פסק דין הצהרתי לגבי כספים שהגיעו ויגיעו בגין הזכויות במשק

פסק דין הצהרתי, שיקבע, כי כל הכספים שהגיעו ויגיעו בגין הזכויות המתייחסות למשק שייכים לתובעים.

בכתב התביעה המתוקן הוסף לסעד ההצהרתי, שהתבקש, גם תביעה לסעד כספי בסך 213,718.10 ₪.

יצוין, כי בהחלטתי מיום 1.5.2008 ולאור עמדת המושב, שהצהיר כי יכבד כל פסק דין שיינתן בתיק, ובלבד שלא יצטרך לשלם יותר מאשר הסכום המיועד לבעלי נחלה אחת, שוחרר המושב מלהתייצב לדיונים בתיק ובהמשך אף לא חויב בהגשת סיכומים. אכן ב"כ המושב התייצב רק לחלק מהדיונים, ואף לא הוגש כתב הגנה מטעמו.

טענות התובעים
התובעים, בני זוג הנשואים זה לזו, הם חברי המושב. משק 11 היה שייך להוריו של התובע 1, שהיו ממייסדי המושב. עוד בטרם ירש התובע 1 את המשק, הפך התובע 1 ל"בן ממשיך" במשק ועבד בו.

בעקבות משבר שחל בענף הצאן, נקלע המשק לקשיים כלכליים ולחובות למושב. המושב הפעיל על התובעים לחצים כבדים לכיסוי החוב. המושב אילץ את התובעים למכור את רובו של המשק. הוסכם, כי התובעים יישארו הבעלים של חלקה 23, שהיתה בעבר חלק מהמשק (להלן – חלקה 23).

כתוצאה מלחצים אלו של המושב, נחתם ביום 13.12.1990 הסכם מכר (להלן – הסכם המכר), במסגרתו נמכר המשק לנתבעים. בהתאם להוראות הסכם המכר מסרו התובעים לנתבעים את החזקה בבית, שהיה במשק, וכן את החזקה בכל חלקות המשק ומכסות המים, למעט החזקה בחלקה 23, שבה ממשיכים התובעים להחזיק. החל מיום 25.1.1993 מחזיקים הנתבעים במשק ונוהגים בו מנהג בעלים.

עוד במועד החתימה על הסכם המכר היה ידוע לצדדים, כי צפויים להתקבל תשלומים מגורמים בהתיישבות העובדת, ביניהם חברת "תנובה" (להלן – תנובה), מי שלה היו מספקים התובעים את התוצרת החקלאית, וכן מבית האריזה "אביב" (להלן – אביב). בהסכם המכר הוסכם, כי התשלומים הצפויים להתקבל מתנובה, מאביב ומיתר הגורמים, בגין הפעילות שעד למועד מסירת החזקה במשק, ישולמו לתובעים כחלק מזכויותיהם, גם אם יתקבלו בפועל לאחר מועד מסירת החזקה.

התובעים מציינים, כי הכספים, שהיו צפויים להתקבל מתנובה, היו בגין מניות תנובה, שהיו שייכות לתובעים. התובעים קיבלו את מניות תנובה כחלק מהסדר כולל במסגרתו היוותה הקצאת המניות חלק מהתשלום עבור התוצרת החקלאית, שסופקה לה ע"י התובעים.

בסמוך למועד הגשת התובענה, הגיעו למושב כספים לחלוקה בגין מניות תנובה. הכספים מיועדים לבעלי אותם משקים, ששיווקו את התוצרת לתנובה. באסיפה של חברי המושב, שהתקיימה ביום 5.2.2008, הוחלט, כי המושב יעביר לידי המשקים סכום כסף ראשוני, סכום זהה לכל אחד מהמשקים הזכאים, ולא בהתאם לכמות שסיפק כל משק ומשק לתנובה. עוד הוחלט שם, כי חלק אחר של התשלום יועבר למשקים לפי סוג תוצרי כל משק ומשק, ובהתאם לחלקו היחסי של כל משק בתוצרת מאותו תוצר, שסופקה לתנובה על ידי המושב.

התובעים טוענים, שכל הכספים, שנתקבלו מתנובה, מתייחסים לסחורה שסופקה לתנובה בתקופה שלפני מסירת החזקה במשק לנתבעים. לכן התובעים הם אלו שזכאים לקבל כספים אלו. זאת ועוד, התובעים טוענים, כי הנתבעים לא גידלו במשק גידולים חקלאיים ולא שיווקו לתנובה תוצרת חקלאית כלשהי מאז שקיבלו את החזקה במשק. על כן אין הם זכאים לכספים אלו.

עוד טוענים התובעים, כי בדצמבר 2009 חולקו למגדלי הפרחים במושב כספים, שהתקבלו ממניות בית אריזה אביב. התובעים טוענים, כי גם כספים אלו, בסך 808 ₪, מגיעים להם.

התובעים פנו למושב בדרישה לקבלת הכספים, אך זה הפנה אותם להסדיר את חילוקי הדעות עם הנתבעים. כאשר פנו התובעים לנתבעים, סרבו הנתבעים להעביר את הכספים לתובעים וטענו, כי הם אלו שזכאים לקבל את הכספים.

התובעים עותרים להעביר להם את הכספים, שהתקבלו עבורם על ידי המושב, בסך של 213,718.10 ₪. זאת בצרוף הריבית שנצברה על הכספים מיום קבלתם במושב ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן הם מבקשים מתן פסק דין הצהרתי, כאמור לעיל.

טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים, כי במסגרת הסכם המכר הם רכשו את כלל הזכויות במקרקעין וכן את הזכויות האישיות של התובעים הנובעות מהזכויות במשק.

הנתבעים טוענים עוד, כי נושא מניות תנובה או כספים המגיעים מגורמים אחרים מעולם לא נדון ולא הועלה ע"י מי מהתובעים, לא בשלב המשא ומתן למכירת המשק, לא בעת החתימה על הסכם המכר, ולא בכל עת שהיא במשך כ- 18 שנים, הזמן שחלף ממועד החתימה על הסכם המכר ועד הגשת התובענה. טענתם, המוכחשת, של התובעים בדבר ידיעה או ציפייה כלשהי של הצדדים להעברת תמורה עבור מניות תנובה לתובעים איננה משקפת את כוונת הצדדים בהסכם המכר.

למיטב ידיעתם של הנתבעים, הכספים שהתקבלו אצל המושב הינם בגין מכירת מניות תנובה לצד שלישי ולא בגין תוצרת כלשהיא ששיווק המושב.

זאת ועוד, בעת החתימה על הסכם המכר, היה ידוע לתובעים היטב, כי למושב קיימים חובות גבוהים, והיה חשש בדבר יכולתו של המושב לפרוע אותם. במסגרת הסכם המכר, ובשל מצבם הכלכלי הקשה של התובעים, ניאותו הנתבעים לקחת על עצמם את הסיכון שבנשיאת חלקם היחסי של התובעים בחובותיו של המושב עד לגובה של 25,000$. הנתבעים הסכימו לקחת על עצמם סיכון זה מתוך ידיעה מלאה, שכל זכויות התובעים במשק ובמושב מועברות אליהם.

ביחס לפעילות הייצור במשק טוענים הנתבעים, כי כבר ממועד החתימה על הסכם המכר התובעים ביצעו את הפעילות החקלאית שלהם בשטח חלקה 23 - בה הם מתגוררים - ולא בתחומי המשק.

הנתבעים טוענים עוד, כי מאז החתימה על הסכם המכר הפכו הנתבעים חברים באגודה השיתופית של המושב, בעוד שהתובעים חדלו להיות חברים במושב. ממילא, ועפ"י הוראות תקנון המושב, אין התובעים זכאים עוד לתשלום כלשהו מהמושב. הנתבעים, כחברי האגודה ובעלי מניותיה, הם אלו שזכאים לקבל את חלקם בכספי פדיון מניות תנובה. זאת בהתאם להחלטת האסיפה הכללית של המושב מיום 5.2.2008 וכן בהתאם למכתב שהתקבל אצל הנתבעים מהמושב.

דיון והכרעה
ראשית, יש לבחון מהי הפרשנות הראויה, שיש לתת להוראות הסכם המכר, אשר הסדיר את מכירת המשק מהתובעים לנתבעים. התובעים טוענים, כי שמרו לעצמם את הזכויות והתשלומים, שהגיעו למשק עובר למסירת החזקה בו לרוכשיו, הנתבעים. הנתבעים טוענים, כי רכשו את כל הזכויות במשק, לרבות מניות תנובה והזכויות הנובעות מהן.

להלן יצוטטו סעיפי הסכם המכר, שצורף כנספח א לכתב ההגנה, הנוגעים לעניינינו. בפסקה הרביעית למבוא להסכם המכר נאמר:

"הואיל וברצון המוכרים למכור ולהעביר לקונים, וברצון הקונים לרכוש מהמוכרים את כל הזכויות של המוכרים במשק וכל הזכויות האישיות של המוכרים במשק פרט למיכסות ייצור לגבי חלב כבשים".

בסעיף 12(א) להסכם המכר נאמר:

"כל החובות, המיסים, האגרות, ההיטלים למיניהם והתשלומים השונים לרבות עבור חשמל; גז; מים; מיסי אגודה ודמי חכירה החלים על המשק עד למסירת החזקה הבלעדית במשק לקונים – יחולו על המוכרים וישולמו על-ידם; ומתאריך קבלת החזקה על-ידי הקונים יחולו כל התשלומים על הקונים וישולמו על ידם, למעט חיובים או זיכויים המתייחסים לפעילות המוכרים לגבי התקופה שלפני מסירת החזקה במשק לקונים, שנזקפו לאחר מועד זה, ואלה יזקפו לחובת, או לזכות המוכרים, לפי הענין".

בסעיף 13 להסכם המכר נאמר:

"כל ההכנסות מהמשק עד לתאריך מסירת החזקה בו לקונים יהיו שייכים למוכרים, גם אם אלו התקבלו לאחר מועד מסירת החזקה, ומאותו מועד ואילך תהיינה אלה שייכות לקונים".

מתוך האמור בסעיפי הסכם המכר הללו עולה בברור, כי הצדדים הסכימו, שכלל הכנסות המשק עד מועד העברת החזקה בו, גם אם יתקבלו לאחר מועד העברת החזקה, יועברו לידי התובעים, המוכרים. נראה, כי אין מחלוקת של ממש ביחס לדברים אלו. לעניין זה ראה עדותו של הנתבע 3 בעדותו בפני (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 23.4.13, שורות 10-17):

"ש. נניח שלפני שקיבלת את המשק , קיבלת את המשק ביום איקס, חודשיים שלושה לפני זה התובעים שיווקו תוצרת לתנובה ועדיין לא קיבלה את התשלום כי יש דחיות בתשלום. בינתיים קיבלתם את המשק. עכשיו מגיע התשלום בגין הסחורה ששווקה. למי מגיע הכסף הזה?
ת. לפי החוזה, לתובעים. ללא ספק אני מסכים עם זה. זה כתוב בחוזה שכל ההתחשבנויות עד למכירה מגיע להם. חוץ מזה שלא היה יצור במשק הזה.
ש. הכוונה לסע' 12.א. לחוזה?
ת. כן. אני בחוזה מבין שכל הזיכויים והחיוביים הם צריכים לשלם עד למועד המסירה. כמו חשמל וגז. אם הם שיווקו פרחים, אז מגיע להם כסף".

הווה אומר, ונדגיש זאת שוב, למעשה אין כל מחלוקת בין הצדדים אודות כך שהתובעים הם אלו שזכאים לקבל כל סכום שהתקבל או יתקבל לאחר מסירת החזקה במשק לנתבעים, ובלבד שכספים אלו נובעים מפעילות התובעים במשק בטרם נמסרה החזקה בו לנתבעים, ככל שאכן קיימים כספים כאלו. כפי שראינו הנתבע 3 עצמו אישר את הדברים בעדותו בפני.

כעת נשאלת – איפוא - השאלה, האם הוכיחו התובעים, כי הכספים שהועברו למושב עבור מניות תנובה, הם עבור תוצרת חקלאית, שיוצרה וסופקה לתנובה ע"י התובעים עובר למועד מסירת החזקה במשק או שמא מדובר בכספים אחרים? סבורני, כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם והוכיחו זכאותם העקרונית לקבלת החלק המגיע למשק מהכספים שקיבל המושב מתנובה.

ביום 7.2.08 העביר המושב הודעה לחבריו אודות קבלת "כספי פדיון מניות תנובה". ההודעה מצורפת כנספח 9 לכתב התביעה המתוקן. הנתבעים בהתייחסותם לאמור בכתב התביעה המתוקן ובנספחיו לא מכחישים את האמור במסמך זה ואת מידת האותנטיות של המסמך, אלא מאשרים את האמור במסמך. לעניין זה ראה סעיף 20 לכתב ההגנה. כך גם באשר לנספח 10 לכתב התביעה המתוקן, הודעת המושב לנתבעת 2 מיום 11.1.09, המודיעה על זכאות לקבלת כספים מתוך אותם כספים שקיבל המושב מתנובה, וזאת בהתאם לתוצרתו החקלאית של המשק.

העולה מן הדברים, כי הכספים חולקו על ידי המושב בהתאם לתוצרתו החקלאית של כל משק ומשק.

הנתבעים מאשרים בסעיף 8 לכתב ההגנה, כי לא בוצעה שום פעילות חקלאית במשק מאז נמכר להם על ידי התובעים. יתירה מכך, הנתבע 3 בעדותו בפני אישר באופן חד-מדמעי, כי מעולם לא עסקו הנתבעים במשק בשום פעילות חקלאית (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 23.4.13, שורות 1-4).

ממילא ברור, כי ככל שזכה המשק בכספים בגין פעילות חקלאית ותוצרת חקלאית של המשק, הרי שהדברים נובעים מפעילותם של התובעים במשק עובר למסירת החזקה במשק לידי הנתבעים, שהרי מאז נמסרה החזקה לנתבעים שוב לא בוצעה במשק פעילות חקלאית כלשהי.

העולה מן הדברים, כי יש מקום להצהיר, שאכן התובעים הם אלו שזכאים לקבל חלקו של המשק בכספים שהתקבלו מתנובה. יחד עם זאת, התובעים לא הביאו ראיה כלשהי בבנוגע לסכום המדויק אותו הם זכאים לקבל מהמושב. לפיכך דין הסעד הכספי להידחות.

בשולי הדברים אתייחס למוצג נ/5, אשר במהלך חקירתה הנגדית של התובעת 2 על ידי ב"כ הנתבעים הוצג בפניה. המדובר במסמך עליו חתם – בין השאר - התובע 1, וכך נאמר בו:

"13/4/2007
לכבוד
הנהלת כפר ידידיה
נדון מניות תנובה
לפי ידיעתנו תתקיים בשבת 14.4.07 אספת חברים בנושא מכירת מניות תנובה, כידוע לכם המניות האלו נקנו ושולמו על ידי הורינו ועל ידינו בתקופת היותנו בעלי משק יצרני, מאחר ובנסיבות הידועות לכם נאלצנו למכור את משקינו איננו באים בדרישה לקבל את כל הזכאות שלנו עבור מניותינו אך, אנו מצפים כי אתם כהנהלה אחראית תקבלו את הצעתו של אלי שטרנברג ותפצו אותנו כחלק מפשרה על חלק מהסכום שמגיע לנו מעצם היותנו בעלי המניות.
הצעת הפשרה הזאת תמנע פניה לבית דין לעיכוב התשלום לחברים עד לברור זכויותינו ותחסוך כסף וסבל נפשי לנו ולכפר.

בברכה
...
מיכה לנדסברג ..."

נטען, כי במסמך זה גלום ויתור של התובעים על זכות כלשהי לקבלת חלק מהכספים. יש לדחות הטענה. דוקא ההפך עולה מהאמור במסמך. המדובר בהצעה לפשרה, כאשר נאמר במפורש, שככל שלא תתקבל ההצעה יפנו כותבי המכתב "לבית דין" לבירור זכיותיהם בכספים.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, המועלית על ידי הנתבעים, דין הטענה להידחות. אכן הסכם המכר נחתם כבר ביום 13.12.90, אלא שעילת התביעה נולדה, לכל המוקדם, במועד בו קיבל המושב את הכספים מתנובה, 7.1.08, כאמור בנספח 9 לכתב התביעה המתוקן. רק אז החל מירוץ ההתיישנות. התובענה הוגשה בסמוך לאחר מכן ביום 4.3.08. לפיכך נדחית טענת ההתיישנות.

באשר לסך של 808 ₪, שהתקבל ממניות בית אריזה אביב, צורף לכתב התביעה המתוקן כנספח 11 אישור של המושב מיום 21.2.10 אודות חלוקת הכספים למגדלי הפרחים. משלא עסקו הנתבעים בשום פעילות חקלאית במשק מעת שקיבלו בו החזקה, הרי שברור, כי המדובר בכספים בגין פעילותם החלקאית של התובעים בתקופה שבטרם מסירת החזקה במשק לנתבעים. לכן זכאים התובעים גם לכספים אלו.

סיכום
סיכומם של דברים, מוצהר בזאת, כי כל הכספים שהגיעו מתנובה ומבית אריזה "אביב" למושב, והמגיעים לזכותו של המשק, שייכים לתובעים.

התביעה לסעד הכספי (סעיף 32.2 לכתב התביעה המתוקן), שהיקפו לא הוכח, נדחית.

בנסיבות הענין, ומשנדחתה התביעה בחלקה והתקבלה בחלקה, אינני מטיל חיוב בהוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פסק דין הצהרתי

  2. פסק דין הצהרתי לגבי רכב

  3. פסק דין הצהרתי בעלות רכב

  4. פסק דין הצהרתי בעלות בדירה

  5. פסק דין הצהרתי בעלות על רכוש

  6. פסק דין הצהרתי להחזרת שם משרה

  7. פסק דין הצהרתי לגבי כסף מעוקל

  8. תביעה לפסק דין הצהרתי במקרקעין

  9. פסק דין הצהרתי העדר תוקף משכון

  10. פסק דין הצהרתי פיטורים שלא כדין

  11. פסק דין הצהרתי בבית הדין לעבודה

  12. תביעה לפסק דין הצהרתי להסרת עיקול

  13. פסק דין הצהרתי לביטול הסכמה דיונית

  14. פסק דין הצהרתי בעלות על רכב שנגנב

  15. באילו מקרים מקבלים פסק דין הצהרתי ?

  16. פסק דין הצהרתי בנושא חוב לחברת חשמל

  17. פסק דין הצהרתי על זכויות בסימן מסחר

  18. פסק דין הצהרתי זכאות מינוי דירקטור חברה

  19. תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכמה דיונית

  20. האם אפשר לבקש פסק דין הצהרתי כי הנתבע "מבריח נכסים" ?

  21. פסק דין הצהרתי לגבי כספים שהגיעו ויגיעו בגין הזכויות במשק

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון