כתוצאה מהתאונה נבדק ואובחנו אצלו הנמכה בגובה דיסק L1 -L2 פסק דין כללי 1. התובע יליד 24.1.1956, נפגע ביום 17.6.2004 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") ,כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה ,למעשה ,סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים, ובכלל זה השאלה האם התאונה היא תאונת עבודה, אם לאו. 2. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בגב תחתון ובצוואר. לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים לגליל המערבי בנהריה (להלן: "בית החולים"). בבית החולים, נבדק התובע ואובחנו אצלו הנמכה בגובה דיסק L1 –L2 . הוא שוחרר לביתו להמשך מעקב רפואי, טיפולי פיזיותרפיה ומנוחה. למחרת, פנה התובע למרכז רפואי כרמל בחיפה, בשל חולשה ברגליים. בבדיקה נמצאה חולשה של שרירים בשתי הרגליים. אושפז להמשך בירור רפואי במחלקה אורתופדית. במהלך האשפוז, טופל בסטרואידים. בדיקת C.T לעמוד שדרה הדגימה בקעי דיסק בחוליות L5 -S1 ,L4 -5 ו- L3 -4. ביום 21.6.2004, שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך טיפול רפואי שמרני, מנוחה וביקור חוזר אצל אורתופד. בהמשך , עבר התובע סדרת טיפולים של פיזיותרפיה וכירופרקטיקה, וכן קיבל זריקות אפידוראליות. 3. ביום 6.12.2007, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על הפגיעה בעבודה בגין התאונה. דא עקא, המל"ל דחה (ביום 16.7.2008) את התביעה האמורה מהנימוק ,כי במהלך הנסיעה חלה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, שאינה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של התובע-המבוטח כלפי מעבידו, והכל בהתאם לסעיף 81 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן:" חוק הביטוח הלאומי" ). 4. התובע נבדק על ידי שני מומחים באורתופדיה מטעם בית המשפט: פרופ' ניסקה מאיר (להלן: "פרופ' ניסקה"). וד"ר מילגרם מיכאל (להלן: "ד"ר מילגרם"). פרופ' ניסקה ערך (ביום 29.11.2009) חוות דעת בכתב, עליה נחקר חקירת שתי וערב. בחוות דעתו, קבע פרופ' ניסקה ,כי לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 15% ,בגין התאונה, לפי סעיף 37 (7) (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), (התוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). 5. בחוות דעתו, קבע ד"ר מילגרם לתובע נכות רפואית יציבה ,בגין התאונה, בשיעור 4% ,בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה בצורה קלה , לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל. ויודגש: הצדדים ויתרו ,מדעת, על חקירתו של ד"ר מילגרם על חוות דעתו דנן. 6. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 30,000 ₪. ב. עזרת צד ג' - 10,000 ₪. ג. הוצאות רפואיות ,נסיעה וכו' - 5,000 ₪ . נזק כללי ד. הפסד השתכרות. ה. עזרת צד ג'. ו. הוצאות רפואיות ,נסיעה וכדו'. ז. הפסד פנסיה /זכויות סוציאליות. ח. נזק לא ממוני. דיון המומחים הרפואיים 7. כאמור, פרופ' ניסקה בדק את התובע וערך (ביום 29.11.09) חוות דעת בכתב, עליה נחקר חקירת שתי וערב צולבת וממצה. בחוות דעתו, קבע פרופ' ניסקה לתובע נכות רפואית יציבה, בגין התאונה, בשיעור 15% מתוך נכות כוללת בשיעור 30%, בגין הגבלת התנועות ,בצורה קשה, בעמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37 (7) (ג) לתקנות המל"ל. 8. כאן המקום לציין, כי עובר לתאונה היה התובע מעורב בשלוש תאונות; הראשונה, תאונת דרכים מיום 16.8.1996 (להלן: "התאונה הראשונה"), בה נפגע בחזה ימין ובצוואר; השנייה - תאונת עבודה מיום 29.3.1999 (להלן: "התאונה השנייה"), בה נפגע קשות בגב תחתון. בגין תאונה זו נגרמו לתובע פריצות דיסק בחוליות Ls -L4 ,L4 -L5 ובלט דיסק בחוליות L3 - L4 ; השלישית - תאונת דרכים מיום 11.1.2001 (להלן: " התאונה השלישית"), בה נפגע התובע בצוואר, בגב תחתון ובברך ימין. 9. במהלך עדותו בעל פה ,אימץ פרופ' ניסקה את ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המקצועיות כאמור בחוות דעתו בכתב, (עמוד 22 ש' 11). 10. כאמור, ד"ר מילגרם בדק את התובע (ביום 13.3.2011) וערך חוות דעת בכתב. הצדים ויתרו ,מדעת, על חקירתו של ד"ר מילגרם על חוות דעתו. בחוות דעתו, קבע ד"ר מילגרם לתובע נכות כוללת, בגין ארבע התאונות בהן היה מעורב, בשיעור של 10% בשל הגבלת תנועות עמוד שדרה מותני בצורה קלה ,לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל. 11. במכלול נסיבות העניין, אני מבכר את עדותו בכתב של ד"ר מילגרם על עדותו (בכתב ובעל פה) של פרופ' ניסקה, מהנימוקים הבאים: ראשית - ד"ר מילגרם הינו מומחה לכירורגיה אורתופדית וניתוחי עמוד השדרה. מאידך, פרופ' ניסקה הינו מומחה לכירורגיה אורתופדית ,והתמחותו העיקרית היא ניתוחי כף רגל וקרסול ( עמ' 22, ש' 14 - 17). 12. שנית , ד"ר מילגרם לא נחקר, בחקירה נגדית, על חוות דעתו. הצדדים ויתרו ,מדעת, על חקירתו. בחוות דעתו של ד"ר מילגרם, לא מצאתי שגגה כלשהי. המדובר במומחה מהימן. חוות דעתו של ד"ר מילגרם אף היא מהימנה עד למאוד. התשתית העובדתית שבסיס חוות הדעת דנן, מוצקה ומוכחת, והתשתית המדעית-מקצועית שבסיסה הינה הכרחית ואמת. בנסיבות אלה, יש להעניק את מלוא המשקל הראייתי לחוות דעתו של ד"ר מילגרם. 13. שלישית , התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו של פרופ' ניסקה ,עם כל הכבוד ,אינה מוצקה ולא מוכחת. פרופ' ניסקה נתן משקל יתר לגרסתו של התובע באשר לפגימותיו הרפואיות והגבלותיו התפקודיות בגינן. (עמוד 24 ש' 4, עמ' 27 ש' 5). כפי שיוטעם בהמשך, גרסתו של התובע, למרבה הצער, אינה מהימנה וזאת בלשון המעטה. זאת ועוד, מצאתי סתירות לא מיושבות בעדותו פרופ' ניסקה. אין חולק ,כי נכותו הרפואית והיציבה של התובע הינה בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני .במקום אחד , העיד פרופ' ניסקה ,כי הפגימות הרפואיות והמגבלות התפקודיות שיש לתובע בגינן, היו עוד לפני התאונה (עמ' 24 ש' 32; עמ' 25 ש' 24), מאידך העיד פרופ' ניסקה, במקום אחר, כי "לא יודע אם הייתה לו הגבלה בתנועה לפני התאונה" (עמ' 24, ש'26-27). וכן, העיד פרופ' ניסקה ,כי בתיעוד הרפואי של התובע, לא מצא רישום רפואי על הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. (עמ' 26, ש' 16-13). ברם ,בהמשך ולשאלת בית המשפט ,חזר בו פרופ' ניסקה מעדות זו והעיד כי : "אני לא יכול להגיד בוודאות מלאה כי לא מצאתי בתיק . מצאתי בתיק שכתוב הגבלה בכיפוף. לא כתוב אם היא הגבלה קלה או קשה" . (ע' 4 ש, 32-31). וכן: "הממצאים הרפואיים אצל התובע לפני התאונה הם אותם ממצאים שהיו לו לאחר התאונה". (עמ' 28 ש' 19-18). הנזק נזק לא ממוני 14. התובע אושפז למשך ארבעה ימים במרכז הרפואי כרמל בחיפה, ונגרמה לו נכות רפואית יציבה בשיעור 4% בגין התאונה. על-כן, נזקו הלא ממוני ,כתוצאה מהתאונה , יחושב לפי תקנה 2 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, ומגיע לאחר שערוך להיום לסך של 7,117 ₪. הפסד השתכרות בעבר 15. התובע הינו רופא מומחה בכירורגיה. לפני התאונה, הוא עבד בתור כירורג מומחה, שכיר ועצמאי ,במספר מקומות: בית חולים כרמל ומרפאות בסכנין ועראבה. התובע העיד בכתב ובעל פה ולענייננו-שלנו, כי עובר לתאונה היה בריא בגופו ובנפשו ולמעט כאבי גב קלים ביותר, ואילו לאחר התאונה נהפך כמעט לשבר כלי והוא "נאבק" למעשה, על עתידו המקצועי. (ת/1- סעיפים 12-10; עמ' 6, ש' 21). 16. אומר מיד וללא כל היסוס, אך בצער רב, כי עדותו של התובע (בכתב ובעל פה) לעניין מצבו הרפואי , לפני התאונה ואחריה, מגבלותיו הרפואיות והתפקודיות בגין פגימותיו הרפואיות וכושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי בגין התאונה, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי כלל וזאת בלשון המעטה. בעדות זו ,מצאתי סתירות מהותיות, פוזיטיביות, קוטביות ומוחלטות, ללא כל הסבר סביר ומהימן. עדות זו, נסתרה מיניה וביה ובאופן מוחלט על ידי התיעוד הרפואי (נ/1,נ/3,נ/6, נ/7,נ/8,נ/9,נ/10,נ/11,נ/12). היא אף עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו של התובע כפי שנמסרה למל"ל (נ/2). ויוגדש: התובע הינו רופא ומומחה לכירורגיה. מצבו הרפואי נהיר לו עד מאוד. מצופה מהתובע , כי הוא יעיד את האמת, רק האמת וכל האמת, בכל זמן ובכל מקום, באשר למצבו הרפואי הידוע לו היטב. דא עקא, הוא בחר ,מדעת, שלא לעשות כן, הן בתצהיר הבריאות (נ/4), הן בתצהיר תשובות לשאלון (נ/5 תשובות 9 ו- 10) והן בעדותו (בכתב ובעל פה - ת/1 סעיפים 15-10 ;עמ' 6, ש'21; עמ' 9, ש' 9 - 32; עמ' 10 עד עמ' 14)., בפניי, אין הסבר סביר ומהימן לסתירות אלה. אמנם, התובע ניסה במהלך חקירתו שתי וערב, לעגל פינות וליישר זוויות במטרה ליישב את הסתירות דנן, אך ללא כל הצלחה. 17. הוא הדין לעניין כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי של התובע לפני התאונה ולאחריה. בהקשר זה אציין, כי עדותו בכתב של התובע הייתה לקונית ביותר. התובע לא פירט כלל את הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד. 18. לפי ההלכה הפסוקה, בתביעת פיצויים, הן לפי דיני הנזיקין והן לפי דיני החוזים, חייב התובע להוכיח, לפי מבחן ההסתברות, הן את היקף נזקיו והן את שיעור הפיצוייים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקיו. יחד עם זאת, במקרים בהם לא ניתן להוכיח,במדוייק, את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, וזאת מסיבה הנעוצה בטבע הנזק ובאופיו, אין בכך כדי להכשיל את התביעה ודי לו לתובע שיביא בפני בית המשפט נתונים אשר ניתן ,באופן סביר, להביאם ,ובית המשפט, בשיקול דעתו, ישלים את החסר ויאמוד את הנזק. ויודגש; במקרים בהם ניתן להביא נתונים שלמים ומדויקים על הנזק ושיעור הפיצויים והתובע, במחדלו, לא עשה כן, תידחה התביעה. (עא' 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת הכרמל בע"מ פ"ד לה (2) 800, 806 , 808 - 810 (1991)). 19. במקרה דנן, עדותו של התובע, לעניינינו-שלנו ,אינה סבירה ואינה מהימנה. המדובר בעדות לקונית ובלתי אמינה. עניין לנו בנזק מיוחד וניתן להביא נתונים שלמים ומדויקים על הנזק ושיעור הפיצויים. התובע לא עשה כן ולא הגיש לבית המשפט תלושי שכר ,לתקופה הרלוונטית, או אישור מעסיקו בדבר העדרותו בפועל מעבודתו. הדו"חות השנתיים על ההכנסות לשנים 2002 עד 2005 ,שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית (ת/1), מראים דווקא ,כי לתובע לא היה חיסרון כיס בגין התאונה. הכנסותיו השנתיות של התובע בשנים אלה היו כדלקמן: שנת 2002- 550,465 ₪. שנת 2003 - 446,947 ₪. שנת 2004 - 638,048 ₪. שנת 2005- 747,735 ₪. שנת 2006 - 461,562 (בשנה זו היה בהשתלמות בחו"ל). הפסד השתכות וזכויות סוציאליות בעתיד 20. במקרה דנן, אין כל אפשרות לערוך חשבון אקטואלי בראש נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור הפסד השתכרותו של התובע. קיימת אי-ודאות בקביעת כושר השתכרותו של התובע בעתיד במומו. וכן ,קיימת אי-ודאות לגבי אורך תקופת התשכרותו של התובע. יש ל לפסוק לתובע סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע ,על דרך האומדן הכללי ,סך של 35,000 ₪, נכון להיום. לדידי, סכום זה הינו סביר והוגן. הוצאות נסיעה בעבר 21. אכן ,נגרמו לתובע הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק בגין התאונה. על דרך האומדן הכללי אני פוסק לתובע סך של 1,500 ₪. שאר פרטי הנזק הנתבעים 22. התובע לא הוכיח ,כדין, את שאר פרטי הנזק הנתבעים. ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע או שיהיו לו, אם בכלל, בגין התאונה, נכללו בסל הבריאות והוא זכאי להן, בחינם,מקופת החולים בה הוא רשום ,והכול בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. תאונת עבודה - האומנם ? 23. בפניי,לא הוכח ,בראיה טובה, כי התאונה היא תאונת עבודה. אכן עדותו של התובע ,בעניינים הקרדינאליים שבמחלוקת, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. ברם, המל"ל דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בתאונה כתאונת עבודה . במקרה דנן, אין כל סכנה לפיצוי כפל. סכום הפיצויים הכולל 24. הנה כי כן, הפיצויים המגיעים לתובע להיום,הם כל אלה: א. נזק לא ממוני - 7,117 ₪. ב. הפסד השכתרות וזכויות סוציאליות בעתיד- 35,000 ₪ . ג. הוצאות נסיעה בעבר- 1,500 ₪. 43,617 ₪. התוצאה 25. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע, כדלקמן: א. סך של 43,617 ₪. ב. וכן,הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 7,400 ₪. ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע ,באמצעות בא- כוחו ,בתוך 30 יום מיום המצאות פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עמוד השדרהתאונת דרכיםחוליות