עת נהג התובע בקלנועית חשמלית, פגע בו רכב חולף. כתוצאה מכך נפגע התובע באופן קשה 2. במסגרת כתב הגנתם העלו הנתבעים טענה מקדמית לפיה, לא חלה עליהם החובה לפצות את התובע, מאחר והקלנועית הינה רכב מנועי, אולם בהמשך חזרו בהם מטענתם זו, לאור פסק הדין שניתן בע"א 6040/08 בן ישי פרחיה נגד אברהם ואח' (22.12.2009) (ראה הודעת ב"כ התובע מיום 4.1.2010 והודעת ב"כ הנתבעים מיום 8.7.2010 בדיון קדם המשפט). הצדדים אינם חלוקים, אפוא, בשאלת החבות ונותר דיון אך בשאלת הנזק. 3. בתיק זה ניתנו שלוש חוות דעת על ידי מומחים מטעם בית המשפט, כדלקמן: א. ד"ר אמיר גורי, המומחה בתחום א.א.ג. קבע בחוות דעתו מיום 18.3.2011, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה. ב. ד"ר מרדכי קליגמן, המומחה בתחום האורטופדיה, קבע בחוות דעתו מיום 28.4.2011, כי נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 29.8% בתחום זה (20% בגין קרסול ימין, 10% בגין עמ"ש צווארי, מתוכה 2.5% בלבד כתוצאה מהתאונה, ו - 10% בגין הפגיעה בעמ"ש מותני). מאחר והתברר כי התובע עבר תאונת דרכים נוספת טרם נבדק על ידי ד"ר קליגמן אולם, לא דיווח עליה למומחה, נבדק התובע פעם נוספת על ידי המומחה. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי התאונה נשוא התביעה דנן אחראית לנכות בשיעור של 2% בלבד מכלל הנכות בגין הפגיעה בעמ"ש צווארי וכן, אחראית על התאונה בשיעור של 50% בלבד מכלל הנכות בגין הפגיעה בעמ"ש המותני. נכותו המשוקללת של התובע בתחום האורטופדיה מגיעה, אפוא, על פי חוות דעתו של ד"ר קליגמן, כדי 25.5% (26% במעוגל). ג. ד"ר בועז וולר, המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע בחוות דעתו מיום 28.1.2011, כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום זה. ד. נכותו המשוקללת של התובע בגין כלל פגיעותיו כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 33% במעוגל. 4. במהלך ניהול התיק, הגישו הצדדים תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה. בסופו של דבר, לא הגיעו הצדדים לידי הסכמות ולכן, הוריתי על הגשת תצהירים. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו, תצהירה של בתו נואל ותצהיר של בנו ג'ומעה. הנתבעים לא הגישו תצהירים מטעמם אולם, הוגשה על ידם תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי (נ/1) וכן, הוגש בהסכמה תיק מוצגים שכלל מסמכים רפואיים (נ/2). 5. הצדדים ויתרו על חקירות המומחים. במהלך הדיון שהתקיים בפני אתמול, נחקרו המצהירים על תצהיריהם, הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ומכאן פסק הדין. מצבו הרפואי של התובע 6. כאמור, התובע נפצע עקב פגיעה של רכב בקלנועית בה נהג. התובע פונה ממקום התאונה באמצעות אמבולנס לחדר המיון בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, שם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ. התובע אובחן כסובל משברים בארובת העין מימין עם דחיסה קלה, שברים בכל קירות הסינוס המקסילרי, שברים בעצם בזיגומה, שברים בעצם ספנוידלית הנמשכים לבסיס הגולגולת, קונטוזיה ריאתית, קרע בכבד, שבר באגן, שבר בקרסול ימין וכן, פגיעה בעמוד השדרה. עם קבלתו בוצעה אמבוליזציה של עורק גלוטאלי עקב דימום פעיל. בימים הראשונים לאשפוזו, הופיע שינוי במצב ההכרה, נערכה לתובע בדיקת CT מוח שלא הדגימה ממצא חריג ובהמשך, חזר התובע להכרתו, אך היה מבולבל בחלק מהזמן. התובע נותח ברגלו ובוצע שחזור סגור של השבר בשוק ובקרסול ימין, תוך שימוש בקיבוע חיצוני מסוג ILIZAROV. בהמשך, הועבר התובע למחלקה האורטופדית בבית החולים להמשך השגחה וטיפול ושוחרר ביום 10.4.2008 לביתו. ביום 14.4.2008 אושפז התובע פעם נוספת במחלקה הפנימית בבית החולים, בבדיקות שנערכו לו לא נמצאו ממצאים חדשים, למעט רמת נתרן נמוכה שטופלה ותוקנה, והוא שוחרר לביתו ביום 22.4.2008. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 16.7.2008, הורד המקבע החיצוני מרגלו, הרגל הושמה בסד והוא טופל בפיזיותרפיה. 7. כאמור, ד"ר אמיר גורי, המומחה בתחום א.א.ג. קבע בחוות דעתו מיום 18.3.2011, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה. ד"ר גורי פרט בחוות דעתו, כי התובע סובל ממחלות רקע של סכרת, יתר לחץ דם וכי עבר ניתוח ערמונית בשנת 1998. עוד ציין ד"ר גורי, כי התובע נפגע בשתי תאונות קודמות בשנים 1998 ו - 2006, אז נפגע בצווארו ובגבו אולם, הוא שלל בפניו בעיות אוזניים עובר לתאונה נשוא התביעה. התובע התלונן בפני ד"ר גורי על טנטון תמידי וירידה בשמיעה. בפרק הדיון והמסקנות, הדגיש ד"ר גורי כי התובע סבל מחבלות משמעותיות בראשו ופניו אולם, רק כשנתיים לאחר התאונה פנה לראשונה לרופא א.א.ג. בתלונה בדבר ליקוי שמיעה וטנטון. ד"ר גורי אישר, כי חבלת ראש וצוואר, ובפרט במצב של שבר בבסיס הגולגולת כבמקרה הנוכחי, עלולה לגרום לליקוי שמיעה בדרגות חומרה שונות ולטנטון. באשר לליקוי השמיעה אצל התובע, קבע המומחה כי הנ"ל סובל מנכות בשיעור של 20%, מתוכה יש לייחס מחצית למצבו הקודם עובר לתאונה. המומחה נימק קביעה זו לאור גילו של התובע, העובדה שפנה בתלונה ראשונה רק כשנתיים לאחר התאונה, מאחר ועבד שנים בתנאי רעש במחצבה וכן, נפגע פעמיים בעבר בתאונות דרכים בעמה"ש ובצווארו. ד"ר גורי לא שינה את חוות דעתו לאור שאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי הנתבעים ולא נתבקשה חקירתו. אמנם, לא הובאה בפני ראיה כלשהי לכך שהתובע התלונן עובר לתאונה על פגם בשמיעה. עם זאת, בשקלול הנתונים שעמדו בפני המומחה, כפי שפורט לעיל, קביעתו של המומחה בדבר מצב קודם אשר הוחמר כתוצאה מהתאונה, סבירה בעיני ואני מקבל אותה במלואה. אני קובע, אפוא, כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה, בתחום א.א.ג., הינה בשיעור של 10%. 8. ד"ר קליגמן בדק את התובע ביום 3.11.2010. ד"ר קליגמן מצא כי התובע סובל מהגבלות בתנועת קרסול רגל ימין, העולות כדי קישיון הקרסול במנח קבוע של 0 מעלות וקבע את נכותו בגין הפגיעה בקרסול בשיעור של 20%. ד"ר קליגמן מצא כי התובע סובל מהגבלה קלה בטווח התנועות של עמה"ש הצווארי וציין כי הממצאים הרנטגניים מצביעים על נזק ניווני מתקדם ומפושט, ללא עדות לשבר. המומחה קבע, כי נכותו של התובע בעמה"ש הצווארי הינה בשיעור של 10%. עם זאת, הדגיש ד"ר קליגמן, כי טרם התאונה התלונן התובע על בעיות בעמ"ש צווארי וצילומי הרנטגן הדגימו שינויים ניווניים מפושטים קשים, שללא ספק אינם קשורים לתאונה וסביר להניח שהם אחראים למרבית ההגבלה שנמצאה. ד"ר קליגמן שלל קשר בין הנזקים המתוארים על ידו לשתי התאונות הקודמות באשר לא אובחנו בעקבותיהן ממצאים משמעותיים. לאור נתונים אלו, קבע ד"ר קליגמן כי יש לייחס 2.5% מהנכות בעמה"ש הצווארי לתאונה נשוא התביעה. כאמור, בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, לאור נתונים נוספים שהוצגו בפניו, כי התאונה נשוא התביעה דנן אחראית לנכות בשיעור של 2% בלבד מכלל הנכות בגין הפגיעה בעמ"ש צווארי וכן, אחראית התאונה בשיעור של 50% בלבד מכלל הנכות בגין הפגיעה בעמ"ש המותני. באשר לפגיעותיו של התובע בעמ"ש המותני ובאגן, ציין המומחה כי הממצאים הקליניים הדגימו הגבלה קלה בתנועות עמה"ש המותני, ללא ממצא פתולוגי באגן ולכן, קבע את נכותו בגין פגימה זו בשיעור של 10%. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובע, אישר ד"ר קליגמן כי ללא קשר לגילו של התובע, אין ספק כי הנזק התפקודי כתוצאה מהתאונה הינו משמעותי ופוגע בתפקודו היום יומי. ד"ר קליגמן לא נחקר על חוות דעתו, ממצאיו ומסקנותיו המקצועיות לא נסתרו ולא מצאתי לסטות מהם. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בתחום האורטופדיה הינה, אפוא, בשיעור 26% במעוגל. 9. ד"ר בועז וולר, המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע בחוות דעתו מיום 28.1.2011, כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום זה. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ואף לא נשלחו אליו שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים. חוות הדעת לא נסתרה באופן כלשהו, הצדדים לא העלו בסיכומיהם טענה כלשהי בעניינה ולכן, אני קובע כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום הנוירולוגיה. 10. נכותו הרפואית הכוללת המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 33% במעוגל. אמנם, עובר לתאונה סבל התובע מיתר לחץ דם וסכרת (ראה סיכום אשפוז מיום 10.4.2008 וכן, סיכום אשפוז מיום 14.4.2008, שם נזכרו מחלות רקע של סכרת ויתר לחץ דם). עם זאת, על אף גילו, התובע היה עצמאי בתפקודו, הוא לא סבל ממגבלות אורטופדיות או מגבלות ממשיות אחרות. בעקבות התאונה השתנה מצבו הרפואי והתפקודי של התובע באופן ממשי ומאותה עת, הוא נזקק לעזרת צד שלישי, כפי שיפורט בהמשך. נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה 11. נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה נוגעים לשלושה ראשי נזק - עזרת צד שלישי, הוצאות וכאב וסבל. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד 12. התובע טען, כאמור, כי הוא גרוש וכי עובר לתאונה התגורר בביתו עם בתו נואל. כפי שפורט לעיל, עובר לתאונה סבל התובע מיתר לחץ וסכרת. עם זאת, על אף גילו, התובע היה עצמאי בתפקודו, הוא לא סבל ממגבלות אורטופדיות ולא הוכח בפני כי סבל ממגבלות ממשיות אחרות. 13. בתצהירו טען התובע כי לאחר התאונה ועקב פגיעתו, נאלצה נואל בתו לעזור לו בכל הפעולות השגרתיות וכי היא עזרה ועדיין עוזרת לו ברחצה, בהלבשה, באכילה ואף הולכת במקומו לקבל את קצבת הזקנה, מאחר והוא אינו מסוגל ללכת למרחקים. הנ"ל טען, כי לאחר התאונה, ובפרט בסמוך לאחריה, נאלצו ילדיו לעזוב את עיסוקיהם ונשארו להשגיח עליו, מאחר ונואל לא יכלה להרימו לבדה. נטען, כי בנו ג'ומעה נאלץ לעזוב את עבודתו בבית המטבחיים, על מנת לקחת אותו לטיפולים רפואיים, מאחר והיה נתון בכסא גלגלים. התובע טען, כי הוא אינו יכול לחיות לבד, ללא השגחה ועזרה של הילדים. עוד נטען, כי לאחר התאונה ניתנה לו עזרה על ידי מטפלת מהמוסד לביטוח לאומי אולם, שירותים אלו לא הספיקו והם הופסקו לאחר תקופה קצרה. 14. הבן ג'ומעה טען בתצהירו, כי עובר לתאונה עבד בבית מטבחיים והשתכר סך של 3,500 ₪ נטו מידי חודש. נטען, כי מאחר ואביו נזקק להשגחה רצופה לאחר התאונה, נאלץ ג'ומעה לעזוב את עבודתו ולטפל בו במשך 5 חדשים. עקב היעדרותו הממושכת, אבד את עבודתו. ב"כ התובע עתר בסיכומיו, תוך הפניה לתחשיב הנזק מטעמו, לחייב את הנתבעים בגין הפסד השתכרותו של הבן ג'ומעה בסך של 17,000 ₪. עיון בכתב התביעה מעלה, כי אמנם נטען שעקב הצורך בטיפול בו, נגרמו לבני משפחתו של התובע הפסדי השתכרות. עם זאת, בפרק הסעדים בכתב התביעה לא נדרש פיצוי בגין הפסדים אלו. יתירה מזאת, הגם שאני מקבל את הטענה כי בחדשים הראשונים לאחר התאונה נזקק התובע לעזרה צמודה שניתנה לו על ידי בני משפחתו, לא הוכח כי היה על הבן ג'ומעה לעזוב את מקום עבודתו עקב הצורך לטפל באביו וממילא, לא הוכח בפני כי פוטר בשל כך (מכתבו של המעסיק אינו קביל, מאחר והוא לא הובא לעדות כמי שמנסח את המכתב). 15. הבת נואל, ילידת 1963, רווקה ומתגוררת עם אביה. היא טענה כי בילדותה נפגעה בעינה, הפסיקה לימודיה והיא מתקיימת מהבטחת הכנסה. הנ"ל טענה בתצהירה, כי אביה התגרש מאימה בשנות ה - 80' ומאז היא דואגת למשק הבית, כאשר אביה נהג לעזור בכל דבר, חרף גילו. נטען, כי היה לה זמן לבקר את חברותיה, ללכת לטיפולים רפואיים וטיולים. נואל טענה, כי עובר לתאונה לא היתה צריכה לטפל באביה פיזית, מאחר והוא דאג לצרכיו. מאז התאונה, השתנו חייו והוא זקוק להשגחה שלה בת 24 שעות. נטען, כי לאחר התאונה ובמיוחד בתקופה הראשונה, עזרה לאביה בכל דבר, לרבות רחצה, אכילה ואפילו לשירותים לא יכול היה להכנס לבדו. הנ"ל הוסיפה וטענה, כי בעוד שעובר לתאונה היה אביה נייד ויצא מהבית לבקר חברים ואף השגיח על נכדיו, הרי שמאז התאונה הוא כמעט ואינו יוצא מהבית, הוא מתהלך עם מקל, סובל ממצבי רוח קשים וקשיי השמיעה שלו גורמים לבעיות תקשורת עם הסובבים אותו ולרוגז. 16. בחקירתו הנגדית, אשר התובע כי ילדיו, נואל וג'ומעה מתגוררים עימו. עם זאת, טען כי עובד לתאונה, נואל לא עזרה לו בדבר, היא לא בשלה, לא גיהצה, לא הגישה לו אוכל ולא ערכה קניות (עמ' 16, שואות 20 - 32 לפרוטוקול). דברים אלו נסתרו באופן ברור, הן בתצהירה של נואל, במסגרתו אשרה כי היא שדאגה למשק הבית והן בחקירתה הנגדית, אז אשרה כי אכן ניקתה את הבית, כיבסה ובשלה עבור התובע (עמ' 25, שורות 5 - 6 לפרוטוקול). הבן ג'ומעה, אשר אף הוא כי עובר לתאונה נואל ואחיותיו האחרות ניהלו את משק הבית, לרבות כביסה, ניקיון ובישול (עמ' 19 - 21 לפרוטוקול). 17. אף שהדבר לא נזכר בתצהיריהם, טענו התובע וילדיו, כי עובר לתאונה עבדה נואל במשק בית בבתים אחרים. נואל גם הוסיפה, כי התכוונה ללמוד גננות. טענות אלו, כאמור, לא נזכרו בתצהיריהם, הן הועלו לראשונה בחקירה הנגדית וממילא לא הוכחו. 18. לאחר התאונה אושפז התובע במשך כחודש בבית החולים. הוא נאלץ לעבור ניתוחים ורגלו קובעה בקיבוע חיצוני מסוג ELIZAROV. אמנם, במהלך תקופה זו מלא הצוות הרפואי בבית החולים את רב המטלות הנדרשות לצורך סיעודו של התובע. עם זאת, אני מקבל את הטענה לפיה, ילדיו של התובע, ובפרט נואל וג'ומעה, המתגוררים בביתו עד היום, היו צמודים אליו, השגיחו עליו וסעדו אותו רב שעות היום, לאור המצב הקשה בו היה שרוי. 19. התובע שוחרר לביתו ביום 22.4.2008 אולם, רגלו היתה מקובעת בקיבוע חיצוני עד ליום 16.7.2008 (אז הושמה רגלו בסד) והוא היה מרותק למיטתו ולאחר מכן, לכסא גלגלים. יש לזכור, כי התובע נפגע בתאונה גם באיברים אחרים וסבל משברים בחלקים שונים של גופו, לרבות שברים בגולגולת, בפנים ובאגן, וסביר להניח כי במשך מספר חדשים לאחר ששב לביתו, היה זקוק לעזרה צמודה. הצורך בעזרה צמודה באותה עת, אשר ניתנה לו על ידי ילדיו, עולה הן מהמסמכים הרפואיים והן מתעודת עובד הציבור (נ/1). עזרה זו באה לידי ביטוי בכל הפעולות היומיומיות, לרבות מעברים, רחצה, הלבשה, בישול ואכילה. טיפולי הפיזיוטרפיה ניתנו לו באותה עת בביתו. על פי הנתונים בהערכת התלות שנערכה לתובע ביום 12.5.2008, נזקק התובע באותה עת לעזרה צמודה. על פי הערכת התלות שנערכה לתובע ביום 24.9.2008, הרי שבאותו מועד כבר אכל לבדו אולם והיה מסוגל להתלבש, באופן חלקי, אולם ניכר כי באותה עת עדיין היה זקוק לעזרה ברב הפעולות היום יומיות. על פי הערכת התלות שנערכה לתובע ביום 25.5.2009, נמצא כי מצבו השתפר, הוא התהלך בצליעה בעזרת מקל אולם, עדיין נזקק לעזרה לחלק מפעולות הרחצה וההלבשה, למשל. ממצאי הערכת התלות שנערכה לתובע ביום 21.11.2009 היו דומים. התובע טען אז, כי בלילה הוא נאלץ להטיל מימיו לבקבוק, אשר ילדיו מרוקנים בבקר. בהמשך, נערכה לתובע הערכת תלות נוספת ביום 21.4.2010, בעקבותיה בוטלה זכאותו לעזרה. 20. על פי תעודת עובד הציבור של מנהלת מחלקת הסיעוד בסניף כרמיאל של המוסד לביטוח לאומי (נ/1), נקבעה זכאותו הזמנית של התובע לעזרה של 16 שעות שבועיות בביתו, החל מיום 1.6.2008 ועד ליום 1.12.2008. החל ממועד זה ועד ליום 31.5.2010 היה זכאי התובע לעזרה בת 9.75 שעות שבועיות בביתו. החל מיום 1.6.2010 בוטלה זכאותו של התובע לעזרה, לאחר ביקור בית שנערך אצלו. חרף פניות של התובע למוסד לביטוח לאומי לצורך חידוש זכאותו לעזרה, נדחו תביעותיו. 21. עצם ביטול זכאותו של התובע לקבלת עזרה מהמוסד לביטוח לאומי, אין בה כמובן כדי לאיין זכותו לפיצוי בגין עזרה לצד שלישי, אף כי יש בטופסי הערכות התלות שבוצעו לתובע משום אינדיקציה לכך שמצבו השתפר עם הזמן. 22. הגם שהתובע זקוק כיום לעזרה בחלק מהפעולות היומיות, הרי שהטענה כאילו הוא זקוק לעזרה צמודה במשך כל היום, אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שהוגש על ידי הצדדים, חוות דעת המומחים ותעודת עובד הציבור (נ/1). יש לקחת בחשבון, שחלק בלתי מבוטל מהעזרה שניתנה לתובע לאחר התאונה, קרי - ניקיון הבית, קניות בישול, כביסה וגיהוץ - ניתנה לו גם קודם לכן, אם על ידי נואל ואחיותיה ואם על ידי הבן ג'ומעה. במובן זה, ברור כי התנהלות משק הבית לא השתנתה בהרבה עקב התאונה וסביר להניח כי היה מקבל את אותה עזרה בהמשך, גם אילולא התאונה. אותה עזרה כללית בניהול משק הבית אשר ניתנה לתובע עובר לתאונה, הפכה בתקופה הראשונה שלאחר התאונה לאינטנסיבית והצריכה השגחה צמודה. בהמשך, השתפר מצבו של התובע והוא נזקק לעזרה חלקית בלבד. עם זאת, אף שעובר לתאונה, עת היה התובע עצמאי, הוא זכה לעזרה של נואל בבית ואף שסביר כי אותה עזרה היתה ניתנת לו גם בהמשך, אינני סבור כי הנתבעים זכאים ליהנות מפרי עמלה, מעת שהדבר הפך לכורח, ובאופן אינטנסיבי יותר. מנגד, יש גם לקחת בחשבון, שעם חלוף השנים והתבגרותו, נזקק התובע מטבע הדברים לעזרה בפעולות בהן היה עצמאי בעבר. 23. במשך תקופה בת כשנה קבל התובע עזרה בת מספר שעות שבועיות באמצעות המוסד לביטוח לאומי. עזרה זו לא הספיקה ועיקר הטיפול בתובע מאז התאונה, לאורך השנים האחרונות, ניתן על ידי ילדיו של התובע, ובפרט נואל וג'ומעה. אעיר בעניין זה, כי התרשמתי שבני המשפחה ובפרט נואל וג'ומעה שהעידו במשפט, קשורים לאביהם, חרדים לגורלו והם טיפלו בו במסירות לאורך השנים מאז התאונה. התובע לא הוציאה הוצאות בעין לצורך עזרת צד שלישי. עם זאת, נקבע בפסיקה, כי גם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע, משהוכח כי הוא זקוק לעזרה בשל מצבו הרפואי וזו היתה מוצדקת וחרגה מעזרה רגילה, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הנפגע על העזרה שקבל ממשפחתו (ראה בעניין זה ע"א 836/76 אליהו סעדה נגד משה חמדי, פ"ד לג(1), 589, 609 - 610, ע"א 2115/93 בורוקוב נגד אלעזר (12.1.1995) וע"א 5774/95 שכטר נגד כץ (19.11.1997). העזרה שקבל התובע מבני משפחתו לאחר התאונה חרגה באופן ברור מעזרה רגילה. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי גם בגין העזרה שניתנה לו על ידי בני משפחתו. 24. בנסיבות העניין, בשקלול הראיות שהובאו בפני עולה, כי התובע אינו זקוק כיום להשגחה צמודה או לעזרה צמודה שתינתן לו בכל שעות היום, אלא, לעזרה חלקית בלבד. אני מעריך את עלות העזרה החדשית שניתנה לתובע במשך התקופה מאז ארוע התאונה ועד לסוף חודש נובמבר 2008 (סה"כ 8 חדשים, כולל החודש בו אושפז בבית החולים), בערכי היום, בסך של 3,500 ₪, ובסה"כ 28,000 ₪. החל מחודש דצמבר 2008 ובמשך ששה חדשים נוספים, עד לסוף חודש מאי 2009, יוערך סכום הפיצוי החודשי המגיע לתובע בגין עזרת צד שלישי עקב פגיעתו בתאונה, בערכי היום, בסך של 2,000 ₪, ובסה"כ 12,000 ש"ח. החל מחודש יוני 2009 ואילך, יוערך סכום הפיצוי החודשי המגיע לתובע בגין עזרת צד שלישי עקב פגיעתו בתאונה, בערכי היום, בסך של 1,000 ₪. לפיכך, בגין התקופה שמחדש מאי 2010 ועד היום (53 חדשים), זכאי התובע לפיצוי בסך של 53,000 ₪. סכום הפיצוי המהוון המגיע לתובע בגין עזרת צד שלישי לעתיד, על פי תוחלת חיים של 80 שנים, על בסיס לוחות סטטיסטיים, מגיע לסך של 34,386 ₪. 25. סיכומה של נקודה זו, עקב פגיעתו בתאונה, זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, בסך של 127,386 ₪. הוצאות 26. התובע עתר לפצותו בסך של 4,250 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לו עקב נסיעות לטיפולים רפואיים ורכישת אביזרים רפואיים. בנוסף, התובע ביקש בתחשיב הנזק, אליו הפנה בא כוחו בסיכומיו, לפצותו בסך של 50,000 ₪ בגין הוצאות, לרבות הוצאות ניידות לעבר וכן, סך של 100,000 ₪ לעתיד. התובע צרף לתחשיבו קבלות בסך של כ - 2,600 ₪. 27. צרכי הניידות של נפגע אשר מצדיקים פסיקת פיצוי, נוגעים להוצאות שעליו להוציא עקב המגבלות שנגרמו, בין אם מדובר בצרכים רפואיים להם נדרש ובין אם מדובר במטרות אחרות. לאור מצבו הרפואי והטיפולים והבדיקות להן נזקק בעקבות התאונה, סביר להניח כי הוציא הוצאות בגין נסיעות מוגברות. מחד, אני סבור כי המגבלה ממנה סובל התובע ברגלו, בגילו המתקדם, מקשה עליו בהתניידות וסביר להניח כי מאז התאונה, הוא נאלץ להוציא הוצאות מוגברות בגין נסיעות. מאידך, לא הוכח בפני, כי התובע ממשיך לקבל טיפולים רפואיים אינטנסיביים היום ועל פי עדותה של הבת נואל, כמו גם נ/1, הרי שהוא ממעט לצאת מביתו ובנוסף, שניים מילדיו הבגירים מתגוררים עימו. 28. באשר להוצאות הרפואיות, הרי שאלו מכוסות, רובן ככולן, בסל הבריאות ולכן, הוא אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה, למעט הוצאות ההשתתפות העצמית, בהתאם לקבלות שהציג. 29. בנסיבות העניין, לאור שקלול הנתונים שהוצגו בפני, אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאותיו, לעבר ולעתיד. כאב וסבל 30. התובע הינו יליד 2.9.1936 ובמועד התאונה נשוא התביעה היה בן 72 שנים. 31. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 33% והוא אושפז למשך 28 ימים. התובע זכאי, אפוא, לפיצוי בסך של 48,567 ₪ בגין כאב וסבל. ניכויים 32. בהתאם לתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבעים (נ/1) וכפי שפורט לעיל, נקבעה זכאותו של התובע לגמלת סיעוד במשך תקופה מסויימת, שניתנה לו באמצעות עזרה שקבל מחברת סיעוד. התשלומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי לחברת הסיעוד הסתכמו לסך של 49,537 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה, עומד כיום על סך של 58,921 ₪ ויש לנכותו מסכום הפיצוי. 33. נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה מסתכמים, אפוא, לסך של 185,953 ש"ח. מתוך הסכום הנ"ל, יש לנכות סך של 58,921 ש"ח בגין גמלת הסיעוד, כמפורט לעיל. לפיכך, על הנתבעים לפצות את התובע בסך של 127,032 ש"ח. סיכום 34. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 127,032 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע את אגרת התביעה (בשערוך) וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. תאונת דרכים