תביעה בגין תיקון נזקים שנגרמו לתשתית בזק בזמנים הרלבנטיים לתביעה שימשה הנתבעת כקבלן מבצע של פרוייקטים שונים, כולל ביצוע עבודות תשתית באזור צומת בר אילן-קציר. כחלק מעבודות התשתית, הנתבעת נדרשה לכרות מנהרה, העוברת מפיר השפד"ן. במהלך ביצוע העבודות, הנתבעת פנתה לתובעת בבקשה לקבלת היתר לביצוע עבודות חפירה. ביום 4/6/06, הונפק היתר חפירה לנתבעת ונכללו בו תנאים מפורטים. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 26/6/06, במהלך ביצוע חפירה עומק נרחבת על-ידי הנתבעת, התשתית של התובעת נפגעה על ידי הנתבעת. הוגשה תלונה מיידית למשטרה בנדון, והתובעת החלה בתיקון, ללא דיחוי. אין מחלוקת שהתשתית שנפגעה הייתה אמורה להיות מועתקת, בשלב מאוחר יותר של ביצוע העבודות, על פי לו"ז מוסכם, לתוואי חדש, במימון מע"צ (להלן: עבודות ההעתקה). הצדדים חלוקים הן באשר לשאלת האחריות, והן באשר לגובה הנזק. ניסיונותיי בדיונים שונים לבחון את הבאתם להסכמות (ואולי של המותבים הקודמים), לא צלחו ונשמעו עדויות וסיכומי הצדדים. ב. תמצית טענות התובעת: אין מחלוקת שהפגיעה אירעה בשעה שהנתבעת ביצעה חפירה באמצעות כלי חפירה הנדסי. התובעת סברה כל הזמן כי העבודות במסגרתן נגרם הנזק, היו עבודות במסגרת ביצוע כביש מכבית, כביש 471, אשר בגינן הונפק היתר החפירה מטעמה. ואולם, מתצהירי הנתבעת, הננו למדים לראשונה כי הנתבעת בעצם ביצעה באותו הזמן שני פרויקטים בעלי ממשק, פרויקט כביש מכבית 471 ופרויקט השפד"ן. לטענת התובעת, בחקירתו של מהנדס הביצוע מטעם הנתבעת, התברר לראשונה כי אותן עבודות הכרייה של המנהרה, שבמסגרתן נפגעו התשתיות של התובעת, היו חלק מפרויקט השפד"ן. לטענת התובעת, עובדה זו הינה בעלת חשיבות, ככל שההיתר שהונפק לנתבעת, הינו היתר לעבודות בכביש 471 בלבד, בעוד הנקודה שבה נפגעו הכבלים, היא הנקודה בה משיקים הפרויקטים אחד לשני, מחוץ לגבולות כביש 471. המסקנה הינה, כי כלל לא התבקש ולא הונפק היתר לעבודות החפירה נשוא התביעה, אשר לא בוצעו ולא נכללו בעבודות הנוגעות לכביש 471. לטענת התובעת, נסיבות אלה שומטות את הקרקע תחת טענתה המרכזית של הנתבעת, לפיה: "הוזמן פיקוח וניתנו הוראות ואישור לבצע את הקידוח". התובעת מאשרת כי חברת מע"צ הזמינה העתקה של התשתיות נשוא התביעה, אולם לטענתה, עבודות ההעתקה בוצעו בשלב מאוחר יותר והתשלום בעבור עבודות ההעתקה שולמו על ידי מע"צ, באופן עצמאי. דין טענת הנתבעת, לפיה התובעת לא סבלה בפועל מנזק ולא נשאה בעלויות שלא שולמו, להידחות. העוולה נשוא התביעה מפורטת בסעיף 38 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, וסעיף זה קובע את מסגרת האחריות ומסגרת חישוב הנזק. החוק מורה מפורשות, כי מי שפוגע במתקן בזק תוך כדי ביצוע עבודות, חייב לשלם את הוצאות תיקון הנזק. סעיף 38 (ד) קובע אחריות הנובעת מעצם ביצוע הפגיעה, והנטל מועבר לנתבע להוכיח שני תנאים מצטברים על מנת להשתחרר מאחריות זו. תחילה, כי הוצא היתר והוא פעל על פי ההיתר, (או לחילופין, שלא הייתה חובה בהוצאת ההיתר), ושנית, כי הוא נקט בכל האמצעים הנדרשים למניעת הנזק. המדובר בתנאים מצטברים ולא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל האמור, משלא הוכח שהוצא כלל היתר לעבודות שפד"ן; ומשלא הוכח שהוזמן פיקוח, ולא הוכח שננקטו האמצעים הסבירים הנדרשים, למניעת הנזק. הוראות סעיף 38 הנ"ל מתווספות להוראות פקודת הנזיקין. במקרה דנן, יש להחיל גם את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כי הדבר מעיד בעד עצמו, וכן את הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין בדבר "דבר מסוכן", ככל שיש להגדיר מכונת קידוח כ"דבר מסוכן". בנוסף יש להחיל גם את הכלל הראייתי של "הודאה והדחה", וככל שהנתבעת מודה שהיא פגעה וטוענת להעדר אחריות, הרי שעליה להוכיח כי פעלה באופן סביר ובכל האמצעים הנדרשים, למניעת הנזק שנרם. הנתבעת טענה כי התשתיות היו במקום אחר מאשר סומנו במפה, אך היא לא טרחה להציג את אותה המפה הנטענת. אדרבא, בהיתר שניתן צוין במפורש שהסימונים התת-קרקעיים אינם מדויקים וישנה הוראה והתנאה מפורשת, שאין לבצע את העבודה, ללא פיקוח מטעם בזק. לעניין גובה הנזק הנטען, הרי שהינו משקף את עלות ההעסקה של עובדים לצורך תיקון הנזק, וכן את עלות החומרים שנדרשו בפועל, לצורך ביצוע תיקון הנזק. גם אם נקבל את גרסת הנתבעת, שבעקבות האירוע, בוצעה ההעתקה בשלבים, ושאותם הכבלים החדשים שנתלו בעקבות הפגיעה, באופן זמני, שימשו לאחר מכן גם לתיקון הסופי (על אף גרסת התובעת, עליה העידו העדים המקצועיים מטעמה, כי לא עושים שימוש בכבל פעמיים לאור הסיכון הכרוך בשימוש שכזה), הרי שהמרכיב היחיד להפחתה הוא מרכיב עלות הכבלים. על כן, גם אם בית המשפט יקבל את הטענה כי הכבל החדש הוכנסו כבר לתוואי החדש, הרי שאין בכך לגרוע מחובת הנתבעת לשאת בעלות העבודה, כולל פירוק הכבלים והרכבת הכבלים מחדש, ובעלות החומרים הנוספים הנלווים. לעניין פירוט הנזק, רשימת החומרים ושעות העבודה, אלה עוגנו בדיווחי העובדים שבוצעו על-פי פקודת עבודה, שהינה מוגדרת במספר וירטואלי, המיוחס לאירוע הנזק בעת, התהוותו. כל הדיווחים באשר לעבודה/חומרים מבוצעים על-פי אותו מספר אירוע, לצרכי זיהוי. הנתון אודות עלות שכר העובדים מתקבל מחטיבת הכספים של התובעת, ואין בעובדה זו כדי לפסול את הנתונים. לא הובאה כל ראיה נגדית, מצד הנתבעת, לעניין גובה הנזק. בתי המשפט אימצו לא פעם תחשיבים מסוג אלו, שעה שמדובר בתחשיב ספציפי, של עלות הנזק לעבודות הבזק אשר החיוב על פיהם מתבצע לפי הוראות סעיף 38 לחוק התקשורת הנ"ל. ג. תמצית טענות הנתבעים: לטענת הנתבעת, בוצעה עבודה רצופה מול "מפקח" מטעם התובעת, אשר כלל אף ביקור ספציפי במקום, לפני העבודה, על מנת לקבוע באם נדרשת נוכחות של המפקח במהלך ביצוע החפירה, אם לאו. התובעת בוחרת לפרש באופן מחמיר את התנאי בהיתר אודות נוכחות המפקח, עד כדי הפיכתו ללא סביר, כתנאי השולל ביצוע כל עבודה, ללא נוכחות צמודה של מפקח בזק, בעוד שסעיף 5 להיתר דורש שלא להתחיל בעבודה, ללא נוכחות מפקח שיקבע את המקומות בהם תתבצע העבודה, בהשגחה. אופי העבודות ועומק החפירה, לא הצריכו נוכחות המפקח ואף לא היה טעם של ממש בנוכחותו, ככל שבחפירה מהסוג שתואר, במכשור כרייה אוטומטי, ובעומקים האמורים, נוכחותו של מפקח מעל פני הקרקע, לא הייתה מועילה לדבר. החפירה התת קרקעית בוצעה בעומק רב ובזהירות ראויה בנסיבות העניין. אין בעצם הפגיעה כדי לחייב את הנתבעת באחריות לנזק, ואין מקום להטיל אחריות על הנתבעת, בנדון. באשר לגובה הנזק הנטען, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח את היקף הנזק, הנטען בכתב התביעה. התובעת לא הוכיחה את כמות שעות העבודה ואת כמות החומרים שנדרשו לתיקון. לצורך הוכחת הכמויות הובאו דיווחים על שעות העבודה ומשיכות חומרים שהוגשו, בעיקר באמצעות גב' שמחי, שעה שמרבית תצהיר עדותה, אינו בידיעתה האישית ואינו אלא עדות סברה. עדה זו אינה יכולה להוכיח, מידיעה אישית את הכמות של שעות העבודה והחומרים. תצהיר עדותו של יוסי דנן התברר ברובו המכריע, כעדות שמיעה, והדיווחים אינם מידיעתו האישית, אלא מנתונים שנמסרו לו על ידי אחרים, חלקם הקטן עובדי מחלקתו, והוא מעיד על היתר שנרשמו על ידו, על-פי דיווחים של עובדים אחרים. "חוות הדעת" שהוגשה על-ידי גב' ליברטי, אינה עונה להגדרה בדין של "חוות דעת מומחה", שעה שהוברר שהיא אינה מבוססת ולוקה בחוסר אובייקטיביות קיצונית ויש להוציאו מתיק בית המשפט. לטענת הנתבעת, לאחר הפגיעה, בוצעו פעולות במקום על-ידי בזק להרחבה וחידוש קווי התקשורת באמצעות ניתובים ומעקפים, כאשר רובו ככולו של התיקון ארך כחמש שעות. נתון זה מלמד על פעולה מקומית בלבד, ולחילופין, שומט את הבסיס לנטען אודות שעות העבודה והחומרים הנרחבים שנטענו בתביעה. התובעת נמנעה מהעדת עובדת נוספת (גב' לילה וייסנברג), אשר הייתה הגורם הרלוונטי מטעם התובעת לסוגיית העתקת התשתיות. במקומה הובאה עדות השמיעה של הגב' שמחי שנסמכת על אישור מאוחר, שההעתקה בוצעה, מבלי לציין מתי, בשעה שהתובעת הגישה את המסמכים הנוגעים לעבודות ההעתקה ולמשיכת החומרים להעתקה. ד. המסכת הראייתית: מטעם התובעת העידו גב' רינה שמחי, עובדת בחטיבת הנדסה ורשת ואחראית על טיפול בגביית חובות בגין נזקים; מר יוסי דנן, ממ"ד רוחב פס אשר טען בתצהירו כי מכוח תפקידו הוא פיקח על העובדים שביצעו את התיקונים; הגב' דנה ליברטי, עובדת נוספת של התובעת אשר ערכה המסמך "חוות דעת מומחה", בו פורטו מרכיבי דו"ח גמר העבודה אשר מהם מורכב סכום התביעה. מטעם הנתבעת העידו מר משה לוי (ע.ה. 1), קבלן מטעם התובעת אשר נטל חלק בעבודות תשתית התובעת בסמוך לקרות הפגיעה נשוא התביעה; מר אופיר רביב, אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כמנהל הפרויקט של הנתבעת לביצוע כביש "מכבית" (471), ומר נתן סניק אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כמהנדס ביצוע בפרוייקט האמור. לתצהירי עדותם הראשית של העדים הנ"ל, צורפו מסמכים שונים, וביניהם, תכתובות שונות בין הצדדים, היתר החפירה שהונפק, דיווחי שעות עבודה של עובדים ורכבים ועוד. שמיעת ההוכחות בתיק התקיימה בשתי ישיבות, ולאחר שניסיונות (שלי ושל הגורמים שקדמו לי) להביא את הצדדים לפשרה, לא צלחו וכך היה (גם בתום שמיעת התיק), הצדדים סיכמו טענותיהם. ה. דיון והכרעת שאלת האחריות: באשר לשאלת אחריותה של הנתבעת לפגיעה בתשתית בזק, בנסיבות שתוארו, הרי שהמסגרת הנורמטיבית מצויה בסעיף 36 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק בזק") הקובע כדלקמן: "..איסור עבודות (א) לא יבצע אדם, בין בעצמו ובין על ידי שלוחיו או קבלניו, עבודת חפירה, חרישה או נטיעה, שעמקה יותר מחמישים סנטימטרים, במרחק עד חמישים מטרים מציר של דרך שאינה דרך עירונית ושלושים מטרים מציר של דרך עירונית, אלא אם כן קיבל לכך היתר כאמור בסעיף 53ב ; העובר על הוראת סעיף קטן זה, דינו - מאסר ששה חדשים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על עבודות חפירה, חרישה ונטיעה מקובלות שעושה אדם לצורך טיפוח גינת נוי שלו..." בהמשך, סעיף 38 לחוק בזק קובע: "... פיצויים על פגיעה במיתקן בזק (א) בסעיף זה, "ציוד הנדסי" - כמשמעותו בסעיף 1 לחוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז-1957 28. (ב) מי שתוך ביצוע עבודה על ידי ציוד הנדסי פגע במיתקן בזק של בעל רשיון או של מי שפועל מכוח היתר כללי, באופן העלול להפריע או לסכן מתן שירות בזק, חייב לשלם לבעל הרשיון או למי שפועל מכוח ההיתר הכללי את ההוצאות שהוציא לתיקון הנזקים שנגרמו למיתקן הבזק, וכן את הפסד ההכנסות שנגרם לבעל הרשיון או למי שפועל מכוח ההיתר הכללי כתוצאה מהפגיעה. (ג) השר או מי שהשר הסמיך לכך יקבע את שיעור הפסד ההכנסות וקביעה כאמור תשמש ראיה לכאורה לאותו שיעור. (ד) הפוגע במיתקן בזק כאמור בסעיף קטן (ב) יהיה פטור מהתשלומים האמורים בו אם הוכיח אחד מאלה: (1) שהוא קיבל היתר לפי סעיף 53ב לעבודה שתוך ביצועה פגע במיתקן בזק ופעל לפי כל תנאי ההיתר ; (2) שהוא לא היה חייב לקבל היתר כאמור, ונקט כל אמצעי הזהירות הסבירים למניעת הפגיעה במיתקן בזק. (ה) פגיעה לפי סעיף קטן (ב) הינה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] 29 יחולו עליה. (ו) הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולא לגרוע מהן..." היה מוטל על הנתבעת להצטייד בהיתר מהתובעת לעבודות החפירה שבוצעו ולעמוד בתנאי ההיתר שניתן. נקודת המוצא של המחוקק הינה כי הנתבעת הינה אחראית לשלם את הנזקים שנגרמו כתוצאה מפגיעה שלה, במתקני בזק. הנטל להוכחת ההגנות המפורטות בסעיף 38(ד) מוטל על הנתבעת. מסעיפים קטנים (ה) ו-(ו), הננו למדים על תחולת הוראות פקודת הנזיקין על המקרה דנן. במילים אחרות, הנטל להוכחת טענת הנתבעת להעדר אחריותה לנזק שנגרם על ידיה בחפירה לתשתית בזק, מוטל עליה, לאור הנחת המוצא כי הינה אחראית לנזק שנגרם מעבודותיה. ביום 4/6/06, כ- 22 יום לפני הפגיעה שאירעה (ביום 26/6/06), הנתבעת הצטיידה בהיתר חפירה, מהתובעת. היתר החפירה שהונפק, כולל מספר תנאים וביניהם: שמירת מרחק של 0.5 מטר מתשתית התובעת ומתקניה; איסור על התחלת עבודה ללא נוכחות של מפקח מטעם התובעת, אשר יקבע את המקומות בהן תתבצע העבודה; קבלת סימון תשתיות התובעת בשטח לפני ביצוע העבודה. עדת התביעה הגב' שמחי העידה בתצהירה כי הנתבעת אמנם פנתה והצטיידה בהיתר חפירה, אולם, היא התעלמה מתנאי ההיתר שניתן לה ועבדה ללא פיקוח מטעם התובעת. בחקירתה הנגדית נשאלה גב' שמחי האם טענתה להתעלמות הנתבעת מההיתר שניתן לה הינה מידיעתה האישית או ממידע שנמסר לה, והשיבה: "מבדיקה שאני עשיתי מול הגורמים המורשים בבזק" (ר' עמ' 17 שו' 6-4 לפרו'). מר סניק, אשר שימש כמהנדס הביצוע מטעם הנתבעת העיד כי הוא היה אחראי, מטעם הנתבעת, על קבלת היתר החפירה ועל ביצוע החפירה בפועל, אשר במהלכה נפגעה תשתית התובעת. ייתכן ויש בטענת התובעת בסיכומיה, להצביע על ספק העולה, בדיעבד, באשר למהות העבודות נשוא היתר החפירה שהוצא, שעה שהיתר החפירה שהוצג מתייחס למקום העבודה כ-"כביש מכבית בחיבור עם כביש 4". בעדות של מר סניק, הוא ציין כי החפירה של המנהרה שבמהלכה נפגעה תשתית התובעת, בוצעה במסגרת פרוייקט השפד"ן, שעה שהנתבעת נדרשה לכרות מנהרה העוברת מפיר השפד"ן וחוצה באלכסון את צומת בר אילן-קציר (ר' סעיף 3 לתצהירו). הנני סבורה שאין ליתן משקל של ממש לטענה זו, אשר הועלתה לראשונה, בסיכומים. איני סבורה כי זו הדרך שבדין להעלות גרסאות עובדתיות חדשות, לראשונה. במהלך ניהול הליכי התיק לא הוצגה כל מחלוקת או טענה שהיתר החפירה שהונפק אינו