תביעה של עזבון המנוח אשר נהרג בתאונת דרכים כנגד קרנית - קרן נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") מאחר ונטען שבמועד התאונה הרכב מסוג סובארו מס' רישוי 1169623 (להלן: "הרכב") לא היה מבוטח ולכן קמה עילה נגד קרנית. להשלמה נטען שהנהג היה אגדיראת סלימאן, ז"ל שאף קיפח את חייו בתאונה (להלן: "אגדיראת"). אקדים כי התיק נוהל בהתבסס על הנחה לא נכונה של התוצאה בתביעה על פי סעיף 12 לפלת"ד. ההלכה היא כי הספק לזהות הנהג ו/או המחזיק ו/או הבעלים פועל כנגד התביעה נגד קרנית, כאשר המחלוקת היא מי מבין מספר חלופות ידועות הוא הנהג ו/או הבעלים ו/או המחזיק. התביעה הוגשה ביום 14/12/08 ובהמשך להגשת כתב הגנה, שלחה קרנית הודעת צד שלישי נגד יוגב זריהן. בתום שמיעת הראיות הוכח כי במועד התאונה טרם עברה הבעלות ברכב והרכב נותר על שם צד שלישי. ביום 28/7/10 הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן צורף עזבונו של אגדיראת סלימאן ז"ל. נטען כי במועד התאונה היה אגדיראת המנוח הנהג ברכב, שנהג בו ללא רישיון בתוקף, וללא ביטוח חובה בתוקף וכן כי הוא גם הבעלים ו/או המחזיק ברכב. אקדים ואומר שלגבי הטיעון האחרון הזה, של בעלות ו/או החזקה, לא הונחה כל תשתית ראייתית. התביעה הוגשה ע"י אביו של המנוח, הגם שבמועד הגשת התביעה ולמועד מתן פסק הדין הוא לא היורש. יצוין כי מלכתחילה היורש שנקבע ע"י רשם הירושות היה אחיו של המנוח לאחר שהוריו הסתלקו. בשנת 2010 הגיש האח בקשה לתיקון הצו ולהפוך את אביו ליורש. הבקשה נדחתה (מוצג נ/1). בכתב התביעה המתוקן צורף האח היורש, מטעם העיזבון ללא מחיקת האב. להלן יכונה העיזבון: "התובע". הסיבה שהאב הושאר כתובע הייתה שכשלושה חודשים לפני הגשת כתב התביעה המתוקן הוגשה הבקשה לתיקון צו הירושה, כאשר האח מיוצג ע"י אותו משרד המייצג את התובע, וטרם ניתנה החלטה לאותו מועד. מצב זה לא תוקן גם אחרי דחיית הבקשה ביום 20/9/10 (מוצג נ/2). על אף שהאב לא היה היורש הוא זה שעמד מאחורי התביעה ואף הגיש תצהיר עדות ראשית. 2. עילת התביעה נגד קרנית קמה בנסיבות שהנפגע זכאי לפיצויים לפי הפלת"ד אך אין בידו לתבוע את המבטח בנסיבות המפורטות בסעיף 12 (א) סעיפי משנה (1) - (3) לפלת"ד. הנסיבות בתיק זה מתמקדות במחלוקת לגבי זהות הנהג [סעיף משנה (1)], והעדר ביטוח [סעיף משנה (2)]. קרנית טוענת כי העיזבון אינו זכאי לפיצויים כי המנוח היה הנהג ולא היה לו רישיון בר תוקף (סעיף 7 (3) לפלת"ד) ולכן, הוא נהג ברכב ללא ביטוח (סעיף 7 (5) לפלת"ד). לחילופין, נטען כי המנוח שנפגע בתאונה היה בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח (סעיף 7 (6) לפלת"ד). לכן לא חלות הוראות סעיף 12 (א) סעיפי משנה (1) - (2) לפלת"ד. על פי הפסיקה הנטל להוכיח את החבות של קרנית נופל על כתפי התובע. דהיינו, העיזבון צריך להוכיח שהמנוח לא היה הנהג וגם לא הבעלים ו/או המחזיק [ע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' ג'בארין (10.7.12) (להלן: "עניין - ג'בארין")]. 3. בפני ישנה מחלוקת לזהות הבעלים ו/או המחזיק וכן לזהות הנהג. אפתח בסוגיית הבעלים ו/או החזקה. משפחת המנוח חולקת על כך שהמנוח רכש את הרכב. לטענתם הבעלים ו/או המחזיק היה אגדיראת סלימאן ז"ל. קרנית העידה את צד שלישי שמסר גרסה הקושרת את המנוח עם הרכב. לא הוגשו ראיות חיצוניות עצמאיות לתמוך בטענת הבעלות ו/או ההחזקה של אגדיראת סלימאן המנוח. העולה מהראיות הוא שלמועד התאונה הרכב היה רשום על שם צד שלישי במשרד הרישוי ולדבריו הוא מכר אותו למנוח. על פי מוצג נ/3, שלגביה הייתה מחלוקת מצד ב"כ התובע להגשה, וההחלטה לקבלו אושרה ע"י ביהמ"ש המחוזי (רע"א 53164-09-12 החלטה מיום 05.05.2013), מוכר הרכב היה לכאורה זריהן יוגב. לגבי הנסיבות של רישום מוצג נ/3 העידה גרושתו אגמית שאז הייתה חברתו ועדותה בהתייחס לכנות נסיבות רישום זיכרון הדברים הייתה אמינה. יחד עם זאת, צד שלישי מסר גרסה שממנה עולה שלא הוא היה המוכר. צד שלישי העיד שרכש את הרכב מאחד סלימאן (להלן: "המוכר"), אך בסמוך לאחר מכן הרכב נתפס ע"י המשטרה בטענה שהרכב מזויף. לבסוף בהתערבות של עו"ד מטעם המוכר הרכב שוחרר על ידי המשטרה וחזר לחזקת המוכר. לפי עדותו אותו אדם לא החזיר לו את מלוא כספו אך הוא אמר שהוא מכר את הרכב ושזריהן ייגש לתחנת דלק דביר בדימונה כדי לעשות זיכרון דברים עם הקונה. המנוח ששמו מופיע בזיכרון הדברים זוהה להיות הקונה (עמ' 63 לפרוטוקול). העד מאשר בחקירתו שבמועד החתימה על זיכרון הדברים הרכב עדיין היה על שמו במשרד הרישוי (עמ' 63 לפרוטוקול, מול שורה 15). מטרת החתימה על זיכרון הדברים לפי עדותו של צד שלישי הייתה לקבל את יתרת התמורה שלא הוחזרה לו בשלמות על ידי המוכר (עמ' 72 לפרוטוקול). הרקע לעסקה שתיאר צד שלישי, מושא זכ"ד היה שלאחר שהמשטרה החזירה את הרכב לסלימאן שמכר לו את הרכב, המוכר שלח אותו לחתום על זיכרון דברים עם המנוח כאמצעי לקבלת יתרת כספו מעבר לסכום שהוחזר לו על ידי המוכר. הסיבה לעסקה עפ"י עדות צד ג' היה שסלימאן כבר מכר את הרכב למנוח. משפחת המנוח חולקת על כך שהמנוח קשור בעסקה וכחלופה הועלתה טענה שהמנוח נרשם כקונה בעסקה בדביר רק בגלל שהייתה לו תעודת זהות. הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוציוני [רע"א 5379/95 "סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464 (1997)]. לכן העובדה שהרכב נותר רשום ע"ש צד שלישי אינה מעידה שהוא נותר הבעלים. על פי הראיות המנוח קיבל לפחות חזקה ברכב בתחנת הדלק דביר בדימונה. אני מאמינה לצד שלישי כי ע"י זיכרון הדברים הוא אישר את העברת הבעלות ברכב בתחנת הדלק למנוח, כהמשך לעסקת המכר שלגרסתו עשה המוכר עבורו. בהעדר העדת המוכר, לא ברור עם מי המוכר עשה את העסקה של המכירה. הנטל חל על כתפי צד ג' להוכיח מי היה הרוכש באותה עסקה ("עניין - ג'בארין")]. נטל זה לא הורם לאור הגרסה הנפתולית של העסקה, גם לשיטת צד שלישי, ובהעדר העדת המוכר. לכן אני לא קובעת שהמנוח רכש את הרכב. אבל הוכח כי על פני הדברים החזקה ברכב עברה לידי המנוח על אף שהיה לו לכאורה רכב אחר בעת שנפטר כעולה ממוצג נ/2. 4. מכאן אפנה לשאלה מי היה הנהג. על פי סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן הנהג היה הנתבע מס' 1, אגדיראת, שלא היה לו רישיון בר תוקף. על פי עדותו של אחיו, סאלם דיב אגדיראת, אביו של המנוח פנה אליו שיגיד בעדותו שאחיו היה הנהג כי רק לו היה רישיון נהיגה (עמ' 56 לפרוטוקול). נתון שאינו מתיישב עם כתב התביעה. בעת התאונה היו ברכב ארבעה, ומתוכם שלושה נפטרו. מי שנותר בחיים היה אבו סולב אחמד. בנוסף למנוח ואגדיראת היה ברכב גם אבו סולב סלימאן ז"ל שנפטר אחרי התאונה. הקביעה שהנהג היה אגדיראת נעשה מלכתחילה ע"י בוחן התנועה בהתבסס לכאורה על עדותם של אבו סולב סלימאן המנוח ביום 11.8.03 ואבו סולב אחמד. הבוחן לא היה יכול לתת מענה לשאלה מי נהג על פי ראיות אובייקטיביות. לפי גרסת סלימאן המנוח הוא והאחרים נסעו לבאר-שבע ברכב. הם עצרו בבית קפה ושתו בירות. לאחר מכן הם נסעו לתחנת עיירות כדי שהוא יחתום. אחר כך הם נסעו לדימונה. הוא הסביר שהוא היה מסטול וישב מאחור ולא זכר מי היה הנהג. נוסע נוסף, שנותר בחיים, אחמד אבו סולב, סיפר כי הוא נסע ברכב בו נהג סלימאן דיב ובהמשך חבריו, סלימאן דיב עם סלימאן, הגיעו לבאר-שבע אליו לבית קפה היכן שישב ושתה הרבה בירות והיה שיכור. החברים הצטרפו ואף הם שתו. לפי גרסתו במשטרה - אז דיב נכנס לרכב בצד הנהג (לא ברור מי זה דיב - מ' ו', למעט שזה אחד השמות של אחיו של אגדיראת אשר לא היה ברכב בתאונה). לפי עדותו הוא לא זכר דבר עד שהתעורר בבית החולים (מוצג ת/1). בוחן התנועה לא היה יכול להסביר את הרישום בדו"ח שאגדיראת נהג. הוא העיד שהגיע לזירה אחרי פינוי הנפגעים. הוא לא היה יכול לתרום לגבי מצב הנפגעים והאם ניתן היה להעריך על פי מצבם מי היה הנהג. להשלמה, הדו"ח שלו נערך כעבור כמעט שנה, ועדותו של אבו סולב אחמד נגבתה רק בפברואר 2004. לאור הקרבה בין דו"ח החוקר לעדותו והריחוק ממועד התאונה יש להתייחס לעדותו בזהירות. העד היחיד שניתן היה לחקור היה אבו סולב אחמד, אולם מלכתחילה לא נעשה מאמץ מטעם התובע לזמנו לחקירה להגשת תצהיר. מלכתחילה הוגש מוצג ת/1 באמצעות חוקר המשטרה, על אף התנגדות ב"כ הנתבעת מס' 2. הבקשה לזמנו הוגשה לאחר הדיון ביום 11.7.12 ולקראת הדיון ביום 30.8.12. הוא לא הגיע לביהמ"ש. ב"כ התובע הסביר שלא הצליח לבצע מסירה אישית. ההחלטה לאשר את הזימון ניתנה ביום 22.7.12, עם מתן הוראה שהמסירה תעשה במסירה אישית. הסתבר כי המשרד סמך על ביהמ"ש שיבצע את המסירה ורק ברגע האחרון המשרד ניסה לבצע מסירה אישית שלא צלחה בהעדר נתונים מספיקים לגבי הכתובת של העד (עמ' 36 לפרוטוקול). גרסת עד זה אינה נקיה מספקות. כי היא נגבתה בתקופה שלפי גרסת צד שלישי ואחיו של אגדיראת המנוח, היה ניסיון להשפיע שהנהג היה בעל הרישיון, נתון שלא הוכח (עמ' 81 ועמ' 56-57 ). בתום שמיעת הראיות לא השתכנעתי מי מבין נוסעי הרכב היה הנהג. על פי כתב התביעה, הן המנוח והן הנתבע מס' 1 היו חסרי רישיונות נהיגה לכן חלות לכאורה הוראות סעיף 7( 3 ) לפלת"ד, אשר אינן מקימות לתובע זכות תביעה אם הוא היה הנהג. גם אם הוא לא היה הנהג ולאור התשתית הראייתית שהוא קיבל לידו את החזקה ברכב בדביר, אזי אין לו עילה בהעדר רישיון לנהג השני. התיק לא נוהל על פי חלופה שהמנוח לא ידע או לא היה צריך לדעת שלאגדיראת לא היה רישיון. אביו של המנוח שמסר עדות בתיק, גרס שבנו כלל לא היה ברכב (עמ' 25 לפרוטוקול). יצוין כי האב גם טען שלבנו המנוח מעולם לא היה רכב, דבר הסותר את הנתונים במוצג נ/2. 5. העיקרון לתביעה נגד קרנית הוא שעל התובע להוכיח שהוא נכנס לאחת החלופות נשוא סעיף 2 (א) לסעיפי משנה (1) - (3) לפלת"ד. הספק בתיק זה הוא בין המנוח כנהג, אגדיראת כנהג, ודיב שלא ברור מי הוא, למעט האפשרות שהוא אגדיראת. משמע, שהנהג ידוע אך המחלוקת היא מי הוא, ולכן לא חל סעיף משנה (1) לסעיף 12 סעיף קטן (א). לכאורה הן למנוח והן לאגדיראת לא היה רישיון נהיגה בר תוקף על אף שעל פי גרסת אחיו של אגדיראת אביו של המנוח בא ללחוץ עליו להעיד שאחיו המנוח היה הנהג כי לו היה רישיון נהיגה. גם אם כך קרה זה סותר את האמור בכתב התביעה לגבי אגדיראת. הספק לגבי הנהג פועל לרעת התביעה (עניין - ג'בארין). באשר לקיומו או העדר קיומו של ביטוח חובה רב הספק אם למישהו היה ביטוח חובה לגבי הרכב לאור התשתית הראייתית של העדר רישיונות וההיסטוריה של הרכב. מלכתחילה התביעה לא הוגשה נגד הבעלים הרשום צד ג' על אף שהרישום במשרד הרישוי נותר על שמו. יחד עם זאת, יתכן וגם לו לא היה ביטוח לנוכח הנסיבות שתיאר שתוצאתם היה שהרכב היה ללא טסט כמעט מרגע שקביל אותו מהמוכר. צד שלישי מסר גרסה שנשלח לתחנת הדלק לערוך זיכרון דברים על ידי המוכר. גרושתו שהייתה שם לא נחקרה מי הגיע עם הרכב. היא העידה שבנוסף לה ולצד שלישי היו עוד 5 אנשים כולל המנוח. צד שלישי לא מוקד בחקירה האם המנוח הגיע עם הרכב. בחקירתו הוא חוזר על מידע שמסר לו המוכר. הוא גם העיד שכשהגיע לתחנת הדלק האחרים ישבו בשולחן והיה שם רכב מסוג סובארו (עמ' 77 לפרוטוקול מול שורה 5). לפי עדותו אחרי שהרכב יצא מידי המשטרה הוא היה אצל סלמן שלא הזיז אותו כי לא היה לו רישיון. השתכנעתי שהסבירות שלרכב היה ביטוח חובה לפחות ממועד שהמוכר מכר אותו לצד שלישי ועד התאונה אינו מגיע ל - 50%. מאחר והמנוח היה לכל הפחות המחזיק ברכב שנתן לאחר לנהוג בו כשאין לו רישיון וככל הנראה ביטוח חובה, אזי לא קמה לו עילה לנוכח הוראות סעיף 7(5) וכן סעיף 7(6) לפלת"ד. מכל הטעמים במצטבר התביעה נדחית. הודעת צד ג' - נמחקת לאחר שצד ג' לא התגונן. סוף דבר התביעה נדחית. עזבון המנוח ישלם לנתבעת מס' 2 הוצאות לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת הודעת צד ג' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםעיזבוןמקרי מוותקרנית