השקעות לאחר חתימה על זיכרון הדברים

כלל ההשקעות אותן ביצעה החברה בנכס בוצעו על ידה רק לאחר החתימה על זיכרון הדברים מתוך הנחה , כי עסקת המכר תתממש הלכה למעשה . עוד נקבע בפסה"ד , כי "מידע 8" נאלצה בעל כורחה לשאת בעלות תיקון ליקויי הבלאי הטבעי אותם היה על היורשים לממן מכיסם , ובכלל זאת תיקון גג הרעפים של הנכס וחיבור הנכס לקו הביוב . 6) לאחר מתן פסה"ד , הגישה "מידע 8" לביהמ"ש דכאן תביעה כספית מתוקנת , כאשר לתצהירו של מר אלוני אף צורפו חשבוניות מס לפיהן עלות ההשקעות אותן ביצעה "מידע 8" בנכס בין השנים 2004 - 2005 , עמד על סך של 162,008 ₪ . עם זאת , אליבא דעמדת "מידע 8" , בית-משפט השלום בנצרת אמנם קבע כי "מידע 8" השקיעה סכומים ניכרים בהשבחת ובתיקון הנכס , ברם מצא לנכון להורות על קיזוז חלק מההשקעות בנכס בסכום של 35,783 ₪ , וזאת מבלי לקחת בחשבון את כלל הסכומים אותם השקיעה "מידע 8" בנכס ברבות השנים כך שנותרה יתרת חוב מטעם היורשים לטובת "מידע 8" בסכום כולל של 126,225 ₪ . 7) חברת "מידע 8" מוסיפה ומציינת , כי בתאריך 1.1.2006 פוצו היורשים על ידי חברת "מע"ץ בע"מ" , אשר ביצעה את סלילת הכביש , בסכום כולל של 60,556 ₪ , וזאת חרף העובדה שהחברה הגיעה לכלל הסכם עם חברת "מע"ץ" לפיו , חברת "מע"ץ" תשפה ישירות את החברה בסכום כולל של 80,000 ₪ (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה) , בעקבות שיפוץ המבנה על ידי החברה . לגרסת "מידע 8" , היורשים פעלו בדרכי כחש ומרמה בעת שקיבלו את הפיצוי האמור ישירות מחברת "מע"ץ" תוך הסתרת עובדה זו מידיעתם , ולפיכך הינם סבורים , כי יש מקום לחייב את היורשים לשפותם בגן מלוא סכום הפיצוי כפי שסוכם בינה לבין חברת "מע"ץ" . 8) בסופו של יום , עותרת חברת "מידע 8" כי ביהמ"ש יורה לשפותה בסכום כולל של 462,939 ₪ בהתאם לפירוט הבא : א) החזר הוצאות השבחה ותיקונים בסך של 227,939 ₪ . ב) החזר פיצוי מחברת "מע"ץ" בסך של 91,957 ₪ (80,000 ₪ סכום "קרן") . ג) 68,043 ₪ בשל החזרי תשלומי שכירות ופיצוי בגין היכולת לעשות שימוש בנכס . ד) 75,000 ₪ בגין ממוני ונזק לא ממוני . 9) לעומת זאת , אליבא דעמדת היורשים בסיכומיהם (ראה : סעיפים 19 ו - 20 לסיכומים), החברה עשתה דין לעצמה בכך שנהגה בנכס מנהג בעלים עת החליטה על דעת עצמה להשקיע סכומי כסף בלתי סבירים בנכס בין השנים 2004 - 2005 , וכל זאת מבלי שקיבלה היתר לביצוע התיקונים מטעם היורשים שהם בעלי הנכס . אי לכך , לשיטת היורשים , על "מידע 8" מוטל הנטל הראייתי להוכיח כי בוצעה בפועל עבודות תיקון ותחזוקה בגין כל אחת ואחת מהחשבוניות דנן . 10) היורשים אינם חולקים על קביעותיו של בית-משפט השלום בנצרת ועל המתווה אותו קבע ביהמ"ש בכל הנוגע לסכומים אותם יש לקזז מעלויות דמי השכירות , ברם היורשים צירפו לתיק ביהמ"ש חוות-דעת מטעם מומחה מטעמם , המהנדס שרגא אלרום , המלמדת על כך שבניגוד לתמונה המצטיירת על ידי "מידע 8" , הרי שבפועל הנכס הוזנח ולא הושבח כאשר עלות הנזקים אותם גרמה חברת "מידע 8" לנכס נאמדה על ידו בסכום כולל של 22,050 ₪ נכון ליום הכנת חווה"ד (26.7.2009) . 11) היורשים ציינו בכתב התביעה שכנגד , כי בית-משפט השלום בנצרת קבע בפסק-דינו כי עד לסוף שנת 2005 שומה היה על "מידע 8" לשלם להם דמי שכירות בסכום כולל של 41,330 ₪ , ואף הוסיף וקבע , כי ביהמ"ש הורה על פינויה של חברת "מידע 8" מהנכס רק לאחר 41 חודשים בהם עשתה "מידע 8" שימוש שלא כדין בנכס . אי לכך , עותרים היורשים כי ביהמ"ש יורה לחברת "מידע 8" לפצותם בפיצוי מוסכם בהתאם לחוזה השכירות אשר נכרת בין הצדדים , בסכום כולל של 246,000 ₪ [50$ ארה"ב - פיצוי מוסכם בגין כל יום איחור] , או לחילופין , בדמי שימוש ראויים בסכום של 515$ ארה"ב לחודש , בהתאם ללשון הסכם השכירות אשר נכרת בין הצדדים . בנוסף לכך , עותרים היורשים כי ביהמ"ש יורה לחייב את "מידע 8" לשאת במלוא עלות הנזקים אותם הותירו בנכס סכום מצטבר של 25,688 ₪ בהתאם לחוות-דעתו של המומחה מטעמם . דיון והכרעה : תביעת "מידע 8" כנגד היורשים : 12) על מנת להכריע בתביעתה של חברת "מידע 8" כנגד התובעים , שומה על ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה , האם החברה הייתה רשאית להשקיע מיוזמתה סכומי כסף ניכרים במבנה לצורך השבחתו , או שמא שומה היה עליה לבצע את התיקונים ההכרחיים , למעט תיקוני בלאי , וזאת כפי לשון חוזה השכירות אשר נכרת בין הצדדים בשנת 2002 . כמו כן , על ביהמ"ש להידרש לשאלה האם בפועל , בוצעו כל אותם תיקונים המפורטים בכתב התביעה המתוקן וכן גם בתצהיר מנהל החברה , מר אלוני . 13) עיון בלשון הסכם השכירות אשר נכרת בין הצדדים בשנת 2002 מלמד על כך , כי אכן הסעיף הרלוונטי בהסכם (סעיף מספר 8 להסכם) איננו מתייחס כלל לעניין זכות הקיזוז בגין השקעות יזומות מצד החברה בנכס , ברם יש לדחות את טענת היורשים בסיכומיהם לפיה החברה עשתה דין לעצמה בכך שהשקיעה סכומים ניכרים בהשבחת הנכס בלא קבלת היתר מהיורשים . ודוק , עיון בפסק-דינו של בית-משפט השלום בנצרת מעלה , כי הסוגיה הוכרעה באופן מעמיק ומפורט (ראה : סעיפים 21 - 24 לפסה"ד) , מה גם שהיורשים הבהירו בכתבי טענותיהם כי שפסק-דין זה אף לא הובא כלל לפתחן של ערכאות הערעור , ומכאן שיש בהכרעה זו כדי להוות השתק שיפוטי בכל הנוגע למחלוקת דנן . אי לכך , על ביהמ"ש דכאן לבחון האם על היורשים לשפות את החברה בשל ההשקעות היזומות והתיקונים אותם ביצעה החברה בנכס . 14) בפני ביהמ"ש העידו שורה ארוכה של בעלי מקצוע אשר ביצעו תיקונים בנכס לאחר שהגישו תצהירים מטעמם . העד מישל הרוש העיד , כי התקין בשנת 2004 מערכת גילוי אש בנכס תמורה תשלום של 9360 ₪ ובשל כך אף הונפקה על ידיו חשבונית מס ביום 28.12.2004 . העד , זיו אזרד , העיד , כי ביצע עבודות חשמל בסכום של 3663 ₪ במהלך חודש אפריל 2005 וכי הנפיק חשבונית מס בעבור החברה . העד , יוסף אהרון , ציין בעדותו כי התקין שני מזגנים במבנה במהלך חודש אוגוסט 2005 תמורת תשלום בסך של 5560 ₪ וכי הנפיק חשבונית מס לטובת החברה . העד , איתן אזולאי , ציין בעדותו בביהמ"ש , כי ביצע בעבור החברה עבודות שיפוץ בשנת 2005 תמורת סכום של 7839 ₪ שבגינו הונפקה חשבונית מס , וכי בנוסף לכך רכש מספקיו חומרי בנייה בסכום כולל של 9592 ₪ . העד , גבריאל ביטון , ציין כי ביצע בשנת 2004 עבודות שיפוץ רבות בנכס לרבות תיקון גג הרעפים וכן גם עבודות שיפוץ וריצוף תמורת סכום כולל של 56,160 ₪ שבגינם הנפיק לטובת החברה חשבונית מס . העד , מר רמי אשטמקר , ציין בעדותו בביהמ"ש כי במהלך חודש נובמבר 2005 התקין חלון אלומיניום בנכס תמורת סכום של 524 ₪ וכי הנפיק חשבונית מס לטובת החברה . 15) בכל הנוגע לדרישת החברה להחזר בגין התקנת הפרקט מציינים היורשים בסיכומיהם , כי מדובר בהזמנה בלבד וכי משום שהלכה למעשה , במבנה מותקן פרקט אחר . בכל הנוגע להתקנת מערכת האש מדגישים היורשים , כי מדובר במערכת מיושנת אשר אף איננה עולה בקנה אחד הסטנדרטים הנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק , ולכן אין מדובר בהשבחה של הנכס . בכל הנוגע להתקנת קו הביוב מציינים היורשים , כי מנפיק החשבונית , מר רוברט אוחנה , לא זומן לעדות וכי גם לא עלה בידי החברה להפריך את טענות המומחה מטעמה לפיה , עלות העבודה כגון דא הינה כ - 3000 ₪ לכל היותר . עוד טוענים היורשים בסיכומיהם , כי החברה איננה זכאית לדרוש מהם את החזר הכספים בגין החומרים לצורך ביצוע העבודות . אשר למזגנים שהותקנו מציינים היורשים בסיכומיהם , כי בעת פינוי הנכס הבחינו בכך שבנכס מותקנים מזגנים ישנים וכי שימוש במזגן מעבר לארבע שנים איננו משיח את הנכס . בכל הנוגע להתקנת גג הרעפים מציינים היורשים , כי המומחה מטעמם הבהיר , כי מדובר במחיר מופקע ביותר אשר איננו עולה בקנה אחד עם מחירי השוק המקובלים , מה גם שמעדותו של מר ביטון עלה , כי עיקר ההשקעה לא הייתה בבניית הגג אלא בעבודות אחרות אותן ביצע . בכל הנוגע לחלון האלומיניום גורסים היורשים , כי לא אותר על ידי המומחה מטעמם חלון בגודל המפורט בתצהירי החברה , וכי אין גם מקום לשפותם בגין המדידה שבוצעה לצורך התקנת החלון . 16) עיון בתצהירו של מר אזולאי וכן גם בחשבונית המס מלמד על כך , כי האחרון ביצע בעבור היורשים עבודות שיפוץ , עבודות צבע , התקנת תקרה אקוסטית וכן גם עבודות יציקה וריצוף בחצר המבנה תמורת סכום של 7839 ₪ . מעדותו של מר אזולאי בביהמ"ש עולה , כי האחרון ביצע עבודה של הנמכת תקרה אקוסטית , עבודות הנמכת תקרה וכן גם עבודות שיפוץ נוספות דוגמת תיקוני צבע ותיקוני רטיבות . התרשמתי מעדותו של מר אזולאי כעדות מהימנה וקוהרנטית , מה גם שבסיכומי היורשים הופנה ביהמ"ש לחוות-דעתו של המומחה מטעם היורשים , אשר ציין כי תמוה בעיניו כיצד בעל עסק לביצוע עבודות עץ מבצע עבודות כגון דא , ברם , משעצם ביצוע העבודות בפועל על ידי מר אזולאי לא נסתר על ידי היורשים אזי הנני מקבל את עדותו כמהימנה הן ביחס לביצוע העבודות והן ביחס לעלותן . 17) אשר לעבודת התקנת הרעפים , הרי שלא זו אף זו כי בית-משפט השלום בנצרת אכן קבע , כי העבודה בוצעה בפועל (ראה : סעיף 22 לפסה"ד) , אלא שמעיון בחשבונית המס עולה , כי בוצעה על ידי מר ביטון עבודת שיפוץ וכן עבודת תיקון של גג הרעפים . עם זאת , מעדותו בביהמ"ש עולה , כי עלות תיקון הרעפים בלבד נעה בין 20,000 ₪ ועד 30,000 ₪ נוכח הקשיים הכרוכים בהתקנת גג הרעפים נוכח מצבו הפיזי של המבנה כאשר עיקר העבודה התרכזה בתיקון ובניית קירות המבנה וכן בעבודות ריצוף . לטענת המומחה מטעם היורשים אמנם עולה , כי מדובר במחיר מופקע העולה עשרות מונים על פני התקנת גג רעפים חדש , שכן לדידו , עלותו של גג רעפים חדש בשטח של 140 מ"ר הינה כ - 35,000 ₪ . עם זאת , חוות-דעתו איננה מתמודדת עם הקשיים הכרוכים בתיקון הגג הספציפי הנ"ל כפי שתואר על ידי המומחה , מה גם שהמומחה ציין בעדותו בביהמ"ש , כי הינו מהנדס בניין במקצועו וכי איננו בעל הכשרה כשמאי מעריך (ראה : עמוד 23 שורות 7 - 14 לפרוטוקול מיום 10.10.12) . יתירה מכך , מר אלרום לא צירף לחוות-דעת אסמכתאות המלמדות על כך שעלותו של גג חדש בגודל הגג דנן הינה כ - 35,000 ₪ כפי שציין בחוות-דעתו ומכאן לא ברור כיצד הגיע למסקנה זו . מכאן , הנני מוצא את עדותו של מר ביטון כמהימנה הן לעניין הערכת עלויות העבודה המפורטות בחשבונית המס אותה הנפיק בעבור החברה . 18) אשר לעבודת התקנת מערכת האש בסכום של 9360 ₪ אותה ביצע מר מישל הרוש , ציין העד כי מדובר במערכת אלקטרונית אשר איננה ניתנת לפירוק והעברה למקום אחר משום שלא ניתן להעביר מערכת ישנה למקום חדש (ראה : עמוד 22 שורות 1 - 9 לפרוטוקול מיום 10.10.12) . היורשים מציינים בסיכומיהם , כי מבדיקה אותה ערך המומחה מטעמם עולה , כי המערכת אשר הותקנה ונותרה בשטח הבניין עובר לעזיבת החברה את הנכס הינה מערכת מיושנת ולכן אין במערכת הנ"ל משום השבחה של הנכס . יש לציין , כי היורשים אינם חולקים על עלויות העבודה והתקנה המפורטות בחשבונית המס כי אם על מהות העבודה , ברם עיון ספק-דינו של בית-משפט השלום בנצרת מעלה , כי אין נפקא מינא האם בוצעה ביוזמת החברה עבודת השבחה , או לחילופין, עבודת תיקון ליקויים או לחילופי חילופין , עבודות שינוי שכן ביהמ"ש הכיר בזכות הקיזוז של החברה בגין כל אחד ואחד מסוגי העבודות הללו . אשר על כן , הנני מקבל את עדותו של מר הרוש כמהימנה הן לעניין סוג העבודה שבוצעה והן לעניין העלות הנקובה בחשבונית המס . 19) בכל הנוגע להתקנת חלון האלומיניום תמורת תשלום בסך של 524 ₪ ציין מבצע העבודה , מר רמי אשמטקר , בעדותו בביהמ"ש , כי התקין את חלון האלומיניום בחדר הביטחון של המבנה על מנת להגן מפני רסיסי טילים וזאת בשל כך שהחלון הקודם היה שבור . היורשים אמנם ציינו בסיכומיהם , כי מחוות-דעתו של המומחה מטעמם של היורשים עולה שמדובר בחלון תחליפי , משום שבעת שביקר בנכס לא הבחין בחלון בגודל המפורט בחשבונית המס וכי לא בוצעה כל עבודה מן הסוג האמור , ברם מאחר ולא צורפה לחווה"ד שום ראייה התומכת בטיעון עובדתי זה הרי שהנני מוצא לנכון לדחות טענה זו ומאמץ את עמדת החברה לפיה , בוצעה על ידי מר אשטמקר עבודת התקנת חלון אלומיניום בחדר הביטחון של המבנה בסכום של 524 ₪ . 20) היורשים אמנם הביעו בסיכומיהם הסתייגות מעלותם של חומרי הבנייה בנימוק , כי חלק ניכר מהפרטים כלל לא היו בנכס וכי עלותם המשוערת מפורטת בחווה"ד של המומחה מטעמם , ברם יש לזכור כי המומחה מטעם היורשים איננו שמאי מעריך בהכשרתו , מה גם שהתרשמתי מעדויותיהם של העדים זיו אזרד ורונן מלכה כי אותם מוצרים נרכשו בפועל עובר למועדים המפורטים בחשבוניות המס אותם צירפו לתצהיריהם . לפיכך , הנני דוחה את ההסתייגות האמורה . 21) עם זאת , הנני מוצא לנכון לקבל את התנגדותם של היורשים בכל הנוגע , לעצם דרישת החברה לשיפוי בגין התקנת הפרקט בסכום כולל של 5886.48 ₪ כן גם ביחס לשיפוי בגין מלוא הסכום המפורט בכתב התביעה המתוקן , בכל הנוגע להתקנת קו הביוב . לגבי דידם של היורשים , המסמך אשר צורף לתצהירו של מר אלוני מלמד , בכל הנוגע להזמנת הפרקט , כי מדובר בהזמנה בלבד ממפעל "כרמל אחזקות (אי.אל) בע"מ מקבוצת שטיחי כרמל" ולא במסמך שיש בו כדי להוכיח כי הפרקט אכן הותקן בפועל בתוך הנכס . אי לכך , בסיום ישיבת ההוכחות מיום 15.3.2012 התיר ביהמ"ש לב"כ התובעים להגיש לביהמ"ש בקשה לזימון את העד הרלוונטי ממפעל "כרמל" , ברם האחרון לא עשה כן בהתאם למתווה הדיוני אשר נקבע במהלך הישיבה המקדמית מיום 11.12.211 , ולפיכך הנני דוחה את דרישת החברה לשיפוי בגין ראש פרק זה . 22) בכל הנוגע להתקנת קו הביוב , אזי אין חולקין כי בית-משפט השלום בנצרת אכן קבע בפסק-דינו כממצא עובדתי , כי חיבור הנכס לרשת הביוב העירונית אכן השביחה את הנכס ואף שיפרה את השימוש בו באופן משמעותי . ברם , מאחר ובית-משפט השלום בנצרת לא בחן את העלות הריאלית של הקמת הקו , אזי הנני מוצא לנכון לקבל את טענת המומחה מטעם היורשים , כי מדובר בעבודה אשר עלותה הינה לכל היותר 3000 ₪ . הטעם למסקנתי זו נובע מכך , שאליבא דעמדת המומחה מטעם היורשים , מדובר בהתקנת שוחת פלסטיק אחת בלבד , וכן גם בשל כך שטענת המומחה לפיה מר רוברט אוחנה הינו מסגר במקצועו ולא אינסטלטור במקצועו לא הופרכה על ידי החברה , משהיורשים לא טרחו לזמן לביהמ"ש את מבצע העבודה דנן , מר רוברט אוחנה , בהתאם למתווה הדיוני אותו קבע ביהמ"ש . אי לכך , הנני מוצא לנכון לקבוע כי עלות ביצוע עבודה זו הינה 3000 ₪ בלבד . 23) אשר על כן , הגעתי לכלל מסקנה , כי מכלול העבודות אשר בוצעו על ידי החברה הינו בשיעור כולל של 120,711 ₪ ולא 217,008 ₪ כפי שנטען בכתב התביעה המתוקן וזאת בהתאם לפירוט הבא : 120,711 ₪ = 34,440 ₪ (קו ביוב) - 6857 ₪ (פרקטים) - 162,008 ₪ (צירוף החשבוניות) 24) לפיכך , יש להידרש לשאלה האם היה על היורשים לפצות את החברה בסכום משוערך של 80,000 ₪ נוכח העובדה , כי היורשים פוצו על ידי חברת "מע"ץ בע"מ" . מר אלוני ציין בעדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 14 שורות 12- 18 לפרוטוקול מיום 15.3.2012) וכן גם בתצהירו , כי בתאריך 1.1.2006 פוצו היורשים על ידי החברה הממשלתית "מע"ץ בע"מ" , אשר ביצעה את סלילת הכביש , בסכום כולל של 60,556 ₪ , על אף שהחברה הגיעה לכלל הסכם עם חברת "מע"ץ" לפיו , חברת "מע"ץ בע"מ" תשפה את חברת "מידע 8" בסכום כולל של 80,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בשל שיפוץ המבנה אותו ביצעה חברת "מידע 8" . לגרסת "מידע 8" , היורשים פעלו בדרכי כחש ומרמה בעת שקיבלו את הפיצוי האמור ישירות מחברת "מע"ץ" , תוך הסתרת עובדה זו מידיעתם , ולפיכך, הינם סבורים , כי יש מקום לחייב את היורשים לשפותם בגין מלוא סכום הפיצוי כפי שסוכם בינה לבין חברת "מע"ץ" , על אף שהסכום בשיפוץ המבנה הושקע בפועל על ידי החברה . 25) ברם , החברה ומר אלוני לא השכילו לזמן לעדות את הנציג מטעם חברת מע"ץ הנזכר בסעיפים 36 ו - 37 לכתב התביעה המתוקן , עמו נוהל לכאורה המו"מ ואף לא טרחו לזמן לעדות את מר ויקטור מוקי , מנהל אגף זכויות דרך בחברת "מע"ץ" , אשר חתום על גבי השיק אותו העבירה "מע"ץ" לידי היורשים באמצעות ב"כ ,לאחר ששמאי מטעם "מע"ץ" קבע , כי יש לפצות את היורשים בסכום האמור בעקבות סלילת הכביש בסמיכות למבנה . לא זו אף זו , עיון בהסכם הפשרה , אשר נכרת בין פרקליטות המדינה לבין עיריית קרית-שמונה ויורשי המנוחה מעלה , כי אין כל אזכור של חברת "מידע 8" ו/או למר אלוני ומכאן דין התובענה בגין ראש פרק זה להידחות . 26) החברה מוסיפה ומציינת , כי יש גם מקום להורות על החזר דמי השכירות אותם שילמה ליורשים במשך שנתיים ימים בסכום כולל של 68,043 ₪ וזאת בשל הקושי הרב של עובדי הנתבעת , ספקיה ולקוחותיה לעשות שימוש בכל שטח המבנה , בשל הפסקות מים וחשמל אשר נתגלעו במהלך העבודות , בשל רעש הטרקטורים והלכלוך אותו יצרה העבודה וכן גם בשל חסימת מקומות החנייה הסמוכים על ידי חברת מע"ץ במהלך עבודות סלילת הכביש . 27) מהחלטת בית-משפט השלום בקרית-שמונה מיום 27.5.2004 עולה , כי הבקשה להפסקת עבודות הבנייה הוגשה בתאריך 1.4.2004 וכי במועד זה , ניתן צו ארעי המורה להפסיק את ביצוען הזמני כאשר הצו הפך לצו מניעה קבוע בתאריך 27.5.2004 , כאשר בתאריך 5.9.2005 היורשים ופרקליטות המדינה הגיעו להסדר אשר קיבל תוקף של פס"ד על ידי ביהמ"ש . עם זאת , עיון בפסק-דינו של בית-משפט השלום בנצרת מעלה , כי ביהמ"ש קבע באופן מפורש שלא שילמו את דמי השכירות במשך 15 חודשים החל מחודש 12/2004 ועד ליום הגשת התביעה בחודש פברואר 2006 , אולם בד בבד קבע , כי לא היה מקום לחייב את החברה בתשלום דמי שכירות לטובת היורשים בין החודשים אפריל 2004 ועד לחודש נובמבר 2004 לאור המו"מ אשר התנהל בין הצדדים באותה עת, כך שעיקר המחלוקת בכל הנוגע לראש פרק זה הינה בין השנים 2002 - 2004 . 28) מעבר לכך שהחברה לא פירטה מבחינה עובדתית את המועדים בהם נתגלעו הפסקות מים וחשמל כתוצאה מעבודות הבנייה , הרי שדין התובענה בגין ראש פרק זה להידחות על הסף גם מבחינה משפטית שכן היריבות המשפטית בכל הנוגע לנזקים והשיבושים אותן גרמו עבודות הבנייה איננה בין היורשים לבין החברה , כי אם בין הגורם אשר היה אמון על ביצוע העבודות (חברת מע"ץ בע"מ) , או לחילופין , אל מול הועדה המקומית לתו"ב קרית-שמונה בהתאם להוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה , תשכ"ה - 1965 . עיון בהחלטת בית-משפט השלום בקרית-שמונה בעניין צו הפסקת העבודות מיום 27.5.2004 מעלה , כי על פניו עולה , שלא בוצעה כלל הפקעה ובמקרקעין ולכן החברה כבעלת זכות במקרקעין הייתה רשאית לשקול להגיש תביעת פיצויים מתאימה לוועדה המקומית לתו"ב בגין נזקי הבנייה על יסוד הוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה , או לחילופין, לשקול להגיש תביעת נזיקין אזרחית כנגד חברת מע"ץ בע"מ על יסוד קביעותיו של בית-משפט השלום בקרית-שמונה מיום 27.5.2004 בכל הנוגע למחדלי הרשויות אשר אישרו את סלילת הכביש ואשר ביצעו את סלילתו . לאור האמור לעיל הנני דוחה את התובענה בגין ראש פרק זה . 29) כמו כן , הנני מוצא לנכון לדחות את תביעתה של החברה בגין נזק לא ממוני , ואבאר . לשיטתה של החברה , יש מקום לפצות את החברה וכן גם את מר אלוני בגין נזק לא ממוני בסכום של 75,000 ₪ בשל הטרדה , הלחצים הנפשיים , הטרחה , הפסדי עבודה ובזבוז הזמן הנובעים כתוצאה מביטולו של הסכם רכישת המבנה על ידי החברה וכן בשל התנהלות ההליכים אל מול הרשויות השונות . ראשית , יש לציין , כי החברה איננה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) מאחר שבניגוד לבן אנוש הרי שלתאגיד אין נפש ולכן גם לא יכולה לתאגיד עגמת נפש , וכן גם בשל הוראת סעיף 10 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובעת כי תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק (ראה : ת"א (מחוזי י-ם) 8069/06 החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' אריה גור מיום 13.7.2009) . 30) בכל הנוגע לטענות התובעים/נתבעים שכנגד ביחס לטרדה , הלחצים הנפשיים הטרחה , הפסדי עבודה ובזבוז הזמן הנובעים כתוצאה מביטולו של הסכם רכישת המבנה על ידי החברה וכן בשל התנהלות ההליכים אל מול הרשויות השונות , הרי שעיון בתצהירו וגם בפרוטוקול הדיון בביהמ"ש אינם מלמדים על כך שנגרם למר אלוני סבל אישי החורג מהרגיל בעת התנהלות מערכת עסקית בין בעל עסק המשכיר נכס לבין בעלי הנכס וזאת נוכח העובדה , שהן בתצהירו של מר אלוני וכן גם בעדותו בביהמ"ש עולה , כי מדובר במערכת יחסים עסקית גרידא ותו לא . כמו כן , יש לזכור כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין מעוניין כאמור בהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) ולכן , בהעדר אסמכתאות בכתב ו/או עדויות נוספות התומכות בעדותו זו לא ראיתי לנכון לקבל את התובענה בגין ראש פרק זה . 31) אשר על כן , הנני מקבל את תביעת החברה ומר אלוני באופן חלקי ומחייב את היורשים לפצותם בסכום של 140,928 ₪ (סכום קרן 120,711 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד ליום מתן פסה"ד) . כתב התביעה שכנגד : 32) היורשים עותרים בתביעתם שכנגד לחייב את החברה וכן את בעלי השליטה בחברה בפיצויים מוסכמים בסכום של 50$ ארה"ב ליום בגין כל יום איחור בפינוי הנכס (246,000 ₪) בין התאריכים 2/2006 ועד 5/2009 , וזאת נוכח האמור בהוראת סעיף מספר 16 להסכם השכירות אשר נכרת בין הצדדים וקובע בזו הלשון : "במידה וצד ב' לא יפנה את הדירה עם תום תוקפו של הסכם זה הוא יהיה חייב לשלם לצד א' סך של 50 דולר שער יציג כפיצוי מוסכם עבור כל יום של איחור בפינוי הדירה" . לחילופין , עותרים היורשים לחיוב החברה ומר אלוני בדמי שימוש ראויים בסכום של 515 $ לחודש על פי לשון הסכם השכירות האחרון אשר נכרת בין הצדדים . 33) מאידך גיסא , החברה ומר אלוני אינם קובלים על שיעור הפיצוי המוסכם , על דרך התחשיב המפורט בכתב התביעה שכנגד וכן גם על הדרישה לחייב את בעלי השליטה בחברה אופן אישי בנימוק , כי דווקא היורשים הם אלו אשר הוליכו אותם בכחש לכל אורך הדרך ונטעו בליבם את התחושה כי בסופו של יום , ייכרת הסכם מכר - עובדה אשר גרמה לכך שהחברה השקיעה סכומים ניכרים בשיפוץ הנכס וכי בשל כך, אף נאלצה בעל כורחה להאריך את תקופת ההתקשרות החוזית עם היורשים . 34) עיון בפסק-דינו של בית-משפט השלום בנצרת בפרק העוסק בתביעת הפינוי מעלה , כי החברה לא הציגה בפני ביהמ"ש מקור משפטי כלשהו המקנה לה את הזכות להמשיך ולהחזיק בנכס החל מתום תקופת השכירות בחודש מאי 2004 ועד ליום מתן פסה"ד . זאת ועוד, ביהמ"ש הוסיף וקבע , כי זיכרון הדברים עליו חתמו בשעתו הצדדים איננו מהווה חוזה מכר מחייב מכיוון שאיננו עונה על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין , וכי אין זה מתקבל על הדעת שהחברה המשיכה להחזיק בנכס בלא הסכם שכירות בתוקף ובלא הסכם מכר מחייב , ולכן בהעדר אחד משני היסודות האמורים , אין הנתבעים רשאים להמשיך ולהחזיק בנכס על דעת עצמם . עוד קבע ביהמ"ש , כי החברה התחמקה מתשלום דמי השכירות המוסכמים בגין שכירת הנכס וכי חרף נכונותה לרכוש את הנכס , הרי שעובדה זו איננה מקימה לה זכות משפטית להמשיך ולהחזיק בנכס על דעת עצמה , ולפיכך נוכח מכלול השיקולים הללו הורה על פינוי המושכר בתוך 3 חדשים מיום מתן פסה"ד , דהיינו , עד לחודש מאי 2009 . אשר על כן , הנני מקבל את התביעה שכנגד בגין ראש פרק זה ומחייב את החברה לשפות את התובעים בסכום של 246,000 ₪ (278,357 ₪ סכום משוערך נכון ליום מתן פסה"ד בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת כתב התביעה שכנגד ביום 17.11.2009) . 35) בנוסף לכך , עותרים היורשים לחיוב החברה ובעלי השליטה בה בסכום של 22,050 ₪ בגין הנזקים אשר נגרמו למבנה במהלך תקופת השכירות . היורשים אמנם מבקשים להיבנות מחוות-דעתו של המומחה מטעמם , המהנדס שרגא אלרום , ברם עיון בחווה"ד מעלה , כי המומחה צירף לחוות-דעתו טבלה של אביזרים שנפגעו וכן את העלות המוערכת של תיקונם , וכל מבלי שהוסבר על ידי המומחה כיצד העריך את עלותם של הנזקים המפורטים ואת עלות התיקונים הרלוונטיים על אף שאיננו שמאי מעריך בהכשרתו . המומחה אמנם ציין , כי הסתמך על מחירון בענף הבנייה בשם "דקל" , אולם חרף זאת , לא טרח לצרף העתק הימנו לכתב התביעה ואף לא ציין זאת בחוות-דעתו, מבלי שנתן הסבר לכך במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש (ראה : עמוד 23 שורה 8 - 16 לפרוטוקול ; עמוד 24 שורה 30 - עמוד 25 שורה 2 ; עמוד 25 שורות 31 - עמוד 26 שורה 2 לפרוטוקול) . אשר על כן , הנני דוחה את התביעה בגין ראש פרק זה . 36) בסופו של יום , נוכח תוצאת פסה"ד הנני מחייב את החברה וכן את בעלי השליטה בה , זיו ורענן אלוני , לשלם ליורשים את הסך של 137,429 ₪ . ככל שהסכום לא ישולם ליורשים בתוך 30 יום יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין החל ממועד מתן פסה"ד ועד למועד התשלום המלא בפועל . בנוסף לכך , יישאו החברה וה"ה זיו וניר אלוני בהוצאות היורשים (אגרת משפט ושכ"ט המומחה בכפוף להצגת חשבונית מס כדין) וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . מסמכיםזכרון דבריםהשקעות