חוות דעת של מומחה להשוואת כתב יד לבדיקת חתימה על כתב הערבות ושטר החוב

התובעים טוענים, בהתבסס על חוות דעת של מומחית להשוואת כתב יד כי החתימה על כתב הערבות ושטר החוב היא חתימתה של הנתבעת 2. המומחית ביססה מסקנה זו על השוואת החתימה שבמחלוקת עם דוגמאות חתימה אותנטיות של הנתבעת 2. לשיטתה של המומחית, אמנם קיים שוני מסוים בין החתימה שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה, אך מדובר בשוני שמקורו בניסיון לזיוף עצמי, כאשר קיימים מספר מאפיינים משותפים לחתימה שבמחלוקת לדוגמאות החתימה. הנתבעת כפרה בטענות התובעים בדבר חתימתה על כתב הערבות ושטר החוב וטענה, כי היא לא חתמה על מסמכים אלה, וכי חתימתה זויפה. לתמיכה בטענה זו העידה הנתבעת 2 בעצמה וכן הגישה תצהיר מטעם בנה צח כהן, אשר הודה בזיוף חתימתה. היא אף הגישה חוות דעת של מומחה להשוואת כתב יד בשם יצחק חגג, אשר קבע כי החתימה על כתב הערבות אינה שלה, וזאת על סמך השוואת חתימה זו לדוגמאות חתימה אותנטיות שלה. מר חגג אף שלל את המסקנה של המומחית קרן רווה שהשוני בחתימות מקורו בזיוף עצמי של הנתבעת 2 עצמה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח, כי הנתבעת מס' 2 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב העומדים בבסיס תביעתה, או שהיא ידעה על זיוף חתימתה באמצעות צח כהן. בנסיבות אלו, נשמט הבסיס לתביעה נגד הנתבעת 2, ודין התביעה נגדה להידחות. כפי שהובא לעיל, אין מחלוקת כי הנתבעת 2 לא חתמה על כתב הערבות ושטר החוב בפני התובעים, וכי הסכם השכירות נמסר לצח כהן כדי להחתים את הערבים והוא (צח) החזיר להם את ההסכם עם חתימות הנחזות להיות של הערבים, בחלוף מספר חודשים ורק לאחר שדרשו ממנו לפנות את הנכס. על כן, התובעים לא יכולים היו להעיד מידיעתם האישית, כי הנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות. יתרה מכך, במהלך בירור המשפט התברר, כי צח כהן זייף את חתימתו של הערב השני בשם דורון הלפרין ורשם בהסכם פרטים שגויים לגביו. כך למשל, מספר תעודת הזהות שנרשמה בהסכם אינה של הערב וגם הכתובת אינה שלו. עוד הוברר, כי הערב, בניגוד להצהרת צח כהן, אינו דודו. בעקבות הגשת התביעה נגדו, פנה דורון הלפרין לתובעים וטען בפניהם כי הוא לא חתם על ערבות לצח כהן וכי החתימה שנחזית להיות שלו אינה חתימתו. בעקבות פניה זו הסכימו התובעים לדחות את התביעה נגדו. בנוסף, התברר כי מספר תעודת הזהות של פנינה כהן שנרשמה בכתב הערבות הינו שגוי וכך גם הכתובת שלה. עובדות אלה מלמדות, כי צח כהן זייף את חתימותיהם של הערבים, וכי טענות הנתבעת 2 שהיא לא חתמה על ההסכם הן טענות אמת. התובעים עצמם היו משוכנעים בעובדה זו ולפיכך הצהירו בסעיפים 22 ו-20 לתצהיריהם (סעיף 22 לתצהיר התובעת ובסעיף 20 לתצהיר התובע) כדלקמן: "במהלך הליכי המשפט התברר כי הנתבע 1 לא החתים את הנתבעים 2 ו-3 על החוזה ועל שטר החוב אלא זייף את חתימותיהם. הוא גם אמר לי במפורש, לאחר פרוץ הסכסוך, שגם אם אזכה במשפט לא אצליח לגבות תשלום מהערבים מאחר שהם לא חתמו על כתב הערבות ועל השטר". למרות הצהרה זו, המשיכו התובעים בניהול התביעה נגד הנתבעת 2 בטענה שהיא חתמה על כתב הערבות ושטר החוב ולחלופין, בטענה שהיא ידעה שצח כהן זייף את חתימתה, מבלי שנעשו על ידה פעולות כלשהן בעניין זה. טענת התובעים שהנתבעת 2 חתמה על שטר החוב וכתב הערבות מבוסס, כאמור, על חוות דעתה של המומחית קרן רווה. בחוות דעת זו קבעה המומחית, כי בחתימה שבמחלוקת קיימים חמישה מאפיינים המייחדים אותה, וכי כל חמשת המאפיינים הללו נמצאים גם בדוגמאות החתימה האותנטיות. לטענתה, השונה היחיד בין החתימות נוגע לתוספת לחתימה אשר מתחילה בסיום החתימה האותנטית בצורת אליפסה קטנה שמסתיימת עם קרס לכיוון שמאל ולאחר מכן ימינה. לשיטתה, תוספת זו מהווה ניסיון לזיוף עצמי שבוצע ע"י הנתבעת 2 עצמה כדי שיתאפשר לה בבוא העת לטעון, כי חתימתה זויפה. אין בידי לקבל את ממצאיה ואת מסקנותיה של המומחית קרן רווה. במהלך חקירתה הנגדית התברר, כי רב השונה בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות האותנטיות על הדמיון, וכי מסקנות המומחית שמדובר בניסיון לזיוף עצמי אינה יכולה לעמוד. כך למשל, אחד המאפיינים המשותפים לחתימות ושעליהם התבססה המומחית היא האליפסה אשר נוצרה סביב אות בצורת "3" או "פ" שממנה מתחילה החתימה. אליפסה זו, כך נקבע, אופיינית לכל החתימות גם זו שבמחלוקת וגם האותנטיות. ברם, בחקירתה הנגדית אישרה המומחית, כי צורת האליפסה בחתימה שבמחלוקת שונה באופן מהותי מצורת האליפסה בחתימות לדוגמא, כך שהאליפסה בחתימה שבמחלוקת היא הרבה יותר גדולה ונמצאת בזווית כלפי מעלה, בעוד שהאליפסה בחתימות האותנטיות היא קטנה יותר, שטוחה ואף נוטה כלפי מטה. משעומתה עם ממצאים אלה טענה המומחית, כי שינוי בזווית הכתיבה הוא אחד השינויים הנפוצים ביותר בניסיונות זיוף עצמי ולכן זווית הכתיבה לא קיבלה משקל רב בחוות דעתה. הסבר זה לא ניתן לקבל ולו מהטעם שהוא לא הובא בחוות הדעת. המומחית לא התייחסה לשונה זה בחוות הדעת, לא קבעה שמקורו בניסיון לזיוף עצמי והתעלמה ממנו לגמרי. מתן הסברים על דוכן העדים ללא גיבוי מדעי ומבלי לבחון לעומק את השונה בגודל ובזווית האליפסה אינו משכנע, בלשון המעטה. מאפיין נוסף אליו התייחסה המומחית נוגע לאות "פ" או לספרה "3" שבתחילת החתימה, כאשר לשיטתה, אות זו נמצאת בתוך חלל האליפסה. ברם, מעיון בחתימה שבמחלוקת לעומת החתימות האותנטיות מלמד, כי בכל החתימות האותנטיות האות "פ" ממוקמת בתוך חלל האליפסה באופן מלא, בעוד שבחתימה שבמחלוקת היא נמצאת מחוץ לחלל האליפסה ורק חלק מזערי ממנה נמצא בתוך החלל. בתשובה לשאלה זו אישרה המומחית עובדה זו, אך טענה שהאות "פ" עדיין בתוך החלל של האליפסה, תשובה שאינה נכונה עובדתית. היא עוד הסבירה: "אני מזכירה לבית המשפט שמדובר בניסיון זיוף עצמי כך שבוודאי שיש שונה בחתימות". גם תשובה זו לא ניתן לקבל. בחוות הדעת מתייחסת המומחית לניסיון של זיוף עצמי ומציינת, כי רק התוספת בסוף החתימה התווספה כניסיון זיוף עצמי. היא אינה מזכירה את צורת האליפסה ואת מיקום האות "פ" כמאפיינים לזיוף עצמי. נהפוך הוא, מאפיינים אלה אוזכרו כמאפיינים התומכים במסקנתה שמדובר בחתימה אותנטית. תשובות המומחית על דוכן העדים המאשרים את ההבדלים בחתימות והסבריה שמקור השונה בניסיון זיוף עצמי סותרים, אם כן, את ממצאיה ומסקנותיה בחוות הדעת. מאפיין שלישי אליו התייחסה המומחית נוגע לקרס שנוצר בסיום האליפסה. לפי חוות הדעת, "בסיוף ביצוע צורת האליפסה, אשר לפעמים סוגרת אך לפעמים חותכת את הצורה שבמרכז החתימה, נוצר המשך בצורת קרס". לטענתה, קרס זה שהינו מאפיין ייחודי מופיע הן בחתימה שבמחלוקת והן בחתימות האותנטיות ולכן הוא תומך במסקנתה, כי מדובר בחתימות של אותו אדם, קרי הנתבעת 2. גם קביעה זו של המומחית אינה מקובלת עלי. עיון בחתימה שבמחלוקת ובחתימות האותנטיות מגלה, כי הקרס בחתימות האותנטיות מופיע רק בחלק קטן של החתימות כאשר ברובן קרס זה אינו קיים. יתרה מכך, צורת הקרס בחתימה שבמחלוקת שונה לחלוטין מצורתו בחתימות האותנטיות. בעוד שבחתימות האותנטיות הקרס הינו בזווית חדה משמאל לימין, הרי הקרס בחתימה שבמחלוקת הזווית החדה פונה מימין לשמאל ולאחר מכן הוא חוזר בזווית רחבה ובמעין עיקול לימין. אין דמיון בין הקרס בחתימה שבמחלוקת לבין הקרס בחתימות האותנטיות משום בחינה, כך שלא ניתן לקבל את הקביעה של המומחית שמדובר במאפיין משותף. בחקירתה הנגדית אישרה המומחית, כי קיים שונה בולט בין הקרס בחתימות, אך לטענתה שונה זה מקורו בניסיון הנתבעת 2 לזיוף עצמי, שכן עצם קיומו של הקרס תומך במסקנתה שמדובר בחתימות של אותו אדם. אינני מקבל הסבר זה של המומחית. משום מה, גב' רווה אינה מתייחסת בחוות דעתה להבדלים בצורות הקרס, אינה מתמודדת עם הבדלים אלה, אינה מסבירה אותם ואינה קובעת שהשונה נובע מניסיון הנתבעת 2 לזיוף עצמי. אילו סברה המומחית כך בעת הכנת חוות דעתה, ניתן לצפות ממנה לפרט את ממצאיה ומסקנותיה אלה בחוות הדעת ולא להשאיר את העניין עמום עד החקירה הנגדית. סיכומם של דברים, נוכח כל המפורט לעיל, אינני מקבל את ממצאיה ומסקנותיה של המומחית מטעם התובע. אין בחוות הדעת שהוגשה על ידה כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי הנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב. מאחר שהתובעים לא הביאו בדל נוסף של ראיה, מלבד חוות הדעת הגרפולוגית, לכך שהנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות, ומאחר שממצאיה ומסקנותיה של המומחית מטעמם נדחו, די בכך כדי להביא לדחיית טענתם שהנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב. מעבר לנדרש אוסיף, כי עדותה של הנתבעת 2, כי היא לא חתמה על כתב הערבות ושטר החוב, הייתה מקובלת עליי. כבר מתחילת ההליכים בתיק זה טענה הנתבעת 2, כי היא לא חתמה על כתב הערבות ושטר החוב, וכי חתימתה על מסמכים אלה זויפה. הנתבעת 2 נשארה דבקה בגרסה זו לאורך כל הדרך, מבלי שהתגלו בגרסתה ובעדותה סתירות, תמיהות או סימני שאלה שיש בהם כדי לפגוע באמינות גרסתה. הנתבעת 2 הייתה עדה מהימנה, מסרה את גרסתה בפירוט, בבהירות, בעקביות ומבלי להתחמק ממתן תשובות לשאלות שהופנו אליה. גרסתה של הנתבעת 2 מקבלת חיזוק משמעותי גם מן העובדה שהפרטים שנרשמו בכתב הערבות, כגון מספר תעודת הזהות והכתובת, היו שגויים ומן העובדה שגם חתימתו של הערב השני זויפה ע"י צח כהן. אין סיבה להניח שצח כהן זייף את חתימת הערב השני, אך לא של אמא שלו. מטעם הנתבעת מס' 2 הוגשה חוות דעת של יצחק חגג, מומחה להשוואת כתב יד, בה הוא שלל את טענת התובעים ואת חוות הדעת מטעמם, שהחתימה שבמחלוקת היא של הנתבעת 2. כמו כן, זימנה הנתבעת 2 לעדות את צח כהן, אשר העיד כי הוא אכן זייף את חתימתה של אמו. ב"כ התובעים התייחס בסיכומיו לאמינות ומהימנות עדים אלה, וביקש שלא לקבל את עדותם. נוכח המסקנות אליהן הגעתי לעיל בדבר דחיית ממצאיה ומסקנותיה של המומחית מטעם התובעים וקבלת עדותה של הנתבעת 2 כמהימנה ואמינה, אינני רואה צורך להיכנס לעובדי הקורה ולנתח את חוות דעתו של מר יצחק חגג ואת עדותו של צח כהן. אציין רק, כי עדויותיהם של עדים אלה לא הייתה מהימנה עליי, והתגלו בהן תמיהות, אשר מחייבות דחיית עדותם. ברם, דחיית עדותם של יצחק חגג ושל צח כהן אינה מהווה תחליף לחובת התובעים להציג ראיות פוזיטיביות הקושרות את הנתבעת 2 לחתימה על כתב הערבות ושטר החוב. התובעים טענו עוד, כי גם אם תידחה טענתם שהנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב, עדיין יש לחייבה לשלם להם את חובו של צח כהן בהתאם לפסק הדין, וזאת נוכח התנהלותה במגעים עמם והצגת מצג שווא כלפיהם שהיא כביכול חתמה על כתב הערבות ושטר החוב. בהקשר זה הפנו התובעים להלכה שנקבעה בע"א 550/66 שטראובר נגד בנק המזרחי, לע"א 618/75 עזבון המנוח טננבאום נ' בנק לאומי וכן לע"א 7189/09 הלר נגד כהן. לשיטתם, מאחר שהנתבעת 2 ידעה או הייתה צריכה לדעת שצח כהן זייף את חתימתה, ולא עשתה דבר בעניין זה, הרי היא מושתקת מלהעלות טענת זיוף. מדובר בטענות חסרות בסיס עובדתי או משפטי. לא הובאה שום ראיה לכך שהנתבעת 2 ידעה שבנה צח כהן זייף את חתימתה ולא הובאה תשתית ראייתית התומכת בטענת התובעים, כי הייתה צריכה להידלק אצל הנתבעת 2 נורה אדומה בעניין זיוף חתימתה. העובדה שצח כהן ביקש ממנה לחתום על כתב הערבות ושטר החוב והיא סירבה, והעובדה שלאחר מכן הוא קיבל חזקה במושכר, אינה צריכה, בשום פנים ואופן, להדליק אצל הנתבעת 2 נורה אדומה שהוא זייף את חתימתה. בהקשר זה צודקת הנתבעת 2 בטענתה, כי התובעים מנסים לגלגל לפתחה את חוסר ערנותם והתרשלותם בהחתמת הערבים עת הסכימו למסור לצח כהן את המושכר בטרם חתמו הערבים על ההסכם, לא ווידאו מול הערבים, לאחר שקיבלו את ההסכם חתום, כי הם אכן חתמו עליו בתור ערבים ולא בדקו אם הפרטים שלהם, כפי שנרשמו בכתב הערבות, נכונים הם. ההלכות עליהן ביקשו התובעים להסתמך בסיכומיהם אינן רלבנטיות למקרה שלנו, ואין להסיק מהן דבר באשר לחבותה של הנתבעת 2 בהתאם לכתב הערבות ושטר החוב. ההלכות בעניין שטראובר, בעניין טננבאום ובעניין הלר דנים במצב שבו התנהגותו של הצד שחתימתו זויפה יצר מצג שווא המניע את האחר לפעול על פיו ולשנות את מצבו לרעה. במקרים כאלה נקבע, כי אותו צד מושתק מלהעלות טענת זיוף. בענייננו, התובעים מסרו לצח כהן את המושכר בטרם המציא להם את ההסכם חתום ע"י הערבים. הפרות ההסכם על ידו החלו, לטענתם, בטרם הומצא לידיהם ההסכם חתום ע"י ערבים והנזק שלהם נגרם, ללא שום קשר למצג שווא כלשהו שהציגה בפניהם כביכול הנתבעת 2. בנסיבות אלו, אין מקום להשתיק את הנתבעת 2 מלהעלות טענת זיוף. סוף דבר התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הנתבעת 2 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב, ולא הוכיחו עילת תביעה אחרת שמכוחה ניתן לחייבה בחובו של צח כהן. על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות. באשר לנתבע 3, לא הייתה מחלוקת שחתימתו זויפה ולכן דין התביעה נגדו להידחות. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. שטר חובמסמכיםחוות דעת מומחההשוואת כתבי ידמומחהחובערבותחוות דעת