פיצוי מוסכם מהמוכרים בגין הפרת הסכם המכר עקב קיומם של ליקויי בניה. בנוסף עותרים לחיוב המוכרים והקבלן בעלות תיקון הליקויים. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין הליקויים ממי מהנתבעים, נוכח האמור בהסכמים מול המוכרים ומועד בניית הבית? רקע עובדתי ודיוני וטענות הצדדים 1. ביום 25.4.06 רכשו התובעים מהנתבעים 2-3 (להלן - ממן) בית צמוד קרקע (מבנה דו משפחתי בן שתי קומות, בית משותף במבנה מגורים טורי) בן חמישה חדרים ומרתף ברחוב האפרסמון 60 אשקלון (להלן - הבית). ביום 4.1.07 קיבלו התובעים חזקה בבית וביום 28.5.07 הגישו כנגד ממן וחברת אפרידר תביעה לפיצויים בסך 263,145 ₪. התביעה נתמכת בחוות דעת מיום 20.2.07, של המהנדס ולדיסלב סבוטין מחברת טרמינל שרותי הנדסה בע"מ, אשר ביקר בבית בימים 31.1.07 ו- 15.2.07. 2. ביום 6.9.07 ניתן לתובעים היתר לתיקון כתב תביעתם על סמך בקשתם שנתמכה בתצהיר התובעת 2 בו נטען כי לאחר המצאת כתב התביעה לאפרידר נודע להם כי הבית נבנה על ידי הנתבעים 4-5 ונמסר להם חוזה המכר מיום 12.6.03 בין ממן לקבלן. בכתב התביעה המתוקן צורפו הנתבעים 4-5 ונתבעו הסעדים אשר נכללו בכתב התביעה המקורי. 3. בתביעה עתרו התובעים לחייב את כל הנתבעים ברישום זכויותיהם אולם בפועל בניהול תביעתם זנחו סעד זה ביחס לכל הנתבעים ומיקדו הטענות כנגד אפרידר. עניין הרישום מוצה בפסק דינה של כב' השופטת ס' כהן מיום 12.7.10 אשר מחק את התביעה כנגד אפרידר. לפיכך ידון פסק הדין ביתר הנתבעים. 4. התובעים עתרו בכתב התביעה המתוקן לחייב את ממן בפיצוי מוסכם בסך של 22,000$ , 92,000 ₪, בגין אי קיום חובתם לדאוג לרישום הבית על שמם. בנוסף עתרו לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 139,000 ₪ בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם, דמי דיור חלופי ומעבר דירה ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. התובעים נסמכים על הסכם המכר בין ממן לקבלן וטענו בסעיף 19 לתביעה כי לקבלן אחריות בנזיקין כלפי התובעים בכל הנוגע לטיב ואיכות הבנייה הרשלנית וחייב בתיקונה. ממן הגישו ביום 25.9.07 כתב הגנה, ללא ייצוג משפטי, וטענו כי קיימו את ההסכם מול התובעים ותיקנו את הליקויים אשר פורטו בו. לכתב הגנתם צירפו אישור קבלת דירה מיום 4.1.07 בו אישרו התובעים כי קיבלו את החזקה בבית ו"אין לנו ולא יהיו לנו טענות כלשהן כלפי המוכרים". לפיכך טענו ממן כי אין יסוד לתביעה כנגדם. הנתבעים 4-5 טענו על בסיס הסכם הכי מכרו את הבית לממן ביום 12.6.03 ומסרו החזקה ביום 31.7.03. נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדם מאחר ולא נמסרה להם במועד האחריות והבדק לפי חוק המכר (דירות) הודעה בדבר ליקויי בניה ולא פורטה הרשלנות הנטענת. בנוסף נטען כי הנתבעים 2-3 ביצעו בבית שינויים השוללים את אחריותם. הנתבעים 4-5 נסמכים על חוות דעתו של המהנדס דני מורנו אשר ביקר בבית ביום 24.3.11. המהנדס מורנו סוקר את השינויים שבוצעו בבית בניגוד להיתר הכוללים שינוי מיקום דלת כניסה מהחצר למרתף, התקנת מטבח במרתף, הרחבת חדר שירותים והתקנת מקלחת במרתף, התקנת צנרת וניקוז במרתף. המומחה מצא כי תחזוקת הבית לקוייה, לא חודש האיטום בגג ונוכח תוספות הבניה לא מצא כי באחריות הקבלן לתקן ולו את מקצת הליקויים. 5. במסגרת קדמי המשפט בפני כב' השופטת כהן התפטר ב"כ התובעים מייצוג ביום 12.8.09 והתובעים הגישו ראיותיהם ללא ייצוג תוך שהגישו תגובות שונות לתיק. התובעים אף ויתרו על חקירת המומחים ויתר העדים והסתפקו בעדותם והפנייה לתגובות בכתב שהגישו ביחס לראיות הנתבעים ולחוות הדעת. ביום 23.6.11 מונה המהנדס יעקב דבדבני כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 18.8.11 אישר כי נמצאו במרתף סימני רטיבות אשר מעידים על רטיבות ברצפות וייתכן שמקורה בחדירה מהקירות. המומחה ציין כי ללא בדיקות משלימות של הצנרת וצילומים טרמיים, לא ניתן לקבוע בוודאות את מקור הרטיבות. המומחה איתר ליקויים כוללים בעלות של 17,250 ₪ לקבלן מזדמן ללא פעולות האיטום למרתף. במהלך קדמי המשפט לא ניתנו הוראות להשלמת חוות הדעת והתיק נקבע בפני לשמיעת הראיות. בהחלטת כב' השופטת כהן מיום 12.12.11 נקבע כי הדיון יתקיים על סמך הטענות בכתב התביעה אשר אינן כוללות טענות לאחריות הנתבעים 4-5 מכח חוק המכר אלא מייחס להם אחריות בנזיקין בלבד ומטעם זה לא נדונה הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים 4-5. דיון והכרעה 6. התובעים הגישו תצהיר מיום 12.2.12, על דרך ההפניה למסמך שצורף לו, וגם אם אתעלם מהכשל הדיוני האמור, התצהיר אינו מפרט תשתית עובדתית בדבר המשא ומתן טרם חתימת החוזה והפניות לתיקון הנזקים לנתבעים 4-5. נטען כי ההסכם מיום 25.4.06 נערך על סמך סריקה ראשונית של הדירה ופורטו הליקויים שאותרו בסעיף 9 להסכם. נטען כי ממן הפריע לסריקה מעמיקה של הדירה בטענה כי ביקשו לא להפריע לשוכרים שגרו בה. לטענתם לאחר שקיבלו את הדירה ערכו סריקה מעמיקה וגילו פגמים נוספים ולכן הזמינו חוות דעת מטעמם. לטענתם היו בלחץ לקבל את הדירה ולכן הסכימו לחתום על מסמך שערך מבעוד מועד עו"ד צביקה מועלם, שייצג את שני הצדדים לעסקה, וזאת למרות שלא תוקנו הליקויים. לתובעים טענות כנגד עו"ד מועלם על כך שלא דאג לאינטרסים שלהם בעת עריכת ההסכם ואישור הקבלה. במהלך הגשת התביעה הוגש כנגד התובע כתב אישום (60798-07-12) בגין סגירת מרפסת פתוחה והפיכתה לחדר והמאשימה חזרה בה מכתב האישום נוכח טענתו כי קנה את הבית במצבו. עובדה זו אינה מעלה או מורידה להוכחת תביעה זו שעה שממן הודה כי בנה את כל תוספות הבניה שפורטו בחוות דעתו של המהנדס מורנו. 7. בדיון בפני העידו התובע ובתו, אסתר וולף. למרות שהזמינו מתורגמנית לשפה הרוסית, התרשמתי כי הן התובע וודאי בתו שולטים בשפה העברית, מבינים את הנאמר ויודעים להתבטא. התובעים עלו לארץ בשנת 1993, התובע אדם משכיל בעל הכשרה בתחום הבניין והצהיר כי הינו טכנאי בניה ומשפטן ברוסיה. גם במועד הרכישה ידעה לכל הפחות הבת שנכחה בחתימה את השפה העברית ולפיכך לא מדובר במי שחתמו מחמת טעות או הטעיה על הסכם המכר ואף לא על אישור קבלת הדירה, כפי שיפורט להלן. הסכם המכר נערך ביום 25.4.06 ומועד מסירת החזקה נקבע בו ליום 6.1.07. בסעיף 9 להסכם הצהירו הרוכשים, התובעים, כי ראו ובדקו את הדירה ומוותרים על כל טענה לאי התאמה בקשר אליה. הסעיף מציין במפורש כי יושארו כל המחוברים ביחידת הדיור והמוכר מתחייב לתקן: "דליפת מים בתקרה במטבח, סדקים בכניסה לדירה ומאחור". האמור בסעיף מלמד כי התובעים חתמו על ההסכם לאחר בדיקת הדירה וציון ליקויים מפורשים שמצאו בה. עדות התובע ובתו כי ראו את הדירה רק פעם אחת בחטף לפני חתימת החוזה לא מהימנה בעיני. התובע אדם ייסודי וקפדן, בעל רקע והבנה בתחום הבנייה, פירט ליקויים שמצא בביקורו בהסכם המכר. לטענתו, מאחר והיו שוכרים בדירה לא ניתנה הזדמנות אמיתית לבדוק לעומק את הדירה טרם חתימת ההסכם. למרות טענה זו, לא טרח התובע לברר את זהות השוכרים כדי לתמוך טענותיו בעדותם של מי שאינם בעלי דין. לא ניתן אף הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע אם כן חתמו התובעים על אישור קבלת הדירה מבלי שבדקו לטענתם בשנית את הדירה. לשיטתם עשו כן מאחר והיו לחוצים לעזוב את דירתם ועו"ד מועלם ניצל את מצוקתם וחוסר הבנתם את השפה. מנגד העיד מר ממן כי התובעים בחנו היטב את הבית טרם רכישתו מספר פעמים ואף דאג לתיקון הליקויים שצויינו בהסכם על ידי בעל מקצוע וכי עו"ד מועלם לא היה מחתים אותם על אישור הקבלה אם לא היה מקיים את חלקו בתיקון הליקויים. שני הצדדים לא דייקו במועדי בדיקת הבית אולם מעדיף אני את גרסת חסן כי התובעים בחנו היטב את הבית טרם חתימה על הסכם המכר ואף טרם חתימה על אישור קבלתו. העובדה כי ערכו בדיקה משתמעת אף מסעיף 9 להסכם. נפקות ההצהרות בהסכם ובאישור קבלת הדירה 8. כאמור לעיל, לא הוכח כי התובעים הוטעו על ידי חסן או עו"ד מועלם לסבור כי חותמים על מסמכים בעלי אופי אחר מאלו עליהם חתמו. בנוסף, לא הוכח כי הוטעו באשר לפגמים בבית. טענת התובעים כי כל הפגמים נסתרים אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי סימני הרטיבות במרתף גלויים בשיפולי הקירות. הלכה היא כי אדם מוחזק כיודע ומבין את תוכנם של המסמכים עליהם הוא חותם. התובעים לא טוענים כי חסן לחץ עליהם לחתום על הסכם המכר או על קבלת הדירה ולשיטתם מיהרו לעשות כן נוכח מצוקת הדיור בה היו נתונים. טענות התובעים אינן מפורטות ולא מקימות תשתית עובדתית אשר יש בכוחה לאפשר להם להתנער מההצהרות עליהם חתמו, לא מכח טענת הטעיה ולא מכח טענת "לא נעשה דבר". (למבחני ההלכה ראה, ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, 6.8.07). ממכלול המסמכים והעדויות עולה כי התובעים רצו לרכוש את הבית במצבו כאשר ידעו כי הנתבע בנה בו תוספות בניה אשר יצרו בפועל יחידת דיור נוספת במרתף אשר התאימה לצרכיהם המיוחדים של התובעים. לפיכך, בחרו התובעים לקנות את הבית במצבו ואין חולק כי שילמו מחיר אשר היווה תמורה הולמת לתמורה שקיבלו. לשיטת חסן מכר במחיר נמוך יחסית לתנאי השוק. כאשר צד לחוזה מצהיר כי בדק את הנכס ומצאו מתאים לצרכיו, כי אין לו טענות לאי התאמה ומאשר במסמך נפרד בחלוף כשמונה חודשים כי "אין לנו ולא יהיו לנו טענות כלשהן כלפי המוכרים", עליו להרים נטל כבד כדי להראות שעומדת לו עילת תביעה. לא מצאתי כי התובעים הרימו נטל זה. יתכן כי התובעים גילו ליקויים אשר לא מצאו בבדיקה הראשונית אולם לא כל פגם נסתר מאפשר התנערות מהסכמה חוזית מפורשת. לא התרשמתי כי חסן הסתיר דבר מעיני התובעים באשר למצב הבית, ניתנה לתובעים אפשרות לבחון את הבית טרם חתימה על הסכם המכר ולאחריו והתובעים אף ניצלו ההזדמנויות שניתנו להן. גם הטענה כי חסן לא קיים את התחייבותו בסעיף 9 להסכם המכר ולכן חב בפיצוי המוסכם נסתרת מכח אישור קבלת החזקה בדירה השולל את האפשרות להעלות טענה זו. ממילא עילת התביעה לקבלת הפיצוי המוסכם היתה אי הרישום וטענה זו נזנחה בתצהירי התובעים ובסיכומיהם. ממילא לא הוכח שממן לא פעל בהתאם להתחייבויותיו בהסכם בנוגע להעברת הרישום על שמם של התובעים. לפיכך לא הוכיחו התובעים כי זכאים לפיצוי מוסכם. אשר על כן, לא מצאתי כי לתובעים זכות להיפרע ממוכרי הבית. אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3. עילת התביעה כנגד הקבלן 9. ככלל, לפי הדין הקיים היום קבלן אחראי כלפי רוכשי דירה יד שניה לתיקון ליקויים לפי חוק המכר (דירות). בע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח', 16.4.12, קבע כב' השופט ע' פוגלמן, ברוח תיקון מס' 5 מיום 6.4.11, לחוק המכר (דירות) אשר הכיר באריות כלפי "קונה משנה", כי שעה שלא הוגשה תביעה על ידי הקונים המקוריים ואין חשש לכפל פיצוי, אין מניעה לקבוע כי לרוכש הדירה מהרוכש המקורי קיימת עילת תביעה ישירה כלפי המוכר לפי, חוק המכר (דירות), מכוח המחאת זכות במפורש או במשתמע גם טרם תחולתו של התיקון. יחד עם זאת נקבע כי אם ידע הרוכש על קיומם של הליקויים טרם שרכש, לא יוכל לתבוע את הקבלן מכח חוק המכר (דירות). נוכח קביעתי לעיל כלפי ממן, עולה כי התובעים בדקו את הבית וידעו לפחות על קיומם של חלק מהליקויים וויתרו על אי התאמה כלפי המוכר. לפיכך מנועים הם מלתבוע פיצוי מהקבלן לפי חוק המכר (דירות). ממילא עילת התביעה אינה כוללת סעד לפי חוק המכר דירות ומתייתר הצורך לדון בעילה זו. התובעים לא הוכיחו כי טרם תיקון כתב התביעה ומסירתו לנתבעים 4-5 מסרו הודעה לקבלן אודות טענותיהם לליקויי בניה. מכתב התביעה והבקשה לתיקון התביעה עולה כי רק באוגוסט 2007 פנו לרפי חסן לאחר שקיבלו פרטיו מאפרידר. הבית נמסר לממן לאחר השלמתו ביום 31.7.03 לאחר חלוף המועד של תקופת הבדק ביחס למירב הליקויים לרבות ליקויי איטום, אשר מועד הבדק בגינם ארבע שנים עד ליום 31.7.07. יחד עם זאת, נראה כי הליקויים התגלו בתוך תקופת הבדק ולו היה מנוהל ההליך בעילה זו, היה נמצא הקבלן אחראי ולו לחלק מהליקויים שאיתר המומחה מטעם בית המשפט. 10. התובעים ציינו בתביעתם כי לקבלן אחריות בנזיקין בכל הנוגע לטיב ואיכות הבנייה, כמפורט בחוות הדעת ההנדסית שצירפו. בניגוד לטענת הנתבעים 4-5 איני סבור שכתב התביעה אינו מגלה עילה נזיקית כלפיהם. מתצהירו של רפאל חסן עולה כי ממן לא פנה אליו בתום שנת הבדק לבדיקת הליקויים בדירה ולשיטתו מאחר ובמועד הגשת התצהיר חלפו כתשע שנים מהשלמת הבית, אין לו כל אחריות בנזיקין הואיל והליקויים שאותרו שכיחים וצפויים בבניית בניין ואין בהימצאותם כדי להעיד על רשלנות. עולה כי הנתבעים 4-5 לא בדקו בתום שנת הבדק את הדירה, מעולם לא ביצעו בה כל תיקון ומודים בקיומם של ליקויים אולם סבורים כי אין להם חבות לתקנם. טענתם להעדר עילת תביעה נשענת על החלטתו של כב' השופט וינוגרד בבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות, ת"א (מחוזי ת"א) 433/85 שכון עובדים בע"מ נ' בליבאום, 9.6.86. קריאה זהירה של ההחלטה ועיון בפסיקה עדכנית יותר מלמד כי בתי המשפט מייחסים אחריות בנזיקין לקבלן בכל הנוגע לטיב הבניה והתאמתה לתקנים המחייבים. עמד על טיב האחריות כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 1051/03 ראובן ואח' נ' כ.מ.ב.ק. לפיתוח וייזום בע"מ, 1.8.05, פסקה ח(5): "(5) העילות למחויבותה של מצלאוי הן בראש נזיקיות, מתוך חובת הזהירות של הבונה כלפי הדיירים; ע"א 451/66 קורנפלד נ' שאולוב, פ"ד כ"א(1) 310 (השופט - כתארו אז - לנדוי); ע"א 725/78 קריטיש קנדיאן בילדרס נ' אורן,פ"ד לה(4) 253 (השופט - כתארו אז - שמגר); ע"א 867/86 שרון נ' שיכון עובדים, פ"ד מה(3) 617 (השופט א' גולדברג); ע"א 8265/96 רמט נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486, 494, והציטוט שמביא השופט ריבלין מפי השופטת דורנר בת"א (י-ם) 450/90 טנצמן נ' רמט (לא פורסם). ראו באנלוגיה גם ורדי, דיני מכר דירות, 253 באשר לחבות אישית של קבלנים. יצוין כי בחובה הנזיקית כשלעצמה אין מצלאוי כופרת, אלא טוענת שלא הוכחו נזקים; אך חוות דעת המומחה היא היא "קטלוג הנזקים", ולפיכך הוכחו הנזקים. ... (6) לדברים סמך גם בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו), תש"ל-1970; בחלק ט"ז, שעניינו ביקורת במקום הבניה, קובעת תקנה 16.08א' (מתשנ"ב) שכותרתה "שמירת אחריות הקבלן": "אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבניין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין". לפנינו חובה חקוקה, על כל המשתמע בהפרתה." גישה דומה ננקטה בע"א 11512/07 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ, 16.11.06, פסקה 10: "בעניינו, המערערת הייתה יכולה לדעת, וראוי היה שתעשה כן, כי ביצוע עבודות שלא לפי תקני הבניה הנדרשים על פי חוק, עלול להוביל לנזקים לדירות בהן היא פעלה כקבלנית משנה. אלה הם סוג הנזקים שהיה על המערערת לצפותם, וראוי להטיל עליה אחריות בגינם הן מטעמים של הרתעה והן מטעמים של פיזור נזק, שכן המערערת הייתה יכולה לבצע את מלאכתה נאמנה, בעלות הפחותה מעלות נזקה של המשיבה (ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קופראטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 428). משמצאנו כי המערערת התרשלה במעשיה, שומה עלינו לבחון אם קמה לה חובת זהירות כלפי המשיבה. יסודה של חובת זהירות זו ביחסי קרבה ושכנות בין הצדדים, ובמסקנה כי אין שיקולי מדיניות המצדיקים את שלילתה. לצערנו, אין זו הפעם הראשונה בה נתגלו ליקויי בנייה בדירות אשר נמסרו לידי רוכשים תמימים. סוגיה זו נדונה בעבר פעמים רבות בפני בית-משפט זה, והוכרע כי קבלן משנה אשר הקים בניין האמור להיות בטוח ותקין לשימוש ולמגורים, חב חובת זהירות כלפי מי שעשה שימוש בדירות בהן הוא ביצע את העבודות (ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', פ"ד נח(1) 1, 18; ע"א 867/86 שרון נ' שיכון עובדים, פ"ד מה(3) 617, 622). 11. בית-משפט קמא קבע את התרשלות המערערת ואת הקשר הסיבתי בינה לבין הנזק שנגרם למשיבה, על יסוד חוות דעת מומחה אשר הוגשה מטעמה" 11. שני הצדדים העלו הסתייגויות בכתב מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אולם לא דרשו לחקור אותו אודות חוות דעתו ולא שלחו לו שאלות הבהרה. ככלל, יאמץ בית המשפט ממצאיו של מומחה שמונה מטעמו אלא אם ישנו טעם ממשי שלא לעשות כן. למרות טענות הצדדים לא מצאתי כי יש בסיס לפקפק בממצאי המומחה מטעם בית המשפט בדבר היקף הליקויים שמצא בבית. הסתייגויות התובעים התייחסו בעיקר לעובדה כי המומחה לא קבע ממצא וודאי ביחס לליקויי הרטיבות ועניין זה ידון להלן. הסתייגות הנתבעים 4-5 (במסגרת בקשה מיום 22.11.11) התייחסה בעיקר להתעלמות המומחה משאלת האחריות ביחס לחוק המכר ותקופות הבדק בו. המומחה ציין בחוות דעתו כי אינו מתייחס להיבטים משפטיים בכל הנוגע לאחריות לפי חוק המכר אלא מציין את הליקויים שמצא ועלות תיקונם, בהסתמך על הטענות בחוות דעת התובעים. הנתבעים 4-5 ניסו לטעון כי חלפו שנים רבות מהמועד בו בנו את הבית עד לגילוי הנזקים, שעה שבפועל כל הליקויים פורטו בחוות דעת התובעים מפברואר 2007 והבית נמסר לממן בסוף יולי 2003, קרי פחות מארבע שנים ממועד בניית הבית. התובעים העידו כי נוכח ההליך המשפטי שתלוי ועומד לא תיקנו תיקונים מהותיים מאחר וחששו כי לא ניתן יהיה להוכיח את הנזקים. אין בידי לקבל את האמור בחוות דעת המהנדס מורנו כי מצב תחזוקתי ירוד גרם לליקויים שמצא המומחה מטעם בית המשפט. מדובר בחוות דעת כללית ולא מפורטת המעלה השערות לא מבוססות תוך הטחת האשמות סתמיות בתובעים. מקובלת עלי הסתייגותם המפורטת של התובעים מחוות דעת זו. המומחה מטעם הנתבעים לא פירט לכל ליקוי וליקוי מדוע אינו באחריות הקבלן ומדוע אינו מעיד על בניה רשלנית הניגוד לתקנים ולכללי המקצוע המקובלים. הליקויים הם מעבר לבלאי סביר נוכח גילו של הבית ונמצאו בחלוף פחות מארבע שנים ממועד בנייתו. לפיכך מאמץ אני את קביעות המומחה מטעם בית המשפט מהם משתמע כי כל הליקויים שמצא אינם נובעים מבלאי סביר. בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הותיר את נושא הרטיבות במרתף בסימן שאלה למרות שקבע כי קיימת רטיבות ברצפה ויתכן גם מחמת חוסר איטום בקירות. הצדדים לא ביקשו לערוך את הבדיקות אשר המליץ המומחה. מאחר וכל המומחים תמימי דעים כי קיימת רטיבות ולא הוכח כי מקורה בתוספות הבניה, יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לא מצאתי כי הונח יסוד עובדתי לכאורי לקבוע כי הבניה שביצע ממן, שעיקרה שינויים פנימיים במרתף, היא שגרמה לרטיבות במרתף. לא מהימנה עלי עדותו כי הרטיבות הופיעה לאחר מסירת החזקה לתובעים, וגם אם נכונה טענה זו מעידה היא על בעיית איטום חיצוני ולא בעיה קבועה בצנרת. לפיכך מאמץ אני את הערכת המומחה מטם בית המשפט כי תיקון האיטום עלותו 10,000 ₪ נוספים. מאחר ולא הוכח בפועל כי יידרש להחליף את חול המצע, אין מקום להוסיף עלות זו. לאור האמור לעיל עולה כי הנתבעים 4-5 בנו את הבית ברשלנות, בניגוד לתקנים ועליהם לפצות את התובעים בסכום שקבע המומחה בחוות דעתו, בתוספת 10,000 ₪ ובצירוף מע"מ לכל הסכום. סך הנזק נכון למועד עריכת חוות הדעת עומד על סך של 32,155 ₪. מאחר והתובעים לא רכשו את הדירה מהנתבעים 4-5 לא מצאתי כי זכאים הם לפיצוי בגין עוגמת נפש. סוף דבר 12. התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית. נוכח התנהלותם הדיונית של הנתבעים 2-3 אשר כמעט וניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה, אין צו להוצאות לטובתם. הנתבעים 4-5 ישלמו לתובעים סך של 32,155 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.8.11. מאחר והתובעים נשאו בהוצאות ניכרות לצורך ניהול תביעתם, יש לחייב גם בהוצאות. יחד עם זאת, בהתחשב בסכום הפסוק אל מול הסכום שנתבע ובמכלול הנסיבות, לרבות התנערותם המוחלטת של הנתבעים 4-5 לבית שבנו, ישאו הנתבעים 4-5 בהוצאות התובעים בסכום כולל של 10,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. זכות ערעור, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי בבאר - שבע. חוזההפרת חוזהבניהפיצוייםפיצויים מוסכמיםליקויי בניההסכם מכר