בקשה לביצוע שטר מכוח הסכם

בקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין שיק ע"ס 27,200 ₪

בדיון שהתקיים ביום 22.10.2008 התברר שהתיק שנפתח בעקבות הבקשה לביצוע שטר מתייחס רק לחלק מהמחלוקת החשבונאית שבין הצדדים. באותו דיון הביעו הצדדים את רצונם לנסות ולסיים את הסכסוך כולו. הצדדים ביקשו לתת את עמדתם להצעת ביהמ"ש אשר כללה מינוי מומחה, אשר יכריע במחלוקות החשבונאיות שבין הצדדים. בעקבות דיון זה הודיעה הנתבעת, כי היא מקבלת את הצעת ביהמ"ש. התובעת, לעומתה, הודיעה כי בשלב זה היא איננה מקבלת את המלצת ביהמ"ש. בעקבות כך ניתנה החלטה לפיה על הצדדים היה להגיש תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטתי ממועד הדיון ביום 22.10.2008, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים המפורטת להלן:

"הצדדים מקבלים את המלצת בית המשפט כי הצדדים משאירים לשיקול דעת בית המשפט להחליט אם למנות מומחה לבדיקת שתי חוות הדעת החשבונאיות שהוגשו ע"י הצדדים. היה ובית המשפט יחליט למנות רו"ח מטעמו ישולם שכר ע"י שני הצדדים שווה בשווה, בשלב זה. כל צד ישלח לרו"ח את חוות הדעת שהוגשה מטעמו בצירוף המסמכים הרלוונטיים, תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו וכל מסמך שיתבקש ע"י המומחה.
לאחר קבלת חוות דעת המומחה יהיו זכאים הצדדים להגיש שאלות הבהרה תוך 30 יום ולבקש לחקור את המומחה במועד ההוכחות הנוסף שיקבע על ידי כבר היום. רו"ח של התובעת יהיה רשאי להגיב על חוות הדעת מטעם הנתבעים שהוגשה היום ולרו"ח של הנתבעים תהיה זכות להתייחס להבהרות שיינתנו ע"י רו"ח מטעם התובעת. הן ההבהרה והן התשובה תינתן תוך 14 יום. היה ואחליט שאין צורך בחוות דעת מטעם בית המשפט יתקיים דיון הוכחות ב 26 לחודש."



לאחר שהתקבלו תצהירי הצדדים וחוות הדעת מטעם שני הצדדים הגעתי למסקנה שאין מנוס ממינוי מומחה מטעם בימ"ש מאחר וחוות הדעת היו קוטביות, כאשר חוות הדעת מטעם התובעת הראתה כי קיים חוב של 783,123 ₪ (שאינו כולל זיכוי בגין מכירת הדירה), ואילו חוות הדעת מטעם הנתבעת הראתה כי קיימת יתרת זכות בסך של 270,157 ₪ ע"פ גרסת חישוב אחת, ואילו ע"פ גרסה אחרת נראתה יתרת זכות בסך של 234,999 ₪.


על בסיס הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה מיום 22.10.2008 מונה רו"ח אינהורן ראובן כרו"ח מטעם בימ"ש (להלן: "המומחה" או "רו"ח אינהורן") לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים. רו"ח אינהורן הגיש את חוות דעתו ביום 01.06.2010 ולפיה קיימת לנתבעת יתרת זכות בסך של כ-60,769 ₪. התובעת ביקשה לחקור את המומחה ואכן התקיימו שני דיונים בהם נחקר המומחה ע"י ב"כ התובעת.



כפי שכבר ציינתי, תיק זה נפתח בבקשה לביצוע שטר ע"ס של 27,200 ₪, אך כבר בדיון הראשון שהתקיים בפניי התברר, כי המחלוקת שבין הצדדים הינה לגבי סכומים גבוהים בהרבה. לא ניתנה הסכמה מפורשת של הצדדים על כי הדיון יכלול את כל המחלוקת המשפטית, אך בפועל הצדדים התייחסו בתצהיריהם לכל המחלוקת הכספית שביניהם וכך גם חוות הדעת שהוגשו מטעמם וחוות הדעת שהוגשה מטעם המומחה שמונה ע"י בימ"ש.


התנהלות הצדדים מהווה הסכמה לכך שהדיון בתיק יכלול את מלוא המחלוקת הכספית שביניהם. בשולי הדברים אעיר, כי גם לצורך הדיון בהמחאה אשר הוגשה לביצוע יש צורך לבדוק את אותן טענות המתייחסות למחלוקת הכספית כולה, שכן יש לבדוק אם נותר חוב בגינו הייתה הצדקה להפקיד את אותה המחאה. כמו כן, יש לבדוק את השאלות המהותיות במערכת היחסים שבין הצדדים גם לגבי אותה המחאה בודדת שהוגשה לביצוע. בנסיבות אלו הרי שבפועל ההתייחסות בפסק הדין הינה למכלול היחסים שבין הצדדים הכוללת את המחלוקת הכספית שביניהם.



רקע כללי:

התובעת הינה חברה שעיקר עיסוקה במוצרי טקסטיל ובמסגרת עיסוק זה נוצר הקשר עם הנתבעת. לתובעת היה קשר עסקי עם חברת "סובר" (להלן "החברה") , אשר מר אלי נצר (להלן "נצר"), בעלה של הנתבעת היה אחד ממנהליה ובעל מניות בה (אחוזים בודדים).

לתובעת ולחברה היו קשרים עסקיים בתחומים שונים. הן החברה והן התובעת עסקו בתחום הטקסטיל והיו ביניהן קשרים הדדיים של ספק–לקוח בתחום זה. בנוסף שכרה התובעת שטח במחסן שהיה בבעלות החברה במושב גבעת כ"ח. כמו כן, היו בין הצדדים עסקאות של ניכיון שיקים כאשר התובעת ניכתה שיקים עבור הנתבעת.

במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים נחתם ביום 1.4.2003 הסכם (להלן: "ההסכם") על פיו התחייבה החברה לשלם לתובעת בגין חובות שהיו לחברה אצל התובעת סך של 490,000 ₪. במסגרת אותו הסכם דרשה התובעת, כי יינתנו בטוחות אשר בחלקן היו המחאות שניתנו ע"י הנתבעת לתובעת. אחת ההמחאות שניתנה במסגרת הסכם זה הינה ההמחאה נשוא תיק זה (להלן "ההמחאה" או "השיק"). ההמחאה נמשכה מחשבונה של הנתבעת, אשר הינה אשתו של נצר ומחשבון הבנק שלה.

קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נותרה החברה חייבת כספים לתובעת, כפי שטוענת התובעת, או שצודקת הנתבעת אשר טוענת שלא נותר חוב כתוצאה מתשלומים ששולמו והנכס שמומש במסגרת ההליכים שנקטה התובעת כנגד החברה, מנהליה ובעלי מניותיה.

תמצית טענות התובעת:



מבחינה פרוצדורלית:

מדובר בתביעה שטרית שיש לבחון אותה בהתאם לדיני השטרות ומכאן שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעת. לטענת התובעת, ההסדר הדיוני אשר הוצע ע"י ביהמ"ש לא צלח ועל כן יש לבחון את התביעה בהתאם לדיני השטרות שכן היא הוגשה כבקשה לביצוע שטר.



המחלוקת הכספית:

הבסיס להתחשבנות הינו ההסכם מיום 1.4.2003 שהתלווה להמחאה נשוא התביעה. משלא נטען שההסכם איננו בתוקף או שהוא מזויף או נחתם בתרמית הרי שיש לראות בו את הבסיס לכלל התחשבנות, ואין לבחון כל התחשבנות חיצונית להסכם בהיותה נוגדת מסמך בכתב (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני).

ההסכם קבע את התנאי לשחרור הנתבעת מפירעון השיקים והוא "רק במקרה שהתובעת תשתמש בשיקים של א. סובר לרכישת סחורות אצל א. סובר בע"מ". לאחר שלא הוכח שנעשה שימוש שכזה בשיקים הרי שהתנאי לא קוים והנתבעת לא שוחררה מפירעון השיקים שנמסרו על ידה.

כפי שכבר צוין מדובר בעילה שטרית כאשר הנחת היסוד היא כי המחאה נושאת תמורה ועל החייב לפרוע אותה לאוחז בה.



ראיות הנתבעת המתייחסות למצב ההתחשבנות שבין התובעת לחברה אינן רלוונטיות. ההסכם הוא זה שקובע מתי ייפרעו ההמחאות ובאיזה תנאים ייפרעו או לא ייפרעו, ללא כל קשר לחובה או לזכות שבין החברה לתובעת. בפועל, הצדדים הגיעו להסכמה בהסכם כי קיים חוב של 490,000 ₪ נכון לסוף חודש פברואר 2003. ההסכם הוא נקודת המוצא לכל חישוב שניתן לעשות בין הצדדים. סכום החוב כפי שנקבע בסוף פברואר 2003 הוא 489,347 ₪ ולא ניתן להוסיף חיובים או זיכויים לשינוי סכום זה.




חוות דעת – רו"ח אינהורן:

חוות הדעת איננה יכולה לשנות את הסכום הבסיסי עליו הסכימו הצדדים בהסכם. המומחה בחר שלא להתייחס להסכם למרות שזה היה מונח בפניו. המומחה בחקירה לא נתן תשובות מניחות את הדעת המסבירות את חוות דעתו והוא אף לא הביא את המסמכים עליהם הסתמך.

מסכמת התובעת את עמדתה לגבי חוות דעת המומחה בסעיף 16 לסיכומים "מומחה שאינו בנוי לביקורת ראוי שלא יהיה מומחה". אין לתת משקל לחוות דעתו של המומחה אשר לא היה מסוגל להגן עליה בחקירה הנגדית.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את ההתנגדות ולהורות על שפעול הליכי ההוצל"פ בגין ההמחאה הנדונה.

תמצית טענות הנתבעת:



מסגרת הטיעונים:

מסיכומי התובעת עולה, כי התמקדה אך ורק בטענה אחת וזנחה את טיעוניה הנוספים. מדובר בטענה שיש בה הרחבת חזית. לטענת הנתבעת, הטענה היחידה שהעלתה התובעת הינה, כי להמחאה נשוא התביעה התלווה הסכם מיום 1.4.2003, והסכם זה בלבד מהווה את הבסיס להתחשבנות שבין הצדדים. טענתה החדשה של התובעת הינה, כי רק במקרה אחד ויחיד תשוחרר הנתבעת מפירעון ההמחאות, והוא אם יוכח שהתובעת עשתה שימוש בשיקים של א. סובר וזאת לרכישת סחורה אצל חברת א. סובר בע"מ.



טענת התובעת שההסכם הוא הבסיס היחידי להתחשבנות שבין הצדדים נוגדת את טענותיה בתצהיר בו טענה שההסכם איננו ממצה את כלל ההתחשבנות שבין הצדדים, וכי הכרטסות הן אלו שמשקפות את החוב (סעיפים 5-7 לתצהיר מר וויס).

גם חוות הדעת מטעם התובעת שהוכנה ע"י רו"ח יוסי בן-נון נערכה על סמך בחינת הכרטסות (סעיפים 7-8 לחוות הדעת). לטענת הנתבעת, האמור בתצהיר התובעת ובסיכומיה מהווה למעשה דבר והיפוכו.

לטענת הנתבעת, טיעון זה של התובעת בא לעולם לאור חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, ובמיוחד לאור תשובתו של המומחה בחקירתו הנגדית.



הנתבעת טוענת שיש לבדוק את ההתחשבנות כולה על מנת לקבוע באם קיים חוב אם לאו. לטענתה, הן לפי חוות הדעת שהוגשה מטעמה והן לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא קיים חוב ומכאן דין התביעה להידחות.


הנתבעת איננה כופרת בהסכם, אלא טוענת שהחוב המצוין בו שולם ולכן אין לממש את הבטוחות לקיומו.

הנתבעת בתצהיריה גוללה את השתלשלות היחסים שבין הצדדים ופירטה כי לאחר שנוצר חוב של החברה לתובעת נקטה התובעת בהליכי גבייה נוספים, אשר בסופו של דבר הביאו לתשלום החוב.

דיון:



ההסכם מיום 1.4.03:

לטענת התובעת בסיכומיה, הסכם זה והסכם זה בלבד מהווה את הבסיס להתחשבנות שבין הצדדים. לטענתה, אין לבדוק שום התחשבנות חיצונית להסכם בהיותה טענה כנגד מסמך בכתב שאיננה קבילה לאור סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני.

כנגדה, טוענת הנתבעת, כי התובעת בפועל הגישה חוות דעת של רואה חשבון מטעמה שכל כולה מבוססת על כרטסת הנהלת חשבונות שהינה, לפחות לטענת התובעת, חיצונית להסכם, כך שיש בהתנהלות התובעת מצב של "דבר והיפוכו".

עוד טוענת הנתבעת, כי ההסכם עצמו קובע כי מטרתו היא תשלום חוב שהיה לחברה כלפי התובעת בהתאם לחישוב שעשו הצדדים ביום החתימה על אותו הסכם. מכאן, כי ההתחשבנות היא חלק מההסכם, ומימוש הבטוחות על פיו תלוי בקיומו של חוב לאור לשון ההסכם עצמו.

עוד טוענת התובעת, כי לאור תנאי ההסכם תשוחרר הנתבעת מפירעון השיקים שנתנו על ידה רק אם תעשה התובעת שימוש בשיקים של חברת א. סובר בע"מ לרכישת סחורות אצל חברת א. סובר בע"מ ומאחר ותנאי זה לא התקיים, על הנתבעת לפרוע את השיק הנדון. הנתבעת, לעומתה, טוענת שלא ניתן להתמקד בסעיף אחד מסעיפי ההסכם, ולהתעלם ממטרתו העיקרית - תשלום חוב.



לאחר עיון במכלול הראיות שהוצגו בפניי מצאתי, כי צודקת הנתבעת בטיעוניה לעניין ההסכם.


ההסכם נחתם בין הצדדים ביום 1.4.03 (נספח א' לתצהיר דן סובר מטעם הנתבעת). ההסכם קובע בסעיף 1 את גובה החוב המורכב מסך של 351,228 ₪ עבור ניכיון שיקים, וסך של 138,119 ₪ עבור גופיות חורף.

בהמשך ההסכם קבעו הצדדים את פריסת התשלומים וחישוב ריבית לפי 20%.
כמו כן, מאחר וההסכם עצמו הוא בין החברה לקבוצת וייס נקבעו ערבויות לביצוע ההסכם אשר במסגרתם נמסרה ההמחאה נשוא תיק זה.
בסעיף האחרון של ההסכם נקבע התנאי המתייחס למעשה לבטוחות לפיו "במידה וקבוצת וייס בע"מ משתמשת בשיקים של א. סובר טקסטיל בע"מ לקניית סחורות אצל א. סובר טקסטיל בע"מ קבוצת וייס בע"מ תחזיר למר אלי נצר את השיקים שלו"( להלן: "התנאי").



התובעת בסיכומיה מבקשת לתת לתנאי זה המופיע בסוף ההסכם והמתייחס לבטוחות למימוש ההסכם מעמד של "ההסכם כולו". דהיינו, מקריאת סיכומי התובעת עולה, כי תנאי זה לכאורה מגבש את תנאי ההסכם כולו, ולא כך הדבר. מטרת ההסכם הייתה תשלום חוב שהיה לחברה כלפי התובעת. תנאי מובנה בהסכם, בין אם הדבר כתוב ובין אם לאו, כי אם יבוצע תשלום החוב לא ימומשו הבטוחות. גם אם אקבל את טענת התובעת כי יש להתייחס להסכם כבסיס לקביעת החוב שבין הצדדים , הרי שיש לבדוק אם חוב זה שולם אם לאו. בדיקת התנאי המופיע בסוף ההסכם רלוונטית רק אם קיים חוב שלא שולם ויש צורך במימוש הבטוחות. אם אין חוב, אין כל צורך לבדוק את קיומו של התנאי המתייחס למימוש הבטוחות.





קיומו של חוב בהתאם להסכם:

לטענתה של התובעת, כל בדיקה חיצונית להסכם נוגדת את סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני הקובע:

" תביעות הנוגעות להתחייבות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.
טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע".

טענה זו של התובעת נכונה (בסייגים שנקבעו בפסיקה ובסעיף 82 לחוק הפרוצדורה העותומני ואשר לא כאן המקום להתעמק בהם), ככל שמדובר בטענה בע"פ, כמו למשל טענה של תשלום במזומן שאין לה סימוכין בכתב, אך אין הסעיף חל על טענה המגובה במסמכים בכתב. הרעיון של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני הינו, שכנגד מסמך בכתב לא ניתן לטעון טענה בע"פ, אך אין הדבר נכון לגבי טענה שבכתב. עיקרון זה מבוסס על הכלל המוכר שיש לבטל התחייבות בדרך בה נעשתה, דהיינו התחייבות בכתב יש לבטל בכתב, ולא לטעון טענה בעל פה שאין לה סימוכין בכתב. במקרה הנדון כל הטיעונים לגבי ההתחשבנות מגובים במסמכים בכתב ולכן אין כל מניעה מלבדוק אותם גם לאור סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני.



לגופו של ענין:

הצדדים קבעו על סמך החומר שהיה בפניהם ביום 1.4.03 כי גובה החוב של החברה לנתבעת עומד על סך של 489,347 ₪ . כמו כן קבעו הצדדים כי בגין פריסת התשלומים על החברה לשלם לתובעת סך של 71,000 ₪ המהווה ריבית של 20%.

בדיקת החוב לאור מכלול הראיות שבפניי:
אין מחלוקת על כי סך של 71,000 ₪ שולם.
אין מחלוקת על כי בית סובר נמכר לאחר ההסכם בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 4.1.06 ולפיו (סעיף 5 להסכם) "ערך יתרת שווי הדירה יעמוד ע"ס 175,000 ₪ "(נספח א' לתצהיר וייס). סכום זה יש לנכות מסכום החוב הנותר. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי גובה הסכום שיש לחשב בגין מימוש הנכס.

התובעת טוענת שיש לקזז הוצאות שנגרמו לה לצורך מימוש הנכס ולא נלקחו בחשבון, בעוד הנתבעת טוענת שיש להוסיף סך של 25,000 ₪ שנוכו בגין שימוש בנכס שהוסכם שיעשה מר סובר, אשר נפטר סמוך לעריכת ההסכם, ביום 6.2.2006 (תעודת הפטירה צורפה כנספח א' לסיכומי הנתבעת). מעיון בהסכם הפשרה שצורף כנספח א' לתצהיר וייס עולה, כי לא נקבע שיש לקזז מהסכום של 200,000 ₪ הוא הסכום שקיבלה התובעת בגין הנכס הוצאות מימוש. כמו כן נקבע כי יקוזז מהסכום סך של 25,000 ₪ מאחר והוסכם כי מר סובר (האב) ימשיך להתגורר בנכס על ליום מותו, אלא שיום זה אירע כחודש לאחר שהסכם הפשרה אושר, ולכן לטענת הנתבעת יש לבטל הפחתה זו. אני מקבלת טענה זו של הנתבעת שכן אירוע הפטירה אכן אירע סמוך למועד החתימה על ההסכם, כך שלא נגרם כל הפסד לתובעת כתוצאה מהסכמתה ההומנית לאפשר למר סובר האב להתגורר בנכס עד יום מותו.



כמו כן, הצדדים היו חלוקים באם הסכום שהתקבל ממימוש הנכס הינו חלק מהתשלום בגין החוב בהתאם להסכם. רואה החשבון שמונה מטעם בית המשפט לא התייחס בחוות דעתו לסכום שהתקבל בגין מימוש הנכס וקבע שלאור המחלוקת שבין הצדדים אין זה עניין חשבונאי, אלא עניין משפטי שעל בית המשפט להכריע בו.


לאחר עיון במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ולאחר עיון בטיעוני הצדדים לא מצאתי מדוע אין לחשב את הסכום שהתקבל ממימוש הנכס כחלק מהחזר החוב. הנכס מומש עקב חוב החברה לתובעת והוא מומש לאחר ההסכם, כך שיש לחשב את הסכום שהתקבל בגינו כחלק מהתשלום בגין החוב הנטען. בשולי הדברים יוער, כי בהסכם הפשרה ציינו הצדדים במפורש כי הסכם הפשרה חל על התובעת והצדדים לאותו הסכם – משפחת סובר, והתובעת תהיה רשאית להמשיך ולגבות את יתרת החוב מהערבים הנוספים. דהיינו, יש הכרה בכך שמדובר באותו חוב, ולכן כל תשלום שהתקבל בגינו יש לקזז.

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי בגין מימוש הנכס יש לקזז סך של 200,000 ₪.



לאחר החתימה על ההסכם ביום 2.4.03 הוצאו על ידי התובעת שתי חשבוניות: האחת על סך של 289,347 ₪ והשנייה על סך של 71,510 ₪ (נספח 3/4 ו 3/5 לחוות הדעת מטעם הנתבעת). גם המומחה מצא שיש לחשב סכום זה לזכות הנתבעת ולהפחיתו מסכום החוב הנטען. אני מקבלת טענה זו, מה גם שהחשבוניות הוצאו לאחר חתימת ההסכם, כך שיש הגיון בכך שלא נלקחו בחשבון בעת עריכת ההסכם. באשר לחשבונית השנייה בסך של 71,510 ₪ צוין שמדובר בריבית אשר בהתאם להסכם יש להוסיף לסכום החוב, ואשר אין מחלוקת על כי שולמה, ולפיכך אני מקבלת את הטענה כי אין לקזז סכום זה מסכום החוב הנקוב בהסכם. לאור האמור לעיל, יש לקזז מסכום החוב המופיע בהסכם רק את הסך של 289,347 ₪ (החשבונית הראשונה).




כמו כן, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט יש לקזז סך נוסף של 46,728 ₪ בגין חשבוניות שלא נרשמו, ואשר אין מחלוקת לגביהן (ראה סעיף 8 לחוות הדעת).




לאור האמור לעיל, סיכום הסכומים שיש להפחית ואשר שולמו על חשבון החוב לאחר מועד החתימה על ההסכם הינו כדלקמן:

סך של 289,347 ₪ בגין חשבונית 3574.
סך של 46,728 ₪ בגין חשבוניות שלא נרשמו (סעיף 8 לחוות דעת המומחה).
סך של 200,000 ₪ בגין מימוש הנכס.
סה"כ יש לקזז סך של 536,075 ₪, וזאת מבלי להתייחס לנושא יתרות הפתיחה בחוות דעת המומחה.

לאור האמור לעיל, החוב המפורט בהסכם בגינו ניתנו כבטוחה המחאות החתומות על ידי הנתבעת, כולל ההמחאה נשוא תיק זה - שולם. לאחר שקבעתי שהחוב שולם, הרי שאין לממש את הבטוחות, כולל ההמחאה נשוא תיק זה.



חוות דעת המומחה:




הפן הנורמטיבי:

חוות דעתו של המומחה הינה בעלת מעמד מיוחד בקביעת ההכרעה השיפוטית, כפי שנקבע בע"א (בהמ"ש העליון) 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', ע"י כבוד השופט ש. אלוני בעמ' 3:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן".

מכל מקום, כאשר מוגשת לבית המשפט חוות דעת מומחה, השופט שיושב בדין הוא הפוסק האחרון, ולו הסמכות האחרונה אם לקבל את חוות דעת המומחה:

"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה, ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש, כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-דעתו של השמאי שמונה על-ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה" (ע"א 402/85 מרקוביץ' ואח' נ' עיריית ראשון לציון [4], בעמ' 139).



בהתאם להחלטתי מיום 22.10.08 קבעתי, כי אחליט באם למנות רואה חשבון מומחה מטעם בית המשפט לאחר שאקבל את חוות דעת הצדדים. לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת קוטביות, כאמור, כך שלפי חוות דעת המומחה מטעם התובעת נותרה לחברה יתרת חוב בסך של 783,123 ₪ (שאינו כולל זיכוי בגין מכירת הדירה), ואילו לפי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת קיימת זכות בסך של 270,157 ₪ ע"פ גרסת חישוב אחת ואילו ע"פ גרסה אחרת נראתה זכות בסך של 234,999 ₪, לא נותרה בידי כל ברירה אלא למנות מומחה מטעם בית המשפט, וכך עשיתי.


המומחה שמונה על ידי בית המשפט, רו"ח אינהורן ראובן, הכין חוות דעת לאחר שקיבל את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ולאחר שערך פגישות עבודה עם הצדדים ואפשר להם להגיש תגובות ומסמכים בכתב.



התובעת ביקשה שלא לתת משקל לחוות דעת המומחה, או לחלופין, לפסול אותה לאור התשובות שנתן המומחה בחקירה הנגדית שנחקר על ידי התובעת ואשר ציטוטים נבחרים ממנה צוטטו בסיכומי התובעת. בנוסף, התובעת ביקשה לחקור את המומחה ולצורך כך הוקצו שתי ישיבות בהם נחקר המומחה חקירה ארוכה ומקיפה.


התשובות שצוטטו בסיכומי התובעת אכן נאמרו על ידי המומחה, אך בהתייחס לחקירה הארוכה והמקיפה אינני רואה בתשובות אלו סיבה שלא לתת משקל של ממש לחוות דעת המומחה, מה גם שאני מסכימה עם המומחה שלפחות חלק מהשאלות ובמיוחד אלו המתבססות על בדיקת החומר ועריכת החישובים היה ניתן לשאול במסגרת שאלות הבהרה בכתב, ומקומם רצוי שלא היה בחקירה בע"פ. מכל מקום, ערכתי בדיקה חשבונאית עצמאית על סמך מכלול הראיות כאשר ההסכם הינו הבסיס לחישוב ומצאתי, כי החברה לא נותרה חייבת כספים כלשהם לתובעת ולכן אין לממש את הבטוחות, כולל ההמחאה הנדונה.



ההתחשבנות לפי חוות הדעת:

בהתאם לחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה, נותרה יתרת זכות לטובת החברה בסך של 60,769 ₪ . למסקנה זו הגיע המומחה לאחר שבדק את הכרטסות שמסרו לו הצדדים. לא מצאתי שלא לקבל מסקנה זו של המומחה המבוססת על בדיקת הכרטסות ובדיקת יתרות הפתיחה עליהן מבוסס החישוב. יחד עם זאת, מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה לפיה יעשה חישוב כולל לגבי ההתחשבנות שבין הצדדים, ולמעשה הייתה זו הנתבעת שלא קבלה את הצעת בית המשפט לכך, הרי שאינני נכנסת להתחשבנות הסופית שבין הצדדים , אלא ערכתי בדיקה לצורך התביעה הנדונה.



סיכום:

לאור מכלול הראיות שהיו בפניי מצאתי, כי לא נותר חוב של החברה כלפי התובעת ולכן לא הייתה הצדקה לממש את ההמחאה נשוא תיק זה, ומכאן שדין התביעה להידחות.
למסקנה זו הגעתי הן לאור חישוב שערכתי לגבי גובה החוב על סמך הנתונים שהוצגו כראיות בתיק, כשההסכם מיום 1.4.03 מהווה את הבסיס לחישוב, והן לאור חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אשר גם ממנה עולה כי לא קיימת יתרת חוב, אלא ההיפך הוא הנכון.



סוף דבר:

התביעה כנגד הנתבעת נדחית.
לעניין ההוצאות: למרות סכום התביעה הרשמי הנמוך, הרי שבפועל ניהלו הצדדים תביעה שערכה עולה באלף מונים על סכום ההמחאה, כשהמחלוקת התייחסה למאות אלפי שקלים עד למיליון ₪. על בסיס מחלוקת זו הוגשו חוות הדעת ומונה מומחה מטעם בית המשפט. שני הצדדים בתצהיריהם התייחסו למלוא המחלוקות. בנסיבות אלו יש לגזור את סכום ההוצאות על פי ניהול התביעה בפועל, ולא מהסכום הרשמי בגינו הוגשה.
בהתחשב בהליכים הרבים והבקשות הרבות מטעם שני הצדדים אני פוסקת הוצאות והחזר שכ"ט בסכום גלובלי של 30,000 ₪, אשר תשלם התובעת לנתבעת תוך 30 יום.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

פסק דין זה ייחתם גם באופן אלקטרוני במערכת "נט המשפט" לכשהדבר יתאפשר. המועד הקובע למתן פסק הדין הינו מועד החתימה הידנית .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שיהוי בביצוע שטר

  2. התנגדות לביצוע שטר ערב

  3. דחיית תביעה לביצוע שטר

  4. בקשה לביצוע שטר ללא סכום

  5. בקשה לביצוע שטר מכוח הסכם

  6. דחיית התנגדות לביצוע שטר

  7. התנאים להתנגדות לביצוע שטר

  8. נטל הראיה בתביעה לביצוע שטר

  9. התנגדות לביצוע שטרבערבות אוואל

  10. ביצוע שטר ביטחון בהוצאה לפועל

  11. בקשה לביצוע שטר כנגד חוב צד שלישי

  12. צירוף חוזה הלוואה בבקשה לביצוע שטר

  13. התנגדות לביצוע שטר - מעשה בית דין

  14. בקשת רשות להתגונן התנגדות לביצוע שטר

  15. צירוף ראיות בדיון בהתנגדות לביצוע שטר

  16. הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטרות

  17. עיקול זמני לפני הגשת התנגדות לביצוע שטר

  18. תביעה של בנק הפועלים ביצוע שטרות בהוצל''פ

  19. בקשה לביצוע שיק - סעיף 29(ב) לפקודת השטרות

  20. ביצוע שיק מקדמה לאולם אירועים בהוצאה לפועל

  21. התנגדות לביצוע שיק בטענה כי השיק שאבד או נגנב

  22. התנגדות לביצוע השטר בטענה כי מעולם לא מסר את השיק

  23. פגם טכני במילוי טופס בקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל

  24. ערעור בזכות או ברשות - על דחיית התנגדות לביצוע שטר

  25. התנגדות לבקשה לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון