תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

נפגעה לטענתה בעת שביקרה עם בעלה ובנה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

הצדדים חלוקים בנסיבות התאונה, האחריות וגובה הנזק.

נסיבות התאונה

2. התובעת הגיעה ביום 30.10.04 סמוך לשעה 13.00 בצהריים עם בני משפחתה למתחם הנ"ל, אפשרה לבנה הקטין לשחק במקום והמתינה עם בעלה בסמוך.

3. אין חולק כי מדובר היה במתקן תחום ומקורה ושבו מפוזרים מזרנים וצעצועים ושעליהם יכולים הילדים ללכת, לרוץ על גבי המזרונים ולשחק איתם. עדי ההגנה תיארו את המקום כאוהל משחקים שמותאם למשחקי ילדים מגיל שנה ועד שש שנים, מורכב ממזרוני מגן מחוברים ביניהם באמצעות סרטי הצמדה ועליהם הונחו גופים ספוגיים מצופים ביריעת שמשונית מעוצבים בצורות שונות לרבות גאומטריות כמו עיגול, חצי עיגול, ריבוע וכיוצ"ב (להלן: "הצורות הספוגיות").

4. לגרסת התובעת לאחר שהבחינה כי בנה זקוק לה פנתה לעברו ואז לטענתה ארעה התאונה.
כאן יצוין, כי לא רק שנסיבות התאונה שנויות במחלוקת אלא שסקירת עדויות התביעה תלמד על דליית פרטים מזיכרונם של העדים באופן שגרסת התביעה הלכה והתפתחה למן הגשת התביעה ועד שלב העדויות והסיכומים.
5. בכתב התביעה כמו גם בסיכומי ב"כ התובעת תוארה החלקת התובעת ע"ג מזרונים שלא היו מוצמדים או מחוברים לרצפה כראוי. בגרסה זו חל מפנה ראשון עת שבתצהיר הנסיבות הצהירה התובעת כי לאחר הליכה של מספר צעדים לקראת בנה, המזרון החליק תוך כדי תנועה ויחד עמו החליקה על המזרונים שלא היו מוצמדים ומצאה עצמה על הרצפה באמצע המשטח. בתצהיר עדות ראשית חל מפנה נוסף ושבו הצהירה התובעת כי בעודה עושה את צעדיה הראשונים והולכת מספר צעדים החליקה שכן המזרונים הונחו אחד על השני לא מחוברים ולא מקובעים ו/או מחוזקים לרצפה.

6. התובעת הסבירה בחקירתה כי בנה הלך לשחק במרחק מס' מטרים ממנה, בעוד שהיא עמדה בסמוך ואז ביקשה להגיע אליו מהר, לא בריצה, החליקה והתעלפה. בפועל הודתה כי לא יכלה לשים ליבה לאופן הנפילה או נסיבותיה אולם הרגישה שהחליקה. למעשה מדבריה עלה כי למרות העדר הידיעה כאמור טרחה התובעת לברר את הפרטים, ולהתחקות עם בעלה אחר נסיבות התאונה לרבות קיום ביקור שני במקום לצילום "וחקירת" האירוע.
לכן נשאלה לטיב ואיכות הצהרותיה בהקשר לתרחיש התאונה והשיבה (עמ' 29 ש' 23 לפר'):

"ש. ..כשאדם מחליק אז הוא לא יודע למה הוא מחליק, במיוחד אם הוא מתעלף אחרי. את למעשה ותאשרי לי, את יודעת בדיוק את הגרסה שלך ממה שצחי סיפר לך בהמשך, אני צודק.
ת. אני חושבת שזה שילוב של דברים, שילוב של הרגשה פיזית שלי של ההסתכלות שלי במקום כשהייתי שם, של צחי ואנשים אחרים שראו אותי שהייתי שם, ושל הביקור השני שלי במקום. אני חושבת שזה יש את התחושה הפיזית של הגוף ויש את הצד השכלי שלא נכנס מיד ושבו אני מבררת לעצמי מה קרה לי."

מזווית תיאור זו הסבירה התובעת את הרציונל שלה לתרחיש האירוע מבלי שהפגינה בטחון מלא בכך ומבלי שהפרטים היו זכורים לה היטב למעט אותה תחושת החלקה. כך התקשתה לזכור בחקירתה אם ישבה או עמדה עובר לתאונה (הגם שהצהירה כי התרוממה לעבר בנה), איזה נעליים נעלה, הגם שזכרה כי לא הסירה אותם טרם דריכתה על המזרונים, האם המזרנים שהיו מונחים אחד ליד השני, החליקו או שמזרון שהיה מונח על רעהו החליק או שצורה ספוגית שהייתה מונחת על המזרונים החליקה בעודה דורכת עליה.

למעשה ניסתה לתאר את האירוע כשהיא בוחנת את צילומי המקום שצילמה בביקור שני לאחר התאונה ולנסות להסיק מהתמונות כשלים שהביאו לקרות התאונה. כמו למשל לאחר שהודתה כי בתארה החלקת מזרון על מזרון התכוונה גם לצורה ספוגית של רבע עיגול (שמופיעה בתמונה מס' 2). לאחר מכן חזרה בה גם מגרסה זו ואמרה (עמ' 31 ש' 27):

"אני לא יודעת אם הצורה הזאת הייתה ממוקמת בעת האירוע שם, אני הרגשתי שדרכתי על מזרון והמזרון נע, אני לא בטוחה שהצורה הזאת היא הצורה שאני דרכתי עליה".

ב"כ הנתבעות היקשה ושאל את התובעת מי מבני הזוג הטיב לדעת את נסיבות התאונה והיא חזרה והסבירה כי השילוב בין הידיעה לחוויה הפיזית הסובייקטיבית שלה יספקו את התמונה המלאה.

7. בעלה של התובעת העיד כי הגיע עם אשתו ובנו ללונה פארק, ומיד לאחר שימוש באחד מהמתקנים הראשונים אליו הגיעו ארעה התאונה.
גם הוא תיאר את המתקן כ"מן האנגר קטן", הכולל מזרונים פרוסים, כשהוא ואשתו עמדו באזור המוצל ובנם הלך לשחק. ואז (בעמ' 12 ש' 22):

"ת. הילד נמצא ממש במרחק של אפילו אני ואתה אולי עוד מטר או שניים משחק על איזה מזרון, אני חושב שהוא מעד, נפל על הטוסיק ואז שלי, יצאה אליו ואיך שהיא יצאה היא החליקה, בצורה כזאת שמזרון החליק מעל למזרון שאין להם כזה חיכוך.
ש. אתה אומר מזרון מעל מזרון.
ת. חד משמעית, זה אני זוכר."

לדבריו, לאחר שהתובעת נפלה והבקיעה קול צעקה, ניגש אליה, ראה שאינה מגיבה ולבינתיים אנשי המקום דאגו להזמנת אמבולנס לאור תלונותיה בדבר שבירת היד.
העד טען, כי שלל עיסוקיו מאז התאונה הכביד על זכרונו לתאר במדויק את מקום הנפילה והתמונות שצולמו והוגשו ע"י התובעת משקפות לכאורה אזור אחר באוהל אלא שבאופן מובהק יותר זכר כי ההחלקה ארעה כשהתובעת "התחילה לרוץ והיה מזרון על מזרון ובגלל זה היא החליקה ונפלה" (עמ' 14 ש' 25).
ברם, גם הביטחון המלא בטענה זו נסדק עת הודה כי (בעמ' 15 ש' 4):

"ת. אני לא רואה פה מזרון על מזרון כמו שהיה אז, יכול להיות שהזכרון שלי מטעה אותי והיא החליקה על משהו כזה כמו בתמונה 2 שאינני קורא לו מזרון, הוא יותר עבה, מבחינתי הוא מתקן שמונח שם.
ש. אתה אומר לנו שיכול להיות שהיא עלתה על החצי עיגול הזה.
ת. יכול להיות, אני לא זוכר, אני זוכר מזרון שהוא יותר דק כמו אלה שפרוסים."

גם הניסיון ללמוד מהבדיקה המאוחרת שערך עם התובעת בביקור השני לא הוסיף ודאות סבירה משום שהעד ערבב בין ידיעה, הנחה, סברה והשערה גם יחד.
גם העד נשאל למידת הידיעה של שני עדי התביעה ולמי מהם הידיעה הרחבה יותר בנוגע לעובדות האירוע והודה כי הוא זוכר אפיזודה (ולא דיון שהתקיים ביניהם) בה הוא מסביר לתובעת כיצד נפלה הואיל והוא ראה את ההתרחשות מזווית עיניו. מכאן, שלתובעת לא היתה ידיעה אישית על אופן התרחשות התאונה או שאימצה לעצמה גרסה מפי אחר.

8. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה יש לתת אמון בעדות התובעת שהייתה קוהרנטית ללא סתירות, שנתמכת בעדות בעלה ואין בעובדה שיש לו נגיעה אישית להליך המשפטי כדי לפסול את עדותו. דווקא הימנעות הנתבעות מלהעיד עדים רלבנטיים כמו עובדים שעבדו במקום, ואי הצגת מסמכים כמו תיעוד הכולל הנחיות יצרן למתקן, בדיקות בטיחות או צילומים של המקום במועד הרלבנטי פועלת לחובתן.
מנגד, סקר ב"כ הנתבעות את עדויות התביעה וטען כי התובעת מסרה גרסאות שונות ומשונות, שחלקן הגדול נעוץ בעדות סברה ואף עומד בסתירה לרישומי חדר המיון או כתב התביעה. 6 גרסאות דלה ומנה ב"כ הנתבעות מהחומר הראייתי שהוצג והן, נפילה תוך כדי ריצה, הליכה והחלקה על מזרון תוך כדי תנועה, ריצה והחלקה של מזרון על מזרון, עליה על צורה ספוגית והחלקה של צורה כנ"ל על מזרון, החלקה ונפילה עקב הכנסת רגל בין המזרונים, והתקלות באחד האלמנטים.
יתרה מזו, לטענתו התובעת נמנעה מהעדת עדים רלבנטיים, הציגה תמונות שאינן משקפות בהכרח את המצב העובדתי, כפי שהודה בעלה, ותיאמה עדויות עם האחרון, שאף זכרונו לא הצליח להוסיף וודאות או מהימנות לעדותה.

9. אין חולקין כי הנטל על התובעת להוכיח את נסיבות אירוע התאונה והתרשלותה של הנתבעת 1.
אמנם עדות התובעת היא בגדר עדות יחידה של בעל דין, אולם ניתן היה לתת משקל מסוים גם לעדות בעלה לו היה בעדותו לחזקה. לא ראיתי טעם לפסול את עדותו של האחרון אך משום זיקתו הישירה בעלת האינטרס לתובעת.
דא עקא, ששני עדי התביעה שהותירו רושם של עדים אינטליגנטים, ברי דעת והבנה התאמצו מאד למסור גרסה מלאה אך לא הצליחו בכך במהימנות סבירה עת שהמאמץ הניכר מצדם התנפץ מול מנגנון הזיכרון "הבוגדני" משהו.
למקרה זה ממש מתאים התיאור הנפלא של הסופר מאיר שלו בספרו, הדבר היה ככה (עמ' 151):

"הזיכרון האנושי מתעורר וכבה כחפצו. הוא מעמעם ומחדד מעשים, מגדיל ומקטין את עושיהם. ברצותו ישפיל וברצותו ירומם. כשקוראים לו הוא מתחמק, ובשובו - יצוץ בזמן ובמקום שנוחים לו. אין לו מלך, שוטר, קטלוג ומושל. סיפורים מתערבים זה בזה, עובדות מצמיחות ייחורים. המצבים, המילים ....מושלכים במחסניו באי סדר גמור ונפלא. לא בסדר כרונולוגי, לא לפי גודל או חשיבות ואף לא לפי האלף -בית."

בבא ביהמ"ש לקבע את האמת המשפטית על סמך מסכת הראיות הוא נדרש לפחות לגרסה עובדתית מהימנה אחת, ודאית במידה סבירה גם אם אינה בנויה לתלפיות ,דווקא בהתחשב בקושי האנושי לזכור עובדות שהתרחשו כ-9 שנים לפני מסירת העדות.