מתייחס לחפירה ולעבודות שגרמו לנזק. נקודת המוצא היתה שההיתר שהתובעת הנפיקה מתייחס לחפירה שבוצעה בשטח וההיתר הינו "רלוואנטי", לעניינינו. לוּ רצתה התובעת לשלול טענה זו, היה עליה לטעון כך ואף להציג ראיות פוזיטיביות בנדון. על פי דברי מר סניק, החפירה באותו מועד של אירוע הנזק, התבצעה באמצעות מכונת קידוח "רובוטית", אשר הוכנסה לעומק הקרקע, דרך פיר, וביצעה את הכרייה לאורך התוואי המתוכנן. החפירה הייתה אמורה לחצות את תוואי התשתית של התובעת, אם כי בעומק של מספר מטרים מתחת לתשתית. לטענתו, בטרם ביצוע הכרייה, נכח במקום מפקח בשם "שלום" (ששם משפחתו אינו זכור לו), אשר עודכן אודות "אופי" ביצוע החפירה לרבות עומקה, והוא אישר את ביצוע הכרייה בפועל, ללא פיקוח (ר' סעיף 7 לתצהירו). לטענת מר סניק, לאחר שהמפקח האמור "למד על אופי ביצוע החפירה המתוכננת ועומק התשתית של התובעת", הוא מסר לעד כי "לא צריך פיקוח" (ר' סעיף 10 לתצהירו). מר סניק מייחס את האחריות לפגיעה בתשתית בזק, לפער "המפתיע", בין גובה תשתית התובעת בפועל, לגובה שסומן במפות שנבדקו קודם לכן (ר' סעיף 12 לתצהירו). הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי ה"מפקח" (העלום שם בכתב ההגנה) "עודכן בתכנית החפירה" (ר' סעיף 9-10 לכתב ההגנה). בתצהיר העדות הראשית של מר סניק, צוין, לראשונה, שמו של המפקח הנטען, אולם הציון מסתכם בשם "שלום". בחקירתו הנגדית של מר סניק, הוא נשאל אודות אותו המפקח הנטען, "שלום", על ידי בא כוח התובעת, והוסיף שעל אף שעבד מולו, אינו יודע את שם משפחתו. לבסוף, הוא הגדיר אותו, כ"תימני דתי". עד זה הודה שהוא לא קיבל כל אישור בכתב לביצוע החפירה, וטען שהכול נעשה בעל-פה. הנני סבורה כי השאלה אינה באם ישנם מפקחים שונים בשם "שלום" בבזק כעדים פוטנציאליים שבשליטת התובעת, ובמקרה דנן, זוהי התייחסות פשטנית למדי. חומר הראיות מזמן אמת, מלמד שהנתבעת לא טענה דבר באשר לאישור ביצוע של אותו מפקח "שלום" והוא לא צוין כלל. בבקשת הנתבעת לקבלת פרטים אודות הפיקוח של התובעת, במסגרת הליכי העיון והגילוי (ר' מסמכי בקשה 2 בתיק - סעיף 6 לשאלון, נספח א'), השיבה גב' שמחי (על השאלון האמור), כי "במקרה הנדון לא הוזמן פיקוח ולא נכח מפקח בעת קרות הנזק". בישיבת הקד"מ מיום 8/12/10, בה הבקשה הנ"ל הייתה אמורה לידון, ב"כ הנתבעת לא חזר וביקש הבהרת התשובה שניתנה, ולא ציין את שמו של המפקח "שלום", הנטען. התרשמותי האישית מעדות מהנדס הביצוע של הנתבעת הינה, כי היא הייתה הגנתית באופן אישי, ומגמתית, לטובת הנתבעת. טענת הנתבעת (שעמלה תקופה קצרה קודם לכן להצטייד בהיתר הנדרש מהתובעת), כי היא הסתפקה באישור בעל-פה של המפקח, לאחר שהעד מסר לו הסבר בעל-פה, לבצע חפירה כה נרחבת, אינה אמינה ואינה הגיונית לדעתי. העדות של העד אינה בעלת הסגולות הנדרשות, להרמת הנטל להוכחת גרסת הנתבעת בנדון. כך הדבר באשר ליתר הטענות של הנתבעת להעדר אחריותה לפגיעה, אשר לא מצאתי בהן ממש. מר סניק נשאל (לדוגמה) אודות המפות אשר מהן הוא למד, לטענתו, על העומק בו נמצאה תשתית התובעת במועדים הרלבנטיים, והשיב: "אין לי את זה. ראינו וגילינו את הקו" (ר' עמ' 47 שו' 20-19 לפרו'). העד מר רביב, מטעם הנתבעת, אף הוא לא ידע להפנות אל מפה רלבנטית. אדרבא, הוא הודה כי הוא כלל לא ידע באיזה עומק כבלי התובעת נמצאים ביחס למנהרה. כך נשאל והשיב בעניין זה: "ש. בסעיף 6 לתצהירך אתה אומר שבזק נתנה לכם מפות עם סימון הכבלים. האם יש לך מפה כאן להראות לנו? ת. אין לי. ש. האם בזק סימנה במפה את עומק הכבלים או רק את תוואי הכבלים המשוער? ת. אני לא זוכר בדיוק מה שיש בתכנית. בדרך כלל בזק לא רושמת את עומק הכבלים ורק מסמנת את התוואי של הכבלים. בחפירות גישוש למצוא איפה הקו בדיוק, ראינו שהכבלים נמצאים בעומק של 1.5 מטרים, צמוד לצומת. ש. האם ידעתם באיזה עומק הכבלים נמצאים מתחת למנהרה? ת. לא יודע. ש. האם נכון שגם בזק לא ידעה? ת. זה לא הופיע בתכניות. אני לא יודע. בדרך כלל יש לבזק מפות עדות מה בוצע ובאלו גבהים ועומקים." (ההדגשות שלי, ע.מ.) מבחן מאזן ההסתברות מלמד, לדעתי, ששני הצדדים היו מודעים וערים לכך שלא ברור בכלל באיזה עומק מדויק נמצאות תשתיות בזק, ואם סומן דבר על מפה הרי שהיה מדובר בסימון סכמתי בלבד. האם זה הגיוני שמפקח של בזק יקבל "הסבר בעל-פה ויאשר בעל-פה חפירה שכזו", ללא פיקוח ומבלי לערוך כל מסמך, ולהתנות כל תנאי עבודה, כל זאת בהעדר כל מפה מפורטת מסומנת של תוואי ועומק החפירה הספציפית, העומדת להתבצע? סבורתני שלא. הנטל להוכיח העדר האחריות, תוך כדי עמידה בתנאי ההיתר, ובכל אמצעי הזהירות למניעת הנזק, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא הציגה ראיה של ממש לעניין העומק בפועל של תשתית התובעת, כפי שנטען על ידיה. העדות של מר סניק (אשר מצאתי חסרים במהימנותו, כפי שציינתי) עומדת בסתירה לדעתי למפורט בהיתר גופו, בו הודגש בזו הלשון: "סימוני הרשת התת-קרקעית אינם מדויקים ולא צוינו לפי קנה-מידה ומשמשים רק לשם אינפורמציה על כך שרשת תקשורת תת קרקעית נמצאת בשטח ומבלי לקבוע את עומקה של הרשת מתחת לפני הקרקע". בשעה שמר סניק, התבקש להתייחס לתנאי בהיתר החפירה, הדורש כי ההודעה ותיאום הפיקוח ייעשו בתוך פרק הזמן שהוגדר, וכי יש לבקש "מספר יומן" בעת ההודעה והתיאום, נשאל והשיב כדלקמן: "ש. מראה לך את נספח ב' לתצהירה של רינה שמחי, שזה היתר חפירה, סעיף 1, בחלק התחתון, שאומר שאתה מזמין את המפקח ומקבל מס' יומן. יש לך מס' יומן להצביע עליו ובקלות יודעים אם הזמנת יומן אם לאו. ת. אני יכול לספר לך שמי שמנהל את המשחק הזה זה בזק. אנחנו קוראים להם, הם לא נותנים מספרים. הם לא יכולים להציג שום מספרי יומנים על עשרות פעמים שהם באו אלינו לשטח. אנחנו קוראים להם, שלום מגיע ומסתכל, אומר מה אסור, מוציא דף ויש את הקופי מלמעלה שאתה קורע ויש פתק ורוד. ואם זה לא מעניין אותו הוא לא מציג כלום. ש. אבל זה מעניין אותך לא אותו. ת. אז מה אני אגיד לו, שאני לא עושה את עבודה עד שאני לא מקבל פתק? ש. תוציא יומן שלך. ת. כשהוא נותן לי אישור לעבוד אני לא מסתכל..." (ר' עמ' 48 שו' 12-22 לפרו'). גם דברים אלה לא הותירו עלי רושם אותנטי ואמיתי. המדובר בעד אשר שירותיו המקצועיים נשכרו, בין היתר, לטיפול תקין וסדיר מול גורמי בעלי התשתיות, כגון בזק. התיאור המעין "סחבקי" של ההתנהלות בשטח, כמתואר בינו לבין המפקח הממונה מטעם בזק, להבטחת שמירה על שלמות התשתיות, אינה מתיישבת לדעתי גם עם השכל הישר. היא גם אינה מתיישבת עם שיטת העבודה המצופה ממנו, כעובד מומחה ומקצועי, האחראי על נושאים אלה, באופן ספציפי. כן, לא מצאתי שיש בטענת הנתבעת להעדר ה"אפקטיביות" של הפיקוח לאור "אופייה" של ביצוע העבודה בעומק באמצעות המכשור שנעשה בו שימוש, כדי להעלות או להוריד. אדרבא, אם הטענות לגבי העדר יכולת פיקוח "אפקטיבות" הינה נכונה, הרי שהיה מוטל עליה חובת זהירות מוגברת, לאיתור וודאי של תשתית בזק וכן ללוודא שאינה בקו החפירה של המכונה האוטומטית, בטרם הפעלתה. מאחר ולא הוכח שהמפקח של בזק קיבל הסבר מפורט למכשור ולמועד מלכתחילה, הרי שגם לא הוכח איזה פיקוח ו/או תנאים, היה בידי בזק להציב במצבים שכאלה. מקביעתי שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא קיימה ועמדה בתנאי ההיתר, ונקטה בכל האמצעים הנדרשים למניעת הנזק, על פי מבחן מאזן ההסתברות, הרי שאחריותה לנזק שהיא גרמה לתשתית בזק, עומדת בעינה. ו. דיון והכרעת שאלת גובה הנזק: טענתה העיקרית של הנתבעת הינה, שלא נגרם לתובעת נזק בפועל, ככל שבעצם, הוקדם לוח הזמנים המתוכנן (בעקבות האירוע), ובוצעה ההעתקה העתידית המתוכננת, באופן מיידי, של הכבלים שנפגעו, לתוואי החדש המתוכנן. התובעת קבלה מידי מע"צ, שהזמינה את ההעתקה, את מלוא התמורה בעבור העתקת הכבלים ואין לה זכות, לגבות פעמיים. מר דנן, עובד התובעת המשמש כממ"ד רוחב פס, העיד בתצהירו כיצד, מתוקף תפקידו, הוא פיקח על חלק מהעובדים של בזק, שביצעו את התיקונים בפועל בעקבות הפגיעה (ר' סעיף 6 לתצהירו). בחקירתו הנגדית, הוא העיד שבעת שהוא הגיע לאתר, לאחר הפגיעה, הוא התמקד, בראש ובראשונה (ביחד עם הצוותים הראשוניים שהגיעו למקום), באיתור המערכות שנפגעו. מר דנן ציין כי הוברר שנפגעו שלושה כבלים, אשר בחלקם שימשו למערכות צבאיות ובתי חולים (תל השומר). התיקון, על כן, היה חייב להתבצע מיידית ועל פי הדחיפות של החזרת כל קו שנפגע, לעבודה סדירה (ר' עדותו בעמ' 27 שו' 9-18 לפרו'). הוא העיד אודות אופי התיקון וציין כי חלק מהכבלים הושחלו (בצנרת חדשה שהוכנה כבר) וחלק מהם חוברו והונחו (לפי רעיון שלו) על גבי מעקה (בטונדות) בצורה גלויה כפיתרון זמני. מר דנן שרטוט אף סקיצה כללית של איזור הפגיעה והנחת/השחלת הכבלים (ר' נ/1; עדותו בעמ' 21-10 לפרו'). הגב' שמחי התייחסה בתצהירה לטענת הנתבעת שבעצם, הוקדמה ביצוע ההעתקה, עליה חויבה ושילמה מע"צ. על פי עדותה, הוצאות תיקון הנזק בגין הפגיעה, אינן חופפות לעבודות העתקת התשתיות שהוזמנה מהתובעת על ידי מע"צ על חשבונה. לטענתה, התיקון בוצע, עוד בטרם ניתן האישור להעתקת התשתיות וגם טרם העברת תשלום לביצוע על ידי מע"צ. לדבריה, נתונים אלה הינם גם בידיעתה של הנתבעת (ר' סעיף 15 לתצהירה). בחקירתה הנגדית, אודות החפיפה הנטענת בין העבודות, עדה זו נשאלה והשיבה: "ש. בסעיף 15 את טוענת כי תיקון הנזק אינו חופף לעבודות העתקת התשתיות שהוזמנה על ידי מע"צ אשר בגינה הועבר תשלום, נכון שאת זה בעצם את מסיקה מתוך המסמכים שנמסרו לך? ת. מדיווחים שביצעתי מול הגורמים שתיקנו את הנזק, מול הגורמים שביצעו את ההעתקה ומול אגף תכנון שהוא זה שנותן הוראה לבצע את ההעתקה, בדקתי עם כל הגורמים הרלוונטיים את האמור. ש. האם יהיה נכון לומר שבעצם את מסיקה גם את מה שאת אומרת מהשורה השנייה והשלישית שבעצם הפעולה בוצעה לפני העברת תשלום ממע"צ? ת. כן. מע"צ משלמת בסוף העבודה. התשתית, לפי כל מה שאני הבנתי, התיקון בוצע באותו יום של הפגיעה ולמחרת, הושחלו כבלים אחרים על הגדר, ולא לתוך צנרת כי לא הייתה קיימת. אחר כך שהכינו את הצנרת השחלנו כבלים חדשים לתוך צנרת חדשה בהעתקה כאשר כל זה לא היה מוכן בעת קרות הנזק. ש. ייתכן שאת מסתמכת על כך שבאפריל 2007 ניתן אישור להרוס תשתיות ישנות לאחר העתקה? ת. לא. אני מסתמכת גם על כך שנמשכו חומרים לביצוע העתקה בנובמבר 2006, כמה חודשים אחרי תיקון הנזק." (ההדגשות אינן במקור-ע.מ.) מר רביב, העיד על ישיבה שנערכה יום לאחר הפגיעה, בה השתתפו מספר גורמים כולל גב' בשם ליליה, מטעם התובעת. לטענת מר רביב, לאחר דין ודברים, הוסכם כי הנתבעת תפעל להכנת המיקום החלופי המתוכנן, על גבי הגשר (הקטע היחידי לדבריו שלא היה מוכן להעתקה), כך כשלאחר מכן, התובעת תוכל להניח את הכבלים במקומם הקבוע. מר רביב לא ידע לומר מתי הונחו הכבלים במקומם הקבוע על ידי התובעת. להערכתו, הדבר בוצע "בתוך יום יומיים" (ר' עדותו בעמ' 41 שו' 17-25 לפרו'). בהמשך, מר רביב הכחיש כי הכבלים היו תלויים באזור הגשר על בטונדות, שכן לטענתו, הגב' ליליה, טענה בפניו שיש צורך בכבל מיוחד שאמור להגיע מחו"ל ולא ניתן לעשות בו שימוש יותר מפעם אחת (ר' עדותו בעמ' 42 שו' 12-9 לפרו'). לאחר שמר רביב נדרש להסביר כיצד טענתו זו מתיישבת עם האמור בסעיף 16 לתצהירו (שם הוא אישר כי הכבלים אכן נתלו, באופן זמני), הוא לא שלל שנעשה תיקון מקומי דחוף, ללא שימוש ב"כבל היקר" (ר' עדותו בעמ' 42 שו' 21-23 לפרו'). בהמשך עדותו, מר רביב גם לא שלל שהכבל היקר שבעבורו שילמה מע"צ, הונח רק כעבור חצי שנה (ר' עדותו בעמ' 43 שו' 26-25 לפרו'). מר משה לוי (קבלן משנה מטעם הנתבעת שנטל חלק בעבודות פרוייקט כביש "מכבית"), העיד בתצהירו כי מאחר וקווי התובעת היו מצויים בתוואי המנהרה/גשר בתכנית הביצוע, תוכנן כי יונח תחילה, קו עוקף חדש, מעל הגשר, ולאחר יציקת הגג של הגשר ינותקו הקווים הקיימים, כחלק משלבי ההעתקה שמע"צ הייתה אמורה לממן. לאחר ובעקבות הפגיעה, התקיימה פגישה של גורמים שונים וביניהם נציגי התובעת והנתבעת, וסוכם שאם הנתבעת (באמצעותו) תכין את הצנרת באופן מיידי, התובעת תעביר, ביום שלמחרת את הכבלים מעל הגשר, היינו בתוואי העתידי המתוכנן. בהמשך הוא אישר כי אחרי שסיים את עבודתו הוא לא נשאר ולא ראה מתי בזק העביר את הקווים למקום בפועל. להלן חלק מעדותו, ראה עמ' 35 ואילך: "חברת בזק היתה אמורה להעביר את הכבלים מעל הגשר העתידי והעברה זו היתה צריכה להתבצע בשלב מאוחר יותר של הפרויקט, אז שפיר פגעה בכבלים הקיימים במסגרת תוואי החפירה וסוכם בישיבה שאם הנתבעת תזרז את העבודה ותכין את הגשר לתשתית שאני אמור לעשות כדי להעביר את הכבלים מעל הגשר, בזק מתחייבת ביום שלמחרת, לבוא ולהשחיל את הכבלים מעל הגשר, בתוואי העתידי שהיה צריך להתבצע. התארגנו לעניין ושפיר היתה צריכה להכין עבודות איטום על הגשר כדי לאפשר לי להניח את הצנרת על האיטום והם עבדו במשך כל אותו יום והכינו, אני עבדתי כל הלילה עם קבוצות מוגברות והצלחנו לחבר את הצנרת משני צדי הגשר, מעל הגשר. בזק באה למחרת בבוקר כפי שהבטיחו ואמרו שאם נמשיך בקצב הזה, ישחילו מעל הגשר ובאו למחרת וכך עשו." כמוכן נשאל העד והשיב: "ש. אני מפנה אותך ל- נ/1 ולתיאור שמר דנון - עד התביעה נתן בעמ' 31 לפרוטוקול לעבודות שבזק ביצעו בשטח ומבקש את התייחסותך. ת. אין הבדל עובדתי בין מה שהוא אומר לבין מה שאני אומר. באותו לילה, כנראה היה תיקון זמני שהיה צריך לעשות, עוד לפני שהגעתי לשטח. אני לא יודע מה הוא עשה. אני יודע שביצעתי את התשתית על הגשר שלא היתה קיימת. אני כן שמעתי בישיבה, שאם נצליח לעשות את העבודה בגשר, הם יקדימו את העתקת הקו העתידי. יכול להיות ששמו קו מעל הבטונדות כפתרון זמני, אך אני יודע שבאותו לילה עבדנו כל הלילה וסיימנו את התשתית. ..... יכול להיות שהוא עשה תיקון זמני ותלה כבל על הבטונדות. הפגיעה היתה אחר הצהריים, למחרת בבוקר התקיימה הפגישה ובמשך כל אותו יום ולילה הכנתי את התשתית. הישיבה התנהלה במשרדים של שפיר והיו שם מנהלים מטעם בזק. בפירוש הסכימו, שאם עד למחרת בבוקר התשתית תהיה מוכנה, הם יקדימו וישחילו את הכבלים בתשתית החדשה, מעל הגשר, למרות שזה היה אמור להתבצע בשלב מאוחר יותר..... ש. אני אומר לך שהפגיעה היתה בין יום 26.6.06 לבין יום 27.6.06. לשיטתך, שפיר עבדה כל היום ביום 27.6.06 ואתה עבדת בלילה לפני והעבודה היתה גמורה ביום 28.6.06 בבוקר? ת. כן. ....... ש. אתה אומר שלא היה צריך לתלות את הכבלים והם לא נתלו? ת. לא אמרתי את זה. אולי הוא היה חייב לתקן באופן זמני באותו לילה וכנראה תלה אותם באופן זמני על בטונדות. לא ראיתי אבל זה סביר. לא חיפשתי ולא התעסקתי עם זה. אנו מיהרנו להשלים את כל העבודה הנדרשת להשחלת הקווים במיקום החדש. ש. המונח של תליית הקווים נודע לך רק היום? ת. היום שמעתי שהיו שם קווים תלויים על בטונדות, כן." ....... "ש. אתה מצטט מתצהירך, בסעיף 6. תסביר לי, כשאתה כותב במכתב שניתנה הנחיה מבזק לתקן את הפגיעה ולהשתמש בצנרת הקיימת ולתלות את הכבלים. ת. זה מחזק את מה שאמרתי. ש. איך זה מחזק? אמרת "השחילו" ופה כתוב ש"תלו". ת. כשאני פגעתי בכבלים. אני מתקן, שחברת שפיר פגעו בכבלים, פנה אלי המפקח ואמר שבאופן זמני, אתקן חלק מהפגיעה והם יבואו ויתלו באופן זמני, יתקנו את הכבלים באופן זמני בתלייה. אני זוכר עכשיו שאמרו שבלתי אפשרי להשאיר את זה בלילה מבלי לתקן. היה תיקון זמני. כל זה לא סותר את הסיכום ששמעתי והעובדה שהשלמתי מידית את עבודת התשתית לצורכי השחלה." (ההדגשות אינן במקור) כן השיב העד לשאלות בית משפט: "ברור שכאשר מנתקים קו ומשחילים קו חדש זה לוקח מס' חודשים. הניתוק והחיבור, רק כדי לסגור עם אנשי צבא, יכול לקחת זמן וכל העסק הזה היה צריך להיעשות בעוד מס' חודשים, אך ברגע שהיתה עבודה וזה היה מנותק עקב הפגיעה, עשינו את התשתית והם באו וחיברו, בלית ברירה. המרחקים היו כבר עשויים... ההכנות לניתוק כזה לוקחות מס' חודשים... ברגע שזה התנתק בלי תיאום עם כל הגורמים... הם לא היו צריכים תיאום עם כל הגורמים. לדעתי, הם לא יכולים היו להשאיר יותר ממס' ימים כבלים בחוץ. אלה דברים שגונבים מהשטח. זה היה האינטרס שלהם להשחיל ולגמור." (ההדגשות אינן במקור) בחרתי לכלול בפסק הדין ציטטוטים נרחבים מעדות העד הנ"ל, ולא בכדי. טענות רבות הועלו באשר לעבודות שבזק ביצעה במסגרת ההעתקה עבור מע"ץ והעבודות נשוא התביעה ובאשר לחפיפה הנטענת שביניהם. טענה זו הינה מעין טענת קיזוז, אשר הנתבעת בקשה להוכיח במהלך שמיעת הראיות. גם אחרי שמיעת כלל הראיות, אין בפנינו תמונה ברורה ושלמה באשר לכל אשר התרחש בשטח ואיזה חלק מהעתקת העבודות בוצע (אם בכלל) על ידי בזק בסמוך לאחר הפגיעה. מאידך, ניתן ללמוד מעדות העד הנ"ל אשר לדעתי ניסה לפרט את ההתרחשויות למיטב זכרונו (גם אם לא יכל להיות עקבי ולדייק בכל דבר), כי התובעת אכן החלה מיידית, עם גילוי הפגיעה ביום 26/6/06, לבצע תיקון זמני בשטח, בהשקעת שעות עבודת עובדים, רכבים וחומרים. העד הנ"ל אישר את טענות הנתבעת אודות הפגישה שאירעה למחרת (27/6/06), בנוכחות נציגת התובעת. באותה שעה, צוותי עבודה של בזק שכבר עבדו בשטח שעות לא מעטות (מיום קודם וסביב השעון), לביצוע התיקון הבהול להשבת תפקוד הכבלים שנפגעו על ידי הנתבעת, באופן בטיחותי, המשיכו לעבוד בשטח. אף אם (בנסיון של הנתבעת לצמצם את העלויות שבזק תדרוש) סוכם שהנתבעת והעד (כקבלן משנה שלה העובד מול בזק) ישלימו את כלל עבודות הגשר באופן שיאפשר ההעתקה, הרי שגם על פי טענות עד זה, מטעם הנתבעת, העבודה בנדון לא "הייתה מוכנה" (לכל המוקדם), לפני ה- 28/6/06. העבודות שבוצעו ביומיים שקדמו לכך, לא יכלו להיות קשורות להסדר שסוכם, אשר טרם ירד "לשטח", והסדר אשר לא ניתן היה לדעת מראש, באם יעלה בידי הנתבעת לעמוד בו, אם לאו. בהסתמך על מכלול האמור והראיות שהוגשו וההתרשמות מהעדים הרלבנטיים, כולל המחלוקת אודות העבודות שבוצעו "בחפיפה", ניתן לקבוע כי העבודות שבוצעו על ידי בזק ביום בפגיעה ולמחרת, נועדו לחבר ולתקן את התשתית שנפגעה במפתיע, אשר כללה קווים/כבלים המיועדים למוסדות חיוניים (בית חולים ובסיס צבאי), "נטו", וללא קשר לעבודות ההעתקה. תיקון זה שבוצע מיידית, תועד לאחר מכן במסמכי התובעת בדיווחי השעות/רכבים/חומרים, ומטבעו כלל החלפת הכבלים פגועים, אשר לא הושחלו בתוואי החדש (שלא היה מוכן אותה עת), אלא נִתלו על גבי מעקה בטיחות/בטונדות, ובכלים פרוביזורים אחרים, באופן זמני. לא הובהר מתי בדיוק הועתקו הכבלים לתוואי החדש, אולם בין אם חלק מהכבלים של המערך החדש הועתקו והושחלו בצנרת המיועדת כסופית, לאחר ביצוע התיקון הזמני (שהתנהל במשך היומיים הראשונים), החל מיום 28/6/06 (כטענת הנתבעת), ובין אם בוצעו בחודשים שלאחר הפגיעה (כטענת התובעת) במסגרת פעולות העתקה, הרי שהוכח, במידת הראייה הנדרשת, כי בוצעו עבודות נרחבות ביום הפגיעה וכן למחרת, שאין בינם לבין ההעתקה אשר בעבורה שלמה מע"ץ ולא כלום. הנני על כן דוחה את הטענה של הנתבעת ל"העדר נזק" לבזק, מכל וכל. אפנה, על כן לבחינת שאלת גובה הנזק. דו"ח "גמר עבודה (תיק נזק 105/06)" לתיקון הנזק הנטען נערך על ידי העדה, הגב' שמחי, בהסתמך על דו"חות שעות עבודה של עובדים ורכב, וכן דיווחי משיכת חומרים שנמשכו מהמחסן. ב"חוות דעתה" של גב' ליברטי, מפורטות חישובי עלויות עובדי בזק . הנזק הנטען שפורט כמורכב מ"עלות העובדים" (כולל שעות עבודה של רכבים שונים), הועמד על סך של 92,680 ₪, וכן עלות חומרים (בתוספת 10% בגין העמסת מחסן), בסך כולל של 41,731 ₪. שעות העבודה שפורטו חושבו לפי תעריפי שעות רגילות (100%); לפי תעריפי שעות של 125% ושעות של 150% ובתוספת 50% (הוצאות עובדים עקיפות כלליות), ובסך הכל 83,611 ₪. כן, פורטו הוצאות של "שעות עבודה כלי רכב" מסוגל קל, בינוני וכבד, בסך כולל של 9,069 ₪. באשר לחומרים, נטען כי לצורך התיקון, התובעת נזקקה ל-6 סוגי כבלים שונים באורכים שונים, ובנוסף לתיבת חיבורים גדולה+מתלה (6 יחידות), מחברון מודולרי (16 יחידות), ושרוול מתכווץ (2 יחידות). הסך הכולל של החומרים הנ"ל עמד על 37,938 ₪, כאשר לכך נוספה עלות נוספת בגין "העמסת מחסן" בשיעור של 10%. התובעת צרפה פירוט דיווחים שכלל את שמות העובדים שהשתתפו בתיקון הנזק ושעות העבודה שלהם במקום, וכך לגבי הרכבים ודיווחי משיכת פריטים מהמחסן. הנני מוכנה להכיר בטענות התובעת באשר נזקים שנגרמו לה בגין הוצאות עבור עבודותיה וחומרים, ביום הפגיעה ולמחרת (סביב השעון, כעולה מהדו"חות). הדיווחים כוללים (בנוסף ליום השלישי), גם מועדים מאוחרים יותר, אשר לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לגביהן, לבד מההסבר של עד התביעה, אודות הורדת חומרים/וכבלים מרכבו לתיקון המיידי ומשיכתם, לאחר מכן, מהמחסן. כמו כן, נמצאו אי דיוקים אחרים בדו"חות ודיווחים, אשר נערכו ונאספו בדיעבד על ידי המחלקות השונות, המרכיבים את הבסיס לחישוב סך הנזק הנטען. מובן ששעה שתשתית כזו נפגעת, התובעת מקדישה את מיטב מאמציה ומשאביה, בראש ובראשונה, לתיקון והחזרת התפקוד הסדיר, ורק לאחר מכן מתפנה לבדיקת ועריכת חישוב העלויות והוצאות. לא מצאתי באי הדיוקים האמורים ובסימני השאלה שהועלו באשר למהות העבודות הנטענות אשר בוצעו ביום השלישי לתיקון (אשר לא זכו למענה הולם מטעם התובעת), בכדי לשלול את זכות התובעת לתשלום עבור הנזקים והוצאות שנשאה בהם בפועל, אולם, יש ויש בהם כדי להוביל לפסיקת הנזק על פי אמדן דדיינה, בהתחשבות בהפחתת היקף שעות עבודה/רכב וציוד שיש להכיר בהם וכך הדבר גם באשר ל"תעריפים" על פיהם, יש לחשב את הנזק, על פי אמדן, כאמור. ז. סוף-דבר: לאור כל האמור ולאחר בחינת מלוא מסמכי התובעת אודות היקף הנזקים, בהתחשב בכל המפורט לעיל, הנזק הנטען שיוכר הינו כדלקמן: 200 שעות עבודה (מתוך 393 שנטענו בתוספת הוצאות עקיפות) של צוותי עובדים, לפי סך של 225 ₪ עלות עובד (לשעה) = 45,000 ₪. 150 שעות עבודה רכב (מתוך 267.5 שנטענו), לפי 35 ₪ עלות (לשעה) = 5,250 ₪. עבור ציוד/כבלים/מתלה ותיבה וכו' - בסך של 25,000 ₪ (כולל התחשבות בטענות הנתבעת לכפל חיובים וכן כולל המפורט בדברי מנהל העבודה כי הצוותים השתמשו בחומרים שהיו קיימים וזמינים על הרכבים, ואחר כך הם משכו את מה שנצרך לצורך התיקון, לציוד הרכבים מחדש). סך הנזק יועמד על סך כולל של 75,250 ₪ (סכום זה, בסופו של יום, עומד על כ- 56% מסכום התביעה, הנומינלי). הנני על כן מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעת בגין הוצאותיה ונזקיה, סך של 75,250 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/10/06 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת (השתתפות חלקית באגרה והוצאות כלליות נילוות) בסך 4,000 ₪ ובהוצאותיה בגין שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. מתקן בזק