נפגעה בשעת ההפסקה במהלך משחק, לאחר שמטף כיבוי אש שהיה מותקן במסדרון נפל על ראשה. מבית הספר פונתה התובעת לבית החולים תל השומר, באמצעות אמבולנס, שם אובחנה חבלת ראש עם חתך בגולגולת, וקטיעה של בהן ימין. כתב התביעה הוגש נגד מרכז החינוך העצמאי שהיה במועד התאונה הבעלים, המחזיק והמנהל של בית הספר (להלן- "מרכז החינוך העצמאי"), ונגד המועצה המקומית שבשטח שיפוטה ממוקם בית הספר (להלן: "המועצה"). הנתבע שלח הודעת צד ג' לא. ינוס תעשיות בטיחות אש ואל נור בע"מ (להלן- "בטיחות אש" חברה הממונה על בטיחות אש ולמבטחתה, וכן ללהבות ייצור ומיגון ומבטחתה. להבות שלחה הודעת צד ד' לבטיחות אש ומבטחתה. הסכסוך בין הנתבעות לצדדי ג' וד' הסתיים בפשרה. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק שנגרם לתובעת. האחריות עדות גב' א.פ. חברתה של התובעת על פי תצהיר עדות ראשית של גב' אפרת פרידמן, חברתה של התובעת, שהייתה במועד התאונה בכתה ח', במהלך ההפסקה שחקו מספר בנות במסדרון. התובעת התכוונה לטפס על כתפי אחת מחברותיה וככל הנראה פגעה במטף כיבוי אש במהלך קפיצתה. העדה העידה שהיא ראתה את המטף מתנדנד ולאחר מכן נופל על הרצפה. המטף השמיע רעש חזק בעת שנפל, והבנות מיהרו להתפזר מהמקום כיון שחששו מתגובת המנהלת. סמוך לאחר מכן הופנתה תשומת לבה של העדה לכך שהתובעת בוכה. מיד הרימה העדה את התובעת על ידיה והבחינה בדם שנטף מנעלה. העדה חלצה את נעלה של התובעת וחלק האגודל שנקטע נפל על הרצפה. או אז מיהרה העדה לרוץ עם התובעת למזכירות בית הספר. העדה הוסיפה כי במסדרון לא הייתה נוכחת מורה או נציגה אחרת של בית הספר, ועל כן היא עצמה פינתה את התובעת אל המזכירות. העדה הוסיפה כי המטף היה תלוי על הקיר בוו קטן לא סגור. בחלקו התחתון לא הייתה מסגרת גומי, אלא ברזל בלבד. במהלך חקירתה הנגדית השיבה שהיא לא ראתה את המטף נופל, ואולם היא זוכרת את המטף במעורפל, בעת התאונה היא שהתה במסדרון שבו אירעה התאונה, במרחק של כמטר עד מטר וחצי מהתובעת (פרוטוקול הדיון, עמ' 4, שורות 13 עד 14, 18 עד 21). עדות גב' ר.ס. - אמה של התובעת בתצהיר עדות ראשית הצהירה אמה של התובעת, כי ביום התאונה התקשרה אליה למיטב זיכרונה מזכירת בית הספר, והודיעה לה כי מטף לכיבוי אש שהיה מותקן במסדרון נפל על רגלה של התובעת. המזכירה עדכנה את האם שהתובעת פונתה לסניף קופת חולים הסמוך מלווה בשתי מורות. התובעת ספרה לאמה אודות נסיבות התאונה מאוחר יותר, וציינה כי במהלך ההפסקה היא קפצה על מנת להיתלות על כתפי חברתה, וככל הנראה פגעה קלות במטף, אשר התנדנד ונפל על ראשה ולאחר מכן על רגלה. באותה שעה לא הייתה במקום מורה או נציגה של בית הספר, והתובעת פונתה לחדר המזכירות בידי חברתה. בחקירה הנגדית השיבה האם שאת נסיבות התאונה היא שמעה מהתובעת עצמה. כששבועיים לאחר התאונה בקרה בבית הספר ובשיחה שהייתה לה עם השרת, התברר לה שהווים הוחלפו. עדות גב' נחמה רבינוביץ' - מנהלת בית הספר גב' נחמה רבינוביץ', מנהלת בית הספר פירטה בתצהיר עדות ראשית כי ביום האירוע, בסביבות השעה 10:15 נשמעו צעקות מהמסדרון הסמוך למשרדה. לאחר מכן נכנסו לחדר המזכירות שתי תלמידות נושאות בידיהן את התובעת, שהייתה באותה עת תלמידת כתה ב'. התובעת פונתה בלווית מורה בעלת ידע בעזרה ראשונה לסניף קופת חולים המצוי בקרבת בית הספר, שם קיבלה טיפול ראשוני מיידי. במקביל דווחו ההורים אודות הפציעה. העדה הוסיפה כי בכל הפסקה מצויות בבית הספר 3 מורות תורניות, בחצר, בקומת הכניסה, ובקומה העליונה, ואולם אף אחת מהן לא הייתה עדה לתאונה. בחקירתה הנגדית השיבה שבכל הפסקה ישנן לפחות 3 מורות תורניות בבית הספר. כל אחת מופקדת על שטח שתחומו גדול (פרוטוקול עמ' 22, שורות 19 עד 20). העדה הבהירה כי המורות התורניות אינן יכולות לעמוד בכל מקום ובכל נקודה, ואולם הייתה מורה במסדרון (שם, שורות 30 עד 31). עדות מר דוד דנינו- מנהל מחלקת בינוי ותחזוקה מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית גם של מר דוד דנינו, מנהל מחלקת בינוי ותחזוקה במועצה המקומית מודיעין עלית. על פי האמור בתצהירו, זמן קצר לאחר שנודע לו אודות התאונה ניגש לבית הספר ובדק את זירת התאונה. המטף שנפל לא היה במקום, ואולם הייתה שם הלשונית המחזיקה את המטף. העד העריך כי הלשוניות המחזיקות את מטפי הכיבוי אל הקיר היו קצרות מדי ועל כן המטף נפל. בעקבות זאת הוחלפו כל הלשוניות ברחבי כל בית הספר. הלשוניות החדשות התקבלו על ידי חברת ינוס, והעבודה בוצעה על ידי עובדי המועצה המקומית. העד הוסיף כי המטפים עוברים בקרה שנתית על ידי חברה חיצונית שהיא זכיינית של החברה למשק וכלכלה, המוציאה את המטפים ועורכת להם בדיקה. חברת התחזוקה מחליפה ציוד בלוי. העד הצהיר כי להבנתו עמדו הנתבעות בכל התקנים והדרישות. במהלך חקירתו הנגדית השיב כי בעקבות התאונה שינה את סוג המתלה שעליו תלוי המטף, לא את מיקומו (שם, עמ' 11, שורות 15 עד 16). עובדיו שלו הם שהחליפו את הוו, ולא אב הבית. עדות מר שאקי אהוד העד, שזומן לעדות מטעם הנתבעת, השיב בחקירתו הראשית כי החברה שבה הוא עובד, הינה החברה המתחזקת את ציוד כיבוי האש במוסדות. על פי עדותו הוא בעל הסמכה מטעם נציב כבאות והנדסה. התקן כולל תחזוקה של מטף, והוא מחייב עריכת בדיקות תקופתיות, בעיקר על מנת לבחון האם המטף נמצא במקום שאושר על ידי יועץ הבטיחות, והאם הוא מלא. העד השיב כי התקן קובע מהו הגובה שבו יותקן המטף, ובמקרה זה היה הגובה תקני. ככל שהוא מוצא שהמטף תלוי על מתלה מאולתר, הוא מחליפו. כן הוא בודק האם המטף מחובר לקיר. הווים בבית הספר היו לדעתו חזקים. בבית הספר ערך בדיקות גם לפני התאונה וגם לאחריה. בעקבות הביקורת הוצא מכתב המאשר שהביקורת הייתה תקינה (מוצג נ/1), שלפיו בוצעה בקורת בבית הספר כ- 4 חודשים לפני התאונה. בחקירתו הנגדית השיב כי במהלך הביקורת שערך בבית הספר בדק את הגובה שבו הותקן המטף ומצא שהגובה תקין. עוד השיב שהמטף הותקן במקום על פי הנחיית יועץ בטיחות, ולמעשה הוא אינו יכול לשנות את החלטתו. העד השיב כי המתלה מגיע עם המטף. העד סבר כי מי שבדק את המטף בדק גם את המתלה. הדיווח הראשוני אודות התאונה התובעת צירפה לתצהירים מטעמה כראיה את הדיווח הראשוני אודות התאונה כפי שדווח על ידי בית הספר. בתיאור התאונה נכתב "התלמידה שחקה במסדרון, קפצה, ופגעה במטף... המטף נפל פגע בראש ונפל על הרגל, קרע את הנעל והוריד חתיכה מהבוהן ברגל השמאלית. המטפים בביה"ס תלויים בהתאם לתקן של משרד החינוך". בטופס צוין שמה של התלמידה שהעידה בפני כעדה לתאונה. נסיבות התאונה על יסוד הראיות שהובאו בפני, ניתן לסכם ולקבוע שהתאונה אירעה במהלך ההפסקה, במסדרון בית הספר, בשעה שהתובעת ניסתה לקפוץ אל עבר כתפי חברתה, או אז נתקלה במטף כיבוי האש אשר היה מותקן על קיר המסדרון, המטף נפל בתחילה על ראשה ולאחר מכן על רגלה. נסיבות התאונה פורטו על ידי חברתה של התובעת, אשר שהתה במרחק של כמטר מהתובעת בעת התאונה. אף שניתן היה להתרשם שהעדה אינה זוכרת את פרטי האירוע במדויק, ויתכן שהיא לא ראתה את נפילת המטף, היא שהתה בזירת התאונה, כמטר מהתובעת, וראתה מיד את תוצאת הנפילה, אף פינתה את התובעת למזכירות. עדותה של העדה באשר לנסיבות התאונה נתמכה בעדותה של אם התובעת, שאמנם לא הייתה עדה ישירה לתאונה, ואולם נסיבותיה תוארו בפניה על ידי התובעת סמוך לאחר האירוע. כמו כן נתמכת העדות בדיווח הראשוני שדיווח בית הספר אודות התאונה. לפיכך מצאתי שיש לאמץ את גרסת התובעת לנסיבות התאונה. אחריות הנתבעות לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))". אין בין הצדדים מחלוקת על קיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על הנתבעות. כפי שנקבע בפסיקה, מוטלת על בית הספר ועל המורים חובת זהירות מוגברת, שאותה משווה הפסיקה לחובת הורה זהיר כלפי ילדו. חובת זהירות מושגית חלה גם על המועצה כרשות המקומית, כבעלת בית הספר ומתקניו, וכאחראית על תקינות הציוד שבו ועל אחזקתו. השאלה הנשאלת הינה האם קיימת בענייננו גם חובת זהירות קונקרטית. קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית נבחן בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, האם בנסיבות הייחודיות של האירוע יכול וצריך היה אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק. ככל שהתשובה לשאלה האמורה היא חיובית, קיימת חובה לנקוט אמצעי מניעה מסוימים ביחס לפעילות שיצרה את הסיכון הראשוני, שהתממש לכדי נזק. בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית יש לשקול את העובדה שמדובר בענייננו בילדה צעירה, שהייתה במועד התאונה בת כ- 7 שנים, ושהתאונה אירעה כאמור בעת שהותה בבית הספר. מנגד יש לשקול את העובדה שמטפי כיבוי האש הותקנו במקום על פי הנחיות של יועץ בטיחות, עברו בקורת שוטפת של חברה המתמחה בנושא, ונמצאו תקינים ועומדים בדרישות התקנים המחייבים. כפי שנקבע ע"י כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1)113 , ע"מ 126-121- "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. עוד נקבע באותו פסק דין- "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו".... חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות...". לאחר שמיעת הראיות מצאתי שלעניין תקינות המטף יש לקבל את גרסת הנתבעות. התובעת עצמה לא הגישה חוות דעת שיש בה כדי להוכיח קיומו של פגם כלשהו במטף, בוו התלייה, או באופן הצבתו במסדרון על גבי הקיר. על פי עדותו של עד הנתבעת, שהינו איש מקצוע מוסמך בתחומו, העיד על כך שהמטף הוצב במקום בהתאם לדרישות הבטיחות וכי הוא עמד בדרישות התקן. כמו כן מצאתי שיש לקבל את גרסת הנתבעות לכך שהייתה השגחה מספקת במסדרון ובכלל אזור בית הספר. מנהלת בית הספר העידה על היקף ההשגחה, ועל כך שלא ניתן להציב מורה בכל נקודה ובכל פינה. (ראו לעניין מבחן ההשגחה את פסק הדין בדנ"א 2571/94 עיזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי (מיום 12.6.96). חרף האמור מצאתי שבנסיבות העניין קיימת גם חובת זהירות קונקרטית, וכי הנתבעות הפרו את החובות המוטלות עליהן ובכך התרשלו. מסקנה זו נעוצה בכך שככלל מוטלות חובות זהירות מוגברות באשר לפעילות ילדים בשעת שהותם בבית הספר, לאור גילם, פגיעותם, והצורך בטיפול מיוחד בהם. אמנם חובות זהירות אלו אינן יוצרות אחריות מוחלטת, ואולם הנטל המוטל על בית הספר ועל המועצה הוא נטל מוגבר עד מאוד, ועליהן לנקוט אמצעי זהירות למעלה מסבירים למניעת פגיעה בתלמידיהם (ר' לעניין זה למשל ע"א 2061/90 מרצ'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802, 811 ). בהינתן העובדה שיש להציב מטפי כיבוי אש במסדרונות, בגובה שיאפשר חילוצם בעת חירום, יש לנקוט במקביל צעדים שימנעו התנגשות של ילדים באותם מטפים אגב משחק. אמצעים שכאלו יכולים להיות מניעת משחק במסדרון, או לחילופין, ככל שהמסדרון אכן משמש כמקום משחק (והדבר אינו נוגד את הנחיות מנכ"ל משרד החינוך), יש לנקוט באמצעים משלימים: מצד אחד אזהרה מוגברת של הילדים מפני הסכנה הטמונה במטפים, לרבות הצבת שלטי אזהרה המצביעים על המטפים, איסור על ריצה או קפיצה במסדרונות, וכיוצ"ב; ומצד שני, בחינת יציבות המטפים ועיגונם באופן שלא יאפשר נפילתם גם בנסיבות שבהן יתקלו בהם הילדים אגב משחקם במסדרון, מעבר לדרישות המינימום הקבועות על פי התקן. בראיות שהובאו בפני לא נמצא כי אכן התלמידים הוזהרו מפני האפשרות שהמטף ייפול בעקבות משחק, אף לא הובאו ראיות המעידות על כך שנאסר על התלמידים לטפס במסדרון או לקפוץ על גב חבריהם. נהפוך הוא, עולה מעדות המנהלת שהמשחק במסדרון הותר, ועל כן שהתה מורה לסירוגין בתחומו. כמו כן ניתן ללמוד מהעדויות שלאחר המקרה הוחלף וו התלייה בוו בטוח יותר שסופק על ידי אותו ספק, ובשים לב לכך שניתן לצפות שתלמידים צעירים בשנים אכן יתרוצצו ויקפצו במסדרון, ועל כן ראוי היה לעגן את המטפים על פי דרישות זהירות מחמירות יותר מאלו של התקן, כפי שנעשה בדיעבד לאחר התאונה. לפיכך מצאתי כאמור שהנתבעות הפרו את החובות המוטלות עליהן ובשל רשלנותן נגרמו נזקים לתובעת. הנזקים הנכות הרפואית במהלך התאונה נפל מטף כיבוי אש על ראשה של התובעת ולאחר מכן על כף רגלה. התובעת לא הגישה חוות דעת רפואיות בעניינה, ובקשה כי בית המשפט יורה על מינוי מומחים רפואיים מטעמו, במימון הנתבעות. כב' השופט פולוק נענה לבקשה, בשים לב לכך שמדובר במשפחה בת 14 נפשות והאב הינו אברך, ומינה מומחים מטעם בית המשפט, במימון הנתבעת, בתחום האורתופדיה ובתחום הכירורגיה הפלסטית. לאחר הגשת חוות הדעת הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ואולם בהיעדר ראיות המצדיקות מינוי שכזה, נדחתה הבקשה, והתובעת בחרה להימנע מהגשת חוות דעת מטעמה בתחום הנפשי. חוות דעת בתחום האורתופדי ד"ר אמיר השרוני מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו התייחס המומחה לנסיבות האירוע וציין כי התובעת נפגעה בבית הספר ממטף שנפל על כף רגלה. בזירת האירוע ראו דימום וקטיעה של הבוהן הגדולה ברגל ימין. מבית הספר פונתה התובעת לקופת חולים, שם עברה טיפול מקומי ופונתה באמצעות אמבולנס לחדר מיון. בחדר מיון נעשה ניסיון להשתיל את הגדם. במשך 9 חודשים טופלה התובעת בטיפול שמרני, במהלך הזמן התגלה נמק בחלק שהושתל והוא נשר. הציפורן נתלשה במהלך האירוע ולאחר מכן צמחה בצורה מעובה ומעוותת. המומחה ציין כי לאחר נשירת הגדם הופיעו סימפטומים של PTSD שהתבטאו בבכי, באי שקט ובפחדים. במשך 3 חודשים טופלה טיפול פסיכולוגי, שלדברי אמה עזר לה מאוד. המומחה פירט שהתובעת התלוננה בפניו על כאב בקצה הבוהן בזמן קפיצה עם רגל יחפה, כאב בזמן נעילת נעל צרה, וכאב בבוהן בשעה שהיא נתקלת בעצם כבד או כאשר מישהו דורך על רגלה. המומחה ציין שלא היו תלונות על צליעה או על הגבלה בריצה או בפעילות אחרת. אשר לממצאי הבדיקה ציין המומחה כי מדובר בילדה נחמדה, המתקשרת ומדברת ללא גמגום, בשטף, ומתארת היטב את מצבה. בדיקת הגוף נמצאה תקינה. המומחה ציין קיצור של 0.5 עד 1 ס"מ מהקצה של בוהן ימין לעומת הבוהן המקבילה ברגל שמאל. עוד ציין יותר אבדן של רקמה מהצד המדיאלי יחסית לצד הלטרלי, קצה עצם חד בולט בצד הלטרלי של הבוהן מתחת לפינת הציפורן. הציפורן מעובה עם מעט דיפורמציה. עוד ציין המומחה כי מצא היפו אסטזיה האספקט המדיאלי של הבוהן ללא מצב של היפר אלגזיה, וללא TINNELL מעל הגדם. ציר הבוהן וכך הרגל תקין, כך גם התנועות. בעמידה נשארת הבוהן במקומה, אין בעייה בתנועות האקטיביות והפסיביות של הבוהן, אין רוטציה של הבוהן, היא אף אינה סוטה ממקומה והמשכית לכף הרגל. הזווית בין המסרק הראשון לשני תקינה. בפרק הסיכום וההבחנות ציין המומחה כי בעקבות התאונה נכרת קצה הבוהן ברגל ימין. ניסיון להשתלת הגדם לא צלח ועל כן קיים קיצור קל של הבוהן. מבנה הבוהן וכך הרגל תקינים, הציפורן מעט מעובה ומעוותת, ציר הרגל תקין. צוין שהתובעת פעילה ומתפקדת יפה "ללא צליעה וללא הגבלה תפקודית". המומחה הוסיף וציין כי מדובר בנכות קוסמטית קלה, ללא נכות תפקודית, עקב כריתת קצה הבוהן ולא עקב כריתת הבוהן כולה. עוד ציין כי יכולת הפעולה והתנועה של כך הרגל שוחזרו מאז התאונה. על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי נותרה לתובעת בעקבות התאונה נכות בשיעור של 2.5% לפי פרט 50 ב' 2 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - "התוספת לתקנות"), באופן חלקי. המומחה העריך כי במשך שלושה חודשים לאחר התאונה הייתה לתובעת נכות זמנית מלאה. חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' מנחם רון וכסלר, ציין המומחה שבמהלך הבדיקה התלוננה בפניו התובעת על כך שבוהן הרגל הקטועה מכערת אותה, קצה הגדם בולט לכיוון האצבע השנייה, הציפורן מתכופפת מעל קצה הגדם, היא עבה מהרגיל, ולעיתים כואבת. התובעת הביעה את חששה במהלך הבדיקה מקבלת מכה בקצה הבוהן. המומחה ציין כי במהלך הבדיקה מצא כי קצה בוהן רגל ימין קצר מבוהן שמאל ב- 9 מ"מ. הקצה הקטום נראה נוטה לכיוון האצבע הקטנה. מתחת לציפורן בהן ימין יש אזור צלקת בגודל של 10X10, המכוסה עור דק, בצלקת קיימת רגישות קלה. המומחה מצא כי בקרקפת קיימת צלקת נוספת, בהירה מאיכות טובה, שמידותיה 1X15, לא רגישה וכמעט שאיה נראית. על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי בגין הצלקת שמתחת לציפורן בוהן ימין נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2%, לפי פרט 75(1)ב לתוספת לתקנות. עוד קבע כי בשל קיצור בוהן ימין והתעקמות הציפורן נותרה לתובעת נכות בשיעור של 8%, לפי פרט 50(1) ב II לתוספת לתקנות. בתשובות לשאלות הבהרה השיב המומחה כי הנכות שקבע חופפת לנכות שנקבעה על ידי האורתופד. הנכות התפקודית לטענת התובעת, עולה נכותה התפקודית על נכותה הרפואית, ויש להעמידה על 20%. הנתבעת טענה מנגד כי אין לנכות משמעות תפקודית כלשהי. מחוות דעתם של המומחים הרפואיים עולה כי הנכות שנקבעה לתובעת היא נכות קוסמטית. האורתופד הדגיש בחוות דעתו שמדובר בנכות קוסמטית, ושאין לנכות משמעות תפקודית. המומחה ציין במפורש שרק הקצה של הבוהן נקטע, וכי לא קיימת כל פגיעה בתנועת הרגל, אף לא בתנועת הבוהן, ועל כן גם אין כל פגיעה תפקודית. כפי שנקבע לא אחת, לנכות בגין צלקות או לנכות קוסמטית, אין בהכרח משמעות תפקודית ואין היא בהכרח פוגעת בכושר ההשתכרות. כך גם בשעה שמדובר בקביעת נזקיו של קטין (ראו לעניין זה למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792). בענייננו מצאתי שאין לייחס לנכות הקוסמטית שנותרה לתובעת משמעות תפקודית. מדובר בקטיעה חלקית עד מאוד, שאין לה משמעות תפקודית. הפגיעה הינה כאמור בבוהן ימין במקום שאינו נראה לעין, ולא בפרצוף או במקום בולט אחר, ועל כן גם אם מדובר בעיוות של האצבע, אין בה כדי להגביל את התובעת מבחינה תעסוקתית או מבחינת אפשרויות ההשתלבות בעבודה, אף אין בה כדי לגרוע מכושר השתכרותה של התובעת. הנזקים נזק לא ממוני בסיכומיה מבקשת התובעת להעריך את הנזק הלא ממוני בסכום 300,000 ₪. התובעת נפגעה כאמור פגיעה קלה בראשה, וכן פגיעה בבוהן רגל ימין שבעקבותיה לא נותרה לה נכות תפקודית. התובעת אף עברה ניתוח להשתלת הגדם, ואולם הניתוח לא צלח והגדם נשר. אף שהתובעת עצמה לא העידה בפני, ניתן ללמוד מהראיות שהחבלה גרמה לה לצער רב. במשך 3 חודשים היא טופלה טיפול פסיכולוגי. העדה מטעמה של התובעת העידה באריכות על המשמעויות שיש לנכות הקוסמטית לקראת ובעת טבילה במקווה, ואולם התרשמתי שככל שתגרם אי נוחות כתוצאה מהנכות, לא תהיה זו אי נוחות רבה, שכן מדובר בפעילות הנעשית באופן אישי. בשים לב לטיבם של הנזקים שנגרמו לתובעת, לכלל הנכות הרפואית שנקבעה, לתקופת אשפוזה, ולתקופת ההחלמה שנדרשה לה, אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה, פיצוי בסכום של 45,000 ₪, נכון להיום. גריעה מכושר השתכרות ופיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים לטענת התובעת, כיוון שהתובעת היא קטינה, יש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות על יסוד השכר הממוצע במשק, ועל יסוד הנכות הרפואית בשיעור של 12.5%, ועל כן יש לפסוק לה סכום של 300,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי כיון שלא נותרה נכות תפקודית, לא תהיה כל גריעה מכושר ההשתכרות. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי שכיון שלא קיימת לנכות השלכה תפקודית, אין לצפות לפגיעה בכושר ההשתכרות, ולפיכך אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. הפסדי שכר בעבר בסיכומיה עתרה התובעת לפיצוי סכום של 5,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר שנגרמו להוריה. אמה של התובעת העידה כי עבדה בעת התאונה במסגור תמונות, וכי בשל הטיפול בתובעת נאלצה לדחות הזמנות רבות. עוד העידה כי אביה של התובעת נאלץ להיעדר מהכולל. התובעת או אמה לא הציגו כל ראייה להפסד שכר בעבר, אלא התבססו על הערכות. מדובר בראש נזק הטעון הוכחה, ובהעדר הוכחה להפסדי שכר בפועל, לא מצאתי שיש מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. עזרה וסיעוד בתצהיר עדות ראשית, פירטה אמה של התובעת את העזרה שלה נזקקה התובעת בעקבות התאונה. נטען שהאם נאלצה להיעדר מעבודתה, וכי העזרה שניתנה הינה מעבר לחובתם המוסרית של בני המשפחה. בסיכומיה עתרה התובעת לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה. הנתבעת טענה מנגד כי אין לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה. ניתן ללמוד מהעדויות שבעבר נזקקה התובעת לעזרה מוגברת מצד בני משפחתה, במיוחד סמוך לאחר הניתוח להשתלת הגדם. בהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לפיצוי עבור העזרה, גם אם תמורתה לא שולמה לבני המשפחה. (ראו למשל ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588). בשים לב לטיב הפגיעה, לניתוח, ולשיעור הנכות הרפואית מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה בגין העבר והעתיד, בסכום של 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות בסיכומיה העריכה התובעת את ההוצאות הרפואיות שהיו לה בסכום של כ- 40,000 ₪. כן טענה כי בשל אופן גדילת הציפורן נזקקת התובעת לטיפולי פדיקור מדי חודש. התובעת לא הציגה אף קבלה המעידה על הוצאות עבור פדיקור. לאחר עיון בעדויות, לרבות באשר לעדויות בדבר טיפול נפשי, מצאתי שיש לקבוע פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה. סיכום בהתאם לאמור תשלמנה הנתבעות לתובעת סכום כמפורט להלן, בהתאם ליחס האחריות שנקבע: נזק לא ממוני- 45,000 ₪; עזרת הזולת - 5,000 ₪; הוצאות- 3,000 ₪; סה"כ- 53,000 ₪. כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים, שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין. דיני חינוךשריפהתאונות בבית ספרכיבוי אשבית ספר