בקשה לקבלת היתר למשלוח הודעת צד ג' כנגד קיבוץ רמות מנשה (להלן:"הקיבוץ"). בבסיס הבקשה עומדת הטענה כי התובע היה עובד של הקיבוץ משנת 2000 עד לשנת 2008 וכי הנתבעת, לאחר ההפרטה שחלה בקיבוץ הסכימה להעסיק את התובע, מחדש, כעובד שלה, כאשר וותקו וזכויותיו החלו להמנות מחדש, ממועד זה. הנתבעת טענה כי גם במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים, לא תבע התובע דבר ביחס לתקופה שקדמה להעסקתו, ישירות, אצלה וכי הקיבוץ הינו צד נדרש שכן ברשותו המידע המלא ביחס להעסקתו של התובע. 2. התובע טען כי יש לדחות את הבקשה, תוך שהוא מבהיר כי הוא חבר הקיבוץ מזה שנים רבות וכי אין לו כל עניין לגרור את הקיבוץ להליכים כאן. התובע אף טען כי הקיבוץ אינו צד רלוונטי לתביעה וכי אין לו כל טענות כנגדו. התובע הוסיף והבהיר כי הוא וויתר על כל זכויותיו מעבודה בכל הקשור לתקופה שקדמה לשנת 2009, קרי התקופה בה שולם שכרו כנגד חשבונית שהוציא הקיבוץ. התובע טען כי בכל הקשור לתקופת העבודה לגביה הגיש תביעתו הרי שהנתבעת היא שהיתה מעבידתו היחידה. בנוסף טען התובע כי למעשה גם משנת 2000 עבד אצל הנתבעת וכי ההבדל היחידי בין התקופה שעד שנת 2009 ובין התקופה שהחלה בשנת 2009 היתה צורת תשלום שכרו. התובע טען כי לבית הדין לעבודה ממילא אין סמכות לדון במערכת היחסים שבין הנתבעת לבין הקיבוץ, בהיותה מערכת חוזית וכן אין לו סמכות לדון במערכת היחסים שבין התובע לבין הקיבוץ, בהיותה מערכת יחסים שבין חבר קיבוץ לקיבוץ. התובע הוסיף וטען כי רצונה של הנתבעת להעזר בקיבוץ כדי שהתמונה תובא בפני בית הדין, במלואה, אינה מהווה נימוק מספק למתן היתר למשלוח הודעת צד ג' שכן אין כל מניעה שהנתבעת תזמין, בבוא היום, לישיבת ההוכחות נציג מטעם הקיבוץ. הנתבעת אף הפנתה להחלטה שניתנה במסגרת תיק עב. 629/99, אשר יש בה כדי לבסס את דחיית הבקשה. במסגרת תשובה שהגישה הנתבעת לתגובת התובע, היא טענה שטענת התובע כי אינו רוצה לגרור את הקיבוץ להליכים אינה מהווה טעם לדחיית בקשתה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במסגרת תביעתו התייחס התובע לוותקו, כפי שנצבר, לטענתו, גם בתקופה שקדמה לשנת 2009. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אינה מבקשת לצרף את הקיבוץ רק כדי לזמנו כ"עד" אלא גם כדי שתוכל להיפרע ממנו במקרה שבית הדין לא יקבל את עמדתה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי שלושת התנאים הנדרשים, בהתאם לפסיקה, כדי להתיר את בקשתה, מתמלאים בעניין זה. 3. רקע במסגרת כתב תביעה שהגיש התובע ביום 17/6/13, הוא התייחס לתקופת עבודתו כמנהל חוות הלולים בקיבוץ. תפקיד שמילא, לטענתו, משנת 2000 ועד שפוטר בתאריך 31/12/12. התובע הבהיר כי למעשה מאז התחיל לעבוד בתפקידו הנ"ל, היתה זו תמיד הנתבעת שלמרותה היה כפוף. במסגרת סעיף 7 לכתב התביעה הבהיר התובע כי במסגרת תביעתו יעתור לקבלת זכויות המתייחסות לתקופת העבודה שהחלה בשנת 2009, קרי התקופה בה החל לקבל את שכרו ישירות מהנתבעת. התובע חישב את וותקו מאז החל לעבוד כמנהל חוות הלולים, דבר המשליך על גובה פיצויי הפיטורים אותם תבע וכן על רכיב תוספת הוותק (באשר בקשר לרכיב זה חישב התובע את וותקו בשנת 2009 כוותק של 8 שנים) אולם מעבר לכך, שאר הרכיבים שתבע התובע (הפרשות פנסיוניות, עבודה בשבת, עבודה בחגים, תוספת משפחה, כלכלה, דמי הבראה, מענק שנתי, קרן השתלמות, ביגוד ופידיון ימי חופשה) מתייחסים לתקופה שמשנת 2009, כאמור. 5. דיון והכרעה תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט - 1969, אינן קובעות באופן מפורש הליך של הודעת צד ג', אך בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין מוסמך להפעיל את הפרוצדורה של הודעת צד ג' במסגרת סמכותו העניינית (דב"ע לא 19-0 שלמה בלנגה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב' 141, וכן דב"ע נב/60-3 ההסתדרות הכללית - יורם ברזילי, פד"ע כ"ג 475, 427). למעשה, בית הדין אימץ את תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, במסגרתה ניתן ליתן הודעה לצד שלישי אם עילת ההודעה ועילת התביעה נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררת שאלה משותפת שמן הראוי להכריע בהם כלפי הצד השלישי. (ולענין זה ראה בש"א (ת"א) 3635/07 ארבל הנדסה וקבלנות (1983) בע"מ - זכריה כליפא (13/3/07) והאסמכתאות שם). בהתאם לפסיקה חייבת ההודעה לצד ג' להיות במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה כאשר בית הדין חייב להישמר שלא לחרוג מהסמכויות המוקנות לו בחוק, מכאן שגם הודעת צד' ג חייבת להיות במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. יש לזכור שמטרתה העיקרית של ההודעה לצד שלישי היא: "בכל מקרה אחת. והיא כי התדיינויות על כל הסתעפויותיהן בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, יתקיימו, ככל האפשר בצותא חדא" (ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division Inc - קופת חולים ואח', פ"ד לז(4) 309,310). פעמים רבות חזרו בתי הדין לעבודה על סוגיית מסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה: "סמכותו של בית הדין לעבודה אינה דומה איפוא לסמכותו של בית משפט שלום: סמכותו של האחרון נקבעת על פי הסעד, סמכותו של הראשון נקבעת על פי מהות היחסים בין התובע לנתבע". ובענין זה ראה למשל:בג"צ 1214/97 הרב חלמיש - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נג(2) 647; בג"צ 675/84 הסתדרות הכללית של העובדים בא"י - הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשרותים - בית הדין הדין האזורי לעבודה בת"א - יפו, פ"ד לט (3) 13. במקרה שלפניי, מעבר לעובדה שהתובע אכן מיקד את תביעתו בתקופת עבודתו משנת 2009, באשר בכל הקשור להתייחסותו לסוגיית הוותק, הרי שהואיל ומהבקשה לא עולה כי הנתבעת חולקת על עצם העובדה כי התובע אכן עבד משנת 2000 באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד - מנהל חוות הלולים, הרי שלא נראה שדי בעובדה שהתובע מבקש להתייחס לכל הוותק שצבר מאז החל לשמש בתפקיד הנ"ל כדי להצדיק משלוח הודעת צד ג' כנגד הקיבוץ. והרי, כפי שטען, בצדק, התובע, ככל שבית הדין יקבל את טענות התובע והנתבעת תעמוד על טענותיה, כנגד הקיבוץ, היא תוכל להגיש כנגד האחרון תביעה, בערכאה המתאימה. לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות התובע (וכן לפסיקה אליה הפנה במסגרת תגובתו) וחרף טענות הנתבעת, הריני מורה על דחיית הבקשה. 6. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 7. בזיקה להחלטה מיום 11/7/13, תגיש הנתבעת את כתב הגנתה ואת כתב תביעתה שכנגד (ככל שתעמוד על רצונה להגישו), בתוך 30 יום מהיום כשימי הפגרה לא יבואו במנין הימים.הודעה לצד שלישימשלוח