תביעה בגין הפרת הסכם הפצה

תביעה בגין הפרת הסכם בגין מו"מ לכריתת הסכם כאמור שהגיע, לטענת התובעת לנקודת האל חזור. א. תמצית העובדות וטענות הצדדים 1. התובעת היא חברה ישראלית העוסקת במכירת יאכטות וסירות. הנתבעת 1 היא חברה זרה, שמקום מושבה בארה"ב, העוסקת בייצור סירות ממונעות (להלן: "צ'אפרל"). הנתבעת 2 (להלן: "דה וריס"), עוסקת בבדיקה של מועמדים להיות מפיצים בחו"ל ולאחר שצ'אפרל בוחרת במועמד להיות מפיץ שלה, ונחתם עמו הסכם הפצה משווקות הסירות של צ'אפרל. הנתבעת 3 היא חברה ישראלית העוסקת במכירת יאכטות וסירות (להלן: "אמביל"), ואיתה כרתה בסופו של דבר צ'אפרל הסכם מפיץ, כל פעם לשנה אחת. 2. התובעת טוענת כי בינה לבין צ'אפרל, התנהל משא ומתן באמצעות דה וריס, ובסופו השתכלל הסכם הפצה מחייב בין הצדדים, שהצדדים החלו בביצועו. לטענת התובעת, היא פעלה באינטנסיביות לשיווק הסירות, ותוך זמן קצר עלה בידה לקבל הזמנות מלקוחות לרכישת שתי סירות. לטענת התובעת, הצדדים סיכמו את פרטי מכר הסירות לרבות מפרטיהן ומחיריהן והתובעת גם פעלה להעברת התשלום לידי צ'אפרל. 3. לטענת התובעת, לאחר זמן קצר וטרם שסופקו הסירות שהוזמנו, התנערה צ'אפרל מהסכם ההפצה, על ידי מתן הודעה לפיה צ'אפרל אינה מוכנה למכור את תוצרתה בישראל באמצעות התובעת אלא באמצעות אמביל. 4. התובעת טוענת כי סירובה של צ'אפרל למכור את תוצרתה על ידי התובעת כמפיצה בכלל ואת הסירות שכבר הוזמנו על ידי לקוחות התובעת בפרט, מהווים הפרה יסודית של הסכם ההפצה. 5. התובעת טוענת כי הפרת ההסכם גרמה לה לנזק רב בכך שנאלצה לפצות את הלקוחות שהזמינו את הסירות, בכך ששמה והמוניטין שלה נפגעו, בכך שנגרם לה אבדן רווחים שהיו צפויים ממכר הסירות ובכך שההוצאות שהוציאה לשיווק הסירות, ירדו לטמיון. 6. עוד טוענת התובעת כי דה וריס אחראית כלפיה כמי שניהלה איתה את המשא ומתן בשמה של צ'אפרל. 7. התובעת טוענת בנוסף, כי אמביל ידעה או צריכה הייתה לדעת אודות הפרת הסכם ההפצה על ידי צ'אפרל, וכי בכך שאמביל התקשרה עם צ'אפרל בהסכם ההפצה, היא גרמה להפרת ההסכם בין צ'אפרל לבין התובעת, הן הסכם ההפצה והן ההסכם למכר הסירות. כמו כן, טוענת התובעת כי אמביל התעשרה על חשבונה של התובעת כשמכרה סירות של צ'אפרל לגורמים שהתובעת עמלה והצליחה לשכנעם לרכוש הסירות. 8. מנגד, טוענות הנתבעות כי מעולם לא נכרת הסכם הפצה בין התובעת לבין צ'אפרל או דה וריס. לטענתן, דה וריס קיימה הליך של בדיקת התובעת כמועמדת להיות מפיצה של סירות צ'אפרל בארץ, ובמסגרת הליך זה, הוחלפו ביניהן תכתובות אך אלה אינן עולות כדי הסכם שכן לא התקיימו התנאים בדין לכריתת חוזה ומשום שהבחירה במפיץ וההחלטה על התקשרות עם המפיץ מתקבלת על ידי הנהלת צ'אפרל אשר לא אישרה ולא בחרה מעולם בתובעת כמפיצה שלה. לטענתן, התובעת לא החלה לבצע פעולות כלשהן למכירת הסירות, וככל שעשתה כן, עשתה זאת על אחריותה בלבד. 9. צ'אפרל טוענת כי דה וריס אינה מוסמכת להתחייב בשמה וכי דבר זה הובהר לתובעת, בכך שחזרו ומסרו לה כי כל הצעה אשר תועבר על ידי התובעת לדה וריס, כפופה לאישור סופי של צ'אפרל. 10. עוד טוענות דה וריס ואמביל כי התובעת נהגה בחוסר תום לב כאשר לא הודיעה לנציג דה וריס על הקשר שיש לה עם חברת "אקווה מרינה" המייבאת לארץ מוצרים המתחרים בסירות של צ'אפרל. 11. לחילופין, טוענת התובעת, כי גם אם ייקבע כי לא נכרת הסכם הפצה מחייב בינה לבין צ'אפרל יש לקבוע כי צ'אפרל נהגה בחוסר תום לב בניהול המשא ומתן לכריתתו של הסכם ההפצה, אשר מנע את כריתתו של הסכם ההפצה. 12. מנגד טוענת צ'אפרל כי המשא ומתן לא נוהל עמה אלא עם דה וריס אשר אינה יכולה להתחייב בשמה של צ'אפרל. כמו כן, טוענת צ'אפרל כי נדרש היה אישורה להשתכללות העסקה, אישור שכאמור מעולם לא ניתן. 13. דה וריס ואמביל טוענות כי השיקולים שלא לבחור בתובעת היו ענייניים כאשר בכלל זה נלקח בחשבון חוסר תום ליבה של התובעת שלא גילתה את זיקתה לחברת אקווה מרינה המפיצה סירות של המתחרים של צ'אפרל. 14. בגין הפרת הסכם ההפצה נגרמו לתובעת, לטענתה נזקים כדלקמן: א. פיצוי לשני הלקוחות שהזמינו סירות בסכום של 25,000$, לכל אחד מהם. ב. פגיעה בשמה של התובעת ובמוניטין שלה בסכום של 150,000$. ג. אבדן רווחים צפויים ממכר סירות של צ'אפרל בישראל בסכום של 700,000$. התובעת העמידה את סכום התביעה, לצרכי אגרה, על סך של 1,000,000 ₪. ב. דיון והכרעה כריתת הסכם הפצה בין התובעת לבין צ'אפרל . אי עמידה בתנאי של רכישת 3 סירות. 1. אין חולק כי כדי להיות מועמדת להיות מפיצה, על התובעת היה לרכוש 3 סירות בסכום כולל של לפחות 125,000$ (להלן: "הזמנת הפתיחה"). 2. דרישה זו באה לידי ביטוי עוד בהודעת הדואר האלקטרוני מדה וריס לתובעת מיום 28.11.07, בעקבות שיחת טלפון בה הביעה התובעת התעניינות במכירת סירות של צ'אפרל (נספח א' לתצהירו של מר דניס נתן מטעם התובעת, מוצג ת/1). 3. ההתכתבויות הבאות בין הצדדים עוסקות, בין היתר, באותה הזמנת פתיחה, נתוני הסירות ומחיריהן, כולל העלויות הנלוות, בין היתר עלויות ההובלה. 4. התובעת לא עמדה בדרישה הבסיסית והיא הזמנת 3 סירות. גם לשיטתה היא הזמינה 2 סירות בלבד, והתחייבה לבצע הזמנה שלישית, אותה, גם לשיטתה, מעולם לא ביצעה. אישור של צ'אפרל למפיץ. 1. לכל אורך ההתנהלות שבין הצדדים, יידעה דה וריס את התובעת על כך שמי שאיתו צריכה התובעת להתקשר בהסכם הפצה היא צ'אפרל וכי היא זו שצריכה להסכים לזהותו. כך בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 28/11/07 (נספח א' למוצג ת/1), מרפט מר בן דה וריס מהי האסטרטגיה של צ'אפרל, למה היא חותרת, ומה היא דורשת כהזמנת פתיחה. כך בהודעת דואר אלקטרוני של מר בן דה וריס (נספח ג' למוצג ת/1), כותב מר דה וריס כי "הם" קרי: צ'אפרל, לא מסכימים למתן הנחה שהתבקשה. כך בהודעת דואר אלקטרוני של מר בן דה וריס (נספח ה' למוצג ת/1) הוא כותב שוב, על המדיניות של צ'אפרל לגבי הוצאות ההובלה. כמו כן, בהודעת דואר אלקטרוני של מר בן דה וריס (נספח ו' למוצג ת/1) הוא כותב לו כי מונחות לפני צ'אפרל מספר בקשות להסכם הפצה בישראל וכי "הם" קרי: צ'אפרל טרם קיבלה החלטה עם מי להתקשר. 2. אין מחלוקת כי אין בחומר הראיות הודעה כלשהי מאת צ'אפרל כי היא בחרה בתובעת כמפיץ או הודעה של דה וריס כי צ'אפרל בחרה בה כמפיץ. ההסכם הנטען . 1. טענתה של התובעת היא כי בהודעת דואר אלקטרוני מיום 5.3.08, נספח ז' לתצהירו של מר דניס נתן (להלן: "ההודעה"), התקשרו הצדדים בהסכם. בהודעה זו נכתב: " I spoke with Chaparral management and congratulations we are ready to move forward with your company pending on the opening order. I stressed to them how much we only had two good companies in your territory/// so I finally got them convinced to move forward…What I'm going to need from you…some detailed pictures… I will also need to know in detail what your opening order will be It needs to be at least three boats… Once you have signed the proformas and I submit those to Chaparral I will get the final ok…"." 2. אולם, בהודעת דואר אלקטרונית זו לא ניתן, כטענת התובעת, לעגן הסכם בין הצדדים כפי שיפורט להלן: 3. האחד, מהודעה זו, על רקע מכלול הראיות והעדויות עולה כי אין בה, אלא הודעה על התקדמות במשא ומתן, ולא על בחירתה של התובעת כמפיצה של צ'אפרל או על כריתת ההסכם בין התובעת לצ'אפרל. 4. דה וריס חזרה והדגישה לכל אורך המגעים שבין הצדדים, כי הזמנת שלוש הסירות הייתה תנאי מקדמי לצורך בחינת המועמדים הפוטנציאליים להיות מפיצים של צ'אפרל בישראל, כחלק מהשלב הטרום חוזי ולא כחלק מהחוזה עצמו. התובעת טוענת כי ההסכם השתכלל והוא רק הותנה בהזמנת שלוש סירות (סעיף 3 לתצהירו של בן דה וריס וסעיף 10 ונספח ז' למוצג ת/1). בין כך ובין כך, בפועל, לא עמדה התובעת בתנאי זה שכן היא ביצעה הזמנה של שתי סירות בלבד (סעיף 18 למוצג ת/1). כמו כן, התובעת לא עמדה בדרישה לשלוח תמונות של משרדיה (נספחים ה', ז', י' ו-יא' למוצג ת/1), והיא אף לא טענה מעולם כי עמדה בתנאי זה. 5. כמו כן, הודעתו של מר בן דה וריס לתובעת מיום 17.3.08, לפיה עם קבלת אישורה של התובעת לחשבוניות הפרופורמה, "העסקה תושלם" (נספח יג' למוצג ת/1) מתייחסת להזמנת הסירות, כחלק מהשלב הטרום חוזי, ולא ביחס להסכם ההפצה הבלעדי נשוא התובענה. הודעתו של מר בן דה וריס למר דניס כי הצעת התובעת להפצת הסירות התקבלה, מתייחסת רק לגבי הסירות שמר דניס הודיע עוד קודם לכן כי התובעת מעוניינת לרכוש מצ'אפרל, ולא לגבי עצם בחירתה של התובעת כמפיצה הבלעדית של צ'אפרל בישראל. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה אחרת. 6. השני, הודעה זו של מר בן דה וריס, אינה אלא מסמך אחד מתוך מסמכים רבים שמהם עולה כי לא הייתה כל התקשרות מחייבת בין צ'אפרל לתובעת. 7. השלישי, מלשון הודעת הדואר האלקטרוני עולה כי דה וריס הייתה מוכנה להתקדם בשלבי המשא ומתן עם התובעת, שכללו גם מכירת שלוש הסירות לתובעת (עמ' 40, שורות 15-23 לפרוטוקול המתומלל). בהודעה אין כל שימוש במילה "הסכם" או "הסכם הפצה". 8. התובעת טוענת בסיכומיה כי השימוש במונח congratulations מבטא חגיגיות שנלוות לבחירתה כמפיצה של צ'אפרל בישראל. אינני מקבלת טענה זו. אמנם השימוש במונח congratulations מבטא אלמנט חגיגי, אך החגיגיות אינה בהכרח בחירתה של התובעת כמפיצה, דבר שלא נכתב באותה הודעה. על-פי עדותו של מר תום דה וריס, דה וריס הייתה נרגשת לגבי ההזדמנות להתקדם בתהליך (עמ' 40, שורות 19-23 לפרוטוקול המתומלל) המשא ומתן, וכך כתבה. 9. הרביעי, בהודעתו זו ממש, מבקש מר בן דה וריס מהתובעת השלמת פרטים (תמונות של משרדי התובעת ופרטים אודות הזמנת הסירות) כתנאי להתקדמות במשא ומתן ולא לחתימת החוזה. עצם הצבת התנאים מעידה כי אם התובעת לא תקיים את התנאים אזי לא ייחתם ההסכם עמה. כמו כן, הפרטים שדה וריס דרשה מהתובעת הנם פרטים המתאימים לשלב הטרום חוזי ולא לשלב קיום החוזה. 10. החמישי, מקריאת ההודעה כולה, עולה כי ההתקדמות בעניין מכירת הסירות גם היא מותנית באישור סופי של צ'אפרל. משמעה כי ללא אישור סופי של צ'אפרל לא תהיה מכירה של סירות וממילא לא יהיה הסכם הפצה בין התובעת לצ'אפרל. 11. השישי, אין בין הצדדים הסכם כלשהו בכתב. התובעת טוענת בסיכומיה כי אין צורך בהסכם בכתב. 12. מר דניס נתן העיד בחקירתו הנגדית כי ההסכמים שיש לתובעת עם יצרניות זרות כולם הסכמים בכתב (עמ' 4, שורות 4-18 לפרוטוקול המתומלל). מכאן, שהתובעת נוהגת להקפיד על כך שייחתם הסכם בכתב עם יצרניות הסירות. לפרקטיקה כזו יש גם היגיון שעה שמאן דהו מבקש לטעות לבלעדיות, ולתקופה מסוימת. בעניינינו, אין הסכם בכתב, ואף לא נשלחה על ידי התובעת לדה וריס או לצ'אפרל דרישה לחתימה של צ'אפרל על הסכם בכתב. דבר זה מצביע על כך שבזמן אמת התובעת ידעה כי לא נכרת עימה הסכם הפצה מחייב. התנהלותה של התובעת לאחר ההודעה . 1. התנהלותה של התובעת לאחר קבלת ההודעה מעידה על כך שגם התובעת ידעה היטב שהיא מעולם לא נבחרה כמפיצה של צ'אפרל בישראל, כמפורט להלן: 2. האחד, בחקירתו הנגדית העיד מר דניס נתן כי אם היה מקבל לידיו את הסוכנות של צ'אפרל בישראל, אזי היה נאלץ לשכור מכונאי שיעבוד בתובעת, אך הוא לא עשה כן (עמ' 16, שורות 13-15 לפרוטוקול). 3. השני, התובעת טוענת כי להפתעתה, קיבלה ביום 3.4.08, הודעה ממר בן דה וריס, שבמסגרתה הודיע האחרון כי בכוונת צ'אפרל להפר את אשר הוסכם עם התובעת (סעיף 28 למוצג ת/1), וכי צ'אפרל החליטה למכור את הסירות החל משנת 2009, וכי אין בכוונתה לבחור בשלב זה במפיץ, אלא רק לאחר שמר בן דה וריס יגיע לישראל, ייפגש עם כל המועמדים, ויבחן את השירותים שכל אחד מהם מציע (נספח יט' למוצג ת/1). 4. למרות ההפרה הנטענת, התובעת מעולם לא הביעה התנגדות או חוסר שביעות רצון ממהלך זה של דה וריס וצ'אפרל, למרות, שאילו אכן סברה שיש בין הצדדים הסכם, זה הדבר שהיה מצופה ממנה לעשות. 5. כן יש לציין כי אין בהודעה מ- 3.4.08 של מר בן דה וריס, ולו מילה אחת בעניין הסכם או הפרה של הסכם או חזרה מההסכם. 6. מכל מקום, התובעת שיתפה פעולה עם החלטת צ'אפרל ודה וריס, ללא כל מחאה. ההסבר של מר דניס נתן לכך הוא שהתובעת אפשרה לדה וריס ולצ'אפרל לחזור בהן מההודעה מ- 3.4.08, ולקיים את ההסכם. אילו כך היה, ניתן היה לצפות שהתובעת תודיע לדה וריס ולצ'אפרל כי היא נותנת להם פרק זמן נוסף כדי לחזור בהן מההפרות. טענה מסוג זה העלתה התובעת, לראשונה, באמצעות ב"כ התובעת רק כשבועיים לאחר שמר בן דה וריס הודיע לה כי צ'אפרל החליטה שלא לבחור בה כמפיצה שלה בישראל (נספחים כב' וכג' למוצג ת/1). 7. הסבר נוסף לכך שהתובעת לא אמרה דבר בזמן אמת, מספקת התובעת בסיכומיה. לטענתה, עם קבלת הודעתו של מר בן דה וריס מיום 3.4.08, לא עלה בדעתו של מר דניס נתן כי בכוונתן של צ'אפרל ודה וריס שלא לכבד התחייבויותיהן. ראשית, טענה זו הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה שכן התובעת לא העלתה הסבר זה בכתב התביעה או תצהיר העדות הראשית של מר דניס נתן. שנית, טענה זו בלתי הגיונית בעליל, שכן בהודעה מ- 3.4.08 מודיעה דה וריס במפורש שהיא עומדת לבחון מועמדים נוספים, ופירושו של דבר שישנה אפשרות שייבחר מישהו אחר ולא התובעת, דבר שעל-פי טענתה של התובעת דהיום, מהווה הפרה של ההסכם שבין הצדדים. 8. גם בפגישה בין הצדדים בארץ לא טען מר דניס נתן בפני בן דה וריס כי התובעת כבר נבחרה כמפיצה של צ'אפרל בישראל. 9. השלישי, לאחר שמר בן דה וריס חזר מפגישות שערך עם המועמדים להיות מפיצים ושב לארה"ב, שלח לו מר דניס נתן הודעת דואר אלקטרוני, במסגרתה שאל אותו אם יש לו איזה שהן "חדשות טובות או רעות" (מוצג נ/1). מכאן שהתובעת לקחה בחשבון כי ייתכן והתשובה של צ'אפרל לגבי התקשרות עם התובעת תהיה שלילית, והיא גם הניחה באותו זמן כי מעולם לא נכרת בינה לבין צ'אפרל הסכם הפצה. 10. הרביעי, לאחר קבלת הודעתו של מר בן דה וריס מיום 21.5.08 המודיע לתובעת כי צ'אפרל בחרה במועמד אחר שלח מר גל אורן מהתובעת תגובה להודעה, בה הוא הודה לדה וריס ואיחל לה הצלחה (נספח 6 לתצהירו של מר בן דה וריס). גם בתגובה זו אין כל טענה כי נכרת כבר הסכם בין התובעת לצ'אפרל או הבעת התנגדות לאי בחירתה של התובעת. 11. מהאמור לעיל עולה כי מעולם לא נמסר לתובעת כי היא נבחרה להיות מפיצה של צ'אפרל בישראל, וממילא לא נכרת הסכם הפצה ביניהן. כל שהיה הוא שלב בחינת מועמדותה של התובעת, וכל חליפת התכתובות שבין התובעת לדה וריס היו קשורים אך ורק לשלב הטרום חוזי, למשא ומתן לפני כריתתו של החוזה ההפצה שבין צ'אפרל לתובעת, אשר בסופו של יום לא נכרת. תום לב בניהול המשא ומתן . 1. התובעת טוענת כי דה וריס ניהלה עמה משא ומתן בהיעדר שקיפות ובחוסר תום לב, שעה שניהלה משא ומתן עם מועמדים אחרים מבלי להודיע על כך לתובעת. 2. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, התובעת יכלה להניח מלכתחילה, כי כפי שהיא התעניינה בהתקשרות בהסכם מפיץ, כך גם יעשו אחרים. למעשה, התובעת גם לא הייתה הראשונה מבין המועמדים שפנתה לצ'אפרל. שנית, מהראיות שלפני עולה כי התובעת הייתה מודעת לכך כי דה וריס מנהלת משא ומתן עם מועמדים אחרים בישראל והיא מעולם לא מחתה על כך בפני דה וריס או צ'אפרל. כך, בין היתר, שעה שדה וריס שלחה לתובעת הודעת דואר אלקטרוני מיום 19.2.08 (נספח ו' למוצג ת/1) בו נכתב מפורשות כי צ'אפרל בוחנת הצעות של מועמדים פוטנציאליים נוספים, מלבד התובעת. התובעת גם יכלה לצפות, לנוכח מספרם הקטן של השחקנים בשוק מכירת הסירות בישראל, כי דה וריס תבחן גם את מועמדותה של אמביל. גרם הפרת חוזה . 1. התובעת טוענת כי אמביל, שהיתה מודעת להסכם שבין התובעת לבין צ'אפרל, גרמה לאחרונה להפר איתה את ההסכם. 2. משהגעתי לכלל מסקנה כי לא נכרת הסכם בין התובעת לבין צ'אפרל, דינה של הטענה להידחות. עם זאת, אין לטענה זו יסוד גם מסיבות נוספות. 3. תחילה, יש לציין כי אמביל יצרה קשר עם צ'אפרל עוד קודם לפני שהתובעת עשתה כן. מתצהירו של מר יורם בלום, מנהל באמביל, עולה כי הקשר הראשוני שיצרה אמביל עם צ'אפרל באמצעות דה וריס היה עוד באוקטובר 2007 (סעיף 5 לתצהירו של יורם בלום), בעוד שהקשר הראשוני שיצרה התובעת עם דה וריס היה רק לאחר מכן, בנובמבר 2007 (סעיף 8 למוצג ת/1). 4. כמו כן, גם בפני אמביל הציבה דה וריס את התנאי של הזמנת שלוש סירות לפחות. 5. לא הוכח כי אמביל ידעה על קיומו של משא ומתן בין התובעת לצ'אפרל באמצעות דה וריס. 6. לאור הודעת דה וריס, לפיה היא בוחנת מועמדים נוספים, ולאור המספר המועט של השחקנים בשוק מכירת הסירות בישראל, יכלה התובעת להניח כי, בין היתר, בוחנת דה וריס את המועמדות של אמביל. התובעת לא פנתה לאמביל, לא הודיעה לה כי יש לה חוזה עם צ'אפרל וכי אם תתקשר איתה תגרום להפרתו. 7. טענתה של התובעת כי אמביל ידעה כי נחתם הסכם הפצה בין התובעת לצ'אפרל או כי למצער מתנהל בינן משא ומתן מתקדם, לא נשענת על שום ראיה. הטענה כי לקוחות של התובעת הודיעו לה כי אמביל הייתה מודעת למצב בו התובעת החלה במסע שיווקי בקרב לקוחותיה למכר סירותיה של צ'אפרל (סעיף 52.2 למוצג ת/1), לא הוכחה, בין היתר משום שהתובעת לא זימנה לעדות אותם לקוחות. 8. לעומת התובעת, אמביל הגישה לצ'אפרל הזמנה של שלוש סירות, ובכך, בניגוד לתובעת, עמדה בתנאי המוקדם הנדרש. העדר עד מצ'אפרל . 1. התובעת טוענת כי העובדה שצ'אפרל לא הביאה לעדות עד מטעמה פועלת לחובתה של צ'אפרל, וכי יש לראות בכך התחמקות מלהסביר את דרך התנהלותה. 2. אינני מקבלת טענה זו של התובעת. העדים שהובאו מטעם דה וריס, היו היחידים שהיו בקשר עם התובעת, וכן היה מר תום דה וריס בקשר עם צ'אפרל. לפיכך, די היה בעדויותיהם ולא היה צורך לזמן מאן דהוא מצ'אפרל שמעולם לא היה לו דין ודברים עם התובעת. ראשי הנזק . לאור המסקנה כי לא נכרת הסכם בין הצדדים וכי לא נוהל משא ומתן בחוסר תום לב והופסק בנקודת האל חזור, מתייתר הדיון בראשי הנזק, ואולם גם אלה לא הוכחו. פיצוי לקוחות שהזמינו סירות . 1. התובעת טוענת כי לנוכח העובדה שהיא נבחרה כמפיצה של צ'אפרל, היא התחייבה לספק סירות לשני לקוחות, וכי היא נאלצה לפצות אותם בדרך של מכירת שתי סירות חדשות של חברה אחרת בהנחה משמעותית מאוד ובמחירי הפסד. 2. התובעת לא זימנה לעדות את הלקוחות שלהם ניתנה הבטחה לספק סירות של צ'אפרל ולהם ניתנה ההנחה הנטענת, וממילא לא הוכיחה התובעת קשר סיבתי בין מכר הסירות בהנחה לבין אי מכירת הסירות של צ'אפרל כתוצאה מהחלטת צ'אפרל שלא לבחור בתובעת כמפיצה שלה. 3. יתר על כן, מי שמכרה את הסירות, הייתה חברת אקווה מרינה ולא התובעת (נספחים כד'-כז' למוצג ת/1). מר נתן דניס הודה כי לתובעת ולאקווה מרינה מערכת חשבונאית נפרדת (עמ' 17, שורות 27-28 ועמ' 18, שורות 1-8 לפרוטוקול). 4. מכאן שראש נזק זה לא הוכח. מוניטין . 1. התובעת טוענת כי נגרמו פגיעה במוניטין ובאמינות שלה בקרב לקוחותיה בשל אי יכולתה לספק את הסירות של צ'אפרל למרות שהיא הודיעה ללקוחותיה שהיא הסוכנת של צ'אפרל. 2. הנתבעות טוענות כי אם התובעת החלה לשווק סירות של צ'אפרל על דעת עצמה, ובלי שקיבלה הודעה כי היא נבחרה לסוכן של צ'אפרל ( סעיף 17 לתצהירו של תום דה וריס), הרי שאין לה אלא להלין על עצמה. 3. התובעת לא זימנה לעדות את לקוחותיה על מנת לתמוך בגרסתה בדבר ההבטחות שנתנה להם ובדבר הפגיעה באמינותה. בנוסף, התובעת לא הגישה חו"ד מומחה לגבי המוניטין שהיה לה קודם לכן ולגבי הפגיעה שנגרמה לו. התובעת גם לא הוכיחה פגיעה כלשהי בהכנסותיה. 4. התובעת טענה כי החלה במסע שיווק נמרץ וכי נאלצה לפטר עובדים בשל הפרת ההסכם על ידי צ'אפרל אך מעדותו של מר דניס נתן בחקירתו הנגדית עולה כי לא פתחה במסע פרסום, לא שכרה אף עובד לשם עבודתה כמפיצה ולא פיטרה אף עובד בעקבות ההודעה של דה וריס כי צ'אפרל לא בחרה בה כמפיצה. ג. אבדן רווחים 1. התובעת לא הוכיחה כי הסכמי זיכיון בתחום זה בכלל או עם צ'אפרל בפרט נמשכים, כטענתה, ארבע שנים. התובעת לא הגישה על כך חו"ד מומחה או עדויות אחרות לבד מעדותו של מר דניס נתן. לא ניתן להסתמך, לשם כך, על תוכנית השיווק הרב שנתית אותה ערכה התובעת, שכן צ'אפרל מעולם לא אישרה תוכנית זו, מה עוד שמדובר רק בצפי מכירות. יתר על כן, מההתקשרות של חברת אמביל עם צ'אפרל עולה כי ההסכם נכרת בכל פעם לשנה בלבד. 2. התובעת טוענת כי נאלצה לדחות הצעה של חברה אחרת לשווק את הסירות שלה על ידי התובעת, מאחר והניחה כי נכרת הסכם בינה לבין צ'אפרל, וכי עד שצ'אפרל הודיעה לה שלא בחרה בה כמפיצה, התקשרה אותה חברה עם גורם אחר (סעיף 54 למוצג ת/1). 3. התובעת לא הוכיחה טענה זו ומעדותו של מר דניס נתן עולה כי הוא העדיף לא לקדם את המשא ומתן עם חברת ריגל משום שהעדיף לכרות הסכם עם חברה אחרת, חברת קובלט (עמ' 18, שורות 23-27 לפרוטוקול). פסיקתא 1. התביעה נדחית. 2. התובעת תשלם לנתבעת 1, מצד אחד, ולנתבעות 2 ו- 3 מצד שני, הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ (סה"כ 70,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הפרת חוזהחוזהחוזה הפצההפצה