תביעה בגין יתרת חוב נטענת מתוך תמורה מוסכמת לעבודת בניה שביצע התובע עבור הנתבעת חרף סדר הדין המהיר, התנהלה בפועל התביעה בעצלתיים, והיתה קרובה מספר פעמים למחיקה מחמת חוסר מעש. כמצוות התקנות, ינומק פסק-הדין בתמציתיות. עובדות וטענות 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן: א. בחודש נובמבר 2005 נחתם הסכם בין הצדדים (להלן - "ההסכם") לפיו מזמינה הנתבעת, כקבלן ראשי, את שירותי התובע, כקבלן-משנה, לביצוע עבודת חציבה והקמה של פיר מעלית בבניין המשמש כמרפאות קופת חולים כללית בכפר-סבא, בתמורה מוסכמת של 60,000 ₪ ומע"מ (בכתב התביעה נטען כי התמורה היתה 65,000 ₪ ומע"מ, אולם נראה כי מדובר בטעות, גם לגרסת התובע). ב. על פי ההסכם, היתה העבודה אמורה להתחיל ביום 30.11.2005 ולהסתיים עד יום 30.1.2006, ונקבע פיצוי מוסכם למקרה של איחור (350$ לכל יום). התובע החל לבצע את העבודה, וקיבל תשלום על החשבון של 20,000 ₪ (כולל מע"מ). ג. בנוסף, רכש התובע חומרים מספק, צד ג', חברת אקסלרוד, תוך חיוב כרטיס הנתבעת שם, כשהתמורה משולמת ישירות על ידי הנתבעת, ואין מחלוקת כי סך של כ-15,000 ₪ (כולל מע"מ) שולם לצד ג' זה, והתובע מכיר בסכום זה כסכום ששולם לו, בעקיפין, על חשבון תמורת העבודה. ד. עוד אין מחלוקת, כי בעת מסירת העבודה על ידי הנתבעת למזמינת העבודה, קופת החולים, לא חויבה הנתבעת בקנס כלשהו עבור איחור. 3. התובע טוען, כי השלים את העבודה, וחרג מלוח-הזמנים בימים ספורים בלבד, וגם זאת עקב מגבלה שנתגלתה לו רק במהלך העבודה, לפיה עקב שעות העבודה של המרפאות נאסר עליו לבצע עבודות חציבה אלא בין השעות 14:00 עד 16:00 בלבד. מגבלה זו, עליה לא ידע, הצריכה ימי עבודה נוספים על לוח הזמנים המוסכם, ולפיכך מדובר בעיכוב שאין לחייבו בגינו בפיצוי המוסכם. עוד טוען התובע, כי לבקשת הנתבעת ביצע עבודה נוספת שלא נכללה בהסכם, והיא: יציקת חגורות בטון על הגג, מעל הפיר (להלן - "העבודות הנוספות"), ועליה סוכמה תמורה נוספת של 3,000 ש"ח. לפיכך הוא תובע את ההפרש בין 63,000 ₪ ומע"מ לבין 35,000 ₪ - הוא סכום התביעה (לאחר שערוך ליום הגשת התביעה). 4. הנתבעת טוענת, כי התובע לא השלים את העבודה, אלא נטש את האתר ימים ספורים קודם למועד הסיום המוסכם, כשנתחוור לו כי לא יוכל לעמוד בזמנים. לדבריה, מגבלת זמן החציבה היתה ידועה מראש והובהרה לתובע (וממילא לא הצריכה איחור במסירה, שכן לא היתה מניעה לחצוב בשעות הערב והלילה), והאיחור נבע מהעדרות של התובע לימים שלמים במהלך העבודה. בשל כך, נאלצה הנתבעת, באמצעות משאביה ועובדיה שלה, להשלים את שלא השלים הנתבע - כולל העבודה הנוספת של יציקת החגורות, שאכן נתבקש הנתבע לבצע אך לא ביצע - והדבר היה כרוך בעלויות של למעלה מ-30,000 ₪, זאת מעבר לפיצוי המוסכם בו על התובע לשאת, ולפיכך לא זכאי התובע לתשלום כלשהו. 5. במהלך בירור התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה אודות הפלוגתאות, ואלה יובאו כלשונן, כפי שנכתב בפרוטוקול הדיון מיום 26.6.2008: לטענת התובע הוא איחר בהשלמת העבודות איחור של בין 7 ל-10 ימים ולטענת הנתבעת, התובע לא השלים את העבודות ונדרשו 15 ימי עבודה של צד ג' לצורך השלמת העבודה. לטענת התובע האיחור בהספקת העבודה נבע מגורם אובייקטיבי שאינו בשליטתו, ולפיכך אינו מזכה את הנתבעת בתשלום הקנס על פי ההסכם. לטענת הנתבעת התובע עזב את אתר העבודה ללא התראה וחייב בתשלום הקנס האמור ובעלות תיקונים בסך 7,320 ₪. 3. גם אם ביהמ"ש יקבע כי התובע הפר את ההסכם ולא השלימו במועד, האם עדיין הנתבעת זכאית לקיזוז הקנס שעה שאין חולק כי הנתבעת לא נקנסה בגין האיחור על ידי מזמין העבודה. 4. האם התובע ביצע עבודות נוספות בסך 3,000 ₪ כנטען בסעיף 4 לכתב התביעה. 6. בהמשך מהלך בירור התביעה, התקיימה ישיבת גישור, במסגרתה הושג הסדר, לפיו ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבדוק את אתר הבניה, וחוות-דעתו תהיה מכרעת. לאחר ששני מינויים התמוססו מטעמים שונים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס מר מרדכי מינוסקין, והוא הגיש חוות-דעת, ממנה עולה כי אין ביכולתו להכריע במחלוקת, שכן בעת הבדיקה כבר הושלמו העבודות זה מכבר, ולא ניתן עוד לדעת מסקירת האתר מי ביצע איזה חלק של העבודה, ובמקביל, לא הוצגו בפניו מסמכים המתעדים את העבודה עצמה, ולפיכך גם מהם לא יוכל להסיק מסקנות. תחת זאת, הקדיש המומחה את עיקר חוות-דעתו להכרעה בסבירות הסכומים בהם נקבו הצדדים לתיאור שווי העבודות השונות (תוספת החגורות הנטענת מחד, ועבודות ההשלמה הנטענות, מאידך). 7. לאור תוצאת חוות-הדעת, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, לפיה חרף הסדר הגישור, יוגשו תצהירי עדות ראשית ויינתן פסק-דין כמקובל. התצהירים שהוגשו היו תצהיריהם של התובע, מחד, ושל מר איגור סבצ'ין, מנהל הנתבעת (להלן - "סבצ'ין"), מאידך. לא הוגשו תצהירים אחרים ולא נשמעו עדים נוספים. דיון והכרעה 8. כבר עתה עלי לומר, כי מסכים אני מאד עם המומחה הנכבד, כי הצדדים לא הציגו מסמכים רבים, שניתן היה לצפות כי יוצגו - על ידי שני הצדדים - להוכחת טענותיהם; כן לא נשמעו עדים, שניתן היה לצפות כי יושמעו, מטעם שני הצדדים. מדובר במחלוקת עובדתית אודות אירוע שהתרחש לפני 7 שנים וחצי, שלא ניתן לבודקו לאחר מעשה, שכן אין חולק שכל העבודה הושלמה כבר באותה תקופה, ועדים נוספים, וכן מסמכים כגון יומני עבודה, דו"חות מסירה, וכיו"ב, הם הכרחיים - אך לא הוצגו. לפיכך, אין מנוס אלא להכריע בתביעה על סמך נטלי ראיה. 9. פסק-הדין ייבנה, ככלל, על בסיס הפלוגתאות שסוכמו בשעתו, אך אעיר, כי ניסוחן אינו מדויק, וכפי שהתברר, גרסאות הצדדים - ובעיקר הנתבעת - אינן בדיוק כמתואר בנוסח שהוסכם (בעיקר: השלמת העבודה התבצעה, לטענתה, על ידי עובדיה-שלה, ולא ע"י "צד ג'"; והנזק אותו היא מבקשת לקזז בקשר עם השלמת העבודה אינו 7,320 ₪, אלא הרבה למעלה מכך). 10. המחלוקת העיקרית בפלוגתא הראשונה ברשימה הנזכרת היא סביב זהות מסיים העבודה. התובע טוען שהשלים אותה בעצמו, ואילו הנתבעת טוענת, שהיא השלימה את העבודה באמצעות כוח אדם שלה. 11. התובע, אם השלים את העבודה, אמור היה להציג אסמכתא המאשרת את מסירתה לנתבעת. אסמכתא כאמור לא הוצגה. למעשה, גרסת התובע באשר לנסיבות סיום העבודה נותרה עמומה עד לשלב החקירה הנגדית, אז הואיל לראשונה לספר על ישיבת גמר חשבון שקיים לטענתו עם סבצ'ין. אלא שגם מאותה ישיבה לא היה בידי התובע להציג מסמך או תרשומת כלשהי. התובע היה אמור גם להציג יומני עבודה ואסמכתאות לכך שהעסיק פועלים באתר עד מספר ימים לאחר 30.1.2006 - אולם לא הציג ולו מסמך אחד מכל אלה. 12. מאידך, הנתבעת, אם השלימה את העבודה בכוחות עצמה, אמורה היתה אף היא להציג יומני עבודה ואסמכתאות, או להביא עדים מטעמה שהשתתפו בעבודה או שהיו עדים לה (יוער, כי במכתב ב"כ הנתבעת דאז, עו"ד שנרך, מיום 5.11.06, שצורף כנספח ד' להודעת גילוי המסמכים במצורף לכתב ההגנה, נטען שישנם עדים רבים היכולים להעיד על כך). כל שהביאה הנתבעת, במקום כל אלה, היא עדותו של סבצ'ין, בלבד, וכן תצלומים של אנשים, שאינם פועלים של התובע, הנראים כעסוקים במלאכת בניה (רק בעדותו בעל פה הוסיף סבצ'ין וטען, כי הוא זה שצילם את התמונות). עוד הביאה הנתבעת מכתב שהתקבל אצלה, ושנכתב ע"י מהנדס האתר מטעם קופת החולים, שם נכתב שהמהנדס "זוכר" שהנתבעת "הודיעה" לו כי הקבלן נטש את השטח, וכי הודעה זו היתה הגורם לכך שבסופו של יום לא חויבה הנתבעת בקנס חרף האיחור במסירת העבודה לקופת החולים. 13. ראיותיה של הנתבעת דלות עד למאד, וראיותיו של התובע דלות אף יותר. חרף זאת, דומני שבפלוגתא זו יש להכריע לטובת התובע, וזאת בשל הוראות ההסכם, ובמיוחד סעיף 16.1.ח. שבו, הוא הסעיף המזכה את הנתבעת להשלים את העבודה אם נוטש התובע את האתר. סעיף זה קובע מנגנון שעל פיו על הנתבעת לפעול, "במקרה והקבלן יפסיק את עבודתו ו/או במקרה והתקדמות העבודה אינה לשביעות רצון המזמין...", ובראש ובראשונה הוא כולל מתן "הודעה על כך בכתב" לתובע. לאמור: על פי המוסכם בין הצדדים, אם אכן נטש התובע את האתר, כטענת הנתבעת, ואף אם היה צפוי לאחר במסירת העבודה (ועל כך אין מחלוקת), הרי שהיה עליה למסור לו הודעה בכתב על כוונתה להשלים את העבודה בעצמה, קודם לנקיטה בצעד זה. הודעה כזו, לא זו בלבד שלא הוצגה, אלא שאף לא נטען כי נמסרה. העדרה של הודעה פוגם פגימה של ממש, הן בעצם מהימנות גרסת הנתבעת כי השלימה בעצמה את שלא השלים התובע, והן בזכאותה - גם אם אכן כך עשתה - לנכות מהתמורה המוסכמת את הוצאותיה עבור השלמת העבודה. 14. אמנם, עדותו של התובע - שחלקים ממנה לא עלו אלא לראשונה בעדותו בעל פה - היא בגדר עדות יחידה שאין לה סיוע, לעניין סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ברם, דומני שבפלוגתא זו, לאור ההסכמות המפורשות בין הצדדים, נטל השכנוע להוכחת זהות מסיים העבודה רובץ על הנתבעת, והיא לא השכילה לעמוד בנטל הראיה במידה מספקת להעבירו אל כתפי התובע (אם כי דומה שלא יכול להיות ספק, שאם היתה מצליחה לעמוד בכך, לא היה הוא מצליח להדוף את הנטל חזרה). 15. אוסיף בהקשר זה, כי אפילו הייתי מגיע למסקנה, שהתצלומים לבדם, בצירוף עדותו של סבצ'ין לבדה, מספיקים כדי להרים את נטל הראיה ולהעבירו אל כתפי התובע, בשאלה הספציפית של זהות משלים העבודה, ספק אם יש בגרסתה ובמעט המסמכים שהוצגו כדי להספיק להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לה בקשר לכך, הן מבחינת ימי העבודה שהושקעו, והן מבחינת החומרים שנרכשו. 16. לפיכך יש לקבוע, כי התובע הוא שהשלים את העבודה. בנוסף, וכפי שעולה עוד מהאמור לעיל, איני יכול לקבל את גרסת הנתבעת, כי האיחור (תהא אשר תהא זהות המשלים) היה של 15 יום, בהעדר ראיה כלשהי לכך, לבד מעדותו היחידה של סבצ'ין, אף היא בלא סיוע (מקום בו סיוע כזה מתבקש ואמור היה להיות בהישג יד). מאחר שהתובע עצמו מודה כי אחר עד כדי 10 ימים (גרסתו בעניין זה עמומה מתחילתה), יש לקבוע כי זה היה היקף האיחור. 17. הפלוגתא השניה נוגעת לאחריות לאיחור ולהשלכותיו. התובע טוען, כזכור, כי האיחור נגרם בשל אילוצים עליהם לא ידע, ושהגבילו אותו בהיקף השעות ביום בהן ניתן לבצע עבודות חציבה. הנתבעת טוענת, מנגד, כי לא זו בלבד שהסבירה לתובע את האילוצים, אלא שלא היה בהם כדי להצדיק את האיחור, שכן ניתן היה לבצע עבודות חציבה גם בשעות ערב, לאחר סגירת המרפאות. 18. בפלוגתא זו יש להכריע לטובת הנתבעת, ואף הפעם בא ההסכם ומטה את הכף. סעיף 1.ג. קובע, כי על התובע "לבדוק ולבחון את מקום ביצוע העבודה, באופן שיכיר את כל תנאי העבודה בו, ידיעה ברורה ושלמה ללא יוצא מן הכלל. חתימת ההזמנה בידי [התובע - צ.ל.] תשמש אישור לכך כי הוא ערך את כל הבדיקות וכי ידועים לו כל תנאי העבודה." 19. לאמור: הנטל לברר מהם האילוצים העשויים להביא לעיכוב, מוטל על התובע. לבטח, שאם היה באילוצי השעות דבר מה מפתיע, היה עליו לפנות בעניין בכתב, באופן מסודר, כבר בתחילת העבודה, ולהתריע על כך. התובע אינו טוען כי פנה בכתב, ועדותו כי היה במגבלה זו משום ההפתעה אינה יותר מאשר עדות יחידה, ולא מצאתי כי בהעדר סיוע ניתן לקבוע כי די בה כדי להרים את נטל השכנוע המוטל על התובע. 20. יש איפוא לקבוע, כי הנתבעת זכאית, על פי ההסכם, לפיצוי בסך 350$ לכל יום איחור, ובסה"כ - 3,500$. 21. הפלוגתא השלישית היא משפטית, ודעתי בה היא כדעת הנתבעת. ההסכם אינו יוצר זיקה בין חיוב הנתבעת בפיצוי על ידי קופת החולים לבין חיוב התובע בפיצוי לטובת הנתבעת. מדובר בפיצוי מוסכם, האמור לתת מענה לנזקים צפויים שונים, ולא בהכרח לשפות על פיצוי מקביל כלפי צד שלישי. לא נטענה טענה נגד סבירות הסכום, ולא נטען - ואם היה נטען, לא הונחה תשתית לסבור כך - כי הנתבעת פועלת בחוסר תום לב בעמידתה על זכותה החוזית. 22. לפיכך בפלוגתא זו יש להכריע לטובת הנתבעת, ולקבוע כי היא אכן זכאית לפיצוי האמור. 23. באשר לפלוגתא הרביעית - העבודות הנוספות. אין חולק כי אלה בוצעו, ואין גם חולק (לאור קביעת המומחה המוסכם) באשר לשוויין; המחלוקת היא רק באשר לזהות המבצע. בנקודה זו, אין בהסכם כדי לסייע, שכן ההסכם מדבר על ביצוע עבודות נוספות על פי דרישה בכתב, אולם שעה שאין מחלוקת כי הנתבעת אכן חפצה בעבודות אלה, ואין מחלוקת כי הן נוספות, מה לי הוצאת מכתב דרישה בכתב, ומה לי עבודה על פי סיכום על אתר, באתר, בעל פה. 24. כמדומני שגם בעניין זה נטל השכנוע הוא על הנתבעת, מאחר שהיא מודה כי ביקשה אותן, וכי הן בוצעו, מעבר לעבודות המוסכמות על פי החוזה שבין הצדדים, אלא שהיא טוענת שאין עליה לשלם עבורן, שכן היא עצמה ביצעה אותן. דא עקא, שאין בידיה ולו בדל של ראיה כי היא אכן ביצעה אותן, למעט טענתו הסתמית של סבצ'ין, שאף היא בגדר עדות יחידה שאין לה סיוע; שוב, לא הובאו עדים שיעידו על ביצוע העבודה, לא הוצגו יומני עבודה או תרשומות אחרות, ואף לא הובאו תמונות שיראו כי רכיב זה של העבודה אכן בוצע על ידי אדם שאינו פועל של התובע. בהעדר סיוע כאמור, יש לקבוע כי מסתבר יותר, שהעבודה הנוספת בוצעה על ידי התובע, או לכל הפחות, כי המאזניים מעוינים וכי על כן יש לדחות את גרסת הנתבעת. 25. יש איפוא לקבוע, כי התובע זכאי לסך של 3,000 ₪ עבור העבודות הנוספות. תוצאות אופרטיביות 26. ריכוז הממצאים, איפוא, מוביל למסקנות הבאות: א. אני קובע, כי התובע השלים את העבודה המוסכמת, וזכאי למלוא התמורה החוזית (60,000 ₪ ומע"מ, בניכוי 35,000 ₪ - משוערך מיום 10.2.2006). ב. אני קובע, כי התובע אחר 10 ימים במסירת העבודה, ועל כן זכאית הנתבעת לפיצוי המוסכם (3,500$, בהמרה לשקלים לפי השער היציג ביום 10.2.2006 - ומשוערך מאז). ג. אני קובע, כי התובע ביצע גם את העבודה הנוספת, ועל כן זכאי לתמורה (3,000 ₪, משוערך מיום 10.2.2006). ד. אני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים להם הוא זכאי, כאמור, בניכוי הסכום לו היא זכאית. 27. נוכח התוצאה, ונוכח חוסר המעש שהפגין התובע לאורך מרבית תקופת ניהול התביעה, איני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. 28. ב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי, ויצרף תדפיסי תחשיבים לביסוס הכתוב בה. בניהחוב