בתביעה כספית בגין ביצוע עבודות גבס וצבע עבור הנתבעות נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים: התובע הינו קבלן לעבודות גבס, תקרות אקוסטיות וצבע, ובחודש 03/2002 התקשר עם הנתבעות בהסכם לביצוע עבודות גבס וצבע במכרז בו זכתה הנתבעת 1 להקמת מבנה בפרויקט בשם מידע-טק 2000 עבור עיריית נהריה. על אף שהזכייה במכרז היתה של הנתבעת 1 ולא של הנתבעת 2, אין חולק כי ההתקשרות עם התובע נעשתה ע"י שתי הנתבעות יחד, בהיותן חברות קשורות שלהן בעל מניות משותף. התובע החל בביצוע העבודות ביום 25.3.2002 והגיש לנתבעות מידי חודש, אם כי לא באותו יום בחודש, חשבון חלקי עבור העבודות שביצע, והנתבעות בתורן ביצעו בדיקות של הגורמים המקצועיים מטעמן ושילמו לו את הסכום שאושר לאחר בדיקה, בניכוי 10% מכל חשבון מאושר בגין ערבות טיב. כך נמשך העניין 6 חודשים, והנתבעות אישור לתובע 6 חשבונות חלקיים, עד לחשבון חלקי 6 שאושר בחודש 9/02 ואשר מתייחס לעבודות שבוצעו בחודש 8/02. ואולם, החל מחודש 10/02 התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לחשבון חלקי 7 המתייחס לעבודות שבוצעו בחודש 09/02, וזאת לנוכח השגותיהן של הנתבעות לגבי היקף העבודות שבוצעו על ידי התובע לפי טענתו. המחלוקת בתיק דנן נסובה על שני חשבונות חלקיים, חשבון 7 על סך של 67,657 ש"ח, וחשבון 8 על סך של 25,972 ש"ח, עבור עבודות שבוצעו בחודשים 9-10/2002 שלגביהם לא קיבל התובע תשלום כלשהו. לטענת התובע, על הנתבעות לשלם לו סכום שני החשבונות הנ"ל, וכן כל סכום אשר נוכה מהחשבונות הקודמים (חשבונות חלקיים 1-6) שאושרו על ידן בגין ערבות טיב. לעומת זאת טוענות הנתבעות, כי הכמויות שפורטו בחשבון חלקי 7 חורגות באופן משמעותי מהכמויות שבוצעו בפועל, ובעקבות כך סיכמו הצדדים בפגישה שהתקיימה ביום 7.11.2002 בין מנהל הנתבעת 2 לבין התובע, כי ימונה מודד מוסמך כבורר מוסכם שממצאיו יחייבו את הצדדים, על מנת לבצע מדידה של הכמויות אשר בוצעו בפועל על ידי התובע, וביום 13.11.2002 אישר התובע בחתימת ידו את ההסכם בדבר מינוי מודד-בורר כאמור. אלא שלאחר חתימת ההסכם הנ"ל נעלם התובע כלא היה מבלי לסיים את העבודה בפרויקט, דבר שהסב לנתבעות נזקים רבים בשל הצורך להשלים את המלאכה ע"י קבלני משנה אחרים. עוד טוענות הנתבעות, כי נגרם להן נזק ראייתי בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה (העבודות בוצעו בשנת 2002 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2008), שכן לאחר הגשת התביעה כבר לא היה טעם במינוי מומחה, או אפילו בודק חיצוני כפי שנקבע בהסכם הבוררות בין הצדדים. עוד טוענות הנתבעות באותו הקשר, כי העדים הפוטנציאליים אינם מצויים בקשר עמן מזה זמן רב. כך למשל, המהנדסת אשר פיקחה על העבודות בזמן אמת ואף בדקה את החשבונות החלקיים אשר הוגשו ע"י התובע, התגלתה כמי שנטלה, כך לטענת הנתבעות, חלק בתרמית אותה ביצע התובע כנגדן, ואילו מר אבי (לא צוין שם המשפחה) שהיה בזמנו מנהל העבודה באתר, מצוי בחו"ל לתקופות ממושכות וניתק זה מכבר כל קשר עמן. מטעמי נוחיות אדון בכל אחד מנושאי המחלוקת בנפרד. חשבון חלקי מספר 7: מדובר בחשבון על סך של 67,657 ש"ח כולל מע"מ בגין עבודות אשר בוצעו לטענת התובע בחודש 09/2002. מטיעוני הנתבעות ניכר, כי אין מחלוקת של ממש אודות ביצוע עבודות בחודש הנ"ל. יחד עם זאת ועל אף שלא עלה בידי הנתבעות להוכיח מהו היקף העבודות אשר בוצע בפועל ע"י התובע בתקופה זו, אני מוצאת כי גם התובע עצמו לא עמד בנטל זה, זאת משום, שהתובע בעצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי אכן נפלו טעויות באותו חשבון. אומנם התובע טוען כי הטעות נוגעת לאופן ביצוע החישוב ולא לכמויות אשר צוינו באותו חשבון, ברם התובע אינו מפרט בכתב התביעה או בתצהיר העדות הראשית שלו במה מתבטאת טעות זו ומהו הסכום הנכון לדידו שעל הנתבעות לשלם, וכל שנאמר על ידו במהלך החקירה הנגדית היה כי טעות זו אינה עולה על 10,000 ש"ח - טענה שאין בידי לקבל בהיותה טענה כבושה שנטענה לראשונה רק בשלב החקירה הנגדית, שהיא בכל מקרה הערכה כללית בלבד שאפילו התובע בעצמו לא ידע למסור לגביה נתונים מדויקים. ההודאה הנ"ל של התובע בדבר קיומה של טעות בחשבון מצטרפת לאמור במכתב של בא כוחו הקודם אשר נשלח לנתבעות ביום 12.12.2002 (לפני הגשת התביעה) ובו צוין, כי אכן נפלה טעות בחישוב אם כי לא טעות בכמות, וגם אז לא צוין מהו הסכום הנכון שמגיע לתובע. בנסיבות המתוארות, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, מהו הסכום הנכון המגיע לו, לדידו, בגין חשבון חלקי מספר 7. אי לכך, אינני מקבלת את התביעה בקשר לחשבון זה. חשבון חלקי מספר 8: מדובר בחשבון על סך של 24,456 ש"ח בתוספת מע"מ מיום 2.11.2002 בגין עבודות אשר בוצעו לטענת התובע בחודש 10/2002. לטענת הנתבעות, התובע כלל לא ביצע את העבודות המפורטות בחשבון הנ"ל ומעולם לא הציג להן אותו. לעניין זה מפנות הנתבעות לדבריו של התובע בחקירתו הנגדית שם אישר, כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין מר אלון גבע, מנהל הנתבעת 2 ביום 7.11.2002, הוא לא הציג את חשבון חלקי 8 ולא הזכירו כלל בשיחתו עמו. על אף האמור לעיל, אני מוצאת כי התובע זכאי לקבל תשלום עבור חשבון זה, שכן אין חולק כי התובע המשיך לבצע עבודות עבור הנתבעות גם בחודש 10/2002, וליתר דיוק עד ליום 22.10.2002. בנסיבות אלה, על הנתבעות היה להוכיח כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין העבודות אשר בוצעו במהלך החודש הנ"ל, ולחילופין, כי הוא זכאי לתשלום נמוך יותר ככל שהיקף העבודות אשר בוצעו בפועל הוא נמוך יותר מההיקף אשר צוין בחשבון. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעות, כי מי שהיה אמון על ביצוע הבדיקות בשטח לגבי היקף העבודה והכמויות אשר בוצעו היא אותה מהנדסת שלגביה נטען כי הקשר עמה נותק בשל חלקה בתרמית משותפת עם התובע, ברם טענותיהן של הנתבעות בקשר לכך נותרו בגדר טענות בעלמא, ודי אם אציין, כי לא הוגשה כל ראיה או ראשית ראיה לגבי מעורבותה של אותה מהנדסת בקנוניה או בתרמית כלשהי. לפיכך, אני מקבלת את התביעה בנוגע לחשבון שבנדון. השבת הסכומים שנוכו בגין ערבות טיב: אין מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת החשבונות החלקיים 1-6 ניכו הנתבעות סך השווה ל-10% מכל סכום שאושר לתשלום בגין ערבות טיב. יחד עם זאת טוענות הנתבעות כי התובע אינו זכאי להחזר הסכומים וזאת בשל הפרת הסכם ההתקשרות עמן ו/או הפרת הסכם הבוררות מיום 13.11.2002. לטענת הנתבעות, התובע נטש את הפרויקט ביום 22.10.2002, מבלי לסיים את העבודות שהוא היה אמור לבצע ובנסיבות אלו הן נאלצו לשכור שירותיו של קבלן משנה חדש בעלויות אחרות, לצורך סיום העבודות. טענה זו דינה להידחות. אפתח בכך שלא הועלו כנגד התובע טענות של ממש לגבי טיב העבודות אשר ביצע. גם מנוסח הסכם הבוררות ניכר, כי הסוגיה היחידה שעמדה במרכז המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך להיקף העבודות שבוצעו, ולא לטיבן. אשר לטענתן של הנתבעות לגבי התקשרותן עם קבלן או קבלני משנה אחרים לשם סיום העבודות, טענה זו לא הוכחה ונותרה בגדר טענה בעלמא. במאמר מוסגר אוסיף, כי מהתכתובות אשר הוחלפו בין הצדדים עוד קודם להגשת התביעה ניתן להתרשם, כי יתר העבודות שעל התובע היה לסיים בוצעו בידי עובדי הנתבעות, ולא על ידי קבלני משנה אחרים. כך או כך, לא ברור לי מה הקשר בין הסכומים אשר נוכו בגין ערבות טיב לבין הוצאותיהן של הנתבעות לקבלני משנה אחרים, ככל שהיו כאלה, והרי ממילא הנתבעות היו אמורות לשלם עבור ביצוע עבודות אלו, בין אם לתובע ובין אם לאחרים. מסקנה זו מתחדדת על רקע העובדה שהנתבעות לא הוכיחו באלו עלויות נשאו לשם השלמת העבודה, והאם עלויות אלו הן גבוהות יותר ממה שהתובע זכאי היה לקבל אילו סיים את העבודה כסדרה. יוצא אפוא, כי על הנתבעות להחזיר לתובע את הסכומים אשר נוכו בגין ערבות טיב. לפי המסמכים הקשורים בחשבון חלקי 6 עולה שהסכום המצטבר שנוכה מהתובע בגין ערבות טיב עבור כל החשבונות החלקיים 1-6 עומד על 26,200 ש"ח, ולו יש להוסיף מע"מ בשיעור של 18% (שיעור זהה לשיעור המע"מ כיום). אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 24,456 ש"ח בתוספת מע"מ בגין חשבון חלקי 8 ועוד סך של 26,200 ש"ח בתוספת מע"מ בגין החזר הניכויים שנוכו עבור ערבות טיב, ובסה"כ: 59,774 ש"ח כולל מע"מ. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום (סכום התביעה בגינו נפתח התיק עומד על סכומי הקרן ללא תוספת בגין ריבית והצמדה עד למועד הגשת התביעה). כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ מהסכום הנ"ל וכל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. גבס