תביעה בגין לוחות פלדה שסופקו שחרגו מעט מהמידות שנקבעו בהזמנה

לוחות הפלדה שסופקו בפועל, חרגו מעט מהמידות שנקבעו בהזמנה. בשל כך, לא שילמו הנתבעות לתובעת את מלוא התשלום שהוסכם כי ישולם עבורן, ומכאן תביעת התובעת לקבלת יתרת התמורה שטרם שולמה לה.

התובעת טענה, כי הסחורה שסופקה הייתה בהתאם להזמנה שהוזמנה ולכל היותר היו אלו הבדלים זניחים שאינם משמעותיים. בכל מקרה, אפילו היה שוני בין הסחורה שהוזמנה לבין זו שסופקה, הרי שהנתבעות לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים כלשהם בשל אותה אי התאמה ואף לא את ההוצאות שהוציאו, ככל שהוציאו, לצורך התאמת הסחורה שהתקבלה לזו שהייתה דרושה. לפיכך לטענתה, לא היו הנתבעות רשאיות לקזז סכום כלשהו ולהפחיתו מן התמורה שהיה עליהן לשלם. מנגד טענו הנתבעות, כי בשל כך שהוכח שהסחורה שסופקה לא הייתה זו שהוזמנה ובשל הנזקים וההוצאות שלטענתן נגרמו להן בשל כך, היו רשאיות לקזז מהתמורה את הסכום שלא שולם.

א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב. עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3. תחילה נעמוד על עיקרי העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בתביעה הנדונה. עובדות אלו, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת.

4. במהלך שנת 2006 מיגן משרד הביטחון את מוסדות החינוך בישובי "עוטף עזה" באמצעי מיגון נגד טילים שפותחו בתעשייה הצבאית לישראל בע"מ (הנתבעת 2, שתכונה להלן – תעש). הקבלן הראשי שנבחר לביצוע עבודות המיגון היה אקרשטיין תעשיות בע"מ (הנתבעת 1, שתכונה להלן – אקרשטיין), והקבלן המבצע שנבחר לכך היה תעש. לאור המצב הביטחוני ששרר באזור "עוטף עזה" באותה תקופה ועל-פי דרישות משרד הביטחון, דובר בעבודות שהיה צורך לבצען בדחיפות רבה.

עבודות המיגון בוצעו משילוב של לוחות פלדה ובטון, ולשם כך נדרשו לוחות פלדה בשני עוביים, 5 מ"מ ו-16 מ"מ בכמות גדולה ובתוך פרק זמן קצר.

לשם רכישת לוחות הפלדה הדרושות, נערכה בתחילת חודש יולי 2006 פניה מטעם תעש למספר ספקים פוטנציאליים ובהם גם התובעת, כדי לברר אם הם יכולים לספק את לוחות הפלדה בכמות הדרושה ובדחיפות. הגורם שפנה כאמור, מטעם תעש היה מר יגאל שם טוב, מנהל הרכש של מפעל סלבין בתעש (להלן – שם טוב). על-פי האמור בתצהירו, התובעת הייתה הספקית היחידה שאישרה שהיא יכולה לספק את לוחות הפלדה. הלוחות שאותן התחייבה התובעת לספק הם מתוצרת חברת מרצ'גליה באיטליה (להלן – היצרן) וביום 6.7.2006 שלחה התובעת את הצעת המחיר שלה (להלן – הצעת המחיר. נספח א' של תצהיר התובעת).

הזמנת תעש לא צורפה, אולם אין מחלוקת על כך שהתייחסה ללוחות פלדה משני סוגים: לוחות פלדה מסוג ST-37 בעובי 5 מ"מ ובמידות של 2,000 מ"מ x 6,000 מ"מ (להלן – הלוחות הדקים) ולוחות פלדה מסוג ST-52 בעובי 16 מ"מ ובמידות של 2,500 מ"מ x 6,000 מ"מ (להלן – הלוחות העבים).

5. בהצעת המחיר של התובעת, שנכתבה בכתב-ידו של מנהל המכירות של התובעת מר אהרן ספיר (להלן – ספיר), אישרה התובעת שתוכל לספק לתעש כ-2,000 טון לוחות פלדה. עם זאת נאמר בהצעה, כי בשל זמינות המוצרים אצל היצרן, ניתן יהיה לספק אותם בשני משלוחים. ההצעה של התובעת התייחסה אל לוחות פלדה שכך תוארו: הלוחות הדקים – 5 מ"מ, 6,000 מ"מ x 2,000 מ"מ – S235JR לפי 10025 EN; הלוחות העבים – 16 מ"מ, 6,000 מ"מ x 2,500 מ"מ – S355JO לפי 10025 EN. בין הפירוט המתייחס אל שתי ההצעות נכתב "150 + 0- 80 + 0-" כשעל-פי הנטען, הכוונה הייתה לציין סטייה אפשרית בגודל הלוחות משני הסוגים בטווח המצוין.

עוד נכתב בהצעת המחיר, שניתן יהיה לספק כ-400/500 טון של הלוחות הדקים וכ-200/300 טון של הלוחות העבים, כבר בסוף חודש יולי או תחילת חודש אוגוסט וכי השאר יסופק בסוף חודש אוגוסט או תחילת חודש ספטמבר. עוד נאמר בהצעה, כי נעשה ניסיון להכפיל את כמות הלוחות שיסופקו במשלוח הראשון, ואמנם בעדכון של ההצעה עוד מאותו יום, 6.7.2006 (שם, נספח ד') נאמר שהתובעת תוכל לספק במשלוח הראשון כ-600 טון לוחות דקים וכ-500 טון לוחות עבים. בהתאם לכך, התבקשה אקרשטיין לשלוח עוד באותו יום הזמנה, שאותה ניתן יהיה להעביר ליצרן.

6. עוד ביום שבו נשלחו ההצעה והעדכון של ההצעה נשלחה ההזמנה הראשונה של אקרשטיין אל התובעת, אשר לבקשת התובעת עודכנה פעם נוספת ביום 9.7.2006 שלפיה בסופו של דבר הוזמנו בהזמנה זו 500 טון לוחות דקים ו-500 טון לוחות עבים שמחירן 741,000 ₪ (ההזמנה מיום 6.7.2006 וההזמנה המעודכנת מיום 9.7.2006 – נספחים א' ו-ב' של תצהירי תעש). כן הוסכם, כי אספקת המשלוח הראשון תהיה ביום 20.8.2006. ההזמנה השנייה נשלחה ביום 9.7.2006 ועודכנה ביום 11.9.2006 והיא התייחסה ל-350 טון לוחות עבים תמורת 265,000 ₪. עדכון ההזמנה התייחס לשינוי רוחב הלוחות העבים, מרוחב של 2,500 מ"מ לרוחב של 2,000 מ"מ לפי בקשת התובעת (שם, נספחים ג' ו-ד'). סך כל ההזמנה התייחס אפוא, ללוחות במשקל כולל של 1,350 טון תמורת 1,006,000 ₪.

7. על-פי טענת הנתבעות, הלוחות שהתקבלו לא תאמו את ההזמנה בשני עניינים מהותיים אלו:

האחת, הוזמנו לוחות מהוקצעות (כפי שכינו זאת הצדדים: דיאגונאליים), קרי: לוחות שצורתן מלבן, כך שכל זוויותיהם ישרות מראש, וניתן להניחם זה לצד זה ולרתך אותם האחד אל השני באופן מיידי ללא צורך בחיתוכים נוספים כדי ליצור זוויות ישרות ביניהם. בפועל, על-פי טענת הנתבעות, התקבלו לוחות שלא ענו על דרישה זו, מאחר שפאותיהם היו מעוגלות והדבר חייב עיבוד נוסף של הלוחות ועל-פי הנטען הסב לנתבעות אובדן זמן, כסף וחומר.

השנייה, הלוחות העבים שסופקו, לא היו במידות ובמספר היחידות שתאמו את ההזמנה. על-פי טענת הנתבעת, בהזמנה הראשונה, הוזמנו 272 לוחות בעובי 16 מ"מ באורך 6,000 מ"מ, ברוחב 2,500 מ"מ, במשקל ממוצע של 1,884 ק"ג. בפועל התקבלו בהזמנה הראשונה 261 לוחות בעובי 16.7-16.4 מ"מ באורך 6,140 מ"מ, ברוחב 2,560 מ"מ, במשקל ממוצע של 1,965.5 ק"ג. באשר להזמנה השנייה טענה הנתבעת, כי הוזמנו 243 לוחות בעובי 16 מ"מ באורך 6,000 מ"מ, ברוחב 2,000 מ"מ, במשקל ממוצע של 1,507.2 ק"ג. בפועל התקבלו בהזמנה הראשונה 234 לוחות בעובי 16.7-16.4 מ"מ באורך 6,210-6,080 מ"מ, ברוחב 2,050-2,010 מ"מ, במשקל ממוצע של 1,570.5 ק"ג.

נעיר כבר עתה, כי בהזמנות אין כל התייחסות לכך שעל הלוחות להיות "דיאגונאליים" ואין כל אמירה בהקשר זה. בנוסף לכך, ההזמנה לא התייחסה למספר הלוחות אלא רק למשקל הכולל, לעובי הלוחות ולגודלם (אורך ורוחב כאמור).

8. בשל אי ההתאמות הנטענות, לא שילמו הנתבעות לתובעת את מלוא התמורה ונותר חוב בסך של 183,296 ₪, שעל הנתבעות היה לשלם לתובעת.

ביום 10.1.2008 הגישה התובעת נגד הנתבעת את התביעה הנדונה, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר על סך של 211,000 ₪, המהווה את סכום החוב הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.11.2006 ועד מועד הגשת התביעה.

הנתבעות הגישו ביום 17.3.2008 בקשה למחיקת כותרת (בש"א 6835/08), אשר התקבלה בהחלטת הרשמת מיום 17.3.2008, וביום 28.4.2008 הגישו את כתב ההגנה בתביעה הנדונה.

טענת הנתבעות בכתב ההגנה (המחזיק עמוד אחד), הייתה כי לטענתן, התובעת לא סיפקה את המוצרים על-פי האפיונים שנדרשה לספק, וכי הדבר מנע את השימוש המוסכם והראוי בהם. לפיכך נטען, כי הדבר חייב את הנתבעות להוציא "הוצאות נכבדות כדי להביא את המוצרים למצב שיאפשר את השימוש שלשמו נרכשו מן התובעת". עוד נטען, כי ההוצאות שנגרמו היו בסך של 183,296 ₪, "שחושב על-פי מספר המוצרים, כפול שעות העבודה שנדרשו כדי לאפשר השימוש בהם, כפול עלות מינימאלית של שעת עבודה". כל זאת מבלי לפרט את החישוב עצמו. לפיכך כנטען שם, שולם לתובעת מלוא התשלום "למעט קיזוז, ידוע וברור, של הסכום המינימאלי הנ"ל, שסיבתו, טיבו ודרך חישובו הובהרו היטב לתובעת ואשר התובעת לא טרחה לגלותם לבית המשפט הנכבד, בהציגה את תביעתה בפניו" (פסקאות 6-5 בכתב ההגנה).

9. בקדם המשפט שהתקיים ביום 3.12.2008 נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש תצהירים וראיות מטעמם, כלהלן: "1.1 מה התחייבה התובעת לספק לנתבעות?; 1.2 האם התובעת אכן סיפקה לנתבעות את מה שהתחייבה לספק?; 1.3 אין חולק כי הנתבעות קיזזו מהתשלומים שהתובעת דרשה סך של 183,296.28 ₪ (כולל מע"מ) והאם עשתה זאת כדין? 1.4 את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וכמה?".

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של ספיר (ככל הנראה, הוגש בחודש ינואר 2009) וביום 21.5.2009 הגישה התובעת מטעמה חוות-דעה של המהנדס רפי אנונו. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של שם טוב ושל מר מוטי פיניש, מנהל פרויקטים במפעל סלבין בתעש.

ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ביום 23.12.2009 ובמהלכה העידו העדים מטעם התובעת, ספיר (עמ' 24-12), והמהנדס רפי אנונו (עמ' 33-24). ישיבת הוכחות שנייה התקיימה ביום 12.10.2010 ובמהלכה העידו העדים מטעם הנתבעות, שם טוב (עמ' 52-34) ומוטי פיניש (עמ' 64-52). עם זאת, כפי שיובהר בהמשך הדברים, בדיעבד נמצא כי לא הייתה תועלת של ממש בחקירת המצהירים על תצהיריהם, שכן העובדות הרלוונטיות, בעיקרן אינן שנויות במחלוקת.

לבקשת הצדדים, סיכום טענותיהם הוגש בכתב. מטעם התובעת הוגש ביום 31.8.2011 ומטעם הנתבעות הוגש ביום 1.1.2012.

ג. עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות התובעת

10. טענתה העיקרית של התובעת היא, שבהזמנה לא נאמר כי על הלוחות להיות דיאגונליים או חתוכים על-פי מידה מדויקת, ללא סטייה אפשרית באורך וברוחב. בהזמנה צוינה רק איכות החומר (ST-52 ללוחות בעובי 16 מ"מ ו- ST-37ללוחות בעובי 5 מ"מ). כך גם ההזמנה לא הייתה למספר יחידות מוגדר של הלוחות, אלא לפי משקל (טונות).

באשר לטענה כי הלוחות אמורים היו להיות דיאגונליים טענה התובעת, כי אילו כך התבקש, אזי המחיר המוצע היה גבוה בהרבה, בשל כך שלאחר ייצור הלוחות, היה צורך להעבירם תהליך של חיתוך מדויק.

בכל מקרה, בהצעה ששלח ספיר מופיע התקן שלפיו ייוצרו הלוחות, לרבות העובדה שעשויה להיות סטייה אפשרית בגודלם (עד 80 מ"מ ברוחב ו-150 מ"מ באורך). לטענת התובעת, שם טוב מטעם הנתבעות, אף אישר את העובדה שאפשר יהיה לקבל לוחות שגודלם סוטה מעט מהמוזמן.

11. לפי טענת התובעת, הנתבעות הציעו הצעה שכללה את הלוחות שהיא מעוניינת להזמין. בתגובה לכך שלחה התובעת את הצעת המחיר, המהווה את הקיבול של ההצעה על-פי המפורט בהצעת המחיר. הזמנת הלוחות הייתה על-פי הקיבול של התובעת, ולפיכך זו ההתקשרות שהייתה לגבי הצדדים שלגביה התקיימו תנאי גמירות הדעת והמסוימות. אין מחלוקת על כך שהנתבעות לא הציגו כל מסמך שבו נקבע כי לוחות הפלדה צריכים להיות כפי שטענו הן ולפיכך ממילא אין מקום לכל טענותיהן באשר לחוסר התאמה לכאורה, בין המוצר שהוזמן לבין המוצר שסופק.

באשר לטענות כי סופקו מוצרים פגומים, טוענת התובעת כי לא הוכח שהיו לוחות פגומים רבים, אלא לכל היותר מספר לוחות בודדים, והם אלו שצולמו ושתמונותיהם צורפו אל תצהירי הנתבעות. באותן תמונות דווקא ניתן לראות, כי רוב הלוחות חתוכים בצורה ישרה, בניגוד לטענות הנתבעות.

12. עוד טענה התובעת, כי הקיזוז שביצעו הנתבעות בתשלום בוצע שלא כדין. הנתבעות ערכו תחשיבים משונים שעליהם ביססו את הסכום שבחרו לקזז, בעוד שלא המציאו כל אסמכתה לביסוס טענתן. הנתבעות לא צירפו אף לא ראיה אחת המבססת את טענותיהן באשר להוצאות שלכאורה, נדרשו להוציא ושעל יסודן בוצע הקיזוז מהתמורה שהיה עליהן לשלם. בעניין זה אף הפנתה לעדויות העדים מטעם הנתבעות, שאישרו שאין כל מסמך התומך בחישובים שבוצעו לביסוס טענות הקיזוז של הנתבעות. מאחר שהנטל להוכחת טענת הקיזוז מוטל על הנתבעות, הרי שבהיעדר ראיה כלשהי, די בכך כדי לדחות את טענתן.

עיקרי טענות הנתבעות

13. טענת הנתבעות הייתה כאמור, כי הלוחות שסיפקה התובעת לא תאמו את ההזמנה גם בכך שהפינות היו מעוגלות (לא היו דיאגנוליות) וגם בכך שמידות הלוחות לא היו בהתאם להזמנה וכך גם טענה כאמור, כי לא סופקו יחידות במספר שהוזמן. כך גם טענו הן, כי סופקו לוחות פגומים.

הנתבעות טענו כי אין לקבל את טענות התובעות בעניין אי ההתאמות משורה של טעמים, שאלו עיקריהם: באשר לטענה שבהצעת המחיר צוינה סטייה אפשרית מהמידות שצוינו טענו הנתבעות, כי האפשרות של סטייה במידות בהצעת המחיר התייחסה רק אל הלוחות העבים וכי מה שמחייב הוא המפורט בהזמנה ששלחה אקרשטיין. באשר לטענה שהסטייה שצוינה בהצעת המחיר הייתה על-פי הצעת היצרן טענו הנתבעות, כי הצעת היצרן כלל לא נמסרה לנתבעות ובכל מקרה, טענותיהן התייחסו רק אל הלוחות העבים. לעניין הטענה שהייתה מצד תעש הסכמה בעל-פה לאפשרות של סטייה קלה במידות טענו הנתבעות, כי אין לקבל טענה בעל-פה הנוגדת מסמך בכתב. בנוסף לכך, לכל היותר הייתה הסכמה לסטייה קלה בלבד, בעוד שלטענת הנתבעות, הסטיות במוצרים שסופקו היו משמעותיות. באשר לטענה כי יש תקן מחייב, גם אם לא צוין בהזמנה, טענו הנתבעות כי עמדה זו נסמכה על חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת, אשר משורה ארוכה של טעמים יש, כך לטענת הנתבעות, לדחות את חוות-דעתו.

בהמשך לאמור, הרחיבו הנתבעות מדוע אין לקבל את גרסתו של ספיר בעדותו ועל שום מה יש לדחות את חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת.

14. הנתבעות טענו עוד, כי על חלק מהכשלים נודע לאחר המשלוח הראשון, אך למרות זאת לא ביצעה התובעת את המוטל עליה ולא תיקנה את אותם כשלים.

לבסוף, התייחסו הנתבעות בקצרה לעניין טענת התובעת כי הנתבעות לא הוכיחו על יסוד מה ביקשו לקזז את הסכום שקוזז מתוך התמורה שהיה עליהן לשלם לתובעת (פסקה 14 בסיכום טענות הנתבעות). לטענתן, על התובעת לשאת "בסנקציה כספית כלשהי" בשל אי עמידתה בתנאי ההסכם ואי הספקת לוחות הפלדה כפי שהוזמנו. לטענתן, חלק מהנזקים שנגרמו לתעש טופלו במסגרת העבודה הכוללת על פרויקט המיגון. בנסיבות אלו, כך לטענתן, לא ניתן להציג קבלות על עבודות נוספות שנאלצה תעש לבצע במסגרת הפרויקט רחב ההיקף. עוד טענו, כי הן "הציעו ... תחשיב פשוט, שלא נסתר, ואשר הצדיק באופן מלא את קיזוזו של הסכום הנתבע" (שם, פסקה 14.5). לטענתן, מדובר בסכום נמוך יחסית לסכומים ששולמו לתובעת, שממנה הוזמנו מוצרים במיליוני שקלים. לפיכך, מדובר בסכום אשר לטענת הנתבעות, הוא "בטל בשישים – ובוודאי ראוי כנגד כשליה של התובעת" (שם). לחלופין טענו הנתבעות, כי אפילו לא עלה בידיהן להראות מה היו העלויות בפועל, שבגינן לטענתן, הן זכאיות לקיזוז, הרי שאין לקבל מצב שבו חרף כשליה של התובעת, תצא פטורה בלא כלום. לטענת הנתבעות, התובעת הפרה את התחייבותה באופן יסודי, ולכן הן יכולות היו לבטל את ההזמנה ולתבוע פיצויים, אך הן לא עשו כן והשאירו אצלן את הסחורה הפגומה, רק בשל דחיפות הפרויקט ודרישת משרד הביטחון להשלימו במהירות.

ד. דיון והכרעה

השאלות הטעונות הכרעה

15. השאלות הטעונות הכרעה הן שתיים. השאלה הראשונה, האם אמנם לא סיפקה התובעת לנתבעות את לוחות הפלדה בהתאם להזמנה. אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נידרש לשאלה השנייה, שעניינה, אם אמנם היו הנתבעות רשאיות שלא לשלם את מלוא התמורה שעליה הוסכם.

התאמת הסחורה שסופקה להזמנה

16. כמתואר לעיל וכפי שהצהיר שם טוב (פסקאות 7-6 בתצהירו), לאחר שבתחילת חודש יולי 2006 נעשתה פנייה אל מספר ספקים פוטנציאליים להספקת לוחות פלדה, התובעת הייתה הספקית היחידה שאישרה כי היא יכולה לספק זאת. לוחות הפלדה שאותן יכולה הייתה לספק, מחיריהם ומועדי הספקה אפשריים, פורטו בהצעת המחיר שערך ספיר (מטעם התובעת) בכתב-ידו ביום 6.7.2006. ביודעה כי המוצר שיסופק הוא זה שפורט בהצעת המחיר, הוציאה אקרשטיין את ההזמנות. ההזמנה הראשונה שנשלחה עוד ביום 6.7.2006, ההזמנה המתוקנת מאותו יום, ההזמנה מיום 9.7.2006 וההזמנה מיום 11.9.2006 (נספחים א' -ד' של תצהירי הנתבעות).

אין מחלוקת גם על כך שקודם למשלוח, בימים 19 ו-20 ביולי, נערך סיור במפעלי היצרן, שבו נכחו נציגי הצדדים ונציגי משרד הביטחון. גם אין מחלוקת על כך שבמועד מאוחר יותר, נערך סיור נוסף, שבו לא השתתף ספיר.

17. על-פי טענת הנתבעות, כמפורט לעיל, הלוחות שהתקבלו לא התאימו משני טעמים, האחד הוא שלא היו מהוקצעים (לא היו דיאגנוליים, עם זוויות ישרות בפינות). השני, הלוחות העבים שסופקו, לא היו במידות ובמספר היחידות שתאמו את ההזמנה.

ככל שהדברים אמורים באי ההתאמה הראשונה, יש לקבל את טענות התובעת, שלפיה אין מקום לטענות הנתבעת בעניין חוסר התאמה. ראשית, בדיקת ההזמנות מעלה כי בשום מקום לא נאמר שעל הלוחות להיות מהוקצעים (דיאגנוליים). שנית, לא הובאה כל ראייה לכך שהלוחות שהתקבלו, למעט מספר מועט של לוחות, לא היו מיושרים בכל פינותיהם. עיון בתמונות שצירפה הנתבעת אל תצהיריה מעלה כי רק לוחות בודדים אינם בעלי זוויות ישרות בפאותיהם. כדי להוכיח שכך היו כל הלוחות, או מרביתם, היה על הנתבעות לצרף תמונות של כל הלוחות, או למצער של מרביתם. לחלופין, היה על הנתבעות לתמוך את טענתה בחוות-דעה של מומחה שבדק את הלוחות. צירוף תמונות שבהן נראים רק לוחות בודדים, אינו יכול ללמד על כל הלוחות, או על מרביתם.

בדומה, גם באשר לאי ההתאמה השנייה לא ניתן לקבל את טענות הנתבעות. שכן, ככל שהדברים אמורים במספרם של הלוחות שהתקבלו, שלכאורה היה שונה מזה שהוזמן, הרי שבשום מקום לא נאמר שהוזמן מספר לוחות מסוים. ההזמנה מתייחסת אל משקל הלוחות ולא אל מספרם ולא הוכח כי משקל הלוחות שהתקבל לא תאם את ההזמנה או שנדרש תשלום בגין לוחות במשקל שלא סופק. באשר לחריגה מהמידות, הרי שגם לפי הנתונים שהציגו הנתבעות, מדובר בחריגה זניחה, ולא הובאה כל ראיה כי הייתה לחריגה זו משמעות של ממש. כך למשל, לפי הנתונים שהציגו הנתבעות עצמן, מדובר בחריגה כמעט זניחה. בהזמנה הראשונה, דובר בלוחות ארוכים בכ-2.3% ממה שהוזמן ושרוחבם עולה על הרוחב שהוזמן בשיעור של כ-2.4%. בהזמנה השנייה, דובר בלוחות שאורכם חורג ממה שהוזמן בשיעור של "עד 3.5%" ורוחבם רחב יותר בשיעור של "עד 2.5%". כך גם באשר לפערים בעובי, אשר על-פי נתוני הנתבעות סטו מההזמנה בכך שהיו עבים יותר בשיעור של "עד 4.38%" (ראו טבלה בפסקאות 6.2 ו-6.4 בסיכמי הנתבעות). גם נראה כי העובדה שהעובי עלה בשיעור כה זניח על מה שהוזמן, אך לא נפל ממנו, לא הייתה משמעותית, ואף לא הוכח אחרת.

18. המסקנה היא אפוא, כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח שהלוחות שהתקבלו לא תאמו את אשר הוזמן. במיוחד לא עלה בידי הנתבעות להוכיח כי הייתה לסטייה הקלה בגודל הלוחות השלכה מעשית. לכך גם יש להוסיף כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהתובעת התחייבה לספק את אשר פירטה בהצעת המחיר וכך גם את העובדה שנציגי הנתבעות ביקרו במפעל של היצרן והם יכולים היו לראות מה יסופק להם. ההתפלפלות האינסופית של הנתבעות סביב נושאי התקנים, חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעות ועוד כיוצא באלו התפלמסויות, אינן רלוונטיות. הנתבעות ידעו מראש מה התחייבה התובעת לספק ואף בדקו זאת בעצמן. ככל שהייתה חשיבות לדיוק בגודל הלוחות, היה מקום לציין זאת באופן ברור ומפורש בהזמנה, אך הדבר לא נעשה. בהזמנה צוין מה סוג הפלדה המוזמנת, מבחינת איכות וצוין הגודל, אך לא נאמר דבר מעבר לכך.

זאת ועוד, כפי שטענו הנתבעות עצמן, הן המשיכו להזמין מהתובעת עוד לוחות פלדה בהיקף עצום של מיליוני שקלים לצורך עבודות המיגון. בכל הלוחות נעשה שימוש בשילובם עם בטון. אופן ביצוע המיגון לא הוכח. אולם נראה כי באופן אמיתי, לא הייתה השלכה של ממש להבדלים, ככל שהיו, בין לוחות הפלדה שהוזמנו לבין אלו שסופקו ושימשו את הנתבעות בפועל לבניית מערך המיגון של מוסדות החינוך בישובי "עוטף עזה". אפילו הייתה לכך השלכה כלשהי, הרי שלא הוכחה.

19. חרף מסקנתנו האמורה, לצורך הדיון בלבד, נניח שאמנם הייתה אי התאמה בין לוחות הפלדה שהוזמנו לבין אלו שסופקו בפועל, ונבחן על יסוד כך אם היה בסיס לטענות הנתבעת כי הייתה זכאית שלא לשלם את מלוא התמורה שהוסכמה תמורתם.

אי תשלום מלוא התמורה

20. טענת הנתבעת שלפיה הייתה הצדקה לקזז מהתמורה המוסכמת את הסכום הנתבע, נסמך על טענתה כי בשל אי ההתאמה בין הלוחות שהוזמנו לאלו שסופקו בפועל, נדרשה להוציא הוצאות לצורך התאמת הלוחות. הנתבעות ערכו חישוב, הכולל חישוב שעות עבודה (1.5 שעות לכל לוח לפי תשלום של 50$ לכל שעת עבודה ובסך הכול 37,000$ עבור עבודה על 495 לוחות), חישוב של הלוחות החסרים (2,000 ₪ לטון ובסך הכול 68,560 ₪) ועלויות גילוון (2 ₪ לכל 1 ק"ג ובסך הכול 68,560 ₪) (כמפורט בתצהירו של מוטי פיניש, בפסקה 33 ובאופן חלקי, במכתב שצורף לתצהיר הנתבעות – נספח י"ג).

עם זאת, אין מחלוקת על כך שלא הובאה כל ראיה לכך שההוצאות האמורות הוצאו בפועל, לא הובאה כל ראיה לנתונים שעל בסיסם נעשו החישובים ואף לא הובאה כל ראיה באשר לנזק שלכאורה, נגרם לנתבעות בשל כך שהלוחות לכאורה, לא תאמו את אשר הוזמן.

עוד יוער, כי לא ברור כיצד חושב שהמחיר עבור כל טון של לוח פלדה הוא 2,000 ₪. שכן, על-פי ההזמנות (נספחים א'-ד' של תצהירי הנתבעות), המחיר עבור כל טון לוח פלדה היה בסך של 758.5 ₪ ללוחות העבים ובסך של 724.50 ₪ ללוחות הדקים.

21. הנתבעות, היו ערות לכך שלא הוכיחה דבר בעניין טענותיה כי הייתה זכאית לקזז מתוך כספי התמורה, וכך הן גם היו ערות לכך שהנתונים שעל בסיסם נערכו החישובים לא הוכחו. לפיכך העלו כאמור לעיל, שורה של טענות אשר לטענתן, הצדיקו לגרוע מהתמורה שעליה הוסכם עם התובעת. טענות אלו אין לקבל מכל הטעמים שעליהם נעמוד בקצרה עתה.

אין מחלוקת על כך שתנאי לכל טענות הנתבעות בעניין קיזוז סכומים מתוך התמורה שעליה הוסכם עם התובעת, הוא שעלה בידיה להוכיח כי אמנם בשל אי ההתאמה הנטענת בין הלוחות שהוזמנו לבין מה שסופק, נגרמו להן נזקים. כך גם היה עליהן להוכיח כי בשל כך היה עליהן להוציא הוצאות שונות לצורך התאמת הלוחות לצרכי עבודות המיגון. אין כל מחלוקת על כך שבעניין זה, נטל ההוכחה מוטל על הנתבעות, וזאת לאור הכלל שלפיו "דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי ונטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט" (רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן (2012), כבוד השופט י' עמית. כן ראו את פסקי הדין הרבים המובאים שם). כך גם כאמור, אין מחלוקת על כך שהנתבעות לא הביאו כל ראייה לתמוך בטענותיהן או כל ראיה לתמוך בנתונים שעליהם ביקשו לבסס את חישוביהם, ומטעמם לאף לא הובאה אף לא ראיה אחת שהיה בה כדי להוכיח שההוצאות שנטען כי הוצאו, אמנם הוצאו בפועל.

כשם שבעניין כל האמור לעיל אין מחלוקת, כך בנסיבות אלו, אף לא יכולה להיות מחלוקת שיש לדחות את טענות הנתבעות וממילא לקבוע כי דין התביעה להתקבל.

22. למעלה מן הצורך נבקש להוסיף, כי אין לקבל את כל טענות הנתבעות שלפיהן, חרף היעדר ראיות יש לקבל את טענותיהן.

תחילה טענו הנתבעות את הטענה התמוהה, כי על התובעת לשאת "בסנקציה כספית כלשהי" בשל אי עמידתה בתנאי ההסכם ואי הספקת לוחות הפלדה שהוזמנו. בכל הכבוד, אין בית משפט מטיל "סנקציה כספית כלשהי" ובמיוחד בהיעדר בסיס לכך. ככל שנגרם נזק מוכח, הרי שהניזוק זכאי לפיצוי בכפוף להוכחת הנזק ולקשר הסיבתי בין מעשה המזיק לבין הנזק, ובלבד שנמצא כי מעשה המזיק מהווה עוולה. ככל שהופר הסכם שהסב נזק, הרי שהנפגע זכאי לפיצוי, רק אם הוכיח שההפרה היא שהסבה את הנזק ובכפוף להוכחת הנזק. אולם במקום שנזק לא הוכח, אין מקום לפיצוי וממילא שאין מקום ל"סנקציה כספית כלשהי".

באשר לטענת הנתבעות כי הנזקים שלכאורה נגרמו, טופלו במסגרת העבודה הכוללת על פרויקט המיגון, הרי שגם לכך לא הובאה כל ראיה ממשית. אפילו היה ממש בטענה, הרי שהדבר ניתן להוכחה באמצעות חוות-דעה של מומחה או בדרך אחרת, שבאמצעותה ניתן היה לבחון את נכונות הנתונים שעליהם ביקשו הנתבעות להסתמך. אולם משהדבר לא הוכח, ממילא שאין כל בסיס לטענותיהן. לטענתן, כי התחשיב שהציעו הוא לכאורה, "פשוט", אין כל רלוונטיות, בהיעדר הוכחות לנתונים שעליהם מבוסס תחשיב זה, אין רלוונטיות ל"פשטות" החישוב. כך גם אין רלוונטיות לטענת הנתבעות, כי התחשיב שהציעו לא נסתר. כל עוד לא הוכחו הנתונים שעליהם נסמך התחשיב, ממילא שהתובעת לא צריכה לסתור זאת. שכן בהיעדר הוכחה ממילא שאף אין מה לסתור.

גם טענת הנתבעות כי מדובר בסכום ה"בטל בשישים" לעומת הסכום הכולל ששולם לתובעת עבור סחורה שסיפקה לנתבעות (על-פי הנטען, מיליוני שקלים), אינה טענה וראוי היה שלא תיטען.

לבסוף, יש לדחות גם את הטענה, התמוהה כקודמותיה, כי הנתבעות יכולות היו לבטל את ההזמנה ולתבוע פיצויים, אך לא עשו כן. עובדה היא, שהנתבעות לא ביטלו את ההזמנה ולא תבעו פיצויים והשתמשו בלוחות. בכל מקרה, אפילו היו מבקשות לבטל את ההזמנה ולתבוע פיצויים, עדיין היה עליהם להוכיח את הנזק שלקיומו הן טוענות עתה ואשר לא עלה בידיהן להוכיח.

המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי בהיעדר הוכחה כלשהי לטענות הנתבעות, ממילא שאין מקום לקבל את טענותיהן.

ה. סיכום ותוצאה

23. מכל הטעמים שעליהם עמדנו, דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעות ישלמו לתובעת את מלוא הסכום הנתבע בסך של 211,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (10.1.2008) ועד התשלום בפועל.

בשים לב בין השאר, לכך שהתובעות נאלצו להגיש את התביעה ואף לנהל אותה, חרף היעדר כל טענת הגנה ממשית מצד הנתבעות ובהיעדר כל ראייה של ממש להוכחת טענה מטענותיהן, ישלמו הנתבעות לתובעת עבור שכר-טרחת בא-כוחה ועבור הוצאות המשפט שהוציאה, סך של 40,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעות בגין זיהום מים

  2. תביעה בגין הזמנת דלת

  3. תביעה בגין כשל בייצור

  4. תביעה בגין ריהוט פגום

  5. תביעה בגין הדפסת מדריך

  6. תביעה בגין טיפול בקמטים

  7. תביעה בגין אספקת סולר

  8. תביעות בגין פגיעה בשם הטוב

  9. תביעה בגין זריקת חיסון

  10. תביעה בגין רכישת משרדים

  11. תביעה בגין התקנת וילונות

  12. תביעה בגין שווי יהלומים

  13. תביעה בגין זרעים פגומים

  14. תביעה בגין עבודות גינון

  15. תביעה בגין קניית חלקת קבר

  16. תביעה בגין איטום גג לקוי

  17. תביעה בגין פגיעה בצנעת הפרט

  18. תביעה בגין קניית מערכת אזעקה

  19. תביעה בגין אספקת מדרגות לבית

  20. תביעה בגין אחסון בחוות שרתים

  21. תביעה בגין אי קבלת שירות ייעוץ

  22. תביעה בגין אובדן השקעה כספית

  23. תביעה בגין בדיקות גיאולוגיות

  24. תביעה בגין אספקת שתילים מזן אחר

  25. תביעה בגין רכישת מכונה לעיבוד שבבי

  26. תביעה בגין ביקורת רשות הכבאות במבנים

  27. תביעה בגין חיובים שגויים של צריכת מים

  28. נדחתה תביעה בגין "מצג מטעה" במשא ומתן

  29. תביעה בגין ניתוק מהמערכת למשך כ-24 שעות

  30. תביעה בגין שירות תיקונים למשאבות כיבוי אש

  31. תביעה להחזר כספי בגין תשלום על חידוש דרכון בנתב"ג

  32. תביעה להטיל חבות אישית בגין התחייבות במפורש או במשתמע

  33. תביעה בגין לוחות פלדה שסופקו שחרגו מעט מהמידות שנקבעו בהזמנה

  34. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון