תביעה אזרחית בגין הגשת תלונות סרק במשטרה

טוען, כי הנתבעת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה והכפישה את שמו הטוב, הטרידה אותו בשטח ביתו, בנתה דירה ללא היתר על גג הבית והפרה צו הריסה שיפוטי. עוד טען, כי הנתבעת העבירה דרך חצריו כבלי חשמל, טלפון וביוב. לפיכך, העריך את גובה הנזקים שגרמה לו הנתבעת בסך של 550,000 ש"ח, אך לצורך אגרה העמיד את תביעתו על סך של 250,000 ש"ח.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד ובה היא תובעת סך של 303,000 ש"ח וכן תביעה למתן צו עשה קבוע. הנתבעת טוענת, כי בשל חובות התובע למנהל והבניה הבלתי חוקית במגרש, לא ניתן להעביר את חלקה במקרקעין על שמה. על כן, תובעת היא לחייב את התובע להרוס ולסלק את הבניה הבלתי חוקית ולנקוט ולשתף פעולה בכל הנדרש לרישום זכויותיה במקרקעין. עוד מבקשת הנתבעת לחייב את התובע בהשבת כספים ששילמה לו בשל לחצים שהפעיל עליה, וכן בגין עגמת נפש וצער, ונזקים מיוחדים.

טענות התובע
2. התובע טוען, כי הנתבעת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה, כדי להטריד ולהציק לו. כראיה, התיקים נסגרו וגם העררים שהגישה הנתבעת נדחו. כמו-כן, לטענתו, הנתבעת יזמה תכניות תחקירים בטלויזיה וברדיו לשם הכפשתו וכתוצאה מכך, נאלץ להיאבק על שמו הטוב. כן, הנתבעת הטרידה אותו בכך שהציבה אבנים גדולות בחצר ביתו כדי למנוע ממנו לחנות את רכבו, במטרה להשתלט על שטח נוסף.
התובע הוסיף, כי הנתבעת בנתה דירה נוספת על הבית ללא היתר, תוך התעלמות מכך שהמקרקעין רשומים על שמו, הורשעה בכך וניתן צו הריסה לבניה זו.
עוד נטען, כי הנתבעת השליכה אבנים על בני משפחתו של התובע וגרמה לעגמת נפש, צער וסיכון יקיריו. לפיכך, ביקש התובע לחייבה בסכום הנ"ל וביקש ליתן צו שיורה לנתבעת לחדול מכל הטרדה ומעשה שיש בו הפרעה למגוריו ולשימושו בחצריו, להימנע מהשכרת הדירה שנבנתה שלא בהיתר עד לביצוע צו ההריסה או קבלת היתר בניה, ולהורות שבמידה והנתבעת לא תהרוס את הבניה בעצמה, התובע יהיה רשאי לעשות כן בעצמו.
ביחס לתביעה שכנגד טען התובע, כי זו לא הוכחה. הנתבעת לא הוכיחה ירידת ערך של ביתה, הוא לא התחייב להשיג היתרי בניה וגם לא עזר לנתבעת לבנות את הבניה הבלתי חוקית. התובע הכחיש שסחט ממנה כספים ולכן, ביקש לדחות את התביעה שכנגד.

טענות הנתבעת
3. הנתבעת טענה, כי התלונות שהגישה נגד התובע במשטרה- בדין היו. לדבריה, התובע הילך עליה אימים, איים עליה ותקף אותה וכל אלה הוכחו על ידה בתביעתה. לפיכך, הגם שלבסוף נסגרו התיקים במשטרה, הרי שהתלונות לא היו פרי דמיונה והן הוגשו בתום לב ומתוך חשש לחייה. משום כך, טענה הנתבעת, עומדת לה הגנת תום הלב. ביחס לכתבות שפורסמו בעניינו של התובע, טענה הנתבעת, כי כל שאמרה היה בבחינת אמת ומשום כך, היא חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" ומכל מקום, תכני הכתבות נבעו ממקורות ומתחקירים שונים ולא רק מפיה.
הנתבעת טענה, כי על פי פסק הדין היא זכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה לדורות בבית דו משפחתי, אשר מחציתו האחת שייכת לה והיא מתגוררת בה, ואילו מחציתו השנייה שייכת לתובע, וכן בגג הדירה ובמחצית מכל זכויות הבניה שבמקרקעין. בהתאם, נקבע בפסק הדין, כי זכויות הנתבעת על פיו, תרשמנה על שמה והתובע ישתף פעולה לצורך רישום הזכויות על שמה במינהל מקרקעי ישראל. לטענתה, כבר בשנת 98' החלו היא והתובע בבניית קומה נוספת מעל בתיהם ,ללא היתר בניה והתובע הגיש בקשה להיתר בניה שיכשיר את התוספת הבלתי חוקית לחתימת מנהל מקרקעי ישראל. הנתבעת שילמה לתובע סכומים של עשרות אלפי שקלים לשם כך. אלא שמאז, עושה התובע ככל יכולתו על מנת לסכל את רישום הזכויות על שמה של הנתבעת. לטענתה, במרוצת השנים ננקטו הליכים רבים להוצאת פסק הדין אל הפועל, בין היתר על ידי מינוי כונסי נכסים, אך ללא הועיל.
ביחס לבניה הבלתי חוקית, טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה שבנה אותה בפועל, ומכל מקום, על פי גזר הדין שניתן נגדה, היה עליה להתאים את הבנייה לתכניות ולהתיר הבניה, שאם לא כן עליה להרוס את המבנה (בתע"מ 20200/09). לטענת הנתבעת, משאיפשר גזר הדין להכשיר את הבנייה שנעשתה ללא היתר, בית משפט זה לא יתערב באותו הליך.
הנתבעת הכחישה את רשימת הנזקים שפירט התובע וטענה כי אלה לא הוכחו על ידו כלל.

דיון והכרעה
4. מטעם התובע העידו 7 עדים. עוד הוגשו תצהירי הצדדים עצמם ותצהירים נוספים. לאחר עדותם של אלה, הסכימו הצדדים, כי לא יישמעו עדים נוספים ופסק הדין יינתן על סמך התצהירים הנוספים שהוגשו.
לאחר שמיעת העדים הנ"ל ולאחר עיון בתצהירי העדות הראשית וכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להידחות, למעט מתן הצו כנגד הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך.

העדים
5. עו"ד איתן קדמי ז"ל היה העד הראשון מטעם התובע. הוא ייצג את הנתבעת בהליכים קודמים, ותיאר את חילופי הדברים בין הצדדים באותם הליכים. לדבריו בין הצדדים היו חילופי דברים קשים והוא אף העיד בעניינם במשטרה.

מר ויליאם נטף, מתנדב במשטרה שעבר במקרה ליד המקרקעין העיד שהיה נוכח בוויכוח בין הצדדים.

מר גבי ביטון, שכן של הצדדים העיד, כי בין הצדדים היה ויכוח קולני בנושא הגדר בין שני הבתים.

כן העיד מר ג'אבר עבאס שהוזמן מטעם התובע לבצע עבודות בניה בביתו, אולם לדבריו הנתבעת לא איפשרה לו לעבוד וזרקה עליו אבנים. לדבריו התובע עזר לו ולמשפחתו כל חייו.

מר שבתאי יוסף הוזמן גם הוא על ידי התובע לשם בניית קיר בלוקים בינו ובין הנתבעת. לדבריו, לאחר שהתחיל בבניה, הנתבעת אמרה לו להפסיק לבנות שכן זה השטח שלה, והזמינה משטרה על מנת לעצור את עבודתו.

עו"ד רוני חייט ייצג את התובע בשנת 96'. לדבריו בפגישה שנערכה בעניין, הרוחות היו לוהטות, אך הוא אינו זוכר מה בדיוק נאמר שם.

אחרון העיד בבית המשפט מר צחי גל, שכן נוסף של הצדדים. אשר העיד גם הוא על "אירועים וריבים יומיומיים" בין הצדדים.
התובע והנתבעת הגישו עדויותיהם בתצהירי עדות ראשית והוסכם כי לא ייחקרו עליהם.
לבד מתצהיר הנתבעת, לא נשמעו עדויות ולא הוגשו תצהירי עדות נוספים מטעמה.

ביום 26.5.11 נערך ביקור בית המשפט במקום. התרשמתי כי המחלוקת בין הצדדים אינה ניתנת לגישור, הגם שעל פניו נראה, כי המצב בשטח אינו "כצעקתה", ואלמלא היריבות האישית היה ניתן להגיע להסדר מניח את הדעת.

התביעה הכספית
6. התובע העמיד תביעתו על סך של 250,000 ש"ח בגין הנזקים שגרמה לו הנתבעת בהטרדתו, בפגיעה בשמו ובנזקים נוספים שגרמה לו הנתבעת.
קראתי את ההודעות בתלונות שהגישה הנתבעת נגד התובע (נספחים ג1-ג4 לכתב ההגנה), על פיהם התלוננה הנתבעת על איומים וההודעות בהן הודע לה על סגירת התיקים במשטרה.
עיון בתצהיר הנתבעת מעלה, כי התובע תקף אותה על רקע הסכסוך ביניהם ביחס למקרקעין. על פי תצהירה, באחת הפעמים, התובע התנפל עליה, הלם בראשה וחבט בה באמצעות המצלמה שלה, תוך שהוא שובר אותה על ראשה עד שפונתה לבית חולים (הנתבעת צירפה לתצהירה אישור רפואי בגין אשפוזה בשל כך, נספח ז' לתצהיר הנתבעת).
על פי תצהירה, בשל פחדה מהתובע, הגישה תלונה במשטרה בגין אותו אירוע, אך לאחר מכן ביטלה את התלונה שכן התובע לחץ עליה והבטיח שיעשה כל הדרוש לרישום זכויותיה במקרקעין.
הנתבעת תיארה עוד כיצד התובע איים על חייה באיומים שונים, אם לא תשלם לו וכיצד הגיע לביתה בלוויית גברתנים ודרש לקבל ממנה כספים.
לדבריה, התובע איים עליה שוב ושוב במרוצת השנים ואף חיבל בצינורות שעוברים בתוך חצרו לביתה. הנתבעת תיארה עוד כיצד התובע העליב וביזה אותה בנוכחות אחרים, בהם גם שוטרים. הנתבעת הצהירה כי היא חולה במחלה קשה למעלה מעשור (גם לכך צירפה אישורים רפואיים המאשרים זאת), וכי מחלתה החמירה בעקבות הלחצים, החרדות והמתחים שנגרמו לה כתוצאה מההצקות, האיומים וההכפשות מצד התובע.
על התנהגות הצדדים ניתן היה ללמוד גם מהעדויות שהובאו מטעם התובע. כך, עו"ד איתן קדמי ז"ל, אשר ייצג את הנתבעת בהליכים קודמים, העיד כי היחסים בין הצדדים אופיינו בצעקות הדדיות. תוך כדי עדותו הוגשה הודעתו במשטרה מיום 22.10.06 (מוצג נ/1), ממנה עולה כי הוא שמע את התובע אומר ש "דם יישפך" (שורות 29-34, 47-51 להודעה). עו"ד קדמי ז"ל הוסיף כי הוא לא "התרגש" מכך, שכן הוא חשב שהתובע הוא "בלון נפוח ופחות איש מעשה" (שורה 52 להודעה).
גם העד צחי גל, העיד שכשכן היה עד לויכוחים קולניים וצעקות "יום ולילה" בין הצדדים. לדבריו, יום אחד הגיעה לביתו הנתבעת וסיפרה לו שהיה בינה ובין התובע ריב, וביקשה ממנו להיות עד לצוואה שעשתה.
עיון מדוקדק בתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, כמו גם בעדויות האחרות שהוגשו וכן תצהיר נוסף שהוגש יחד עם כתב ההגנה(נספח א 5), מציירים תמונה של יחסים עכורים ביותר בין הצדדים וניכר כי הנתבעת אכן חשה מאוימת וחששה לחייה באופן ממשי, נוכח התנהגות התובע, הגם שלה היה חלק ניכר בליבוי היצרים ביניהם.
משום כך, איני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בשל הגשת התלונות, או הכתבות שהזכיר התובע.
ביחס לנזקים האחרים להם טען התובע, התובע לא הוכיח כי נגרמו לו כאלה.
בעדויות העדים מטעמו, עלתה תמונה של היחסים בין הצדדים, אך לא ניכר נזק כספי שנגרם לו. בנסיבות של המחלוקת בין הצדדים ביחס לזכויות במקרקעין, שעדיין נידונה בבית המשפט המחוזי, לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין הפסקת עבודה של בניית גדר על ידי התובע, שעה שהדבר מתברר עדיין והמחלוקת טרם יושבה.

יחד עם זאת, על אף שלא הוכח כי נגרמו נזקים כספיים לתובע, הרי שמשהתוודעתי למחלוקת בין הצדדים ולמתיחות העזה השוררת ביניהם, אני נעתר לבקשה למתן צו, ומורה לנתבעת לחדול מכל הטרדה והפרעה למגוריו ולשימושו של התובע בחצריו.

בניה בלתי חוקית
7. הן התובע והן הנתבעת בתביעה שכנגד, ביקשו להורות כי בניה בלתי חוקית שביצע כל אחד מהם, תיהרס.
איני מוצא לנכון להורות כמבוקש.
ראשית, מהראיות שלפניי התרשמתי כי הצדדים, אשר יחסיהם ידעו גם ימים יפים, בנו את תוספות הבניה בשיתוף. כך עולה מדברי התובע עצמו בהודעותיו במשטרה, כי הוא עזר לנתבעת לבנות את המבנה שבנתה (ר' נספח ב' לתצהיר הנתבעת, בשורה 43), ובפועל הם בנו יחד. כך מסרה וטענה גם הנתבעת (ר' ס' 9 לסיכומי הנתבעת). התובע גם מסר שהוא הביא את העובדים והיה אחראי על הבניה והנתבעת שילמה להם (שם, בשורה 100).
שנית, על אותם המקרקעין ממש, בחלק השייך לו, ביצע התובע בעצמו בניה לא חוקית. בגין אלו התנהלו נגדו ונגד אשתו הליכים פליליים, כשבסופם הורשעה אשתו בעבירות של ביצוע עבודות ללא היתר, שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, ביצוע עבודות בסטיה מתוכנית ושימוש במקרקעין בסטיה מתוכנית.
בגזר הדין מיום 4.6.03 נקבע בין היתר, כי על הנאשמת- אשת המתלונן להרוס את כל הבניה ללא היתר ולהחזיר את המצב לקדמותו, אלא אם כן תתבצע התאמה של הבניה החורגת להיתר הבניה (ת.פ. 1089/01 מדינת ישראל נגד סיבוני, בבית משפט השלום בבית שמש).
שלישית, הנתבעת עצמה הורשעה בעבירה של בנייה ללא היתר ביום 19.9.11 (בחע"מ 20200 מדינת ישראל ומ. תכנון ובניה הראל נ' יזרעאלי, בבית משפט השלום בית שמש). גם בגזר הדין בעניינה נקבע, כי אם לא תותאם הבנייה בשטחה להיתר בניה החלה באזור, ייכנס צו ההריסה לתוקפו תוך 24 חודשים.
לפיכך, בנסיבות שלפניי, כאשר הבניה נעשתה בפועל על ידי שני הצדדים, הזכויות במקרקעין והחלוקה ביניהם מתבררות עדיין בבית המשפט המחוזי, אינני רואה לנכון להורות על הריסה בשלב זה. עוד אציין, כי מותב זה אינו מהווה הוצאה לפועל של החלטות קודמות שניתנו בפני ערכאה זו בהליכים הפליליים שהתנהלו נגד שני הצדדים דנן. חזקה על רשויות התכנון שיפעלו בהתאם למימוש החלטות שניתנו בעניינם.
ביחס לטענת התובע, כי הנתבעת העבירה בשטחו צינורות כבלים, גז וכיו"ב, הרי שהתובע לא הוכיח זאת, ומנגד הנתבעת הכחישה זאת. משלא הוכח הדבר אינני נעתר לבקשה המתייחסת לכך.

התביעה הכספית שכנגד
8. הנתבעת טוענת בתביעה שכנגד, כי התובע גרם לה נזקים ממוניים בסך של 303,000 לפחות.
לטענתה בשל לחצים שהפעיל עליה התובע, בדרכי מרמה ותחבולה, שילמה לו סך של 174,000 ₪.
בסיכומיה, חזרה הנתבעת על טענה זו, אלא שהפעם היו הסכומים שונים- ונטען כי שילמה לתובע סך 124,000 ₪, לאחר שהתובע איים עליה שאם לא תעשה כן, לא יאפשר את רישום זכויותיה על שמה, ולאחר מכן שוב סחט ממנה 200,000 ₪ , לאחר שאיים עליה וגרם לה נזקים שונים.
עיון בתצהיר עדות הנתבעת מלמד, כי כפי שכבר נכתב כאן לעיל, היא והתובע בנו במשותף על המקרקעין. לשם כך, הוציאה הנתבעת כספים לרכישת חומרי בניה, כפי שניתן לראות בקבלות שהוגשו בצירוף לתצהירה, שמגיעות לסכום של כמה אלפי שקלים בודדים (נספחים ב3-ב7 לתצהיר). ואולם, מדובר בהוצאות שהנתבעת נדרשה להם לצורך בניית ושיפוץ ביתה שלה. עוד הצהירה הנתבעת בתצהירה, כי בשלהי שנת 1998, תחילת בניית הקומה השניה, שב התובע ודרש ממנה, תוך הפעלת מסכת לחצים שתשלם לו סכומי כסף בני עשרות אלפי שקלים כל פעם, וכך, תוך חודש ימים נאלצה לשלם לו סך של 124,000 ₪.לתצהירה צירפה הנתבעת צילומים של דפי חשבון הבנק שלה, שבהם מופיעים שיקים שונים שמשכה, אך לא ברור למי הופקדו. כן צירפה צילומי נספחי שיקים שהופקדו לדבריה לטובת התובע (נספחים ח2-ח5). אולם אלה אינם מגיעים כדי הסכומים הנטענים על ידה.

עיינתי בתצהיר עדות ראשית של הנתבעת על נספחיו וכן בתצהיר התובע. לבד מאלה, הנתבעת לא הגישה ראיות נוספות או עדות נוספת אשר יאששו את הטענה כי אכן שילמה את הסכומים הנטענים.
גם העדים שהעידו מטעם התובע, לא יכלו לשפוך אור על העברות כספים שהיו בין השניים, מכאן שאין בידי לקבל את התביעה שכנגד להשבת כספים אשר לא הוכח ששולמו.

הנתבעת טענה, כי כתוצאה מאי רישום הזכויות בבית על שמה נגרם לה נזק משמעותי של ירידת ערך בשיעור של כ- 15%, והעמידה את סכום הפיצוי בגין כך על סך של 200,000 ₪. ואולם, הנתבעת לא צירפה כל עדות, ראיה או חוות דעת של שמאי אשר תתמוך בטענה כי חלה ירידת ערך בדירתה. במצב זה אין להיעתר לדרישתה לפיצוי בגין ירידת ערך.
סכומי הכסף בהם נקבה הנתבעת ואותם ייחסה לנזקים שונים שנגרמו לה, לא הוכחו. כן לא הוכחו נזקים שנגרמו לנתבעת וכספים שהוציאה שלא כדין. נוכח מערכת היחסים עם התובע, שידעה כאמור גם ימים של שיתופי פעולה לצורך בניה משותפת על המקרקעין, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת שילמה לתובע כספים להם לא היה זכאי ולחייבו בגין כך.

9. בתביעתה מבקשת הנתבעת גם לאכוף את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ביום 27.11.96. מדובר בהסכם שנדון בבית המשפט המחוזי בהליך המתאים בת.א. 1161/96, במסגרתו ניתן פסק הדין. סבורני, כי לא ניתן להיעתר גם לבקשה זו.
הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין קובע, כי הצדדים ישתפו פעולה ביניהם ככל שיידרש לרישום הזכויות בדירה על שם התובעת וכן מסדיר נושאים נוספים בין הצדדים.
לא הובאו ראיות לכך שההסכם לא כובד בעטיו של התובע, ומהמסמכים שהוגשו נראה כי קיים קושי לבצע את ההסכם מצד המנהל, אשר צורף גם כצד לתביעה בבית המשפט המחוזי. כמו כן, ההליך במסגרתו ניתן פסק הדין, עדיין מתברר בבית המשפט המחוזי. משכך, נחה דעתי כי אין להורות עתה על אכיפת ההסכם שקיבל תוקף של פסק הדין.
מאותם שיקולים שמניתי לעיל, בגינם דחיתי את התביעה להריסת בניה שבנתה הנתבעת, אני דוחה גם בקשת הנתבעת להרוס את הבניה שביצע התובע.
סיכומו של דבר
10. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.
יחד עם זאת, אני נעתר לתביעה למתן צו המורה לנתבעת להימנע מכל הפרעה והטרדה לשימושו של התובע בחצריו.
בשולי פסק הדין, סבור בית המשפט כי טוב יעשו הצדדים אם יותירו את משקעי העבר מאחור ויעבירו הסכסוך המתמשך להליך גישור שיביא שלום ביניהם במהרה בימינו.
בנסיבות העניין- אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה אזרחית מנהלית

  2. תביעה אזרחית על גניבה

  3. נטל ההוכחה בתביעה אזרחית

  4. תביעה אזרחית על מקרה פלילי

  5. התיישנות במשפט אזרחי

  6. בקשה להצטרף כצד לתביעה אזרחית

  7. עורך דין תביעה אזרחית נגררת לפלילים

  8. תביעה אזרחית בגין פריצה למחשב

  9. תביעה אזרחית נגד אדם שהרביץ לילד

  10. למה יש התיישנות על תביעות אזרחיות ?

  11. ארנונה:גביה מנהלית או תביעה אזרחית ?

  12. תביעה אזרחית נגררת לפלילים על תקיפה

  13. תביעה אזרחית נגררת לפלילים ללא הרשעה

  14. בקשה להגיש פסק דין פלילי בתביעה אזרחית

  15. תביעה אזרחית למרות זיכוי במשפט הפלילי

  16. תביעה אזרחית בגין הגשת תלונות סרק במשטרה

  17. עיקול נכסים בתביעה אזרחית על עבירה פלילית

  18. תביעה אזרחית בטענה להפרת הוראות פתיחה באש

  19. האם גזר דין יכול לשמש כראיה בתביעה אזרחית

  20. תביעה אזרחית על סגירת הר הבית לכניסת יהודים

  21. פסק דין פלילי בבית משפט לתעבורה כראיה בתביעה אזרחית

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון