רגל נמחצה בין קיר הבטון של המפעל למלגזה ונפגעה בצורה קשה

רגלו נמחצה בין קיר הבטון של המפעל למלגזה ונפגעה בצורה קשה. התובע נפגע גם בגבו.

נטען גם בכתב התביעה כי התובע הועסק ע"י הנתבעת מס' 1, חברת כוח אדם, זאת במפעלה של הנתבעת מס' 2, חברה לייצור חומרי צבע והיה נתון להוראות והנחיות הנתבעת מס' 2.

נטען בכתב התביעה כי התאונה אירעה עקב רשלנות הנתבעות 1 ו-2 ו/או עובדיהן או שלוחיהן, רשלנות אשר מתבטאת באי אספקת מקום עבודה בטוח, באי מתן הדרכה מספקת, בהנהגת שיטת עבודה מסוכנת, באי נקיטת אמצעי זהירות מספקים, באי העסקת עובדים מקצועיים ומוכשרים וכן כהנה וכהנה, וכן בנוסף בהפרת חובות חקוקות המעוגנות בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל – 1970 והתקנות אשר מכוחה.

התובע, יליד 10.10.88, טען כי עובר לתאונה היה בריא בגופו ובנפשו ושכרו היה כ-4,300 ₪ וכי בעקבות התאונה ובגינה הוא טרם חזר לאיתנו וטרם חזר לעבודה כלשהיא.

התובע טען כי בעקבות התאונה הובהל לביה"ח נהריה שם התגלה אצלו פצע רציני בקרסול וכף רגל שמאל כך שכף רגלו הושמה בסד גבס.

התובע טען כי עבר ניתוחים בביה"ח, עבר ממחלקה אורתופדית למחלקת כירורגיה פלסטית ושוחרר לביתו למנוחה ולהמשך מעקב וטיפול רפואי ביום 17.7.07, היינו לאחר כ-21 ימי אישפוז.

התובע הוסיף וטען כי התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, אשר קבע לו נכות זמנית בשיעור של 15% מיום 1.4.08 ועד יום 30.6.08 ולפני כן נקבעו לו תקופות אי כושר ונכויות זמניות יותר גבוהות.

התובע טען בכתב התביעה כי נגרמה לו נכות לצמיתות ושמר לעצמו הזכות להגיש חוות דעת רפואית לכשמצבו הכלכלי יאפשר זאת.

התובע טען לנזקים מיוחדים בהיקף של 97,482 ₪, הכוללים הפסד הכנסה בעבר, עזרת צד ג' בתקופת האשפוז וגם לאחריה, נסיעות וכו'.

כמו כן טען התובע לנזקים כלליים כפי שיוכחו בביהמ"ש.

לכתב התביעה צורף סיכום האישפוז של התובע בעקבות התאונה.

הגנת הנתבעות והודעת צד שלישי שנשלחה ע"י הנתבעת מס' 2 נגד הנתבעת מס' 1 והמבטחת שלה.

2. הנתבעת מס' 1 הגישה כתב הגנה אשר בו הכחישה את כל פרטי החיוב המיוחסים לה.

הנתבעת מס' 1 ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף בהעדר עילת תביעה לרבות בגין שיהוי ניכר וכן טענה שמדובר בתאונת דרכים כך שדין כתב התביעה להידחות על הסף נגדה לאור "ייחוד העילה" אשר בחוק הפלת"ד.

כן ביקשה הנתבעת מס' 1 לדחות את התביעה נגדה לאור כך שהיא לא ביצעה כל עוולה או הפרת הסכם שתחוב עליהם.

כן טענה הנתבעת מס' 1 כי הנזקים הנטענים ע"י התובע הינם מנופחים ומוגזמים וכי בכל מקרה יש לזקוף לחובתו רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

3. גם הנתבעת מס' 2, חברת טמבור, הכחישה את פרטי החיוב המיוחסים בכתב התביעה. גם היא טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף בהעדר עילה או יריבות ובכל מקרה טענה כי התאונה אירעה עקב רשלנות או חוסר זהירות מצד התובע אשר בין היתר הוציא את רגלו מחוץ למלגזה בניגוד להוראות.

לחילופין ביקשה הנתבעת מס' 2 לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת בשיעור מירבי.

בכל מקרה טענה הנתבעת מס' 2 כי לא נגרמו לתובע כל נזקים או שנזקיו הינם מינוריים וכי יש לנכות מאותם נזקים כל התגמולים וההטבות אותם קיבל התובע מכל גורם בגין התאונה.

4. הנתבעת מס' 2 גם שלחה הודעה צד שלישי נגד הנתבעת מס' 1 והמבטחת שלה - חברת הביטוח הראל בה טענה כי הנתבעת מס' 1 הינה חברת כוח אדם כאשר בין הצדדים נערך הסכם על פיו האחרונה התחייבה לשפות את טמבור בכל נזק שייגרם לעובדיה וכן גם התחייבה לבצע ביטוח מעבידים. כן טענה הנתבעת מס' 2 כי חברת הראל הנפיקה פוליסת ביטוח אחריות מעבידים שמספרה 61000228107 אשר המבוטח בה היא גם הנתבעת מס' 2 כך שמחובת חברת הראל לשאת בכל הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה נשוא התובענה, ככל שיוכחו עילת תביעה ונזקים.

הגנת הצד השלישי:

5. הצד השלישי הגיש כתב הגנה אשר בו ביקשו לדחות את הודעת צד השלישי, זאת בהיעדר עילה. הצד השלישי טענו כי ההסכם הנטען אינו רלוונטי ליום אירוע התאונה וכי אין בו כל חובת שיפוי.

כן טען הצד השלישי כי אין כל כיסוי ביטוחי של הנתבעת מס' 2 אצלה.

מכאן ביקש הצד השלישי לדחות את הודעת הצד השלישי על כל מרכיביה.




ראיות הצדדים:

6. מטעם התובע: הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו אשר בו חזר על הנטען בכתב התביעה עם שינוי שהוא נהג בקרונית חשמלית שאין בה בלמים, ולא במלגזה, כאשר עבר הדרכה קצרה ולא מספקת של יום אחד והתאונה היתה כחלוף שישה ימים מיום התחלת העבודה אצל הנתבעות.

התובע סיפר על פגיעתו הקשה, על אשפוזו הממושך בבית החולים, על הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל, על נסיונותיו למצוא ולהשתלב בעבודה אך ללא הצלחה כאשר גם סיפר כי סיים לימודים תיכוניים, התנדב לשירות צבאי לתקופה של כחצי שנה וכי היה בגיל 19 בעת אירוע התאונה וגם היה שחקן כדורגל לפני התאונה.

לתצהיר התובע צורפו מסמכים רפואיים, מסמכי מל"ל, טיפולי פיזיוטרפיה, אישורי מחלה, תלושי שכר ופרוטוקולים של ועדות רפואיות.

כן הוגש מטעם התובע תצהיר אמו הגב' חוריה מלחם אשר סיפרה כי שהתה עם התובע בבית החולים לכל תקופת אשפוזו וגם לאחר שחרורו המשיכה להושיט לו עזרה כאשר חלק לא מבוטל מהתקופה היה מרותק למיטה וכי עזרתה המוגברת לבנה הופסקה אך לפני כחצי שנה מיום מתן התצהיר (יום 28/4/12), כי בנה היה שחקן כדורגל אך בעקבות התאונה הוא הפסיק להיות כך כאשר הוא נזקק לנעליים מיוחדות וגם סובל מתחושות קור.

מטעם הנתבעת מס' 2: הוגש תצהירו של צבי אסולין בו נמסר כי התובע הועסק במפעל טמבור על פי הסכם התקשרות בין חב' טמבור לבין הנתבעת מס' 1, חברת כוח אדם כאשר על פי אותו הסכם, התחייבה הנתבעת מס' 1 לפצות ולשפות טמבור בגין כל תביעה ו/או דרישה של כל אחד מהעובדים שהיא סיפקה לטמבור והתובע הינו בכללם.

כן נמסר בתצהיר כי התובע נהג בקרונית חשמלית ולא במלגזה.

כן טען המצהיר כי התובע קיבל הדרכה והכשרה מתאימות וראויות לרבות איסור הוצאת רגל מאותה קרונית חשמלית.

לתצהיר הנ"ל צורף הסכם ההתקשרות עם הנתבעת מס' 1 וכן טופס ההדרכה עליו חתום התובע לרבות רשימת פוליסת ביטוח של הראל.

כן הוגשו מטעם הנתבעים תעודות עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעורי נכות זמניות, דמי פגיעה ותגמולים ששולמו לתובע בגין הפגיעה בכף רגלו השמאלית.

התובע ואמו נחקרו על תוכן תצהיריהם כנ"ל כאשר במהלך העדות הוגשו תמונות צבעוניות של התובע (ת/3 – 6) אשר באו להמחיש חומרת הפגיעה שהיתה לתובע.

כן במהלך העדות התובע חשף את רגלו השמאלית הנפגעת והיה ניתן להבחין בשתי צלקות לאורך כף הרגל.

ב"כ התובע ויתר על חקירת העד מטעם הנתבעים כפוף לבקשתו להתעלם מדו"ח חוקר אשר אינו חתום והוא מהווה עדות שמיעה ועורכו לא הובא למתן עדות.

דיון והכרעה:

עובדות ונתונים בסיסיים שאינם שנויים במחלוקת:

7. התובע יליד 10/10/88, תושב כפר מכר, סיים לימודים תיכוניים, התנדב לשירות בצה"ל אף שהינו פטור מכך ועקב חוסר התאקלמות הוא שוחרר משירותו הצבאי, כאשר פנה לנתבעת מספר 1, חברת כוח אדם, אשר קלטה אותו לעבודה והפנתה אותו לעבוד במפעל הנתבעת מס' 2 כאשר קיבל הדרכה במהלך יום עבודה אחד, אף הוחתם על טופס ההדרכה, הועסק, בין היתר כנהג קרונית חשמלית וכחלוף כ- 6 ימי עבודה, ביום 26/6/07, הוא נהג באותה קרונית לשם סידור משטח צבע כאשר אותה קרונית החליקה ורגלו השמאלית , אשר היתה מחוץ לאותה קרונית, נפגעה ונמחצה בין הקרונית לבין קיר בטון הקיים במקום והוא נפגע קשות.

לעניין חומרת הפגיעה בכף רגל שמאל אין לי אלא להפנות לסיכומי המחלה של בית החולים, לעצם העובדה שאושפז שם נמשךלתקופה של 21 יום וכן לתמונות ת/3 עד ת/6, כאשר רואים בהן כי נגרמו לתובע שני פצעים ארוכים וגם עמוקים, למעשה הכף נחתכה לעומק של כשלושה ס"מ, כאשר, לאחר מכן וחרף ניתוחי האיחוי, נותרו לתובע שתי צלקות ארוכות באותה כף רגל שמאלית.

נסיבות אירוע תאונת העבודה:

8. דומה כי הצדדים זנחו בסיכומיהם את הטענה שהועלתה בכתבי בי-דין כי המדובר הוא גם בתאונת דרכים ובצדק הם עשו כן.

עולה מהראיות אשר הובאו בפני בית המשפט כי מדובר בקרונית חשמלית, המונעת בכוח החשמל ויעודה הוא ביצוע עבודות הסדרת משטחים ואריזתם.

אותה "קרונית" אינה עונה על הגדרת רכב אשר בסעיף 1 לחוק הפלת"ד וגם לא לאף אחד מהחזקות המרבות אשר באותו סעיף.

9. בעניין נסיבות אירוע התאונה אין לנו אלא את גרסתו של התובע, על גווניה השונים, כפי שנמסרה בשלבים השונים של הזמנים.

אציין כי דו"ח החוקר אשר צורף לתצהיר מטעם הנתבעת מס' 2 אינו קביל, הואיל ועורכו לא הובא למתן עדות וכן כל כולו עדות מפי השמועה.

אינני סבור כי נמסרו גרסאות סותרות של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה כאשר אין חולקין כי הוא נפגע עת רכב על הקרונית לשם ביצוע עבודתו – אריזת משטחים.

בבית החולים הוא מסר כי נחבל ממלגזה, כאשר אין מצופה כי שם, גם לאור פגיעתו הקשה, ימסור פרטים לגבי החלקה וכו'.



בכתב התביעה נמסר כי המלגזה החליקה על רצפה רטובה ומלוכלכת.
בהודעה למל"ל מסר כי הקרונית החליקה.
בתצהיר תשובות לשאלון מסר כי הקרונית החליקה.
בתצהיר עדות ראשית ראשון מסר כי הקרונית החליקה.
בתצהיר עדות ראשית נוסף טען כי הקרונית החליקה עקב נוזל שהצטבר במקום.


הנה כי כן החוט השני המקשר בין שלל הודעותיו של התובע הוא כי הוא נהג בקרונית ושהיא החליקה תוך כדי עבודה כך שרגלו נמחצה בין הקרונית לבין קיר בטון שהיה במקום.

עצם הגדרת אותו כלי בו נהג, פעם כמלגזה ופעם כקרונית, אין בה כדי להיות בעוכריו. גם אנשים יותר מלומדים ויותר מתמצאים בשפה העברית יכולים לחטוא באותה הגדרה.

כן באם פעם הזכיר כי סתם הקרונית חליקה ופעם אחרת הוסיף וציין כי ההחלקה הינה עקב נוזל או רטיבות אשר על הרצפה, גם בכך אין כדי לגרום לדחיית גרסתו.

התובע נחקר ומסר בפני בית המשפט, נתן תשובות, גם כאלה שהיו לא לטובתו ובהחלט ניתן לומר כי יש מקום לאמץ את גירסתו כי הוא נהג בקרונית , תוך כדי הכנת משטחים וכי הקרונית החליקה עקב נוזל או רטיבות של הרצפה.

הינני אף בדעה כי אף אם לא היה נוזל על הרצפה – עדיין אין בכך כל רבותא לנתבעות הואיל ועצם פגיעתו של התובע יש בה כדי להראות כי התאונה היתה עקב התחלקות הקרונית או אובדן שליטה בה ואין מקום להניח כי הדבר, ההחלקה, נעשה מרצון או במכוון על ידי התובע.

נזכור, כפי שתואר על ידי התובע, כי המדובר הוא בכלי לא קל, אף כבד הוא, המונע בכוח החשמל, אין בו בלמים וכי ניתן לעוצרו, מן הסתם לא מיידית, על ידי הרפייה מדוושת ההפעלה וכן במקביל על ידי חילוף מהלך לאחור.

לפיכך ניתן לקבוע כי מדובר בכלי מסוכן ולא בטיחותי.

כן על פי גרסת התובע, ואין בילתה, גלגליה של הקרונית אינם מחוספסים והרצפה שם הינה מבטון, חלקה ולא מחוספסת.

לפיכך, יש לקבוע כי התאונה אירעה שלא ברשלנותו של התובע. במיוחד הדברים אמורים כאשר מדובר בעובד חדש, צעיר כבן 19 שנים, שהתקבל לעבודה במקום אך לפני מספר ימים וההדרכה שניתנה לו על ידי האחראים במקום, נעשתה אך יומיים לפני אירוע התאונה (ביום 24/6/07) וכאשר נותן הדרכה מר בן דוד משיח כלל לא הובא למתן עדות.

אין להוציא מכלל אפשרות כי אותה הדרכה התמצתה אך במסירת אותם דברים כפי שהתובע אישרם בחתימת ידו.

הנני סבור, גם לאור מכלול הנתונים וההנחיות, שאותה הדרכה ואותו טופס הדרכה אין בו כדי לצאת לידי חובת המעביד להדריך את העובד כנדרש, בין היתר על ידי שימוש מעשי בקרונית בלווית מפקח או עובד מנוסה אחר.

עולה כי מדובר בכלי המפתח מהירות, אין לו בלמים ועצירתו הינה אך בשתי פעולות משולבות; הרמת הרגל מהדוושה ושילוב למהלך הפוך.

לפיכך, "חטא" המעביד כאשר הפקיד בידי התובע כלי מסוכן, מבלי שהדריכו כיאות. אם נוסיף לכך שהנני מאמץ את גרסת התובע, לפיה, הוא איבד השליטה בקרונית עקב חומר מחליק על משטח ההליכה כאשר רגלו הוצאה ממסגרת הקרונית ספונטנית ועל מנת למנוע פגיעת הקרונית בקיר, ולא היתה דרך אחרת לעשות כן, יוצא כי המעביד ביצע עוולת רשלנות כלפי התובע כאשר למיותר להזכיר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שיש למעביד כלפי עובדיו בעצם הדרכתם, אספקת שיטת עבודה בטוחה לו וכן מניעת כל סכנה מיותרת ולא מתחייבת מהם.

כן הנני סבור, גם לאור גילו הצעיר וכן גם לאורך כך שמדובר בעובד חדש, בעל וותק של מספר ימי עבודה אצל המעביד, ואולי אך יום עבודה אחד על הקרונית, שאין לזקוף לחובתו רשלנות תורמת כלשהי.

