טענות הנתבעת: החתימה על גבי השיק אינה חתימתה. השיק מהווה חלק משני פנקסי שיקים אשר נלקחו ממנה על ידי מר בידאני שלא על פי הרשאתה. על רקע מעילתו של מר בידאני באמונה, נקלעו יחסיהם למשבר, הם נפרדו והתגרשו. 6. הנתבעת לא קיבלה כספים כלשהם מהתובע ואין לה כל קשר לחובות של מר בידאני לתובע. 7. התובע אינו מקיים אחר הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות"), במובן זה שלא צירף עותק של הסכם ההלוואה ולא ציין את אופן חישוב הסכום שתשלומו נדרש. 8. בדיון שלפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובע - ד"ר אמין נעים ומר באדיר נעים. מטעם הנתבעת - הנתבעת. דיון והכרעה: 9. יסודה של התביעה דנן בשיק על סך 100,000 ₪, אשר נעשה לפקודת התובע וזמן פירעונו 5.3.2003 (להלן: "השיק"). לנוכח טענתה של הנתבעת כי החתימה של עושה השיק אינה חתימתה, מונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, מר יצחק חגג. 10. מר חגג ערך חוות דעת מומחה, נושאת תאריך 4.12.11. חוות דעתו של מר חגג מפורטת ביותר והיא כוללת שורה של בדיקות שערך. במסגרת חוות דעתו הגיע מר חגג למסקנה שהשיק נשוא התובענה לא נחתם על ידי הנתבעת וזאת בדרגת סבירות גבוהה ביותר (בין 90 ל- 100 אחוזים). 11. חוות דעתו של מר חגג תומכת בגרסתה של הנתבעת [סעיף 3 ב' לנ/1]. גרסתה של הנתבעת, על פיה לא חתמה על השיק, לא נסתרה בראיה נגדית מצד התובע. הלכה למעשה לא נמצאה עדות שיש בה ללמד כי הנתבעת היא שחתמה על השיק. בנסיבות אלה, על יסוד גרסתה של הנתבעת וממצאיו של מומחה בית המשפט, מר חגג, אני קובע שהנתבעת לא חתמה על השיק. 12. לנוכח ממצאיו של מר חגג, עתר התובע לתיקון כתב התביעה. במסגרת זו נוספו שתי עילות חדשות כנגד הנתבעת: עילת המצג, במובן זה שבמסגרת המשא ומתן לפירעון השיק הבטיחה הנתבעת לנציגיו של התובע כי תפרע את השיק וכן התווספה עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, אם כי נסיבות ההתעשרות לא הובהרו במסגרת כתב התביעה המתוקן. 13. הנתבעת הכחישה בתצהירה את הטענה כאילו הבטיחה לתובע שתפרע את השיק. לגרסתה, היא לא הכירה את התובע, לא קיבלה ממנו כספים ואינה חייבת לו דבר. יתר על כן, הנתבעת לא ידעה על מתן השיק, לא הסכימה לנתינתו ולא נתנה כל ערבות או חיוב אחר כלפי התובע [סע' 3 א' עד 3 ג' לנ/1]. 14. בחקירתה הנגדית חזרה הנתבעת על גרסתה: "אני לא חייבת לו, לא נתתי לו שום דבר ולא הסכמתי לשום דבר. לא הלוויתי ממנו כסף, לא ביקשתי, לא הייתי מעורבת איתו בכלום". [פר' עמ' 22 ש' 28-29] 15. ד"ר אמין נעים, אשר זומן לעדות על ידי התובע, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כרופא המשפחה של הנתבעת ואף נחשב כידיד המשפחה. כפי שעלה מעדותו, הוא זה שהפנה את מר בידאני אל התובע לצורך ניכיון שיקים. על רקע היכרות זאת, הוא השתתף בחלק ממאמצי השכנוע שהופעלו על הנתבעת בכדי שתפרע את השיק. כעולה מתצהירו של ד"ר אמין נעים, לאחר שהתברר שהשיק אינו נפרע, הוא פנה לנתבעת ושאל אותה מתי יפרע החוב. בתגובה השיבה לו הנתבעת: "כי תדבר אישית עם מר באדיר ותדאג לסגור את הנושא..." [ת/1 ס' 16]. 16. בחקירתו הנגדית ציין ד"ר אמין נעים את הדברים שמסרה לו הנתבעת: "... היא אמרה לי אל תדאג תצא מזה, תהיה רגוע, אנחנו נטפל בזה" [פר' עמ' 16 ש' 24]. 17. בהמשך חקירתו הנגדית נשאל ד"ר אמין נעים כדלקמן: "ש. אתה אמרת לנעים באדיר שאתה אחראי לענין. ת. אני אמרתי לבאדיר שאני אחראי לכך שמאיר יחזיר את הכסף, אני כ"כ הייתי בטוח במאיר, בכלל בכל הבית הזה. ש. אורלי מעולם לא אמרה דבר כזה. מה שאמרת כעת. אורלי לא אמרה מעולם אני ערבה, אני אחראית. ת. אחראית למה? על מנת להבהיר את תשובתו הוצגה לעד השאלה פעם נוספת: "ש. מוצגת השאלה של עו"ד בן דוד: "אורלי לא אמרה מעולם אני ערבה, אני אחראית". ת. אני לא אומר שהיא אחראית, היא תעזור עם מאיר מהכסף של מאיר". [פר' עמ' 17, ש' 5-10; ש' 22-23] 18. גם העד המרכזי מר באדיר נעים הציג גרסה דומה. חרף טענתו בתצהיר כאילו הנתבעת נטלה על עצמה לפרוע את החוב [ס' 25 לת/2], העיד מר באדיר בחקירתו הנגדית בזו הלשון: "לא באנו אליה הביתה כדי לקחת מהגברת כסף, לא התעסקנו בזה שהגברת חייבת לנו כסף, אנו התעסקנו עם בית שחייבים לנו כסף..." [פר' עמ' 21 ש' 3-4]. 19. ועוד העיד מר באדיר: "ש. אומרת אורלי שמעולם לא אמרה לך לא בטלפון ולא פנים אל פנים, שהיא כביכול ערבה או אחראית לשיק של ה- 100,000 ₪. מה תגובתך? ת. אמת. אמת. אני אף פעם לא ביקשתי ממנה שתיתן לי ערבות על השיק הזה, סך הכול ביקרתי בבית שחייבים לי כסף והאישה הזו דיברה שהיתה מודעת במה שיש בתוך השיק, מודעת לחוב של מאיר, אבל לא דרשתי ממנה ערבות גם לא הייתי דורש ממנה כסף. [פר' עמ' 21 ש' 32-33; פר' עמ' 22 ש' 1-3] 20. העולה מן העדויות שהובאו לפניי, שהנתבעת לא התחייבה כלפי נציגי התובע כי תפרע את השיק. יתר על כן, גם נציגיו של התובע לא ראו בנתבעת כבעלת ריבם לפירעון השיק. נציגיו של התובע פעלו בכדי לשכנע את מר בידאני ואת הנתבעת לפרוע את חובו של מר בידאני לתובע. בכל אלה, ובפרט לנוכח היעדר התחייבות כלשהי מצד הנתבעת לפירעון החוב, אין כדי להקים עילה כנגד הנתבעת כאילו התחייבה בצורה כזו או אחרת כלפי התובע לפרוע את חובו של מר בידאני. נהפוך הוא, מעדויות שהובאו לפניי עולה שהנתבעת לא התחייבה כאמור וממילא לא הציגה כל מצג אשר עליו הסתמכו נציגי התובע. הפגישות בביתם של בני הזוג בידאני נערכו לאחר שהשיק לא נפרע, וזאת לאחר שהנתבעת עצמה נתנה הוראת ביטול לבנק. בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת התובע לקיומו של מצג כלשהוא, ישיר או עקיף, אשר יש בו לבסס עילה ישירה כנגד הנתבעת. 21. בכותרת לכתב התביעה המתוקן נרשמה עילה חלופית: "עשיית עושר ולא במשפט". הגם שטענה זו לא פורטה בכתב התביעה המתוקן, אני רואה לנכון להידרש אליה לגופה. 22. כעולה מתצהירה של גב' בידאני היא לא קיבלה כספים כלשהם מהתובע: "אני כלל לא מכירה את התובע, לא ביקשתי ממנו כל אגורה, אינני חבה לו כל אגורה...". [סעיף 3 א' לנ/1] 23. גרסתה של הנתבעת לא נסתרה. יתר על כן, בחקירתה הנגדית היא חזרה על גרסתה באופן עקבי [פר' עמ' 22 ש' 28-29]. 24. העדים מצד התובע לא טענו כלל שמסרו כספים לידי הנתבעת. טענתם היתה שהכספים נמסרו למר בידאני, וזאת באמצעות ניכיון שיקים של לקוחותיו. במובן זה, לא הוכח לפניי יסוד ההתעשרות הנדרש לצורך הוכחת עילת עשיית עושר ולא במשפט. 25. מר בדיר בתצהירו [ת/2] טען שחשבונה הפרטי של הנתבעת מלמד על תנועות כספיות שאינן אופייניות לחשבון פרטי. יתר על כן, שיקים שלכאורה לא נחתמו על ידה נפרעו מחשבון זה [סע' 39 - 45 לת/2]. מר בידאני חיזק את טענתו בדפי חשבון של הנתבעת, מדפי החשבון של הנתבעת אשר התנהלו בסניף ראש העין של בנק לאומי [נספח ה' לת/2]. 26. הנתבעת נחקרה ארוכות לגבי דפי החשבון האישי -פרטי שלה (אין מדובר בחשבון משותף עם מר בידאני). בחקירתה הנגדית הדגישה הנתבעת שמר בידאני ניהל את ענייני החברה בחשבון עסקי נפרד. כעולה מעדותה לפניי, חשבונה הפרטי לא שימש לצורך ניהול עסקיו של מר בידאני: "ש. האם החשבון הפרטי שלך שימש לניהול עסקו של מאיר. ת. ממש לא. ש. בשום מקרה? ת. לא. אם אתה שואל על הסכומים הגדולים יש לי גם אסמכתאות. אני חושבת שאפילו איתן צירף את זה. אבי ז"ל..." [פר' עמ' 24 ש' 27-29; פר' עמ' 25 ש' 1-2] 27. בהמשך חקירתה הנגדית, העידה הנתבעת שלחשבונה בבנק לאומי הופקדה משכורת חודשית ממקום עבודתה ובנוסף לכך הופקדו דמי שכירות בגין שלוש דירות שהושכרו על ידי הנתבעת [פר' עמ' 25 ש' 5-12]. הנתבעת מסרה הסברים למרבית התנועות הכספיות שהופיעו בחשבונה: כספי שכירויות [פר' עמ' 25 ש' 30-33], פיצויים ממקום העבודה [פר' עמ' 26 ש' 20-22], הפקדות במזומן שהפקיד אביה לחשבונה [פר' עמ' 25 ש' 18-19] ותקבולים מחברות ביטוח [פר' עמ' 26 ש' 24]. 28. יש לציין שמדובר בתנועות כספיות מהשנים 2002-2003. בהתחשב בחלוף הזמן, אני סבור שהנתבעת מסרה גרסה ברורה באופן יחסי, שהסבירה את מרביתן של התנועות הכספיות בחשבון. יתירה מכך, עיון בנספח - ה לתצהירו של מר בדיר אינו מלמד על פעילות עסקית בחשבון. בהתחשב בהסברים שמסרה הנתבעת אינני סבור שיש בדפי החשבון שצורפו לתצהירו של מר בדיר ללמד על כך שהחשבון שימש ככסות לצורך הברחת נכסים מהחברה שניהל מר בידאני או לצורך פעילות כלכלית אחרת, שחורגת מניהול סביר של חשבון פרטי. אני קובע איפוא שחשבונה הפרטי של הנתבעת לא שימש כסות לפעילות כלכלית של מר בידאני או של החברה שהופעלה על ידו. 29. במאמר מוסגר אציין: טענות מסוג זה כבר נבחנו גם על ידי בית משפט השלום בכפר סבא, אשר מצא כי התקיימה הפרדה רכושית בין הנתבעת לבין מר בידאני והסבריה של הנתבעת נמצאו אמינים [ת"א 6800/03 (כפר סבא) אהרון נ' בידאני (ט.פ.) (2005), נספח א' לנ/1]. 30. לטענתו של מר בדיר, החתימה שהתווספה על גבי השיק נשוא התביעה נעשתה בהרשאה. כתימוכין, הפנה מר בדיר לשיקים אחרים אשר לא נחתמו על ידי הנתבעת, אך כובדו על ידי הבנק [סע' 43 לת/2]. 31. הנתבעת הכחישה טענה זו. כעולה מתצהירה ולנוכח קריסתו העסקית של מר בידאני, הוא נתן בלא רשות פנקסי שיקים של הנתבעת, זייף את חתימתה ומסר אותם לצדדים שלישיים [סע' 4 ג' לנ/1]. 32. הנתבעת חזרה על גרסתה גם בחקירתה הנגדית: "...היה מישהו שלקח שיקים, אבא של הילדים הונה אותי..." [פר' עמ' 25 ש' 26]. הנתבעת עמדה על גרסתה שגם אותם שיקים נוספים אינם נושאים את חתימתה. ככל ששיקים אלה כובדו, הרי שמדובר במחדל של הבנק ואין בכך כדי ללמד על הרשאה לחתימתם [פר' עמ' 28 ש' 18-20]. 33. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להעדיף את גרסת הנתבעת, כי השיק לא נחתם בהרשאתה, זאת מעיקרי הטעמים הבאים: ראשית, התרשמתי מגרסתה של הנתבעת ואני רואה בה גרסה מהימנה. בהקשר זה אני מקבל את גרסתה של הנתבעת בדבר עוצמת המשבר האישי שחוותה ביחסיה עם מר בידאני כתוצאה מנטילת פנקסי השיקים שלה על ידו, משבר אשר הביא לגירושיהם של בני הזוג [סע' 4 ד' לנ/1]. שנית, גם על פי גרסאות ד"ר אמין נעים ומר בדיר נעים, מי שמסר פיזית את השיק היה מר בידאני, כאשר המסירה של השיק נעשתה בשעת לילה בכפר קאסם [ס' 13-15 לת/2]. היינו, הנתבעת לא נכחתה כלל במעמד מסירת השיק. שלישית, כפי שכבר קבעתי, השיק לא נחתם על ידי הנתבעת. רביעית השיק נמשך מחשבונה הפרטי-אישי של הנתבעת. אין עסקינן בחשבון משותף של הנתבעת ביחד עם מר בידאני. חמישית, אין בכך ששיקים אחרים נפרעו מתוך החשבון כדי ללמד שהשיק נשוא התביעה, בסך 100,000 ₪, נחתם בהרשאתה של הנתבעת. שישית, התובע לא זימן לעדותו את מר בידאני על מנת לבסס את טענתו, כאילו פנקסי השיקים של הנתבעת נמסרו לידיו וכי ניתנה לו הרשאה לחתום בשמה. 34. כעולה מהשיק נשוא התביעה, מר בידאני חתם על השיק במובן זה שרשם את שמה של הנתבעת, בדומה לחתימתה המקורית. מכאן שאין מדובר "בחתימה מתוקף הרשאה", כקבוע בסעיף 24 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), אלא שעסקינן בסוגייה המוסדרת על ידי סעיף 92 לפקודה. סעיף 92 לפקודת קובע כי מותר לאדם לחתום גם בשם אחר כל עוד אין הוא מתיימר להיות אדם אחר, שאז מדובר בזיוף [ראו: יואל זוסמן, דיני שטרות, 40 - 41 (מהדורה שישית, התשמ"ג-1983]. הואיל והחתימה לא נעשתה בהרשאתה של הנתבעת ומאחר שהחתימה נעשתה כך שנועדה לחקות את חתימת ידה של הנתבעת, אזיי ברי כי אין בשיק כדי להקים חבות כלפי הנתבעת. יתר על כן, כפי שכבר קבעתי, הנתבעת לא הציגה מצגים בדבר אשרור החתימה וממילא לא הציגה מצגים כי תפרע את השיק. מכאן שאף על פי דיני השליחות החוזיים, אין מקום לחייבה מכוח השטר [ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה בע"מ, פ"ד מח(5) 799, 814 (1994)]. 35. הנתבעת טענה לתחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג - 1993. לנוכח קביעותיי דלעיל, אני סבור שטענה זו מתייתרת. יחד עם זאת, אציין כי במקרה דנן לא הוכח לפניי כי עסקת היסוד הייתה הלוואה שהובטחה בשטר ועל כן אני סבור שנסיבות המקרה אינן מצויות תחת תחולתו של החוק. 36. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. 37. סוף דבר - התביעה נדחית. אני מחייב את התובע בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 15,000 ₪, לתשלום לא יאוחר מיום 10.12.2013. שיקיםמסמכים