סעד הצהרתי להתקשר עם התובע בחוזה החכירה להחכרה ישירה של המקרקעין נשוא התביעה (סעיף 37(ה) לכתב התביעה מיום 2.07.07). בשלב שמיעת הראיות, הגיעו ב"כ התובע וב"כ הנתבעת מס' 1 להסכם פשרה אשר הוגש לתיק וניתן בו פסק-דין חלקי (הבקשה מיום 22.10.13). ביום 04.11.13 הודיע ב"כ התובע לבית המשפט על הסדר דומה עם הנתבעת מס' 2 וכן הוסיף כי ב"כ הנתבעת מס' 2 מתנה הסכמתו לסיום ההליך בפסיקת הוצאות ועל כן, התבקש לאפשר לב"כ הצדדים להעלות טיעונים קצרים בשאלת ההוצאות של הנתבעת מס' 2. הטיעונים הושמעו ביום 11.11.2013, כאשר המדינה עותרת לחייב את התובע בסכום הנמוך מהוצאותיו, בסך של 40,000 ₪. ב"כ התובע התמקד ברקע הסכסוך ובהצדקה להגשת התביעה, נגד הנתבעת מס' 1. לטענתו, המנהל נתבע כנתבע פורמלי ולא היה מקום שיהיה מעורה בהליך עצמו ועל כן, אין על התובע לשלם את הוצאותיו. 2. כאמור לעיל, על אף הגדרת המנהל בכתב התביעה המקורי כנתבע פורמלי, התבקש כנגדו סעד ולפיכך, לא היה בידי המנהל "לשבת על הגדר" לפי הצעת ב"כ התובע. התביעה תוקנה תוך הותרת המנהל כנתבע פורמלי והותרת הסעד הישיר כנגד המנהל (סעיף 37(ה) לכתב התביעה המתוקן מיום 20.07.2008). כתב התביעה תוקן בשלישית והוגש ביום 15.12.09, כאשר הנתבעת מס' 2 נותר נתבע פורמלי וסעיף 37(ה) נותר בעינו אך, הומר ממנהל מקרקעי ישראל ל"מדינת-ישראל - מנהל מקרקעי ישראל". הסעיף שחזר על עצמו בשלושת כתבי הטענות, הוא הבא: "37(ה) ליתן סעד הצהרתי לפיו על מנהל מקרקעי ישראל, להתקשר בחוזה חכירה עם התובע להחכרה ישירה של המקרקעין נשוא תביעה זאת לתובע". 3. ב"כ הנתבעת מס' 2, עו"ד מאיר אסרף מפרקליטות מחוז דרום - אזרחי, הסביר כי העתרות לעתירה זו יכולה להשליך על מושבים רבים וקרקעות רבים ומדובר גם בעניין של מערכת חוזית מול הנתבעת מס' 2 ומול חברות המתקשרות ישירות עם המנהל (עמ' 82 לפרוטוקול). כמו כן, טען עו"ד מאיר אסרף כי בדיון ביום 23.01.2012 הצהיר המושב כי אין לו זכויות בקרקע נשוא כתב התביעה ואין לו טענה כנגד המנהל וניתן לב"כ התובע להגיש בקשה למחיקת המנהל, אך בפועל הדבר לא קרה. אוסיף כי בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1 מיום 18.02.10 נטען כי הקרקע במחלוקת הופקעה בספטמבר 2005 לצורך שימוש כשטח אש. לכך לא היה מענה מטעם התובע עד הדיון. ב"כ התובע הציע שהמדינה תמחק את עצמה ואין לתובע טענות כנגד המנהל אך בהמשך הוא שוב ביקש למחוק את התביעה נגד המנהל. ב"כ המדינה הודיע שאי אפשר למחוק את התביעה ולהותיר את הסעדים כפי שהם ובהמשך מודיע עו"ד מאיר אסרף מטעם המדינה כדלקמן: "אם חברי יצהיר עכשיו שאין לו זכויות קרקע, אז כמובן לא נתנגד למחיקה. חברי אומר שיש לו זכויות, וזכויות אלו כיוון שאותם שטחים נלקחו לשטחי אש, אזי פרקטית הוא לא יכול לקבל חזרה את אותם שטחים. אני מבקש שחברי יצהיר, ואפילו ימחק סעיפים מסוימים מכתב התביעה, שיצהיר שאין לו זכויות בקרקע חד וחלק". ב"כ הנתבעת מס' 1 טען כי הוא לא התכונן לטענה כזו ועל ב"כ התובע להגיש בקשה מסודרת ולטעון אותה בשלבים של קדם משפט ולא לשלוף מהשרוול. ולכך השיב ב"כ התובע : "ביקשתי לרשום את זה על מנת שאח"כ אוכל לבקש הוצאות על חוסר ההסכמה שלהם. (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 12). על כך השיב ב"כ המדינה : "אני אדרוש הוצאות על אי מחיקתנו מכתב התביעה, תוך הצהרה שאין למושב זכויות במקרקעין". אוסיף כי הדיון בפני היה המשך לניסיון של ב"כ הצדדים להגיע לעמק השווה (עמ' 15 לפרוטוקול). בפועל לא הוגשה בקשה כאמור על אף שהותר להגיש בקשה כאמור ומכאן, קודם התיק לשלב שמיעת הראיות אשר נקבע כמועד ראשון ליום 05.06.2013. 4. בבוקרו של יום הראשון לשמיעת הראיות התברר כי המחצית השנייה של האגרה טרם שולמה ובאי כוח הנתבעים ביקשו למחוק את התביעה. ב"כ התובע עתר לדחייה של מספר ימים וכאשר לא נעתר אופשר למזכיר של המושב לגשת ולשלם את המחצית השנייה של האגרה. העיון בתיק האלקטרוני מראה שנותר חוב קטן גם לאחר התשלום. 5. נשמעו ראיות ביום 05.06.2013 וביום 10.06.2013 ונקבעו מועדים נוספים. אוסיף כי ביום 05.06.2013 התברר כי אחד העדים מטעם התובע, עד מרכזי להגשת התביעה, ה"ה מיכאל איילי נפטר כשנה קודם. נתון זה לא היה בידיעת משרד ב"כ התובע אשר כלל אותו בעדים שהוא ביקש לזמן חודש לפני מועד ההוכחות הראשון (בקשה 24). ב"כ התובע עתר להגיש בקשה בהתייחס לתצהירו של העד האמור. בבקשה מס' 25 שהוגשה למחרת, נטען על ידי ב"כ התובע כי העד נפטר זמן לא רב לפני מועד הדיון ונומק מדוע יש לקבל את תצהירו. לכך השיבו חבריו ב"כ הנתבעות כי על פי בדיקה במשרד הפנים, העד נפטר למעלה משנה לפני מועד הדיון דהיינו ביום 16.04.2012 (בקשה 25). 6. ביום 10.06.2013, המציא ב"כ התובע לחבריו בקשה שהגיש לצירוף לתיק זה של תיקים מבית משפט השלום באשקלון. התובע איננו צד לאותו תיק, אך נטען כי בית המשפט עוסק בשאלות עובדתיות דומות. לכך השיב ב"כ הנתבעת מס' 2 כי התיקים האמורים הסתיימו בהליכים של גישור שאושר בפסק-דין. בית-המשפט ביקש את עמדת ב"כ התובע מדוע לא ביקש לעיין בתיקים עצמם, זמן רב קודם לישיבת ההוכחות. השיב ב"כ התובע מדוע יהיה בתיקים כדי לסייע בניהול התביעה , לכך התנגדו ב"כ הצדדים לנוכח העובדה שקדם המשפט הסתיים, התיק באמצע שמיעת ראיות, בתיק יש סחבת. על פי המלצת בית משפט הודיע ב"כ התובע כי יפנה בבקשה לבית משפט השלום באשקלון לעיון בתיקים. הדיון הסתיים באותו יום בכך שנותר לב"כ התובע להשלים את עמדתו לגבי עמדת חבריו בהתייחס לתצהירו של מר איילי מיכאל ז"ל וניתנו הוראות לגבי המשך שמיעת התיק תוך הוספת מועדים של 05.11.2013 וכן, 14.11.2013 וזאת בנוסף למועד 11.11.2013 שכבר היה קבוע. 7. ב"כ המדינה טוען כי יש הצדקה לחיוב ריאלי של הוצאות המדינה, לנוכח האמור לעיל וכן הניהול הלוקה של התיק עוד קודם לכן, כעולה מהתיק ומהפרוטוקול. ב"כ התובע עתר לא לחייב את מרשו בהוצאות ולחילופין להתחשב בקושי הכלכלי של המושב. 8. סעד הצהרתי כנגד המדינה הוא סעד אופרטיבי למרות אופיו ההצהרתי [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 562-561 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)]. ככלל, בעניין שבעקרון ובנקודת מוצא יש לפסוק לבעל הדין שזכה בהוצאות ריאליות, כאלה שהתחייב להוציא או הוציא בפועל. על בית המשפט מוטל לבחון את סבירותן, מידתיותם, ההכרחיות שלהם לניהול ההליך, בהתחשב בכלל הנסיבות [בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשיה, המסחר (30.06.05) (להלן: "עניין- תנובה"); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' עו"ד גורן (12.08.09). בכלל השיקולים לבחינה - התנהלות הצדדים תוך ההליך השיפוטי, תעריף לשכת עורכי הדין, היקף הסעד המבוקש, מורכבות התיק וזמן שהושקע בהכנתו, חשיבות התיק לצד (עניין-תנובה) יחד עם זאת, נפסק כי במקום שצד אינו מציג בפני ביהמ"ש אסמכתאות, יפסוק ביהמ"ש לפי הערכתו [ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 (2005)]. ב"כ הנתבעת מס' 2 לא הציג ראיות להוצאות המדינה והשאיר זאת לשיקול דעת ביהמ"ש. אך עו"ד מאיר אסרף עתר לקחת בחשבון גם את זמנם של עובדי המנהל שנדרשו לתיק ובכלל זה בשלב הליך גילוי המסמכים. לכך השיב חברו, עו"ד בוטסזן כי ביהמ"ש הביע אי נחת מהתנהלות המנהל, כעולה משאלתו בפרוטוקול מיום 01.06.10, עמ' 1. 9. התנהלות התובע והתיקונים שנדרשו נובעים מהסברו של ב"כ התובע כי העד המרכזי לתיק היה מיכאל איילי המנוח שתצהירו נחתם עוד בטרם הגשת התביעה אשר על פיו הוגשה התביעה. התצהיר הוא משנת 2006 ועל פיו הוא אחד ממייסדי הנתבעת מס' 1. על פי עדותו הנתבעת מס' 1 הוקמה בתיאום עם משרד החקלאות (המחלקה לתכנון) ועם הסוכנות (המחלקה להתיישבות) לתת מענה לכך שמושבים בלכיש יקבלו השלמת משבצת בשטחים המרוחק מהם ויוכלו לעבדם. מכאן ועל פי ידע שכך בפועל קרה, ובהסתמך על תשלומים שקיבל התובע, המושב, מהנתבעת מס' 1 , נבנתה התביעה. הסעד שהתבקש נגד המנהל, הנתבעת מס' 2, היה מפני שהנפשות הפועלות בנתבעת מס' 1 השתנו והם לא הכירו את הרקע ואת הסיבות לתשלומים והם הופסקו. לכן המושב עתר את העתירה מושא סעיף 37(ה) לכתב התביעה. הנתבעת מס' 1 חלקה על הטענה שהיא מעבדת קרקע של המשבצת של התובע ועוד בטרם הגשת התביעה השיב בא כוח הנתבעת מס' 1 לב"כ התובע כי העיבוד נעשה מכוח חוזה עיבוד עונתי שנחתם במישרין בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2. לכתב ההגנה שהוגש ביום 11.02.10 על ידי הנתבעת מס' 2, צורף חוזה המשבצת שנחתם ביום 20.02.06 בין מנהל מקרקעי ישראל לתובע. החוזה אינו תומך בגרסת התובע. אולם, למרות שמדובר במסמך מהותי, לא הוגש כתב תשובה, ותצהירו של מר איילי ז"ל נותר כפי שהוא, מנובמבר 2006. העד לוי אברהם שמסר תצהיר מטעם התובע מיום 02.10.11 איננו מתייחס לחוזה המשבצת או ליתר הצרופות לכתב ההגנה של המדינה. הוא גם לא מתייחס לטענה שהשטח הופקע לצורך שימוש כשטח אש. פירטתי על קצה המזלג את המסמכים שהמדינה העמידה לעיון התובע ואשר היה בידי התובע לבדוק במשרדי המנהל בטרם הגיש את התביעה. זאת ועוד, כל גרסה של כתב התביעה מתמקדת בנקודת המוצא של הגרסה של מר איילי המנוח ואין בה מענה בין לחוזה המשבצת שהתובע חתם עליו לפני הגשת התביעה ובין מה נעשה כאשר השטחים בחוזה המשבצת לכאורה לא כללו את השטח נשוא המחלוקת. ניהול זה ובכלל זה העתירה המאוחרת לצרף את תיקי ביהמ"ש השלום באשקלון היה הליך של ביסוס התביעה נגד הנתבעת מס' 1 תוך כדי ניהול התיק, והרושם הוא כי צירוף הנתבעת מס' 2 היה אמור לשמש לכאורה הגורם שימציא את הראיות החסרות תוך שימוש בהליך השיפוטי. בא בשעה שניתן היה להשיג את מלוא הראיות בהליכים הפתוחים על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998. 10. השתכנעתי אפוא כי עמידת המדינה על הוצאותיה אינה דרישה מופרזת או מופרכת. בהעדר אסמכתא מחשב משרד המשפטים או החשב הכללי המתרגמת שעות עבודה והוצאות משרד לעלות, אני מעריכה את עלות ניהול התיק למדינה, על הצד הנמוך, כפי שביקשה המדינה. התובע ישלם לנתבעת מס' 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. הסכום כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.חכירהחוזהמקרקעיןסעד הצהרתי