הנזקים שנגרמו לתובע:

10. פגיעתו הקשה של התובע תוארה עוד לפני כן. בגין התאונה הוא איבד הכרה והובהל לבית החולים עם שני קרעים עמוקים בכף רגלו השמאלית, דבר אשר הצריך אשפוזו לתקופה מצטברת של 21 ימים, תוך כדי ביצוע שני ניתוחים לשם איחוי הקרעים כאשר תחילה אושפז במחלקה האורתופדית ולאחר מכן במחלקה הכירורגיה פלסטית.

מבית החולים שוחרר התובע למנוחה שלמה של שבועיים וכן להמשך טיפול ומעקב רפואי.

עולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו, כי התובע נזקק להמון טיפולים רפואיים וגם לטיפולי פיזיותרפיה רבים.

המל"ל הכיר לתובע תקופת אי כושר מלאה לחודשיים ולאחר מכן קבע לו נכות זמנית בשיעור של 25% עד ליום 31/3/08 ו- 15% עד ליום 30/6/08.

לאחר מכן נקבעה דרגת נכות התובע על ידי המל"ל בשיעור של 0%.

התובע לא הביא חוות דעת רפואית כלשהי לפיה יש לו נכות כלשהי כך שנקודת המוצא היא כי נכותו לאחר יום 30/6/08, היא בשיעור 0% כקביעת המל"ל. התובע מסר כי לא עבד, בגין התאונה תקופה של שנתיים. גם לאחר מכן ניסה את מזלו בכל מיני עבודות פיזיות אחרות, אך לא יכל להתמיד בהן כך שהוא פוטר או התפטר. גם עבודה נוספת כחלוף מספר שנים מיום התאונה הופסקה עקב מגבלות פגיעתו לטענתו. כן מסר התובע כי עובר לתאונה היה שחקן כדורגל וכי לאחר מכן הפסיק להיות כן וכי הוא נאלץ לנעול נעלים מיוחדות מסוג קרוקס ובנדון יש בהחלט מקום לתת אמון בגרסתו זו.

כן מסר התובע, ודבריו נתמכו על ידי עדות אמו, כי בתקופת האשפוז, כמו גם לאחר מכן היה מרותק למיטה וגם לאחר מכן הוא נעזר באופן צמוד באמו אשר הוציאה גם כספים עבור נסיעות.

אין מקום להכיר לתובע בכל תקופת אי כושר הנטענת על ידו. באם הוא לא חזר לעבודה וגם כיום לא מצליח למצוא עבודה אין לזקוף את הדבר לפגיעתו נשוא התובענה כי אם אך אולי למר גורלו ולסיבות אחרות.

כן יש מקום להכיר לתובע תקופת אי כושר מלאה, מעבר לקביעת המל"ל. זאת לאור חומרת הפגיעה כפי שתוארה וכן מהות הפגיעה ברגל, כאשר העבודה האפשרית מבחינתו של התובע היתה אך עבודה פיזית או עבודות שמירה.

הנני בדעה שיש להכיר לתובע תקופת אי כושר מלאה, בגין התאונה עד לסוף תקופת השיעור הזמני של הנכות שהיא יום 30/6/08 היינו תקופה של 12 חודש. כן יש לקבוע את שכרו המשוער של התובע לאותה תקופה לסך של 5,500 ₪ לחודש נכון להיום.

כן יש מקום לפסוק לתובע עבור כאב וסבל, גם לאור חומרת הפגיעה וגם לאור הצלקות שנותרו בכף רגלו, ביד רחבה.

כן יש להכיר לתובע בהוצאות נסיעות עבורו ועבור אמו. גם לפסוק לו על דרך האומדנה עבור עזרת צד ג' וכן עבור נעליים מיוחדות להן הוא נזקק.

לסיכום, יש לקבוע כי נזקיו של התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:



66,000 ₪ - (5500/12) הפסד הכנסה בתקופת העבר.
50,000 ₪ - עבור כאב וסבל.
10,000 ₪ - עבור עזרת צד ג'.
5,000 ₪ - עבור נסיעות והוצאות שונות.
5,000 ₪ - עבור נעליים מיוחדות.
136,000 ₪ ס"הכ נזקים , בניכוי -
37,042 ₪ - תגמולי מל"ל ששולמו.
98,958 ₪ - יתרת פיצויים המגיעים לתובע .




חלוקת האחריות בין הנתבעות וגורל ההודעה לצד שלישי:

11. ברור כי הנתבעת מס' 1 שהינה חברת כוח אדם הינה אך המעבידה הפורמלית של התובע כאשר התובע היה תחת שליטת הנתבעת, יהיה נתון למרותה ומחויב לבצע את הוראותיה כאשר גם היא זאת שהיתה אמורה לנקוט באמצעי הזהירות על מנת למנוע כל סכנה אפשרית מעובדיה והתובע ביניהם.

בנסיבות, גם כפי שהדבר השתרש בפסיקה, יש לחלק את האחריות כך שיש לזקוף לחובת הנתבעת מס' 1 חברת כוח האדם, אחריות לתאונה בשיעור של 20% ולחובת הנתבעת מס' 2 המעסיקה בפועל, שיעור של 80%.

12. כן יש מקום לאמץ את פרשנותה ועמדתה של הנתבעת מס' 1 להסכם ההתקשרות בין שני הצדדים. מדובר בהסכם התקשרות על פיו הנתבעת מס' 1 התחייבה לספק לנתבעת מס' 2 ולצרכיה כוח אדם - עובדים.

חובת השיפוי אשר בסעיף 4 להסכם ההתקשרות מתייחס אך לעניין תביעות העובדים בעניין שכר עבודה ותנאים סוציאליים וכו' ואין בין אלה לחובת הפיצוי לפי פקודת הנזיקין ולא כלום.

באם הנתבעת מס' 2 ביקשה להטיל על הנתבעת מס' 1 גם חובת הפיצוי לפי פקודת הנזיקין, מן הסתם היא היתה מוצאת את הניסוח המתאים לכך.

ולעניין התחייבות הנתבעת לבטח את עובדיה בביטוח חבות מעבידים אשר בסעיף 5 להתקשרות: יש לקרוא את הכתובים כמות שהם היינו:

"איי.אס.אס (הנתבעת מס' 1 ---) מתחייבת לבטח את עובדיה בביטוח חבות מעבידים וביטוח צד ג'".

החובה של הנתבעת מס' 1 היא לבטח את עובדיה בביטוח חבות עובדים ולא גם את הנתבעת מס' 2.

ואכן עיון ברשימת הביטוח של הראל, המבטחת של הנתבעת מס' 1, עולה כי הוא ביטחה את הנתבעת מס' 1 כאשר מקרא רשימת הביטוח אין בו כדי ללמד כי הביטוח חל גם על הנתבעת מס' 2. גם תיאור הפירמות המבוטחות באותה רשימה, אינו כולל את הנתבעת מס' 1 וגם מהות עיסקה של הנתבעת מס' 2, העוסקת בייצור צבע, אינו מתאים לתיאור עיסוק החברות שבוטחו באותה רשימת ביטוח.

מכאן דין הודעת צד שלישי להידחות.

התוצאה:

13. התובענה מתקבלת במובן זה שהנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 98,958 ₪ כאשר הסכום יתחלק ביניהן, בחיובים נפרדים, כדלקמן:



20% ישולם ע"י הנתבעת מס' 1.




80% ישולמו ע"י הנתבעת מס' 2.


הנתבעות תשלמנה לתובע גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% באופן יחסי כנ"ל.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

הודעת צד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה ממלגזה

  2. התהפכות מלגזה

  3. בעלות על מלגזה

  4. מחיצת רגל עם מלגזה

  5. בעיות גב נהג מלגזה

  6. תאונה לאחר ירידה ממלגזה

  7. מעיכת כף רגל עם מלגזה

  8. תאונת עבודה תיקון מלגזה - תאונת דרכים

  9. תאונת דרכים בזמן תיקון מלגזה

  10. פגיעת מלגזה - תאונת מלגזה - תאונת דרכים

  11. פיצויים על תאונת עבודה עם מלגזה

  12. הכרה בתאונה עם מלגזה כתאונת דרכים

  13. שלילה על סוג מסוים של רכב - מלגזה, משאית וכו'

  14. נפילה בגלל איבוד את שיווי המשקל בניסיון לרדת מהמלגזה

  15. רגל נמחצה בין קיר הבטון של המפעל למלגזה ונפגעה בצורה קשה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון