נזקי רכוש לרכב אזרחי בשל חוסר זהירות ונהיגה רשלנית

לטענת התובעת, לרכב האזרחי נגרמו נזקי רכוש בין היתר בשל חוסר זהירות ונהיגה רשלנית של הנתבע 1 ומכאן התביעה לחייב את הנתבעים בגין נזקי התובעת.

3. הנתבעת 2 הגישה כנגד התובעת וכנגד הנהג ברכב האזרחי הודעת צד שלישי. לטענתה, התאונה אירעה עקב רשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת, כאשר הרכב האזרחי ביצע עקיפה אסורה של הרכב הצבאי, מימין תוך כדי נסיעה מהירה ובכך גרם ברשלנות לתאונה נשוא התובענה. הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה רבות מהוראות פקודת התעבורה ותקנותיה אשר מפורטות בכתב ההגנה ובהודעה לצד השלישי.

4. בדיון מיום 6 בספטמבר 2011 נמחקה ההודעה לצד ג' לבקשת ב"כ הנתבעים עקב הערת בית המשפט.

טענות הצדדים

4. מטעם התובעת העיד מר רוזן יהושוע שהיה נהג הרכב האזרחי במועד התאונה.

5. לטענת נהג הרכב האזרחי, התאונה הייתה בצומת האופים בדרום הר חברון , ליד קרית ארבע, באזור חלחול. "אני מגיע מכיוון כביש 60 מדרום לצפון, בצומת הכניסה הצפונית לחלחול וחברון, באתי מקריית ארבע לכיוון צפון ולקחתי שמאלה לכיוון מערב, לכיוון תלם שמאלה מכביש 60 כבר פניתי שמאלה ונסעתי, כל הדרך נסע לפניי רכב מסוג זאב צבאי, הוא פנה שמאלה ואני אחריו, לאחר כמה עשרות מטרים אחרי הפנייה, הזאב לקח שמאלה ומתייצב במרכז הכביש."
" אחרי מספר עשרות מטרים בצומת מהפנייה שמאלה, יש בטונדות, שמהוות מחסום כשהזאב עזב את הנתיב שלי, מול הכביש ונעצר לאורך הכביש, באמצע הכביש, חיכיתי מספר שניות, לאחר שווידאתי שהזאב עצר המשכתי נסיעה בנתיב שלי, אשר התפנה, המשכתי ישר, ולפתע הזאב ללא כל התראה מוקדמת, גם לא אותת, שובר בתוך הנתיב שבו אני ממשיך, לא הייתה לי יכולת לעצור את זה, מה שקרה זה שהכנף הקדמית שמאלית שלי, והקדמית ימנית שלו נפגשו, מה שהיה זה שהוא עלה עליי, כי הרכב מאוד מסיבי וגבוה, ממה שהחיילים אמרו, היה את רגע המפגש, יצאנו מהרכבים, והנהג של הזאב התנצל, וגם הודה שהאיתות שלו לא היה תקין, כך שהוא לא יכול היה להתריע על היציאה ימינה שלו."
בנוסף העידה מטעם התביעה הגב' אפללו יהודית אחותו של נהג הרכב האזרחי, אשר העידה כי הרכב הצבאי עצר לפני הבטונדות, רכבם האזרחי עצר אף הוא וכשהחילו בנסיעה שוב פנה הרכב הצבאי ימינה ופגע ברכבם האזרחי, גם היא כמו אחיה העידה כי נהר הרכב הצבאי התנצל.

6. מטעם ההגנה העיד הנתבע 1, מר שישקין אלכסנדר שנהג ברכב הצבאי, לטענתו, הוא נסע ראשון ומאחוריו הרכב האזרחי, הוא אותת לימין הואיל והתכוונן להיכנס לבסיס הממוקם בצדו הימני של הכביש, בכדי לבצע פנייה רחבה ימינה, נסע מעט לשמאל הואיל ומדובר ברכב ארוך וגדול. נהג התובעת עקף אותו מימין בעודו מבצע הפניה לימין וכך נגרמה התאונה. לטענתו בכלל לא עצר לפני הפנייה ובוודאי לא התכוון לפנות שמאלה כי מדובר בשטח פלסטינאי והשער שם סגור. הוא הדגיש כי האיתות עבד ואף השאירו לאחר התאונה כי ידע שיבואו לבדוק. עוד הוסיף כי הרכב הצבאי הינו ארוך ורחב עם שדה ראיה מוגבל.
עד נוסף מטעם ההגנה מר ארתור לבדב, קצין הרכב של הגדוד מזה 23 שנים, אשר הגיע למקום לאחר התאונה, העיד אף הוא, כי על מנת לבצע פנייה ימינה, הוא חייב לקחת טיפה שמאלה כדי לבצע סיבוב רחב.
עוד העיד כי כאשר הוא הגיע למקום האיתות ימינה עבד.

עד הגנה נוסף מר מורן ברנס אשר ישב לצד הנהג ברכב הצבאי, לא הופיע לעדות אך מסר תצהיר עדות ראשית מטעמו בו הוא טוען:
" הנסיעה הייתה במהירות נמוכה מאוד בחלקו הימני של הנתיב הימני, אשר נחלק ע"י בטונדות, וכאשר נהג הרכב הצבאי שישב לידי אותת ימינה והחל בפנייה ימינה לכיוון פילבוקס "דלעת", רכב אזרחי אשר נסע באותו הנתיב שלנו ושקודם לתאונה היה מאחורי הרכב הצבאי בו נסעתי, ניסע לעקוף את הרכב הצבאי.
"במהלך ניסיון עקיפה זה, ירד הרכב האזרחי מן הכביש המסומן וסטה לדרך העפר, תוך ביצוע עקיפה לא חוקית מימין. עקיפה לא חוקית זו, ע"י נהג הרכב האזרחי הובילה להתנגשות בין הרכב האזרחי לרכב הצבאי בו נסעתי, תוך פגיעה בתחתית צידו הימני של הרכב הצבאי."

7. לאחר ששמעתי עדויות הנהגים והעדים ולאחר שעיינתי במסמכים, בתמונות ובכל אשר הובא לפניי, אני קובע כי העובדות והנסיבות מצביעות על כך ששני המעורבים בתאונה תרמו לגרם התאונה אולם יש לייחס לנהג הרכב האזרחי 35% מהאחריות לקרות התאונה ולנתבע 1 , 65% אחריות לקרות התאונה, וזאת מן הנימוקים הבאים:

(א) מוסכם על המעורבים בתאונה, כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת נסע אחרי רכב הנתבעת. הרכב הצבאי סטה לשמאל, לטענתו כדי לבצע פנייה לימין (לכיוון פילבוקס) בעודו מאותת לימין ולטענת התובעת כשסטה לשמאל גם נעצר ולכן סבר נהג התובעת כי בכוונתו לפנות שמאלה.

(ב) לטענת התובעת הרכב הצבאי לא אותת לימין, מנגד נהג הנתבעת טוענן כי אותת לימין ואף השאיר את האיתות לעבוד לאחר התאונה כראייה.

8. בטופס דיווח על התאונה של הנתבעת נרשם כי בזמן פניה ימינה לכיוון פילבוקס של הרכב הצבאי, רכב אזרחי ביצע עקיפה מימין כאשר ירד מהכביש המסומן אל דרך עפר ובעת פנייתם נפגעו בתחתית הרכב מצד ימין מחזית שמאל של הרכב האזרחי. הוסיף כי בפנייה שמאלה יש בטונדות וכניסה לשטח הפלסטינאי, לשם לא התכוונו לנסוע כלל וזוהי לא הייתה מטרתם. לדעתו התאונה הייתה נמנעת במידה והרכב האזרחי היה ממתין בסבלנות שישלימו את הפנייה ולא עוקף אותם מימין. הדגיש כי האשמה בתאונה היא של הרכב האזרחי".

9. נראה כי הרכב הצבאי סטה לשמאל כשהרכב האזרחי המשיך בנסיעה ישר ואז כשהרכב הצבאי פנה ימינה אירעה ההתנגשות.
המשך נסיעת התובעת כשהיא חולפת מימין לרכב הנתבעת ועוד יורדת לדרך העפר, בעוד שלטענתה הרכב שלפניה מבצע סטייה לשמאל ואינו מאותת, כמו גם סטיית רכב הנתבעת לשמאל ואז הפנייה ימינה, בוצעו בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת אשר גרמו לתאונה.

10. התובעת אשר נסעה לגרסתה אחרי רכב שהחל לסטות שמאלה מבלי לאותת, הייתה צריכה לנקוט משנה זהירות ולהאט עד שתבין מה בכוונת נהג הרכב הצבאי שלפניה לעשות בפרט כשהמדובר ברכב צבאי גדול וארוך. ולמרות זאת בחרה להמשיך בנסיעה מימין לרכב הצבאי כשהיא יורדת לדרך עפר.
אם היה נהג הרכב האזרחי נוהג בזהירות הדרושה ובהתאם לאותם תנאים שנוצרו בדרך הייתה התאונה נמנעת. כאמור נהג התובעת המשיך בנסיעה בדרכו בחוסר זהירות וללא תשומת לב.

11. נהג הנתבעת שנהג ברכב הצבאי, כך לגרסתו, ביקש לפנות לפילבוקס "דלעת" הממוקם מימין הכביש וסטה מעט שמאלה כדי לבצע הפניה. ניכר, כי סטה כברת דרך לשמאל באופן שיכול היה להטעות את הרכב שמאחוריו. אילו היה נהג הנתבעת מביט לימין גם במראה וגם במצלמה בטרם החל בפניה ימינה, יש להניח כי היה מבחין ברכב האזרחי אשר כבר היה במקביל אליו.
פעולת האיתות ימינה על ידי הרכב הצבאי נותרה בספק בעיני ומכל מקום הואיל וביצע סטייה לשמאל היה עליו להביט לימין גם במראה וגם במצלמה בטרם החל בפניה לימין לכיוון הפילבוקס ובפרט כאשר ישב לידו אדם נוסף אשר היה יכול לסייע לו בראיית הדרך לצד ימין, וכן על אחת כמה וכמה כאשר המדובר ברכב צבאי ארוך וגדול עם שדה ראייה מוגבל אף לטענת נהג הנתבעת עצמו.
אילו היה נהג הרכב הצבאי לאחר סטייתו לשמאל ,מבצע הפנייה לימין בזהירות ולאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות האפשריים הכוללים הפניית המבט לימין, בדיקה במראה, במצלמה וכן בדיקה עם הנוסע שלידו שהדרך אכן פנויה, יש להניח כי התאונה הייתה נמנעת גם כן.

12. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו, אני קובע כי שני המעורבים בתאונה תרמו לגרם התאונה באופן שיש לייחס לנהג התובעת אחריות בשיעור של 35% ולנתבעת אחריות בשיעור של 65% ובהתאם לכך ובשיעור זה על הנתבעת לפצות את התובעת כפי שיפורט לעיל.

13. לעניין גובה הנזק, בהתאם למוסכם בין הצדדים, יש להפחית 20% הואיל ומדובר ברכב שכור קרי הנזק נטו עומד על סך 13,557 ₪.
לפיכך ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 65 אחוזים מהסך של 13,557 ₪, היינו סך של 8,812 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן שכ"ט עו"ד בסך 1200 ₪.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חובת הזהירות של רופא

  2. חובת זהירות של בנק כלפי לקוח

  3. חובת הזהירות של עורך דין

  4. חובת הזהירות של המעביד כלפי עובד

  5. הפרת חובת הזהירות של הבנק

  6. חובת הזהירות של מנהל חברה

  7. חובות זהירות הבנק כלפי לקוח

  8. חובת הזהירות של מרכול (סופר)

  9. חוסר זהירות בנהיגה על אופנוע

  10. נהיגה בחוסר זהירות של נהג מונית

  11. חובת זהירות של עורך דין כלפי לקוח

  12. חובת זהירות מוגברת של מזמין עבודה

  13. חובת זהירות של סוכן ביטוח כלפי קבלן

  14. פסיקה בנושא חובת הזהירות של המעסיק

  15. חובת הזהירות לפני פתיחת הליכים משפטיים

  16. חובת הזהירות של עורך דין בעסקת מקרקעין

  17. חובת הזהירות של עורך דין כלפי צד שלישי

  18. חובת הזהירות הקונקרטית - חובת הזהירות המושגית

  19. חובת הזהירות בהליכי פינוי מדירה בהוצאה לפועל

  20. על הנוהג ברכב הרתום לנגרר חלה חובת זהירות מוגברת

  21. נזקי רכוש לרכב אזרחי בשל חוסר זהירות ונהיגה רשלנית

  22. מה ההבדל בין נהיגה ב"חוסר זהירות" ל"נהיגה ברשלנות" ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון