נפגע כהולך רגל במעבר חציה על ידי קטנוע משלוחים שחלף במקום

נפגע כהולך רגל במעבר חציה על ידי קטנוע משלוחים שחלף במקום



נהג הקטנוע הפוגע (להלן: יניב) היה אותה עת נהג משלוחים שפעל בשירותו של צד ג2 (להלן: כהן), הוא בעליו של עסק לשיווק ומכירת פרחים.


תמצית העובדות הדרושות לעניין


מספר הזיהוי של הקטנוע הפוגע, כפי שנמסר למשטרת ישראל בידי התובע ובידי יניב, וכפי שננקב אף בכתב התביעה המקורי שהוגש בתיק דנא, הוא: 87-121-04 (להלן הקטנוע הראשון).
פרטיו של הקטנוע הראשון הוצגו כפרטיו של הקטנוע הפוגע אף בעובדות כתב האישום שהוגש לימים נגד יניב בבית המשפט לתעבורה (ת"ד 3587/06). באותו תיק הורשע יניב במיוחס לו על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום, לרבות לעניין מספר הזיהוי של הקטנוע הפוגע, והתקבל הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים ללא שנשמעו הוכחות על ידי בית המשפט.
לאחר הגשת כתב התביעה בהליך דנא, עתרה נתבעת 2 ומבטחת הקטנוע הראשון (להלן: הפול) בבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין הפלילית בהקשר לזהות הקטנוע הפוגע.
הפול סמכה את בקשתה על דו"ח הפרמדיק שנכח בזירה בעת התאונה וזיהה את הקטנוע הפוגע כקטנוע שמספרו 18-952-24 (להלן: הקטנוע השני).
הקטנוע השני אף הוא שימש את עסק הפרחים של כהן והיה מבוטח על ידי הפול, ואולם הכיסוי הביטוחי עבורו ניתן אך לנהג נקוב בשם 'דוד חזן', ועל כן אינו מכסה את חבותו של יניב.
בהחלטתי מיום 2.5.12 נעתרתי לבקשת הפול והתרתי לה את מבוקשה. זאת, בהתחשב בכך שהכרעת הדין בביהמ"ש לענייני תעבורה ניתנה ללא שמיעת ראיות, שהתובע ויניב טענו כי פרטי הזיהוי של הקטנוע הפוגע לא היו בידיעתם האישית במועד התאונה עצמה וכי איש צוות מד"א שנכח בזירה נקב מפורשות בפרטי הקטנוע השני כפרטיו של הקטנוע הפוגע.
בעקבות המחלוקת בשאלת זהות הקטנוע הפוגע ובשאלה הכרוכה לעניין הכיסוי הביטוחי צורפה להליך נתבעת 3, היא קרנית.
קרנית מצידה הגישה הודעת צד ג נגד יניב, נגד כהן ונגד יגאל גבריאלוב שאף הוא עבד בעת הרלוונטית בעסקו של כהן (להלן: גבריאלוב).
הודעת צד ג נגד כהן הוגשה אף מטעם יניב.


גדר המחלוקת


חילוקי הדעות בין הצדדים נחלקים לשני מישורים:

במישור החבות, הצדדים חלוקים באשר לזהות הקטנוע הפוגע וכפועל יוצא מכך בשאלת הכיסוי הביטוחי, בשים לב לתשלום התכוף ששילמה הפול לתובע בעבר. מטבעם של דברים, הצדדים חלוקים אף לעניין אופן חלוקת האחריות בינם לבין עצמם.
במישור הנזק, הצדדים חלוקים באשר להיקפו של זה ולגודל הפיצוי שיש להעמיד בגינו.

כעת אדון בשאלות אלה כסדרן.

העדויות
התובע


בעדותו לפניי חזר התובע על תיאור מהלך התאונה כפי שהופיע בתצהיר עדותו הראשית, ובמילותיו: "אני חושב שהאופנוע נפל מהפגיעה בי. אני כמובן נפלתי. נשארתי על הרצפה עם הרגל מפרפרת. לא הצלחתי לזוז. הכאבים היו בלתי נסבלים ועוברי אורח פינו אותי למדרכה. נתנו לי מים והזמינו אמבולנס. הנהג ניגש אלי ואמר 'אני מצטער אחי הברקסים היו על הפנים'. שמתי לב שעל האופנוע מאחורה היו פרחים" (עמ' 17 לפרוט' בש' 9 ואילך).
התובע העיד כי אינו זוכר את צבעו של הקטנוע הפוגע (עמ' 19, ש' 21 וע' 22, ש' 22) וכי מצבו בעת התאונה כלל לא איפשר לו לתעד את מספר הזיהוי של הקטנוע הפוגע (עמ' 17 ש' 19-20).
בהודעה שנגבתה מן התובע ביום 25.9.06, 4 ימים לאחר התאונה, הלה מסר לחוקר שהגיע לביתו את פרטי הזיהוי של הקטנוע הראשון.
בעדותו לפניי אישר התובע כי קיבל את פרטי הזיהוי של הקטנוע הראשון בשיחת טלפון שיזם עמו יניב "שלושה ארבעה ימים" לאחר התאונה (עמ' 25, ש' 2 ואילך).


יניב


יניב נחקר במשטרה ביום 26.9.06, חמישה ימים לאחר התאונה, ומסר לחוקר את פרטי הזיהוי של הקטנוע הראשון כפרטיו של הקטנוע הפוגע (נספח ב לתיק המוצגים של נת' 3).
בתצהיר הנסיבות מטעמו, הצהיר יניב כי התאונה אירעה כשבוע לאחר שהועסק לראשונה בחנות הפרחים ובעת שביצע משלוח לצפון תל אביב. על פי תצהירו, רכב ביום התאונה על אופנוע שאינו זוכר את מספרו, ומזירת התאונה דיווח טלפונית לכהן על התאונה והתבקש על ידו לסיים את המשלוחים ולשוב לעסק לאחר מכן.
יניב הצהיר כי חוקר משטרתי התקשר אליו יומיים לאחר מכן, או אז ביקש יניב את הרישיונות של האופנוע מידי כהן והתייצב במשטרה יום לאחר מכן עם פרטי הזיהוי.
יניב המשיך והצהיר כי אם טענות הפול יתבררו כנכונות אזי הוא פעל בידיעה שהקטנוע היה מבוטח ולא הייתה לו סיבה לחשוב אחרת, במילותיו:

"... התאונה ארעה כאמור כשבוע ימים לאחר שהתחלתי לעבוד בחנות ואת המשלוחים באמצעות האופנוע ביצעתי בהוראת מר אבי חדד (ככל הנראה צריך להיות אבי כהן- הערה שלי, ל.ב.ש) וזאת בידיעה כי אני מבוטח.... לא ידעתי שהרישיונות שמסרתי במשטרה (אשר כאמור נמסרו לידי ע"י מר אבי כהן) אינם הרישיונות הנכונים ואינם תואמים את מספר האופנוע עליו רכבתי בפועל במועד התאונה כפי שעולה מדו"ח מד"א".


בעדותו לפניי מסר יניב כי על פי ידיעתו היה ברשות עסק הפרחים של כהן אופנוע יחיד ששימש לשליחויות (עמ' 30, ש'32), אך הוסיף בהמשך כי לאחר התאונה יתכן שהועמד לרשותו קטנוע נוסף. עוד העיד כי בעלי העסק נתנו לו את המפתחות לקטנוע והוא לא העלה על דעתו כי אותו קטנוע אינו מבוטח (עמ' 26 לפרוט', בש' 15 ואילך).
יניב העיד כי מפתחות הקטנוע היו מונחים על שולחן העבודה כדרך קבע ובהיותו השליח היחיד שהועסק בעסק אותה עת הוא היה לוקח את המפתחות לבדו ויוצא למשלוחים (עמ' 31-32).
יניב הוסיף והעיד כי אינו זוכר מה היו הסוג והצבע של הקטנוע הפוגע וכי אינו זוכר האם נגרמו לקטנוע שריטות או האם נעשו בו תיקונים לאחר התאונה (עמ' 30, ש' 2 ואילך, עמ' 31, ש' 12, עמ' 28, ש' 20).
בהמשך אישר יניב את נוכחותו של צוות המד"א בזירת התאונה והעיד כי הצוות ראה את הקטנוע הפוגע בעצמו וללא תיווך של יניב לשם כך. עוד הוסיף כי "אני לא יודע אם הרישיונות של האופנוע היו בתוך האופנוע... באותה תקופה הייתי בחור צעיר, באתי לחנות, אמרתי שאני צריך את כל הפרטים ושהתקשרו מהמשטרה. לאחר מכן הלכתי למשטרה... אני לא חשבתי לעשות זיהוי עצמאי של הקטנוע" (עמ' 29, ש' 9 ואילך).
בחקירתו הנגדית לא הצליח יניב לנדב הסבר כיצד יתכן שהתובע מסר לחוקר המשטרה את פרטי הזיהוי של הקטנוע הראשון ביום 25.9.06, בעקבות שיחה טלפונית עם יניב, בשעה שיניב טוען כי לא מסר לתובע את פרטי הקטנוע אלא ביום 26.9.06 לאחר חקירתו במשטרה (עמ' 32, ש' 11 ואילך).
בסיכומיו, חזר יניב והדגיש כי פעל בניקיון כפיים בעת שניגש למשטרה עם מסמכי הרישוי שקיבל ממעסיקו, וכי פעל באותה הרוח שעה שלא התנגד לבקשה להבאת ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי.

גבריאלוב


גבריאלוב העיד לפניי כי הוא עבד בעסק הפרחים של כהן החל משנת 2005 וכי הוא, במילותיו, בסה"כ פועל פשוט שמקבל הוראות מבעל הבית.
על פי עדותו של גבריאלוב, יניב היה מגיע לעסק בשעה 9:30 מידי בוקר, מקבל מגבריאלוב את המפתחות והרישיונות לקטנוע, ומשיבם בחזרה למקומם לאחר שסיים לבצע את המשלוחים (עמ' 46, ש' 21 ואילך).
גבריאלוב העיד כי הקטנוע הראשון היה צמוד אליו ושימש אותו גם לנסיעות לביתו וחזרה. עוד העיד כי כהן ביקש ממנו ביום התאונה, בנוכחות יניב, למסור ליניב את המפתחות והרישיונות לקטנוע הראשון (עמ' 36, ש' 1 ואילך וגם בעמ' 38, ש' 12) וכך עשה.
בהמשך נשאל גבריאלוב מדוע לא הצהיר בתצהירו על כך שהוא הורה ליניב לנסוע בקטנוע הראשון, אך לא ידע להשיב (עמ' 37, ש' 6 ואילך).
לעניין הקטנוע השני העיד גבריאלוב כי ביום התאונה הקטנוע היה מחוץ לעסק והמפתחות שלו היו מונחים על שולחן העבודה. גבריאלוב אישר כי הקטנוע השני היה מבוטח עבור נהג יחיד אשר סיים את עבודתו בעסק הפרחים יום לפני כן (עמ' 37, ש' 19 ואילך):

"לילה לפני כן הוא עזב. אני לא זוכר מה שמו. אני לא זוכר כמה זמן הוא עבד... הנתבע 1 התחיל לעבוד. היו משלוחים, מן הסתם הוא נסע בווספה באותו יום, עד שנעשה ביטוח לשני. הנתבע 1 החליף את השליח. לעניין הזמנים אני לא זוכר... את השאלה הזו תפנה לבעל הבית שלי. אני לא יודע למה הוא לא החליף. אולי הייתה לו סיבה לכך" (עמ' 38, ש' 13 ואילך).


גבריאלוב אישר כי יומיים שלושה לפני ראש השנה (הערה שלי- התאונה אירעה בערב היום שלפני ערב ראש השנה) אכן היה עומס עבודה שהביא את העסק להזמין שליחי חוץ על מנת לתגבר משלוחים (עמ' 45, ש' 30). בהקשר זה נשאל: "יניב הסתובב כל היום עם האופנוע שלך, יש גורמים חיצוניים שעושים עוד עבודות שיש לחץ ואופנוע אחד עומד מחוץ לחנות?", ועל כך השיב: "מן הסתם" (עמ' 46, ש' 35) ולא הוסיף.
כאמור, גבריאלוב העיד תחילה כי ביום התאונה יניב נהג על הקטנוע הראשון (עמ'36, ש' 12). כך גם בתצהיר עדותו הראשית. בהמשך העיד כי: "אני לא יודע באיזה ווספה הוא נסע" ובאותה נשימה הוסיף כי: "אני יודע שהוא נסע בווספה שלי" (שם בש' 36). במקום אחר העיד כי "המפתחות שנתתי זה המפתחות של הווספה שלי עם הרישיונות ואני לא יודע באיזה ווספה הוא נסע. אתה צודק במה שאתה אומר אני לא יודע באיזה ווספה הוא נסע" (עמ' 39, ש' 12-13). בסופו של יום אם כן, אישר גבריאלוב כי לא נכח בזירת התאונה ולכן לא יכול להעיד מי מהאופנועים היה מעורב בתאונה.


מר איתי שובס- פרמדיק מד"א


כאמור, מר שובס הינו הפרמדיק שהגיע לזירת התאונה ולאחריה מילא דו"ח פרמדיק הנוקב במספר הזיהוי של הקטנוע השני (ביטוח נקוב בשם) ככלי הרכב שהיה מעורב בתאונה (נספח א למוצגי נתבעת 2).
שובס העיד לפניי כי הנוהל שחל בעת שעבד במד"א חייב אותו לרשום בדו"ח את מספר הרכב שהיה מעורב בתאונה, וככל שהעלה את הפרטים האמורים על הכתב, הרי הוא עומד איתן על מהימנותם (עמ' 50, ש' 7). שובס העיד עוד כי נוהל העבודה חייב אותו לגשת באופן אישי לרכב המעורב, לזהות בעיניו את הרכב ולהעלות את הפרטים על הכתב (שם, בש' 24 ואילך), ללא מעורבות של גורם מתווך דוגמת הנהג או הנפגע (עמ' 51, ש' 8).


אבי כהן


בפתח עדותו תיאר כהן את יניב כעובד "לא ממושמע, קצת פראי, עושה מה שהוא רוצה. במשלוחים עשה לי בלגנים" ובמקום אחר: "כשהוא היה נוסע עם המשלוחים הפרחים לא היו מגיעים יפה". בהמשך הסביר כי לא ציין זאת קודם בתצהירו שכן לא חשב שזה פרט מהותי. כשנשאל כהן כיצד תיאור האופי הבעייתי של יניב מתיישב עם המשך העסקתו במשך חצי שנה בעסק השיב "לפעמים אתה לא מרוצה ואין לך ברירה ואתה מחזיק שליח" (עמ' 52, ש' 6 ואילך). במקום אחר השיב כהן כי למרות אופיו הבעייתי של יניב, כהן לא חשב שהנחת המפתחות לשני הקטנועים באותו המקום תיצור אצל יניב בלבול שיביא לשימוש בקטנוע השני שאינו מכוסה ביטוחית (עמ' 59, ש' 23).
כהן העיד כי הקטנוע הראשון היה צמוד ליגאל ושימש גם את השליח הנוסף לצורכי שליחויות. באשר לקטנוע השני העיד כהן כי גם הוא שימש למשלוחים (עמ' 58, ש' 20).
כהן העיד כי בדרך כלל נהג לבטח את הקטנוע על שם נהג השליחויות התורן (עמ' 53, ש' 4 ואילך), ואולם טען שאינו זוכר את שמו של השליח הנקוב שעל שמו נערך הביטוח. בהמשך טען כי המשיך לשלם את הפרמיות עבור הביטוח מתוך שכחה, וזאת למרות שלא נעשה בקטנוע השני כל שימוש (עמ' 58, ש' 22-29). במקום אחר העיד: "אני לא חייב להחליף את הפוליסה. יש לי שתי וספות. אחת עומדת. רציתי למכור את הוספה. אני לא חייב לתת לו לנהוג בזה. רציתי למכור אותה". כשנשאל מתי מכר את הקטנוע השני העיד כהן שאינו זוכר גם את הפרט הזה (עמ' 55).
לעניין נוהל העבודה העיד כהן כי:

"...אנו נותנים את הרישיונות עם הביטוח ועם הכל והוא ידע שהוא לוקח את האופנוע עם הביטוח ועם המפתחות. יגאל בא, נותן לו את המפתחות ואת הביטוח, יניב לוקח את המשלוחים ויוצא. אני לא יכול לזכור בערב חג שיש לי הרבה משלוחים מה עושה השליח. לוקח את המשלוחים והולך... כשיניב בא זה היה הנוהל. מה היה הנוהל לפני אני לא זוכר. אם יש לי שתי וספות ויש ביטוח רק על אחד שכל נהג מותר, אז אני אתן לו את זה שיש לו את הביטוח. גם יניב ידע שיש ביטוח על מה שהוא נוסע" (עמ' 53, ש' 4 ואילך).


כהן אישר כי התאונה אירעה בסמיכות לחג ראש השנה וכי באותה עת לחץ העבודה הביא אותו לשכור את שירותיהם של שליחי חוץ. ואולם, כהן לא ידע לספק הסבר כיצד לחץ העבודה הנטען מתיישב עם מציאות שבה העסק נסמך על קטנוע אחד בלבד, בזמן שהשני עומד בחצר העסק ללא שימוש, על כך השיב כהן בנחרצות: "זה חג אז מביא שליחים... זאת תשובה הגיונית. אף אחד לא נוסע בוספה. אני מחזיק עוד וספה. זה לא משנה כמה אני מחזיק" (עמ'54-55).
כהן חזר והעיד כי אינו יודע איזה קטנוע נלקח על ידי יניב ביום התאונה, אך הוסיף כי "אני יודע שתמיד שהוא בא הוא לוקח את הוספה הקטנה עם הביטוח ואין לו אינטרס לנסוע עם הוספה בלי הביטוח. אני לא זוכר אם באותו יום הוא לקח או לא לקח" (עמ' 57, ש' 1 ואילך).


זהות הקטנוע הפוגע- דיון


במאזן הראיות שהובאו לפניי ניצבים, מחד גיסא, עדויותיהם של שלושת האנשים אשר נכחו בזירת התאונה, הלא הם: התובע, יניב והפרמדיק שובס;

מאידך גיסא ניצבות עדויותיהם של כהן וגבריאלוב אשר לא נכחו בזירה.


ראשון, העיד לפניי התובע כי המצב שבו היה נתון מיד לאחר התאונה לא אפשר לו לשים את ליבו לפרטי הזיהוי של הקטנוע הפוגע. כך העיד כי דיווחו למשטרה ביום 25.9.06 ושיוך מספר הזיהוי של הקטנוע הראשון לקטנוע הפוגע, נעשו אך על סמך פרטי הזיהוי שקיבל בשיחה טלפונית מאת יניב ימים ספורים לאחר התאונה, וללא שפרטים אלה נסמכים על ידיעה אישית של התובע או על בדיקה עצמאית מצדו.
עדותו של התובע הותירה עליי רושם מהימן לעניין זה. במצב דברים שבו אדם מוטח אל הקרקע בידי כלי רכב נוסע, סופג חבלות פיזיות בגופו ומנסה לאחות את שברי המציאות שהוא חווה אותה עת, אין זה מופרך כי לא שלף עט ונייר ורשם לפניו את מספר הזיהוי של הקטנוע הפוגע. אם כן, ולגופו של עניין, הרי שעדותו של התובע אינה מעלה או מורידה בשאלת זיהוי הקטנוע הפוגע.
כמו התובע, גם יניב העיד לפניי כי פרטי הזיהוי של הקטנוע הפוגע לא היו בידיעתו, אלא קיבל אותם כעובדה נתונה ממקור אחר, במקרה שלו מידי מעבידו, כהן.
יניב העיד כי בעת האירוע היה צעיר בן 22, שליח חדש שהועסק על ידי כהן כשבוע ימים בלבד עובר לתאונה, ופעל תחת הרושם, המתבקש לשיטתו, כי הקטנוע שמקום העבודה סיפק לו לשם ביצוע המשלוחים הוא בעל כיסוי ביטוחי לשם נהיגתו בו.
הצלבת עדותו של יניב עם עדויותיהם של כהן וגבריאלוב מלמדת כי:

שני הקטנועים הרשומים על שם בית העסק של כהן שימשו בפועל לביצוע משלוחים;
הן גבריאלוב והן כהן ידעו כי אין לקטנוע השני כיסוי ביטוחי לאף נהג שליח זולת 'דוד חיון' אשר לפי עדות גבריאלוב סיים את עבודתו בעסק יממה בלבד עובר לתאונה;
כהן לא עדכן את פוליסת הביטוח על מנת להעניק כיסוי ביטוחי לשליחיו היחידים באותה עת, לא ליניב ולא לגבריאלוב;
על פי נוהל העבודה במקום, הרישיונות והביטוחים לשני הקטנועים הוחזקו על ידי כהן או גבריאלוב והיו בידיעתם ובשליטתם המלאה;
מסמכי הרישיונות והביטוח הועברו ליניב על ידי גבריאלוב מידי בוקר, בטרם צאתו למשלוחים, וזאת על פי שיקול הדעת של גבריאלוב או של כהן;
המפתחות לשני הקטנועים הונחו במקום קבוע על שולחן העבודה בעסק הפרחים, ללא הפרדה, ומשם ניטלו על ידי יניב בלא מפריע;
על פי עדותו של גבריאלוב, הוא עצמו מסר ליניב את המפתחות לקטנוע הראשון ביום התאונה.


בשים לב לסמיכות מועד העסקתו של יניב אל מול מועד התאונה ובהתחשב בנוהל העבודה שעליו העידו כהן וגבריאלוב, עליי לומר כי עדותו של יניב הותירה עליי רושם מהימן. אישוש נוסף לאמור ניתן אף בבחינת התנהלותו של יניב לאחר התאונה: כך העיד התובע כי יניב הקפיד להשאיר לו מספר טלפון להתקשרות, ועמד איתו בקשר טלפוני על מנת לדרוש בשלומו ולהעביר לו פרטים לאחר מכן; כך העיד יניב כי דיווח לכהן בו ביום על אודות התאונה וכהן אף אישר זאת בעדותו לפניי; כך, לימים, גם נטל יניב אחריות במישור הפלילי לנסיבות שהביאו לקרות התאונה. מכל אלה, התרשמותי היא כי אין מדובר בצעיר המבקש לחמוק מאחריות או להתל בכחש את הסובבים אותו.
יוער במאמר מוסגר כי יניב אמנם העיד שמסר לתובע את מספר הזיהוי של הקטנוע רק לאחר חקירתו ביום 26.9.06, בעוד שהודעת התובע במשטרה מיום 25.9.06 מלמדת כי פרטים אלה הובאו לכאורה לידיעתו יום קודם לכן. ואולם, ככל שדברים אלו עולים כדי סתירה, עדיין אין בהם על מנת להוסיף או לגרוע מן התוצאה הסופית שלפיה שני המעורבים הישירים בתאונת הדרכים- הלא הם התובע ויניב- העידו לפני מהימנה כי מספר הזיהוי של הקטנוע הפוגע לא היה בידיעתם האישית בעת התאונה, אלא נמסר להם מגורם אחר בדיעבד.
בצד לגרסת שני המעורבים הישירים בתאונה (ועדותו של הפרמדיק שתידון בהמשך), ניצבת עדותם של כהן ושל גבריאלוב. ואולם, ייאמר על אתר כי עדותם של האחרונים הותירה עלי רושם בלתי מהימן.
מטבע הדברים, גרסאותיהם של כהן וגבריאלוב כוונו רובן ככולן על מנת למלט אותם מן האחריות המיוחסת להם. ואולם, יש לומר כי בחינת גרסתם של השניים עלולה להניב בדיוק את התוצאה ההפוכה. כך, קריאת תצהירי העדות הראשית שהגישו כהן וגבריאלוב מעוררת תמיהות לנוכח התיאום הנרטיבי בגרסאותיהם (ראה לדוגמה הדמיון הבולט בין סעיפים 7-10 לתע"ר גבריאלוב אל מול סעיפים 6-9 לתע"ר כהן). ספק זה במהימנות גרסתם אף התעצם למשמע עדויותיהם לפניי.
בתצהיריהם טענו כהן וגבריאלוב כי, למיטב ידיעתם, יניב נהג בקטנוע הראשון בעת התאונה. ואולם אותה ידיעה מיטבית לא צלחה את מבחן דוכן העדים, שכן השניים העידו בסופו של דבר כי למעשה אין להם אפשרות לדעת, כך לטענתם, באיזה קטנוע נעשה שימוש ביום התאונה.

שאלה אחת מיני רבות שהתעוררו למשמע עדותם של השניים היא כיצד יתכן שכהן וגבריאלוב לא ידעו איזה קטנוע ניטל על ידי יניב ביום התאונה, בשעה שע"פ עדותם, מסמכי הרישוי והביטוח היו מצויים בידם ובשליטתם המלאה ונמסרו ליניב בטרם צאתו למשלוחים, מידי בוקר בבוקרו. במצב הדברים האמור אין זה מתקבל על הדעת כי מסירת המסמכים נעשתה ללא קשר לקטנוע לו הם שייכים.
תהייה נוספת מתעוררת לנוכח עדות גבריאלוב, שכן מה לו לגבריאלוב לטרוח למסור לתובע בעצמו את מפתחות הקטנוע הראשון, דווקא ביום התאונה, בשעה שנוהל העבודה אותה עת הכתיב כי יניב ייטול בעצמו את המפתחות מן המקום הקבוע שבו הונחו, ללא הפרדה, המפתחות לשני הקטנועים. זאת ועוד, ככל שמפתחות הקטנוע הראשון אכן נמסרו ידנית ליניב, מדוע לו אם כן להשתמש בקטנוע השני וכיצד התרחיש האמור מתיישב עם חוסר ידיעתו של גבריאלוב, כמי שמסר את המפתחות, על זהות הקטנוע הפוגע- לכל אלה לא ניתנה תשובה.
זאת ועוד, אף לו נכונתי לקבל את עדותו של כהן הרי שזו לא סיפקה כל מענה לשאלה מדוע לכהן לצייד את יניב דווקא במסמכי הרישוי והביטוח לקטנוע הראשון שעה שלפי עדותו אין לו כל ידיעה שזהו אכן הקטנוע שהיה מעורב בתאונה.


כאמור, היעדר הכיסוי הביטוחי היה בידיעתם המלאה של כהן וגבריאלוב. אמנם, זכרונו של כהן בגד בו על דוכן העדים פעם אחר פעם כששמו של הנהג הנקוב בפוליסה הוצג בפניו (אותו חזן שגבריאלוב העיד כי סיים את עבודתו יום אחד בלבד לפני התאונה). ואולם יש לומר כי בצד לשכחה הסלקטיבית לעניין זהות הנהג הנקוב, התעורר זכרונו של כהן לחיים שוקקים בשעה שתיאר, על דוכן העדים לראשונה, את אופיו הבעייתי של יניב. כל זאת שעה שאין בפיו של כהן כל הסבר מדוע אם כן המשיך להעסיק את אותו העובד הבעייתי במשך חצי שנה, או מדוע (בהתחשב באופייו הבעייתי של יניב) לא נמנע מלהניח את המפתחות לשני הקטנועים באותו המקום, או מדוע לא פעל פוזיטיבית כדי לוודא שהשליח יבצע שליחויות רק בקטנוע המבוטח עבור כל נוהג. יוער עוד כי חרף קווי האופי הבעייתיים שביקש כהן לצייר לדמותו של יניב, עדיין העיד כהן כי ליניב אין ולא היה כל אינטרס לקחת קטנוע שאינו מבוטח, על דעת עצמו.




כאמור, כהן העיד כי ככללם של דברים הוא נהג לבטח את הקטנוע השני על שם נהג השליחויות התורן, אך בה בעת לא הצליח להעמיד הסבר מדוע אם כן לא טרח לעדכן את פרטי הנהג המבוטח עם שכירת שירותיו של יניב. זאת כאמור, יממה בלבד לאחר שהשליח הקודם סיים את עבודתו. ויודגש, הגם שבתחילת עדותו נמנע כהן מלהסביר את מחדלו לעשות כן, הרי שבהמשכה טען שלא רואה בהתנהלותו כל פגם, וכשכלו כל הקיצים שלף מכיסו את טיעון המחץ כי הוא בכלל התעתד למכור את הקטנוע השני וזו הסיבה בשלה לא טרח לעדכן את הפוליסה.
לחולשת גרסתו האחרונה של כהן, שנשלפה אך בצוק העתים, הצטרף נדבך נוסף לנוכח העיתוי שבו לכאורה החליט להשבית את הקטנוע השני, כאבן שאין לה הופכין, בחצר העסק. בעניין זה העידו כהן וגבריאלוב כי התאונה אירעה בתקופת עבודה עמוסה שקדמה לערב ראש השנה והצריכה שכירת שליחי חוץ בשל ריבוי הביקוש למשלוחי פרחים. למרות זאת לא ידעו השניים להסביר כיצד הדבר מתיישב עם תמונת מצב שבו קטנוע אחד – אחד מבין שני הבודדים שמשמשים את העסק באותה תקופה עמוסה לצורך משלוחים - מושבת משימוש בהיעדר כיסוי ביטוחי.
אם כן, לגופו של העניין העומד על הפרק, הלא הוא שאלת זהותו של הקטנוע הפוגע, הרי שגם אם נצלח את גרסתם רוויית הסתירות והניסוחים המתחמקים של כהן וגבריאלוב - אזי זו מסתכמת בסופו של דבר בכך שהשניים טוענים כי לא נכחו בזירת התאונה ועל כן אינם יודעים, כך לטענתם, להעיד על איזה קטנוע נהג יניב ביום התאונה.
משאמרתי זאת אפנה לראיה הנוספת והמכרעת לשיטתי, בדמות עדותו של הפרמדיק שטיפל בתובע בזירת התאונה. כאמור, בדו"ח שערך מר שובס לאחר התאונה, הוא רשם תחת פרטיו של הקטנוע הפוגע את מספר הזיהוי של הקטנוע השני. שובס העיד לפניי כי נהלי עבודתו מחייבים אותו לזהות את הרכב הפוגע בעצמו ולערוך רישום של פרטי הזיהוי, כפי שעשה גם כאן, בזמן אמת. עוד העיד שובס, ויש לומר שחזר והעיד על כך לפני כל שואל שניסה את מזלו, כי הפרטים שרשם בדו"ח הפרמדיק הם פרטים המשקפים את מה שראה בעיניו שלו בלבד. הא ותו לא.
בשים לב לכך שמר שובס נכח בזירת התאונה בזמן אמת, במסגרת תפקידו כבעל מקצוע פרא-רפואי, וללא שיש לו כל נגיעה או עניין אישי בשאלת הכיסוי הביטוחי של הקטנוע הפוגע, עליי לומר כי עדותו מהימנה עליי במלואה. מעבר להתרשמותי האישית מן העד, אוסיף עוד כי אין ולא היה ביד מי מהצדדים להעמיד ולו בדל הסבר שיכול להתקבל על הדעת כיצד ומדוע זה יבדה פרמדיק ממוחו הקודח בדיוק את מספר הזיהוי של קטנוע השייך באורח מסתורי לאותו העסק שממנו יצא הנהג הפוגע, ולכאורה הונח אותה עת (בהמולת העסקים שקדמה לערב ראש השנה, לא פחות) כאבן שאין לה הופכין בחצר בית העסק של כהן.


מכל המקובץ לעיל, הרי שהשתכנעתי כי הקטנוע הפוגע הוא הקטנוע השני.


חלוקת החבות בין בעלי הדין הנתבעים


לנוכח קביעתי לעיל, בהיעדר כיסוי ביטוחי לנהיגתו של יניב בקטנוע השני הרי שטענות הפול מתקבלות. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה נגד הפול ומתן שיפוי בגין התשלום התכוף ששולם על ידה לתובע. כפועל יוצא מכך, התביעה נגד קרנית מתקבלת, וכעת אפנה לדון בהודעות צד ג שהוגשו כלפי יניב, כהן וגבריאלוב.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובא לפני, הרי שבנסיבות העניין מדובר בנהג שליחויות חדש וצעיר, אשר הועסק אך שבוע עובר לתאונה. לדידי, הרושם המתקבל על פי כל העדויות ששמעתי הוא כי יניב התנהל באורח סביר, על סמך נוהלי העבודה שהממונים עליו הכתיבו לו, ולא הוכח כי נפל אשם בהתנהלותו באופן המקים לקרנית זכות חזרה עליו.
כאמור, כהן אישר כי שני הקטנועים הרשומים על שם העסק שבבעלותו יועדו לביצוע משלוחים, ולמרות זאת העיד כי חרג ממנהגו לעדכן את פוליסת הביטוח על שם נהג השליחויות התורן. משמע, חרף מודעותו זו לשוני שבין סוגי הביטוח ,נמנע כהן, ללא כל צידוק סביר מלנקוט צעד אופרטיבי כלשהו על מנת להבטיח כי השליח מטעמו ינהג אך ורק בקטנוע בעל כיסוי ביטוחי לשם כך (אם על ידי הסדרת הביטוח ואם, למצער, על דרך מניעת כל גישה של יניב למסמכי הרישוי, הביטוח ולמפתחות הקטנוע).
הסבריהם הדחוקים של כהן וגבריאלוב, לפיהם לא יכולים היו לדעת איזה קטנוע שימש את יניב נדחים מכל וכל על סמך גרסתם שלהם. כאמור, השניים העידו כי יניב לא נטל את מסמכי הרישוי והביטוח על דעת עצמו, אלא קיבל אותם לידיו מידי גבריאלוב במישרין. השניים לא טענו ולבטח לא הוכיחו כי שמרו את מסמכי הרישוי והביטוח כמו גם את המפתחות לקטנוע במקום נפרד. זאת ועוד, שני הקטנועים נבדלו בצבע ובגודל באופן שאינו מאפשר לבלבל ביניהם (הקטנוע הראשון תואר כוספה צהובה קטנה והקטנוע השני כווספה גדולה), ואין זה מתקבל על הדעת כי במשך יום משלוחים שלם שבו יניב מתנייד עם אחד הקטנועים לא הבחינו גבריאלוב או כהן, כל אותה העת, בהיעדרותו של הקטנוע השני מחצר העסק. זאת בשים לב לכך שהתאונה אירעה בתקופת משלוחים עמוסה לעייפה שהצריכה תגבור של העסק לשם עמידה בביקוש הגדול.
במצב הדברים האמור, הרי שכהן ידע על כך שנהיגתו של יניב בקטנוע השני אינה מבוטחת ואותה עצימת עיניים לעצם השימוש בקטנוע, ולמצער רשלנות מצדו של כהן, נגועה באשם המקים לקרנית את זכות החזרה עליו.
באשר לגבריאלוב, בעוד שדעתי אינה נוחה מעדותו לפניי, הרי שבסופו של יום גבריאלוב איננו בעליו של הקטנוע השני ולא הוכחה כי הייתה לו כל חזקה אופרטיבית על הקטנוע השני באופן המקים לקרנית זכות חזרה עליו כמי שלכאורה התיר את השימוש בקטנוע השני.
בנסיבות העניין, הרי שאין לומר כי היה זה בלתי סביר מצד יניב להניח שהקטנוע שהועמד לרשותו בהיתר מאת מעסיקו אכן יהא מבוטח לשם נסיעתו בו במסגרת עבודתו (ראו לעניין טיב היחסים בין הנוהג לבין מתיר השימוש כמקים חזקת סבירות ברע"א 9478/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח' (24.1.13)).

מכל האמור לעיל אני מקבלת את הודעת צד ג נגד כהן במלואה ודוחה את הודעות צד ג נגד יניב וגבריאלוב.
כמו כן אני קובעת כי קרנית תישא בתשלום הוצאותיהם של יניב וגבריאלוב, בסך 15,000 ₪ לכל אחד, מהם תוך 30 ימים.

מישור הנזק
שיעור נכותו הרפואית של התובע


מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר ישראלי אמנון, העמיד את שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 7% לצמיתות בגין מגבלה יחסית בטווחי תנועת קרסול שמאל. על פי חוות הדעת הגבלת טווח התנועה ממנה סובל התובע מאפשרת לו הליכה יציבה אך פוגעת בתפקוד הגפה בפעילות מאומצת כגון ריצה.
לעניין הנכויות הזמניות קבע המומחה כי שיעור נכותו של התובע היה 100% למשך תשעת החודשים שלאחר התאונה ו- 10% למשך חצי שנה לאחר מכן.
בעדותו לפניי העיד המומחה כי סביר שיהיו לתובע כאבים בעת מאמץ לאחר שחווה שבר מן הסוג שחווה, ובה בעת אישר כי בעת עבודה בישיבה לא אמורה להיות לתובע כל הגבלה (בעמ' 10, ש' 7 ואילך).
המומחה אישר בעדותו כי הוספת 6 שבועות למניין 9 החודשים שקצב בגינם אי כושר מלא היא צעד סביר, אך אישר כי לא עמד לפניו בעת כתיבת חוות הדעת אישור מחלה עבור אותה תקופה נוספת (עמ' 9, ש' 11 ואילך).


שיעור נכותו התפקודית של התובע ושיעור הגריעה מיכולת השתכרותו


כלל הוא כי בהיעדר נסיבות חריגות נכון לגזור גזירה שווה מנכותו הרפואית של ניזוק לעניין נכותו התפקודית. בנסיבות העניין, אעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע בשיעור זהה לנכותו הרפואית. ואולם, בהתחשב בחוות דעתו של המומחה ישראלי ובשים לב לנתוניו האישיים של התובע, סבורני כי שיעור הגריעה מיכולת השתכרותו של התובע נמוך משיעור נכותו התפקודית.
בתצהירו מסר התובע כי בעקבות התאונה הוא מוגבל בביצוע פעולות כדוגמת ישיבה ממושכת, עמידה, הליכה, כיפוף, עליה וירידה במדרגות, ריצה וכיו"ב. ואולם בהתחשב בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לנוכח אופי הפגיעה בקרסול שמאל ולהשלכותיה אך לעניין פעילות מאומצת, הרי שלנוכח מקצועו של התובע בתפקידים ניהוליים בתחום האינטרנט, פעילות מאומצת מסוג זה אינה צפויה להתעורר כעניין תכוף שבשגרה ועל כן אינני רואה לתרגם בזהות מלאה את נכותו התפקודית של התובע לשיעור הגריעה האפשרית מיכולת השתכרותו על רקע אותה נכות. בשל כל אלה אני קובעת כי שיעור הגריעה מיכולת השתכרותו של התובע הוא 3%.
באשר לשיעור נכותו הזמנית של התובע, ראיתי להיצמד לתקופות המנויות בחוו"ד המומחה, שכן אישור המחלה הנוסף לא נבחן על ידו ולא ניתן להיבנות לעניין זה מאמירתו הלא מחייבת כי הערכתו של רופא אחר היא בגדר הסביר.


בסיס השכר של התובע


מתלושי המשכורת שהציג התובע עולה כי עובר לתאונה הוא הועסק כמנהל קהילות בחברת רנדום לוג'יק בע"מ, החל מיום 9.4.06.
היות שחודש העסקתו וחודש התאונה אינם חודשי עבודה מלאים, אזי מיצוע ארבעת החודשים הנותרים בניכוי מס הכנסה ובצירוף הצמדה מניב תוצאה לפיה בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה הינו 14,983 ₪.
קרנית טענה בסיכומיה כי שכרו של התובע הושבח במהלך שנת 2007 באופן המוכיח לשיטתה כי יכולת השתכרותו לא נפגעה בפועל. זאת, בשים לב לכך שבאותה שנה שהה באובדן כושר מלא וחלקי על פי חוו"ד מומחה ביהמ"ש. ואולם, התנגדות התובע לטענה זו מקובלת עליי שכן על פי שומת המס שהציג (ת/2) הרי שחלק הארי בהכנסותיו לאותה שנה (108,786 ₪) נובע מקצבאות, לטענת התובע תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, ועל כן הדבר אינו מהווה השבחת שכר מיגיעה אישית.
בנוסף טענה קרנית כי הכנסותיו של התובע בשנת 2008 נפגעו ללא קשר לפגיעתו בתאונה אלא על רקע המשבר הכלכלי שהשפיע על תעשיית ההייטק. אף טענה זו נטענה ללא כל ראיה בצידה ועל כן דינה להידחות. לעניין הטענה הנוספת בדבר השבחת שכרו של התובע בשנת 2009, הרי שזו סומכת ידיה על דו"ח מס ההכנסה שצירף התובע לתצהירו. ואולם, בחינת הנספח האמור מלמדת כי אין מדובר בשומת מס גמורה ומאושרת, אלא בטופס דיווח שפרטיו מולאו בכתב יד, ללא פירוט של ניכויי המס במקור או יתרת המס המגיע, וכאמור ללא אישור של רשויות המס על תקפותו הדו"ח.
במצב הדברים האמור, הרי שהכנסותיו של התובע לאחר התאונה לא כומתו והוכחו כדבעי. על כן, בהיעדר ראיות ליכולת השתכרות השונה מבסיס שכרו לעבר, ישמש הלה כבסיס השכר אף לעתיד.


הפסד שכר לעבר


בשים לב לתקופות הנכות שנקבעו בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אזי:

עבור 9 חודשי אי כושר מלא (עד ליום 20.6.2007) זכאי התובע לפיצוי בסך 134,847 ₪.
עבור 6 חודשים בגין נכות זמנית בשיעור 10%זכאי התובע לפיצוי בסך 8990 ש"ח.
עבור אובדן כושר עבודה בשיעור 3% ליתרת התקופה עד היום זכאי התובע לפיצוי בסך של 32,812 ₪.
סך הפסדי עבר בצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה = 185,765 ₪


התובע עתר למתן פיצוי נפרד בשל ההפסד שנגרם לו בעקבות היפלטותו משוק העבודה והקושי להשתלב בשוק בשנית. יוער במאמר מוסגר כי התובע לא כימת את דרישתו זו בנתון מספרי אלא אך הפנה לפסיקה רלוונטית. לטענת התובע, פיטוריו מחברת רנדום לוגיק ביום 30.6.07 נבעו ממצבו הרפואי. ואולם, למקרא מכתב סיום ההעסקה שהגיש התובע (ראה נספח יג לתצהירו) מתחוור כי סיבת הפיטורין לא נקובה באותו מסמך. תחת עדותה של עורכת מכתב הפיטורין (הגב' רויטל בן ישי) העידה לפניי הגב' דנה מטלון, סמנכ"ל בכירה באגף משאבי אנוש רכש ותפעול, כגורם מוסמך מטעם החברה. מטלון העידה לפניי כי אין בחברה עובדים המבצעים את עבודתם מביתם, וכי למיטב ידיעתה נערכה היוועצות בעורך דין לעניין עבודת התובע מביתו בשל מצבו הרפואי. עם זאת, מטלון לא ידעה לומר האם הוצגו לפני החברה אישורים רפואיים המחייבים את עבודתו של התובע מביתו ומה היו ממצאי ההיוועצות בעורך הדין של החברה לנוכח אותם אישורים, ככל שאלה הוצגו. בנוסף לא ידעה מטלון לספק תשובה חד משמעית על הסיבה בשלה נמנע מן התובע להמשיך את עבודתו בחברה, במילותיה: "יכול להיות שהיה עניין של אובדן כושר עבודה...".
במצב הדברים האמור אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל הדרוש להוכחת טענותיו בעניין זה ועל כן דינן של אלה להידחות.




הפסדי שכר לעתיד


בהתחשב בבסיס השכר ונתוני הנכות שקבעתי לעיל אזי סך הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי שכר לעתיד הוא: 74,950 ₪.


הפסדי פנסיה


סך הפיצוי עבור הפסדי פנסיה הוא 27,570 ₪.


כאב וסבל


לפי צמיתה 7%+ שני ימי אשפוז= 13,650 במעוגל.


הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה


בהתחשב בקבלות שהוצגו, ומבלי להידרש להוצאות שזיקתן לתאונה לא הוכחה, ולחילופין מכוסות בהסדר עם קופות החולים, סך הפיצוי בגין ראש הנזק האמור יועמד באומדנה על 15,000 ₪.


עזרת הזולת


בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית שקבעתי לתובע אינני רואה הצדקה לפסוק לתובע פיצוי, אלא למשך תקופת אי הכושר המלא שקבע לו המומחה מטעם בית המשפט בסכום הגלובאלי של 20,000 ₪ .








סוף דבר


התובע זכאי לפיצוי בגין:

הפסד שכר לעבר 185,765 ₪
הפסד שכר לעתיד 74,950 ₪
הפסד פנסיה 27,570 ₪
כאב וסבל 13,650 ₪ במעוגל
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 15,000 ₪
עזרת הזולת 20,000 ₪



ובסה"כ 336,935 ₪

ניכויים


בהיעדר ראיה לכך שמדובר בתאונת עבודה, בשים לב לטענות התובע וראיותיו לעניין זה, אני קובעת כי אין מקום לביצוע ניכוי רעיוני של תגמולי מל"ל.
אני מורה עוד כי התשלומים התכופים ששילמה נתבעת 2 לתובע, בערכם המשוערך ליום מתן פסק הדין, ינוכו מסך הפיצוי ונתבעת 2 תשופה בגינם תוך 30 יום ממתן פסק דיני.
ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים על סכום הניכויים תוגש חוות דעת אקטוארית עדכנית.
על סכום פסק הדין לאחר הניכויים יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה, ושכר טרחת עו"ד על פי התקנות.
הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.
פסיקתה מוסכמת תוגש תוך 30 יום. בהיעדר הסכמה יגיש כל צד פסיקתה מטעמו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין תאונת קטנוע

  2. תאונת דרכים קטנוע

  3. עונש על גניבת קטנוע

  4. תאונת קטנוע של שליח

  5. נזק לקטנוע שליח פיצה

  6. פגיעת קטנוע בהולך רגל

  7. תקלות בקטנוע אחרי הקניה

  8. תאונה בין קטנוע להולך רגל

  9. תאונת קטנוע עקב בור בכביש

  10. תאונת דרכים שליח על קטנוע

  11. כוויות שמש עקב נהיגה על קטנוע

  12. העונש על תאונת קטנוע עם הרוגים

  13. פיצוי על טיפול לקוי בקטנוע במוסך

  14. זיכוי נהג קטנוע על פגיעה בהולך רגל

  15. תאונת דרכים של אדם שהורכב על קטנוע

  16. פציעה של נוסע במושב האחורי של קטנוע

  17. סטייה מנתיב הנסיעה - התנגשות בקטנוע

  18. קטנוע שנגנב מוחזק על כראיה מרכזית במסגרת הליך פלילי

  19. נפגע כהולך רגל במעבר חציה על ידי קטנוע משלוחים שחלף במקום

  20. בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף בתאונת דרכים בה היה מעורב, עת נהג בקטנוע

  21. פיצוי על נזקי רכוש בתאונת קטנוע: קסדה, נעלי ספורט של חברת אדידס ומכנסי ג'ינס

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון