התובעת טוענת, כי הנתבעים שיתפו פעולה במטרה לנשל אותה מכספה, תוך שרימו אותה, זייפו את חתימתה ו/או נטלו אותה ממנה במרמה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע 2, עו"ד במקצועו, הפר את חובת הזהירות והנאמנות שחב כלפיה. לסיכום, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה לשם פיצוי על נזקיה בסך כולל של 1,212,868 ₪, באופן הבא: בגין התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ברח' טולדנו, עפ"י ערכה ביום 27.2.2003 הוא יום מכירתה, סך של 170,000$ השווים ל- 822,970 ₪. האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה עומד ע"ס של 1,077,083 ₪. בגין דמי שימוש ראויים עבור השימוש בדירה ברח' טולדנו מיום קבלת החזקה בה ועד ליום מכירתה, סך של 10,800$ השווים ל- 52,282 ₪. האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה עומד ע"ס של 68,425 ₪. בגין טרחה ועגמת נפש, סך של 20,000$ השווים ל- 67,360 ₪. לצרכי אגרה, התובעת העמידה את תביעה ע"ס של 1,061,100 ₪ בלבד. יוער, כי ביום 13.10.2009 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של הנתבע 1, אשר חייב אותו לשאת במלוא סכום התביעה וכן בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא כוחה. טענות הנתבע 2 הנתבע 2 טוען, כי יש לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדו מחמת העדר עילה. התובעת הלוותה סך של 77,500$ לנתבע 1. לנתבע 2 אין ולא היה כל קשר להלוואה הנ"ל ואיננו צד לה. הנתבע 2 טוען, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות או לכל הפחות מחמת שיהוי משמעותי. התביעה הוגשה בחלוף למעלה מתשע שנים מן המועד בו נודע לתובעת, לטענתה, על מכירת זכויותיה בפרויקט הלל זכריה ולמעלה מחמש שנים מן המועד שבו, לטענתה, נמכרה הדירה ברח' טולדנו. במשך השנים התובעת לא פנתה לנתבע 2 בטענה כלשהי ולא ניסתה להסדיר את המחלוקת, ככל שהיתה כזו, מחוץ לכתלי בית המשפט. הנתבע 2 טוען, כי התובעת היתה בעלת הזכויות בדירות השונות, מבלי ששילמה תמורתן מאומה, ככל הנראה בעקבות שיקולי מיסוי של הנתבע 1 ובידיעת התובעת. התובעת מסתירה בכתב תביעתה עובדות חשובות. בין היתר היא מסתירה את העובדה, שביום 24.4.2001 חתמה התובעת בבנק אדנים למשכנתאות בע"מ (להלן - בנק אדנים) על מסמכים שונים במסגרת ערבותה של התובעת להלוואה, שנטלו הנתבע 1 וביתה של התובעת. הלוואה, אשר להבטחת פירעונה מושכנו ע"י התובעת זכויותיה בדירה ברח' טולדנו. התובעת העלימה עוד מידיעת בית המשפט, כי ביום 30.3.2003 חתמה על אישור לבנק אדנים בו היא מורה, שכל הכספים, שיתקבלו בעסקת מכירת הדירה ברח' טולדנו, יועברו לסילוק המשכנתא שנטלו ביתה של התובעת והנתבע 1. יתרת הסכום לסילוק המשכנתא עמד ביום 30.3.2003 ע"ס 389,260 ₪. מטרתה של התביעה דנן היא לחזק תביעה אחרת וחסרת בסיס, שהגיש אחיו של ב"כ התובעת, מר אלי משולם, אשר צורפה כנספח כ לכתב התביעה. מטרת התביעה דנן היא לשמש ראייה למעשים דומים, כביכול, שביצע הנתבע 2, דבר המוכחש על ידו. הנתבע 2 טוען, כי הוא לא נחזה להיות בא כוחה של התובעת, כפי שנטען על ידי התובעת, אלא הוא טיפל בפן המשפטי של עסקאות המקרקעין המפורטות בכתב התביעה. יוער, כי אכן טענה זו עמומה, כאשר לא צוין מי מהיה מרשו של הנתבע 2, ובשם מי פעל באותן עסקאות. הנתבע 2 טוען, שלא היה עליו להעביר לתובעת תמורה כלשהי. בהקשר זה מציין הנתבע 2, כי הוא לא יודע מה סיכמה התובעת עם הקונים ו/או עם הנתבע 1 ביחס לתמורת מכירת הדירות. ביחס לטענת הזיוף טוען הנתבע 2, כי התובעת היא אישה מבוגרת שאיננה בקו הבריאות באופן שאין באפשרותה לטפס במדרגות אל משרדו של הנתבע 2. על כן, כל אימת שנדרשה חתימתה של התובעת על מסמכים, ביקש הנתבע 1 לקחת את המסמכים ולהחתים אותה בביתה. הנתבע 2 שוחח עימה בטלפון, ווידא שאכן חתמה על המסמכים. אם אכן התובעת לא הסכימה למכירת הזכויות במקרקעין וטענתה ביחס לזיוף נכונה, מדוע ועל סמך מה היא מבקשת ליהנות מפירות הזיוף הנטען? איך היא מסכימה בדיעבד לרכישת הזכויות? הנתבע 2 מכחיש את טענות התובעת בעניין חוסר הידיעה וטוען, כי התובעת ידעה היטב על כל עסקאות המקרקעין, בכל שלב של התרחשותן. הוא טוען, שלכל המאוחר, ידעה התובעת על העסקאות כבר בשנת 1999. לעניין גובה הפיצוי, הנתבע 2 מכחיש את כל הנזקים הנטענים ע"י התובעת וכן את שער הדולר המופרך. הנתבע 2 מתנגד להפחתת גובה התביעה ללא הסבר. על התובעת להוכיח ולהסביר איזה מראשי הנזק היא זונחת וכיצד מחושב גובה התביעה הכולל. למען הזהירות טוען הנתבע 2, כי יש לקזז מסכום תמורה המכירה (170,000$) סך של 389,260 ₪ שהועברו לסילוק המשכנתא בהתאם להוראה מפורשת בכתב של התובעת. טענות התובעת בכתב התשובה התובעת טוענת, כי המסמך בכתב יד, שצורף כנספח ב לכתב ההגנה, מזויף גם הוא. כך גם המסמך האחר, שצורף כחלק מנספח א לכתב ההגנה, והנושא את הכותרת "אישור בן-זוג הלווה על זכויותיו בנכס המשועבד", גם הוא זויף ולא נחתם ע"י בעלה של התובעת. דיון והכרעה בסעיף 14 לתצהיר עדותה של התובעת היא מודה, כי מסרה לנתבע 1 כספים בסך כולל של 77,500$ על מנת שזה ירכוש בשמה ועבורה נכס מקרקעין. זאת על פי הצעתו של הנתבע 1. לפיכך, ולכל הפחות, העיסקה הראשונה בפרויקט הלל זכריה, בוצעה על דעתה ובהסכמתה של התובעת. ממילא טענתה של התובעת, כי רכישת הזכויות בפרוייקט הלל זכריה נעשתה שלא בידיעתה ולא בהסכמתה, איננה נכונה, ויש לדחותה. בהמשך, בסעיפים 24 ו-25 לתצהיר עדותה, מודה התובעת, כי הנתבע 1 הודיע לה על מכירת הזכויות בפרויקט הלל זכריה. כך גם הודיע לה הנתבע 1, שרכש דירה טובה יותר, ברח' טולדנו 18 בפ"ת, וזאת חלף הזכויות בפרויקט הלל זכריה. התובעת לא מציינת את המועד המדוייק בו נתנה לנתבע 1 את הסך של 77,500$ לשם ביצוע עסקאות המקרקעין בשמה ובשליחותה. כמו כן, עיון בכתבי הטענות של התובעת לא מגלה בבירור את המועד המדויק בו נודע לתובעת אודות מכירת הזכויות בפרויקט הלל זכריה. כך גם לא מצוינים שם המועדים המדוייקים בהם נודע לתובעת אודות רכישת הדירה ברח' טולדנו ואודות מכירתה של דירה זו. בעדותה בפני הודתה התובעת, כי נודע לה על אותן עסקאות מקרקעין כבר בשנת 1999, וכך אמרה (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18-21): "ש. אני מפנה אותך לסע' 17 לתצהירך - את טוענת שלא ידעת על רכישת הדירה ברחוב הלל זכריה, נכון? ת. ידעתי שהוא רוכש את הדירה עבורי אך לא ידעתי שהוא מכר את הדירה. אחר כך הוא בא ואמר לי שהוא מכר את הדירה ברווח של 5,000 דולר והוא קונה לי דירה אחרת במקומה בטולדנו 18". וכן ראה עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 1-12: "ש. אני מפנה אותך לסע' 42 לתצהירך - את אומרת שרק לאחר שנמכרה הדירה בהלל זכריה הנתבע 1 עדכן אותך כי כך נעשה, נכון? ת. נכון. ש. מתי הוא עדכן אותך? בשנת 1999? ת. כן. ש. מפנה לסע' 43 לתצהירך - את אומרת שהוא אמר לך שהוא רכש דירה חלופית ברחוב טולדנו. ת. כן. ש. העדכון הזה היה ב-1999? ת. הוא בא אלי ואמר שמכר את הדירה ללא ידיעתי והסכמתי ואמר לי שהוא קונה במקומה דירה בטולדנו 18. כבר לא היה לי מה לעשות. ש. בשנת 1999 את מגלה לטענתך שנרכשו ונמכרו זכויות במקרקעין והכל מבלי שחתמת על כלום. ת. בסדר. זה מה שגיליתי ב-1999". למרות ידיעתה של התובעת על קיומן של עסקאות המקרקעין כבר בשנת 1999, עסקאות, שבוצעו ללא ידיעה וללא הסכמה של התובעת - לטענתה של התובעת, לא נקטה התובעת בפעולה כלשהי, כדי לבדוק אופן ביצוע העסקאות ללא חתימה של התובעת על מסמכים. התובעת לא עשתה דבר כדי להגן על עצמה מפניהם של מי, שלטענתה, חברו יחד, עשקו אותה ועשו ברכושה כבתוך שלהם. נראה כי בכך יש כדי להטיל צל כבד על טענות התובעת, ולפיהן הונו אותה הנתבעים וביצעו עסקאות בשמה אך ללא ידיעתה וללא הסכמתה. הנתבע 2 צרף כנספח א לתצהיר עדותו מסמכי הלוואה מיום 24.4.2001 של בנק אדנים, עליהם מתנוססת חתימתה של התובעת. במסמכי הלוואה אלו חתמה התובעת כערבה לפרעון הלוואה, שנטלו מהבנק הנתבע 1 וגב' שרון לוי-פרידמן. כבטוחה להלוואה זו שיעבדה התובעת כבטוחה את הדירה שבבעלותה ברח' טולדנו 18 בפ"ת. התובעת לא העלתה טענה בעניין חוקיות חתימתה על מסמכי ההלוואה או אי חוקיותה, אלא אישרה את חתימתה זו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 22-25): "ש. האם חתמת לבנק אדנים על מסמכים כלשהם שקשורים ללקיחת משכנתא לטולדנו? ת. חתמתי רק כערבה על 420,000 ₪ עבור הדירה של אילן-הנתבע 1 שהוא חתני. הייתי רק ערבה. יש לי מכתב מבנק אדנים שהייתי רק ערבה. אני יכולה להוכיח את זה. לא לקחתי שום משכנתא על שום דירה. אף פעם לא. רימו אותי. לקחו משכנתא על 1,628,000 ₪ ללא ידיעתי". אכן לא נמצאה כל ראיה ישירה לטענת התובעת, כי לא ידעה על מכירת הדירה ברח' טולדנו בשנת 2003. יחד עם זאת מצויים מסמכים בחתימת התובעת, יפוי כח למכירת הדירה ודיווח לרשויות המס על העיסקה, עליהם חתומה התובעת. התובעת טוענת, שמדובר בחתימה מזוייפת. טענת זיוף זו עומדת ביסוד תביעתה של התובעת. על התובעת היה להוכיח הטענה. היא לא עשתה דבר על מנת להוכיח טענת זיוף זו. לא הובאה על ידי התובעת כל ראיה התומכת בטענת הזיוף. התובעת נמנעה מלצרף חוות דעת של מומחה כלשהו לתמיכה בטענת הזיוף. התובעת נמנעה מלזמן לעדות את ביתה, שהזכויות באותה דירה שועבדו על ידי התובעת לשם הבטחת הלוואה שנטלה הבת עם בעלה, הנתבע 1. התובעת נמנעה גם מלזמן לעדות את בעלה, שהיה שותף עם התובעת בחנות, שכספי תמורתה הועברו לנתבע 1. רואים, איפוא, כי חלק נכבד מטענותיה של התובעת נסתר בעדותה שלה עצמה. התברר כי דווקא קיים היה שיתוף פעולה בין התובעת ובין הנתבע 1 בכל הנוגע לעסקאות וכן דיווח, עד כדי כך שהתובעת משמשת כערבה להלוואה שנטל הנתבע 1 ומעמידה את הדירה ברח' טולדנו כבטוחה לאותה הלוואה. הדברים מחזקים טענותיו של הנתבע 2 אודות ידיעה מוקדמת והסכמה של התובעת למכירת הדירה ברח' טולדנו בשנת 2003. בעניין זה יש גם לקחת בחשבון אי הצגת ראיה תומכת כלשהי מצידה של התובעת לטענתה אודות זיוף חתימותיה על המסמכים הנוגעים לאותה עיסקה. בנסיבות אלו נדחית טענת התובעת, כי מכירת הדירה ברח' טולדנו נעשתה שלא בידיעתה וללא הסכמתה. התובעת נמנעה מלזמן לעדות את רוכשי הדירה ברח' טולדנו. אלו יכולים היו לתמוך בטענת התובעת, כי כספי תמורת הדירה לא הועברו לתובעת אלא למישהו אחר. ממילא לא הוכח על ידי התובעת, כי לא קיבלה לידיה את תמורת הדירה ברח' טולדנו. סיכום והערת שוליים התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 2, נדחית. הנתבע 2 מאשר, כי התובעת לא חתמה בפניו על המסמכים השונים, למרות שהוא חתום על אישור חתימותיה על מסמכים שונים, הנוגעים לעסקאות נשוא התביעה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 23-32). אכן יתכן ויש בכך התרשלות של ממש מצידו של עורך דין, יחד עם זאת לא הוכח קיומו של נזק כלשהו בעטיה של התרשלות זו, כמפורט לעיל. יחד עם זאת, בנסיבות אלו אינני מוצא מקום לחיוב התובעת בהוצאות הנתבע 2. מסמכיםזיוף חתימהזיוף