נפילה בעבודה בבית הנשיא במהלך יום עיון

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. רקע כללי התובע יליד 1/9/1974, נפגע לטענתו ביום 31/12/2006 כאשר שימש עובד בבית הנשיא; במהלך יום עיון ובעת כניסה לאולם שבו התקיים יום העיון הוא דרך על סמרטוט רצפה שהונח בכניסה למבנה ותוך כדי כך החליק ונפל. הנתבעת, מדינת ישראל, הינה מעבידתו של התובע. הנתבעת שלחה הודעה לצד ג', שהיתה קשורה עם הנתבעת בהסכם תחזוקה וניקיון של בית הנשיא. לטענת הנתבעת, ככל שתיקבע אחריות, יש להטילה על צד ג', מכח עילה נזיקין ועילה חוזית. הנתבעת וצד ג' כופרות באופן אירוע התאונה כנטען על ידי התובע, באחריות ובשיעור הנזק. נסיבות התאונה התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיפים 4 ו-5 לתצהירו, וכך נאמר: "4. ...יום העיון החל עם שיחת פתיחה של הממונה על הביטחון, מר אריאל פנחסי, ובמהלך השיחה קיבלתי שיחת טלפון מאנשי צוות של גדוד חיל הקשר שהיו אמורים לבצע התקנה של מערכת תקשורת במשרד המזכיר הצבאי לנשיא המדינה. 5. כי לא להפריע לשיחת הפתיחה של הממונה על הביטחון, יצאתי החוצה לנהל את השיחה וכשסיימתי נכנסתי שוב למבנה "שער יונה". עם כניסתי שוב למבנה, דרכתי על סמרטוט רצפה שהונח בכניסה למבנה (לטובת ניקוי רגליים טרם הכניסה למבנה). [ירד גשם לפני-כן והיו שלוליות בחוץ.] הסמרטוט החליק מתחת לרגליי ואני החלקתי ביחד איתו ונפלתי. בזמן הנפילה הרגשתי בתזוזה של עצמות הקרסול וחשתי כאבים עזים..." במהלך חקירתו על תצהירו מסר התובע כי הוא לא שם לב לקיומו של הסמרטוט עובר לנפילתו, והבחין בו רק כאשר נפל (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). חיזוק לעדותו של התובע ניתן למצוא בטופס הדיווח על התאונה (בל/250) שנרשם ביום התאונה, שבו נרשם: "כאשר נכנסתי למבנה שער יונה בכדי להדריך מאבטחים, החלקתי על סמרטוט שהונח בכניסה למבנה ונפלתי על רגל שמאל". עדותו של התובע נתמכה אף בעדותה של הגב' יעל שובי שעובדת בבית הנשיא עד לעצם היום; בתצהירה מסרה הגב' שובי כדלקמן: "3. במתחם בית הנשיא יש מבנה קטן שנקרא "שער יונה". ביום 31.12.2006 הייתי עם יתר עובדי מחלקת הביטחון ביום עיון בתוך מבנה שער יונה. מארק בלקמן יצא מהמבנה וחזר אליו. בכניסה למבנה היה סמרטוט ריצפה לניגוב רגליים. כשמארק חזר למבנה, הוא דרך על סמרטוט הריצפה, החליק ונפל. ראיתי את הנפילה. היה ברור שמארק נפגע בנפילה. הוא נאנח מרוב כאבים. הוא גם צעק משהו תוך כדי הנפילה." במהלך חקירתה בבית המשפט, עמדה גב' שובי על גירסתה שלפיה התובע החליק כתוצאה מהסמרטוט (ראו: עמ' 23 לפרוטוקול הדיון, ש' 2-14): "ש. ראית שהוא דורך על הסמרטוט ונופל? ת. הוא החליק מהסמרטוט. ש. ראית אותו נופל ואחרי זה ראית שיש לידו סמרטוט. ת. אסביר. כששאלת אותי על מה הוא דרך. זה קצת בלבל אותי. הוא החליק מהסמרטוט. ש. אמרת שאת לא יודעת ת. הוא החליק מהסמרטוט. אני לא יודעת אם הוא דרך על משהו לפני הסמרטוט, ניסיתי להיות נורא מדויקת. ש. יכול להיות שהוא החליק מהמים מחוץ לאולם? ת. לא. ראיתי שהוא החליק על הסמרטוט. ש. אז ראית שהוא מניח את הרגל על הסמרטוט? ת. ראיתי שהוא החליק מהסמרטוט. ש. ראית שהוא הניח את הרגל על הסמרטוט? ת. כן." גרסתו של התובע נתמכה אף בעדותו של מר פליקס פלץ אשר גם הוא עבד בזמן התאונה כמאבטח בבית הנשיא. בתצהירו מציין מר פלץ כי היה נהוג להניח סמרטוט רצפה בכניסה למבנה לשם ניגוב רגליים (סעיף 3 לתצהיר); הוא אף ציין בתצהירו כי הוא הבחין בתובע יוצא מהמבנה וכשחזר אליו הוא שמע את צעקתו של התובע כשנפל (ראו: סעיף 5 לתצהיר); מר פלץ אף ציין בתצהירו כי ראה במקום הנפילה ליד הכניסה, סמרטוט רצפה רטוב ואח"כ מישהו הזיז את הסמרטוט ותלה אותו. תמיכה נוספת לעדותו של התובע ניתן למצוא בעדותה של אשתו, הגב' עדי לאה בלקמן- ג'קמן, אשר מסרה בתצהירה כי ביום התאונה התקשר אליה התובע כשהיה בביה"ח וסיפר לה כי הוא נפגע כאשר נתקל בסמרטוט הרצפה שהונח בכניסה למבנה, החליק ונפגע בקרסול שלו. לנוכח האמור, סבורני כי התובע הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה, שלפיה הוא נפל כשנכנס למבנה יונה ונתקל בסמרטוט שהיה מונח בפתח המבנה, אשר גרם למעידתו, החלקתו ונפילתו. שאלת האחריות דומה כי אין חולק שהנתבעת, בתור מעבידתו של התובע, נושאת בחובת זהירות כלפיו. חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן. ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פד"י מז (3), 225, 229. חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פד"י לה (2) 209, בעמ' 211; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1) 415). כמו כן, כוללת חובת הזהירות של המעביד את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד (ראו: ע"א 211/63 יחזקיאל נ' קלפר, פד"י י"ח(1) 563, 585).. על רקע הדברים הנ"ל ניגש לבחינת המקרה שלפנינו. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפיו כאשר לא סיפקה לו מקום עבודה בטיחותי, כאשר התירה הנחת סמרטוט בפתח אולם ביום גשום שבו מתארחים כ-30 אנשים; הנתבעת יכלה למנוע את התאונה על ידי הנחת שטיחון סולידי ובטיחותי שלא היה מחליק מתחת לרגליו, או להתקין מתקן רשת, כפי שהותקן בכניסה לאולם הטקסים המרכזי. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי הנחת סמרטוט בכניסה למבנה אינה יוצרת סיכון ואינה בלתי סבירה; העובדה שהתובע החליק נובעת מביש מזל, אך אין בכך כדי להצביע על מפגע כלשהו. בנסיבות העניין, סבורני כי הנחת סמרטוט בפתח מבנה ציבורי לשם ניקוי או ניגוב רגליים בכניסה, הינו מעשה רשלני אשר יוצר סיכון בלתי סביר; שכן אין זה סביר שבמבנה ציבורי שנכנסים ויוצאים ממנו אנשים רבים, במקרה דנן לפחות 30 אנשים, יונח סמרטוט עלוב, ולצפות שהוא ימלא פונקציה משמעותית של ניגוב וניקוי רגליים של הבאים והיוצאים מהמבנה, מבלי לצפות שהסמרטוט יישמט, יתקמט ויתבלה, ובכך אף ייצור סכנה בלתי סבירה להיתקלות ומעידה של הנכנסים ויוצאים אל ומן המבנה הציבורי. הדברים אמורים במיוחד משום שמחומר הראיות עולה שניתן היה להסיר סכנה זו בצורה פשוטה ולא יקרה על ידי הנחת שטיחונים לניגוב רגליים, כפי שנעשה במקומות אחרים בבית הנשיא (ראו: עדותה של גב' שרי מזרחי מטעם צד ג', עמ' 15 לפרוטוקול הדיון). גב' מזרחי אף העידה שלא היתה הגבלה או בעיה ברכישת שטיחונים ואף פעם לא נתקלה בסירוב להנחת שטיחונים כתוצאה מבעייה תקציבית (ראו: עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 27-29). אשם תורם על פי הפסיקה: "האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו (י' אנגלרד "יסודות האחריות בנזיקין, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית [84], בעמ' 236). בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם [37], בעמ' 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק [38], בעמ' 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד [39], בעמ' 438; ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה [40], בעמ' 723; ע"א 5120/92 כמיל מגיזל בע"מ נ' חורי [41]). לעניין זה '...יש לזכור תמיד, שנטל ההוכחה לקיום האשם התורם מצד הנפגע מוטל על שכם המערערים...'". ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נגד תנעמי, פ"ד נח(1),1 (2003), שם בפסקה 17. בנסיבות העניין, חרף הסיכון שנוצר עקב ההתנהגות הרשלנית של הנתבעת , סבורני כי סביר היה לצפות שאם התובע היה נוקט באמצעי זהירות סבירים, שהוא היה יכול להימנע ממעידתו ונפילתו. לפיכך, בנסיבות העניין, בשים לב למידת האשמה של הנתבעת, הנמצאת ברף הנמוך, סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 20%. האחריות של צד ג', חברת הניקיון כאמור, לטענת הנתבעת, ככל שתוטל אחריות, יש להטילה על צד ג', הן מכח אחריות נזיקית והן מכח חבות חוזית. אין מחלוקת שצד ג' היתה חברת ניקיון אשר התקשרה עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות ניקיון בבית הנשיא; אין גם מחלוקת שעובדת של צד ג', גב' דינה חודדה, היא אשר ניקתה את המבנה שבו אירעה התאונה והניחה את הסמרטוט בפתח המבנה, לאחר שסיימה לנקותו. לטענת הנתבעת, לא ניתנו על ידה הנחיות לעובדי הניקיון של צד ג' כיצד לבצע את עבודתם, אלא שהדבר היה נתון באחריות צד ג', על פי תנאי המכרז וההסכם. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, על פי הסכם ההתקשרות עם צד ג', התחייבה צד ג' לשאת באחריות כלפי כל אדם, בגין כל נזק לגוף או לרכוש, לרבות עובדי המשרד, עקב מעשה או מחדל של הקבלן ועובדיו; כן התחייבה צד ג' בהסכם ההתקשרות לרכוש פוליסות ביטוח בכדי להגן על עצמה ועל הנתבעת, ולצרף את הנתבעת כמבוטחת על פי הפוליסה. מנגד נטען על ידי צד ג' כי, אין להטיל עליה אחריות; היא ביצעה את הניקיון על פי הנחיות שקיבלה ממנהל המשק בבית הנשיא, מר דודו פרץ, אשר אף הנחה את צוות העובדים להניח שטיחונים או סמרטוטים בפתח החדרים על מנת שלא ייכנס לכלוך או רטיבות, בעיקר בימים גשומים. צד ג' אף טוענת כי, אין להטיל עליה חבות מכח הסכם ההתקשרות, וזאת משום שעל פי ההסכם, מוטלת עליה אחריות רק מקום שבו נגרם נזק עקב מעשה או מחדל רשלני שלה; במקרה זה אין היא נושאת באחריות נזיקית לאירוע, ולפיכך אין גם להטיל עליה אחריות וחבות מכח התחייבות חוזית. בנסיבות העניין, לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, סבורני כי התנהגותה של צד ג' לקתה ברשלנות בנסיבות העניין; שכן צד ג', בתור חברה המתמחה בעבודות ניקיון, היתה צריכה לצפות שהנחת סמרטוט בפתח מבנה ציבורי יוצרת סיכון בלתי סביר כלפי הבאים והיוצאים מהמבנה הציבורי. כאמור, מעדותה של העדה מטעם צד ג', גב' מזרחי, עלה כי אף פעם היא לא נתקלה בסירוב מצד מנהל המשק בבית הנשיא, מר דודו פרץ, לאספקת שטיחונים; לפיכך היה מקום לצפות מצד ג' להבחין בסכנה שבהצבת סמרטוט בפתח מבנה ציבורי ולהזמין שטיחון שיונח בפתח המבנה תחת הסמרטוט שהונח כאמור. אשר לחבותה החוזית של צד ג' כלפי הנתבעת: סעיף 22.1 להסכם ההתקשרות בין הנתבעת לצד ג' קובע כי צד ג' ישא באחריות בגין כל נזק לרכוב או לגוף של כל אדם, לרבות עובדי המשרד " עקב מעשה או מחדל של הקבלן (צד ג'- ע.ע.), עובדיו, שליחיו או כל שבא מכוחו או מטעמו תוך ביצוע חוזה זה...". סבורני כי מהוראת סעיף זה עולה כי חבותו החוזית של צד ג' כלפי הנתבעת בגין נזקי גוף מוגבלת להיקף אחריותו הנזיקית שלו בלבד. הדבר עולה במפורש מלשון הסעיף ומתיישב עם הכלל הפרשני הנוהג בכגון דא שלפיו יש ליתן לסעיפי שיפוי פרשנות מצמצמת, ואין להחיל תנית שיפוי מקום שאירעה תאונה בגין רשלנותה הישירה של מי שתנית השיפוי באה להטיב עמו (השוו ע"א 119/90 סולל בונה בע"מ נגד שרף עבודות צנרת בע"מ ואח'; ת.א. 6560/02 דחלה נגד קניון לב העיר. חלוקת האחריות בין הנתבעת לבין צד ג' על פי הפסיקה: " חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם ... לפיכך בבוא ערכאת הערעור לבחון את חלוקת האחריות כפי שנקבעה בערכאה הדיונית, היא לא תיטה להתערב בה, וכבר נאמר כי: "...הדבר תלוי במידה כה רבה בשיקול דעת ובהתרשמות השופט, שכמעט ולעולם לא תמצא שני פוסקים שיגיעו בדיוק לאותה מסקנה. בדרך כלל ישתמש איפוא בית-המשפט לערעורים בסמכותו לשנות את חלוקת הנזק רק כשהוא רואה לנכון לשנותה שינוי עקרוני, אך לא כדי להגדיל קימעה את אחוז אחריותו של זה ולהקטין את אחוז אחריותו של זה..'". פס"ד תנעמי, פיסקה 20. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לחלק את האחריות בין הנתבעת לבין צד ג' בחלקים שווים, באופן שכל צ' ישא במחצית מהאשם. שני הצדדים היו אמורים להבחין במעשה הרשלני ובסכנה הנשקפת ממנו במידה שווה, ולפיכך סביר לחלק את האחריות ביניהם במידה שווה. שיעור הפיצויים הנכות הרפואית מומחה רפואי מטעם התובע, פרופ' פלבסקי, העריך את נכותו של התובע בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר לבני, העריך את נכותו של התובע בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) בין (א) ל-(ב). המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר שינדלר, קבע אף הוא נכות לתובע צמיתה בשיעור 5%, וכן נכות זמנית בשיעור 100% במשך חודשיים מיום החבלה, 50% לחודש נוסף ו-10% לשנה נוספת. מוסכם שהנכות הרפואית הצמיתה של התובע תיקבע על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, בשיעור 5%. הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות לדברי התובע, ערב התאונה הוא עבד בבית הנשיא בתור סגן ממונה על הביטחון, והשתכר כ- 8,350 ₪ בחודש; במקביל לעבודתו, למד לימודים אקדמאיים לקראת תואר ראשון; עקב התאונה הוא נעדר מעבודתו במשך 59 יום ושכרו שולם על ידי הנתבעת, אך ללא שעות נוספות ותוספות בגין כוננויות, אשר ההפסד בגינן עומד על 3,079 ₪. ביום 28/9/2008 עבר התובע לעבוד במשרד ראש הממשלה, בתפקיד שבו הוא עובד עד היום, ובמסגרתו הוא משתכר כ- 15,000 ₪ בחודש בממוצע. בנסיבות העניין, סבורני כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, וזאת לנוכח השיפור המשמעותי בשכרו לאחר התאונה. אשר לעתיד: בשים לב למהות ושיעור נכותו המזערית של התובע עקב התאונה, ולעובדה שעד כה חל אך שיפור בשכרו, סבורני כי סביר בנסיבות העניין לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר השתכרות, עקב החשש שמא ברבות הימים והשנים, נכותו תשפיע לרעה על כושר השתכרותו, סכום גלובלי של 70,000 ש"ח. סכום זה משקלל כ- 40% מחישוב אקטוארי מלא לפי נכות רפואית בשיעור 5%, שכר של 15,000 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 67. לסכום זה יש להוסיף 12% בגין חשש להפסד הפרשת זכויות סוציאליות, סך של 8,400 ש"ח במעוגל. כאב וסבל בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע סך של 25,000 ש"ח בגין כאב וסבל. הוצאות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו והנכות שנקבעה לתובע, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאי התובע לקבל מהמל"ל החזר הוצאות וגמלאות בעין בגין ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי (סע' 86 לחוק הביטוח לאומי), סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד סכום גלובלי בסך 5,000 ₪. ניכויי מל"ל כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה; התובע קיבל מהמל"ל תגמולים בגין התאונה בסך 31,300 ש"ח במעוגל . סכום זה יש לנכות מהפיצויים. סוף דבר לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: ב. גריעה מכושר השתכרות 70,000 ₪ ג. הפסדי פנסיה 8,400 ש"ח ד. כאב וסבל 25,000 ₪ ה. הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ₪ 108,400 ₪ - בניכוי אשם תורם-20% (21,680) ₪ 86,720 ₪ - בניכוי תקבלי מל"ל (31,300) ₪ 55,420 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ההודעה לצד ג' מתקבלת בחלקה. צד ג' תשלם לנתבעת את מחצית הסכומים הנ"ל. מסמכיםתאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה