תביעה בגין עמלות שיווק

טוענת שהוסכם שתמורת השיווק יקבל הנתבע עמלות בגובה שנקבע מראש כפי שבא לידי ביטוי בטבלה שהכינה בדיעבד, בגין עסקאות עם לקוחות חדשים שיגייס.

את העמלות יהיה הנתבע זכאי לקבל רק לאחר שיעביר אליה את התמורה שגבה מהלקוחות ובכפוף להוצאת חשבונית מס כדין על העמלה. בפועל, התברר שהתובע גבה כספי תמורה מהלקוחות ושלשל אותם לכיסו. בעקבות כך היא נאלצה לבטל את ההסכמים האחרים בינה לבין הנתבע, כמו הסכם השגרירות, וזאת באפריל 2008. לתימוכין בדבריה הציגה התובעת את כרטסת הנהלת החשבונות שלה. על כן תובעת התובעת מאת הנתבע את הסך 128,681 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (10.7.08).

5. טוען הנתבע כי הוא קנה מהתובעת מוצרים במחיר נמוך מהמחיר המופיע בכרטסת התובעת ומכר אותם לצדדי ג', ואת כספי התמורה היה מעביר לנתבעת ומשאיר אצלו את כספי העמלות. לטענתו, גובה העמלות היה גבוה יותר משטוענת התובעת והמחיר בכרטסת משקף את מחיר המוצרים לצדדי ג' כולל העמלה שלו. הוא אישר כי לעיתים נהג לקחת את כספי התמורה לכיסו והוא והנתבעת היו מתחשבנים על כך לאחר מכן. במסגרת התחשבנות זו יש להתחשב גם בהסכמים נוספים שנערכו בין הצדדים בעל פה, וביניהם הסכם עם שגרירות ארה"ב בישראל לחידוש 200 מערכות ספות במחיר 660 דולר ארה"ב (להלן-"דולר") ליחידה, שם סוכם על עמלה בגובה 20%, הסכם לשיווק מוצרים לאירופה ממנו זכאי הנתבע לעמלה בגובה 4,616 ₪, והסכם בו דאג להכללת התובעת ברשימת הזכאים להשתתף במכרזי משרד הביטחון בגינו היה אמור לקבל מהתובעת 15,000 ₪. לדבריו, לאחר ההתחשבנות יוצא שהתובעת היא שחייבת לו כספים בשווי 104,087. כן עתר התובע ליתן כנגד התובעת צו למתן חשבונות שאת סכומם העריך ב- 45,000 ₪.

6. בכתב התשובה טענה התובעת כי גובה העמלות נמוך יותר משטען הנתבע, והוסכם שהם ישולמו רק עבור לקוחות חדשים שהנתבע יגייס ולא מלקוחות קיימים, וכי העמלות תשולמנה רק לאחר שיעביר אליה כספי התמורה ובכפוף להוצאת חשבונית מס כדין. בחודש אפריל 2008 גילתה כי הנתבע נטל ללא רשותה כספי תמורה מצדדי ג' ולא העבירם אליה, ולכן ביטלה את ההסכם לגבי השגרירות לאחר שהתובע כבר קיבל 3,750 ₪ ומסר על כך חשבונית כדין. לגבי משרד הביטחון טענה כי למרות הבטחות הנתבע לבסוף לא מכרה דבר למשרד הבטחון בשל חוסר התאמת המוצרים שייצרה לדרישות משרד הבטחון, לפיכך לא זכאי הנתבע לעמלה. לגבי הלקוחות האירופאים טענה כי הנתבע קבע להם פגישות עם לקוחות פוטנציאלים וכשהגיעו לאירופה הלקוחות לא ציפו להם ולא ידעו על בואם. לבסוף נסגרה עסקה אחת בלבד והלקוח לא העביר את כספי התמורה ולכן הנתבע אינו זכאי לעמלה. לטענתה גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה והתביעה שכנגד מהווה הודאה והדחה על כך שנטל את כספי התמורה מהלקוחות בארץ ולא העבירם אליה, ולכן הנטל הראיתי להוכיח שגרסתה אינה נכונה הועבר לנתבע.
עוד טענה התובעת כי על פי ההסכם בין הצדדים הייתה רשאית לקזז את סכומי העמלות מחובות הנתבע. היא אישרה שמחיר המוצרים בכרטסת אכן מהווה את מחיר המכירה לצדדי ג' כולל עמלת הנתבע.

העדויות:
7. מטעם התובעת העידו מנהל התובעת מר זוהר כהן, הגב' ננסי אזואליס מנהלת החשבונות אצל התובעת ומר עמיר דוד אלקיים טכנאי המחשבים של התובעת, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית.

8. מחקירתה של הגב' אזואליס עלו הדברים כדלקמן:


היא אחראית על הנהלת החשבונות של תובעת, והיא הפיקה את כל החשבוניות שהוגשו לתיק בית המשפט, למעט שתי חשבוניות. מערכת הנהלת החשבונות בה היא משתמשת עובדת בסדר רץ. כל חשבונית או קבלה שיוצאת מהמערכת מקימה מספר סידורי ומספר תנועת יומן בסדר עוקב שנקבע על ידי התוכנה ואין לה יכולת לשנות את המספר;
ייתכן מצב בו מספר מסמך שהופק בשנה מסוימת קטן מהמספר שהופק על גבי חשבוניות בשנה שקדמה לה, כי בכל שנה היא יכולה לקבוע מאיזה מספר יחל המספור וההבחנה נעשית על פי השנה לאחר הלוכסן. בתוך שנה מסוימת הסדר לעולם יהיה עוקב. ביכולתה לשנות את התאריך המופיע על גבי המסמך שהופק, אך לא את המספר הסידורי;
ייתכן שהוציאה בטעות חשבונית זיכוי לפני שיצאה חשבונית מקור ולכן היא ביטלה חשבונית של חודש מרץ והוציאה אותה עם תאריך של חודש פברואר, שכן רשאית לעשות כן לפני הדיווח למע"מ לפני ה-15 לחודש;
היא כתבה את המילה 'ספק' בכתב ידה על גבי כרטיס הלקוח של הנתבע, והיו לנתבע שתי כרטסות. כרטיס הספק של הנתבע לא צורף כי הוא אינו רלוונטי והתובעת שילמה לנתבע את כל מה שהיה זכאי לקבל;
התובעת היא חברה מאוד גדולה וביום אחד יכול שיבוצעו 500 פעולות יומן, ולכן חשבונית מיום 19.12.06 קיבלה מספר תנועה 150026 וחשבונית מיום 20.12.06 קיבלה מספר תנועה 150507;
כאשר אין מספרים עוקבים מדובר בתנועות תיקון ששונו להם התאריכים, למשל אם הייתה טעות בשיוך למספר לקוח, אך מספרי התנועה קבועים ולא משתנים;
היא לא מצאה את השיק ע"ס 16,000 אותו מסר הנתבע לתובעת וחזר ללא כיסוי, וייתכן שהיא החזירה אותו לנתבע, כי מבחינתה ברגע שהוא מחויב בכרטסת דינו כחייב, לא ידוע לה שנפתחו הליכי הוצאה לפועל בגין כך. למרות שחזר השיק ע"ס 16,000 ₪ שולמו לתובע בהמשך עמלות בגובה 22,000 ₪ כיוון שהייתה התחשבנות, והנתבע גם שילם 29,000 ₪ נוספים כדי לאפס את הכרטסת שלו, נשאר לו חוב של 32,000 ₪ שהוא פרע אותו בשני שיקים שמסר לתובעת, אך גם שני שיקים אלו חזרו כבלתי נפרעים. העמלות להם היה זכאי הנתבע לא שולמו בפועל אלא קוזזו מהחוב של הנתבע לתובעת. הנתבע לא נהג לתת שיקים אישיים שלו ולא זכור לה שהחליף שיק שחזר בשיק אחר;
ברוב המקרים תעודות ההחזרה והמשלוח יצאו בכתב ידו של הנתבע והיו מקרים שהוא היה מודיע טלפונית על אי אספקת סחורה למקום מסוים, ועל סמך שיחה זו הייתה מוציאה חשבונית זיכוי גם ללא תעודת החזרה כי המוצר היה חוזר למלאי;
כאשר אין מספרי פעולה עוקבים בחשבוניות ייתכן שבאותו זמן פקידה אחרת ביצעה פעולה במחשב, ואז הפעולה של אותה פקידה קיבלה את המספר הרץ של מערכת הנהלת החשבונות.


9. מחקירתו של מר כהן עלו הדברים כדלקמן:

  1. מסמך חישוב העמלות, נספח ד' לתצהירו, נותן ביטוי לכל ההתחשבנות בין התובעת לנתבע בעניין העמלות. התובעת מתנהלת רק על פי הכרטסת וכל החשבוניות והקבלות מופיעות בה;
  2. בינו לבין הנתבע היו יחסי אמון. הוא השיב את השיק שחזר לנתבע, מבלי להחתימו ולאחר מכן הם ישבו והתחשבנו שוב, וזיכו את הנתבע בעמלות בסך 22,000 ₪. לאחר מכן הנתבע מסר להם שני שיקים ע"ס 14,500 ₪ כל אחד וטען שמדובר ברווח שעשה בעסקת תיווך, אך גם הם שיקים אלו חזרו;
  3. הפתקית שכתב בכתב ידו מהווה את מערכת ההתחשבנות בזמן אמת ואת המחירים לנתבע. ההתחשבנות עם הנתבע הייתה נעשית עימו ותשלומים בפועל נעשו עם הנהלת החשבונות;
  4. הנתבע היה יושב עם ננסי מנהלת החשבונות, ושניהם היו הופכים את כל תעודות המשלוח שיצאו ללקוחות לחשבוניות. הנתבע היה אומר לננסי את מי איך ובכה לחייב, ואז היו הלקוחות מקבלים את החשבוניות, והנתבע היה יושב איתו והם היו בודקים לפי הדף שלהם. העמלות שולמו לנתבע על פי גבייה בפועל וההסתכלות עליו הייתה כלקוח;



התובעת לא קיבלה כל תמורה שהיא תמורת מכולת הרהיטים בשווי 7,500 יורו ששלחה לצרפת, ומדובר למעשה בתרגיל "עוקץ". בעסקה זו היו שני טיסות לצרפת, הנתבע שהיה אחראי לארגון הפגישות לא טס איתם ברגע האחרון כי הודיע שאביו חלה. הטיסה הראשונה לפריז לא הניבה דבר, ובטיסה השנייה בוצעה הזמנה ע"ס 7,500 יורו שלא שולמו להם עד היום. כל העסקה בוצעה על סמך המלצות הנתבע והוא זה שגרם להם את הנזק.


10. מחקירתו של מר אלקיים טכנאי המחשבים עלה כי הוא התקין את מערכת ההפעלה ולא את תוכנת הנהלת החשבונות איתה הוא לא מתעסק.

11. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר בחקירה נגדית. מעדותו עלו הדברים כדלקמן:


בתקופה הרלוונטית לתביעה רואה החשבון שלו היה רו"ח יעקב טרבלסי מרח' שלמה המלך 66 בתל אביב, והוא עדיין בקשר איתו עד היום. מר טרבלסי היה אחראי על הנהלת החשבונות שלו והוא ניהל ספרי הנהלת חשבונות כחוק. ננסי הייתה אשת הקשר שלו עם הנהלת החשבונות של התובעת והוא קיבל לעיון כל מסמך שביקש. מר טרבלסי היה עומד בקשר ישיר עם ננסי;
היה שולח פקס לתובעת ואומר לננסי איזה סכום לרשום בחשבונית, החשבונית הייתה מגיעה למחסן בעיר עמנואל, הוא היה מגיע לקחת משם את הסחורה עם תעודת משלוח, נוסע לחנות ומספק אותה. גם לאחר מכן מספק שירות ללקוח ונוסע לתקן, להחליף ולטפל בסחורה פגומה;
אישר את כרטסת הנה"ח המופיעה כנספח ג' לתצהירו של זוהר כהן, אך לטענתו מדובר בכרטסת מכירות שלו ולא בכרטסת חובות;
בכל החשבוניות שלו הוא תמיד ביתרת זכות, והתובעת היא שחייבת לו כספים. במידה והיה חייב כספים לתובעת, התובעת לא הייתה מספקת לו סחורה. מבחינתו, בשקלול העמלות שמגיעות לו והסכומים ששילם הוא ביתרת זכות;
יש הרבה חנויות שסיפק להם סחורה לא מופיעות בכרטסת הנה"ח, כי הרבה חשבוניות עברו דרך נהג המשאית שנסע לספק הסחורה, ונהג זה העביר את החשבוניות ישירות להנהלת חשבונות של התובעת, ואז הוא לא קיבל כל מסמך על עסקאות אלו. מבחינתו הסדר החשבונאי היה בעייתי;
השיקים ע"ס 14,500 שקיבל מפרץ רות ניתנו לתובעת תמורת עסקה חדשה שבוטלה לבסוף ולא יצאה לפועל. השיקים הללו צריכים להיות אצלו והם נתבעו בהוצאה לפועל והתביעה נדחתה. פרץ רות היא לקוחה שלו, הם היו חברים ורצו לייבא ביחד קונטיינר, וזהר כהן אמר לו שהוא יכול לשלם 30% על חשבון הקונטיינר ששוויו 85,900 ₪ וכשהוא יגיע לארץ הוא יוכל לקחת אותו לעצמו. איש הקשר מסין היה אדם בשם ויליאם, אך התובעת לא יכלה לספק כורסאות ברמה נאותה והעסקה בוטלה;
זוהר הוא היחיד שהיה מקבל ממנו כספים במזומן ושיקים ולא ננסי. מספר ימים לאחר שחזר השיק ע"ס 16,395 ₪, הוא נתן למר זוהר כהן כסף מזומן תמורתו ושיקים נוספים, ומר כהן אמר לו שהוא יעביר את המזומן והשיקים לננסי על מנת שתרשום זאת בהנהלת החשבונות. יש מסמכים שנמצאים בתיקיית החנויות שלו, שמעידים על כך שהתשלום בוצע והיא נמצאת אצל ננסי. בנוסף לתיקייה זו יש תיקיה של משרד הביטחון ותיקייה של שגרירות ארה"ב;
זוהר סרב לחתום על ההסכם שהוא ניסח אודות עסקת השגרירות. יש לו קשרים טובים בשגרירות ארצות הברית, אך כל מסמכי המכרז עם השגרירות מצויים בידי התובעת. העמלה לגבי הזכייה במכרז השגרירות הייתה על כל סכום הזכייה ללא קשר לביצוע העבודה בפועל. זוהר אמר לו שאין לו מה לדאוג, הוא ביצע את עבודתו והוא יתחשבן איתו על הכל;
הוא אכן גבה מחלק מהחנויות את מלוא הסכום ולא העביר סכום זה לתובעת, וזאת כקיזוז מהעמלות להן הוא זכאי, מכיוון שכלל ההתחשבנות הייתה נעשית לאחר זמן. כל האמור לעיל היה בעל פה ואין לו מסמך כתוב בעניין.


דיון ומסקנות:
התביעה העיקרית:
12. עיקר המחלוקת בין הצדדים בתביעה זו היא לגבי גובה העמלות המגיעות לנתבע והתנאים לקבלתן. התובעת תיקנה את כתבי טענותיה. בכתב התביעה המקורי טענה התובעת שעמלתו של התובע הייתה בשיעור 20%. רק לאחר מכן שינתה התובעת את גרסתה וטענה שהתובע יהיה זכאי לעמלה רק ממכירות ללקוחות חדשים. מעדיף אני את הגרסה הראשונה של התובע, ולא את גרסה שבאה לאחר הגשת התביעה, שכן הגרסה הראשונה אינה גרסה משופצת, אלא גרסה נכונה. בגרסה המשופצת אין הגיון מסחרי, שכן יוצא שהתובע ישווק את רהיטי התובעת ללקוחותיה הוותיקים ללא כל תמורה.

13. לטענת התובעת ההסכם בינה לבית הנתבע היה שהעמלות ישולמו לו רק לאחר שיגבה מהלקוחות את התמורה מהלקוחות ויעבירם לתובעת, ובכפוף להוצאת חשבוניות כדין. לשיטתה, הנתבע קיבל את מלוא העמלות המגיעות לו בסך 22,000 ₪ כפי שניתן לראות בכרטסת הנהלת החשבונות, אך הוא נותר חייב כספים שגבה מהלקוחות ושלשל לכיסו.
העדויות הרלוונטיות של התובעת לתמיכה בטענה זו היו עדויותיהם של מר זהר כהן וגב' ננסי אזואליס וכן כרטסת הנהלת החשבונות והחשבוניות השונות שצורפו לכתב התביעה ולתצהירים. עדותה של ננסי התעסקה בפן של הנהלת החשבונות. מהעדויות עלה שמר כהן הוא שסיכם עם הנתבע את גובה העמלות ותנאי תשלומן, והוא היה מתחשבן עם הנתבע.

14. כנגד עדויותיהם וגרסתם של עדי התובעת, העיד הנתבע בלבד. הוא טען שסוכם שגובה העמלות היה גבוה יותר. לגבי השגרירות ומשרד הביטחון טוען הנתבע שהוסכם עם התובעת שיינתנו העמלות ללא קשר למכירות בפועל. עדותו הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

15. הנתבע אישר בעדותו ובגרסתו כי נהג לעיתים לגבות את כספי התמורה מהלקוחות ולא להעבירם לתובעת, על חשבון עמלות אחרות שהגיעו לו, כאשר הדבר היה מוסכם ומקובל בינו לבין מר כהן, ולאחר מכן הייתה נערכת התחשבנות בינו לבין מר כהן. דבריו אלו של הנתבע מהווים הודאה והדחה כפי שטענה התובעת, ולכן נטל הראיה עבר לכתפי הנתבע להוכיח את טענת ההדחה. סבור אני שהנתבע לא הרים נטל זה מהסיבות כדלקמן:


עדות הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות;
הנתבע לא טרח להזמין לעדות את רו"ח טרבלסי אשר ניהל עבורו את הנהלת החשבונות, לא טרח להזמין את גב' פרץ לעדות ולא הציג את הנהלת החשבונות שלו לבית המשפט באמצעות רו"ח טרבלסי. מחדלים אלו פועלים לרעת הנתבע;
ההיגיון המסחרי אינו מתיישב עם גרסת הנתבע. קשה לקבל את הטענה שהתובעת תסכים לשלם לו עמלות בגין עסקאות שלא בוצעו בפועל, או שהוא לא העביר לה את תמורתה אותה גבה מהלקוחות;
לא מתיישב עם ההגיון המסחרי שהנתבע אשר העיד כי הוא איש שיווק מנוסה ישלם סכומי כסף במזומן, לא ידאג לקבל אסמכתא כתובה על כך, לא יגיש לבית המשפט ראיה להוצאת התקבול ממערכת הנהלת החשבונות שלו, ואם עשה כן, ידאג לתעד זאת מיד לאחר מכן במכתב דרישה לקבלת תיעוד על התשלום.


לאור כל האמור, הנתבע לא הוכיח את טענת ההדחה.

16. בסעיף 37 לתצהירו מציין מר זוהר כהן כי הסכומים אותם נטל הנתבע לכיסו עומדים על הסך 79,000 ₪, ולא על הסך 128,681 ₪. הנתבע זכאי לעמלות בשיעור 20% מהסך 79,000 ₪, דהיינו לסך 15,800 ₪ במקום הסך 14,575 בו מודה התובעת. ויש לזכור שהסכום שגבה הנתבע כולל את העמלה שלו כסוכן מכירות של התובעת, עמלה לה הוא זכאי, ושבכל מקרה התובעת הייתה מפחיתה אותה מסכום החוב, תמורת חשבונית מס.

17. טוענת התובעת שביטלה את החוזה עם הנתבע, ולכן הנתבע לא זכאי לכל עמלה שהיא. סבור אני שהתובעת טועה בטענתה זו, שכן הביטול מועיל לגבי עסקאות עתידיות ולא לגבי עסקאות שנעשו בעבר.

18. בסעיף 73 לתצהירו מודה מר זוהר כהן בסכומים להם זכאי הנתבע. אך כפי שציינתי לעיל, במקום הסך 14,575 ₪ יבוא הסך 15,800 ₪. על כן יש להפחית מסכום התביעה את הסך 32,827 ₪.

19. לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעת את הסך 46,173 ₪.

התביעה שכנגד:
20. כפי שציינתי לעיל, עדותו של התובע שכנגד היא עדות יחידה של בעל דין, שחלות עליה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. לכן בכל עניין בו יש מחלוקת בין התובע שכנגד לבין הנתבעים שכנגד לא הרים התובע שכנגד את נטל הראיה. בכל אופן הסכומים בהם הודתה הנתבעת שכנגד לעניין עסקת שגרירות ארה"ב קיזזתי אותם מהתביעה העיקרית.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן:


את הסך 46,173 ₪ (סכום זה כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (10.7.08) ועד ליום התשלום בפועל. עם תשלום סכום זה על התובעת ליתן לנתבע חשבונית מס כדין;
על הנתבע ליתן לתובעת חשבונית מס על הסך 32,827 ₪ כשסכום זה כולל מע"מ;
שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסכום הנקוב בס"ק 1;


הסכומים שתבע התובע שכנגד ושנמצא זכאי להם קוזזו מסכום התביעה העיקרית.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פעולות שיווק מתווך

  2. תביעה בגין עמלות שיווק

  3. תביעה בגין שיווק חיטה

  4. הפרת צו מניעה שיווק מוצר

  5. שיווק מוצר דומה למוצר אחר

  6. אישור וטרינרי לשיווק בשר

  7. הסכם שירותי שיווק פוליסות ביטוח

  8. שיווק קרקעות בשותפות עם מתווך

  9. שיווק יחידות דיור - הסכם שותפות

  10. צו איסור ייצור שיווק הפצה מכירה

  11. צו מניעה זמני האוסר על שיווק מוצר

  12. תביעה נגד משווק קרמים לפיצוי בגין פצעי אקנה

  13. איסור שיווק מוצרים בארה''ב - אכיפת פסק חוץ

  14. לטענת התובעת, היא נפלה קורבן לתרמית שיווקית

  15. האם אי ביצוע פעולות שיווק בבלעדיות מבטלת את הסכם התיווך ?

  16. האם הסכם תיווך בבלעדיות בלי טופס פירוט פעולות שיווקיות תקף ?

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון