תאונת דרכים עת שנסעה בשטח מושב כשלפתע התנגש הרכב באוטובוס חונה

תאונת דרכים עת שנסעה בשטח מושב כשלפתע התנגש הרכב באוטובוס חונה

(להלן: "התאונה"). הרכב היה מבוטח על ע"י הפניקס, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").
התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שלתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 19.81%.

לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 25.10.11 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 3.2.13 העידה הגב' עתלית רונן, ביום 11.2.13 העידה התובעת עצמה וכן הגב' לבנה נגר. התיק נקבע לעוד מועד דיון אך לא הובאו בו עדי הגנה.
הצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב, התובעת הגישה סיכומיה ביום 1.9.2013 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 14.11.2013.

טענות הצדדים

התובעת נפגעה בתאונת דרכים עת שנסעה ברכב ליד גב' ירדנה עפגן. ממקום התאונה הועברה התובעת לבית חולים "אסף הרופא" באמצעות אמבולנס. היא איבדה את ההכרה, והתעוררה במיון, שם אובחנה כטענת התביעה, כסובלת מפגיעה רב מערכתית, לרבות סחרחורות, חבלות בפה עם שברים בשיניים, חבלות בצוואר וחבלות בגב עם רגישות לאורך עמוד השדרה, חבלות בכתף וחבלות במותן. כמו כן אובחנו שברים בשלוש שיניים אשר טופלו בהדבקה, שיניים תחתונות מתנדנדות, הגבלות תנועה עם רגישות, נפיחות בעמוד השדרה, הגבלת תנועה וקושי להרים את כתף היד ויד שמאל, טינטון עם ירידה חדה בשמיעה באוזן ימין ושינויים פיברוטיים בעור התוף.

ביום 9.11.10, עקב התגברות הכאבים וההגבלות בכתף שמאל, אושפזה התובעת בבית חולים "אסף הרופא" לצורך ניתוח אורתרוסקופים לתיקון הקרע בכתף שמאל. ביום 13.11.10 התובעת שוחררה מבית חולים אסף הרופא עם המלצה להמשך מעקב וטיפול תרופתי.

לטענת ב"כ התובעת המלומדת, התובעת נותרה עם נכות תפקודית משמעותית שגרם ויגרום לה נזקים ממוניים ולא ממוניים בשיעורים ניכרים.

ב"כ הנתבעת המלומדת לא הכחישה את התאונה, אך חלקה על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל זה על הנכות התפקודית.

בעוד שהתובעת טענה כי נכותה התפקודית היא בשיעור משמעותי יותר מנכותה הרפואית (עד כדי 60% כיוון שנפלטה משוק העבודה), הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובעת הינה נמוכה מנכותה הרפואית (ורוב בעיותיה נובעות מתחלואים קודמים לתאונה).

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר סיווג התאונה כתאונת דרכים וחבותה של הנתבעת לפיצוי בגין התאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.


הנכות הרפואית והתפקודית

סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

וועדה רפואית מטעם המל"ל, העריכה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה בגובה 19.81% והיא מחייבת לענייננו.

המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הנפגע בכלל. עם זאת, קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית, שכן הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראה בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589).

בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פד"י נ"ב(3) 792, נקבע ש:

"הנכות התפקודית... באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע... יש כמובן חשיבות ל מידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי. ראוי אף להביא בפני בית-המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית, על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית-המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו".

התובעת טענה כי בסמוך לפני התאונה תפקדה היטב ועבדה ב- 3 מקומות עבודה במקביל וכי היא נהלה את משק ביתה בכוחות עצמה.
בפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל שקבע את נכותה הצמיתה צוין כי התובעת התקשתה מאוד להרים את יד שמאל, הגבלות תנועה ולא ניתן היה לבדוק את כוח השרוול המסובב עקב כאבים עזים.

לאחר התאונה התובעת לא חזרה כלל לעבוד אצל גב' לבנה אלון, ואילו עבודתה אצל גב' עתליה רונן הופסקה מיום התאונה ועד חודש אפריל 2006, דהיינו קרוב לארבעה חודשים, תקופה שבגינה לא קבלה שכר, ואח"כ שבה לעבודתה עד אוקטובר 2006, ואז הפסיקה לחלוטין את עבודתה אצל גב' רונן. (ראו עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 21-25). גב' רונן אישרה בעדותה כי התובעת הפסיקה לעבוד אצלה כי היא כבר לא יכולה לעבוד כמו שהייתה עובר לתאונה.

הנתבעת מאידך הצביע על כך שלתובעת עבר רפואי עשיר, ובשים לב לכך, ובשים לב לגילה, אין לתאונה כל השלכה על תפקודה.
עוד ציינה הנתבעת כי התובעת פוטרה מחברת בלינגולד בשל המצב הכלכלי במשק וללא קשר לתאונה וזאת ביום 24.12.08.
כמו כן התובעת עבדה בעבודות משק בית בשנים 2008 ו 2009 אצל משפחות שונות.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים ובעדויות בתיק הגעתי למסקנה שאין ספק כי תפקודה של התובעת נפגע כתוצאה מן התאונה. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מגילה של התובעת, מהשינויים הניווניים הטבעיים נוכח הגיל וממצבה הקודם.

סבורני כי קיימת מידת מה של הגזמה בתיאור התובעת את הקשר בין התאונה למצבה כיום ואת אופן תפקודה עקב התאונה.
נראה כי בנסיבות העניין יש להשאיר החזקה במקומה, ולחשב את הפגיעה התפקודית כמקבילה לפגיעה הרפואית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792).

אי לכך, הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא לצרכי החישוב בשיעור 20%.




הפסד שכר לעבר לעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר מלכתחילה יש להוכיח בראיות של ממש, וכפי שנפסק:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... , כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי".

אך בדיעבד נקבע ש:

"לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" .

(ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809).

ולעתיד, ציין דוד קציר בעמ' 145 לספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" (מהדורה רביעית), כי:
"והכלל שנקבע לעניו זה, הוא כאשר ניתן ההפרש לקביעה, על-פי הראיות שבמשפט, על בית המשפט לקבוע אותו, ולחשב את הפסדו של הנפגע בעתיד, על פיו. אין בית המשפט צריך להיזקק לתחליפים, בבואו להעריך את הפסד כושר השתכרותו של הנפגע, כאשר משוכנע הוא כי המצב, כפי שהוא מתגלה לעיניו, בעת המשפט, מבטא, אכן, את יכולתו הממשית של הנפגע להשתכר בעתיד".

ראו לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון בע"א 193/73 בן נעים נ' עין, פ"ד 561.

התובעת עובר לתאונה עבדה בשלוש מקומות עבודה במשק בית והתפרנסה בכבוד, ולאחר התאונה רואים אנו הורדה בהכנסותיה של התובעת, עד שהיא נפלטה ממעגל העבודה. לתובעת נקבעו נכויות זמניות כדלהלן:
נכות זמנית בשיעור 31% מיום 13.12.05 ועד ליום 8.11.10
נכות זמנית בשיעור 100% מיום 9.11.10 ועד ליום 8.12.10
נכות זמנית בשיעור 61% מיום 9.12.10 ועד ליום 31.1.11

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי יש מקום לפצות את התובעת בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילה, נכותה וגובה הכנסותיה. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 70,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

הנתבעת טענה שהוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – לטיפולים רפואיים או בדרך כלל – הן ראש נזק אותו יש להוכיח "ברחל בתך הקטנה" ואין להסתפק בתחליפים מסוג "הערכות".
משכך, אם נמנעה התובעת מלשמור את מרבית הקבלות והאסמכתאות האחרות להוצאות הנטענות על ידה, אין לה אלא להלין על עצמה. במיוחד אין לכך הסבר במהלך השנים מאז היא מיוצגת ע"י בא-כוחה, שמן הסתם העמידה על החשיבות שבשמירת האסמכתאות.

לדידי, די אם הצביע נפגע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים – ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפסוקם באופן גלובלי (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 857 – 863).

עם זאת יש לזכור שמרבית הטיפולים הרפואיים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה, מכוסים על ידי קופת החולים מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009 – 2010.

שונים הדברים, לטעמי, בנושא הצורך לנסיעות מוגברות בשל הפגיעה בלסת ובפה ומקובלת עלי טענת התובעת, כי נזקקה היום ותזדקק בעתיד להוצאות נסיעה ולהוצאות טיפול שיניים. אלא, שאין היום מספיק נתונים המצביעים על תדירות הטיפול והנסיעות.
לצורך זה, יש לאמוד את הפיצוי המגיע לתובעת באופן גלובלי.

אשר על כן, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 25,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

מדובר בראש נזק אשר יש להוכיח בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובעת נזקקה לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

יש להניח כי בני משפחה של נפגעת בתאונה יסייעו לה בכל מקרה, בין אם זכאית היא לפיצויים ובין אם לאו, ולו בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם. עם זאת, כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט העליון, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם (ע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3), 919 , 922 (1997). לאור סוג הפגיעה של התובעת ומצבה נראה בעיני שהיה ויהיה צורך בהשקעת "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה.
אי לכך, סבורני כי לאור נכותה הרפואית, ולנכותה הזמנית, ולטיב פציעתה, יש מקום לפיצוי התובעת בסכום גלובלי, סביר והוגן בראש נזק זה.
בענייננו אני מעריך את שווי העזרה לה נזקקת ותזדקק התובעת בסך של 25,000 ₪.

כאב וסבל

לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה, כאמור לעיל. התובעת אושפזה בבית חולים "אסף הרופא" והיא עברה ניתוח.
לאור גילה, אחוזי נכותה וימי האשפוז, זכאית התובעת לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 27,900 ₪ .

ניכויים

ב"כ הנתבעת המלומדת ביקשה לנכות מהפיצוי, הן ניכוי רעיוני בגין אי קבלת תקבולי דמי פגיעה בגין תאונת העבודה בעקבות מחדלי התובעת, והן קצבת אבטלה לאחר שפוטרה. ההגנה לא הגישה חוו"ד אקטוארית והוכחות מספיקות בכדי שניתן יהיה להתייחס לטענת הניכוי הרעיוני והנני דוחה טענה זו.
עם זאת בקשר לסכום כספי שהתקבל בפועל בהתאם לתעודת ציבור מטעם המל"ל- ענף נפגעי עבודה שהגישה הנתבעת (נ/1), יש לבצע הניכוי.
התובעת לא התנגדה למסמך זה, ולא הביאה כל ראיה שסותרת את תוכן המסמך.
אי לכך, יש לנכות מסכום הפיצוי את הסך של 6,278 ₪ .

סוף דבר

אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים
כדלקמן :

הפסד השתכרות לעבור ולעתיד: 70,000 ₪
הוצאות רפואה ונסיעות: 25,000 ₪
עזרת הזולת: 25,000 ₪
כאב וסבל: 27,900 ₪
סה"כ נזקים: 147,900 ₪

ניכוי תגמולי מל"ל : (6,278 ₪)
סכום לפיצוי: 141,622 ₪

הנתבעת תישא בהוצאות המשפט, לרבות שכר העדים (ראו החלטתי מיום 22.5.13).
כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה מאוטובוס ברמת גן

  2. הירדמות באוטובוס

  3. גניבת ציוד מאוטובוס

  4. מעשה מגונה באוטובוס

  5. תאונה עם דלת אוטובוס

  6. תאונה בנסיעה באוטובוס

  7. זריקת אבנים על אוטובוס

  8. בעיות גב של נהג אוטובוס

  9. התנגשות בין אוטובוס למכונית

  10. סגירת דלת אוטובוס על נוסע

  11. פיצוי על צעקות נהג אוטובוס

  12. אוטובוס זעיר - תאונת דרכים - רישיון

  13. פגיעה באצבע - הגה של אוטובוס

  14. רדיו באוטובוס בווליום גבוה מדי

  15. נפילה בעליה לאוטובוס על המדרגות

  16. תאונה בין אוטובוס למכונית פרטית

  17. זכות נהג אוטובוס לא להעלות נוסעים

  18. פגיעה בגב תאונת עבודה נהג אוטובוס

  19. תאונה ביציאת אוטובוס מתחנת האוטובוס

  20. תאונה תוך כדי ירידה במדרגות אוטובוס

  21. התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע אוטובוס

  22. 10% נכות עקב נפילה במהלך ירידה מאוטובוס

  23. האם יש קשר בין נהיגה באוטובוס לכאבי גב ?

  24. פגיעת אוטובוס ממכסה בור ביוב שבמרכז הכביש

  25. התנגשות בין אוטובוס לרכב פרטי בדרכך לעבודה

  26. זיכוי נהג אוטובוס על עקיפה מסוכנת של משאית

  27. פגיעה מדלת של אוטובוס שנסגרה בעת עליה לאוטובוס

  28. שבר בצוואר הירך לאישה מבוגרת בגלל נפילה באוטובוס

  29. פיצוי בגין נזקים נטענים הנוגעים למתן שירות אוטובוס

  30. תאונת דרכים בין רכב פרטי לאוטובוס של אגד – מי אשם ?

  31. תאונת דרכים ברחוב יגאל אלון בין רכב פרטי לבין אוטובוס

  32. אחריות מדריך טיולים על נפילה במהלך ריצה ועליה לאוטובוס

  33. נפגעה בתאונת דרכים עת נפלה בנסיעה באוטובוס בהיותה בת 70

  34. תאונת דרכים בין רכב ואוטובוס בתוך כיכר בגלל סטיה מנתיב

  35. תאונת דרכים עת שנסעה בשטח מושב כשלפתע התנגש הרכב באוטובוס חונה

  36. טענה כי נהג אוטובוס פגע ברכבה אך הנהג לא התייחס וביקש כי תעזוב את האוטובוס

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון