תביעת לשיבוב הסכום אותו שילמה חברת הביטוח של רכב

תובענה לשיבוב הסכום אותו שילמה כמבטחת של רכב פרטי מסוג אופל אסטרה שנת ייצור 2005 (להלן :"הרכב המבוטח") השייך להמבוטחת בגין נזקים שנגרמו לטענתה לרכב המבוטח בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב מסוג מונית. הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים לתובענה יבואן בלעדי לרכבי "אופל" בישראל. הרכב המבוטח עלה על הכביש בתאריך 19/10/04 - כלומר ביום האירוע נשוא התובענה 05/03/05 היה הרכב המבוטח חדש במסגרת האחריות וזאת אף ניתן ללמוד מהמוצג (ת/8). האירוע הנטען, היה זה ביום 05/03/05, רכב מבוטח התובעת יצא מירושלים, ובירידה של בנייני האומה דלק אור אדום ברמזור, נהג הרכב המבוטח (עת/3) ביקש לבלום את הרכב, אולם על פי הנטען, הבלמים כשלו ולא הגיבו כפי שהיו צריכים להגיב והרכב המבוטח פגע במונית שעמדה ברמזור אדום. טענות הצדדים בקצרה; לטענת התובעת, ברכב המבוטח, שהיה חדש בעת המקרה, עדיין בתקופת האחריות של היבואן הבלעדי של רכבים מסוג אופל בישראל וגמע כ- 6,635 ק"מ בלבד היה כשל בבלמים, שמקורו בתהליך ייצור הרכב טרם מסירתו למבוטח התובעת. לגרסת הנתבעת, אין מדובר בכשל בבלמים וכי, ככל הנראה הנהג לא הבחין ברכב אשר עמד אותה העת בצומת בו היה רמזור אדום, ובשל חוסר תשומת לב ו/או אי שמירת מרחק ו/או בשל מהירות מופרזת בה נסע הנהג ו/או בשל החלקה על כביש רטוב, הוא לא הספיק לבלום במועד, ופגע ברכב שעמד באותה העת ברמזור. הראיות; מטעם התובעת העידו: עדת תביעה מס' 1 גב' מיכל ברזיס ((העדה לא מסרה תצהיר אם כי הוסכם שההודעה מטעמה לחוקר הפרטי מטעם התובעת תשמש כתצהיר עדותה הראשית [ת/1]). עד תביעה מס' 2 - מר צבי בר ניר (שעדותו הראשית ניתנה בתצהיר וסומנה [ת/2], עד תביעה מס' 3 - מר עודד בן נון (ההודעות מטעמו לחוקר הפרטי סומנו [ת/3 ו- ת/4], עד תביעה מס' 4 מר יובל עופר שנתן חוות דעת שמאית אשר התקבל וסומנה [ת/5] ועד תביעה מס' 5 מר שלמה אייזנברג שנתן חוות דעת מטלורגית אשר התקבלה וסומנה [ת/6]. מטעם הנתבעת העידו: עד ההגנה מס' 1 - מר שמעון גולדנברג, שתצהיר עדותו התקבל וסומן [נ/5 (ר' הערה בעמ' 5 לפרו'] ו עד הגנה מס' 2 - מר דוד נמרי שחוות דעתו התקבלה וסומנה [נ/7]. כמו כן, מטעם שני הצדדים התקבלו מסמכים שונים. גדרי המחלוקת ; אין מחלוקת בין הצדדים לעצם התרחשות התאונה שבה רכב המבוטחת התנגש ברכב מסוג מונית שעמד באותה עת ברמזור. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם היה כשל במערכת הבלמים של הרכב שמקורו כנטען בתהליך ייצור הרכב אשר מנע מנהג התובעת לעצור את רכבו מבעוד מועד. דיון והכרעה; עדויות המומחים באשר לכשל במערכת הבלמים כנטען; כל צד הגיש חוות דעת מטעמו: התובעת הגישה חוות דעת של המטלורג מר שלמה איזנברג [עד התביעה מס' 5] אשר נערכה ביום 26/04/2005 ואילו הנתבעת הגישה את חוות דעתו של מר דוד נמרי [נ/7]. לאמור, האירוע הנטען בכתב התביעה אירע ביום 05/03/05 ואילו המומחה מטעם התובעת ערך את חוות דעתו ביום 26/04/05 כאשר יש לציין כבר כעת, כי מאז התאונה ועד יום בדיקת המומחה מטעם התובעת הרכב הספיק לנסוע ולעבור 1,365 ק"מ - עובדה זו לא צוינה בחוות הדעת והיא נתגלתה בחקירה הנגדית. אציין כבר עתה, כי אין זה הליקוי היחיד בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת לזה התווסף עוד נתון נעלם לפיו הבדיקה של המומחה מטעם התובעת נערכה לאחר שהרכב תוקן ונמכר לצד ג' שעשה בו שימוש כאמור לאחר התאונה - על כך ארחיב בהמשך. המומחה מטעם התובעת קובע בחוות דעתו, כי בדיקת דיסקית הבלימה מצביעה שהתבצעה פעולת בלימת חירום שהותירה סימן חימום חריג. כמו כן, בדיקת שסתום חד כיווני הנמצא על הצינור הבא מהסעפת אל מגבר בלם נמצא תקין אם כי נמצאה אינדיקציה למצב תפיסה. שחזור תפיסה של השסתום גרם מיידית לדוושה קשה ואובדן בלימה. לשיטתו, המצב המתואר היה "זמני" שכן לאחר אירוע התאונה השתחרר השסתום ומערכת הבלימה חזרה לפעול. לעומתו קובע המומחה מטעם הנתבעת, מר דוד נמרי בחוות דעתו [נ/7]: באשר לסימני בלימת החירום על דסקית הבלימה שנבדקה הרי מאז התאונה ועד יום בדיקת המומחה מטעם התובעת הרכב הספיק לעבור 1,365 ק"מ מכאן שלא ניתן לייחס את סימני בלימת החירום (שממילא לא פורטו בחוות הדעת) לאירוע המתואר בכתב התביעה; זאת ועוד, לדידו של המומחה מטעם הנתבעת הבלמים נשחקים כל זמן עבודתם וייתכן שסימנים אלה הינם כתוצאה משימוש מופרז בבלמים בירידה. ואילו באשר למצב המתואר של שסתום תפוס המומחה מטעם הנתבעת חולק על חוות דעתו של מומחה התובעת וקובע: השסתום מותקן בין סעפת היניקה של המנוע לבין מיכל הוואקום במגבר הבלם, תפקידו לאפשר לוואקום בסעפת היניקה למשוך את האוויר מתוך מיכל הוואקום של מגבר הבלם, ובכך ליצור וואקום מוגבר. במצב שאין ואקום בסעפת היניקה, כמו במצב של מצערת פתוחה או שדוושת התאוצה לחוצה על הסוף תפקידו של השסתום לשמור על הואקום במיכל למנוע מאוויר להיכנס. בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת לא צוין, אם השסתום 'נתפס' במצב סגור או במצב פתוח - אך בכל מקרה קובע כי בשני המצבים שהשסתום נתפס (במצב סגור או פתוח) לא תיתכן תופעה של דוושה קשה ו/או חוסר בלימה של הרכב. המומחה מטעם הנתבעת הבהיר, אם השסתום נתפס במצב פתוח - אז לשסתום אין כל חשיבות שכן מיכל הוואקום מקבל את הוואקום המקסימאלי מסעפת היניקה כלומר במצב זה הרכב יבלום ללא כל צורך בהשקעת מאמץ. ואילו במצב השני, אם השסתום נתפס במצב סגור - הרי במקרה הנדון יש במיכל הוואקום מספיק וואקום ל- 3 עד 5 לחיצות (גם ממושכות) על דוושת הבלם והוואקום במיכל מספיק ולמשך הלחיצה אין חשיבות שכן אין כניסה או יציאה של אוויר ממיכל הוואקום. הכרעה בשאלה האם היה כשל במערכת הבלימה : לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני ושמעתי את עדויות הצדדים והמומחים, אני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את הליקוי / הכשל הנטען במערכת הבלמים שמקורו ביצרן, וכי הגרסה המאוחרת של עדי התביעה אינה מתיישבת עם ההיגיון והטענה בדבר הליקוי במערכת הבלמים אשר גרמה לתאונה אינה אלא ניסיון להרחיק ולשלול את אחריותו של עד התביעה מס' 3 (נהג הרכב באותה עת) לתאונה. הראייה היחידה עליה תולה התובעת את עיקר יהבה הינה חוות הדעת של המומחה מטעמה - והמומחה בעצמו העיד, כי הסיטואציה המתוארת מפי נהג התובעת לפיה השסתום 'נתפס' הינה אירוע זמני וחד פעמי, מלבד זאת אין בפני בית המשפט ראיה נוספת דרכה ניתן לשלול הנחות אחרות כפי שיפורט בהמשך. כידוע, חוות דעת של מומחה נסמכת מטבע הדברים על שני עמודי תווך מרכזיים : עובדות והערכות - בענייננו הנתבעת הצליחה לעורר את עמוד התווך של העובדות עליהן נסמכת חוות הדעת ואף את ההערכות שבה ומשכך אין לקבל את המסקנות שנקבעו בה. חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת עוררה לא מעט תהיות, ספקות וסימני שאלה שיש בהן כדי לכרסם באופן ממשי ממשקלה של חוות הדעת. נוסף עדותו של המומחה מטעם התובעת לא סיפקה לבית המשפט את "המטריה המקצועית" בתחום שבו מונה לעומת זאת, קביעותיו של המומחה מטעם הנתבעת עומדות במבחן הביקורת של ההיגיון. וליתר פירוט; לאחר שמיעת חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובעת התברר, כי הרכב לא נבדק ביום התאונה ואף לא במועד סמוך לה וחמור מכך, הבדיקה בוצעה לאחר שהלה תוקן ונמכר לצד שלישי שעשה בו שימוש והבדלי נתוני מד האוץ כפי שנבדקו על ידי השמאי מטעם התובעת אשר עמדו בעת בדיקתו על 6,635 ק"מ לבין נתוני מד האוץ בעת בדיקת המומחה שעמדו על 8,000 ק"מ מלמדים, כי הרכב גמע 1,365 ק"מ מאז התאונה ועד לבדיקת המומחה מטעם התובעת מכאן שלמצער אין לדעת שהממצא לפיו נמצאו סימני בלימה חריגים על דיסקית הבלימה קשור לתאונה נשוא כתב התביעה. כמו כן המומחה נשאל כיצד ניתן לשלול שבמסגרת תיקון הרכב לא תוקן השסתום נשוא המחלוקת בין הצדדים ותשובתו היתה מתחמקת: ש. אתה אישרת שבדקת את הרכב לאחר שתוקן מאיפה אתה יודע שאותו שסתום המדובר הוחלף במסגרת התיקון או אולי תיקון בעצמו. ת. לא נתנו לי ברקע שטיפלו בשסתום את המנוע או איזה דבר, אם היו נותנים לי מידע כזה הייתי מתייחס לכך, אז הייתי טוען שהשסתום אילו הייתה ניתנת לי מידע כזו הייתי מגיע למסקנה כי השסתום שהותקן והחליף את השסתום המקורי דומה לשסתום שהיה בזמן האירוע. אציין, כי היה על התובעת לבדוק את הרכב מיד לאחר התאונה ולכל היותר במועד סמוך לתאונה, מכאן דעתי כדעת ב"כ הנתבעת לא ניתן לבסס שום מסקנות עובדתיות באשר לכשל הנטען באמצעות בדיקה שנערכה לאחר שהרכב תוקן ונעשה בו שימוש - מכאן הגרעין הקשה של חוות הדעת נפגם וכל התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות הדעת לוקה. עוד התברר מחקירתו הנגדית של המומחה, כי המסקנות אליהן הגיע אינן פרי בדיקה פיזית של אותו שסתום שכשל כנטען, אלא זו מסקנה תיאורטית שהמומחה הגיע אליה שאין לה אחיזה בראיות, ראו בעניין זה את תשובותיו בחקירתו הנגדית : ש.ת "תיארתי לביהמ"ש את פעולת ההדמיה והסימולציה שנעשתה בנסיעת המבחן שבו התקבלה דוושה קשה שהיא רק יכולה להתקיים כאשר מערכת תת הלחץ שפועלת ביחידת מגבר הבלם מפסיקה לפעול וזה יש אינדיקציה אחת, הספרות מדברת עליה הספרות מציינת שזו התקלה הבלעדית שיכולה לגרום לדוושה הקשה. ברכב חדש מקרה כזה הוא נדיר, ברכבים ישנים פוגשים לבקרים את התקלה הזאת". בסופו של יום גם לאחר חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובעת נותרו מספר הנחות ותהיות אשר לא זכו לליבון בחוות הדעת של המומחה ואף לא בתשובתו בחקירתו הנגדית תהיות אלה יורדות לשורש העניין ומאיינות כהוא זה את משקלה של חוות הדעת מטעם התובעת אשר כאמור עומדת בבסיס התביעה. ניתן לסכם את התהיות כדקלמן : (-) מלבד הקביעות בחוות הדעת אין בפני בית המשפט כל ראייה לפגם הנטען אשר אליבא דמומחה מטעם התובעת הינו פגם זמני. (-) אין בפני בית המשפט ראיה באמצעותה ניתן לשלול את ההנחה לפיה יתכן והפגם (במידה והיה מוכח) הינו פועל יוצא מהתאונה או מגרירת הרכב למגרש או בכלל מהשימוש המאוחר שנעשה ברכב על ידי הצד השלישי שרכש את הרכב. (-) לא עלה בידי המומחה לשלול את ההנחה לפיה השסתום נשוא המחלוקת יתכן ותוקן או הוחלף בטרם בדיקת המומחה. בשורת הנדון אני קובע, כי נשמט הקרקע מעל התביעה כולה הנסמכת כל כולה על חוות דעתו של המומחה ללא כל ראיה תומכת אחרת. ומכל האמור הריני לקבוע, כי בחינת הראיות כמכלול מצביעות על כך שנהג התובעת לא נהג בהתאם וכמתחייב מהנסיבות שנוצרו בכביש אלא נהג בקלות דעת וברשלנות וגרם בכך להתרחשות התאונה. מסקנתי זו נתמכת בעדויות הצדדים ומתחייבת מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת שם הסביר המומחה, כי בהמשך לתשובתו של המומחה מטעם התובעת לפיה השסתום נתפס במצב סגור - הרי במקרה דנן, במיכל הוואקום יש מספיק וואקום ל- 3 עד 5 לחיצות (גם ממושכות) על דוושת הבלם אשר יספיקו לעצירת הרכב ולמשך הלחיצה אין חשיבות שכן אין כניסה או יציאה של אוויר ממיכל הוואקום והסבר זה מניח את הדעת ומתקבל. סוף דבר, ממצאי חוות הדעת התולים את הסיבה להתרחשות התאונה בכשל במערכת הבלימה עומדים בסתירה לאירוע ולהגיון הבריא והשכל הישר - נזכיר כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את עילת התביעה והתובעת לא עמדה בנטל זה ולפיכך קובע אני כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על נהג הרכב המבוטח בלבד. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום. רכבתביעת שיבובביטוח רכבחברת ביטוחפוליסה