קשר סיבתי בין נכות בתחום הנוירולוגי לתאונה

האם קיים קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה לתובעת בתחום הנוירולוגי לתאונה, וככול שקיים קשר כאמור, מהו הפסד ההשתכרות שנגרם לה.

רקע


ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים "ברזילי" כאשר היא סובלת מכאבים בעמוד השדרה, כאבי ראש וסחרחרות. לאחר שנבדקה בחדר מיון היא שוחררה לביתה. כעבור שלושה ימים היא הופנתה בשנית, על ידי רופא קופת חולים, לחדר המיון של בית החולים. שם היא נבדקה על ידי נוירולוג בנוגע לכאבי ראש, צוואר, סחרחורות וחולשה. לאחר הבדיקה, היא שוחררה לביתה. בהמשך פנתה התובעת לטיפול רפואי עקב תלונות על הפרעת תפקוד בצד שמאל של הגוף.
להשלמת התמונה יצוין כי מספר שנים לפני התאונה, הועלתה סברה על ידי רופאים שטיפלו בתובעת, כי היא סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה. כמו כן, התובעת אובחנה כסובלת מבעיה מולדת של הפרעה בכלי הדם הקטנים (וסקולופתיה).


הנכויות הרפואיות


לצורך בדיקתה של התובעת מונו על ידי בית המשפט שלושה מומחים; פרופ' ז' ארגוב בתחום הנוירולוגיה, ד"ר ש' סבתו בתחום האורתופדיה ופרופ' י' נפרסטק בתחום הריאומטולוגיה. פרופ' ארגוב קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפרעת תחושה בצד שמאל של הגוף לפי סעיף 29(2) (מותאם בחלקו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי או התקנות). פרופ' ארגוב הוסיף וקבע כי ההפרעה התפקודית הנגזרת מפגיעה זו היא מינימאלית. פרופ' ארגוב עמד על הקושי לקשור בין ההפרעה התחושתית לתאונה. מפאת חשיבותם, אביא את דבריו כלשונם:

"התלונות הסובייקטיביות של התובעת על החולשה משמאל אינן נתמכות בשום ממצא אובייקטיבי. תלונה תחושתית הינה סוביקטיבית מטבעה ואכן בבדיקה יש הבדל בתחושה בין ימין לשמאל. התלונה יכולה לנבוע מאירוע וסקולופתי כנ"ל אבל קשה לקבוע זאת בוודאות. ברור שאירוע כזה אינו תוצאת תאונה. מצד שני מוכרות תלונות סובייקטיביות של כאב ראש, סחרחורת והפרעות תחושה לאחר חבלות טלטול. במקרה זה הפרעת התחושה מתועדת לאחר התאונה במספר ביקורים אצל הרופאים.
אין לי הסבר חד משמעי להפרעת התחושה הזו ואיני יכול מבחינה רפואית להוכיח או לשלול שהיא נגרמה על ידי התאונה. נראה לי שבמקרה זה, ההכרעה היא יותר בתחום המשפטי מאשר הרפואי, במיוחד כשהתובעת נושאת אבחנה של פיברומיאלגיה שהיא תסמונת סל של תלונות סובייקטיביות מרובות (כולל כאב והפרעות תחושה)."



ד"ר סבתו אבחן בבדיקת התובעת קושי בסגירת אגרוף וירידה בתפקוד היד השמאלית. הוא לא מצא כל סיבה לכך בתחום מומחיותו ותלה זאת במחלת הפיברומיאלגיה ממנה סבלה התובעת עוד לפני התאונה. לפיכך קבע ד"ר סבתו כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי. הוא הוסיף וקבע כי עקב התאונה סבלה התובעת מנכות זמנית בשיעור 100% משך חודש ובשיעור 50% משך חודש נוסף.
פרופ' נפרסטק מצא בבדיקת התובעת חולשה ביד וברגל שמאל וירידה בתחושה בפלג הגוף השמאלי. ברם הוא לא מצא כל ממצא במפרקים ולא נקודות רגישות של פיברומיאלגיה. בהתאם לכך, פרופ' נפרסטק קבע שאין עדות למחלה מפרקית או מוסקולוסקלטרלית סיסטמית או ריאומטולוגית שיסבירו את תלונותיה של התובעת. כמו כן הוא לא מצא כל עדות למחלת הפיברומיאלגיה עליה דווח בעבר.
פרופ' נפרסטק זומן לעדות על ידי התובעת ונחקר על ידי באי כוח הצדדים. בעדותו הוא דבק בעמדותיו כפי שהוצגו בחוות דעתו. הוא הסביר כי אין תיעוד רפואי משנת 2000 ועד שנת 2010 על תלונות האופייניות למחלת הפיברומיאלגיה. כמו כן, הפרעת תחושה בצד אחד של הגוף אינה בין המאפיינים הבולטים של מחלה זו. בתשובה לשאלת בא כוח התובעת, הבהיר פרופ' נפרסטק, כי אין הוא יודע ממה נובעים הממצאים של חולשה וירידת תחושה בצד שמאל של הגוף. כמו כן, אין באפשרותו לקבוע האם הממצאים אותם אבחן קשורים למצבה הנפשי של התובעת, שכן קביעה כאמור היא מחוץ לתחום מומחיותו. לשאלת בא כוח התובעת האם הממצאים שמצא יכולים להיגרם מפגיעה עצבית בצוואר, השיב פרופ' נפרסטק כי תשובתו לכך חיובית אולם אין הדבר בתחום התמחותו ולפיכך יש להפנות את השאלה למומחים בתחום.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם קיים קשר סיבתי בין הממצא של הפרעת תחושה וחולשה בצד שמאל של הגוף (יד ורגל) לבין התאונה. כמו כן, ככול שיש לייחס נכות זו לתאונה, מהי הגריעה שנגרמה עקב כך בכושר השתכרותה של התובעת. אבחן תחילה שאלות אלה כסדרן, ולאחר מכן אפנה לדון בשאלת גובה הנזק.


קשר סיבתי בין ממצאים בפלג הגוף השמאלי לתאונה


כפי שתואר לעיל, שלושת המומחים אשר בדקו את התובעת מצאו ממצאים המעידים על הפרעה בתפקוד פלג גופה השמאלי. ד"ר סבתו ופרופ' נפרסטק לא מצאו לתובעת נכות צמיתה בתחומי מומחיותם. ד"ר סבתו תלה את הסיבה לממצאים שמצא במחלת הפיברומיאלגיה, אשר לפי התיעוד הרפואי שהוצג לפניו, הופיע אצל התובעת מספר שנים לפני התאונה. אפשרות זו נשללה בחוות דעתו של פרופ' נפרסטק, שזהו תחום התמחותו. פרופ' נפרסטק העיד, כאמור, כי אין הוא יודע מה הסיבה להפרעת התפקוד בצד שמאל, ואין לו הכשירות לקבוע האם הדבר נובע ממצבה הנפשי של התובעת.
פרופ' ארגוב קבע כי יש לתובעת נכות בשיעור 5% בתחום הנוירולוגי. ברם, כמצוטט לעיל, הוא לא יכול היה לקבוע או לשלול שנכות זו נגרמה עקב התאונה. פרופ' ארגוב העלה את האפשרות כי מדובר באירוע וסקולופתי, שאינו קשור לתאונה וכן את האפשרות כי מדובר בהפרעת תחושה על רקע טלטול שנגרם לתובעת בתאונה. הוא אף התייחס לקושי לאבחן את הסיבה לנכות בשל מחלת הפיברומיאלגיה אשר היתה ברקע.
המבחן של מאזן ההסתברויות הוא מבחן משפטי ולא מדעי-רפואי. לפיכך, נותר בענייננו להכריע, במסגרת מאזן ההסתברויות, האם סביר יותר להניח כי הנכות בתחום הנוירולוגי נגרמה עקב התאונה אם לאו.
כאמור לעיל, לא הונחה לפני בית המשפט חוות דעת רפואית הקושרת באופן פוזיטיבי בין הנכות שנקבעה לתובעת בתחום הנוירולוגי לתאונה. אכן, צודק ב"כ התובעת כי חוות הדעת הרפואית אינה חזות הכול, אלא ראיה במסגרת הראיות בתיק, ובית המשפט רשאי להחליט, בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו לפניו, כי קיים קשר סיבתי בין הנכות שנגרמה לנפגע לתאונה. זאת, אף אם מסקנה כאמור, אינה עולה בהכרח מחוות הדעת הרפואית, ואולי ביתר שאת כאשר המומחה עצמו מפנה את שאלת הקשר הסיבתי לזירה המשפטית, כמו במקרה דנן. אולם לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפני בתיק זה, דעתי היא, כי לא הובאו ראיות המוכיחות שמאזן ההסתברויות בכל הנוגע לקשר הסיבתי, נוטה לטובת התובעת. על כן, לא הוכח קשר סיבתי בין הנכות הנוירולוגית של התובעת לתאונה.
תחילה יצוין שאין מקום לטעון בעלמא, כפי שטוען בא כוח התובעת, כי שלילת האבחנה של מחלת הפיברומיאלגיה מחזקת, בהכרח, את המסקנה שהנכות הנוירולוגית קשורה לתאונה. טענה כאמור יש לעגן בקביעה רפואית מתאימה מטעם המומחה הרלבנטי. חוות דעתו של פרופ' נפרסטק התקבלה כשנתיים לאחר חוות דעתו של פרופ' ארגוב, ולא היתה מניעה לקבל את התייחסותו של פרופ' ארגוב לחוות דעת זו. חרף האמור, לא נשלחו אליו בעניין זה שאלות הבהרה והוא לא זומן לעדות על מנת לברר האם מסקנותיו בחוות דעתו עומדות בעינן. לפיכך טענת ב"כ התובעת, כמפורט לעיל, היא בגדר השערה בלבד. במצב דברים זה, עמדתו של פרופ' ארגוב, לפיה אין באפשרותו להוכיח או לשלול מבחינה רפואית האם הפרעת התחושה נגרמה עקב התאונה, נותרה בעינה.
את עיקר יהבו בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות הנוירולוגית לתאונה, תולה ב"כ התובעת בסמיכות הזמנים שבין הופעת הממצאים בפלג הגוף השמאלי של התובעת לתאונה, ועל כך שאין תיעוד רפואי קודם על תלונות מסוג זה. ברם פרופ' ארגוב היה מודע לנסיבות הללו, ואף ציינם בחוות דעתו, אולם הוא לא ראה בכך אינדיקציה מספקת על מנת לקבוע כי קיים קשר סיבתי-רפואי בין הפרעת התחושה לתאונה. זאת, נוכח עברה הרפואי של התובעת, שבעטיו לא ניתן היה לשלול כי מדובר באירוע וסקולופתי. בשים לב לכך שהתובעת אובחנה כסובלת ממחלת כלי דם בעברה, והממצאים שאובחנו עשויים להיגרם בעטייה, אין טעם טוב לקבוע כי הממצאים הם עקב התאונה ולא עקב מחלה זו.
לכך יש להוסיף, כי במהלך עדותו של פרופ' נפרסטק, עלתה אפשרות נוספת לפיה הממצאים מהם סובלת התובעת מקורם במצבה הנפשי. פרופ' נפרסטק העיד, כי התובעת סיפרה לו שסבלה מכאבים בעברה, בשל מצב נפשי שנקלעה אליו עקב מות אחיה בטרם עת, וכי על רקע זה עלה אף החשד שהיא סובלת מפיברומיאלגיה. בעלה של התובעת, העיד שהיא מטופלת, מאז התאונה על רקע נפשי. אין לשלול את האפשרות כי קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת, כפי שהיה עוד לפני התאונה, לממצאים שאובחנו. לו מונה מומחה רפואי בתחום זה, ניתן היה לקבוע האם התובעת סובלת מנכות על רקע נפשי, והאם קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתאונה. אולם בדיקה כזו לא התבקשה כלל, ואין לפני חוות דעת הקושרת בין מצבה הנפשי של התובעת לתאונה. יצוין עוד, שאין לשלול את האפשרות כי הנכות נגרמה בעטיו של גורם אחר, אשר לא אותר במסגרת הליך זה.
בתמצית, בנסיבות העניין, קיימות כמה סיבות אפשריות לנכות שנגרמה לתובעת, אשר חלקן קשורות לתאונה וחלקן לא. לא קיימת חוות דעת רפואית הקובעת כי הנכות נגרמה עקב התאונה דווקא. לדעתי, בנסיבות העניין אף לא קיימות נסיבות נוספות העשויות להטות את מאזן ההסתברויות לטובת אפשרות זו או אחרת. נוכח האמור, מסקנתי היא, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לפיו הנכות ממנה היא סובלת נגרמה עקב התאונה. יצוין כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לנכות התפקודית, ברם נוכח מסקנתי לעניין הקשר הסיבתי, איני רואה מקום להידרש לה.


הנזק


התובעת הייתה בת 50 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת כ- 57 שנים ו-4 חודשים. בעת התאונה, וכך גם עתה, עובדת התובעת כגננת מוסמכת בכירה במקצועה ומנהלת גן הילדים של קיבוץ זיקים. לפני התאונה סיימה התובעת קורס להדרכת נשים לצורך מניעת אבדן מסת עצם ועברה התמחות של חצי שנה.


כאב וסבל


בשים לב לנכות הזמנית שנקבעה לתובעת בתחום האורטופדי, ולטיפולים שעברה לאחר התאונה, אשר לפחות את חלקם יש לייחס לתאונה, מכוח סמכותי לפי סעיף 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 12,000 ₪ (הסכום כולל ריבית מיום התאונה ועד היום).


הפסדי שכר לעבר וגריעה מכושר השתכרות לעתיד


לטענת התובעת, עקב התאונה נגרם לה גרעון במספר ימי המחלה אותם היא זכאית לפדות או לנצל, אם תיזקק לימי מחלה אלו בעתיד. אין בידי לקבל את טענות התובעת בעניין פדיון ימי מחלה מהטעם שלא הוכח כמה ימי מחלה צבורים עמדו לזכותה, והאם על פי תנאי העסקתה זכאית היא לפדיונם בפרישה או במועד אחר. כמו כן, לא הונחה תשתית ראייתית לביסוס הטענה כי במידה ותידרש התובעת לנצל ימי מחלה בעתיד, לא יעמדו כאלה לרשותה. לצורך כך היה על התובעת להראות כמה ימי מחלה צבורים נותרה לה לעומת שנות עבודתה עד יציאתה לגמלאות.
נוכח מסקנתי לעיל, לפיה לא הוכח כי התובעת סבלה מנכות צמיתה עקב התאונה, אין מקום לקבל את טענותיה הנוספות לגבי הפסדי שכר בעבר. למעלה מהנדרש, אדון בקצרה בטענות אלה לגופן. התובעת טוענת כי נגרמו לה הפסדי שכר עקב התאונה בשל הפסקת עבודה נוספת בצהרון. בעדותה, הסבירה התובעת כי בנוסף לעבודתה כגננת, הועסקה על ידי קיבוץ זיקים במשרה נוספת, בשעות בהן שהתה בגן, מעבר לשעות משרתה במסגרת משרד החינוך. לטענתה, עקב התאונה היא הפסיקה עבודה זו. ברם התובעת צרפה לעניין עבודתה הנוספת טופסי 106 לשנים 2004-2007, המתייחסים לעבודתה הנוספת בצהרון, מהם עולה כי לאחר התאונה, שאירעה בחודש ינואר 2007, המשיכה התובעת לעבוד בעבודה הנוספת מספר חודשים, ואף קיבלה באותה שנה שכר גבוה יחסית לשנים שלפני התאונה. לפיכך קשה לייחס את הפסקת ביצוע שעות נוספות אלה לתאונה.
התובעת טוענת עוד כי עקב התאונה היא נמנעה מפתיחת קורס התעמלות לבניית עצם לנשים בשעות הערב. התובעת סיימה את הקורס הנ"ל באמצע שנת 2004. התאונה התרחשה כשנתיים וחצי לאחר מכן. התובעת לא הוכיחה כי נקטה צעדים כלשהם לפתיחת הקורס עובר לתאונה ולפיכך קיים קושי לקבל את טענותיה בעניין זה.
יצוין כי משלא הוכח שהתובעת סובלת מנכות צמיתה עקב התאונה, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות בעתיד.


עזרה לעבר ולעתיד


בשים לב לשיעור הנכות הזמנית ממנה סבלה בסמוך לאחר התאונה, ולכך שעדותה ועדות בעלה, לפיה הם העסיקו עזרה בתקופה זו, מהימנות בעיני, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 1,500 ₪ (נכון להיום) בגין עזרת הזולת.


הוצאות


התובעת הצהירה כי עקב מגבלותיה היא לוקחת מוניות לטיפולים או שבני משפחתה נאלצים להסיע אותה. כמו כן, היא נזקקת לטיפולים רפואיים ולרכישת תרופות שחלקם אינן מכוסות בסל הבריאות. בין היתר, היא זקוקה לטיפולים הידרותראפיים וטיפולים אלטרנטיביים.
נוכח תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לתובעת בתחום האורתופדי, ובהעדר קשר סיבתי בין התאונה ליתר תלונות התובעת לתאונה, אין בהכרח לקשור את כל הוצאותיה הרפואיות לתאונה. כמו כן, מאחר ומדובר בענייננו בתאונת עבודה, אין התובעת זכאית להשבת סכום ששולם עבור טיפול שהיתה זכאית לקבלו מהמוסד לביטוח לאומי (ראו ע"א 2596/92 הסנה נ' כהן (5.2.1995)). בענייננו, ניתן לראות מהקבלות שצורפו, כי הטיפולים מומנו על ידי קופת חולים רק באופן חלקי. ברם, אין כל ראיה כי התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת החזר בגין אותו חלק שלא מומן על ידי קופת חולים. יחד עם זאת, על מנת שלא לקפחה, ובשים לב לקבלות שצורפו לתצהירה ולכך שמועד תחילת הטיפולים היה בסמוך לאחר התאונה, אפסוק על דרך האומדן סכום של 2,000 ₪ (נכון להיום) בגין הוצאות רפואיות. אין מקום לפסיקת הוצאות בגין ניידות.


ניכויים


לתובעת הוענקו דמי פגיעה בסך של כ-5,650 ₪. דמי הפגיעה לא שולמו לה ישירות אלא שולמו לה באמצעות המעביד ("מעביד מאושר"). במקרה דנן לא התבקש ואף לא ניתן לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר לעבר. לפיכך אין לנכות, בהתאמה, את דמי הפגיעה שהוענקו לה באמצעות מעסיקה.


הערה לסיום


מעדותו של פרופ' נפרסטק עולה כי תלונותיה של התובעת בנוגע לסבל שהיה מנת חלקה מאז התאונה היו מהימנות בעיניו. אף אני התרשמתי כי עדות התובעת מהימנה בעניין זה. העובדה כי במסגרת ההליך הנדון לא נמצאה הסיבה לתלונותיה ולא בוסס קשר סיבתי בינן לתאונה, אינה מלמדת כי לא קיימת סיבה למצבה, אשר לא אותרה במסגרת הליך זה. לפי הנטען, התובעת נמנעה מלהיבדק בתחום הנפשי בשל החשש כי הדבר יפגע במשרתה כגננת. יש לקוות, כי נוכח המגמה החדשה בפסיקה בעניין איסור פרסום שמו של נפגע במסגרת תביעת נזקי גוף (רע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (23.4.2013)), תחדל הרתיעה מפני בדיקה וקבלת חוות דעת בתחום הנפשי.


תוצאה


הנתבעת תישא בסכום פיצוי בסך של 15,500 ₪. לסכום שנפסק יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.2% ואגרת משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום. הנתבעת ביקשה כי התובעת תשיב לה את עלות חוות הדעת בתחום הריאומטולוגיה ובתחום האורתופדיה. עיון בתיק מעלה כי התובעת נשאה במימון חוות דעתם של כל המומחים שמונו (החלטת כבוד השופט ר' וינוגרד מיום 29.7.08, מיום 26.4.09 ומיום 31.10.2010) כך שאין מקום לבקשה. בנסיבות המקרה היתה הצדקה למנות מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה. לפיכך הנתבעת תישא בעלות שכר טרחתם. לסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום.
את הסכומים שנפסקו על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום.












לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים - קשר סיבתי

  2. קשר סיבתי לפגיעה באוזניים

  3. קרע בשריר הביצפס - קשר סיבתי

  4. ועדה רפואית לבדיקת קשר סיבתי

  5. קשר סיבתי בין נכות למחלת מקצוע

  6. אנמנזה רפואית להוכחת קשר סיבתי

  7. קשר סיבתי בין מוות לתאונת דרכים

  8. קשר סיבתי בין מעשה אלימות לגניבה

  9. קשר סיבתי בין רעש לבין ליקוי שמיעה

  10. סמכות קצין תגמולים בעניין קשר סיבתי

  11. קשר סיבתי בין תאונת דרכים למחלת הסוכרת

  12. קשר סיבתי בין בעיה נפשית לתאונת דרכים

  13. קשר סיבתי בין דחק בעבודה לטראומה נפשית

  14. קשר סיבתי בין פגיעה בברך לתאונת עבודה

  15. קשר סיבתי בין שרות בצה''ל לבין לחץ הדם

  16. האם יש קשר בין טרשת נפוצה לתאונת דרכים ?

  17. קשר סיבתי בין הקלדה לתסמונת התעלה הקרפלית

  18. קשר סיבתי בין נכות בתחום הנוירולוגי לתאונה

  19. בקשה למינוי מומחה נוסף בשאלת הקשר הסיבתי

  20. קשר סיבתי בין אירוע מוחי לבין שירות במשטרה

  21. קשר סיבתי בין מחלה נדירה לבין תאונת דרכים

  22. מחיקת ערעור קצין התגמולים בהעדר קשר סיבתי

  23. קשר סיבתי בין נכות במל''ל לבין תאונת דרכים

  24. קשר סיבתי בין תאונת דרכים למוות אדם מבוגר

  25. קשר סיבתי בין מחלה לבין תנאי השירות בצה''ל

  26. האם יש קשר בין עליית רמת הסוכר בדם לתאונה ?

  27. קשר סיבתי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

  28. קשר סיבתי כתנאי לשיפוי המל''ל ע''י חברת ביטוח

  29. קשר סיבתי בין מחלת עור לבין תנאי השירות בצה''ל

  30. דוגמא למינוי מומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלה לעבודה

  31. האם הועדה טעתה עת שללה קשר סיבתי בין הפגימה בבוהן לתאונה

  32. מינוי מומחה רפואי לבדיקת קשר סיבתי בין בקע סרעפתי לעבודה

  33. ניתוק הקשר הסיבתי נוכח הימצאו של כתם השמן בכביש כגורם זר מתערב

  34. האם אירוע מוחי לפני ובזמן התאונה מהווה גורם זר מתערב אשר יש בו בכדי ניתוק הקשר הסיבתי ?

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון