על 3,500 ₪ נכון למועד פסק הדין. בנוסף, התובעת קיבלה הבטחת הכנסה חודשית ששוויה לאחר הצמדה וריבית עומד על 1,350 ₪ נכון למועד פסק הדין. בשל אופיה של הגמלה, התובעת לא קיבלה הבטחת הכנסה בחודשים בהם לא עבדה. לתובעת נקבעו 8 חודשי אי כושר מלא ועוד 5 חודשים של 50% נכות זמנית. התובעת לא עבדה במשך שנה, ובחודש השלושה עשר עבדה בשכר נמוך מזה שהשתכרה עובר לתאונה. ביחס לשמונה החודשים בהם הייתה באי כושר מלא, הפסד שכרה של התובעת עומד על 28,000 ₪ לאחר הצמדה וריבית. הפסד הבטחת ההכנסה עומד על 11,000 ₪ לאחר הצמדה וריבית. אני מכירה בהפסד זה כנזק מן התאונה, שכן קבלת הבטחת הכנסה מותנית בעבודה. בחמשת החודשים שלאחר מכן, יכולה הייתה התובעת לחזור לעבודה במגבלות, אך בפועל בהתאם להצהרתה לא הצליחה למצוא עבודה עד סוף שנת 2006, כשבחודש דצמבר עבדה בחנות בגדים בשכר נמוך יותר. הפסד שכרה של התובעת בגין תקופה זו עומד על 12,000 ₪ לאחר הצמדה וריבית. עיון במסמכים שהוצגו מעלה כי בשנת 2007 השתכרה התובעת מעט יותר משכרה בעבר ואין לה הפסד. כך גם בשנים 2009 - 2010. לעומת זאת שכרה של תובעת בשנת 2008 ו - 2011 בתקופה לגביה הוצגו נתונים נמוך יותר. אין ברשות בית המשפט נתונים לגבי השנים 2012 ו- 2013. לטענות התובעת, היא הייתה צפויה לעבור למעמד של עובדת ישירה בריבוע הכחול במועד מוקדם יותר אלמלא התאונה, כשבפועל החלה להיות עובדת ישירה בריבוע הכחול בחודש אוגוסט 2007 ועל כן היא זכאית להטבות שנמנעו ממנה הכוללות דמי הבראה מתנות לחגים ומשכורת שלוש עשרה. בהתחשב בעברה של התובעת, באי רציפות שאפיינה אותה גם בטרם התאונה, כמו גם בתקופה הקצרה שעבדה עד לתאונה, אני סבורה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת, המוכיחה כי התובעת עתידה הייתה תוך זמן קצר לעבור להיות עובדת ישירה בריבוע הכחול. בהקשר זה התייחס יעקובוביץ, והבהיר כי התהליך לקליטת עובדת כוח אדם כעובדת ישירה מחייב עבודה במשך 8 חודשים כעובדת כוח אדם, ואם הריבוע הכחול מעוניין לקלוט את העובדת, היא נקלטת כעובדת זמנית לתקופה של שנתיים וחצי, הכל לפי החלטת אגף כוח אדם. יעקובוביץ גם לא ידע לתת תשובות לגבי תנאי ההבראה והמתנות לחג של עובדים קבועים (16.6.11 ע' 44). אעיר כי התובעת עבדה במסגרת חברת כוח האדם מתחילת חודש פברואר 2005, כך שאם אכן בתום 8 חודשים מועברות עובדות כוח אדם לעבודה ישירה בריבוע הכחול, כפי שביקשה לטעון, הייתה התובעת אמורה לעבור לעבודה ישירה טרם התאונה. בהתחשב בנתונים שהוצגו לגבי נתוני השתכרותה, בסוגי העבודות שביצעה, באופי העבודות ובתחלופה במקומות עבודה, אני אומדת באופן גלובאלי את הפסד שכרה לעבר לשבע השנים מתחילת שנת 2007 ועד מועד פסק הדין בסכום כולל של 30,000 ₪. אובדן כושר השתכרות בקביעת גובה הפיצוי שיש להעניק לתובעת בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, אני לוקחת בחשבון את גילה של התובעת, אופי הנכות ושיעורה, השפעתה התפקודית כמפורט לעיל, וקשת עיסוקי התובעת. לתובעת נותרו 12 שנות עבודה. לאחר שקלול כל הנתונים, אני אומדת באופן גלובלי את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותה לעתיד של התובעת, לרבות הפסדי פנסיה, בסך של 55,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בתקופת האשפוז, הניתוחים והגבס נזקקה התובעת לעזרה בפעולות הבסיסיות, ובהתאם לעדות אמה נעזרה בה וכן בבת שלא העידה. בנוסף, הוצהר על הסתייעות בעוזרת בית במשך תקופה, כשקודם לכן לא נעזרה התובעת בעוזרת בית. אמנם עדות התובעת בהקשר זה לא הייתה עקבית ואף לא הוצגו אסמכתאות וראיות לעניין עוזרת הבית, עם זאת, לאור אופי הפגיעה ביד והעובדה שמדובר במי שאינה נעזרת בבן זוג, אני סבורה כי לתקופה הראשונה וכל עוד נכותה הזמנית של התובעת הייתה משמעותית (100% - 50%) ותפקוד היד היה מוגבל, יש מקום להכיר בעזרת צד ג' של האם ושל עוזרת בית בתכיפות של פעם בשבוע בתקופה בה לפי המוצהר עבדה אצל התובעת. לתקופת האשפוז והנכות הזמנית, אני פוסקת לתובעת בגין עזרת צד ג' סך של 20,000 ₪. ליתרת התקופה ולעתיד אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך 20,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות מדובר בתאונת עבודה וההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי מל"ל. התובעת הפנתה לקבלות, שלטענתה הן חלקיות (ת/10). לגבי נסיעות, מקובלת עליי הטענה כי מדובר בפגיעה בגפה עליונה, ואין מגבלה בניידות לרבות נסיעות. עם זאת, אקח בחשבון את הצורך בנסיעות לטיפולים הפיזיותרפיים ולבדיקות בתקופת הנכות הזמנית הגבוהה. לגבי טיפולים ותרופות לשיכוך כאבים, אני מתחשבת בקבלות שהוצגו ובצורך במשככי כאבים בתקופה הראשונה. אני סבורה כי סך של 5,000 ₪ יהלום את ראש הנזק של הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד. כאב וסבל בהתחשב בשיעור נכות של 12%, ב -14 ימי אשפוז, בשני ניתוחים שעברה, בגבס, בתקופת הנכות הזמנית הגבוהה, אני קובעת את נזקי התובעת בראש נזק זה בסכום של 75,000 ₪. סוף דבר סך הנזקים עומד על הסכומים כדלקמן: הפסד שכר - 81,000 ₪. אובדן כושר השתכרות - 55,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 40,000 ₪. הוצאות רפואיות, נסיעות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪. כאב וסבל - 75,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את אשמה התורם של התובעת בשיעור 5% מכלל הנזקים. מסך הנזקים בגינם זכאית התובעת לפיצוי, יש לקזז דמי פגיעה וגמלאות המל"ל לאחר הצמדת הסכומים בצירוף ריבית כדין למועד פסק הדין. אשר לחוות הדעת מטעם התובעת, אכן התובעת ויתרה בסופו של דבר על הגשת חוות הדעת, עם זאת, צירוף חוות הדעת היווה תנאי להגשת התביעה, ומשכך אני מכירה בהוצאות הכנת חוות הדעת כחלק מהוצאות המשפט. אני מחייבת את נתבעות 1 - 2 בסכום התביעה. הנתבעות 1 - 2 ישלמו לתובעת שכה"ט עו"ד בשיעור של 23.6% כולל מע"מ כדין, וישאו בהוצאות משפט, לרבות הוצאות חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לאסמכתאות וכן באגרות בית משפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית בחלוף 30 יום ממועד פסק הדין ועד למועד תשלומם המלא בפועל. התביעה כנגד נתבעות 3 - 4 נדחית. התובעת תשלם לנתבעות 3 - 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הודעת צד ג' ששלחו נתבעות 1 - 2 לצד ג' 1 - 2 מתקבלת. לעניין חלוקת האחריות, אני מפנה לחלוקת האחריות שנקבעה. הודעת צד ג' ששלחו נתבעות 1 - 2 לצד ג' 3 - 4 נדחית. נתבעות 1 - 2 ישלמו לצד ג' 3 - 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.חלוקת אחריותאשם תורם