נפילה במדרגות בגלל שרשרת ברזל

כאשר הניחה את רגלה על המדרגה העליונה, רגלה נתקלה בשרשרת ברזל שהיתה קשורה למוט המעקה. שרשרת הברזל החזיקה בעבר שטיחון. השטיחון נתלש, אך השרשרת לא הוסרה ממוט המעקה. ההיתקלות בשרשרת הברזל בשילוב חלקלקות הרצפה, גרמה לה, לטענתה, להחליק במדרגות. התובעת הציגה תמונות מהן ניתן להתרשם ממקום התרחשות התאונה (מוצג ת/1). בתמונות ניתן לראות כי ביציאה מהמעלית, ישנו "לובי" של הבית המשותף אשר מוביל למדרגות. רצפת ה"לובי" מחופה אבן הנחזית כאבן שיש, בדוגמא משולבת של אריחים בהירים ואריחים שחורים. כ-40 ס"מ לערך לפני תחילת המדרגות, משתנה סוג האבן, באופן התוחם את המדרגה העליונה, המצויה על אותו מפלס של רצפת הלובי (להלן: המדרגה העליונה). ממדרגה זו, החליקה התובעת. במבט מן המעליות לכיוון המדרגות, ניתן לראות כי מצד שמאל של המדרגות מותקן מעקה ברזל. המוט עליו נתמך המעקה ניצב על המדרגה העליונה, סמוך מאוד (מרחק של ס"מ ספורים) לרום המדרגה. עוד ניתן לראות בתמונות, כי סביב החלק התחתון של מוט המעקה קשורה שרשרת ברזל באורך של מטר לערך. התובעת הוסיפה והצהירה כי לאחר הנפילה מהמדרגה העליונה, סייעה לה אחותה להתיישב על המדרגות ואז רצה לדירה להזעיק את מר משה מימון, בעלה של התובעת. בזמן זה, עברה במקום הגב' שרה סלומון, שכנה בבניין שהיא גם יו"ר ועד הבית. גב' סלומון ישבה לצדה של התובעת למשך כמה דקות, עד שבעלה ואחותה של התובעת הגיעו ובעלה נשא אותה חזרה לדירה. התובעת הזמינה רופא פרטי לביתה אשר קבע כי מדובר בחבלה בלבד. מאוחר יותר, היא פנתה למרפאת קופת חולים מאוחדת, שם בוצע צילום ואובחן שבר עם תזוזה של המלאולוס הלטרלי. מטעם התובעת העידו בעלה ואחותה. בתצהירה ובעדותה אישרה הגב' אלכבס כי היא הלכה לצד התובעת בעת שהתרחשה התאונה. גב' אלכבס הצהירה כי התובעת הלכה מצד שמאל שלה (במבט מהמעלית), סמוך למעקה, ולפתע החליקה בתחילת המדרגות. בעלה של התובעת הצהיר כי הגב' אלכבס עלתה לדירתם לספר לו את אשר אירע. הוא ניגש לסייע לאשתו ומצא אותה ישובה על המדרגות, כשבסמוך לה יושבת גב' סלומון ונשא אותה חזרה לדירה. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת אכן נפלה במדרגות במועד הנטען על ידה. כמו כן, כיום, אין יותר מחלוקת כי במועד בו נפלה התבעת, אכן היתה שרשרת ברזל קשורה סביב מוט המעקה. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן שלוש; ראשית, הנסיבות אשר הובילו לפציעה וכיצד התרחשה - האם בנסיבות המפורטות בכתב התביעה ובעדות התובעת, או שמא בנסיבות אחרות. שנית, אחריות הנתבעים לפצות את התובעת בגין החלקתה במדרגות. שלישית, גובה הפיצויים המגיעים לתובעת ככול שתוכח תביעתה. אקדים ואומר כי מסקנתי היא, שהתובעת לא הוכיחה את גרסתה בנוגע לנסיבות בהן נפצעה לפי מאזן ההסתברויות הנוהג בהליך אזרחי ומטעם זה דין התביעה להידחות. נסיבות התאונה לפי הכלל הנוהג במשפטנו, בדרך כלל ומשלא מועבר נטל הראיה, על התובע מוטלת החובה להוכיח טענותיו כלפי יריבו. אי עמידה בנטל זה - משמעו דחיית התובענה, לפי הכלל של המוציא מחברו - עליו הראיה. כמו כן, על הנושא בנטל השכנוע מוטלת חובת הראיה, היינו הבאת הראיות הדרושות להוכחת כל היסודות המקימים את עילת התביעה, במידה הדרושה לביסוס פסק דין לזכותו. לפיכך, על התובעת היה להביא את הראיות הנדרשות להוכחת טענותיה בדבר האופן בו נפלה, קרי, היתקלות בשרשרת הברזל והיותה של המדרגה חלקה. נוכח כלל הראיות שהוצגו לפני, לא שוכנעתי כי ניתן לסמוך על עדות התובעת לעניין נסיבות נפילתה, בהעדר ראיות נוספות התומכות בה, כמפורט להלן. היתקלות בשרשרת גרסת התובעת לגבי החלקתה על שרשרת הברזל היא בבחינת "עדות יחידה" אשר קבלתה טעונה הנמקה בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. זאת, שכן הגב' אלכבס, היתה אמנם עדת ראייה לתאונה, אך היא לא העידה כי ראתה את התובעת מחליקה על שרשרת הברזל. בסיכומיו, מאשר בא כוח התובעת כי הגב' אלכבס לא התיימרה לטעון כי ראתה את מנגנון הנפילה, קרי את ההחלקה על שרשרת ברזל או את ההחלקה מהמדרגה, אלא רק את הנפילה. לאור משקלה הנמוך של עדות יחידה, ככול שבוחר בית המשפט להסתמך על עדות כזו, עליו לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות זו בלבד. בענייננו, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בעניין נסיבות התאונה, לא שוכנעתי כי ניתן להסתפק בעדותה היחידה של התובעת בעניין היתקלותה בשרשרת הברזל. אפרט את נימוקי לכך. ראשית, גרסתה המוקדמת של התובעת לגבי נסיבות האירוע, שנתנה כחמישה ימים לאחר התאונה, איננה כוללת תיאור של החלקה על שרשרת ברזל. גרסה זו מופיעה במכתב מיום 29.9.06, שנשלח מטעם התובעת לסוכנות הביטוח של ועד הבית (נספח 2 לתצהיר התובעת). במסגרתו, דיווחה התובעת על התרחשות התאונה. במכתב לא מופיע כל אזכור לגבי היתקלותה בשרשרת הברזל. זאת, למרות שבמכתב קיימת התייחסות מפורשת לנפילה עקב היות המדרגה חלקה. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, אצטט להלן את החלק הרלבנטי מהמכתב: "ביום שבת בתאריך 24.9.06 בשעה 10:00 בבוקר אחותי ואני יצאנו מהמעלית לכיוון המדרגות של הבנין כאשר ניסתי לרדת הנחתי את הרגל על המדרגה, המדרגה היתה חלקה מידי ועקב כך החלקתי, נפלתי ונחבלתי בכל חלקי גופי. היתי שרועה על המדרגות בלי אפשרות להזיז כל איבר מגופי, הרגשתי כאבים עזים הראש הסתובב והקאתי" (הדגשה שלי, ש.ל.). ובהמשך נכתב: "אחותי שירדה איתי אמרה לי שגם היא כמעט החליקה שכנראה הרצפה חלקה". כפי שניתן להתרשם מהקטע שצוטט, נסיבות הנפילה תוארו במכתב באופן מפורט הכולל את השעה, אופן הנפילה, סיבתה ותחושות התובעת לאחריה. ברם תיאור ההיתקלות בשרשרת הברזל נפקד מהמכתב. ניתן לתהות מה ראתה התובעת לציין את כל הפרטים הנ"ל, ובכללם את טענתה כי המדרגה היתה חלקה מידי (ואף לציין כי אחותה סברה כך), אולם לא לציין שהיא נתקלה בשרשרת ברזל. בעדותה, הסבירה התובעת כי לא פרטה את ההיתקלות בשרשרת הברזל במכתב שכן לא חשבה שצריך לציין זאת. בא כוח התובעת טוען בסיכומיו, כי יש לפרש את האמור במכתב זה בהתאם להקשרו, דיווח ראשוני על התאונה. ניתן היה לקבל טענה זו, אילו המכתב היה מנוסח באופן לאקוני (ראו את נוסח מכתבו של בא כוח התובעת לנתבעת 1, מסומן כמוצג נ/1). ברם, קיים קושי לקבלו כאשר ניכר כי התובעת תיארה במכתבה באופן מפורט את נסיבות התאונה. ב"כ התובעת מוסיף וטוען בהקשר זה כי לפי עדות התובעת, לא היא כתבה את המכתב ולא היא נסחה אותו. אולם המכתב צורף לתצהירה של התובעת, כאשר בדף המפנה אליו נרשם "מכתבי אל סוכנות הביטוח מיום 29.9.06" (הדגשה שלי, ש.ל). יצוין, שאף אם אניח כי לא התובעת נסחה את המכתב בעצמה, אלא מי מטעמה סייע לה לנסח אותו, הרי שלאור צירופו לתצהירה ההנחה המתבקשת היא, כי הדברים משקפים נאמנה את שנאמר מפיה. מכל מקום, גרסתו הראשונית של נפגע בתאונה אינה נלמדת בהכרח מזהות עורך המסמך. חשיבותה של גרסה כאמור נובעת מן העובדה כי מדובר בגרסה אותנטית, שנתנה בטרם היה סיפק בידו של הנפגע לשקול האם גרסה זו תיטיב עימו. קל וחומר, כאשר המכתב מופנה לסוכנות הביטוח של ועד הבית, אשר יש לצפות כי יכלול את כל העובדות העשויות להקים את אחריות המבטחת לאירוע. למותר לציין את המשקל הראייתי המשמעותי המיוחס למסמכים הנערכים בסמוך למועד האירוע, בהם מופיעה גרסה מפורטת של הנפגע לגבי נסיבות התרחשותו, בטרם עברה מסננת קפדנית יותר בנוגע לאופן ניסוחו. שנית, אף אחד מהעדים, הן אחותה ובעלה של התובעת, הן גב' סלומון אשר העידה מטעם הנתבעים, לא העיד כי ראה את השרשרת מונחת באופן חופשי על המדרגות במועד התאונה או בסמוך לאחריה. יתרה מכך, גב' סלומון העידה כי השרשרת תמיד היתה מגולגלת סביב מוט המעקה. איני מתעלמת בכך שבעת האירוע, מטבע הדברים, ההתמקדות של כל מי שנטל חלק באירוע היתה במתן סיוע מיידי לתובעת ולא בעריכת תחקיר לגבי מנגנון הנפילה. ברם ברי כי לו מי מהם היה מעיד שראה את שרשרת הברזל משוחררת בעת התאונה, היה בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת. שלישית, הגב' סלומון, העדה היחידה שהתייחסה לדבריה של התובעת לגבי נסיבות נפילתה בזמן אמת, העידה כי כאשר ראתה את התובעת ישובה על המדרגות, היא לא אמרה לה דבר בנוגע להיתקלות בשרשרת הברזל. עדות זו נתמכת במסמך הנושא את חתימתה של הגב' סולומון (ללא תאריך), אשר צורף לתצהיר עדות הראשית של התובעת (סומן כנספח 1), ובו נכתב כדלקמן: "...כשיצאתי לחדר המדרגות ראיתי את שכנתי פרח מימון יושבת על המדרגות ומקיאה. שאלתי אותה מה קרה והיא ענתה שהיא החליקה ומעדה במדרגות וסובלת מכאבים ברגל..." (הדגשה שלי, ש.ל.). האמור במסמך עולה בקנה אחד עם עדותה של הגב' סלומון, לפיה התובעת לא אמרה לה דבר לגבי היתקלות בשרשרת בסמוך לאחר התאונה. אחותה של התובעת, אשר היתה עדת ראיה לנפילתה, ובעלה של התובעת, אשר הגיע למקום האירוע בסמוך לאחר התרחשותו, בחרו שלא להעיד על מה שידוע להם בעניין ההיתקלות בשרשרת, ולו מפיה של התובעת. בתצהיריהם התמציתיים אין כל התייחסות לשאלה מתי נודע להם כי התובעת החליקה על שרשרת הברזל. הם לא נחקרו בעניין זה במסגרת חקירתם הנגדית, ולפיכך במסגרת עדותם לא התבררה סוגיה זו. למותר לציין כי עדות לגבי נסיבות התאונה מפי מי ששמע אותה מהתובעת, אך לא היה עד להתרחשותה, היא בגדר עדות שמיעה שאינה קבילה לצורך הוכחת אמיתות תוכנה. אולם עדות כזו קבילה לגבי הוכחת עצם אמירת הדברים מפי התובעת בזמן אמת, והיא היתה עשויה לתמוך בגרסת התובעת בקשר לנסיבות הנפילה. ברם, כאמור, בעלה ואחותה של התובעת בחרו למלא פיהם מים בהקשר זה ולהותיר את הסוגיה בערפל. לעומת זאת הגב' סלומון העידה, כי התובעת לא אמרה דבר לגבי היתקלות בשרשרת הברזל בסמוך לאחר התאונה, ועדותה עולה בקנה אחד עם מכתבה. למען הסר ספק יודגש, כי איני מתעלמת מכך שבהודעתה של הגב' סלומון מחודש 7/08, אשר נתנה לחוקר מטעם הנתבעת, נטען על ידה כי במועד נפילתה של התובעת לא היתה שרשרת עם שטיח או שרשרת בלי שטיח קשורה למוט המעקה (מוצג נ/10). טענה זו התגלתה כמוטעית וכיום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי במועד האירוע, השרשרת אכן היתה קשורה למוט המעקה. גרסת התובעת לגבי אופן נפילתה עולה, אם כן, בקנה אחד עם עצם הימצאותה של השרשרת במקום הנטען. חרף האמור, עדיין מוטל הנטל על התובעת להוכיח כי רגלה נתקלה בשרשרת, ובכך היא לא עמדה. בתמצית, מכתבה של התובעת, שנכתב זמן קצר לאחר התאונה, מטיל צל על גרסתה בנוגע להחלקה על שרשרת ברזל. אף אחד מהעדים אשר היו מעורבים באירוע, לא ראה בסמוך להתרחשות התאונה את שרשרת הברזל משוחררת. אחותה ובעלה של התובעת לא העידו כלל בעניין זה. הגב' סלומון העידה כי התובעת לא ציינה את ההחלקה על השרשרת לאחר התאונה. בנסיבות אלה, עדות התובעת לעניין היתקלותה בשרשרת ברזל היא "עדות יחידה", אשר לא נמצאה הנמקה המצדיקה את קבלתה. "חלקלקות" המדרגות כאמור, טענת התובעת היא כי המדרגה העליונה היתה חלקה ועקב כך היא נפלה. לצורך הוכחת טענתה לפיה המדרגות חלקות באופן המהווה סכנה ומכשול ליורדים בה, הגישה התובעת את חוות דעתו של המהנדס מיכאל ולדמן (להלן: המהנדס). בחוות דעתו, קבע המהנדס, לאחר שביקר במקום התאונה, כי "פני המדרגות ביציאה מהבניין חלקות מאוד ולא הותקנו בהן אמצעים כנגד החלקה, דבר המנוגד למתחייב עפ"י סעיף 2.3 לתקן 1554/2 משנת 1999, על פיו שלחי מדרגות יסופקו עם אמצעים להגדלת התנגדותם להחלקה, כגון חספוס, פסים נגד החלקה וכ"ו" (סעיף 2 לחוות הדעת). המהנדס התייחס גם למידות לא אחידות של רום המדרגות והשלחים בניגוד לתקנה 3.38(ד) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו), התש"ל-1970 (להלן: תקנות התכנון והבניה) בתוספת השנייה. (סעיפים 3 ו-4 לחוות הדעת). הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם. לטענת התובעת, אי הבאת חוות דעת נגדית צריכה להיזקף לחובת הנתבעים ויש לקבוע כי המדרגות חלקות. עוד טוענת התובעת כי אמנם אין מחלוקת על כך שהתקן הישראלי הוכרז כתקן רשמי רק בשנת 2007, מספר חודשים לאחר התאונה. אולם, תקנות התכנון והבניה ודאי היו בתוקף. כמו כן, לטענת ב"כ התובעת, אף אם התקן לא חל, ניתן לבסס אחריות מכוח עוולת הרשלנות על ידי כך שהוראות התקנות יראו כמצביעות על סטדנרט ההתנהגות הראוי, כאשר סטייה מהן מפרה סטנדרד זה. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ונוכח התרשמותי מעדותו של המהנדס, מסקנתי היא, כי לא ניתן להסתמך עליהם על מנת לקבוע כי המדרגות ביציאה מן הבניין הן "חלקות מאוד". זאת, למרות שלא הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת נגדית. אנמק את מסקנתי. תחילה ייאמר כי אין כל רלבנטיות בענייננו לקביעת המהנדס לפיה קיים חוסר אחידות בגובה רום המדרגות ובשלחים. לפי עדותה, התובעת החליקה מהמדרגה העליונה, הממוקמת כאמור במפלס רצפת הלובי. לפיכך, אין קשר סיבתי בין התאונה לחוסר האחידות ברום ובשלחים, ככול שהוא קיים. בהתאם לכך, גם אין רלבנטיות לשאלה האם המדרגות עומדות בניגוד לתקנה 3.38 (ד) לתקנות התכנון והבניה. הקביעה הרלבנטית היחידה של המהנדס בענייננו היא כי המדרגות "חלקות מאוד". לצורך הדיון שלפני, אני מוכנה לצאת מנקודת הנחה הנראית סבירה בעיני, לפיה, בניגוד לטענת הנתבעים, לא בכל מקרה נדרשת בדיקה של מקדמי החלקה על ידי מכון התקנים הישראלי על מנת לקבוע כי משטח מסוים הוא חלק. ברם, ברי כי גם אם לא נדרשת בדיקה כאמור, קיים קושי להסתמך על חוות דעת המכילה משפט אחד לאקוני לפיו המדרגות "חלקות מאוד" וזאת מבלי לפרט, ולו בתמצית, את ההנמקות שהובילו את המומחה להסיק את מסקנתו. כך, לדוגמא, היה על המומחה להבהיר מהו סוג האבן ממנו עשויה המדרגה, האם אבן מסוג זה מעצם טיבעה נוטה להיות חלקה, כמה שנים מצויה האבן במקום והאם מדובר בשחיקה טבעית של האבן במהלך השנים, וכיוצא באלה נתונים אשר יהיה בהם כדי לבסס את מסקנתו. אף בתמונות שהוגשו אין כדי ללמד, ממראה עיניים, האם המדרגות חלקות אם לאו. בא כוח התובעת הפנה בהקשר זה לפסק דינו של השופט ע' קובו בת"א (רמ') 3449-06 לידה בוארון נ' אולמי כינור דוד (27.10.10), ממנו עולה כי ניתן לקבל את חוות דעתו של המומחה גם אם לא בדק באמצעות מכשירים את מקדם ההחלקה. ברם, אין הנדון דומה לראיה. כפי שעולה מפסק הדין, באותו מקרה המומחה הבהיר באופן מפורט כיצד הגיע למסקנתו (המדובר היה במשטח משופע אשר היה רטוב מהגשם, אריחיו לא היו מחוברים היטב, צורת הבניה היתה מסוכנת והוגשו תמונות מהם ניתן היה להתרשם כי המומחה תיאר נכון את הסכנה הבטיחותית שהיתה גלומה בו). לא כן בענייננו. אשר לסעיף 2.3 לת"י 1554/2 (1999), אין מחלוקת בין הצדדים כי תקן זה לא היה בתוקף בעת התאונה וכן כי הדרישה לפסי הדבקה מופנית לבניינים ציבוריים בלבד. אכן, צודק ב"כ התובעת בטענתו, כי גם במקרה כזה, כאשר התקן חל במישרין על בניינים ציבוריים, ניתן להקיש ממנו לגבי הסטנדרט הראוי גם לגבי מדרגות בבניינים שאינם ציבוריים. במקרים מסוימים, סטייה מתקן זה, יתכן ותהווה בסיס לקביעת אחריות בגין עוולת הרשלנות. אלא מאי? במקרה כזה יש לבסס תחילה את הטענה כי אכן המדרגות חלקות, שאם לא כן - לא ימצא קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק שנגרם. כאמור, דעתי היא, כי בעניינו, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שהמדרגות חלקות. מסקנה נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להקמת היסודות העובדתיים של נסיבות פציעתה ומשום כך על התביעה להידחות. למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר, כי לו סברתי שהיה מקום לאמץ את גרסת התובעת כפי שהיא מופיעה בתצהירה, כי אז, לאחר שבחנתי את שאלת אחריותם של הנתבעים לאירוע לפי התשתית העובדתית שהונחה בפניי, הייתי מגיעה למסקנה שיש להטיל על הנתבעים אחריות בגין הפרת חובת זהירות כלפי התובעת. הותרת שרשרת הברזל קשורה למוט המעקה מהווה סיכון ממשי לדיירי הבית ולכל מי שנזקק לרדת במדרגות, סיכון אשר ניתן היה למנעו על ידי נקיטת אמצעי זהירות סבירים. יחד עם זאת, הייתי גם קובעת, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בגין התאונה. זאת, שכן התובעת הכירה היטב את המדרגות הנדונות. כמו כן, ככול דייר אחר בבניין, היא היתה יכולה לנקוט אמצעי פשוט וזול על מנת לאיין בעצמה את הסכנה שהיתה טמונה בשרשרת הברזל או להתריע על כך ולדרוש את תיקון המצב. סיכום התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את נסיבות פציעתה המתוארות בכתב התביעה לפי מאזן ההסתברויות הנוהג בהליך אזרחי. בשל כך דין תביעתה כנגד הנתבעים להידחות. בשים לב לכלל נסיבות העניין ובמיוחד לטיב ההליך, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 5,000₪ בצירוף מע"מ. התשלום ישולם לנתבעת 2 תוך 30 יום. תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותברזלנפילה