תביעת שיבוב כספית שהגיש ביטוח לאומי כנגד חברה לביטוח

תביעת שיבוב כספית שהגיש ביטוח לאומי כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ אין חולק בין הצדדים כי ביום 20.9.2001 נפגע הצד השלישי (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים. אין חולק עוד כי המבטחת ביטחה את הרכב בו עשה הנפגע שימוש והיא אחראית לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעתיה של התאונה. אן חולק עוד כי המבטחת פיצתה את הנפגע כפי שיפורט להלן. הנפגע חתם על שטר קבלה וסילוק ביום 8.9.2003 ובין יתר ההתחייבויות נטל על עצמו הנפגע את ההתחייבות כדלקמן: "5. א. ידוע לי, כי הפיצויים על פי מסמך זה מבוססים על כך שהתאונה אינה 'מהווה תאונת עבודה'. אני מצהיר/ה ומתחייב/ת, כי לא פניתי ולא אפנה בדרישה מכל סוג ומין למוסד לביטוח לאומי, הכרוכות או הנובעות מהתאונה ו/או מהנזקים שנגרמו לי ממנה. ב. אם אפר התחייבות זו, ובכל זאת אגיש תביעה למל"ל בקשר לתאונה ואקבל פיצוי ו/או גמלה ו/או כל קצבה מהמל"ל בקשר לתאונה, הנני מתחייב להשיב לנתבעים מיד עם דרישה כל סכום שקיבלתי מהמל"ל ושאני זכאי לקבל מהמל"ל עקב התאונה. ג. הנני מאשר, מצהיר ומסכים בזה כי אם אקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום, תקבול או גמלה כלשהי בגין התאונה, הרי ניתנת בזאת מראש הסכמתי כי יחול עלי האמור בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי...וניתנת בזאת מראש רשות מטעמי למוסד לביטוח לאומי לפעול בהתאם להוראות סעיף 329 הנ"ל. כל זאת, מבלי לפגוע בזכויות השיפוי שיש לנתבעים כלפי עפ"י השטר הנ"ל." לאחר שקיבל הנפגע את הפיצויים מהמבטחת בכשנתיים פנה למוסד בתביעה לנכות כללית. המוסד קיבל את תביעת הנפגע ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 51% ודרגת אי כושר בשיעור 60%. מכאן תביעת המוסד כנגד המבטחת הן מכח הסכם שנכרת ביניהם ולחילופין מכח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן :"החוק"). הצדדים הסכימו ביום 18.12.2012 על הגשת סיכומים בכתב לאחר שהגיעו לפלוגתאות מוסכמות כדלקמן: א. אין מחלוקת לגבי גובה סכום התקבולים ששילם מוסד בעבר ושישלם בעתיד. ב. אין מחלוקת כי הנכות התאונתית של הנפגע הנובעת מהתאונה הינה בשיעור 25%. ג. הנפגע קיבל מהמבטחת את סכום הנזק שהגיע לו על פי הנכות שנקבעה לו וכל זאת בהתאם לשטר הקבלה והסילוק בנוסף על התשלומים התכופים שקיבל. ד. ההסכם בין המוסד למבטחת מתייחס אך ורק לתגמולים היחסיים הנובעים מהתאונה בהתאם להלכת פרלה עמר וכי הסכום הנתבע בכתב התביעה (204,074 ₪) מתייחס לכלל תגמולי המוסד ששולמו וישולמו לנפגע. המצב המשפטי המצב המשפטי באשר לזכות המוסד להגיש תביעה כנגד המבטחת במקרה כדוגמת המקרה המונח לפני הוא די ברור בשלב זה. ההלכה כפי שהתייצבה בפסיקה באה לידי ביטוי בשני פסקי דין: הראשון, רע"א 8322/07 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (2011) [טרם פורסם] והשני רע"א 2941/10 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (2012) [טרם פורסם]. בעניין כלל הפרה הנפגעת הסכם פשרה לפיצויים שחתמה עם המבטחת ובשל הפרה זו זכתה גם בגמלאות נכות מהמוסד. בעניין לה נסיונל הנסיבות היו זהות דהיינו הנפגע לאחר שהתפשר עם המבטחת וחתם על שטר קבלה בו כלולה תניה זהה לזו שצוטטה לעיל והתחייבות שלא יפנה פנה בתביעה למוסד לצורך קבלת גמלאות תביעתו אושרה והמוסד הגיש תביעת שיבוב כנגד המבטחת בעקבות כך. בשתי המקרים התביעות כנגד המבטחות נדחו תוך שבית המשפט מפנה את המוסד להוראות סעיף 329 לחוק. בית משפט העליון בעניין כלל קבע: "בענייננו, כפי שציין בצדק בית-משפט השלום, המדובר בהפרת התחייבות שנטל על עצמו הניזוק והיא שהביאה לזכייה בגמלאות. הייתה זו התחייבות מפורשת שכללה אף הסכמה ברורה מראש להפעלת סעיף 329 לחוק. הנפגעת, במקרה זה, לא פעלה בהתאם להתחייבותה ליידע את המוסד לביטוח לאומי על דבר ההסכמה אליה הגיעה עם המבטחות, וכפי שציין בית המשפט "המעט שניתן לאמור הוא שנקטה ב'שב ואל תעשה'". אין להביא למצב בו תשלמנה המבטחות כפל פיצוי בגין התנהגותה של הנפגעת. הפעלת הזקיפה מכוח הוראת סעיף 329 תאזן את כל צלעות המשולש - מזיק-ניזוק-מייטיב (בית המשפט ציין לעניין זה כי המייטיב - המוסד - אף עשוי לזכות ביתרון מסויים כי ההשבה המשתלמת לו מכוח ההסכם עם חברות הביטוח עשויה להיות נמוכה יותר מסכום הזקיפה; אלא שהחסרון מבחינת המוסד עלול להתבטא בחסרונה של הזקיפה העיתית בהשוואה להשבה המיידית מידי המבטחות). כאמור, גם מבחינת הנפגעת עשוי לקום קושי של ממש אם המבטחות תשובנה אליה בתביעה להשבת סכום חד-פעמי בשיעור גבוה. יש לפיכך לדחות את הערעור ולהותיר בעינה את הכרעתם של בית-משפט השלום ושל בית-המשפט המחוזי." בעניין לה נסיונל חזר בית משפט העליון על אותה הלכה בכל הקשור לקצבת נכות כללית וניידות תוך שנקבע: "יישומו של המבחן הסובייקטיבי בענייננו מעלה כי בחתימתה של הנפגעת על הסכם הפשרה ועל כתב הקבלה, הביעה היא את רצונה לוותר על זכותה לקבלת הקצבאות. אכן, הפרת הסכם פשרה על-ידי הנפגע עשויה לבוא בגדר אותן נסיבות המחייבות את המוסד להפעיל את זכות-הזקיפה ...המבחן האובייקטיבי מתמלא אף הוא, ולא מצאתי טעם לקיומה של הבחנה, לה טוען המוסד לביטוח לאומי, בין קצבת הניידות (מושא הדיון בפרשת "המגן") לבין קצבת הנכות הכללית. שתי הקצבאות הן קצבאות סוציאליות, שנועדו למלא צרכים חיוניים, ומשכך - אין מקום לשלול מראש את הפעלת סעיף 329 מקום בו מדובר בקצבת הנכות הכללית. לבסוף יש לציין כי הפעלת זכות-הזקיפה על-ידי המוסד במקרה זה, עדיפה על האפשרות שהנפגעת תחויב, מכוח ההסכם עליו חתמה, להשיב למבטחות סכום חד-פעמי. לעניין זה כבר נפסק כי: "האפשרות שהמזיק, מכוח ההסכמים שבינו לבין הניזוק, יפנה אל הניזוק ויתבע ממנו, בסכום חד-פעמי, את החזר מקצת מן הפיצויים שנשתלמו לידיו - אינה משרתת אינטרס סוציאלי מבורר. היא מחייבת, בדיעבד, את הניזוק, להשליש בידי המזיק סכום חד-פעמי, לעתים נכבד מאד. חיוב כזה עשוי תכופות להעמיס על כתפי הניזוק נטל כבד ...הנה כי כן, במקרה שלפנינו הפרה הנפגעת את ההתחייבות שנטלה על עצמה בהסכם הפשרה שכרתה עם המבטחת, ופנתה בתביעה למוסד לביטוח לאומי. תביעה זו חשפה את המבטחות לתשלום כפל פיצוי, לאחר ששילמו לנפגעת את מלוא נזקיה, כפי שנחזו באותה עת. אכן, כדברי חברתי, השופטת א' חיות בהלכת "המגן", מקום בו מדובר בניזוק "שזכה לכפל-פיצוי בעקבות הצהרה שאינה נכונה והפר התחייבות שאותה נטל על עצמו כלפי המזיק... האינטרס הראשון והמיידי שיש להגשים הוא החזרת 'האיזון המשולש' על כנו בדרך של שלילת כפל-הפיצוי ישירות מידי הניזוק. האמצעי הנכון והיעיל ביותר לעשות כן הוא, כאמור, הפעלת זכות הזקיפה המסורה למוסד לביטוח לאומי על-פי סעיף 329 לחוק" (שם, פס' ב לפסק-דינה). הפרת האיזון בענייננו מחייבת את המסקנה לפיה יש להורות למוסד על הפעלת זכות-הזקיפה העומדת לו מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, בנוגע לגמלאות ששילם המוסד וישלם לנפגעת בעקבות התאונה. " לאור האמור לעיל על המוסד היה להימנע מהגשת תביעה כנגד המבטח ולהפעיל מנגנון הזקיפה הקבוע בסעיף 329 לחוק. בשים לב לאמור לעיל דין התביעה להידחות וכתוצאה מכך דינה של ההודעה לצד שלישי אף הוא להידחות. בשולי הדברים אציין כי המוסד טען באופן נרחב באשר לדרך בה יש לבצע את הזקיפה. אולם אין לי כל צורך להיכנס לשדה זה מקום בו מצאתי כי אין כל זכות תביעה למוסד כנגד המבטחת. במידה ויתעוררו מחלוקת בשאלה זו אלו אמורות להיות מוכרעות בבית הדין לעבודה לו מוקנית הסמכות העניינית במידה והנפגע יחליט ליזום הליך שם. אין גם מקום לאבחנה שניסה לבצע המוסד בין תביעה מכח ההסכם לתביעה המוגשת מכח הוראת סעיף 328 לחוק. בעניין לה נסיונל התביעה של המוסד הייתה מכח ההסכם אך הדבר לא מנע דחיית התביעה של המוסד. התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה והודעה לצד שלישי. בא כח הנתבעת עו"ד אגבריה העלה את נושא הזקיפה כבר בישיבה שהתקיימה ביום 28.2.2011. בישיבה שהתקיימה ביום 7.3.2012 אף הפנה עו"ד אגבריה לפסק הדין בעניין כלל שניתן בבית משפט העליון. גם בישיבה שהתקיימה ביום 8.12.2012 הודיע בא כח הנתבעת כי הוא ממתין לתשובה מטעם המוסד לאור פסיקת בית משפט העליון. למרות זאת ולמרות ההלכות שנקבעו בבי משפט העליון בחר המוסד להמשיך בהליכים כנגד המבטחת ועליו לאור זאת לשאת בהוצאותיה. לאור ההלכות שנקבעו המוסד ניהל הליכי סרק ומוטב שהיה מושך את תביעתו ללא צורך בכתיבת פסק דין. בשים לב לכך אני קובע כי המוסד יישא בהוצאות המבטחת בסך של 15,000 ₪. ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות מאחר והיא הייתה מוצדק מבחינת המבטחת בשים לב להתחייבויות שנטל על עצמו בשטר הסילוק ובשים לב לעובדה כי הוא הפר את התחייבותו שלא לפנות למוסד בתביעה כלשהי. פוליסהתביעת שיבובחברת ביטוחביטוח לאומי