תאונת דרכים עם אופנוע במהלך עבודה כשליח פיצה

נהג על אופנוע, במהלך עבודתו כשליח פיצה ונפגע בתאונת דרכים במהלכה נפגעה ידו השמאלית. אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה. הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת לא העידו עדים. היות ומדובר בתאונת דרכים שאירעה במהלך העבודה, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו נכות על פי דין. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון המחלוקת המרכזית בתיק נסובה בעניין ההשפעה התפקודית על התובע כתוצאה מהתאונה. ב"כ הנתבעת טען בסיכומים כי עדותו של התובע, בעניין יכולתו התפקודית נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין במובן סעיף 54 לפקודת הראיות, שכן התובע נמנע מהבאת ראיות רלבנטיות וזימון העדים הרלוונטיים, שיש בעדותם כדי לתמוך טענותיו לעניין שיעור העזרה שקיבל, כך למשל, נמנע מלזמן את הוריו, חבריו לצבא, מפקדיו בצבא וחבריו במקומות העבודה הקודמים והנוכחי ומשכך יש לקבוע כי לו היו העדים מובאים לעדות היו מעידים לחובת התובע וסותרים את כלל טענותיו. ב"כ התובע טען בסיכומי תשובה כי אין מדובר בעדות יחידה, אלא בעדות שיש לה סיוע רב, אשר מובא באמצעות מסקנות הוועדה הרפואית של המל"ל, בפניה היו מסמכים רפואיים רבים ואשר קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית של 25% ואף קבעה נכות תפקודית של 34%. סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, קובע כי במקרה שבו יפסוק בימ"ש על פי עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, יהיה על ביהמ"ש לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות האמורה. בענייננו, הוצג על ידי התובע כראיה תצהירו וכן מסקנות ועדת המל"ל באשר לנכותו הרפואית והתפקודית. בנסיבות האמורות לעיל, ניתן יהיה לומר כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין ולפיכך, יהיה מקום לבחון האם לאותה עדות נמצא סיוע כלשהו בכלל הראיות שהובאו בפני. מקובלת עליי טענתו של ב"כ התובע כי פרוטוקול ועדת המל"ל וכן המסמכים הרפואיים, מהווים סיוע לעדותו של התובע. זאת ועוד לא מצאתי כי עדותו של התובע נסתרה במהותה ועדותו בבית המשפט נשמעה מהימנה. הנכות הרפואית ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובע ביום 23/9/97, קבעה כי לתובע נותרה נכות של 25% לצמיתות לפי סעיף בין 31(5)(א) III לבין 31(5)(ב). בין יתר ממצאיה, ציינה הוועדה כי קיים "דלדול קשה של היפוטנר כח של סטיפ אולנרי 4,5, חוסר יישור 10-15 מעלות בפרקים 4,5, קיים דלדול קשה של שרירים אנטריוסיים בעיקר ממצא בולט בווב הראשון כמו גם השני והשלישי בכל התחנות וכו'" כן מונה מומחה בתחום הנפרולוגי, לבקשת הנתבעת, אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה של 20% בגין פגיעה מולדת בכליות. קביעת הוועדה מהווה קביעה על פי דין ולפיכך לא מצאתי מקום לחרוג ממנה ועל כן נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 25% לצמיתות. הנכות התפקודית ב"כ התובע עתר לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית. לטענתו, יש לראות בקביעת וועדת המל"ל, לפיה נכותו התפקודית של התובע היא 34%, כאמת מידה לנכות שתקבע על ידי בית המשפט ובנוסף להביא בחשבון את עדותו של התובע ולהעמיד את הנכות התפקודית על 38%. מנגד, ב"כ הנתבעת טען כי אופי פגיעתו של התובע, לרבות שיעור הנכות, הוא מהסוג שמאפשר לו לעבוד באופן מלא בעבודות שונות ולא הוכח כי לנכות יש השפעה כלשהי על שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע. כן טען כי העובדה שהתובע התגייס לצה"ל, סיים טירונות הכוללת שימוש בנשק אישי, סיים קורס חובשים ועבד כחובש מאבטח לאחר שחרורו, יש בה כדי להצביע על השפעה תפקודית נמוכה מאוד. אעיר כבר עתה שניסיון הנתבעת להיבנות מהעובדה, כי עלה בידי התובע, לחזור לעבודה מוקדם מהצפוי, להתגייס לשירות צבאי ולאחר השחרור לעבוד בעבודות שונות אין בו כדי לשנות מהכלל לפיו שעה שמדובר באדם צעיר תיבחן השפעת הנכות על רקע שיעורה, טיבה והשפעתה הצפויה. כאמור, נפגע התובע בכף ידו השמאלית, שאינה ידו הדומיננטית. אכן מדובר באיבר חשוב בגוף אשר מסייע לביצוע פעולות רבות. יחד עם זאת יש לבחון האם נכותו של התובע פגעה בתפקודו השוטף ובתפקודו במקום העבודה ויכולתו לעבוד בעתיד. ביום התאונה שוחרר התובע לביתו וכעבור כשבוע, ביום 17/7/06 ועד 19/7/06, הוא אושפז לביצוע ניתוח אקספלורציה של העצב ובהמשך בחודש ינואר 2008 עבר ניתוח נוסף. התובע תאר בתצהירו את הפגיעה, כדלקמן: "הפגיעה משפיעה כמעט על כל פעולה או עבודה מאז התאונה. כף היד נותרה מעוותת, חלשה, חסרה שרירים, אני סובל מכאבים, חוסר תחושה בכף היד, זרמים בכף היד, באצבעות היד, הגבלה וחוסר יישור של אצבעות היד, סובל מפגיעה קשה בכף היד, הפרעה קשה בתפקוד כף היד.....הפגיעה משפיעה כמעט על כל עבודה ופעולה כולל הרמת משאות, חפצים, שימוש בכלים ובמיוחד הקלדה במחשב הדורשת מיומנות ושימוש בשתי כפות הידיים...אני מתקשה, בין היתר, בפעולות של מוטוריקה עדינה, כגון סידור מיטה, דפדוף בספר, הפעלת מכשירים חשמליים, ביצוע כביסה ביד וכו'..." בחקירתו הנגדית, הצהיר התובע כי הוא ניסה לחזור לעבודתו ב"פיצה רומא" כשבוע לאחר התאונה, אז לא הסתדר עם העבודה והבוס ולכן עזב את המקום ועבר לעבוד ב"פיצה פלוס", שם עבד כחודשים ואח"כ עבר לעבוד בעבודה משרדית (עמ' 1-2 לפרוטוקול). התובע התגייס לצה"ל בחודש מרץ 2007, ועשה טירונות רובאי 02, במהלכה נשא נשק מסוג M16, אשר לטענתו התקשה לתפעל אותו, אך לא היה לו פטור מנשיאת נשק אלא פטור מעבודה מאומצת ביד. בסיום הטירונות, היה לתובע פרופיל 45, והוא הופנה לשח"מ, שירות חובה משטרתי, שם עשה עבודה משרדית. בהמשך, לא היו מרוצים מתפקודו והוא הופנה לקורס חובשי מרפאה, אותו סיים. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא סיים את הקורס בהצלחה מבחינה עיונית, אך מבחינה מעשית הוא נעזר בחבריו במהלך הקורס. אין להתעלם מהעובדה כי על אף פגיעתו של התובע ביד שמאל, הוא הופנה לקורס חובשים, אותו סיים בהצלחה. כמו כן במהלך הקורס הוא נבדק על ידי רופא שציין כי לא נמצאו מגבלות תפקודיות בפועל וכי אין מניעה תפקודית לביצוע תפקיד של חובש קרבי (מוצג נ/1). התובע הצהיר בחקירתו הנגדית כי הוא לא ביקש "הנחות רפואיות" במהלך הקורס כי לא רצה להרגיש חריג, על אף שהיו לו קשיים ואולם אין ספק כי אילו לא יכול היה לעבור את הקורס, רשויות הצבא לא היו מפנות אותו לביצוע קורס שאינו מתאים למגבלותיו. התובע שוחרר מהצבא בשל בעיות כליות בנובמבר 2008 (סעיף 11 לתצהירו ועמ' 4 ש' 24 לפרוטוקול) ופנה לעבוד כקצין בטחון בבית מלון ובמועד עדותו בבית המשפט עבד כחובש מאבטח, אשר מתלווה לטיולים במסגרתם הוא מטפל בחתכים, שריטות וכדומה. אין ספק שעבודות של חובש בצה"ל, חובש בטיולים ומאבטח מצריכות במהותן מאמץ פיזי בידיים והכשרה אשר דורשת עמידה בתנאים של הקורסים. התובע ביצע את העבודות ולא הציג ראיות שיש בהן להצביע על קשיים כלשהם, מלבד עדותו, לא זימן לעדות חברים מהקורס או מפקדים שיכולים לתמוך בגרסתו. בנוסף, יש להביא בחשבון את העובדה שהתובע עבד כמתרגל בקורס הכנה למבחן פסיכומטרי וכי הוא נרשם ללימודים אקדמיים, עובדה שיש בה כדי להצביע על מסלול הכשרתו ועבודתו בעתיד, מסלול של עבודה שאינה פיזית בעיקרה אלא רוחנית ואקדמית ועל אף האמור בעדותו, בנוגע למגבלותיו בעבודה עם מחשב, הנני סבור כי המגבלה בעבודה של מאבטח וחובש הינה גדולה מהמגבלה בעבודה משרדית. בנסיבות אלה לאור גילו הצעיר המאפשר לתובע יכולת הסתגלות לתפקד במומו ומאחר שבפועל אכן הצליח התובע בעיקר לתפקד בעבודות שונות הדורשות מאמץ בידיו, אינני סבור כי כושר תפקודו של התובע נפגע בשיעור העולה על הנכות הרפואית. יחד עם זאת, ובהתחשב בנכותו הרפואית הגבוהה, בגילו ובכישוריו, אין ספק כי כושר תפקודו נפגע באופן שיקשה עליו לתפקד באופן מלא ושוטף בכל עבודה ואינני רואה מקום לקפחו בפסיקתי רק משום שהתובע עשה מאמץ כן ואמיתי לתפקד במומו, ויש להניח כי ינהג כך גם בעתיד. זאת ועוד, מעיון בתמונות שצורפו לתצהירו של התובע, ניכר כי אכן נראית נכותו כלפי חוץ וייתכן כי עובדה זו יש בה כדי להרתיע מעסיקים, כאלה ואחרים, מלהעסיקו. לפיכך ובהתחשב בכל האמור לעיל, ובכלל זה בנכותו הרפואית הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא זהה לנכותו הרפואית ותעמוד על 25%. כאב וסבל הנני קובע בגין ראש נזק זה, לפי נכות רפואית של 25% ו- 6 ימי אשפוז סך של 53,094 ₪. הפסדי שכר לעבר ב"כ התובע עתר לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר, עבור התקופות השונות, לפני גיוסו לצה"ל ולאחריו, בהן נטען כי התובע לא עבד בגלל נכותו. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש לחשב את הפסדי העבר על פי השכר הממוצע במשק, אשר נקבע כחזקה לשכרם של צעירים וקטינים, לפיו יש לחשב את ההפסד לאורך כל תקופת ההשתכרות. התובע עותר לפצותו בסך של 3,695 ₪ בגין תקופה של חודש ושבוע, לפני מועד הגיוס המתוכנן, בהן עבד כשליח פיצה אך לא הצליח לחזור לעבודה מלאה ועל כן זכאי לפיצוי. כן עתר לפצותו בסך של 29,246 ₪ בגין 7 חודשים פחות שבוע, שהם התקופה בה נאלץ התובע לדחות את גיוסו לצה"ל ועל כן צפוי היה להשתחרר במועד מאוחר יותר ולהפסיד בהכנסתו. תקופה נוספת בה עותר התובע לפצותו הינה מיום שחרורו מצה"ל, 4/2007 ועד 2/2010 , במועד בו מסר עדותו, בסך 263,711 ₪. ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, שכן התובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בפועל. כן טען כי אין לקבל את הנספחים שצורפו לסיכומי התובע ובכללם תלושי השכר שכן הוגשו בתום דיון ההוכחות. בהתייחס לטענה בעניין המסמכים שהוגשו עם סיכומי התובע, ביניהם תלושי שכר, הרי שמדובר במסמכים שלא ניתן היה לצרפם עם תצהירו של התובע, שכן התצהיר הוגש ביום 19/11/09, בטרם היו בידי התובע תלושי שכר לחודשים שלאחר מועד זה, ועל כן הותרה הגשתם עם הסיכומים. ההפסד לפני הגיוס בעקבות התאונה, נקבעה לתובע נכות זמנית של 100% לתקופה של 4 חודשים וכן נקבעה לו נכות של 40% לתקופה של 8.5 חודשים. יחד עם זאת, מעדותו של התובע עולה כי הוא חזר לעבוד "בפיצה רומא" מיד לאחר התאונה, שם עבד כשבועיים, ומשלא עלה הדבר יפה בידו, החל לעבוד בעבודה דומה ב"פיצה פלוס" שם עבד כחודשיים ולאחר מכן לא עבד. התובע צרף לתצהירו תלושי שכר מעבודתו ב"פיצה פלוס", מהם עולה כי השתכר כ-1,500 ₪, על פי שכר שעתי ובנוסף הצהיר בתצהירו כי קיבל טיפים בסך של 1000 ₪ - 750 ₪ בחודש. עוד עולה מעדותו כי כחודשיים לפני הגיוס הוא עבד בעבודה משרדית, כשליח, שם עבד ימים ספורים ואין בידו מסמכים המעידים על גובה שכרו. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו, כי התובע לא הוכיח בראיות של ממש, את ההפסדים הריאליים בהם נשא עת שב לעבודתו וכן לא הוכיח את גובה התשר שקיבל, יחד עם זאת יש לזקוף לזכותו של התובע את העובדה כי חזר לעבודה מיד לאחר התאונה, על אף פגיעתו ונכותו ולא יהא זה בלתי סביר להניח כי התקשה למלא אחר כל המשימות שהוטלו עליו, בגין פגיעתו ועל כן לא עלה בידו להתמיד בעבודתו ומכאן שנגרמו לו הפסדי שכר בעבר. מקובלת עלי טענת ב"כ התובע כי ההלכה במקרה של תובע צעיר אשר טרם מצא מקומו במקום עבודה קבוע ומסודר, היא כי השכר הממוצע ישמש בבסיס השכר לחישוב הפיצוי עבור אובדן כושר ההשתכרות. זאת, כאשר אין נתונים של ממש לקביעת השתכרותו וכאשר סביר להניח כי לתובע סיכוי סביר להגיע לרמת השתכרות אשר אינה נופלת מהשכר הממוצע במשק. ואולם, לא מצאתי מקום לחשב את הפסדי העבר על פי השכר הממוצע במשק, שכן אין ספק כי התובע בענייננו, טרם התחיל את מסלול חייו האקדמיים שיש בהם להצביע על רמת שכר גבוהה, שכן הוא עבד בעבודות מזדמנות כשליח פיצה, כשליח ומאבטח, עבודות אשר מאפיינות צעירים טרם גיוסם ואף לאחר גיוסם, בפרק הזמן בחירת מסלול חייהם, בין אם במסלול לימודים אקדמיים ובין אם במציאת עבודה המתאימה לכישוריהם. אשר על כן ההפסד בגין החודשים שלפני הגיוס, כתשעה חודשים, יערך באופן גלובלי, בהתחשב ברמת הכנסתו של התובע בתקופה זו מחד ובמגבלותיו מאידך ויעמוד על 10,000₪. התקופה שלאחר השחרור ועד למועד עדותו ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפצותו בגין תקופה זו, שכן התובע עבד בכל התקופה ונמנע מלהציג ראיה כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענותיו לגובה ההפסד לו הוא עותר. התובע שוחרר מצה"ל לאחר כ-14 חודשי שירות, בעקבות בעיות כליות מהן סבל. התובע עבד בעבודות שונות לאחר שחרורו, ביניהן, עבד כמאבטח בבית מלון באילת, עבד כחובש מאבטח בטיולי תלמידים וכמתרגל בקורס הכנה לבחינה פסיכומטרית. סבורני, כי יש מקום לזקוף לזכותו של התובע את העובדה כי פנה לעבוד במספר עבודות ואף עבד בשתי עבודות במקביל (ראה חודש 9/2009) וכן יש להביא בחשבון את העובדה כי ייתכן ופגיעתו של התובע מנעה ממנו לעבוד באופן רצוף במקום עבודה מסוים. ועם זאת, אינני מקבל את טענת ב"כ התובע באשר לאופן חישוב ההפסד בהתאם לשכר הממוצע במשק, מאותם טעמים, לפיהם טרם התגבש מסלול תעסוקתו של התובע, טרם רכש מקצוע שיש בו להצביע על רמת שכר כזו או אחרת, זאת בדומה לצעירים אחרים בגילו, ללא קשר לנכותו וכתוצאה מהתאונה. מתצהיר התובע עולה כי שוחרר מצה"ל בחודש נובמבר 2008, קרי חלפו כארבע וחצי שנים מאז ועד היום. התובע צרף לסיכומיו תלושי שכר ממקומות עבודה שונים, אשר טווח השכר בהם נע בין 534 ₪ ל-4,707 ₪, כפי הנראה בשל העובדה כי מדובר בעבודות בהן השתכר התובע לפי שכר שעתי. בהתחשב בעדותו של התובע, נתוני השכר שהובאו לעיוני ונכותו מצאתי להעמיד את סכום ההפסד לעבר עד למועד הינתן פסק דין זה, בסכום גלובאלי בסך 80,000 ₪. סה"כ בגין הפסד שכר לעבר , סך- 90,000 ₪ . הפסדי שכר לעתיד ב"כ התובע עתר לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסכום של 910,017 ₪, על פי חישוב אקטוארי שמביא בחשבון את הנכות התפקודית( בשיעור 38%) , השכר הממוצע במשק וגיל התובע. ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה שכן פגיעתו של התובע לא הותירה בו מגבלה שיש בה כדי להשפיע על כושר השתכרותו בעתיד. כן הוסיף וטען, כי התובע לומד כיום לימודים אקדמאים, כך שלא תהיה לנכותו הרפואית השפעה של ממש על כושר השתכרותו. לחילופין, הציעה הנתבעת לפצות את התובע בסך 70,000 ₪, בהתחשב בעובדה כי לתובע נכות בשיעור 20% בגין פגיעה בכליות והעובדה כי הוא עתיד לעבוד בעבודה שאינה נדרשת למאמץ פיזי. באשר לחישוב לעתיד, מצאתי כי יש מקום לילך ע"פ ההלכה לפיה החישוב ייעשה בהתאם לממוצע השכר במשק, זאת בהתחשב ובהינתן כי מדובר בתובע שפנה ללימודים אקדמיים ויהיה זה סביר להניח, כי הוא צפוי להשתכר כדי השכר הממוצע במשק ויתכן אף גבוה מזה. בהתחשב בנכותו התפקודית של התובע, אשר הועמדה בשיעור 25%, בגילו של התובע ובשכר הממוצע במשק, בניכוי מס, נכון למועד הינתן פסק הדין (8,204 ₪) יערך החישוב כדלקמן: 2,051 ₪ =8,204 ₪X 25% , הפסד החודשי של 2,051 ₪, מהוון לפי מקדם 286.3598 נקודות (504 חודשים) = 587,324 ₪ . הפסדי פנסיה ו/או תנאים סוציאליים ב"כ התובע עתר לפצות את התובע בסכום של 14,611 ₪ בגין העבר ובסכום של 113,162 ₪ בגין הפסד פנסיה לעתיד, לפי חישוב של 12.5% הפסד. לא ניתן לפצות הן בגין תנאים סוציאליים והן בגין פנסיה. הפיצוי הוא, אם בכלל, לחילופין. על כל פנים, נטל ההוכחה כי אכן מגיע פיצוי בגין ראשי נזק אלו, הוא על התובע (ע"א 3769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 581, 591; ע"א 244/87 ציון קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15, 24) מתלושי השכר של התובע עולה כי בחלק מתלושי השכר הופרשו בעבורו תשלומים עבור פנסיה. על פי הפסיקה כאשר נפגע איבד חלק מכושר השתכרותו, אך סביר להניח כי יעבוד, יש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן תנאים סוציאליים ולא אובדן פנסיה. גם גילו הצעיר של התובע שלפניו עוד שנות עבודה רבות, מהווה שיקול בפסיקת תנאים סוציאליים. בהעדר נתונים מדויקים לעניין הכנסתו העתידית של התובע מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובאלי בסך- 60,000 ₪ . הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובע עתר לפצותו בסך 1,340 ₪ לעבר בגין קבלות חלקיות שצורפו לתצהירו, עבור יעוץ פרטי של אורתופד וכן בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות עתידיות הצפויות לו בשל טיפולים עתידיים רפואיים, אביזרים אורתופדיים וכד'. הנתבעת טענה כי היות ומדובר בתאונת עבודה הרי שהתובע זכאי להחזר הוצאותיו ע"י המל"ל וכן כל הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי סל הבריאות על כן אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה. מצאתי טעם בטיעוני בא כוח התובע לעניין הטיפולים הרפואיים להם יזדקק בעתיד, ובדומה לעניין הוצאות רפואיות שאין בגינן החזר ושאין להן כיסוי בסל הבריאות, וכן אין לשלול כי ייתכן וחלק מההוצאות הרפואיות של התובע בעבר לא כוסו במלואן על ידי קופת החולים וכן כי בעתיד יזדקק לטיפולים כתוצאה מהתאונה, שאינם נכללים בסל הבריאות. לפיכך הנני קובע לו פיצוי גלובלי כולל לעבר ולעתיד בסך של 7,500 ₪. נסיעות לעבר ולעתיד התובע טוען כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות לבדיקות, טיפולים ורכישת תרופות ועל כן עותר לפצותו בסכום של 2,600 ₪ לעבר, וכן 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה לעתיד. התובע היה מאושפז בעקבות התאונה כ-6 ימים ואף עבר שני ניתוחים ויש להניח כי נאלץ לנסוע מדי פעם למעקב רופא וטיפולים רפואיים. בכל הקשור לעתיד, ולאור קביעתי כי התובע עלול להיזקק לטיפולים כלשהם בגין התאונה, לפיכך הנני מעמיד את הפיצוי באופן גלובלי לעבר ולעתיד על סך של 5,000 ₪. עזרת צד ג' עבר התובע עותר לפצותו בגין עזרה לעבר עבור שתי תקופות, האחת בסמוך לאחר התאונה עד תום תקופת אי הכושר וההחלמה, כ-6 חודשים, בהם נזקק התובע לעזרה סיעודית רבה וממושכת מבני משפחתו בסך של 21,000 ₪ והשנייה, מתום ששת החודשים ועד גיוסו לצה"ל בסך של 4,800 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרה מוגברת, מעבר לעזרת בני המשפחה הניתנת באופן רגיל, אלא שטענתה ההיפך הוא הנכון שכן הוא חזר לעבודה מיד לאחר התאונה. כמו כן מתנגדת הנתבעת להרחבת חזית, שכן בכתב התביעה עתר התובע לעזרה בסכום של 5,000 ₪ ובסיכומיו הוא עותר לסכום גבוה מזה. התובע העיד בתצהירו ובעדותו בבית המשפט כי בעקבות הפגיעה הקשה בידו הוא נזקק לעזרה סיעודית רבה מבני משפחתו, בין היתר, בלבוש, אכילה, הכנת אוכל ומקלחת. כן הצהיר כי הוא קיבל סיוע אינטנסיבי בעיקר מאימו וכיום הוא עדיין נזקק לעזרה בעבודות ניקיון הבית, שטיפת כלים, תיקונים ושיפוצים. התובע לא זימן לעדות, מי מבני משפחתו, לצורך חיזוק גרסתו לעניין העזרה שקיבל. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את העובדה כי לתובע נקבעה תקופת אי כושר של 100% למשך 4 חודשים וכן אי כושר חלקי של 40% למשך 8.5 חודשים, מכאן כי סביר להניח שבתקופה זו נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו, ועל כן מצאתי לנכון לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי בסך 6,000 ₪. עתיד התובע עותר לפצותו בגין העזרה לה יידרש מיום שחרורו מצה"ל ועד היום, כשעתיים ביום, זאת בשל מגבלותיו שיקשו עליו אף יותר בעתיד, כשיינשא ויהיו לו ילדים, בסכום של 392,198 ₪. הנתבעת טענה כי בהעדר כל ראיה ממשית לעזרה הנדרשת וכן משהוכח כי התובע מתפקד באופן עצמאי, הרי שאין לפסוק לו פיצוי לעתיד. נוכח מהות הפגיעה, והאפשרות כי היא תגביל את התובע בעתיד במטלות שונות, אשר אינו נדרש להן בשלב זה ובהתחשב בגילו הצעיר של התובע מצאתי כי יש מקום לפצותו בראש נזק זה בסכום גלובלי סך 50,000 ₪. הוצאות נלוות התובע עתר לפצותו בסכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות טלפונים שנדרשו לתיאום ביקוריו במרפאה, הוצאות בגין כביסות ושימוש מוגבר במכשירי חשמל. לא מצאתי מקום לפצות התובע בגין ראש נזק זה, שלא נתמך בראיה כלשהי. סוף דבר 76. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 53,094 ₪ הפסדי שכר לעבר 90,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 587,324 ₪ הפסדי פנסיה ו/או תנאים סוציאליים 60,000 ₪ הוצאות רפואיות עבר ועתיד 7,500 ₪ נסיעות לעבר ועתיד 5,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר 6,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 50,000 ₪ סה"כ 858,918 ₪ ניכויי מל"ל המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה אותם יש לנכות מסכום הפיצויים אשר ייפסק לתובע. על פי חוות דעת אקטוארית מיום 13/1/13 סך כל הניכויים המגיע לתובע, כולל ריבית על תשלומי העבר, עד ליום 31/12/12 עומד בסך- 807,103 ₪. לפיכך מסכום הפיצוי אשר נפסק לעיל, יופחת סכום ניכויי המל"ל בהתאם לחוות דעת אקטואר עדכנית , למועד הינתן פסק הדין, אשר תערך ע"י הנתבעת. הנתבעת תשלם איפוא, את יתרת הסכום שיתקבל, בצירוף שכ"ט עו"ד כדין בשיעור 15.21% וכן הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. אופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע