סעד הצהרתי לפיו על חברת הביטוח להמשיך ולשלם לתובע תגמולי ביטוח בעתיד עד תום מועד הביטוח- בגין פוליסה שמספרה 1681681019 אותה רכש בשנת 2004 (להלן: "הפוליסה"). הפוליסה אותה הנפיקה הנתבעת 1, הייתה בתוקף מיום 1.8.04 כאשר הכיסוי בפוליסה עמד על סך של 7,000 ₪ לחודש נכון לחודש 8/04 וכן שחרור מפרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה על פי תנאי הפוליסה. התובע טוען כמה טענות: האחת, כי הוא זכאי לתגמולים על פי הפוליסה הואיל והוא עומד בתנאיה. השנייה, כי פרופ' כראל שימש כבורר ועל כן קביעתו לפיה התובע איבד את כושר העבודה שלו- מחייבת. והשלישית, סוכן הביטוח הדריך את התובע בכל פעולה והוא אחראי כלפיו, בכך שגם הוא סבר כי לתובע זכות מלאה לפיצויים או לחילופין בכך שהונפקה פוליסה אשר רוקנה מתוכן כלפיו. ביום 15.9.04 תוך כדי עבודה נפל התובע בחצר העסק וכתוצאה מכך נפגע בכתף שמאל ואובחן כסובל מנזק בכתף שמאל. ביום 31.6.06 קבע הועדה רפואית מאת המוסד לביטוח לאומי כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% נכות מיום 1.11.04. ביום 3.11.04 תוך הרמת לוח שיש בעבודה נשמט הלוח ומעך את כף ידו הימנית. כתוצאה מהתאונה אובחן כי התובע סובל מחבלה ביד ימין מלווה בשבר מרוסק. התובע פנה לוועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה ביום 15.8.06 30.5% נכות ואף הפעילה את תקנה 15 בשיעור מלא ובסך הכול נקבעו לתובע 46% נכות לצמיתות מיום 1.2.05. התובע טוען כי לאחר התאונה השנייה אינו יכול לבצע כל פעולה הכרוכה במאמץ פיסי ולא עלה בידו לשוב לעבודתו הרגילה בבית העסק ועל כן הוא זכאי להפעלת הפוליסה ולקבלת התגמולים. התובע מציין כי לאחר התאונה השנייה פנה באמצעות הנתבע 3 - סוכן הביטוח בפניה אל הנתבעת, והיא מצידה לאחר תקופת ההמתנה הפנתה אותו לבדיקה אצל רופא מטעמה - ד"ר וייס אשר בדק התובע ואישר כי התובע אכן היה מצוי באי כושר מיום התאונה השנייה ועד ליום 30.6.05. התובע טוען כי מיום 30.6.05, ועל אף שהמשיך להעביר אל הנתבעת אישורי אי כושר רבים, חדלה הנתבעת לשלם לתובע בהתאם לפוליסה. התובע טוען כי ביום 8.9.05 הודיעה לו הנתבעת בכתב את סיבת הפסקת התשלומים בזו הלשון: "התובע כשיר לנהל את המפעל אשר בבעלותו, לקבל הזמנות ולפקח על העובדים וכי לטענתה המוכחשת מצב בריאותו של התובע אינו עונה עוד להגדרת אובדן כושר עבודה בפוליסה". התובע טוען כי זו הייתה הפעם הראשונה בה הנתבעת הפנתה לנספח 989 לפיו תנאי בפוליסה הוא "עיסוק סביר אחר" וטענה כי התובע יכול לנהל את בית העסק בבעלותו וזאת על אף שלא השתנה דבר ועל אף ששילמה לתובע בגין אובדן כושר עבודה במהלך שלושה חודשים. התובע טוען כי הפוליסה כוללת את נספח 983 העונה על הגדרת אי כושר עבודה מוחלט וכן בהצעת הביטוח הוגדר התובע "כעובד ייצור ועיבוד בתחום השיש". התובע טוען כי רק מאוחר יותר התווסף נספח 989 לפיו הוסף התנאי של "עיסוק סביר אחר" , והוספת נספח זה שינתה מהותית את הגדרת אובדן כושר העבודה ולמרות זאת עדיין זכאי הוא לקבלת תגמולים על פי הפוליסה. התובע טוען כי הוא בוטח כ"עובד ייצור שיש" ועל בסיס דרישה זו נערכה הפוליסה ולא על בסיס ניהול בית העסק. התובע טוען כי הנתבעת הכירה בפועל בפגיעת התובע ושילמה לתובע פיצוי בגין אובדן כושר עבודה לשלושה חודשים וכיום התובע לא חזר לכושר עבודה חלקי או מלא וכבעל העסק הוא רק מפקח ומדריך עובדים מטעמו על מנת לא לאבד את בית העסק. התובע צרף לכתב תביעתו את קביעותיו של פרופ' כראל, מומחה אשר צוין ברשימותיה של הנתבעת אליו לבחירת בורר בין הצדדים, לפי קביעתו התובע איבד את כושר עבודתו בידו הימנית והוא מצוי באובדן כושר עבודה מלא. התובע מבקש להכיר בקביעות אלו של פרופ' כראל כקביעות מחייבות את הצדדים כבורר מוסכם. התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת אלא הסתמך כאמור על קביעותיו של פרופ' כראל כבורר ועל החלטות הרופאים הרפואיים כמו גם חוות הדעת מטעם ד"ר מוסקוביץ שהוגשה על ידי הנתבעת. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע לא איבד את כושר עבודתו מעבר לתקופה בה פוצה ושוחרר מתשלום פרמיות. התובע לא איבד 75% מכושר עבודתו להמשיך במקצועו, ובכל מקרה לא נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו, הכשרתו וניסיונו. הנתבעת טוענת כי התובע נצפה על ידי החוקרים מטעמה כעובד בפועל במקצועו "עצמאי עיבוד שיש" ועובד גם בעיסוק סביר המתאים להשכלתו הכשרתו וניסיונו עת הוא מפעיל ומנהל את עסקו מעמיס מלגזה, נוהג במשאית מזיז לוחות שיש בידו. התובע מעולם לא פנה לשיקום, אין ירידה בהיקף הכנסותיו במהלך השנים ובית העסק ממשיך להתנהל על ידו. התובע לא העיד עדים נוספים ולמעשה אין שום תמיכה לטענותיו מלבד עדותו. לגבי אובדן כושר עבודה המומחה קבע כי התובע איבד את כושרו מיום 3.11.04 ועד לחודש יוני 2005 ומתאריך 1.7.05 היה כשיר לשוב לעבודתו בעיסוק הניהולי. הנתבעת טוענת כי עוד לפני יום 30.6.05 שב התובע לעבודתו ועל כן אינו עומד בתנאי הפוליסה. מוסיפה וטוענת כי התובע בחר על דעת עצמו לפנות לד"ר כראל, והאחרון אינו בורר מוסכם שכן לא הייתה לנתבעת זכות להמציא את מסמכיה ולא נחתם הסכם בוררות. התובע ביטל את הוראת הקבע ולא שילם פרמיות כנדרש. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים על נספחיהם, וכן לאחר ששבתי וקראתי את פרוטוקולי ישיבות ההוכחות הרבות בתיק זה מצאתי לנכון לקבל את התביעה. דיון והכרעה: קביעתו של פרופ' כראל : טוען התובע כי ביום 13.2.06 שלחה הנתבעת אליו מכתב לפיו היא מציעה להפעיל את סעיף הבוררות שבפוליסה והפנתה אותו לאחד משלושת המומחים ברשימה הסגורה שיבדוק אותו ויחווה דעתו וישמש כבורר. ביום 20.7.06 פנה התובע לפרופ כראל לאחר שהופנה אליו על ידי סוכן הביטוח מטעמה של הנתבעת. התובע טוען כי הוא פעל בהתאם להנחיית הנתבעת ובהתאם להנחיית סוכן הביטוח. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע בחר על דעת עצמו לפנות לפרופ' כראל, תוך שהוא מציג את המסמכים הרפואיים מטעמו ונושא בשכר טרחת המומחה מבלי שלה יהיה הזכות להמציא תיעוד וחקירות רלבנטיים מטעמה. על כן אין לקבוע כי מדובר בקביעת בורר. אני מקבל את טענת התובע , וקובע כי חוות דעתו של פרופ' כראל אשר צורפה לכתבי הטענות היא כחוות דעת בורר מוסכם וזאת הואיל והשתכנעתי כי התובע פנה לפרופ' כראל בהנחייתו של הנתבע 3 כשלוח של הנתבעת 2. התובע העיד כי, הסוכן ביקש מחברת הביטוח להפעיל את סעיף הבוררות ועל כן חברת הביטוח שלחה לו רשימה של שלושה רופאים מהם רק פרופ' כראל יכול היה לקבלו, הוסיף כי הסוכן אמר לו לתאם פגישה ובפגישה ביקש חוות דעת ושילם באותו מעמד. התובע העיד כי הסוכן לא אמר לו לדווח על כך לחברת הביטוח. התובע פעל כך גם כאשר התבקש להיבדק על ידי ד"ר וויס מטעמה של הנתבעת ועל כן סבר כי הוא פועל כדין. איני סבור כי התובע היה מקבל את שמו של פרופ' כראל בדרך אחרת והיה מתנדב לשלם את עלות חוות הדעת בעצמו אלמלא הונחה כן. סוכן הביטוח העיד כי התובע דיווח לו ושאל את דעתו בכל שלב והוא למעשה שלח את המכתבים בשם התובע ושימש כפה לתובע מול חברת הביטוח. הנתבעת היא ששלחה לתובע את המכתב המציע לו לפנות אל פרופ' כראל והתובע פעל בתיאום עם שלוחה- סוכן הביטוח. הנתבעת התנגדה נחרצות בכל מהלך ניהול התיק לצרף את קביעת פרופ' כראל כחוות דעת מטעם התובע ואף נמנעה מלחקור אותו כאשר נכח באולם. אני סבור כי התנגדותה של הנתבעת לחקור ולהתעמת עם קביעותיו של פרופ' כראל עומדת לה לרועץ. מדובר בפרופ' מכובד אשר שמו הוצע על ידי הנתבעת מעצמה, כאשר את הפגם המהותי ניתן היה לרפא בחקירה נגדית או בדרכים דיוניות אחרות. לפיכך אני סבור כי יש לראות בהתנהגות הצדדים כהסכמה לקביעות פרופ' כראל ועצם אי צירוף חוות דעת על ידי התובע, בנסיבות העניין אינה חוסמת את דרכו להוכיח תביעתו. גם אם לא הייתה מתקבלת דעתי זו, הרי שמשצורפה חוות דעתה של הנתבעת אשר מעידה על מצבו הרפואי של התובע, הרי שיש מקום לבחון אם התובע עומד בתנאי הראשון של הפוליסה, קרי, אובדן כושר העבודה במקצועו, על פי משקל הראיות בתיק. הפוליסה קובעת כי התובע יחשב כמי שאיבד את כושר עבודתו באופן מלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה. וכן, בעקבות המחלה או התאונה נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו. תנאי ראשון: אובדן כושר העבודה לעסוק במקצועו הפיסי עיבוד שיש: בכתב התביעה מתאר התובע את עיסוקו, עובד ייצור ועיבוד בתחום השיש, בפרט ייצור עיבוד והרכבת מצבות ולוחות שיש למטבחים והינו גם הבעלים בבית העסק בו עבד. במסגרת עבודתו נדרש לעבודות פיסיות כגון עבודות חריטה וליטוש חיתוך והתקנת שיש בדירות וכמו כן נשיאת משאות כבדים והרמתם וכדומה. בהצעת הביטוח (נ/2) נכתב מקצועו של התובע: "עצמאי -עיבוד שיש". במכתבה של הנתבעת מיום 1.8.04 עת אישרה את קבלתו של התובע ציינה כי מקצועו ועיסוקו של התובע על פי הפוליסה: "עובד שיש (ייצור)". התובע טען כי מיום התאונה השנייה לא עלה בידו לשוב לעבודתו הרגילה בעיבוד שיש. פרופ' כראל כתב בחוות דעתו כי בהתחשב בסוג וחומרת הפגיעות ניתן לקבוע שהתובע איבד באופן מלא את כושר עבודתו לעיסוקו העיקרי - עבודות שיש, ואינו כשיר לעבוד בכל עיסוק הדורש ממנו עבודות כפיים או מאמצים פיסיים או בסביבת רעשים סביבתיים. בנוסף בהסתמך על ניסיונו השכלתו והכשרתו מגוון העיסוקים האפשריים בעבורו מצומצם. פרופ' כראל סבור היה כי יש להפנותו למערך שיקום בעיסוק שאינו כרוך בעבודה פיסית וכי צפויה ירידה בכושר השתכרותו. הנתבעת צרפה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר אבי מוסקוביץ, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר בדק את התובע וקבע כי החל מיום 3.11.04 התובע אינו כשיר לעבודת כפיים בשיש אולם כשיר לעבוד בהיקף מלא בניהול מפעל השיש שבבעלותו וכן לנהל משא ומתן עם לקוחות לפקח ולהדריך עובדים. לחילופין קבע כי התובע כשיר לעסוק בעיסוק סביר אחר כגון: ניהול ופיקוח על עבודות ריצוף ושיש בחברות בנייה, לעבוד כאיש מכירות בחברות לייצור שיש ומרצפות במשרה מלאה. מומחה הנתבעת נחקר בבית המשפט, והעיד כי, התובע אינו כשיר לעבוד בעבודת כפיים בתחום השיש, אבל כן כשיר לעבוד בעבודות פיסיות קלות כגון: מסגרות קלה או יצור פרגולות. המגבלה ממנה סובל התובע בידו הימנית מתבטאת בקושי בסגירת כף היד ופישוט האצבעות מלווה בירידה בתחושה. כמו כן מהגבלה בתנועות כתף שמאל. המומחה סבור כי כרצף התובע יוכל לעבוד עם עזרה. התובע כשיר לעבוד כמנהל בית העסק שלו באופן מלא. אני סבור כי הוכח שהתובע איבד את כושר עבודתו בעבודות כפיים קשות ובמקצועו הפיסי בעיבוד וייצור שיש על פי מכלול התיעוד הרפואי שבפניי ועל פי חוות דעת הנתבעת. ומכאן עמד התובע בתנאי מצטבר אחד מתוך שניים בפוליסה. עיסוק סביר אחר: התובע עומת עם קלטות החוקרים אשר צילמו אותו בבית העסק שלו כתשעה חודשים לאחר התאונה, מקבל לקוחות חדשים, מסביר מחירים. בקלטת נוספת אישר התובע כי הבחין בדמותו ליד בית ספר באשקלון. בקלטת נוספת נצפה התובע אוחז ברצועות להרמת שיש, מתפעל מנוף להרמת שיש. בקלטת נוספת נצפה התובע נוהג במשאית, מעמיס את המשאית עם מלגזה. התובע העיד כי המגבלות שלו עקב הפגיעה ביד ימין אילצו אותו להעסיק עובדים. טוען כי הפקידה מקבלת הזמנות ומאשרת, לפעמים יוצאת לפגישה עם לקוחות. אין ירידה בהכנסות כי מעסיק בבית העסק עובד נוסף. בית העסק עובד ומפרנס את התובע באותו אופן גם לפני התאונות. צודקת הנתבעת כי על פי הפוליסה התובע לא עומד בתנאי זה. הנתבעת העידה חוקרים אשר תיעדו את התובע נמצא בית עסקו ומנהל אותו. התובע אמנם לא נצפה עובד בעבודות פיסיות קשות אולם הוא תועד מנהל מו"מ, מדריך פועלים ועובד באופן פיסי קל. התובע אף הודה כי לא הלך לבצע כל הליך שיקומי שכן מתפרנס מבית העסק אותו הוא מנהל. לכאורה בשלב זה תביעתו של התובע הייתה אמורה להידחות. אולם התובע טען טענה נוספת, והיא טענתו העיקרית בתיק זה , לפיה הוא כלל לא ידע שהפוליסה אותה רכש אינה פוליסה מקצועית אלא פוליסה המכסה רק בהצטברות שני תנאים אלו. עיקר טענתו של התובע היא, כי בעת רכישת הפוליסה ביקש לבטח עצמו רק כפועל בתחום ייצור השיש ולא כמנהל, שם מבטחו בסוכן הביטוח שלו שבמקרה ולא יוכל לעבוד כפועל הפוליסה תכסה אותו. התובע טוען כי סוכן הביטוח עצמו חשב כי הפוליסה תכסה את התובע רק במקצועו כפועל ולא כמנהל והראייה היא תכתובות שצורפו, לפיהן פנה סוכן הביטוח לנתבעת בהפצרות ובאזכור התוספת אותה התובע שילם מידי חודש על מנת שהנתבעת תכיר בתובע כמי שאיבד את כושר העבודה שלו וזאת על אף שידע כי התובע מנהל את בית העסק. התובע טען כי סוכן הביטוח התבקש לבטחו בפוליסה מקצועית בלבד, למצב בו הוא עלול לאבד את כושרו הפיסי לעסוק במקצוע עיבוד השיש, ולא בכל מקצוע סביר אחר. התובע מפנה להגדרת מקצועו בפוליסה. התובע טוען כי לא נכתב בפוליסה בשום מקום כי מקצועו מנהל . התובע גם נאלץ לשלם תוספת לפוליסה ולהבנתו תוספת זו הייתה ייעודית לרכישת פוליסה מקצועית. סוכן הביטוח טען כי, הפוליסה שהונפקה לתובע אינה פוליסה מקצועית "צווארון לבן" כמו הפוליסות המונפקות לבעלי המקצועות החופשיים, אלא "פוליסת צווארון כחול" לעובדים פיסית ולכן הגדרות אובדן כושר העבודה שונות. העיד כי התובע לא יכול היה לעשות ביטוח מקצועי ספציפי לעיסוקו כמעבד ויוצר שיש כי מדובר בעובד כפיים. הסוכן העיד כי התובע שילם תוספת גדולה בגלל מהות המקצוע שלו כמעבד שיש תחת פוליסה של צווארון כחול. אין המדובר בתוספת מקצועית אלא נגזרת לעיסוקו על פי טבלת החברה. מר שמעון כהן: מנהל צוות תביעות וביטוח חיים אצל הנתבעת:הסביר כי ברגע שמבוטח מגיש הצעת ביטוח שואלים אותו על העיסוק שלו. בהתחלה מונפקת הפוליסה הראשונית עם נספח 983 שהוא משותף לכלל המבוטחים על פי הפוליסה (צווארון לבן וצווארון כחול). נספח 989 (המכיל גם את התנאי לגבי עיסוק סביר אחר) מתווסף למבוטחים שעוסקים בעבודות כפיים. אלו נהלים פנימיים של החברה.העיד כי החליטו להפסיק את התשלומים כי הבינו שהתובע עוסק בניהול בית העסק ולפיכך לא עומד בתנאי נספח 989 לעניין עיסוק סביר אחר. אני מקבל את טענתו של התובע כי המדובר בחלוקה פנימית שאין הוא אמור לדעת עליה כלל, וכאשר נדרש לשלם תוספת לפוליסה בשיעור 100% פרמיה יכול היה להניח כי הוא רוכש פוליסת ביטוח מקצועית. התובע העיד כי סמך ובטח בסוכן הביטוח שהיה ידידו שיערוך לו פוליסה מתאימה, ולא רק הוא הבין כך אלא גם סוכן הביטוח עצמו - שלוחה של הנתבעת. סוכן הביטוח טען מנגד כי הוטעה הוא על ידי התובע, הואיל והתובע יצר בפניו מצד שווא כי אינו עובד בבית העסק למרות ששב לעבוד וגרם לו לפעול בתום לב אל מול הנתבעת על מנת לקבל תגמולי ביטוח. סוכן הביטוח הצהיר כי הסביר לתובע מהם הכיסויים על פי הפוליסה וכי אין המדובר בפוליסת ביטוח מקצועית וכי תוספת התשלום היא עבור מקצועו כעובד שיש אשר יש בו סיכון גבוה משאר מקצועות הפיסיים. הנתבעת טוענת כי אין פוליסת ביטוח מקצועי לעובד כפיים. אני מקבל את דברי התובע לפיהן הסתמך על דברי סוכן הביטוח כי הוא מבוטח בפוליסה מקצועית. אני סבור כי אותה עת גם סוכן הביטוח סבר כך בעצמו וזאת ככל העולה מהתכתבותו הפנימית של סוכן הביטוח עם עובדת הנתבעת מיום 20/11/05 (נספח טז לתצהיר התובע) לפיה העובדת יעל שילה הפנתה את הסוכן לתנאי העיסוק הסביר בפוליסה ואילו סוכן הביטוח השיב לה: "הנ"ל מבוטח כעובד שיש וככזה אף משלם תוספת מקצועית נכבדת...". משכך איני מקבל את טענות סוכן הביטוח לפיהן יידע את התובע בדבר תנאי הפוליסה עוד בשלב כריתתה. התכתבות נוספת המאששת את הבנתו של התובע מיום 3/4/06, אשר גם בנקודת זמן זו סבר סוכן הביטוח כי הפוליסה היא מקצועית ועל כן התנאי בדבר עיסוק סביר אחר, לרבות ניהול העסק אינו עומד במקרה של התובע, מצויה בדברי סוכן הביטוח בהתכתבות הפנימית בזו הלשון: "...איזו מן תשובה זו עסק גם בניהול. את מכירה עצמאי וזה ממש לא משנה מאיזה תחום שלא עוסק גם בניהול העסק, עצם הגדרת עצמאי עושה אותו מנהל העסק. אז בעל עסק כמוהו שהיה מתפרנס מליטוש עיבוד והרכבת פלטות שיש למטבחים ולמצבות ואינו יכול לעשות זאת בשל הפגיעה אמור כעת לעשות זאת באמצעות כוח המחשבה? ..." . מדברי אלו עולה כי סוכן הביטוח עצמו לא ידע את תנאי הפוליסה לאשורן ועל כן כיצד יכול היה להסביר בעת כריתת הפוליסה למבוטח את תנאיה? או לחילופין סוכן הביטוח ביקש להנפיק לתובע פוליסה מקצועית כפי בקשת ה מבוטח. כך או כך אני מקבל את טענת התובע כי בעת כריתת הפוליסה ביקש להנפיק לעצמו פוליסת ביטוח מקצועית ואף שילם תוספת לצורך באמצעות שלוחה של הנתבעת עליו סמך. איני מקבל את טענות סוכן הביטוח לפיהן הוטעה על ידי התובע באשר למצבו הרפואי. ככל העולה מההתכתבויות שהובאו בפניי אני סבור כי אין המדובר רק בסוכן ביטוח אשר פועל בכל הדרכים למען מבוטחו, אלא לסוכן ביטוח אשר סבר כמבוטח שהפוליסה היא פוליסה מקצועית שאינה כוללת את התנאי השני בדבר עיסוק סביר אחר. על פי תנאי הפוליסה התובע אינו אמור לשלם את הפרמיה כל עוד הוא מצוי באי כושר מוחלט. השתכנעתי כי התובע פעל בעצתו של סוכן הביטוח בתיאום מלא עמו ובהנחייתו ופעל בתשלומי הפרמיה כפי הנאמר לו. וכאשר התבקש לשלם על ידי הסוכן על פי שוברים שנשלחו לו- עשה כן. מכל האמור לעיל עולה כי סוכן הביטוח פעל כשלוחה של הנתבעת כלפי התובע, והנחה והדריך אותו מרגע כריתת הפוליסה. שלח בשם המבוטח מכתבים ואף התעמת בתכתובות עם עובדי הנתבעת. משכך אני מוצא לנכון לקבוע כי הפוליסה חלה כלפי התובע ומזכה אותו בפיצויים ותגמולים ועל כן אני מקבל את התביעה חלקית ומורה לנתבעים ביחד ולחוד לשאת החזרי הפרמיות עבור הפוליסה החל מיום 30.6.05 ככל שנשא בהם התובע, בצירוף ריבית והצמדה ליום זה. הנתבעים ישלמו לתובע את תגמולי הפוליסה, על פי הפיצוי החודשי הנקוב בה (7,000 ₪) מיום התשלום האחרון ועד ליום מתן פסק הדין בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכן לשחררו מתשלום פרמיות בחודשים אלו וככל שנגבו יש להשיבם. באשר לתשלומי העתיד איני קובע דבר אולם על מנת לייתר תביעות נוספות אמליץ לנתבעים לשלם לתובע על פי תום תקופת הזכאות הנקובה בפוליסה (הגיעו לגיל 65). הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט של התובע לרבות, הוצאות מומחים רפואיים בהם נשא התובע, אגרות ותשלומים על פי הפרוטוקולים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לתשלומים בהם נשא בפועל התובע ועד ליום התשלום על ידי הנתבעים. כמו כן בשכר טרחת עו"ד בניהול תיק זה בסך כולל של 20,000 ש"ח. זכות ערעור על האמור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. פוליסהחברת ביטוחסעד הצהרתי