נטען כי הנתבע מסר שיקים של הנתבעת כנגד הלוואות למראית עין בלבד, מתוך ידיעה כי הנתבעת לא תוכל לכבד את השיקים, והציג מצג שווא בדבר יכולתה של הנתבעת לעמוד בהתחייבותה השטרית. הנתבע פעל במחשכים בעת שניתב כספים ורכוש מהנתבעת, תוך קיפוח נושיה והותרתם מול שוקת שבורה. לכתב התביעה מצורפים, בין היתר, שני מכתבים של מר אביאני עדי מחברת "עדי שירותי מידע", מיום 12.6.07 (נספח ה') ומיום 20.7.05 (נספח ו'), ובהם התייחסות לממצאי חקירות שנערכו בעניינה של הנתבעת. להלן עיקרי טענות הנתבעים בכתב ההגנה: התובע לא נקט בהליכים כלשהם לגביית החוב הפסוק מהנתבעת, ועתה הוא מנסה להיתלות בדוח חקירה שקרי ותמוה, שנערך כתכתיב רק לצורך תביעה זו. הטענות כי הנתבע פעל להברחת נכסים של הנתבעת הן שקריות, זדוניות וחסרות כל בסיס עובדתי, כשלמעשה ההיפך הוא הנכון - הנתבע נטל את כל כספיו האישיים והעביר אותם לנתבעת כדי לשקמה ולהצילה. הנתבעת ניהלה את עסקיה ביד רמה, פרעה את כל השעבודים שנטלה לצורך קבלת אשראי, ומעולם לא מסרה שיקים שחוללו באי פירעון. הספקים של הנתבעת והבנקים שסיפקו לה אשראי מעולם לא הגישו כל תביעה נגדה. בשנים 2005-2004 שגשגה הנתבעת כלכלית והתקשרה עם חברות ענק במשק הישראלי לצורך ביצוע עסקאות בהיקף של מיליוני ש"ח, אולם בשנת 2005 קרו מספר אירועים שגרמו לנתבעת נזקים אדירים, משבר כלכלי קשה וגירעון ממשי בחשבונותיה. בסוף שנת 2004 רכשה הנתבעת ליפטים שאותם הייתה אמורה לספק לחברת "דלק מוטורס" בתחילת שנת 2005, אך לאחר הרכישה הנ"ל הודיעה "דלק מוטורס" לנתבעת כי בשל אילוצים פנימיים עליה לעכב את אספקת הליפטים לשנתיים, ועקב כך לא תעביר לנתבעת את הסכום שהתחייבה לשלם לה במועד זה - סך של 823,684 ש"ח. נוסף על כך, חברות "טמבור" ו- "קומט" קיזזו על דעת עצמן ומבלי שטרחו ליידע את הנתבעת על כך עשרות אלפי שקלים מחשבונה של הנתבעת. כמו כן נאלצה הנתבעת לפנות את הנכס ששכרה עקב הליך משפטי שנוהל נגד בעלי הנכס - אירוע שגרם לה הוצאות אדירות ונזק כספי גדול. בסוף שנת 2005 פנתה הנתבעת לקבלת הלוואה ממשלתית כד לנסות לחלץ את עצמה מהמשבר הקשה שפקד אותה, אך בסופו של דבר ההלוואה לא אושרה. הנתבעת שהייתה "על גג העולם" ועמדה בפני פריצת דרך אדירה ושגשוג כלכלי עמדה בראשית שנת 2006 בפני התרסקות על לא עוול בכפה. עקב המצב הכלכלי של הנתבעת נאלץ הנתבע לעבוד כשכיר בבית עסק ששמו "א. יהל ציוד ומוסכים ש.מ.ר" (השותפות) שהוא בבעלות מלאה של שתי חברות: נ.מ.ר סוכנויות בע"מ וסונוק בע"מ. הנתבע אינו הבעלים של בית העסק, והחברות הנ"ל הן מתחרות של הנתבעת, כך שאין פלא שהן עוסקות בתחומי העיסוק שבהן עסקה הנתבעת. העסקה שבגינה נמסר השיק הסתיימה לחלוטין, ועל פי המוסכם היה על מישאל להשיב את השיק לידי הנתבעת. לפיכך ביטלה הנתבעת את השיק בבנק, והוא כלל לא היה אמור להתגלגל לידי התובע. לאחר הגשת כתבי הטענות הנ"ל מטעם הצדדים התנהלו דיוני קדם משפט והוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל הנתבע. התובע חזר בתצהירו על הטענות בכתב התביעה. כן עלה מתצהירו של התובע כי בשיק שקיבל ממישאל לא צוין שם הנפרע, והתובע הוא זה שמילא את השם. נוסף על כך הצהיר התובע כי השיק לא הופקד במועדו היות שמישאל ביקש ממנו להמתין עם העניין, לנוכח הבנות שהיו בין מישאל לנתבעת ומנהלה, אך לאחר שהתובע הבחין כי מצבו של מישאל מדרדר, הפקיד את השיק, ולהפתעתו השיק חולל. לפי תצהירו של התובע, מהחקירה שערכה חברת "עדי שירותי מידע" עולה כי כל נכסיה של הנתבעת נמכרו לשותפות, וכי תמורת עסקת המכירה קיבלה הנתבעת סך כולל של שלושה מיליון ש"ח. עוד הצהיר התובע כי בתחילת ההליכים למימוש השטר הייתה הנתבעת חברה פעילה, והנתבע לא סיפר במהלך הדיונים שהנתבעת נמצאת בקשיים או מתרוקנת מנכסיה, והיא נעלמה רק לאחר שב"כ התובע החל לפעול נגדה. הנתבע חזר בתצהירו על הטענות בכתב ההגנה וכן העלה טענות נוספות כמפורט להלן: במהלך שנת 2004 לוותה הנתבעת ממישאל סך של 350,000 ₪ לצורך עסקיה, ולשם פירעון ההלוואה מסרה הנתבעת למישאל את השיק וכן שיקים נוספים בסך כולל של 350,000 ₪. ב- 11.1.05, יום לאחר מועד פירעונו של השיק, פרעה הנתבעת את ההלוואה במלואה לידי מישאל באמצעות העברה בנקאית. בעקבות זאת התחייב מישאל להשיב לנתבעת את השיק, אך לטענתו השיק נגנב מביתו והוא לא הספיק להחזירו לנתבעת. בנסיבות אלה ביטלה הנתבעת את השיק בבנק, אך בדרך תמוהה התגלגל השיק לידי התובע. קריסתה הכלכלית של הנתבעת נבעה מהאירועים המתוארים בכתב התביעה אשר לא היו בשליטתם של הנתבעים ושאי אפשר היה לצפות אותם מראש, כך שאין לקריסה כל קשר לתובע. הנתבעת נאלצה לממש את כל רכושה, והוא נמכר לשותפות במהלך החודשים פברואר-אפריל 2006. באמצעות התמורה שהתקבלה ממכירת רכושה של הנתבעת, סילקה הנתבעת את התחייבויותיה הכספיות לבנקים ולספקים השונים. בשני דיוני ההוכחות שהתנהלו בתיק נחקרו בחקירה נגדית מר אביאני עדי (החוקר מחברת "עדי שירותי מידע" אשר דוחותיו צורפו לכתב התביעה), התובע והנתבע. לאחר הדיון האחרון הוגשו סיכומים בכתב. דיון דינה של התביעה להתקבל. עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית סתרה לחלוטין את גרסת הנתבעים בכתב ההגנה וביססה את גרסת התובע שלפיה הנתבע פעל להעברת נכסי הנתבעת ופעילותה עסקית לשותפות. יצוין כי בכתב ההגנה אין כל התייחסות לטענה בעניין העברת נכסיה של הנתבעת לשותפות, ורק בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע נטען לראשונה כי הנתבעת נאלצה למכור את כל רכושה לשותפות (סעיפים 42-41). בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי היה הסכם שלפיו "השותפות קנתה את כל הזכויות והחובות של אלעד יהל לאספקה בע"מ" (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.11 [להלן: "הדיון הראשון"] בעמ' 105 ש' 31-28), אך כשנשאל איפה ההסכם השיב: "כנראה שלא היה רשום, בעל פה או שבכתב ואין לי אותו אבל זה לא רלוונטי" (שם, בעמ' 106 ש' 3). בהמשך שינה הנתבע את גרסתו והעיד כי השותפות "לא לקחה התחייבויות כספיות, היא לקחה התחייבויות לגבי האחריות והשירות של המוצרים" (שם, ש' 22-21), ולאחר מכן העיד כי "אין הסכם. יש לי הסכם שכר, ההסכם שכר מכסה את הכל" (שם, ש' 25-24). בסופו של דבר הודה הנתבע כי "הם לקחו אותי ולא לקחו את החברה שלי" (שם, ש' 26). ואכן, מעדותו של הנתבע בהמשך החקירה הנגדית עלה כי השותפות לא רכשה את הנתבעת, אלא קיבלה רק את זכויותיה, לקוחותיה והציוד שהיה ברשותה, וזאת כנגד התחייבותה של השותפות להעסיק את הנתבע בתנאים נוחים. הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית "הסכם עבודה אישי מיוחד" (נספח ח') שממנו עולה כי השותפות התחייבה לשלם לו שכר חודשי של 22,550 ₪, 25% מהרווחים במשך 5 שנים והטבות נוספות לרבות רכב וטלפון סלולארי. הנתבע אישר זאת בחקירתו הנגדית, והעיד כי השותפות העבירה לידיו גם סך של 200,000 ₪ שמתוכם 50,000 ₪ ניתנו לו כמענק והיתר כהלוואה (ראו פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 116 ש' 15-14, ופרוטוקול הדיון מיום 10.3.11, להלן "הדיון השני" מעמ' 44 ש' 25 עד עמ' 45 ש' 3). הנתבע הודה כי בתמורה להטבות הנ"ל העביר את כל זכויותיה ולקוחותיה של הנתבעת לשותפות. כך העיד הנתבע בדיון השני, כעולה מעמ' 29 לפרוטוקול ש' 17-9). "ש: אתה מכיר הרבה מנהלים שמקבלים 25 אחוז מהרווחים? ת: לא. ש: זה בתמורה לזה שאתה הבאת להם, למעשה, את כל השם הטוב והלקוחות ... של "אלעד יהל" ת: נכון. שאני הבאתי איתי, ש: נכון. ת: את הפעילות של החברה". בהמשך העיד הנתבע כדלקמן (שם, בעמ' 44 ש' 16-12): "ש: כן. אז אתה קיבלת 200,000 ₪, קיבלת תנאי העסקה נפלאים, ואמרת בתמורה הבאתי להם את הזיכיון ואת הלקוחות, נכון? ת: נכון." כן ראו שם, בעמ' 45 ש' 28 עד עמ' 46 ש' 1: "ש: ...אבל יוצא בעצם שאתה לקחת איתך, רוקנת את החברה לא נשאר כלום. כשאתה הלכת לא נשאר כלום בחברה, נכון? ב"אלעד יהל" נכון? ת: בחברה לא נשאר כלום. ש: לא נשאר כלום. לקחת איתך הכול. ואת התמורה אתה קיבלת, כי זה מה שאתה יודע לעשות הכי טוב. ת: נכון". עוד עלה מעדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי מבחינתו, לא הייתה כל הפרדה בינו לבין הנתבעת, ולכן לדידו הוא היה רשאי לנכס לעצמו ולקחת עמו את כל זכויותיה של הנתבעת. ראו פרוטוקול הדיון השני בעמ' 46 ש' 6-2: "ש: ...אתה בעצם יכולת לעשות את זה, יכולת להעביר איתך את הלקוחות ואת הזיכיון ללא תמורה, לקחת אותו איתך, כי אתה בעצם היית אלעד יהל, בלעדיך אין "אלעד יהל אספקה לישראל בע"מ" נכון? ת: נכון". כן ראו שם, ש' 11-10: "ש: ולמעשה, אתה אמרת: אני רשאי לקחת את זה, כי זה בעצם שלי. אני החברה. ת: אני אישית, אני בן אדם, זה שלי". הנתבע אישר כי פעל להעביר לשותפות זיכיון שהיה של הנתבעת לייבוא ושיווק בלעדי של מנופים מתוצרת נוסבאום (סעיף 10.1 להסכם העבודה של הנתבע הנ"ל ופרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 105 ש' 13-7). כמו כן העיד הנתבע כי הפנה לקוחות של הנתבעת לשותפות (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 21 ש' 27-19), דאג שהשותפות תספק שירות ואחריות למוצרים שנרכשו מהנתבעת (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 87 ש' 18-7) והעביר לשותפות גם עובדים של הנתבעת שרצו בכך (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון הראשון ש' 7-6). נוסף על כך, וכפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, כל המלאי, הציוד והרכבים של הנתבעת הועברו אף הם לשותפות (סעיפים 43-41 לתצהיר). לקראת סוף הדיון הראשון נשאל הנתבע לגבי התמורה הכוללת שהתקבלה מהשותפות בגין מכירת הזכויות, הציוד והבלעדיות של הנתבעת. ראו עדותו בעמ' 115 לפרוטוקול הדיון הראשון ש' 28-25: "ש: כמה כסף קיבלת או קיבלה אלעד יהל אספקה לישראל בע"מ, עבור מכירת כל הציוד, כל הזכויות, הבלעדיות אצל מנופי נוסבאום, כמה כסף היא קיבלה מהשותפות? שאלה נורא פשוטה אמרת שקיבלת כסף. ת: חמישים אלף שקל". כן ראו עדותו של הנתבע שם, בעמ' 116 ש' 25-23: "ת: חמישים אלף שקל, ש: זה תמורת הציוד והזכויות, נכון? ת: כן, תמורת הציוד, הרכבים והמלאי". אולם מיד בהמשך חזר בו הנתבע והציג גרסה אחרת (שם, ש' 27-26): "ש: זכויות, ציוד רכבים ומלאי כל זה חמישים אלף שקל. ת: לא, אדוני אתה שאלת מה אני קיבלתי רק עבור הזכויות, מבחינתי רק עבור הזכויות". ודוק, 50,000 הש"ח הנ"ל כלל לא שולמו לנתבעת, אלא כאמור ניתנו לנתבע עצמו כמענק בנוסף לסך של 150,000 ₪ שקיבל מהשותפות כהלוואה (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 115 ש' 24-22 ובעמ' 116 ש' 10-9). בדיון השני נשאל הנתבע האם נכון "שלא קיבלת כסף תמורת הזיכיון, אלא מקום עבודה טוב במקום זה" והשיב: "נכון" (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 26 ש' 13-11). כמו כן העיד הנתבע כי בתחילת שנת 2006 הפסיקה הנתבעת את פעילותה "וכל הלקוחות, באופן טבעי, עברו לא. יהל" ובהמשך הודה הנתבע כי הוא זה שהפנה את הלקוחות לשותפות (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 21 ש' 27-19). לאחר מכן, כאשר נשאל איך גרם לכך שהנתבעת לא תאבד את הלקוחות שלה, השיב הנתבע: "נתתי להם שירות טוב במסגרת מקום העבודה החדש שלי" (שם, בעמ' 23 ש' 3-1) ואישר כי כוונתו היא לחברה החדשה [כלומר לשותפות] שקיבלה את הכסף עבורם (שם, ש' 5-4). כן אישר הנתבע כי השותפות ביצעה עבור חלק מהלקוחות עבודות שהנתבעת התחייבה לבצען (ראו למשל פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 85, ש' 20-17). יתרה מזאת, הנתבע הודה כי בהסכם ההעסקה שלו עם השותפות התחייב שהנתבעת תפסיק את פעילותה. ראו פרוטוקול הדיון השני בעמ' 47 ש' 28-24: "ש: ...השותפות דרשה ממך בהסכם העסקה שהשותפות, שהחברה הקודמת שלך "אלעד יהל" תפסיק לעבוד. ת: נכון. ש: נכון? ת: "אלעד יהל אספקה" תפסיק לעבוד. נכון". אשר לציוד, הרכבים והמלאי, בתחילה כאמור העיד הנתבע כי הכול נמכר לשותפות תמורת סך של 50,000 ₪ (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 115 ש' 28-25 ובעמ' 116 ש' 25-23 המצוטטים לעיל), אך לאחר מכן שינה גרסתו והעיד כי השותפות שילמה על המלאי והרכבים את הסכומים המופיעים בחשבוניות אשר צורפו לתצהיר (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 117 ש' 4-3 ופרוטוקול הדיון השני בעמ' 30 ש' 22-11). בהמשך העיד הנתבע כי מכר את הרכוש והמלאי לשותפות בסך של כ- 690,000 ₪ שהוא "פחות או יותר" הסכום של החשבוניות (שם, בעמ' 36 ש' 29-26). דא עקא, שהנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית חשבוניות של הנתבעת בלבד (אשר סכומן הכולל גבוה מ- 690,000 ₪), ולא הציג כל אסמכתה המעידה כי הנתבעת קיבלה את הסכומים המופיעים בחשבוניות אלה. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי הכסף שקיבל בגין המלאי הופקד בחשבון הנתבעת (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 39 ש' 8-6), וכשנשאל מדוע לא צירף מסמך התומך בטענתו השיב: "לא הצגתי כי לא ראיתי שזה נחוץ" (שם, ש' 30). בסעיף 43 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנתבע כי באמצעות התמורה שהתקבלה ממכירת רכושה של הנתבעת, סילקה הנתבעת את התחייבויותיה הכספיות לבנקים ולספקים השונים. ואולם, הנתבע לא פירט בתצהירו אילו חובות היו לנתבעת באותו מועד, ואף בחקירתו הנגדית העיד כי אינו יודע להגיד מה היה סכום החוב (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 39 ש' 16-9). נוסף על כך, בדוחות הכספיים של הנתבעת מיום 31 בדצמבר 2006 אשר צורפו לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע כנספח ו', צוין תחת הכותרת "באור 1 - כללי" כי "בעל המניות לקח על עצמו לשלם לכל הספקים בארץ ולגבות את החובות מהלקוחות". לא ברור מדוע צוין כי הנתבע לקח על עצמו לשלם חובות לספקים ולגבות חובות מלקוחות, כשלפי תצהירו של הנתבע כל החובות לספקים כבר שולמו בתחילת שנת 2006 (עת התקבלה מהשותפות התמורה בגין הרכוש של הנתבעת), וכשלפי הדוחות הכספיים, בסוף שנת 2006 לא נותרו חובות של לקוחות אשר טרם נגבו (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 34 ש' 34-32). הנתבע נשאל על כך בדיון השני והעיד: "אז מה אם הם כותבים את זה, זה טכני. גם אם נשאר שקל חוב... רושמים שאני לקחתי את השקל הזה עלי" (שם, בעמ' 50 ש' 17-15). יצוין כי קודם לכן, בדיון הראשון נשאל הנתבע האם "אחרי 2006 המשכת לקבל כספים על החברה", והשיב: "בוודאי" (עמ' 108 ש' 11-10), אך לאחר מכן חזר בו והעיד שהוא לא יודע אם קיבל כספים ב- 2007 (שם, ש' 31), ולבסוף העיד כי הנתבעת קיבלה כספים רק עד סוף שנת 2006 (שם, בעמ' 109 ש' 17). בדוחות הכספיים צוין כאמור כי הנתבע לקח על עצמו לשלם לספקים של הנתבעת. לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, התחייבות זו אינה חלה על התובע שאינו ספק של הנתבעת, אך אין חולק כי הלכה למעשה שילם הנתבע לא רק לספקים, אלא גם לנושים אחרים של הנתבעת, וביניהם בנקים אשר הנתבע היה ערב לחובות כלפיהם (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 60 ש' 29-22). בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי התחייב לקחת לכיסו את הכספים שייגבה מלקוחות הנתבעת ולשלם באופן אישי את כל חובותיה של הנתבעת (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 53, ש' 31-26), וכשנשאל מדוע אם כן לא שילם לתובע, השיב כי "הכסף לא מגיע לו" (שם, בעמ' 54 ש' 10). לשיטתו של הנתבע, בפסק הדין שניתן נגד הנתבעת בעניין השיק נקבע כי יש לפרוע את השיק, אך לא נקבע שמגיע לתובע כסף על השיק הזה מהנתבעת (שם, ש' 28-27). אין לקבל פרשנות זו. משניתן פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום השיק, מדובר בחוב פסוק של הנתבעת, ואין עוד מקום לדון בטענות שהעלו הנתבעים בעניין השיק בתביעה השטרית ונדחו שם, וביניהן הטענה כי השיק נפרע במלואו. לפיכך, משבחר הנתבע לפרוע חובות מסוימים של הנתבעת אשר היה לו אינטרס אישי לפרוע אותם (כגון הלוואות שהיה ערב להם אישית ותשלומים לספקים של הנתבעת שעמם המשיך לעבוד באמצעות השותפות), אך לא פרע חובות אחרים של הנתבעת לרבות החוב לתובע בגין השיק, מדובר בהעדפת נושים פסולה. לטענת הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, הנתבעת נאלצה לממש את נכסיה ולמכור אותם לשותפות בשל מספר אירועים שהתרחשו לקראת סוף שנת 2005 וגרמו לנתבעת נזקים כבדים. ואולם, בחקירתו הנגדית חזר בו הנתבע מחלק מטענותיו לגבי הנזקים שנגרמו לנתבעת, ולגבי נזקים אחרים הודה כי לא הציג אסמכתאות כלשהן לביסוסם. האירוע הראשון והמרכזי שאליו התייחס הנתבע בתצהירו הוא הנזק שנגרם לנתבעת מהעסקה עם חברת "דלק מוטורס". לפי תצהירו של הנתבע, הוסכם כי "דלק מוטורס" תרכוש מהנתבעת במהלך השנים 2005-2004 ליפטים למוסכים בשווי של 1,000,000 ₪ (סעיף 29 לתצהיר). עוד הצהיר הנתבע כי לפי המוסכם, ההרכבה של הליפטים הייתה אמורה להתבצע בחודשים הראשונים של שנת 2005, אך כאשר ביקשה הנתבעת לספק את הליפטים בהתאם לתנאי ההתקשרות, הודיעה לה "דלק מוטורס" שעליה לעכב את האספקה בשנתיים, וכן הודיעה כי "לאור האמור לעיל לא תעביר לידיה את הסכום אותו התחייבה להעביר לידיה במועד זה בסך של 823,684 ₪!" (סעיף 30.1 לתצהיר). דא עקא, שבחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי קיבל את הסכום הנ"ל מדלק מוטורס עוד ביום 10.1.05 (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 79 ש' 22 עד עמ' 80 ש' 3). בעקבות זאת הודה הנתבע כי "יש טעות בתצהיר, אני קיבלתי את הסכום הזה" (שם, בעמ' 88 ש' 30), ולפי עדותו של הנתבע, הסכומים שעוכבו הם ערבות בסך של 100,000 ₪ וכן סך של 176,000 ₪ שהם 20% משווי העסקה (שם, בעמ' 90 ש' 29 עד עמ' 91 ש' 7). בהמשך העיד הנתבע כי הסך של 176,000 ₪ שולם עוד לפני ההרכבה, ולמעשה עד לשנת 2006 קיבלה הנתבעת את מלוא התמורה בגין העסקה, למעט הערבות בסך של 100,000 ₪ (שם עמ' 100 ש' 9-2). יצוין כי הנתבע לא צירף לתצהירו את ההסכם של הנתבעת עם "דלק מוטורס" או כל אסמכתה אחרת המעידה כי הוסכם שכל הליפטים יסופקו בחודשים הראשונים של שנת 2005 וכי "דלק מוטורס" תשלם לנתבעת את מלוא סכום התמורה בגין העסקה עד למועד זה. על כל פנים, אף אילו היה מקום לקבל את גרסתו המאוחרת, הכבושה והלא מבוססת של הנתבע בחקירתו הנגדית שלפיה 20% מהתמורה, סך של 176,000 ₪, עוכבו בחודשים ספורים, לא עלה בידי הנתבע להסביר כיצד עיכוב זה הותיר את הנתבעת "אבלה וחפוית ראש עם נזקים כבדים ביותר" (סוף סעיף 30.1 לתצהירו של הנתבע). כאמור לעיל, בינואר 2005 קיבלה הנתבעת סך של 823,684 ₪ שהם 80% מסכום העסקה, והנתבע הודה כי עוד קודם לכן שילמה הנתבעת לספקים עבור הליפטים באמצעות הלוואות שנטלה מהבנק, כך שב- 2004 כבר לא הייתה חייבת להם דבר (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 93 ש' 32-30). כך גם אין בפני בית המשפט כל פירוט לגבי התחייבויות אחרות של הנתבעת נכון לתחילת שנת 2005, שבגינן הייתה זקוקה לקבל בדחיפות את יתרת התמורה עבור העסקה בסך של 176,000 ₪. טענה נוספת בתצהירו של הנתבע היא כי חברות "טמבור" ו- "קומט" קיזזו על דעת עצמן ומבלי שטרחו ליידע את הנתבעת על כך עשרות אלפי שקלים מחשבונות לתשלום שהעבירה הנתבעת לידיהם. לתמיכה בטענתו צירף הנתבע כרטסת הנהלת חשבונות ועליה הערות בכתב יד לגבי ביצוע קיזוזים באמצעות הוצאת חשבוניות זיכוי, אך לא צורפו לתצהיר אותן חשבוניות המעידות בגין מה בוצע הזיכוי. כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לא הציג את החשבוניות, השיב: "לא יודע להסביר" (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 8 ש' 21). מעבר לכך, משהוציאה הנתבעת חשבוניות זיכוי, אין לקבל את טענתו של הנתבע בתצהירו כי מדובר בקיזוזים חד צדדיים שביצעו החברות הנ"ל על דעת עצמן ומבלי שטרחו ליידע את הנתבעת על כך (ראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע שם, בעמ' 10 ש' 26). הנתבע הצהיר בהקשר זה כי "טמבור" ו- "קומט" הודיעו לנתבעת שעליה להסתפק בתשלום החלקי (סעיף 30.2 לתצהיר), אך לא הסביר מה היו הנימוקים לדרישה זו. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע שהקיזוזים לא התבקשו סתם כך ללא סיבה, אלא בטענה כי "הלקוח לא אישר, הלקוח לא מרוצה, תוריד לי את המחיר. הסכום לא נראה לי, הסחורה לא שווה מה ששילמתי" (שם, בעמ' 11 ש' 14-13). לפיכך, בהעדר חשבוניות ובהעדר פירוט בגין מה קוזז כל סכום, אין אפשרות לדעת האם אכן מדובר בקיזוזים חריגים ובלתי צפויים. נוסף על כך, הנתבע כלל לא טרח לציין בתצהיר עדותו הראשית האם הנתבעת ביצעה זיכויים לספקים גם בשנים קודמות, ובאילו סכומים. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי בשנת 2005 הייתה עליה משמעותית בזיכויים (שם, ש' 26), אך כשנשאל בכמה הייתה העלייה, השיב: "אין לי מושג" (שם, ש' 27). כך גם לא הצליח הנתבע להסביר מדוע לא צירף לתצהירו את הזיכויים מהשנים הקודמות לצורך השוואה, אלא רק העיד ש"יכול להיות ששנים קודמות זה לא השפיע על העסקי" (שם, בעמ' 12 ש' 2). לגבי הטענה בדבר קנסות שנאלצה הנתבעת לשלם בגין פינוי נכס - אין כל פירוט בגוף תצהירו של הנתבע לגבי סכומי הקנסות ששולמו, ולפי נספח ה' שצורף לתצהיר עולה כי מדובר בקנס אחד שבו חויבה הנתבעת בסך של 15,000 ₪ בלבד. טענותיו של הנתבע בסעיפים 35-32 לתצהיר עדותו הראשית שלפיהן בסוף שנת 2005 פנתה הנתבעת לקבלת הלוואה ממשלתית אשר לא אושרה, נטענה בעלמה ללא פירוט כנדרש וללא צירוף אסמכתאות כלשהן, מבלי שניתן כל הסבר לכך. מהאמור לעיל עולה כי הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהאירועים שתוארו בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, מסתכמים לכל היותר בעיכוב בהשבת ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪, קיזוזים לספקים בסך של כמה עשרות אלפי שקלים וקנס של 15,000 ₪. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי הנתבעת "שהייתה על גג העולם ועמדה בפני פריצת דרך אדירה ושגשוג כלכלי" (סעיף 32 לתצהיר הנתבע), ואשר הכנסותיה השנתיות בשנים 2004 ו- 2005 עמדו על למעלה משלושה מיליון ש"ח (כעולה מהדוחות הכספיים של הנתבעת שצורפו כנספח ו' לתצהיר הנתבע), עמדה בפני התרסקות בתחילת שנת 2006 כתוצאה מהאירועים הנ"ל, ונאלצה להפסיק את פעילותה ולמכור את כל רכושה לשותפות (סעיפים 32 ו- 41 לתצהיר הנתבע). ודוק, בהליך המשפטי הקודם שהתנהל בין התובע לנתבעת בעניין השיק החל מפברואר 2006, לא טרחו הנתבע ובא כוחו לגלות לתובע ולבית המשפט כי הנתבעת כבר אינה פעילה ועומדת להתפרק מנכסיה. אילו הוצג מידע זה בפני התובע, ייתכן שהיה שוקל לנקוט פעולות נוספות נגד הנתבעת, כגון הטלת עיקולים על נכסיה. הסתרת המידע תומכת, ולו לכאורה, בטענתו של התובע כי הנתבע לא פעל כלפיו בתום לב, וניסה להבריח נכסים של הנתבעת בטרם מתן פסק הדין בעניין השיק. זאת ועוד, מעדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית עלה כי פעל שלא בתום לב ושלא כדין גם כלפי נושים אחרים של הנתבעת - הבנקים, שאותם רימה כדי לקבל אשראי והלוואות (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 64 ש' 14-12; ובעמ' 65 ש' 13-11). כן יצוין כי הנתבע אשר הצהיר שעקב קריסתה של הנתבעת נאלץ לעבוד בשותפות כשכיר ולאחר מכן פוטר מעבודתו שם (סעיפים 42 ו- 44 לתצהיר), הודה בחקירתו הנגדית כי בהמשך פתח חברה נוספת בשם כמעט זהה לזה של השותפות, "א. יהל ציוד מוסכים", אשר באמצעותה הוא מפעיל מוסך בנתניה (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 25 ש' 21-20). ב"כ הנתבעים התמקד בסיכומיו בעדותו של החוקר שערך את שני דוחות החקירה אשר צורפו לכתב התביעה. ואמנם, החוקר הודה בחקירתו הנגדית כי אין עמו את תיק החקירה וכי הוא אינו שומר אסמכתאות או טיוטות מהחקירות שהוא עורך (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 3 ש' 6, 17 ו- 19). עם זאת, מעדותו של החוקר עלה כי חלק מהממצאים בדוחותיו, כגון הכנסות הנתבעת, התבססו על מידע שפורסם בדוחות של BDI (שם, בעמ' 2 ש' 27-20), ואין חולק כי מדובר במידע אמין ומדויק שהשתקף גם מהדוחות הכספיים של הנתבעת עצמה אשר צורפו לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. כן עלה מעדותו של החוקר כי במהלך ביצוע החקירה שוחח עם עובדים של השותפות, וביניהם עובד בשם סלבה ושבייב שאמר שהנתבע הוא בעל הבית והמנהל של השותפות (שם, בסוף עמ' 12 ותחילת עמ' 13). עדותו של החוקר הנ"ל אמנם אינה יכולה לשמש ראיה לאמיתות תוכנם של הדברים שנאמרו בשיחה הנ"ל, אך יש בה כדי לשמש ראיה לעצם אמירת הדברים, וזאת אף ללא קלטת או תמליל של השיחה. הנתבע, שהעיד כי היו בסך הכול שלושה עובדים בכל השותפות (פרוטוקול הדיון השני בעמ' 28 ש' 9-2), אישר כי סלבה עבד שם כטכנאי, ולא הציע כל הסבר לדברים הנ"ל שאמר סלבה לחוקר, פרט לטענה כי הוא "התבלבל" (שם, בעמ' 28 ש' 27-19). על כל פנים, אף אם אין בדוחות החקירה כדי לבסס את טענות התובע בכתב התביעה, די בעדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כדי להעביר את הנטל אל הנתבעים להציג ראיות המפריכות את הטענה בדבר הברחת נכסים לשותפות. אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי עדותו של התובע "קרסה כמגדל קלפים רעוע" וכי הוכח שכל טענותיו הם "דברי בלע ושקר, חסרי כל בסיס עובדתי ו/או משפטי" (סעיפים 48 ו- 50 לסיכומים מטעם הנתבעים). התובע חזר והעיד בעקביות גם בחקירתו הנגדית כי הנתבע סוגר ופותח חברות שונות אשר נושאות את שמו, מעלים מידע ולא משלם לנושים שלו (פרוטוקול הדיון הראשון בעמ' 25 ש' 2-1; בעמ' 31 ש' 31 עד עמ' 32 ש' 2; ובעמ' 43 ש' 32-12). בית המשפט התרשם כי התובע הוא אדם פשוט שאין לו ידע או ניסיון רב בתחום המשפטי או העסקי, ולכן הסתמך בעיקר על דוחות החוקר ולעיתים לא דייק בעדותו בהצגת המצב המשפטי. אולם כאמור לעיל, טענתו המרכזית של התובע בכתב התביעה כי הנתבע פעל לרוקן את הנתבעת מכל נכסיה ולבטל כליל את פעילותה העסקית תוך העתקתה לשותפות, לא נסתרה כלל ואף בוססה באמצעות עדותו של הנתבע עצמו בחקירתו הנגדית. לאור כל האמור לעיל, ובפרט לנוכח עדותו של הנתבע שלפיה פעל להעברת כל פעילותה ונכסיה של הנתבעת לשותפות אשר נושאת את שמו ("א. יהל") ואשר התחייבה להעסיקו בתנאים נוחים ולהעביר אליו בין היתר 25% מרווחיה, עבר הנטל אל הנתבעים להציג ראיות המוכיחות את טענתם כי הנתבע לא היה הבעלים של השותפות ולא עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת כדי להבריח את נכסיה לשותפות ללא תמורה או בתמורה מינימאלית, ובכך לקפח את זכויותיו של התובע. הנתבעים לא הרימו נטל זה, בין היתר משלא הזמינו לעדות את מי שהיו לטענתם הבעלים של החברות בשותפות, ומשלא הציגו אסמכתאות המעידות על העברת כספים מהשותפות לנתבעת ועל השימוש שנעשה בכספים אלה. לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבע, מר אלעד יהל, ישלם לתובע את סכום החוב של הנתבעת בגין השיק, סך של 250,924 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.8.07 שבו ניתן פסק הדין נגד הנתבעת לטובת התובע ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע בגין הוצאות משפט סך של 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, ובגין שכר טרחת עו"ד סך נוסף של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. למראית עיןשיקיםהלוואה