תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מקריסת קיר עליו

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מקריסת קיר עליו

על פי המתואר בסיכומי התובע: בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו היה התובע חייל לקראת שחרורו, ובתקופה זו החל לעבוד בעבודת כפיים בבניין, בשיפוץ ביתם של הנתבעים 1-2 בבארותיים. אז היו הנתבעים 1-2 זוג נשוי.

2. התובע עבד שלושה ימים בעבודה זו וביום השלישי, ביום 13.1.05 נדרש לבצע פעולה של שבירת קיר לבנים. לצורך כך נטל פטיש כבד והחל להלום בקיר על מנת לשבור אותו. התובע טען כי לא ידע כי בקיר קיימת קורת בטון התומכת את כל המבנה וכי שבירתה תמוטט את כל הקיר עליו. במהלך עבודתו בשבירת הקיר נפלה קורת הבטון התומכת ואז קרס כל הקיר ומחץ את ידו השמאלית של התובע תחת ההריסות (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הילל יפה בחדרה.

3. התביעה הוגשה כנגד נתבעים 1-2 שהיו בני זוג נשואים במועד התרחשות האירוע, ואשר בנכס שבבעלותם התבצעו עבודות השיפוצים. כמו כן התביעה הוגשה כנגד נתבע 3 אשר התובע טוען כי היה מעבידו ועיסוקו היה קבלן שיפוצים.

4. הצדדים חלוקים באשר לעובדה מי אחראי בגין פציעתו של התובע, שאלה זו תוכרע לאחר דיון בנסיבות התיק, זהות מעבידו של התובע, ובחינת חלקו של כל נתבע, אם בכלל, באחריות. כמו כן האם יש לקבוע לתובע אשם תורם ומהו אומדן הנזק.


5. מבחינת הנכות הרפואית, הרי שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, חוות הדעת של פרופ' נורובאי יעקב תכריע כך ששיעור נכותו של התובע 28%, הכוללת נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הפגיעה בעצב האולנריס ומנכות בשיעור של 10% בגין הצלקות הרחבות.

6. הנתבע 3 לא התייצב לחקירה בבית המשפט. לא הגיש כתב סיכומים עד למועד כתיבת שורות אלה ועל אף שהתבקש לעשות כן בהחלטות.

7. נתבע 3 הגיש תחשיב נזק מטעמו ופרט בו את גרסתו, לפיה: במועד התאונה עסק בעבודות שיפוצים. לצורך ניהול עסקו העסיק מספר מצומצם של עובדים אותם הוא ביטח כנדרש באמצעות המוסד לביטוח לאומי. הנתבע 1 שכר את שירותיו של הנתבע 3 לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בביתו, באגף המזרחי של הבית ולצורך פירוק קירות גבס. לאחר שהנתבע 3 החל לעבוד אצל הנתבע 1 החליט הנתבע 1 להרחיב את השיפוץ בבית כך שיכלול גם את האגף המערבי של הבית. מאחר ומדובר היה בהיקף עבודה גדול מאד שהנתבע 3 יחד עם כמות עובדיו המצומצמת לא יכול היה לבצעה הוא סרב לקבל על עצמו את העבודה. הואיל והנתבע 3 סרב לבצע את עבודת השיפוץ בחלק המערבי העסיק הנתבע 1 בעצמו עובדים עליהם פיקח בעצמו ובאמצעות אביו וכן השלים את עבודות השיפוץ בחלק המערבי של הבית – בו נפגע התובע. הנתבע טוען כי הוא אינו אחראי כלפי התובע מפאת העדר יריבות, הוא רק שידך בין התובע לבין נתבע 1 לאחר שנתבע 1 ביקש ממנו למצוא עבורו עובדים שיעבדו תחתיו לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בחלק המערבי של הבית. הנתבע טוען בתחשיב הנזק מטעמו כי מעולם לא העסיק את התובע כמו את חבריו שעבדו עמו באתר הבנייה אצל הנתבע 1 ומעולם לא היו בין התובע לנתבע יחסי עובד ומעביד.

8. גרסה זו כאמור לא הוכחה ועל כן איני מקבלה.

דיון:
9. ככל העולה מתצהירו של נתבע 1,עובר לתאונה הוא התקשר עם הנתבע 3 שהינו קבלן שיפוצים לשם ביצוע עבודות שיפוץ במשק שרכשו בני הזוג, התובע הגיע עם נתבע 3 ועם עובד נוסף. הנתבע 3 קישר בין בני הזוג לבין המהנדס ישראל בז'רני, והאחרון עשה את תכניות השיפוץ ופיקח עליה מטעם נתבע 3.

10. גם התובע העיד על מערכת היחסים בינו לבין הנתבעים: העיד כי הנתבע 3 שכר אותו לעבוד בבארותיים, שם התרחשה התאונה. הנתבע 3 שילם את שכרו, סיפק לו את כלי העבודה וביצע את העבודות בשטח. לא היה קבלן נוסף במקום. הנתבע 3 הסיע אותו למקום העבודה וממנו קיבל התובע את ההוראות במהלך העבודה. בנוסף, בינו לבין הנתבעים 1-2 לא הייתה היכרות מוקדמת. הגיע לבית נתבעים 1-2 במסגרת עבודתו אצל נתבע 3. נתבעים 1-2 הזמינו את העבודה מנתבע 3 כבעלי הנכס.

11. הנתבע 1 העיד כי הוא והנתבעת 2 היו נשואים עת התרחשה התאונה, הכול נעשה בשטח מתוך תכנון משותף והיא הייתה חלק מהזכויות והחובות הכרוכות בתהליך הבנייה. מפעם לפעם היו מגיעים יחד ואת ההחלטות קיבלו יחד. העיד כי יש תיעוד בכתב ידה של הנתבעת 2 על כל מיני פעולות שנעשו מול נתבע 3. הגיע לעסק עם נתבעת 2 לעיתים על מנת לראות איך הבנייה מתקדמת ולא בכדי לפגוש את נתבע 3, במהלך הביקור פגשו את נתבע 3 בשטח. באשר למערכת היחסים עם הנתבע 3, ציין כי לא היה הסכם עבודה בין מזמין לבין קבלן, סוכמו דברים מסוימים שצריך לבצע, לא היה מדובר על בנייה של בית אלא על שיפוץ מאסיבי שהתבטא בצורה כזאת.

12. במועד הפציעה של התובע, הנתבע 1 לא ביקש היתר בניה הואיל ומדובר היה בשיפוץ פנימי בלבד אשר אינו טעון היתר. העיד כי הנתבע 3 עבד במקום שבועות לפני שהתובע הגיע לעבוד. התובע העיד כי את החישובים לצורך הריסת הקירות מהנדס מטעם הנתבע 3 עשה.העיד כי לא ידע שהנתבע 3 אינו קבלן רשום, קיבל המלצות עליו ועל כן פנה אליו. לא ידע כי על פי החוק היה אמור למנות מנהל עבודה אולם נתבע 3 היה אחראי על האתר ומבחינתו הוא היה מנהל העבודה. לא היה מנהל אחר שהיה אחראי בשטח. כאשר היו צריכים להגיש תבניות בנייה, עשה זאת עם נתבעת 2 ו עם אביו. ואת הביצוע העבירו לנתבע 3. במהלך הבניה הגיע מהנדס שחישב לגבי השיפוץ הפנימי.

13. הנתבעת 2 העידה כי במועד התאונה הייתה נשואה לנתבע 1. רכשו את המשק יחד. באשר לשיפוצים העידה כי נתבע 1 ביצע הכול עם אביו ללא מעורבותה, לא רצתה לרכוש את המשק הזה אולם בסוף חתמה על הרכישה. אחרי השיפוץ התגוררו בבית הואיל ואת ביתם הקודם ביישוב קדימה מכרו. העידה כי ידעה על התאונה. העידה כי את כל החלטותיו של הנתבע 1 מול הנתבע 3 לא הייתה מעורבת בהם כלל.


14. ככל העולה מהעדויות, נתבע 3 היה מעסיקו של התובע. נתבעים 1-2 שכרו את נתבע 3 לביצוע העבודות והסתמכו על מהנדס מטעמו של הנתבע 3 (בהעדר גרסה נגדית של נתבע 3). נתבע 3 היה הקבלן היחיד בשטח הבנייה בזמן הרלבנטי לתאונה, כאשר הנתבעים 1-2 טוענים כי המהנדס הנ"ל הוא שהחליט להרוס את הקיר. לא נשלחה כל הודעת צד ג' למהנדס, לא צורפו ראיות המעידות כי את התוכניות המהנדס ביצע ובהן הריסת הקיר. צורפו קבלות תשלום בגין עבודות שיפוצים מאת הנתבעים 1-2 לנתבע 3 ועל כן אני מקבל את גרסת הנתבעים 1-2 כי הנתבע 3 שימש כאחראי על עבודות השיפוצים בתאריך התאונה.

15. סיבת התאונה- הצורך בהריסת הקיר, נסיבות התמוטטות הקיר עצמו לא ידועה לי (מעבר לעדויות) כך גם זהות המהנדס והתוכניות- שכן לא צורפה חוות דעת הנדסאית. אולם משישנה הסכמה בין הצדדים כי הקיר נהרס עקב שבירת קיר תומך, אני מקבלה. דו"ח חקירת תאונה לא נמצא בתיק ואיני יודע אם נערך על ידי מי מהצדדים. הוראה להריסת הקיר ניתנה לתובע ממעבידו, והנתבעים 1-2 טוענים כי ההוראה ניתנה על ידי נתבע 3 לעובדו על פי עצת המהנדס בג'רנו. התובע לא צרף שמות פועלים נוספים שעבדו עמו, הנתבעים 1-2 לא שלחו הודעת צד ג' לנתבע 3 או למהנדס שביצע את תכנית הריסת הקיר.


16. התובע העיד כי בעת התאונה היה חייל ללא אישור עבודה, לא הנפיקו לטובתו תלוש שכר, קיבל את התשלום במישרין מנתבע 3. לא היה בעל ניסיון בעבודה כזאת ולא קיבל כל הכשרה או אמצעי מיגון.

17. השתכנעתי כי התאונה התרחשה מכמה טעמים: העדר הדרכה מספיקה , העדר אמצעי מיגון, העדר ניסיון של התובע. התקשרות עם בעלי מקצוע שמומחיותם ויכולתם המקצועית אינה ברורה לי.


18. התובע טוען בסיכומיו כי לא הכיר את תכניות הבית או את המתאר ההנדסי שלו, כמו כן לא הכיר את הנחיות הבטיחות בעבודה הואיל ולא עבר הדרכה מקדימה. כל אשר התבקש להרוס קיר בלוקים באמצעות פטיש. לגבי הנתבע 3- טוען התובע כי הוא היה מעבידו בפועל אשר שכר אותו לצורך עבודת השיפוצים.

19. אני סבור כי הנתבע 3 אכן היה מעבידו של התובע. הוא שילם לתובע, הוא ש כר את שירותי התובע והביאו לבית הנתבעים 1-2 הוא נתן לו את עבודת הריסת הקיר והורה לו להרוס עם הפטיש, הוא סיפק את הפטיש לתובע ועל כן הוא חייב בחובות החוקיות המוטלות על מעביד ביחס לעובדו. אני מקבל את גרסת התובע וקובע כי הנתבע 3 התרשל כמעבידו של התובע בכך שלא פיקח על עבודת התובע, לא הכשיר את התובע, ויצר עבורו סביבת עבודה מסוכנת.

20. התובע טוען כי נתבע 1 אחראי כלפיו מכוח היותו הבעלים של הנכס ובעל השליטה בנכס. הוא אשר קבע את תכנית העבודה ועבורו בוצע השיפוץ לרבות שבירת הקיר. בנוסף הנתבע 1 התרשל כלפי התובע כי הורה על הריסת קיר ללא היתר. הוא יחד עם בני משפחתו תכננו את העיצוב, שילמו לקבלני משנה ויש לראותם כמבצעי בנייה בנוסף להיותם מזמיני עבודה. הנתבע 1 לא מינה מנהל עבודה כנדרש בדין.

21. הנתבע 1 טוען בסיכומיו מנגד, כי אין יריבות בינו לבין התובע הואיל והנתבע 3 היה מעסיקו. ומשמסר הנתבע 1 את העבודה לנתבע 3 הוא אינו אחראי בגין מעשיו ומחדליו של האחרון.

22. טענה זו הייתה יכולה להתקבל במידה והנתבע 1 היה מוכיח את מידת האחריות שהטיל על הנתבע 3 מכוח חוזה בכתב או בעל פה. הנתבע 1 לא צרף עדויות נוספות של פועלים בשטח או קבלני משנה אחרים ששכר לפני ו/או אחרי עבודתו של הנתבע 3 בשטחו, על מנת לשפוך אור על מערכת ההתחייבויות בינו לבין הנתבע 3.

23. הנתבע 1 העיד כי קיבל המלצות מחברים אודות הנתבע 3 ולא בחן את הכשרתו המקצועית. משכך אין נתבע 3 יכול להיחשב כקבלן בניה על פי הדין, מבחינת הניסיון והמקצועיות שהייתה ברשותו עליה סבר הנתבע 1 כי ניתן להסתמך.

24. הנתבע 1 טוען כי לא הזדקק להיתר בניה הואיל ומדובר בקיר פנימי אשר הריסתו היא כשינוי פנימי אשר אינו נזקקת להיתר. כאמור חוות דעת הנדסית לא הוצגה בפניי אודות טענה זו ועל כן איני יכול להסתמך על מוצא פיו של הנתבע1 בלבד.

25. אני סבור כי גם הנתבע 1 חייב עם הנתבע 3 לפצות את התובע בגין רשלנותו. נתבע 1 התרשל בעצם בחירת בעלי מקצוע שמומחיותם לא הוכחה, בשל הריסת קיר בטון ללא הוכחה כי הדבר נכון מבחינה הנדסית, ומעצם היותו בעל הקרקע ויוזם תכנית השיפוצים. השתכנעתי כי נתבע 1 היה מעורב במערך השיפוצים, היה אמון על עיצוב התכנית יחד עם אביו. הנתבע 1 אף לא שלח הודעת צד ג' למהנדס (על אף שזהותו ידועה לו כי את שמו ציין במהלך עדותו) ואף לא הזמין אותו לצורך מתן עדות.

26. הנתבעים טוענים כי יש לפסוק אשם תורם לפתחו של התובע. איני סבור כך. התובע היה חייל לפני שחרור, ללא ניסיון בעבודות בניה, אשר עבד כפי שהתבקש בהתבסס על הוראות מעבידו תוך שימוש בפטיש וללא אמצעי הגנה. לא הוכחה פעולה רשלנית וחריגה של התובע, הוראת בטיחות שהתובע לא ביצע בגינה יש לייחס לתובע רשלנות כלשהי.

27. מצאתי לנכון לקבוע כי אין להטיל אחריות לפתחה של הנתבעת 2. התובע טוען כי יש להטיל אחריות על הנתבעת 2 מכוח היותה בזמנים הרלבנטיים בעלת המקרקעין יחד עם הנתבע 1. הנתבע 1טוען כי יש להטיל על נתבעת 2 אחריות הואיל והם היו נשואים בזמן התרחשות התאונה ועל פי הלכת השיתוף הנתבעת 2 אחראית בחלק שווה.

28. הנתבעת 2 העידה כי כלל לא רצתה לקנות את המשק, ולא הייתה מעורבת בהליכי השיפוצים אשר נעשו על ידי הנתבע 1 ואביו אשר עסקו בתכנון ובביצוע הבנייה. הנתבעת 2 לא הייתה מעורבת בבחירת בעל המקצוע וכל "אשמה" הייתה בעצם היותה הנשואה לנתבע 1 בזמן הרלבנטי לתביעה זו. אני סבור כי הנתבעת 2 חייבת בחובת זהירות מושגית כלפי התובע כבעלת הקרקע אולם לא בחובת הזהירות הקונקרטית הואיל ולא הוכחה רשלנות מצידה. התובע עצמו העיד כי הכיר את הנתבע 1 שלושה ימים בלבד לפני תחילת העבודה ואילו את הנתבעת 2 כלל לא הכיר, לא דיבר איתה במהלך העבודה.

29. הנתבע 1 מבקש להסתמך על הלכת השיתוף אולם במסגרת דיני הנזיקין יש לבחון את אשמו של כל צד במסגרת מעשיו ו/או מחדליו, ומהם באמצעי המניעה הטובים שעמדו לרשותו ואת יכולתו להקטין את גרימת נזקיו.

30. לא זאת אף זאת, התאונה התרחשה בשנת 2005. הנתבע 1 היה מודע להתרחשותה היטב והוא זה שסייע לתובע לאחר התמוטטות הקיר והבהילו לאמבולנס ברכבו הפרטי. בני הזוג התגרשו בשנת 2007 והתביעה הוגשה בשנת 2009. בשנת 2007 עת נחתם הסכם הגירושין הנתבע 1 נטל על עצמו את כל ההתחייבויות לגבי המשק בעת חלוקת הרכוש ביניהם. משכך, אין הגיון להטיל אחריות וחובת פיצוי על הנתבעת 2 אשר לא נטלה כל חלק בבניה ובמצב בו הנתבע 1 נטל ביודעין את כל החובות והזכויות הנובעות מהמשק הנ"ל כשנתיים לאחר התאונה לה הוא מודע היטב.

31. סיכום ביניים: מצאתי לדחות התביעה כנגד נתבעת 2. מצאתי לנכון לקבל את התביעה כנגד הנתבע 3- חלקו 60% מסך הפיצוי. מצאתי לקבל התביעה כנגד הנתבע 1- חלקו 40% מסך הפיצוי. לא מצאתי לנכון לקבוע אשם תורם לפתחו של התובע.

הנזק:

32. התאונה ארעה ביום 13/1/05. התובע צרף תלוש שכר לחודש ינואר 2005 לפיו השתכר 7,274 ₪ נטו. תלוש שכר מחודש יוני 2005 לפיו השתכר 39,819 ₪ מתחילת השנה ועד לחודש יוני כולל (מועד שחרורו על פי התלוש), המהווה 6,636 ₪ ברוטו לחודש. משוערך ליום זה- 8,363 ₪.

אובדן הכנסה לעבר:

33. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הושבת במהלך כל שנת 2005 בה לא קיבל שכר. התובע לא צרף אישורים בדבר ימי אי כושר, ככל העולה מתלושי השכר שצורפו התובע אכן קיבל שכר עד למועד שחרורו. התובע לא צרף אישור לפיו תשלום זה שולם לו על חשבון ימים צבורים. התובע העיד כי שהה בתקופת החלמה ושיקום ולאחר מכן היה כמה חודשים בחו"ל וכששב התחיל לעסוק כקבלן לעבודות עץ.


34. תלושי שכר מאוחרים לתאונה ועד ליום זה לא צורפו (מעבר לחודשים יוני-אוגוסט 2005). איני יכול לערוך תחשיב כאמור בהעדר נתונים, במיוחד עת עסקינן בנזק מיוחד.
אובדן שכר לעתיד:

35. התובע טוען כי עובר לתאונה הרוויח שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק וכיום הוא מרוויח שכר גבוה יותר אשר מגיע לכפל השכר הממוצע במשק אולם אלמלא נכותו היה מתברג בפלחים העליונים של החברה בכלל ובעיסוקו בפרט ועל כן מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצוי בגובה נכותו 30% בכפל מהשכר הממוצע במשק עד הגיעו לגיל פרישה. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע לא מצרף בדל של ראיה או נתונים לגבי שכרו מיום התאונה ועד ליום זה.

36. בחוות הדעת הרפואית המוסכמת ציין פרופ' נורובאי כי נכותו הרפואית של התובע מורכבת מנכות בשיעור 20% בגין הפחתה בתחושת היד עם פגיעה לא מלאה בעצב כאשר ציר של האולנה תקין והתזוזה האחורית הקלה לא מהווה סימן של חיבור גרוע. כמו כן קבע כי 10% נכות היא נכות בגין צלקת ללא הפרעות. מדובר ביד שמאל שאינה ידו הדומיננטית של התובע.

37. התובע העיד כי תיקו העצמאי נפתח בשנת 2011. כיום יש לו פועלים ויחד הם מבצעים את עבודות העץ. לאחר התאונה ביצע עבודות עץ גם אצל נתבע 3. העיד כי מבחינה תפקודית מסוגל לעשות הכול בעצמו אולם פחות טוב מה שיכל היה לעשות אלמלא התאונה. העיד כי כיום הוא עוסק בספורט ימי: בצלילה ובקייט סרפינג- אשר דורש פחות מאמצים ביד.

38. מכל האמור אני מתרשם כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור של 15% בלבד. על כן אובדן שכר לעתיד: 15% נכות תפקודיתX 8,363 ₪ בסיס שכר X 261.9255 מקדם היוון ל35.5 שנים עד הגיע לגיל 67= 328,572 ₪.

הוצאות נסיעה , רפואיות ושונות:
39. התובע נפצע בהיותו חייל ועל כן רוב הטיפולים מומנו על ידי משרד הביטחון אולם לאחר ששוחרר מימן את הוצאותיו בעצמו , הכוללות נסיעות לטיפולי פיזיותרפיה וצרף קבלות בודדות שנשתמרו לו בגין חוות הדעת הרפואית. אני סבור כי אין מקום לקבוע כל פיצוי בגין פרק זה. עלות חוות הדעת תשולם במסגרת הוצאות התביעה.

עזרת צד ג':
40. ראש נזק זה לא הוכח פני עבר ופני עתיד ועל כן אין מקום לפיצוי.

כאב וסבל:
41. התובע אושפז למעלה משבועיים עקב התאונה, הזדקק לטיפולים רבים אשר כללו ניתוחים ונותרו לו צלקות ונכות רפואית ותפקודית. אני סבור כי פיצוי בסך של 80,000 ₪ הנו ראוי למקרה זה.
ניכויים:
42. על פי סעיפים 81 ו-86 לפקודת הנזיקין, סכומים שהתקבלו לפי חוזה ביטוח, לא ינוכו מסכום הפיצוי שישתלם לניזוק עקב עוולה. סעיף 86 לפקודה קובע כי: "סכום ביטוח לא יובא בחשבון פיצויים -"שעה שבאים לשום פיצויים המשתלמים בשל עוולה, לא יובא בחשבון כל סכום ששולם או שמגיע לרגל אותה עוולה על פי חוזה ביטוח". במקרה דנן התובע ערך לעצמו באופן פרטי פוליסת ביטוח תאונות אישיות אשר ניכוי התגמולים שקיבל אינו אפשרי. הפוליסה נכרתה על ידי התובע באופן וולונטארי עליה שילם מידי חודש במיוחד לזמנים בהם יזדקק. משכך אין המזיקים יכולים להיבנות מכך.

סוף דבר:
43. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000₪.

44. סכום התביעה: 408,572 ₪. כאמור אין אשם תורם ואין מקום לניכויים. בסכום זה יישא הנתבע 1 מר דרור זייתוני בשיעור של 40% מסכום התביעה וההוצאות הנלוות וכן הנתבע 3 מר רון ברק יישא בשיעור של 60% מסכום התביעה וההוצאות הנלוות.

45. ההוצאות הנלוות כוללות את שכר טרחת המומחים הרפואיים בהם נשא התובע, הוצאות על פי הפרוטוקולים, אגרה , שכר טרחת עו"ד התובע בשיעור 20% בתוספת מע"מ כדין.

זכות ערעור תוך 45 ימים מיום זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בניית קיר מגן

  2. הריסת קיר משותף

  3. רטיבות בקיר משותף

  4. התנגדות להגבהת קיר משותף

  5. הריסת קיר על ידי השוכר

  6. בניית קיר בטון בין חלקות

  7. תביעה בגין נפיחויות בקירות

  8. תביעה לתשלום בגין עבודות ציורי קיר

  9. תביעה בגין תשלום על חיפוי קירות בשיש

  10. קיר שלא נבנה במקום הנכון בגבול שתי החלקות

  11. קניית שטיחים מקיר לקיר - תביעת פיצויים

  12. תביעה על עבודות חפירה ובניית קירות תומכים

  13. התקבלה התנגדות לאפשר פתח בקיר הדרומי של הדירה

  14. בטון ניתז ונדבק לקירות הבית עקב עבודות יציקה וטיח

  15. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מקריסת קיר עליו

  16. בקשה לתוספת בניה בין קיר הבניין לקיר התמך של החלקה הסמוכה

  17. נמחץ כתוצאה מנפילת קיר טרומי במשקל חמש טונות שהורם על ידי עגורן

  18. קביעת מפלס הכניסה של הבית (מפלס ה-0.00) על 600.01 וליצור קירות בטון

  19. סילוק כלוב ברזל ומיכלי גז הצמודים לקיר הבניין בדרך הגישה לחצר הבית, השייכים לחנות

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון