שבר בצוואר עצם ירך ימין עקב נפילה

הגיעה בסמוך לאזור הבריכות, החליקה, נפלה ושברה את צוואר עצם ירך ימין

חבריה שנמצאו בקרבתה, הגישו לה עזרה. התובעת אינה יודעת מה גרם להחלקתה.

3. לאחר שנבדקה על ידי רופא המלון, פונתה לבית חולים סרוקה והועברה לפי בקשתה לבית חולים אסף הרופא הקרוב למקום מגוריה. היא נותחה בהרדמה מלאה להשתלת שתל מלאכותי במפרק הירך. כעבור 10 ימים שוחררה לביתה. היא עברה טיפולי שיקום ופיזיותראפיה.

מחלוקות
4. הגורם לתאונה וקשר סיבתי: לטענת התובעת הלכה בהליכה רגילה, לא התרשלה ואין היא יכולה לדעת מה גרם לתאונה, אך היא נגרמה על ידי נכס בשליטה מלאה של המלון, בדרכי הגישה לבריכות לא היה שילוט אזהרה והנזק מתיישב יותר עם המסקנה של התרשלות המלון. לכן לשיטתה, התקיימו התנאים להיפוך נטל ההוכחה מכוח "הדבר מדבר בעדו". המלון לא הרים את הנטל.

לטענת המלון קיימים במקום שילוט אזהרה, משטחי גומי ורצפה מחוספסת למניעת החלקה התובעת יודעת שהגורם להחלקה הוא רטיבות, אכן הבריכה וסביבותיה נתונות לשליטת המלון, אך אלו נמסרו לשימושה של התובעת. התובעת לא הוכיחה שהנזק מתיישב יותר עם המסקנה של התרשלות המלון. לכן לא התקיימו התנאים להיפוך הנטל, הנטל נותר על כתפי התובעת והיא לא הרימה אותו.

5. חובות המלון : לטענת התובעת לא נקט המלון באמצעים סבירים על מנת להלום את אחריותו ובכך הפר חובת זהירות על פי פקודת הנזיקין. בנוסף הפר המלון חובות חקוקות על פי חוק להסדרת מקומות רחצה והתקנות שהותקנו מכוחו.

לטענת המלון נקט בכל האמצעים הסבירים הנדרשים ומכל מקום התובעת לא הוכיחה ההיפך. אשר לחובות החקוקות, אין לשמוע לתובעת מאחר שהחובות והמקור החוקי שלהן לא פורטו בכתב התביעה.

6. מחלוקות שגורות על הנכות ועל היקף הנזק.

הראיות
7. מטעם התובעת העידו היא עצמה, חבריה לעבודה מר עוזי חי, מר חיים יעקובוב וגב' שרה איליזרוב ורו"ח ויינטראוב שמסר חוות דעת בעניין הפסדי השתכרות. בנוסף הגישה הודעה מאת רופא המלון, מסמכים רפואיים ונתוני השתכרות.

8. התובעת הצהירה שהליכתה הייתה רגילה ושנעלה קבקבים ושאינה יודעת מה הגורם להחלקתה. זאת על אף שכבר ביום התאונה מסרה לקב"ט המלון שעברה באזור רטוב והחליקה. עוזי לא ידע מה הגורם להחלקתה, זכר שבמסדרון המוביל לבריכה היו שטיחונים אך לא בשטח הבריכה. לדבריו הוא עצמו החליק לאחר מכן בשטח הבריכה. שרה העידה שהשטיחונים הונחו במרחק של כ – 5 מטרים מהבריכה. חיים לא ידע להעיד מה הגורם להחלקתה של התובעת אך העיד שנעלה קבקבים. בחקירתו העיד שלא ראה במקום שלטי אזהרה מפני החלקה.

9. מטעם המלון העידה מנהלת הספא נועה פוגל. היא לא ידעה להעיד על התאונה עצמה או על עצם התרחשותה אך לדבריה היו במקום משטחי גומי מונעי החלקה, שילוט אזהרה ועובד ניקיון. בתיק מוצגים מטעם המלון מופיעות תמונות המקום אך בהיעדר עדות של הצלם, אין יכולת לדעת האם משקפות הן את המצב בעת התאונה.

10. התובעת הגישה חוות דעת מאת ד"ר אגסי ולפיה נגרמה לה נכות בשיעור של 30%. המלון הגיש חוות דעת נגדית מאת ד"ר קליר ולפיה ככל שנגרמה נכות, עומד שיעורה על 15%. לאור המחלוקות מונה ד"ר ישראלי כמומחה מטעם בית המשפט. הוא העמיד את נכותה המשוקללת, מפרק ירך וגב, על 22.4%.

דיון
הגורם לתאונה - קשר סיבתי
11. התובע נושא בנטל השכנוע מתחילת המשפט ועד סופו. במידה שבסוף המשפט נותרו כפות המאזניים מאוזנות, פונים לבחון האם עלה בידו להעביר את הנטל אל הנתבע והאם האחרון הצליח להרים את הנטל.

12. התובעת הראתה שהלכה בהליכה רגילה, נעלה קבקבים והחליקה באזור הספא. אני מוכנה להניח שבאזור זה הייתה רטיבות. עדיין על התובעת להוכיח שבמקום החלקתה הייתה אכן רטיבות וזה היה הגורם להחלקתה. היא לא עמדה בנטל זה, אף לא ברמה מינימאלית. היא העדים מטעמה לא ידעו להעיד מה הגורם להחלקתה.
די בכך כדי לדחות את תביעתה.

13. מעבר לנדרש, התובעת לא העידה על היעדרם של שלטי אזהרה מפני החלקה. עדותו של חיים, לפיה לא הבחין בשלטים במקום, אינה מעלה ואינה מורידה. זאת, גם אם לא אייחס משקל כלשהו לעדותה של נועה מטעם המלון. די בכך שהתובעת הצטיידה בקבקבים על מנת ללמד שהייתה מודעת לסכנת החלקה, בין שהיו ובין שלא היו שלטי אזהרה. עדותה של שרה על קיומם של שטיחונים, גם אם במרחק של כ – 5 מטרים מהבריכה מלמדת שהמלון דאג לשטיחונים מונעי החלקה, כעדות נועה. ריחוק השטיחונים מהבריכה לא הוכח, אין די באמרה של שרה בדיעבד. אף לו קבעתי ממצא לפי עדות שרה, התובעת לא הוכיחה היעדר יעילות של השטיחונים. נועה העידה על הצבת עובד ניקיון במקום, על דרך השגרה. היא לא ידעה להעיד על התאונה עצמה. מאידך, התובעת ועדיה לא טענו להיעדרו של איש ניקיון.
התובעת לא הוכיחה היעדר שלטי אזהרה, היעדר אמצעים מונעי החלקה וקשר סיבתי עובדתי בין כל אלה לבין הגורם להחלקתה.
אף בכך די על מנת לדחות את תביעתה.

סיכום ביניים: התובעת לא הוכיחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרטיבות ולא הביאה ראיה כלשהי על היעדרם של אמצעים מונעי החלקה.

סיכון ההחלקה על רטיבות במשקפי הפסיקה
14. אף לו הוכיחה התובעת שהחלקתה נגרמה כתוצאה מרטיבות, הרי מדובר בסיכון אינהרנטי, צפוי ומכל מקום ניתן לצפייה במקום בו מתקיימת פעילות הכרוכה כשלעצמה ברטיבות. במובן זה ובהתאם לנוסחת הפסיקה, מדובר בסיכון "רגיל" או "טבעי" שאינו מבסס התרשלות. זאת בפרט, כאשר התובעת אינה טוענת לפעולתו של גורם המגביר את סכנת ההחלקה, דוגמת סבון או התקנים הפוגעים באיזון ובשיווי משקל של המבקר במקום [ראו ע"א 883/77 ברוק נ' עיריית תל אביב – יפו, פד"י לד [1] 157].
התובעת לא הוכיחה סיכון המבסס התרשלות.

הדיון להלן הינו ממש מעבר לנדרש.

חובת הזהירות של מלון – סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין
15. מלון, כמו כל בעלים או מחזיק של מקרקעין, חב חובות זהירות לאורחיו ולמשתמשים במתקניו. זאת בפרט כאשר הוא מעמיד לרשותם מתקנים כגון בריכה. חובות אלו מתחדדות בהיותו מזמין, מציג מצגים על טיב מתקניו ואיכות הבילוי בו וודאי בהיותו המתפרנס מהאירוח. ואולם הדין אינו מטיל על מלון אחריות מוחלטת למניעת כל נזק. הוא יוצא ידי חובותיו בנקיטת אמצעי זהירות סבירים ולא למעלה מכך. התובעת לא הניחה בסיס לטענתה הגולמית לפיה הפר המלון את חובותיו כלפיה. מעבר לנדרש, המלון הביא ראיות לסתור והראה שנקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים על מנת למנוע החלקה.
המלון עמד בחובתו לנקוט אמצעים סבירים,

חובות חקוקות
16. התובעת לא פירטה בכתב תביעתה מהן החובות החקוקות אותן הפר המלון, זאת בניגוד לתקנה 74 [א] לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. אין לשמוע לטענתה שהועלתה לראשונה בסיכומיה.

17. שוב, מעבר לנדרש, חוק הסדרת מקומות רחצה התשכ"ד – 1964 מטיל על המפעיל בין היתר חובות לנקיטת אמצעים לשמירת הבטיחות, המתקנים והמבנים במקום רחצה לרבות בבריכות שחיה בבתי מלון [סעיפים 4 – 5]. תקנה 25 לתקנות הסדרת מקומות רחצה [בטיחות בבריכות שחיה] תשס"ד – 2004 מחייבת לשמור מעבר פנוי וחופשי לאורך בריכת השחייה וכן לתחזק שטחים באתר הבריכה הנרטבים כדרך שגרה, כגון שטחים סביב בריכת השחייה, באופן המונע החלקה. בניגוד לטענת התובעת, החקיקה אינה מטילה על המפעיל אחריות מוחלטת ואינה מגבירה את רף האחריות מעבר לחובות ולמידות הזהירות בסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין.
טענת התובעת נדחית.

הפיכת הנטל
18. התובעת ניסתה להסתמך על כללי הפיכת הנטל בפקודת הנזיקין. על אף שלא פירשה, דומה שהיא מפנה לסעיפים 38 ו – 41 לפקודה. אין חולק שלתובעת נגרם נזק. מים הינם "דבר מסוכן" לפי טיבם ותכונותיהם, בהימלטם עלולים הם לגרום לנזק. בניגוד לניסיון הצמצום של המלון, אין לבחון את בעלותו ביחס לדרכי הגישה לבריכה אלא ביחס למים עצמם. פירוש אחר ירוקן מתוכן את סעיף 38 . אך התובעת עמדה על גרסתה לפיה אינה יודעת מה הגורם לנזק. לפיכך לא התקיים התנאי הראשון בסעיף 38.

19. ככל שנסמכת התובעת על סעיף 41, אין בו כדי להועיל לה. ראשית, לא הוכיחה שלא הייתה לה יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. שנית, היא לא ביססה שהמקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמלון לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.
התובעת אינה יכולה להבנות מכללי היפוך הנטל ודין תביעתה להידחות.

לאור ממצאיי הברורים, איני רואה מקום לבחון את שאלת הנזק.

סוף דבר
התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ והוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ₪.

הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון