תביעה בגין אי תשלום עמלות של 5% מכל הפקדה של לקוחות שגויסו

תביעה בגין אי תשלום עמלות בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוחות שגויסו ע"י התובע למטרות מסחר במט"ח באמצעות הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת"). התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעים 2-5 להורות על הרמת מסך ההתאגדות כנגדם בהיותם בעלי תפקיד בנתבעת ולחיובם באופן אישי בשל אי קיום התחייבויות הנתבעת לתובע ובנוסף בעילה חוזית בגין ניהול מו"מ עם התובע בחוסר תום לב .


הנתבעים, דוחים את טענות התובע וטענו כי הוא קיבל את כל התשלומים המגיעים לו מהנתבעת. לטענתם, לא נחתם הסכם בין התובע לנתבעת ואף לא ניתנה כל התחייבות אישית של הנתבעים 2-5 או מי מהם כלפי התובע וההתנהלות כולה, היתה בין התובעת לנתבעת בלבד.

טענות הצדדים:



התובע טוען כי שימש כסוכן מכירות ומגייס של לקוחות בחברות מט"ח בין השנים 2005-2007. שירותיו לנתבעת ניתנו בהיותו סוכן מכירות עצמאי וסוחר ובנוסף הוא נתן את שירותיו לחברות אחרות "סופט פורקס" ו"מט"ח 24" שתחום עיסוקן דומה לתחום עיסוקה של הנתבעת. הנתבעים 2-5, היו בתקופה הרלוונטית לתביעה אורגנים אצל הנתבעת ומתוקף תפקידם, הם נושאים באחריות לניהולה ולהתנהלות עם סוכניה. הנתבע 5, הועסק בתקופה הרלוונטית אצל הנתבעת ובד בבד שימש כמנכ"ל בחברת "פורקס סנטר" תוך ניגוד עניינים בין תפקידיו ומבלי שהנתבעים האחרים יידעו אותו על כך.
בכתב התביעה ניטען כי בשנים 2005-2006 פנתה הנתבעת לתובע באמצעות הנתבעים האחרים, על מנת שיגייס לקוחות שיפקידו כספים למטרות מסחר במט"ח באמצעותה. הוא נעתר לפנייתם ונחתם הסכם בינו ובין הנתבעת, שהנתבעים 2-5 אחראים לקיומו, לפיו הוא יקבל מהנתבעת עמלה בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוח שיגוייס על ידו עבור הנתבעת. בתחילת תקופת ההתקשרות, מילאו הנתבעים אחר התחייבותם בהסכם ושלמו לו את העמלות כמתחייב. עם חלוף הזמן, הפרו הנתבעים את ההסכם בסירובם לשלם לו את העמלות ובפרט עמלות בגין הפקדות של שני לקוחות רווחים, אלי אייזנשטיין ודן הרוניאן אות הוא גייס לטובת הנתבעת.




אלי אייזנשטיין הפקיד לטענת התובע כספים בהזדמנויות שונות אצל הנתבעת לרבות בחודש מאי 2006 בסך של 40,000$. דן הרוניאן גוייס על ידי התובע כלקוח רק לאחר שהנתבע 4 , דני דרבש, התחייב בפניו שתשולם לו העמלה המוסכמת בשיעור 5% מהפקדותיו של הלה ובנוסף יינתנו לו בונוס וטיול משפחתי לאירופה בסך כולל של 15,000 $. הנתבעת מסיבותיה היא, לא עמדה בהתחייבויותיה למרות שהוא דאג להביא את הלקוחות שהפקידו כספים כאמור באמצעותה ומכתב דרישה ששלח בא כוחו ביום 12.12.07 לא הועיל ומכאן, התביעה.




התובע טוען כי הנתבעים 2-5 נהגו במרמה וחוסר תום לב בסירובם לשלם לו את העמלות על פי ההסכמים עם הנתבעת למרות היותם אחראים לניהול של הנתבעת ושלוחיה. לפיכך ביקש התובע להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם באופן אישי.




לאור האמור ביקש התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו עבור גיוסו של הלקוח אלי אייזנשטיין בהתאם להפקדות שלו אצל הנתבעת סך של 9,834 ₪ שהם 5% מהפקדה של 40,000$ בשקלים (לפי שער הדולר של 4.459 ₪ לדולר) הכולל הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה. בגין גיוס והפקדות של הלקוח דן הרוניאן אצל הנתבעת ביקש סעד כספי בגובה 5% מההפקדותיו של הלקוח בחודשים יוני-יולי 2006 שהיו בסך של 610,825 $ המגיע לסך של 150,581 ₪ הכולל ריבית והפרשי הצמדה עד מועד הגשת התביעה. בנוסף, על הנתבעים לשלם לו עבור הבונוסים להם התחייבו כולל עלות טיול משפחתי המגיע בסך של 15,000 $ ששוויו בשקלים 73,956 ₪ וכן פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ביטול זמן ועוגמת נפש.




הנתבעים 1-4 דוחים את טענות התובע וטוענים כי אינו זכאי לתשלום נוסף הואיל וקיבל את כל המגיע לו מהנתבעת. התביעה קנטרנית ותכליתה לקבל כספים לשווא ובחוסר תום לב. התובע, לא מצא לנכון לציין בתביעתו כי הלקוחות אייזנשטיין והרוניאן שהוא טוען כי הם לקוחות שגוייסו טוענים בעצמם כי התקשרותם עם הנתבעת בנוגע להפקדות מושא התביעה בוצעו באמצעות סוכנות "פורקס סנטר בע"מ" ולא באמצעותו. בנוסף, הכחישה הנתבעת כי נחתם הסכם בכתב עם התובע וטענה כי הוא קיבל את המגיעה לו לפי הסכמות בעל פה שהושגו בינה ובינו להם היא אינה מתכחשת.




הנתבעת מכחישה וכן הנתבעים האחרים מכחישים, כי הם פנו אל התובע כדי שיפעל כסוכן או מגייס לקוחות עבור הנתבעת כי להיפך, יצירת הקשר עם הנתבעת באה ביוזמת התובע. עבור שירותיו בהבאת לקוחות לנתבעת, שולמה לתובע עמלה באופן חד פעמי משיעור ההפקדה או בעמלה קבועה בהתאם לבחירתו. בנוסף, תוגמל כבר התובע בגין יצירת קשר בין הנתבעת ובין חדר מסחר עצמאי בשם "פורקס סנטר". לפיכך, יש לדחות את טענתו לכשלון תמורה חלקי ופנייתו לנתבעת בדרישה בנדון, סורבה כדין. הנתבעים 2-5 טענו בנוסף, כי אין להם כל אחריות אישית לקיום התחייבויות הנתבעת, ככל שיוכחו, לתשלום עמלה בפועל בעצמם לתובע וכל פעולותיהם נעשו באישורה של הנתבעת וללא חריגה מסמכות.




הנתבעים 1-4 טענו כי יש לדחות את טענותיו של התובע על אפשרות לתגמל אותו בשיטת "נט דפוזיט" קרי, לא על פי סכום ההפקדה הראשונית כי אם לפי היתרה של הלקוח לאחר ההפקדה באמצעות הנתבעת(סעיף 7.י"א .2 בסיכומי התובע) הנהוגה בשוק מט"ח. דרך תגמול זו הוצעה לתובע בעבר אך הוא דחה אותה. במסגרת ההסכם בין הנתבעת לחברת "סופט פורקס" שהתובע הועסק בה, התחייבה "סופט פורקס" ליידע את לקוחותיה על אופן קבלת התגמול (נספח ב' לכתב ההגנה) ואין פגם בנסבות אלו, בשיטת תגמול זו . יתירה מכך, אין בשיטת התגמול כדי לגרום שסוכן ירוויח מהפסדי הלקוח כניטען ע"י התובע.




הנתבע 5 טען בכתב ההגנה שהתובע נמנע מלפרט בתביעתו באילו עסקאות הוא נקשר בשל ייעוץ שקיבל ממנו אשר גרמו לו הפסדים. לתובע, בהיותו מומחה בתחום ידוע כי אין עסקאות "בטוחות". ההפסד והרווח נגזרים מהמועד שהתובע בוחר לצאת מהן. לכן, אין לו להלין אלא על עצמו ככל שסבל או ניזוק מהפסדים. מעבר לכך, כל פעולותיו נעשו במסגרת תפקידו אצל הנתבעת, בידיעתם של בעלי התפקיד האחרים ובכלל זה יתר הנתבעים, באישורם וללא חריגה מסמכות.




הנתבע 5 הוסיף וטען כי לא שימש מנכ"ל ב"פורקס סנטר בע"מ" כטענת התובע מה גם שלפעילותו בה, אין כל נגיעה ורלוונטיות לתביעה. התובע גייס מדי פעם לקוחות עבור הנתבעת ותוגמל על כך באופן מלא עבור כל עסקה בנפרד ומבלי שנרקמו יחסי עבודה עם התובע על בסיס התקשרות קבועה. לדידו, לא היה הסכם לקבלת עמלה בת 5% מכל הפקדה של לקוח שהתובע טוען כי גויס על ידו וכל התחייבות לתשלום, אם תוכח, היתה של הנתבעת ומעולם לא ניתנה התחייבות אישית שלו לתובע. בהתייחס ללקחות אייזנשטיין והרוניאן הללו גוייסו ע"י "פורקס סנטר בע"מ" שתוגמלה כבר ע"י הנתבעת. לפיכך, אין לתובע זכות לקבל עמלה בגין הפקדות שלהם בהיותה דרישה לתגמול בכפל שהנתבעת, אינה נוהגת לתן בגין גיוס לקוחות.




הנתבע 5 (ויתר הנתבעים) טענו כי התובע לא מעורה בפרטי הגיוס שהוא טוען לזכותו לעמלה בגינם כפי שניתן ללמוד מאי ידיעתו על מועדי ההפקדות שכן, אייזנשטיין, לא השקיע כספים אצל הנתבעת במאי 2006 כי אם בחודש יולי 2006 . כך גם, שולם לתובע תגמול בגין גיוסו של הרוניאן כבר בנובמבר 2005 ואין בחזרתו לסחור באמצעות הנתבעת בשנת 2006 , כדי לזכות את התובע בעמלה נוספת. הפקדותיו של הרוניאן בשנת 2006 , לא באו עקב פעולותיו של התובע כי אם עקב פעולותיה של "פורקס סנטר בע"מ" שתוגמלה כבר בגינן, כניטען לעיל.

דיון ומסקנות:


לאחר שדרשו הנתבעים מהתובע, להציג פרטים נוספים בנוגע לרכיב התביעה בנזקיו מהפסדים כספיים, להבדיל מעמלות והטבות, ביקש התובע לתקן את תביעתו במחיקת רכיבי התביעה בגין הפסדיו כאמור. בהחלטתי מיום 1.2.10 הוריתי על דחיית רכיב תביעה זה (כאמור גם בפרוטוקול מיום 30.6.10 ) משלא הוגשו פרטים נוספים כמתחייב. כתב תביעה מתוקן הוגש לפי החלטתי והסעד הכספי הועמד על סך של 244,371 ₪.




בהחלטתי מיום 30.6.10 הוריתי על הפרדת הדיון בתביעה כנגד הנתבע 5 מיתר הנתבעים. בנוסף, על מנת למנוע סרבול של הדיון קבעתי כי תשמענה תחילה הראיות בשאלת מהות ההתקשרות בין התובע לנתבעת.




עיקר המחלוקת היא בשאלת קיומו של הסכם מחייב בין התובע לנתבעת, שמכוחו קמה לו זכות לקבל עמלות מהנתבעת בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוח (ראו סעיפים יד-טו לסיכומי התובע וסעיפים 18 ו- 20 לסיכומי הנתבעים 1-4 ). מחלוקת נוספת, התלויה וכרוכה בהכרעה בשאלת קיומו של הסכם מחייב כאמור, היא שאלת גיוסם של הלקוחות הרוניאן ואייזנשטיין ע"י התובע עבור הנתבעת והתגמול המגיע לו בגינו לפי ההסכם לרבות זכותו לבונוסים שונים (סעיפים יח – יט לסיכומי התובע). בנוסף, טען התובע לזכותו לקבל תגמול עבור פתיחת חדרי מסחר (חדר מסחר סופט פורקס, סעיפים טז-יז לסיכומיו) אשר הנתבעים 1-4 טוענים כנגד הרחבת חזית בנוגע לו מה גם, ששולם כבר תגמול בגינו פתיחת חדר המסחר.

האם נחתם הסכם מחייב בין התובע לנתבעת :


התובע, מבסס את תביעתו על קיומו של הסכם בכתב (כאמור גם בתצהירו ובסיכומיו) לפיו הוא זכאי לעמלה בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוח שגוייס על ידו. הנתבעת, אינה מכחישה דבר קיומו של הסכם בינה ובין התובע אך לדידה ההסכם היה הסכם בעל פה משנת 2006. לטענתה, עליה לשלם לתובע לפי ההסכם בע"פ ביניהם, עמלה חד פעמית בשיעור של 5% מההפקדה הראשונית של לקוח חדש שגויס על ידי התובע להשקיע באמצעותה.




בהתאם לגרסתו זו ומשלא טען התובע כי היה הסכם בעל פה כי אם הסכם בכתב דווקא, בחנתי את ראיותיו להוכחת קיומו של הסכם בכתב ואת תנאיו. תנאי ההסכם הם לב לבה של המחלוקת בשאלת הזכות לתשלום חד פעמי עבור לקוח חדש כגרסת הנתבעת או שמא עמלה עבור כל הפקדה של לקוח שגייס התובע, כגרסת התובע. בכך יש כדי להשליך על שאלת זכותו של התובע לקבל עמלות עבור הרוניאן ואייזנשטיין אשר אין חולק, כי שולמה לו עמלה בגין גיוסם לאחר ההפקדה הראשונה שלהם אצל הנתבעת.

המסכת העובדתית:


התובע טוען כי נחתם הסכם מחייב בינו ובין הנתבעת במועד פגישתו עם הנתבע 5 בשלהי שנת 2005 (סעיפים ב-ג לסיכומיו). הפגישה, התקיימה לגרסתו ב"קפה הלל" ובהסכם שנחתם נקבע כי כי עבור כל לקוח חדש שהוא יגייס עבור הנתבעת, תשולם לו עמלה של 5% מכל ההפקדה שתבוצע ע"י הלקוח ללא קשר לביצועים בחשבון הלקוח. לדבריו, אין בידיו עותק חתום של ההסכם כי אם עותק לא חתום של הסכם משנת 2006 (נספח א' לתצהירו).




הנתבעת, מכחישה כי נחתם הסכם עם התובע בשנת 2005 ולגירסתה, היו רק הסכמות בעל פה בינה ובין התובע מחודש מאי 2006 לפיהם התובע זכאי לעמלה חד פעמית של 5% מההפקדה הראשונית של כל לקוח חדש שהוא יביא לנתבעת אשר ישקיע באמצעותה כספים (עמ' 31 שורה 11).




התובע אמר בעדותו כי היו לו הרבה הסכמים עם הנתבעת (עמ' 9 שורה 31 סיפא). ההסכם עליו הוא מסתמך ומבסס את תביעתו הוא הסכם משנת 2005 , המוחזק ומוסתר בידי הנתבעת (עמ' 9 שורות 32-33, עמ' 10 שורה 5) ואין לו עותק ממנו (עמ' 10 שורה 12, סעיף 14 לתצהירו). כריתת ההסכם והחתימה עליו בשנת 2005 היו במסגרת פגישה בה נכחו ראובן יצחקוב (בכינויו "רובי"), משה אסרף הנתבע 5 והנוכחותו והיא התקיימה בבית קפה "הלל" בירושלים (עמ' 10 שורות 14-18 , סעיף 15 לתצהירו).




התרתי לתובע להזמין לעדות את משה אסרף, אף שלא הגיש תצהיר של העד לאור בקשתו לפיה, לא עלה בידו להחתימו על תצהיר עדות ראשית. למרות זאת, בפתח עדותו של העד אסרף התחוור כי היה בידי התובע להגיש תצהיר מטאך מחמת מחדליו לא עשה כן. למרות זאת, התרתי לו להעיד את מר אסרף ללא תצהיר מטעמו (החלטתי מיום 3.7.13, עמ' 39 לפרוטוקול). לדברי העד מר אסרף, התקיים מפגש בבית קפה "הלל" בנוכחותו בה השתתפו גם ראובן יצחקוב , התובע , אשתו של התובע ונציג של הנתבעת ששמו אינו זכור לו, אולי רן (עמ' 40 שורות 9-14). פרטי הפגישה אינם זכורים לו אך זכור לו שסוכם בה על עמלות ותגמול לגבי לקוחות. סיכום הישיבה או ההסכם ששלחה לו הנתבעת , הוא דאג להעבירם לתובע אך פרטיהם לחלוטין אינם זכורים לו. לא היה גם בידי העד לומר אם ההסכם שהוא שלח לתובע, הוא ההסכם שהוצג לו בחקירתו , נספח א' לתצהירו של התובע. יחד עם זאת, זכור לו בוודאות כי הוא שלח את ההסכם לתובע בחודש ינואר 2006 (עמ' 41 שורות 28-29) . מושא ההסכמות שהושגו באותה פגישה, הוא לדברי אסרף בנוגע למיזם שלו ביחד עם התובע וראובן והם, היו אמורים להיות גוף אחד, חברה בע"מ. למרות זאת, במועד הפגישה הם היו עדיין שלוש ישויות נפרדות (עמ' 41 שורות 21 , 23-27 , 30 ו- 33-34). ראובן, שהיה חלק מהמיזם פרש ממנו ומאוחר יותר התפרק המיזם ורק התובע, נשאר בקשר עם הנתבעת במסחר במט"ח (עמ' 41 שורה 27). מר אסרף העיד כי בפגישה זו דובר על עמלות שיקבלו הוא, התובע וראובן ומה שנירשם בהסכם, אמור היה לבטא את הסיכום שפרטיו כאמור, כלל אינם זכורים לו (עמ' 42 שורות 8-14).




הנתבע 5 , רן כהן (שהדיון בעניינו הופרד) אמר בעדותו שהוא לא היה אחראי לחתימה על הסכמים עם סוכני מכירות חיצוניים כי אם הנתבעים 3 ו-4 , דרבש ווסרמן. רק בשנת 2006 פנה אליו התובע וביקש לשמש כסוכן חיצוני של הנתבעת (סעיפים 9-10 לתצהירו) ולא ידוע לו על הסכם בכתב בין הנתבעת לתובע . הנתבע 5 הכחיש את דבר קיומה של פגישה בינו ובין התובע ביוני 2005 ולא נחתם הסכם בפגישה כלשהי עם התובע. כך גם לדבריו, הוא לא סיכם עם התובע את תנאי התקשרותו עם הנתבעת (עמ' 57 שורה 20) ואין לו ידיעה אישית, לגביה (עמ' 57 שורה 23 וראו סעיפים 12-13 לתצהירו). הנתבע 3 , משה וסרמן, הכחיש כי חתם על הסכם כלשהו עם התובע (עמ' 75 שורה 4) ואמר כי מעולם לא נחתם הסכם בין הנתבעת לתובע כי אם נערך מזכר של פגישה (עמ' 77 שורות 16-18, עמ' 78 שורות 28-30 בהפנותו לנספח ג' לתצהירו).




בחנתי את גרסתו של התובע, בין השאר בבחינת המועד בו לטעמו נחתם ההסכם עם הנתבעת שלא היה בידו להציגו. מכתב התביעה המתוקן , מתצהיר התובע ומעדותו עולה כי לפי גרסתו, ההסכם מכוחו הוא דורש עמלות בגין כל הפקדה של לקוח הוא משנת 2005. הפגישה המשולשת (בנוכחות רובי ואסרף עם הנתבע 5- מ.ל.) התקיימה 3 ימים לפני ראש השנה (עמ' 12 שורה 26) בספטמבר 2005 . לפי גרסה אחרת שלו בהמשך חקירתו הפגישה נערכה בסוף שנת 2005 ובה סוכם עם הנתבע 5, על עמלה של 5% על כל לקוח (עמ' 14 שורות 30-32). התובע העיד כי הוא אינו משוכנע בוודאות לגבי לוחות הזמנים בנוגע לפגישה ולפי גרסה נוספת שלו נראה לו שהפגישה היתה בשנת 2006 (עמ' 11 שורה 23) ולא בדצמבר 2005 (עמ' 12 שורה 3). עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית בשאלת מועד הפגישה ולא עשתה עלי רושם מהימן. הכרעה בשאלת מועד הפגישה, משליכה בין השאר על שאלת קיומו של הסכם בכתב ועל שאלת הרלוונטיות של נספח א' לתצהירו של התובע שמא, הוא נוסח הסכם שנשלח ע"י הנתבעת לאחר אותה פגישה, ככל שהתקיימה פגישה כטענתה של הנתבעת בשנת 2006 ולא בשנת 2005 כפי שטען התובע בתביעתו והוכחש ע"י הנתבעת.




התובע, לא הרים את הנטל להוכיח כי נחתם איתו הסכם בשנת 2005 וכי הוא הוסתר ע"י הנתבעת מאז ועד היום. עדותו, על חתימה על הסכם בשנת 2005 ,בין אם ביוני, בין אם בספטמבר או בדצמבר לפי כל אחת מגרסאותיו זאת בנוכחותו של מר אסרף, אינה מתיישבת עם עדותו של מר אסרף ועם עדותו של הנתבע 5 (כמובא לעיל) והוכח , כי הפגישה התקיימה בשנת 2006. בהתחשב במתכונת הפגישה שהוכח (מעדויותיהם של התובע ומר אסרף כמובא לעיל וראו גם תמליל שיחה של התובע עם נתבע 5 מיום 4.3.07 עמ' 12 לנספח ג' לתצהירו של התובע) כי נכחו בה התובע , אשתו, הנתבע 5 העד אסרף ומר ראובן יצחקוב , אינה מתיישבת עם גרסתו של התובע כי נחתם בה הסכם על תנאי התקשרותו לגיוס לקוחות לנתבעת. שכן, מדוע זה תיערך פגישה עם כל הנוכחים כמובא לעיל לצורך התקשרות הנתבעת איתו דווקא. כמו כן, מעדותו של אסרף עולה כי הפגישה נועדה לקידום מיזם שלו עם האחרים (התובע ויצחקוב) להקמת חדר תקשורת. התובע אישר בעדותו כי הפגישה אכן נסובה על הקמת חדר מסחר (עמ' 13 שורות 11-13 ו-25 , עמ' 16 שורה 16) מבלי, שהיה בידו ליישב את גרסתו לפיה באותו מועד נכרת איתו הסכם לענין העמלות. בנוסף, לא היה בידי התובע להציג מסמך כלשהו או להוכיח באמצעות עדיו כי אכן נחתם או נערך הסכם בינו ובין הנתבעת בשנת 2005 ולחילופין לפי גרסתו של אסרף בעדותו, בינואר 2006 בנוגע לתנאי תשלום עמלה לתובע בגין גיוס לקוחות (ראו החלטתי מיום 30.6.09 להמצאת מסמכים ע"י התובע שנמנע מהבאתם לביסוס תביעתו).




קושי נוסף עולה מגרסתו של התובע לפיה נחתם הסכם בינו ובין הנתבעת בפגישה כמובא לעיל בשים לב לכך שעותק ממנו הועבר אליו באמצעות ראובן יצחקוב (עמ' 13 שורות 8-9) למייל של אשתו של התובע רק ביום 25.5.06 (עמ' 14 שורות 5 ו- 18) ומבלי שהוכיח כי הוא ביקש לקבלו מוקדם יותר מהנתבעת או משותפיו (למיזם המתוכנן) יצחקוב או אסרף כבר בשנת 2005 או בינואר 2006. כך גם, אין ליישב את התהייה בדבר העברת ההסכם לתובע ע"י יצחקוב (לפי הודעת דוא"ל נספח א' לתצהיר התובע ) ולחילופין ע"י אסרף לפי עדותו כמובא לעיל, בעת ששניהם אינם צד להסכם כי אם התובע. מה גם שהוכח בעדויות, כי ההסכם עם ראובן יצחקוב ומשה אסרף והתובע נסוב על הקמת חדר מחשב ולא יצא אל הפועל בשל פירוק ה"חבילה" בין השלושה ופירוק המיזם (עמ' 15 שורות 5-6) והוא אף לא נחתם (עמ' 15 שורות 8-9). לפיכך, ככל שהיה הסכם לא סביר שהוא יישלח ליצחקוב או לאסרף בהיותו חסר נפקות מחייבת עבורם ולא לתובע. כמו כן, הוכח במשלוח ההסכם (נספח א' לתצהירו של התובע) כי הנתבעת לא מנעה העברת הסכמים שלה אל יצחקוב ו/או אסרף ומכאן אני למדה, כי ככל שהיה הסכם עם התובע לא הוכח כי היא מנעה את העברת עותק אליו.




