תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתקיפה שאירעה לתובע, יליד 14.10.70. הנתבעים 2-3 היו הבעלים לפאב (להלן: "הפאב"). הנתבעת 4 היא חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים בפוליסה המתאימה במקרה של תאונות לצדדי ג', משתמשי ובאי הפאב. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.12.04 הגיע התובע לפאב בשעות הבוקר המוקדמות וניצל הזמנה לשתייה חינם שהחזיק בידו. התובע ישב במקום ולאחר שהזמין בירה והחל ללגום, לפתע הגיע לעברו אדם אשר חטף את כוס הבירה שלו שהיה מונח לצדו. בעוד התובע מברר עם אותו אדם מדוע הוא עושה כן ומדוע הברמן מטעם הנתבעת שהיה נוכח לא עושה דבר, אותו אדם הפתיע אותו מאחור במכה חזקה ביותר על צווארו. התובע טוען כי הברמן לא שמר עליו ובמקום להגן עליו גרש את התובע והמתקיף אל מחוץ לפאב שם המתינו לו שניים מחבריו של המתקיף אשר הפליאו יחד את מכותיהם עד שהתובע איבד את הכרתו (להלן: "האירוע"). התובע טוען כי הותקף באלימות פיסית קשה מבלי שמי מהנתבעים הושיע לו. התביעה הוגשה בטענה כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע בכך שידעו כי קיימת סכנה של אלימות כנגד אורחי המקום, הכניסו שיכורים וטיפוסים אלימים למקום, לא עשו דיי על מנת לשמור על התובע ואף הוציאו אותו מחוץ לפאב ובכך הפקירו אותו לידיהם של טיפוסים אלימים. לא נהגו כמחזיקי מקרקעין אחראים ולא נקטו באמצעי זהירות על מנת למנוע סיכונים. התובע איבד את הכרתו, אמבולנס הוזמן ובו התאושש, כאשר במהלך הנסיעה בחר שלא להתפנות באמצעותו. כתוצאה מהאירוע נבדק בבית חולים איכילוב (לאחר שהגיע עם חברו) שם אובחנה חבלה בזרוע ימין עם שבר שפגע בעצב הרדיאלי. התובע צרף חוות דעת מומחה מטעמו לכתב התביעה, שנערכה על ידי ד"ר אליהו טל. לפיה התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 42%. התובע התלונן במשטרה על האירוע ונפתחה חקירה ונגבו עדויות אשר צורפו לכתב התביעה. הנתבעים טוענים כתב ההגנה מטעמם כי אין להטיל עליהם אחריות בגין האירוע המוכחש. הנתבעים מפרטים את גרסתם לאירוע: בעקבות ריב שנתגלע בין התובע לבין לקוח אחר ועל פי דרישת הברמנים, התערב שומר המקום והוציא את השניים יחד עם אדם נוסף שנחזה כחבר של הלקוח השני. בזמן זה החליפו התובע והלקוח קללות בינם. לאחר מכן הלכו השניים למקום נסתר מעיני השומר ולאחר כעשר דקות חזרו לקרבת כניסת הפאב ואז הבחין השומר בקטטה בין השניים מבלי שהספיק להתערב. הנתבעים טוענים כי נקטו בכל אמצעי השמירה והאבטחה הנאותים כדי להגן על שלום הלקוחות. לא היה ביכולתם למנוע את הקטטה ולחילופין הקטטה קרתה באשמתו של התובע בכך שהגזים בשתיית אלכוהול, התגרה בלקוח האחר, השמיע דברי נאצה, נהג באלימות מילולית ופיסית, בכך שלא הסתלק מהמקום על מנת למנוע הקטטה. הנתבעים מכחישים את הנכות הנטענת על ידי התובע ואת הקשר הסיבתי בין הנכות לאירוע המוכחש. בנוסף שלחו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד השומר וחברת השמירה עמה התקשרו. הנתבעים צרפו חוות דעת של מומחה מטעמם, ד"ר פעילן אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בלבד. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד"ר אדיבי אשר קבע כי לתובע נותרה 9.75% נכות בגין הפגיעה בזרוע הימנית. בין התובע לנתבעים מחלוקת עובדתית: האם הוכח כי מעשה האלימות התחיל כבר בתוך הפאב וכן מחלוקת משפטית: האם ישנה חובה על הפאב והאם זו הופרה בעצם הוצאת התובע מהמקום על ידי השומר. בנוסף ישנן מחלקות לעניין שיעור הנכות ואומדן הנזקים. דיון: לטענת התובע הוא הותקף בעודו ישוב על הבר, הוכה על ידי לקוח אחר. התובע העיד על כך גם במשטרה וכן מסתמך על הודעתו של מר ודים פליפנקו (המאבטח באותו ערב) במשטרה, לפיה ראה כי יש מכות בתוך הפאב. התובע טוען כי הנתבעים לא העידו את הברמן קרלוס ואת הברמן השני שעבד באותו היום, ואילו בעלי הפאב אשר הובאו למתן עדות, כלל לא נכחו במקום. בנוסף טוען התובע כי גם אם גרסתם של הנתבעים תתקבל באשר לחשש למקרה אלימות, גם אז התרשלו הנתבעים בכך שהוציאו את התובע החוצה וסיכנו אותו. מנגד, טוענים הנתבעים כי, גרסתו של התובע אינה אמינה והתגלו סתירות מהותיות. כך למשל התובע טען כי לא הגיש תביעת נכות במל"ל בחקירתו, ואילו תיק המל"ל הוגש כמוצג. באשר לשתייה אשר הזמין, פעם טען כי הזמין רק בירה ובעוד שלחוקרים מסר כי הזמין גם וודקה. פעם טען כי הברמן לא עשה דבר ופעם אחרת טען כי הברמן החזיר לו את הבירה שנלקחה ממנו על ידי הלקוח התוקף. בעדותו בבית המשפט ציין כי תוקפיו היו רק שניים ובעוד בהודעתו במשטרה סיפר כי שלושה תקפו אותו. כל אלו מעידים כי התובע לא הוכיח את קיומו של האירוע כפי טענתו. התובע העיד כי הגיע לפאב אחרי השעה חצות בלילה. עבד כנהג מונית ובאותו היום הרכב נתקע לו ליד הפאב ועל כן החנה את הרכב בחניון הממוקם במרחק של כחמישים מטרים מהפאב. קיבל הזמנה להיכנס לפאב מג'וי בעל המקום והתכוון להיות זמן מה בפאב. הזמין בירה אולי גם וודקה לא זכר, התכוון לחזור עם מונית כי היה בלי רכב. התובע העיד כי בעודו יושב בפאב הגיע אדם אחד, מוזר, נראה פרוע, התנדנד, ישב על ידו ונגע בו אז כאשר הסתובב לעברו לקח לו את כוס הבירה והסתכל עליו באופן מוזר. אמר לו שזו הכוס שלו והברמן אמר לאיש כי הוא ייתן לו כוס נוספת ושיניח לתובע. התובע העיד כי הברמן ראה שהאיש דוחף אותו, התובע התעקש בעדותו שקיבל מכה מהאיש, לפני כן האיש כינה אותו במילה "הומו" וזה הרגיז את התובע. עוד העיד כי לאחר שהברמן הבחין שיש מכות במקום קפץ אחרי הבר ושומרים הגיעו והוציאו אותו ואת האיש השני. מחוץ לפאב המתינו שני חברים נוספים של האיש שהיו בתוך הפאב, הוא לא ידע כי הם ממתינים לו. התובע העיד כי הבין מדוע הוציאו אותו מחוץ לפאב, בשל הריב שהתנהל בתוך המקום. התובע העיד כי חברו טל ספיר לקח תמונות שהמצלמות צילמו מאותו הערב והתובע נתן אותם למשטרה. בתמונות נצפים אנשים והתמונות נותרו במשטרה. התובע פונה על ידי אמבולנס אולם במהלך הנסיעה ירד מהאמבולנס ותפס מונית ונסע אתה לחברו טל ספיר. העיד כי איבד את ההכרה לפני שהגיע האמבולנס למקום, בקטטה נשברה לו היד, איבד הכרה ונתנו לו באמבולנס זריקה ואז הוא חזר לעצמו. חקירת מר רביד ירון: אחד מבעלי הפאב, העיד כי באותו היום היה במקום ברמן בשם קרלוס עדי, היה שומר אבטחה בשם ואדים והיה ברמן נוסף. העיד כי ראה את סרטי הווידאו של המקום ולא היה אירוע. את צילומי הווידאו נתן לתובע ולא השאיר בידו העתק אבל לפני שנתן ראה כי לא היה בכלל אירוע . נתן לתובע על מנת שיוכל לזהות את האנשים שתקפו אותו ובכדי שיגיש תלונה במשטרה. באותו היום עדי קרלוס לקח את הפרטים מאותם אנשים שתקפו את התובע והוא העביר את הפרטים לתובע. חקירת יוסף אמירם אליס: אחד מבעלי הפאב. העיד כי לא ראה את האירוע ולא נכח בו. כאשר הגיע למקום התובע היה מחוץ למועדון מוטל על הרצפה. הוא דיבר אך העד לא הבין אותו. העיד כי הוא הזמין אמבולנס בסביבות השעה אחת לפנות בוקר בערך. הזמין אמבולנס כי התובע היה מוטל על הרצפה שיכור לחלוטין ולא יכול היה לקום. הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, באמצעות מכר משותף - טל ספיר. העיד כי לברמן לא הייתה סיבה להזמין משטרה כי לא היה אירוע בתוך הבר אבל הברמן חש כי הולכת להיווצר בעיה לכן אמר לשומר להוציא את התובע ועוד אדם החוצה, כנוהל עבודה. העיד כי בבאר היו בערך עשרה עובדים, כאשר באותו הלילה עבדו שלושה בערך- שני ברמנים ושומר שהוא עובד של חברת ביטחון. שני העובדים קיבלו משכורת ואילו השומר שכיר של חברת הביטחון. מחקירה שערך עם עובדיו עלה כי הברמן נתן לתובע את הבירה ואת הוודקה במסגרת תפקידו כאשר הקטטה הייתה מחוץ למקום העבודה והוא לא ראה ולא יכול היה לראות. העיד כי היה חשש לאירוע בתוך הבר, לא היה אירוע במקום רק מחוצה לו. התובע והאדם הנוסף הוצאו החוצה לפני שהקטטה התחילה. עיינתי בתיקי המוצגים מטעם הצדדים ובמסמכי התיק, השתכנעתי כי התובע אכן קיבל מכה בצווארו עת ישב על הבר מול הברמן. הנתבעים לא העידו את עובדי מטעמם אשר נכחו במקום ויכלו לסתור את גרסת התובע לעניין זה. השתכנעתי כי היו חילופי דברי נאצה בין התובע ללקוח התוקף, ככל העולה מעדויות בתיק המשטרה, אשר בגינם החליט הברמן לקרוא למאבטח שיוציא השניים מהמקום. השתכנעתי כי הקטטה אשר גרמה לנזק רפואי התרחשה דווקא מחוץ לפאב, בה הותקף התובע בעודו שיכור על ידי הלקוח שהוצא וחברו. לאחר בחינת טענות הצדדים נסיבות המקרה ומהעדויות שלפניי שוכנעתי כי יש לדחות התביעה. התובע הגיע לפאב, על מנת לשתות לשוכרה (על פי עדותו) תוך כדי ידיעה כי במקום נמצאים לקוחות אחרים אשר צורכים אלכוהול אף הם. מעשה התקיפה שהתרחש בתוך הפאב עצמו כלל מכה על צווארו של התובע. איני משוכנע באשר לחוזקה ולמידת הנזק שמכה זו גרמה לתובע ואף בחוות דעתו של מומחה התובע אין כל התייחסות לעניין זה. על כן סבורני כי מכה זו כשלעצמה ויחד עם חילופי דברי הנאצה, לא מספיקים בכדי שהברמן ו/או המאבטח של המקום יוכלים היו לצפות את אירוע הקטטה מחוץ לפאב אשר הולידה את נזקיו הרפואיים של התובע. שוכנעתי כי הברמן והמאבטח נהגו כפי שנדרש מהם על פי נהלי המקום, כאשר מתגלה חשש לקטטה בין לקוחות הפאב, יש להוציא את גורמי הסיכון אל מחוץ לפאב על מנת למנוע תקריות בתוך המקום. איני סבור כי במקרה של חשש לאלימות ישנה חובה של עובדי המקום להשגיח על הלקוחות מפני כל סיכון, וגם אם דעתי לא תתקבל וחלה חובה שכזו גם במקרה של חשש בלבד, אזי עדיין עובדי הפאב לא היו יכולים לצפות את אירוע הקטטה מחוץ לפאב, כפי הנסיבות בתיק זה. התובע עצמו העיד כי לא צפה כלל כי תתפתח קטטה מחוץ לפאב, התובע העיד כי הוא מבין מדוע הברמן הוציא אותו ואת הלקוח השני מהמקום. התובע העיד כי בעת הוצאתו מהפאב לא הביע כל התנגדות. התובע הסכים כי ברגע שישנו חשש לאלימות יש מקום להוציא הלקוחות מהפאב. הנתבעים נהגו כשורה כאשר העסיקו מאבטח במקום. אחד מתפקידיו של המאבטח לוודא כי לא יהיו בתוך הפאב תגרות וקטטות ועל כן סבורני כי המאבטח פעל כשורה וכפי המצופה ממנו. בעדותו במשטרה ציין המאבטח כי רק לאחר כעשר דקות מהוצאתם של התובע והלקוח מהפאב החלה התגרה. משכך סוברני כי הקשר הסיבתי נותק בזמן זה. בנסיבות אלו אני סבור כי הנתבעים לא היו צריכים לצפות את היווצרות הסיכון ואת התממשותו ולמעשה איני סבור כי עובדי פאב הם כשומרי ראש לכל לקוח מחוץ לפאב. מן המקובץ לעיל התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 4000 ש"ח אשר יחולקו בחלקים שווים בין ארבעת הנתבעים. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמד ה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משפט פליליאלימותנזקי גוףפיצוייםתקיפה