אני סבורה כי גרסת התביעה בפני עצמה לא יכלה לשמש בסיס ראייתי לגרסה מהימנה ממנה ניתן להסיק כיצד התרחשה התאונה בפועל ואילו עדי ההגנה לא יכולים היו לחזק דבר אלא ההיפך.
עד הנתבעות מר אלי יחיא הצהיר כי התובעת פנתה אליו וסיפרה לו כי מעדה ונפלה על ידה במהלך שמירה על ילדה כשהיא נתקלה באחד האלמנטים של המתקן. מסיבה זו אף לא טרח למלא דו"ח על אירוע תאונה באשר שוכנע כי התאונה אינה קשורה לתקלה במתקן.
הוא הודה כי לא רשם את הדברים במועד האירוע ולכן אינו זוכר כל גרסה אחרת, עם זאת העיד כי השתכנע בו במקום כי לא הייתה לנתבעת 1 שום אחריות בנסיבות.

לפיכך, בהעדרה של גרסה עובדתית שהוכחה על פי מאזן ההסתברויות דין התביעה כבר מטעם זה להידחות.

10. למרות האמור לעיל ובהנחה כי הגרסה העובדתית המוכחת היא זו שעלתה דווקא מפי בעלה של התובעת ועל פיה החליקה התובעת בעלותה תוך כדי ריצה או הליכה מהירה על מזרון לרבות צורה ספוגית שהיו מונחים על מזרון אחר יש לבדוק האם הוכחה התרשלות הנתבעת 1.

11. מפסיקה אחרונה (ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני) למדנו כי ביהמ"ש במסגרת בחינת יסודות עוולת הרשלנות במקרים הנתונים בליבת דיני הנזיקין, ומקרה זה בא בכללם, ייבחן תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי ההתרשלות עצמה, אח"כ את הקשר הסיבתי ולאחר מכן את חובת הזהירות במסננת שיקולי מדיניות שבגינם יש לשלול את החובה.

מדידת ההתנהגות העוולתית תעשה על פי ההבחנה בין סיכון צפוי לבלתי צפוי כלפי מי שיכול להיות מושפע מההתנהגות הנ"ל.
בהינתן המקרה שבו התובעת החליקה מהחלקתו של מזרון על מזרון לא ניתן לקבע כי הנתבעת 1 יצרה סיכון ש"אדם סביר לא היה יוצר בשל אי סבירותו".
(ראה שם בע"א 4486/11 הנ"ל)
דהיינו הטלת אחריות על הנתבעות תקום אם הוכח כי התנהגותם יצרה סיכון צפוי ולא סביר.

12. ב"כ הנתבעות בחר לצטט בסיכומיו פסיקה של מותב זה במקרים שלדעתו מעלים שאלות דומות בעניין האחריות ושלילת תחולתם של סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין.
יצוין כי הטענה לתחולת סעיפים אלו נזנחה בסיכומי ב"כ התובעת וטוב שכך, ולכן יש להדרש למסכת הראיות המוכחת בלבד לגופה.

מנהל התפעול של הנתבעת, מר יחיא העיד כי באוהל המשחקים נוכחת עובדת קבועה שתפקידה לסדר את המקום ולדאוג שהמזרנים יהיו במקומם. המתקן משמש לפעילות ילדים בלבד ואחריות ההורים קמה על פי הוראות שניתנו בכתב ובעל פה על ידי המפעילה ועל פי שילוט במקום. העד בדק לדבריו באופן אישי את המתקן מספר פעמים ביום וגם אחרי שהתובעת מעדה לא מצא בו פגם.
רק הנתבעות הציגו חוו"ד מומחה, של המהנדס מר מסטרמן שציין בחוות דעתו מיום 17.2.12 כי בדק את המתקן – אוהל המשחקים ביום 8.2.04 ומצא אותו תקין וכשיר לשימוש ומתאים לדרישות התקן הישראלי. על פי תיאורו המתקן היה מבוסס על גופים ספוגיים מצופים ביריעת שמשונית, שהונחו על מזרוני מגן, שהיו מחוברים ביניהם באמצעות סרטי הצמדה. המתקן היה מתוחזק ע"י עובדי הנתבעת באופן שדאגו כי ישמרו החיבורים בין מזרני המגן והופעל בנוכחות מתמדת של סדרן. על פי מסקנתו אין התאונה שארעה לתובעת קשורה כלל לבטיחותו של המתקן שלא נמצא בו כשל בטיחותי.

13. המהנדס מסטרמן נחקר על חוות דעתו בנוגע לעובדות כתב התביעה וכאן המקום לציין כי ב"כ הנתבעות התנגד לכך נחרצות לאור הראיות שהוצגו בפועל שהוכיחו גרסה אחרת מזו שפורטה בכתב התביעה. המומחה הסביר כי המתקן נבדק בראשית הפעילות ע"מ לוודא כי כל היריעות צמודות ומחוברות ואילו הכח שצריך להיות מופעל ע"מ להזיז מזרון אחד מהשני צריך להיות כח לא סביר כדי 50 ק"ג. עוד שלל את האפשרות כי הצורות הספוגיות שנועדו אך למשחק ולא כמוקש העומד בפני הילדים, יוכלו לדחוף את מזרוני המגן מתחתיהם.

14. ב"כ התובעת בסיכומיה שניתחה את שאלת האחריות על פי המודל הקודם, נדרשה גם היא לשאלה האם מדובר בנסיבות המקרה בסיכון טבעי ורגיל של נפילה ולטענתה מקום שצפוי נזק שכיח שדי בו כדי להצדיק נקיטת אמצעי זהירות שלא ננקטו אין נדירותו של הנזק תביא לשלילת האחריות. ב"כ הנתבעות שביקש לדחות את התביעה מחמת שלא הוכח אופן קרות התאונה היפנה לראיות ההגנה שמהן עולה כי המתקן נבדק, הועמדה עובדת למתן הנחיות, ואילו מסקנות המומחה על העדר תזוזה צפויה של המזרונים ממילא לא נסתרה במאומה.

15. כב' השופט עמית בע"א 4486/11 הנ"ל נדרש לסוגיית תוחלת הנזק עת שהוא מזכיר כי הגם שכעיקרון רק התנהגות היוצרת סיכון צפוי ולא סביר תחשב בגדר התנהגות עוולתית, הרי יש הגורסים כי במקרים מסוימים יש לראות התנהגות כעוולתית גם בשל נזקי סיכון צפוי וסביר הואיל וניתן למנעם אלמלא ההתרשלות.

עובדות המקרה שהסתברו מראיות שהוצגו לא הצביעו על סיכון צפוי ולא סביר הן משום שלא הוכח כי התאונה ארעה בשל התנתקות מזרונים שהיו מחוברים ביניהם והן משום שהדריכה והחלקה על מזרון או צורה ספוגית שהונחה על מזרון אחר, בהנחה שכך ארעה התאונה (וכאמור לא שוכנעתי בכך) מהווה סיכון צפוי וסביר.

כאן יאמר שב"כ התובעת מתייחסת בסיכומיה לעובדות כתב התביעה שכאמור לא ניתן לומר עליהן שהוכחו כדבעי, ולא לעובדות שעלו ממסכת הראיות. לשיטתה, ניתן היה לצפות שתזוזת מזרונים שאינם צמודים זה לזה ואינם מהודקים לרצפה תגרום לנפילה ואדם המתהלך במתקן רשאי להניח כי מדובר ברצף אחיד של מזרונים בעוד שנוצר מכשול ע"י תזוזתם שגרם להחלקת התובעת, אלא שגם מעדויות התביעה עלה כי אין בתמונות שצולמו ראיה להנחת מזרונים כמתואר בכתב התביעה.

לא זו אף זו לא מצאתי כי הוכח מחדל כלשהו בנקיטת אמצעים למניעת החלקה כנ"ל וגרסת עדי הנתבעות לא נסתרה בעניין גם למרות טענות ב"כ התובעת בדבר מהימנות עדותם.

16. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי בוודאי שחלה חובת זהירות על מפעיל מתקן כנ"ל כלפי הבאים לעשות בו שימוש הגם שהתובעת לא היתה קהל היעד לשימוש הנ"ל. חובה כנ"ל (אף שהדבר לא נטען) חלה על הנתבעת 1 גם כבעל המקרקעין. בנסיבות המקרה דנן מצאתי כי הטלת אחריות לנפילת התובעת תביא לשלילת הפעילות שאמורה להיות מהנה בעבור ילדים רכים וממילא לצורך הגנה על נפילתם במקרה של עליה על הצורות הספוגיות נועדו מזרני המגן.
לסיכום

17. לאור האמור, התביעה נדחית.
מצאתי לא לעשות צו להוצאות בנסיבות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון