תביעה כספית בגין נזקים שלא תוקנו בדירה בשכירות

תביעה כספית ע"ס 250,000 ₪ בכתב התביעה טוען התובע, בין היתר, כדלקמן: כי הוא הבעלים של חנות מס' 19א' במרכז מסחרי בקרית מלאכי (להלן - "החנות"). כי הנתבע שכר את החנות החל מיום 20.8.06 עפ"י הסכם שכירות וביום 30.3.08 השיב הנתבע לתובע את החנות עם נזקים שלא תוקנו ותוך הותרת חוב דמי שכירות. כי למרות הוראות ההסכם כי יש לשלם את דמי השכירות אחת לחודשיים בראשון לחודש, בשיעור של 600$ + מע"מ (כאשר שער הדולר לא יפחת מ- 4.95 ₪ לדולר) לא עשה כן הנתבע אלא שילם דמי שכירות במועדים הנוחים לו תוך התעלמות מפניות התובע. כי סוכם שבגין כל יום איחור בתשלום דמי השכירות יצבור החוב ריבית יומית מצטברת של 0.5%. כי בהתאם לכך, הנתבע חייב לתובע סך של 30,143 ₪ כולל מע"מ כאשר לסכום זה יש לצרף ריבית בסך של 467,950 ₪. 6. כי נותר חוב לנתבע בגין שכירות חודש דצמבר 2007 בסך משוערך של 5,351 ₪. 7. כי בתחילת שנת 2008 השכיר הנתבע את החנות לצד ג', מר משה יעקב, ללא ידוע התובע ו/או קבלת אישור ממנו בניגוד לסע' 6 א להסכם השכירות והפר את ההסכם. 8. כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא החזיר את החנות כשהיא פנויה מכל אדם ו/או חפץ ומבלי לתקן הנזקים בעלות של כ- 17,680 ₪ בצירוף מע"מ. 9. כי היה על הנתבע להרכיב את הוויטרינה שבחנות בחזרה במקומה דבר שלא נעשה על ידו. עלות עבודה זו היא 10,250 ₪ בצירוף מע"מ. 10. כי הוא מעמיד את תביעתו לצורכי אגרה ע"ס 250,000 ₪. הנתבע הגיש כתב הגנה בו הוא טוען, בין היתר, כדלקמן: כי חוזה השכירות הינו תוצאה של לחץ אדיר שהתובע הפעיל עליו, תולדה של חוסר תום לב, לחץ וכפיה. כי הסכים לכל תכתיבי התובע מחוסר ברירה. כי עבד בחנות תקופת זמן עם השוכר הקודם והיה מחויב להחזיק בחנות. התובע הציב תנאים דרקוניים בלתי סבירים והכריח את הנתבע לחתום על ההסכם והנתבע שהיה מושקע כלכלית בחנות, חתם ללא ברירה. כי התנאים כללו ריבית גובה של שוק אפור, שער דולר גבוה, החזרת ויטרינה שלא היתה קיימת וכי כל שיפוץ יהיה שייך לתובע. כי בטרם עזב את החנות הכניס שותף ולא השכיר לאיש את החנות. כי עזיבתו את החנות היתה בתיאום עם התובע. וצד ג' המשיך את החוזה אחריו. כי נתקל בקשיים כלכליים ולכן ביקש מהתובע לאחר בתשלום אך בטרם עזב את החנות שולמו מלוא דמי השכירות וכל שנותר היו האיחורים בתשלומים. כי צד ג' ניהל מו"מ עם התובע, סיכם כי יכנס בנעלי הנתבע וכך היה. ועוד... התובע הגיש כתב תשובה בו הוא טוען, בין היתר, כדלקמן: כי אין לקבל את טענות הלחץ והכפיה של הנתבע. כי הנתבע עבד קודם לכן בחנות עם השוכר הקודם והכיר את תנאי החוזה וכי אף לא אחד כפה עליו לחתום על ההסכם. ועוד... בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 18.6.12 העיד בפני התובע ובישיבה מיום 25.4.13 העיד הנתבע. לאחר תום שמיעת העדויות הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו. הכרעה כפי שציינתי לעיל עניינה של התובענה בהסכם להשכרת חנות לנתבע כאשר התובע טוען כי הנתבע לא שילם דמי שכירות, גרם לנזקים שלא תוקנו ולא פעל להשבת ויטרינה שהוסרה מהחנות למקומה. מעדותו של הנתבע עולה כי אין חולק כי חתם על הסכם השכירות, כי לקח על עצמו את ההתחייבויות המצוינות בו לרבות השבת הויטרינה למקומה, וכן הנתבע מודה ומאשר כי לא שילם לתובע את מלוא דמי השכירות כאשר הנתבע מעיד מפורשות כי לא היה לו כסף לשלם לתובע. הנתבע טוען כי חתם על ההסכם מתוך לחץ וכפיה אך איני יכול לקבל טענה זו. על הנתבע היה לשכנע כי אכן הופעלו עליו לחץ וכפיה אמיתיים כדי שנוכל להתגונן בטענה זו. הנתבע לא עשה כן. כמו כן היה על הנתבע לפעול לביטול ההסכם מנימוקים אלה דבר אשר גם לא עשה, אלא בחר להמתין עד להגשת תביעה נגדו על אי תשלום דמי שכירות, ורק אז להתגונן בטענה זו. איני מקבל טענת הנתבע לגבי תנאיו הבלתי סבירים והקיצוניים של ההסכם שכן הנתבע בחר לחתום עליו ולהתחייב זו למרות טענותיו אלה. אין לקבל טענותיו לגבי לחץ וכפיה וכל שנותר לומר הוא כי כנראה הנתבע כשל בכדאיות הכלכלית של ההסכם, דבר שאין בו כדי להביא לביטול ההסכם. אך זאת למעט עניין שיעור הריבית שנתבע בכתב התביעה, אליו אתייחס להלן בהמשך פסק הדין. בנסיבות אלה אני קובע כי הנתבע הפר את הסכם השכירות וכל שהנותר עתה לקבוע אילו סכומים חייב הנתבע לתובע. מאחר שאין חולק לגבי המחויבויות של הנתבע לפי הסכם השכירות היה על הנתבע לפרט את כל הסכומים ששילם על מנת להראות כי עמד בהתחייבויותיו, כל תשלום ותשלום בליווי אסמכתא לתשלום זה. חוב דמי שכירות התובע טוען לחוב של הריבית של 30,143 ₪ כולל מע"מ כאשר לסכום זה יש לצרף ריבית מצטברת של 467,950 ₪. כמו כן עותר התובע לחוב של 1,500 ₪ בגין חודש דצמבר 2007 בצירוף ריבית בסך של 3,851 ₪. איני יכול לקבל את טענות התובע כי יש לחייב את הנתבע בדמי שכירות לגבי התקופה הקודמת לחתימת הסכם השכירות (8/06). לא הוכח בפני כי הנתבע התחייב כלפי התובע לשאת בתשלומי דמי השכירות לתקופה הקודמת אלא כל שיש בפני בית המשפט הוא הסכם השכירות מיום 20.8.06 ועל כן ניתן לחייב את הנתבע בחוב שחל רק לאחר מכן. כמו כן, עפ"י הסכם השכירות עולה כי דמי השכירות צמודים לשער הדולר אשר לא יפחת מ- 4.95 ₪. אני סבור כי הוספת ריבית נוספת של 0.5% ליום, מנוגדת לתקנת הציבור ולא ניתן לקבלה. לפיכך, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע את הפרשי ההצמדה והריבית כחוק, בגין כל תשלום ותשלום כמפורט בטבלה שבסע' 10 לכתב התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, החל מיום 20.8.06 ועד לינואר 2007. על התובע לחשב את הסכומים הנכונים ולהגיש פסיקתא לחתימתי. על החישוב להיות החל ממועד כל חיוב וחיוב עד לתשלום בפועל. חוב של 1,500 ₪ בגין דמי שכירות לחודש דצמבר 2007 משהנתבע לא הוכיח כי שילם סכום זה אני מחייב אותו לשלם הסכום לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד בו היה עליו להיות משולם ועד לתשלום המלא בפועל. נזקים שנגרמו לחנות התובע טוען לנזקים בסך של 17,680 ₪ + מע"מ, ומצרף הצעת מחיר לתיקון הליקויים. דע עקא כי התובע לא צירף חוו"ד שמאי ו/או מהנדס לגבי הנזקים הנטענים ועל כן לא הצליח להוכיח אותם. לפיכך אני דוחה דרישה זו של התובע. השבת הויטרינה לאור התחייבותו של הנתבע בהסכם השכירות כפי שהבהיר גם בחקירתו בבית המשפט היה עליו להשיב את הויטרינה למקומה. אין חולק כי הנתבע לא עשה כן. לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבע בעלות החזרת הויטרינה כמפורט בסע' 21 לכתב התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל ועל התובע להגיש פסיקתא מתאימה לחתימתי. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט הכוללות השבת האגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. זכות ערעור לכב' בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.שכירות