תביעה על סך של מיליון שקלים כנגד עורך דין בגין טענה לרשלנות מקצועית

תביעה על סך של מיליון ₪ כנגד עורך דין בגין טענה לרשלנות מקצועית

רקע עובדתי

2. התובע הינו עזבון המנוח מר דרור X ז"ל באמצעות אמו היורשת גב' ציפורה X, אשר רכש בשנת 1984 קוטג' בעיר אילת.
(להלן: "הקוטג'").

3. הנתבע, עורך דין במקצועו, טיפל ברכישת הקוטג' ע"י המנוח מחברה בבעלותו ובבעלות אביו המנוח מר צבי X ז"ל בשם "פמר חברה לבנייה ועבודות ציבוריות בע"מ".

(להלן: "העסקה; "פמר").

4. חברת פמר התקשרה ביום 1.1.80 בהסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל שהיה בעלי המגרש.

5. ביום 25.10.89, לאחר פטירת המנוח, מישכנה פמר את הקוטג' לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ בעסקה נוגדת על אף קיומה של העסקה עם המנוח.

(להלן: "הבנק").

6. בדיון משפטי בין הבנק לבין גב' צפורה X, אם המנוח ומנהלת עזבונו, נקבע במסגרת פסק דין הצהרתי מיום 9.12.01 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. 3223/98 כי העסקה הנוגדת ומשכון שנרשם במסגרתה על הקוטג' גוברים על העסקה בה רכש המנוח אותו.

7. בעקבות פסק הדין מומש הקוטג' בהליכי כינוס ע"י הבנק על יסוד אגרת חוב בו נתחייבה חברת פמר להשיב הלוואה שלוותה מן הבנק.

8. התביעה דכאן הוגשה בטענה כי הנתבע התרשל באופן מקצועי בכך שלא רשם משכון או הערת אזהרה על הקוטג' בדבר זכויות המנוח בו ובכך התאפשר מישכון הבנק ומימוש שיעבוד הבנק על הקוטג'.

ראיות התובעת

9. גב' ציפורה X מצהירה בתצהירה ת/2 כי הינה אמו ויורשתו היחידה של המנוח מר דרור X ז"ל אשר הלך לעולמו בטרם עת ביום 12.11.88.

10. צו ירושה ניתן ביום 28.8.89 במסגרתו נקבע כי הינה יורשתו היחידה של המנוח.

11. המנוח שימש כמנהל בחברת פמר בין השנים 1988-1984 אשר בנתה שכונת קוטג'ים ממנה רכש המנוח קוטג' על פי הסכם מיום 15.8.84.

12. הנתבע טיפל בעסקה מטעמה של חברת פמר ודיווח עליה ביום 23.9.84 לרשויות מס שבח מטעם המנוח ומנהל פמר דאז, אביו של המנוח, מר צבי X ז"ל.

13. לגישתה, על אף שהתקיימו התנאים לרישום הזכויות על שם המנוח לא דאג הנתבע במשך שנים להשלים רישום הזכויות במשכון או הערת אזהרה על שם המנוח.
14. חברת פמר משכנה ביום 15.11.89 את הקוטג', לאחר פטירת המנוח, לבנק, בעסקה נוגדת, ואף נרשם משכון על שם הבנק.

15. על מסמכי השעבוד חתם מר צבי X, בעלה ז"ל ואבי המנוח.

16. הבנק מימש השעבוד בהליכי הוצאה לפועל לאחר שפמר לא עמדה בהתחייבויות כספיות בהן התחייבה לטובת הבנק.

17. ביום 9.12.01 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע המאשר מעמד הבנק כבעל משכון תקף בעסקה הנוגדת והקוטג' מומש בהליכי הוצאה לפועל.

18. על רקע זה פנתה היא לנתבע בשאלת הבהרה על אי רישום משכון ואולם האחרון הסביר כי לא התמנה ע"י המנוח בפניה כלשהי לרישום משכון על הקוטג'.

19. כן צרפה גב' X חוות דעת השמאי מר דוד שטרית, המוצג ת/1, שנערכה ביום 27.4.09, במסגרתה נקבע כי ערך הקוטג' עומד היה על סך של 1,000,000 ש"ח לו נמכר בשוק החופשי ביום מתן חוות הדעת.

ראיות הנתבע

20. הנתבע הצהיר בתצהירו נ/3 כי לגישתו מובהר בתחילת הדברים כי מאחורי התביעה שבפנינו עומד בנה הנוסף של הגב' X, מר מנחם פריהר, אשר חייב לו סכום עתק בעקבות פסק דין חלוט כנגדו מאז שנת 1992, אותו מנסה הוא לגבות מאז שנת 2007, עת השתחרר מבית הסוהר בארצות הברית, שם נכלא לכ – 13 שנה עקב עבירות פדרליות שביצע.

21. לאחר שהחל בפעולות גביה בלשכת ההוצאה לפועל פתחה גב' X בתביעה דנא, אשר לעמדתו, מופרכת היא, ומהווה הפעלת משקל נגד להליך הגבייה, ותו לא, מה גם שהתיישנה.

22. המנוח רכש הקוטג' במסגרת עסקה מיום 15.8.84 וזה מומש לבנק על פי אגרת חוב מיום 25.10.89 ונרשם עליו משכון להבטחת חובות פמר ועזבון המנוח מר דרור X ז"ל ללא הגבלה בסכום.

23. מאז שנת 1989 ועד למועד הגשת התביעה חלפו כ – 18 שנה, שאז, נגרם, כביכול, " הנזק" הנטען, ולפיכך התביעה התיישנה בלא שנעשה דבר לרישום משכון מאז רכישת הקוטג'.

24. גב' X פתחה בהליך משפטי למתן פסק דין הצהרתי כנגד הבנק בדבר בטלות המשכון לטובת הבנק, ואולם בפסק דין מיום 9.12.01 בת.א.3223/98 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבע כי המשכון לטובת הבנק תקף.

25. לראשונה נודע לו אודות טענות התובעת רק בחודש אוקטובר 2007 ממכתב ששיגר בא כוחה. נוכח הזמן הרב שחלף מאז אירעו האירועים בכתב התביעה ועד להגשת התביעה ביום 24.12.07 אין ברשותו כל המסמכים בעניין הפרשה, שרובם בוערו, וכן לא ניתן היה לחקור את העדים דרור וצבי ז"ל, דברים שפוגמים בהגנתו.

26. חברת פמר ביחד עם דרור, מנחם האח, וצבי האב התחייבו כולם באופן אישי לתשלום חובות החברה לבנק ואף אגרת החוב, הנזכרת לעיל, הבטיחה גם את חובות דרור המנוח ז"ל לבנק, במילים אלה:

"הואיל והחברה וכן עזבון המנוח X דרור ז"ל... מקבלים מדי פעם בפעם מאת הבנק אשראים..."

27. עולה מכך, שהעסקה הנוגדת נעשתה לטובת חובותיה של התובעת ושל בני משפחתה, בעלי חברת פמר.

28. במהלך שנת 1983 נפרדו דרכי פמר ודרכו. ברישומים במינהל מקרקעי ישראל טיפל דרור כפי שנקבע בסעיף 8 להסכם הרכישה, כדלהלן:

"החברה תפנה למינהל מקרקעי ישראל בבקשה מתאימה לביצוע כל הפעולות הנדרשות לקראת רישום הדירה... החברה מתחייבת כי תרשום לזכות הקונה ע"י המינהל זכות חכירה..."

29. בסך הכל טיפל ב – 9 עסקאות בלבד בפרוייקט דנן אשר בהן לא היתה כלולה העסקה נשוא תביעה זו.


הכרעה

30. אקדים ואומר כי דין התביעה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן:

התיישנות

31. על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 דין תביעה כספית להתיישן לאחר 7 שנים, כדלקמן:

"5. הזמן להתיישנות
התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;
(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה."

(להלן: "החוק").

32. במקרה שלפנינו, הסכם רכישת הקוטג' נחתם ביום 15.8.84, 23 שנים טרם הגשת התביעה דכאן ביום 24.12.07, ולפיכך חלפו מעת עריכתו מנין שנים רבות, בהן יכול היה, בזמנו, המנוח, וכן יכולה היתה אמו, לאחר פטירתו ולאחר מתן צו הירושה לפני 18 שנה, להגיש דרישה לרישום משכון על הקוטג' או תביעה כנגד הנתבע, דבר שלא עשו. לפיכך, יש להקדים ולומר שהתביעה התיישנה, כפי שאכן טען הנתבע בהזדמנות הראשונה בכתב הגנתו.

שיהוי

33. אף יום "גילוי הנזק", או "היום בו נולדה עילת התובענה", כאמור בסעיף 6 לחוק, באם יש למנות חלוף התקופה מיום זה, בו נתברר כי משכון הבנק תקף, הוא יום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, קרי, יום 9.12.01, ממנו חלפו מעל 6 שנים, מהווה מועד שלאחריו חלה דוקטרינת השיהוי.

34. על כן, אף מהיבט זה יש לדחות תביעת התובעת.

מניעות

35. המנוח, אביו ואמו, לא דרשו מישכון הקוטג' ולא פנו לכל גורם בעניין קידומו של זה, אלא נהפוך הוא, בהיותם בעלי מניות ובעלים של חברת פמר, נהנו מקבלת כספי הבנק שניתנו לרווחתם ולרווחת החברה תודות לכך שנתברר כי הקוטג' שקנה דרור כלל אינו משועבד ולפיכך הבנק יוכל לשעבדו ולקבלו כבטוחה עבור כספיו שהילווה לפמר.

36. בכך מתקיים גורם המניעות מפני הגשת התביעה דנא ויתר על כן, התנהגות התובעת גובלת בהיעדר תם לב כלפי הבנק והנתבע שעה שפמר נהנתה כלכלית, היא ובעלי מניותיה, בני משפחה אחת, מהלוואות הבנק, ולמרות זאת, ראתה לנכון לתבוע הבנק ועתה את הנתבע, שלא היה כלל צד להליך דשם.

37. לעניין קיום מניעות בהעלאת טענה משפטית כנגד בעל דין נקבע ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין, כדלקמן:

"המחוקק קבע כי כאשר מוגשת תביעה על הנתבע להתגונן (או להגיש בקשת רשות להתגונן, לפי העניין). אם לא עשה כן – נסחפה שדהו. בלשון משפטית אומר כי קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם. רעיון זה של מניעות בא לידי ביטוי גם בפסק הדין ב-ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 8.9.2005), שם נקבע כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול וצריך היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם בין בעלי הדין ולא עשה כן. כך עולה גם מדבריו של השופט א' מצא ב-ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 741 (1992):
"למערער הייתה שעת כושר להשמיע את טענתו ולהביא ראיות להוכחתה. משנסתיימו ההליכים בלא שעשה כן, הריהו מנוע מלפתוח בהתדיינות חדשה, שמטרתה לעורר מחלוקת בפלוגתאות שכבר יש לגביהן הכרעה שיפוטית. מטרתו המעשית של השתק פלוגתא היא למנוע מבעל דין, שהיה לו 'יומו בבית המשפט', להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באותו עניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון".

(ההדגשה אינה במקור- ח.י.).

היעדר מעשה בית דין כלפי הנתבע

38. בפסק הדין אשר ניתן ביום 9.12.01 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נקבע על-ידי כב' השופט אפרים לרון כי לא נתן אמון בעדות האב מר צבי X ז"ל והעדיף דברי נציגי הבנק, ואולם אין בפסק הדין ולו איזכור כלפי הנתבע אשר לא היה כלל צד לדיון ההוא.

39. להלן עיקר קביעותיו של בית המשפט דשם:

"לאחר שקילת הראיות והנסיבות לכאן ולכאן נראה לי, כי אכן אין מקום לקבל את גרסתו של בעלה של התובעת. עדותו היתה אומנם מפורטת והוא תיאר את השתלשלות העניינים, כפי שאירעו לטענתו, שלב אחר שלב והזכיר את שמותיהם של העובדים שלטענתו אמרו לו את הדברים וגרסתו אף אינה משוללת יסוד שכן נקבע שעסקת המכירה לבן אכן התקיימה והיתה עסקה אמיתית.... בנוסף לכך, מעדות בעלה של התובעת עולה שהוא עצמו פעל, במידה רבה בהרבה מזו של פקידי הבנק, בחוסר יושר שהרי פעל להשגת הארכת מועד פירעון החוב של החברה ושחרור שעבוד על 8 קוטג'ים כנגד דבר שהוא עצמו ידע שהוא חסר ערך, מפני שהקוטג' כבר לא היה של החברה אלא נמכר לבן המנוח ולכן החברה לא היתר רדאית ומוסמכת לשעבדו. מי שנוהג בדרך כזו אינו אדם ישר, הדבר פוגע במהימנותו וקשה לקבל ולהאמין לדבריו.

כשנשאל על כך תירץ את הדבר בכך שהיה אז מבולבל בעקבות פטירת בנו ושחתם על כל מה שאמרו לו בלי לבדוק, אך דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו שהוא עצמו הלך לממונה על עורך הדין וביקש ממנו לקבל את השעבוד ולתת הוראות לבצע את הסדר החוב בשעה שלדבריו הוא היה מבולבל וחתם על מה שאמרו לו בלי לבדוק.

לאור זאת, נראה לי שאין מקום לקבל את עדותו של בעלה של התובעת שהיה לו אינטרס מובהק לעזור לאשתו, על אף שנפרד ממנה, ולמנוע את התוצאות של אובדן זכויותיה על הקוטג' כתוצאה ממה שעשה בשעבדו את הקוטג' בשעה שלא היה מקום לכך. ואף התרשמתי, במהלך עדותו, מכך שהוסיף על הדברים שאמר תחילה כשחשב שיש צורך בכך, דבר שאף הוא מכרסם במהימנותה של העדות. כך למשל אמר תחילה שהפקידים אמרו שעושים לו טובה בקבלם את השעבוד ובסיום דברים אלה הוסיף שאמרו לו במפורש שהם לא יודעים שלשעבוד אין ערך.

לאור כל אלה, נראה לי כי יש מקום להעדיף, כפי שנאמר כבר בתחילת הדברים, את עדויות פקידי הבנק על פני עדותו של בעלה של התובעת ולכן לקבוע כי פקידי הבנק לא ידעו על המכירה הקודמת של הקוטג' לבן המנוח.

הוא הדין במקרה הנוכחי. עורך הדין של הבנק רשאי היה להסתמך על הרישום במנהל מקרקעי ישראל שהוצג בפניו ושממנו עלה כי הזכויות בקוטג' הוקנו לחברה ואין כל אזכור להקניית זכות לבן המנוח. משנוכח עורך הדין של הבנק כי נרשם שעבוד על הקוטג' אצל רשם החברות, חייב היה לדרוש ביטול רישום שעבוד זה, אך משהוצג בפניו ביטול השעבוד רשאי היה לסמוך על ביטול זה, ולא היה חייב לדרוש ולחקור לגבי מהותו של השעבוד ולא היה חייב לבקש לעיין בהסכם השעבוד והמשכון, על אף שניתן היה למצוא אותו אצל רשם החברות. עדותו של עורך הדין של הבנק כי משהוצג בפניו ביטול השעבוד לא היה לו עניין יותר במהותו של השעבוד ובנסיבות עריכתו, לאחר שהוצג בפניו אותו אישור שהשעבוד כבר אינו בר תוקף, ויש מקום לקבל את דבריו כי לא ראה צורך לברר את השתלשלות העניינים, את ההיסטוריה של הנכס לפני אותו רישום שבו הוסר השעבוד ושממנו עולה שרישום הזכויות במנהל מקרקעי ישראל ע"ש החברה היה ללא פגם וללא הגבלה.

נטל ההוכחה להוכחת תום הלב הוא על הטוען זאת, כלומר במקרה הנוכחי על הבנק, ואין התובעת חייבת, כפי שטען בא כוח הבנק, להוכיח חוסר תום לב של הבנק, אך לאור הראיות שהובאו ולפי התרשמותי מעדויותיהם של פקידי הבנק, ביחוד של עורך הדין של הבנק, עמד הבנק בנטל זה ולכן ולאחר שהמשכון לזכותו הושלם ברישום עדיפות זכויותיו על פני זכותה של התובעת מכח ירושת בנה המנוח שזכויותיו לא הושלמו ברישום. בקשר לתוצאה זו, ניתן להוסיף, כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה או על אלה שמכוחם היא טוענת, שלא זו בלבד שלא טרחו להשלים את הרישום על שמם במנהל מקרעי ישראל אלא שאף לא טרחו לרשום הערת אזהרה או רישום דומה לכך והתובעת עצמה אף לא טרחה לנסות לרשום את זכויותיה מכח צו הירושה שניתן לזכותה וקשה לראות חוסר צדק בתוצאה לפיה לא ניתן תוקף לניסיונו של בעלה של התובעת לקבל את טובת הנאה לחברה תמורת שעבוד שידע כי הוא חסר ערך והתובעת אינה בבחינת צד שלישי בלתי תלוי בפעולותיו של בעלה."

40. משום קביעות אלה, אין לדלות ולו כזית מסקנה כי משכון הבנק אינו תקף וזאת עקב התנהגות או תרומה של הנתבע.

הנתבע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד מר מנחם פריהר בנה של התובעת על פי פסק דין בת.א. 39010/89

41. הנתבע מוסיף על טיעוניו כי לאחר מתן פסק הדין כנגד מר פריהר דנא אשר לא שילם שכרו פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדו, דבר שהיה לצנינים בעיניו, ולפיכך נולדה וקמה היוזמה המאוחרת לתביעה שבפנינו.

42. עדות הנתבע בעניין זה לא נסתרה, כדבריו בעדותו בפני:

"ש. נכון שאתה טוען שמגיע לך שכ"ט בגין הקוטג' של דרור ?
ת. היום מגיע לי מיליון ורבע ₪ על פי פס"ד חלוט אחד אך מנחם פושט רגל ועד היום לא קיבלתי כלום בגין כל הקוטג'ים, 28 קוטג'ים שאתה מתייחס אליהם. יש חוב.
ש. אתה טוען שמגיע לך שכ"ט של 1.5 אחוז בגין הטיפול בקוטג' של דרור?
ת. כך קבע כב' בית המשפט בפס"ד.
ש. מהו שכה"ט לגבי הקוטג' של דרור שמגיע לך לדעתך?
ת. קיבלתי עבור 9 קוטג'ים תשלום של 1.5 אחוז, נשארו אח"כ עוד 19 קוטג'ים ועליהם קיבלתי פס"ד כולל הקוטג' נשוא התביעה כאן שאיני יודע שהוא של דרור, אני זכאי לסכום שעומד היום על מיליון ורבע ₪ שבית המשפט נתן פס"ד כנגדו ומר פריהר מנחם ערב על כך אישית אך הוא פושט רגל."

(ראה: פרטיכל בעמ' 54 שורות 21-27, עמ' 55 שורות1-4).

43. נותנת אנכי אמון בגרסתו זו, שכן הנתבע לא נדרש בהתכתבות ישנה וקודמת לפעול לרישום משכון או הערת אזהרה, ויש מקום להניח כי קיום החוב דנן גרם להעלאת התביעה בשיהוי כה ניכר, כפי שעלה מעדות התובעת.

(ראה: פרטיכל בעמוד 13 שורות 9-22).

44. לאור טעמים מצטברים אלה, דוחה אנכי את התביעה.

45. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית

  2. התיישנות רשלנות מקצועית

  3. רשלנות מקצועית רואה חשבון

  4. רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח

  5. רשלנות מקצועית מודד מקרקעין

  6. אחריות מקצועית של סוכן ביטוח

  7. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית

  8. תביעת רשלנות מקצועית נגד אדריכל

  9. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  10. רשלנות מקצועית של עורך דין מקרקעין

  11. רשלנות מקצועית של עו''ד הוצאה לפועל

  12. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי דין

  13. תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח

  14. ייחוס רשלנות מקצועית מהווה לשון הרע

  15. תביעת רשלנות מקצועית טיפול בהחזרי מס

  16. תביעת רשלנות מקצועית נגד עו''ד שנדחתה

  17. ייצוג שני צדדים רשלנות מקצועית עורך דין

  18. תביעה בגין רשלנות מקצועית של שמאי מקרקעין

  19. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית עו''ד לא בתוקף

  20. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  21. ביטוח רשלנות מקצועית של עו''ד התיישנות תביעה

  22. ייצוג עצמי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

  23. רשלנות מקצועית של עורך דין בתיק רשלנות רפואית

  24. רשלנות מקצועית של עורך דין בגין פיצויים נמוכים

  25. נדחתה תביעה נגד עורך-דין בעילה של רשלנות מקצועית

  26. אי הגשת תצהירים המועד - רשלנות מקצועית של עורך דין

  27. רשלנות מקצועית עורך דין בתיק נזקי גוף בתאונת דרכים

  28. אי הגשת בקשת רשות להתגונן - רשלנות מקצועית של עו''ד

  29. תביעה בגין רשלנות מקצועית בגין חוות דעת חשבונאית בתיק הוצאה לפועל

  30. תביעה על סך של מיליון שקלים כנגד עורך דין בגין טענה לרשלנות מקצועית

  31. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להחזר שכ"ט עו"ד ולפיצוי בגין רשלנות מקצועית

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון