לטענת המערער הוועדה לא נימקה מדוע הופחתה הקצבה מ- 175% ל- 105%, כאשר לא חל כל שינוי במצבו. 3. המשיב טען, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. נטען כי החלטת הוועדה מבוססת על דו"ח הערכת תלות מיום 29/4/13, וכי הוועדה השוותה בין דו"ח זה לבין דו"ח הערכת תלות קודם מיום 14/11/12. 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). 5. בטרם יוכרע הערעור לגופו, יובהר: א. למערער נערכה הערכת תלות ביום 19/6/12, בה צוין כי ביום 29/2/12, ארע לו אירוע מוחי עם שיתוק מלא בפלג גוף שמאל. האחות שערכה ביקור בית וביצעה את הערכת התלות התרשמה, כי מבחינת ניידות בתוך הבית, המערער מרותק למיטה ולא מסוגל לרדת בכוחות עצמו, זקוק לעזרה מלאה או עזרה רבה בהלבשה, זקוק לעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה, זקוק לסיוע באכילה, זקוק לעזרה רבה בתחום ההיגיינה האישית. ב. על פי אישור זכאות לקצבת שירותים מיוחדים מיום 15/7/12, אושרה למערער קבצה זמנית בשיעור 175%, לתקופה שמיום 29/2/12 ועד 31/12/12. ג. ביום 14/11/12 נערכה למערער הערכת תלות נוספת. בדו"ח נקבע, בנוגע לניידות בתוך הבית, כי המערער נייד בעזרת מכשיר או בלעדיו, אך זקוק לעזרת אדם בהליכה או בקימה. הערכת התלות נותרה זהה בנוגע ליתר פעולות היום יום, היינו הלבשה, רחצה, אכילה והיגיינה אישית. ד. לאור דו"ח הערכת התלות מיום 14/11/12, קבעה ועדה לשירותים מיוחדים מדרג ראשון, ד"ר יוסף פרידמן, ביום 2/1/13, כי המערער זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 105%. ה. על החלטה זו הגיש המערער, ביום 11/2/12, ערר אשר נדון לפני ועדת הערר נשוא ערעור זה. 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: א. הוועדה התכנסה ביום 18/3/13, ולבקשת המערער, הדיון התקיים בהעדרו. הוועדה עיינה בתיק ובמסמכים הרפואיים שהונחו בפניה וציינה כי המערער סובל ממצב לאחר אוטמי מוח חוזרים, המיפלגיה משמאל, פרכוסים ומחלת לב איסכמית. הוועדה ביקשה לערוך ביקור בית של אחות ללא תיאום מראש. ב. הוועדה שבה והתכנסה ביום 9/5/13, לאחר שעיינה בדו"ח הערכה תפקודית של האחות מיום 25/4/13 ומיום 29/4/13 ובמסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות דו"ח הערכת תלות קודם מיום 14/11/12. הוועדה התרשמה כי המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום ברוב שעות היממה, ולכן דחתה את הערר. ג. בנוגע לניידות בתוך הבית ציינה האחות שהמערער זקוק לעזרה בקימה מישיבה וזקוק לתמיכה בניידות. לאור האמור ציינה האחות כי המערער נייד בעזרת מכשיר או בלעדיו, אך זקוק לעזרת הזולת בהליכה או בקימה. לכן קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה בניידותו בתוך הבית. ד. בכל הקשור לתחום ההלבשה העריכה האחות כי המערער נזקק לעזרה בהלבשת כל פרטי הלבוש. לאור האמור קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לעזרה מלאה בהלבשה בפלג גוף עליון ותחתון. לאור ממצאי בדיקת האחות, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער תלוי לחלוטין בזולת בהלבשה. ה. בכל הקשור לסעיף הרחצה, להערכת האחות, המערער מסוגל לרחוץ גופו באופן עצמאי, וזקוק לעזרה ברחצת הרגליים מהברכיים ומטה, רחצת יד ימין וגילוח. האחות ציינה בדו"ח כי המערער זקוק לסיוע קל ברחצה. לאור האמור קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לעזרה רבה ברחצת גוף מאחר שהוא סובל מחולשה ניכרת ביד שמאל, ולכן קבעה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה בתחום הרחצה. ו. לעניין סעיף האכילה התרשמה האחות כי אשתו של המערער מסייעת לו בחימום ובהגשת האוכל, וכי הוא שותה ואוכל בכוחות עצמו. האחות ציינה כי המערער זקוק לסיוע בחימום ובהגשת האוכל נוכח החולשה בפלג גוף שמאלי. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער זקוק לסיוע מועט בביצוע פעולות אכילה. ז. בסעיף ההיגיינה האישית קיבלה הוועדה את ממצאי בדיקת האחות לפיהם המערער שולט על הסוגרים, וזקוק לסיוע בניידות לשירותים, הורדת מכנסיים והלבשתם, הרכבת שקית שתן וריקונה. לפיכך, קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה תחום ההיגיינה אישית. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובפרוטוקול הוועדה, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל. 8. מעיון בדו"ח הערכת התלות עולה כי האחות ציינה כי למערער חולשה קשה בפלג גוף שמאלי. למקרא החלטת הוועדה נשוא ערעור זה, ומהשוואה בין דו"ח הערכת תלות מיום 29/4/13 לבין דו"ח הערכת תלות מיום 19/6/12, עולה כי לא חל שינוי במצבו של המערער בכל הנוגע להיזקקותו לזולת בתחומי ההלבשה (תלוי לחלוטין בזולת) והאכילה (זקוק לסיוע מועט). עם זאת, בעוד שבעבר המערער היה מרותק למיטה ולא היה מסוגל לייצב את גופו, התרשמה האחות כי המערער הצליח באיטיות רבה להוריד את הרגליים מהמיטה, התיישב במיטתו ובנו סייע לו לקום לעמידה. האחות ציינה כי "הבן תומך בו בזרוע שמאל והוא גורר רגל שמאל ונתמך על טריפוד ביד ימין". לכן, הוועדה קבעה כי בניגוד למצב שבו היה מרותק למיטה ולא היה מסוגל לרדת בכוחות עצמו מהמיטה, כעת המערער זקוק לסיוע בקימה מישיבה ובתמיכה בניידות בתוך הבית. בדומה, הוועדה התרשמה כי המערער זקוק לעזרה פחותה בביצוע פעולות הרחצה, שכן להערכת האחות, "לאור תנועות יד ימין חופשיות, הנבדק יכול לרחוץ גופו בעצמו חוץ מהעזרה ברחצת רגליים מהברכיים ומטה, רחצת יד ימין וגילוח". האחות התרשמה כי המערער אינו מרותק עוד למיטתו, ו"הגיע בתמיכת הבן לכיור, נעמד עם תמיכת גופו בכיור, ובתמיכת הבן בגופו פתח ברז ורחץ שתי ידיו בעזרת יד ימין". לסיום, בנוגע לתחום ההיגיינה האישית, הוועדה קבעה כי המערער עודנו זקוק לסיוע בהורדת המכנסיים ובהלבשתם, שולט על הסוגרים. אלא שלאור הערכת האחות, לפיה המערער מתנקה בעצמו ואינו מרותק עוד למיטה, הרי שחל שיפור במידת היזקקותו של המערער לעזרת הזולת בביצוע פעולות ההיגיינה האישית. 9. נוכח קביעת הוועדה, כי המערער סובל מחולשה קשה בפלג גוף שמאל, פרכוסים ומחלת לב איסכמית, לא ברור האם חל שינוי במצבו, שכן עודנו במצב שאינו מסוגל לרדת מהמיטה בכוחות עצמו, הוא לא מסוגל להתיישב במיטה ללא עזרה, מחזיק טריפוד ביד ימין, נעמד ומתהלך בתמיכת אדם אחר, תוך גרירת רגל שמאל. אף לא ברורה הנמקת הוועדה בנוגע לתחום הרחצה, נוכח התרשמותה של האחות, כי המערער מגיע לכיור בתמיכת הבן, ונתמך בגופו על ידי הבן. לא זו אף זו, מצאתי שנדרשת הנמקה בנוגע להיזקקות המערער לעזרת הזולת בתחום היגיינה האישית, משקבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע בהרכבת פנרוס עם שקית שתן, ריקונה, כמו גם סיוע בניידות לשירותים, בהורדת המכנסיים ובהלבשתם. 10. לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער מוחזר לוועדת העררים (שירותים מיוחדים) על מנת שתשקול עמדתה מחדש, ותנמק מדוע יש לראות את המערער כזקוק לסיוע במידה רבה בתחומי הניידות בתוך הבית, הרחצה והיגיינה האישית, לאור האמור בסעיף 9 לפסק דין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 11. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 12. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.רפואהועדה רפואית