זאת ועוד, מר אסרף שהעיד כי תכלית הפגישה היתה לעניין מיזם משולש להקמת חדר מסחר עם הנתבעת, לא זכר כלל את פרטי ההסכמות וההסכם שנכרת לכאורה בין אם ביניהם עם הנתבעת ובין עם התובע והנתבעת. לפיכך, לא היה בעדותו של אסרף משום ראייה ותמיכה לגרסתו של התובע בנוגע לעמלות גיוס לקוחות המגיעות לו כגרסתו.




הנתבע 5 העיד שהתובע היה לקוח שלו (עמ' 51 שורה 33) וטיב הקשר ביניהם היה סוכן לקוח (עמ' 52 שורה 2) בשעה שהוא שימש כאיש קשר שלו מול הנתבעת (עמ' 51 שורה 31). הנתבע 5 הכחיש כי נחתם הסכם עם התובע או כי פרטיו היו לפי סיכום עימו (עמ' 57 ו- 61 שורה 12) והיה מעורב בתחשיבים ובעמלות שקיבל התובע (עמ' 59 שורות 1-2) שלא הוגדר בתור סוכן, אלא בתור 'לקוח מועדף' (עמ' 61 שורות 14-17). לגרסתו, התובע היה זכאי ל- 5% עמלה מכל הפקדה ראשונה של לקוח (עמ' 59 שורה 5) והדבר התבצע, בזיכוי לתיק המסחר של התובע (עמ' 59 שורה 7). אלי אייזנשטיין ודן הרוניאן היו לקוחות של הנתבעת (עמ' 53 שורה 21) אך לא גויסו על ידי התובע (עמ' 54 שורה 11 ו- 19).




הנתבע 3, משה וסרמן הכחיש גם הוא כי חתם על הסכם עם התובע והעיד כי לא נחתם הסכם כלשהו איתו (עמ' 77 שורה 17). הסכמים נחתמו ע"י הנתבעת רק עם מי שהיה סוכן רשמי שלה ובמתכונת של הסכם אחיד (עמ' 75 שורות 16-17 , עמ' 76 שורה 10) והתובע, לא היה סוכן של הנתבעת (עמ' 74 שורה 30) כי אם הפנה אליה לקוחות. לסוג שירות מעין זה, לא היו הסכמים אחידים (עמ' 75 שורה 18). לגבי התובע קיים רק מזכר מהפגישה (עמ' 77 שורה 18 , נספח ג לתצהירו של הנתבע 3) לפיו, הוא יקבל אחוז קבוע בגין ההפקדה הראשונה לגבי לקוחות שהוא יביא (עמ' 79 שורה 13 , עמ' 80 שורה 15).




מעיון בנספח ג' לתצהירו של הנתבע 3 לא השתכנעתי כי התובע הוגדר אצל הנתבעת כלקוח מועדף, בהיעדר הערה או תנאי בדבר מעמדו זה באותו מסמך. לא השתכנעתי גם מעדויותיהם של הנתבע 5 והנתבע 3 כי הובהר לתובע כי הוא בגדר לקוח מועדף ו/או בהצגת מסמכים מהתקשרות בין הנתבעת לתובע אשר בגינה שולמה לו כבר עמלה שתלמד על היותו במעמד של לקוח מועדף בגין גיוס לקוחות. בנוסף, לא הוצגו ע"י הנתבעת ראיות בדבר קיומם של הסכמים עם לקוחות במעמד של "לקוחות מועדפים" (ראו גם תמליל השיחה עם הנתבע 5, נספח ג' לתצהיר התובע בה אין אמירה של הנתבע 5 על היות התובע לקוח מועדף). למרות זאת, אין בקביעתי לפיה הנתבעים לא הוכיחו כי התובע הוא בגדר 'לקוח מועדף' ולא סוכן עצמאי כניטען ע"י התובע, כדי להוכיח קיומו של הסכם מחייב בינו ובין הנתבעת לפיו תשולם לו עמלה של 5% מכל הפקדה של לקוח.




סיכומם של דברים, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נחתם הסכם מחייב בינו ובין הנתבעת ולא עלה גם בידו לסתור את גרסת הנתבעים לפיה היה הסכם בעל פה איתו לפיו, תשולם לו עמלה רק עבור גיוס הלקוח זאת בשיעור של 5% מההפקדה הראשונית בלבד של אותו לקוח.




עיינתי בתמליל שיחה בין התובע לנתבע 5 שהתקיימה לפי גרסתו של התובע ביום 4.3.07 (נספח ג' לתצהירו) ממנו עולה כי השיחה נסובה בעיקרה בשאלת נשיאה בהפסדים בגין ההשקעות (כדוגמת עמ' 16-18 לתמליל , לפי המיספור בראש העמוד) אשר אינם חלק מרכיבי התביעה בכתב התביעה המתוקן. בדברי התובע כפי שהוצגו בתמליל הוא לא אמר לנתבע 5 כי קיים הסכם בכתב בינו ובין הנתבעת או כי היתה התחייבות לשלם לו עמלה של 5% לכל הפקדה של לקוח. התובע דחה בשיחה זו את דברי הנתבע 5 לפיהם הוא עבד בשיטת תגמול של "נט דפוזיט" (עמ' 10 שורה 12) אך בכך לא די כדי להוכיח מה גובה העמלה ותנאיה במתן שירותיו לנתבעת לפי "שיטת הפקדה" (להבדיל משיטת "נט דפוזיט" ראו סעיף 7יא. לסיכומי התובע). בנוסף, מתמליל השיחה למדתי כי בידי התובע מצוי לכאורה לפי שיטתו הסכם ווסרמן שקיבל מדני (עמ' 10 שורה 14 לתמליל השיחה) מבלי שדאג להציגו במסגרת ראיותיו וכי תנאיו הם לתשלום עמלה בגין כל הפקדה מה גם, שלא הוכח כי הסכם כאמור נכרת בינו ובין הנתבעת . יתירה מכך, מתמליל השיחה עולה כי הוזכרה הפגישה המשולשת (עמ' 12 לתמליל) לגביה הרחבתי לעיל, מבלי שהתובע אמר באותה שיחה כי במהלכה נחתם או הוסכם על שיעור עמלה לכל הפקדה כניטען כיום בתביעתו (ראו גם עמ' 13לתמליל).




לפיכך לא הוכחה טענת התובע בדבר קיומו של הסכם מחייב עם הנתבעת לפיו הוא זכאי לקבל עמלה בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוח שגוייס על ידו.




אוסיף, כי לשיטתה של הנתבעת גובשו הבנות בינה ובין התובע במועד תחילת מתן שירותיו עבורה בגיוס לקוחות ואין חולק כי הרוניאן ואייזנשטיין גוייסו לראשונה ע"י התובע להשקיע כספים באמצעותה. יחד עם זאת, התובע לא טוען כנגד אי תשלום עמלה ע"י הנתעת או כנגד שיעורה בגין ההפקדה הראשונה של הרוניאן ואייזנשטיין (עמ' 19 שורות 22-26 וראו תמליל השיחה נספח ג' לתצהירו מ' 15 שורות 22-24). לפיכך ומשלא השתכנעתי מראיות התובע כי הנתבעים התחייבו כי תשולם לו עמלה בגין כל הפקדה וגובה שיעורה ומששולמה לו עמלה בגין ההפקדה הראשונה שלהם, לא הוכחה זכותו לקבל עמלה מהנתבעת או הנתבעים האחרים בגין השקעותיהם בהפקדת סכומים נוספים מעבר להפקדה הראשונה.




בין אם מעמדם של אלי אייזנשטיין ודן הרוניאן הוא בנסיבות העניין כלקוח חדש ובין אם כלקוח ישן , התובע הודה בעדותו כי הם לא גויסו על ידו להפקדה אצל הנתבעת כי אם פעם אחת בלבד , בהפקדה הראשונה ולא בהפקדה מושא התביעה (בעדותו בעמ' 18). בפעם השניה, גיוסם לדבריו לא נעשה על ידו כי אם ע"י פורקס סנטר אך לשיטתו, הלקוח, נשאר על שם המגייס הראשון (עמ' 23 שורה 10 וכאמור בסיכומיו).




חוזה, נכרת בדרך מפגש רצונות באמצעות הצעה וקיבול, כאשר פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו והיא מסוימת כדי לכרות את החוזה בקיבול. גמירות הדעת, היא יסוד מרכזי ומכונן בכריתתו של החוזה, כאשר היא באה לשקף את מפגש הרצונות של הצדדים לחוזה (ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל(2) 260, 268 (1976).




בעניינינו, עילת התביעה היא בגין קיומו של הסכם מחייב לפיו התובע זכאי לקבל עמלות בגין כל הפקדה של לקוח. עילת תביעה זו, לא הוכחה בהיעדר ראיות מספיקות על הצעה וקיבול לפי מיתווה זה של התקשרות וכן על גמירות דעת של הנתבעים למתן עמלה כדרישת התובע או על מסויימות בהסכם בתנאים אלו. הראיות שהוצגו ע"י הנתבעים (כמו גם בסעיף 4 לחוזה נספח א' לתצהיר התובע) אינם תומכות בטענת התובע על קיומו של חוזה מסוג הניטען על ידו.




מתמלול השיחה מיום 4.3.2007 עולה כי נושא העמלות בגין הפקדה שנייה של אייזנשטיין והרוניאן שגויסו על ידי התובע, כלל לא הועלו בדברי התובע (עמ' 21 שורה 21 לתמלול) שצפוי כי במועד זה יבקש זאת מהנתבע 5 שכן, במועד זה הוא היה זכאי כבר לשיטתו לקבל את העמלה מהנתבעת בגינם (עמ' 21 שורות 27-28 וראו מכתב של ב"כ התובע לנתבעת רק מיום 12.12.2007 , ת/1). כמו כן, מעדותו של הרוניאן אני למדה כי גיוסו להפקדה נוספת אצל הנתבעת נעשתה באמצעות פורקס סנטר וכי הוא הפקיד כספים בחשבון חדש אצל הנתבעת (עמ' 30 שורות 20-21 ושורות 24-27 וראו נספח ב' 2 לתצהיר התובע , תצהירו של הרוניאן על פתיחת חשבונות חדשים בשנת 2006) ושולמה עמלה ע"י הנתבעת ל"פורקס סנטר" בגין הפקדותיו בשנת 2006 , בעדותו בעמ' 31).




לפיכך, משלא הובאו ראיות בכדי לבסס את התביעה במידת הוודאות הנדרשת לפי מאזן ההסתברויות בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה (י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע-2009, בעמ' 1759) ולא הוכח קיומו של חוזה מחייב לקבלת עמלות כדרישת התובע בסעיף 8 לכתב התביעה, נדחית התביעה לתשלום עמלות בגין גיוס הלקוחות מושא התביעה.




משהוכח, כי התובע לא גייס את דן הרוניאן בפעם השניה גם לשיטתו, כפועל יוצא נדחית טענתו בדבר זכותו לקבל בונוס המיוחד בסך 10,000$ והטיול משפחתי בשווי 5,000$ (ראה עמ' 18 שורה 9 ) בגין ההפקדה השנייה של אותו לקוח.




לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות.




התובע טען במסגרת הסיכומים בנוגע לאחריות אישית של הנתבעים האחרים כלפיו מחמת מחדלי הנתבעת באי תשלום העמלות המגיעות לו והנתבעים 1-4 השיבו על טענותיו. לאור קביעותיי לפיהן לא הוכח קיומו של הסכם מחייב עם הנתבעת ומשלא טען התובע בדבר קיומן של התחייביות אישית של הנתבעים האחרים כלפיו כי אם בגין אחריותם מכוח התחייבותה של הנתבעת , דין התביעה כנגד הנתבעים 2-4 להידחות.




אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות לנתבעים 1-4 , ביחד ולחוד, בסך של 35,000 ש"ח.
למרות החלטתי, לפיה יופרד הדיון בתביעה כנגד הנתבע 5 מיתר הנתבעים, התובע בסיכומיו טען גם בנוגע ליריבות עם הנתבע 5 אשר נחקר בעדותו גם בנוגע ליריבות עימו.




כתב התביעה המתוקן, לא כלל עוד את רכיב התביעה בגין הפסדים בהשקעות אשר טענותיו של התובע בגינם, הופנו בעיקר כנגד הנתבע 5 שנתן לו ייעוץ כושל ומטעה. לפיכך איני נידרשת לטענות התובע כנגדו בנדון שנידחו משלא הומצאו פרטים נוספים כמובא ברישא של פסק הדין.




מרים ליפשיץ פריבס
שאלת קיומו של ניגוד עניינים ותרמית מצד הנתבע 5 , בגין נשיאתו בתפקידים שונים בד בבד מחד, אצל הנתבעת ומאידך אצל "פורקס סנטר" אין בה כדי לבסס את התביעה לחיוב הנתבע 5 בגין אי קיום התחייבויות של הנתבעת כלפיו. שכן, משלא הוכח כי התובע היה זכאי לעמלה בגין הפקדה שנייה של הרוניאן ואייזנשטיין מושא התביעה לסעד כספי מהנתבע 5 , אין נפקא מינא אם הנתבע 5 גייס אותם או מי מהם לצורך ההפקדה שנייה באמצעות "פורקס סנטר". בהיעדר זכות לתובע לקבל עמלה נוספת, לא הוכח כי פעולותיו או מחדליו של הנתבע 5 לרבות אי הודעתו לתובע כי הוא פועל גם בשירותה של "פורקס סנטר", הם שגרעו מהעמלה ומהבונוסים להם טען התובע שזכותו לקבל אותם לא הוכחה (כפי שפורט בהרחבה בגוף פסק הדין).




לאור האמור, נדחית התביעה כנגד הנתבע 5. לאור הערותי בנוגע לגרסתו של הנתבע 5 בנוגע למעמדו של התובע כמובא לעיל ומשהופרד הדיון בעניינו אני מחייבת את התובע בהוצאות לטובתו בסך של 7,000 ₪ בלבד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון