הוכחת הסכם בעל פה באמצעות עדויות

הוכחת הסכם בעל פה באמצעות עדויות

טענות התובעת
התובעת היא חברה העוסקת בעבודות חיפוי אבן ושיש. הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) היא חברה העוסקת בהקמת מבנים, והינה בבעלותם ובניהולם של הנתבע 2 (להלן – מר בובר) והנתבע 3 (להלן – מר עזרא).

הנתבעת הינה הבעלים של נכס מקרקעין בנתניה, הידוע כחלקות 44-45 בגוש 7961 (להלן – המבנה). התובעת נשכרה, ע"י מר עזרא ובשם הנתבעת, לביצוע עבודות חיפוי אבן ושיש במבנה (להלן – עבודות החיפוי).

התובעת טוענת, כי ביצעה עבודות חיפוי במבנה בהתאם למחירים ותנאים שסוכמו עם הנתבעת. בגין עבודות החיפוי הגישה התובעת חשבונות לתשלום הנתבעת. החשבונות אושרו לתשלום עי הגב' רעיה ניצייב – מודדת ומאשרת כמויות (להלן – גב' ניצייב). למרות הגשת החשבונות ואישורם לתשלום, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 414,817.5 ₪, בתוספת מע"מ. לאחרונה נמסר לתובעת, כי עקב סכסוך פנימי בין בעלי השליטה בנתבעת, אין בכוונת הנתבעת לשלם את החוב לתובעת.

התובעת טוענת, כי מר בובר ידע על ההתקשרות שבין התובעת והנתבעת וכן על ביצוע עבודות החיפוי. עוד טוענת התובעת, כי מר בובר אחראי להברחת נכסיה של הנתבעת והכל כדי להתחמק מתשלום החוב לתובעת.

התובעת טוענת, כי ההתקשרות בין התובעת והנתבעת ביחס לביצוע עבודות החיפוי התבצעה אל מול מר עזרא, אשר שימש כאיש הקשר בין התובעת והנתבעת. מר עזרא היה זה שפנה למנהלה של התובעת (להלן – מר אייבי) לשם קבלת שירות. מר עזרא היה זה שאישר את המחירים מטעמה של הנתבעת. מר עזרא היה זה שהתקשר עם התובעת וסיכם עימה על מועד ביצוע עבודות החיפוי, הוא שביצע את ההזמנות והוא זה ששילם לתובעת חלק מהתמורה.

טענות הנתבעים 1 ו-2
לצורך הקמת המבנה התקשרה הנתבעת עם מר עזרא שעוסק בייזום, עבודות קבלניות ובניה. מר עזרא היה אמון על ביצוע העבודות לבניית המבנה והוא ביצע אותן בעצמו ו/או באמצעות חברות שבשליטתו.

הנתבעת ומר בובר טוענים, כי לא ביצעו את עבודות בניית המבנה, לא פיקחו עליהן, לא היו מעורבים בהן ולא התקשרו עם צדדים שלישיים לצורך ביצוע העבודות.

הנתבעת ומר בובר טוענים עוד, כי כל ההתקשרויות עם גורמים חיצוניים, לרבות ההתקשרות עם התובעת, נעשו ע"י מר עזרא ו/או מי מטעמו. הנתבעת ומר בובר לא היו מעורבים או אחראיים בעניין אותן התקשרויות.

הנתבעת ומר בובר, באופן אישי, מעולם לא התקשרו עם התובעת לצורך ביצוע עבודות החיפוי ולא ידוע להם על התקשרות זו, תנאיה ומחיריה. כל הידוע לנתבעת ולמר בובר, שהיה זה מר עזרא שהתקשר עם התובעת. הנתבעת ומר בובר לא היו צד להסכמות שבין התובעת ומר עזרא, ככל שהיו כאלו, והפרטים בעניין אותן הסכמות אינם ידועים להם.

טענות הנתבע 3
מר עזרא מכחיש את הטענה, כי הוא בעל מניות בנתבעת.

מר עזרא טוען, כי פעל בשמה ומטעמה של הנתבעת ולא התקשר או התחייב באופן אישי כלפי התובעת.

דיון והכרעה
מעמדו של מר עזרא אצל הנתבעת
מר אייבי טוען (סעיף 6 לתצהיר עדותו), כי מר עזרא הינו אחד ממנהליה של הנתבעת. עוד טוען מר אייבי, כי התקשרות התובעת עם הנתבעת נעשתה באמצעות מר עזרא.

לתמיכה בטענה, ולפיה מר עזרא שימש כמנהל בנתבעת, צרף מר אייבי כנספח 6 לתצהיר עדותו חוזה מכר במסגרתו נמכר המבנה ע"י הנתבעת לחברה שלישית (להלן – חוזה המכר). בכותרת חוזה המכר מוגדר מר עזרא כאחד ממנהליה של הנתבעת. הדברים חוזרים על עצמם גם בסיומו של חוזה מכר זה, שם אימת עורך הדין עמיצור חיימובסקי את החתימות על החוזה, וכך נכתב שם:

"אני הח"מ, עמיצור חיימובסקי, עו"ד ... מאשר בזה כי חוזה (כך במקור – נ"ש) נחתם בידי באירס אחזקות והשקעות 2000 בע"מ, ע"י מנהליה המוסמכים לחתום בשמה ולחייבה, ה"ה משה בובר ו- נחום עזרא".

מר עזרא עצמו טוען, כי פעל בשמה ומטעמה של הנתבעת. בעניין זה ראה האמור בסעיפים 4-6 לתצהיר עדותו של מר עזרא וכן עדותו בפני (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 11-14):

"ש. נכון שלפני שחב' רוזרה התחילה לעבוד בעבודות החיפוי אתה היית מנהל בחברת באירס?
ת. עד כמה שאני זוכר, כן.
ש. כשאתה יצרת קשר עם חברת רוזרה בפרויקט הזה היית נושא משרה בחברת באירס?
ת. כן".

בהקשר זה יצוין, שבכתב ההגנה טענו הנתבעת ומר בובר, כי מר עזרא היה קבלן עצמאי עימו התקשרה הנתבעת לצורך עבודות הבנייה במבנה. בעניין זה ראה האמור בסעיף 3 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת ומר בובר, הנתבעים 1 ו-2, שם נכתב:

"לצורך הקמת המבנה, התקשרה הנתבעת 1 עם הנתבע 3, שעיסוקו בייזום, בעבודות קבלניות ובבנייה. הנתבע 3 היה ממונה על העבודות לבניית המבנה והוא ביצע אותן בעצמו ו/או באמצעות חברות בשליטתו".

על דברים אלו חזר מר בובר בנחרצות בעדותו בפני מיום 29.10.09, עת אמר (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6-12):

"אני מנהל של הנתבעת. הקשר שלי לנחום עזרא שהוא ביצע עבורנו עבודה, הוא קבלן שלנו. לא שילמנו לתובעת כלום, שילמנו לנחום עזרא. אני לא ראיתי למי נחום עזרא כתב את השיקים. אנחנו שילמנו לנחום עזרא הכל בגין הבניין והוא חייב לנו כסף. אנו בהליכים משפטיים איתו. עדיין לא הגישו. עבודת הבנייה הסתיימה אתמול. נחום עזרא ברח מהבניין, השאיר עבודות לא גמורות, נאלצתי להתמודד עם כך לבד. בימים האחרונים הסתיימה העבודה. יהודה אלישע הוא מנהל עבודה של נחום עזרא. אני לא ראיתי את מר אייבי בחיים שלי. לא היה לי קשר עם אף אחד ממבצעי העבודות באתר".

למרבה הפליאה, בתצהיר עדותו של מר בובר, שונתה הגרסה. שם הודה מר בובר, כי מר עזרא היה בעבר מנהל בנתבעת. הדברים עולים מסעיף 3 לתצהיר עדותו של מר בובר, שם נכתב:

"אני הוא מנהל באירס ובעבר הייתי אחד משני מנהליה, כעולה גם מתדפיס החברה [נספח א' לתביעה]. המנהל השני היה אדמונד (מר עזרא – נ"ש)".

בסעיף 5 לתצהיר עדותו מציין מר בובר, כי מר עזרא היה מנהל בנתבעת בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, וכך נכתב שם:

"יובהר, שבזמנים הרלבנטיים שימש אדמונד (מר עזרא – נ"ש) ביחד איתי כמנהל באירס וכל תשלום נעשה בחתימתו ועל פי אישורו".

הדברים חוזרים גם בעדותו של מר בובר בפני מיום 29.9.13 (עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 29-32):

"ש. מיהם המנהלים בחברה?
ת. היום אני מנהל יחיד. היה בן אחד, ליאור בובר. אני לא בטוח שהוא היה מנהל והיה גם נחום עזרא שמונה למנהל על מנת להשיג מימון לבניית הפרוייקט ולכן הוא השיג מימון בבנק לאומי של 2 מיליון דולר".

ההיה מר עזרא מנהל או קבלן חיצוני?!

מן האמור והמצוטט עולה, כי יש לקבל טענת התובעת, ולפיה שימש מר עזרא כמנהל בנתבעת, כאשר מכח תפקיד זה התקשר עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות החיפוי. על כן, לא יכולה הנתבעת להתחמק מאחריותה להתקשרות, ככל שקיומה של התקשרות זו אכן תוכח. דין טענת הנתבעת ומר בובר, ולפיה הנתבעת כלל לא התקשרה עם התובעת ולא היתה מעורבת או מחויבת בהתקשרות שכזו, להידחות.

בהמשך לאמור, יש לדחות גם את טענות הנתבעת ביחס לסמכותו של מר עזרא לפעול בשמה של הנתבעת. הנתבעת טוענת, שמר עזרא "לא היה מוסמך להתקשר עם התובעת בשם באירס ולא היה מוסמך לחייבה" (סעיף 12(א) לתצהיר עדותו של מר בובר). במקום אחר טוען מר בובר, שחתימתו של מר עזרא היתה יכולה לחייב את הנתבעת רק אם נחתמה ביחד עם חתימתו של מר בובר עצמו (סעיף 12(ג) לתצהיר עדותו). מר בובר לא הציג שום ראיה כדי לתמוך בטענתו זו – לא הוצגו תקנון הנתבעת, מסמכים מרשם החברות או כל עדות אחרת, שיש בה כדי להבהיר את סמכות חתימתו של מר עזרא בנתבעת. יצוין כי למרות שמר בובר טען בעדותו בפני, שמסמכים התומכים בטענתו קיימים, אלו לא הוצגו (ראה עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 26-31). הימנעות זאת של הנתבעת ומר בובר מלהציג ראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענתם, חזקה כי אילו היו מובאות אותן הראיות, היו אלו פועלות נגדם (בעניין זה ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד ל"ה(1) 736, 760).

זאת ועוד, מהראיות שהוצגו בפני עולים דברים, העומדים בסתירה מוחלטת לטענות הנתבעת ומר בובר. מחוזה המכר (נספח 6 לתצהיר עדותו של מר אייבי, שצוטט לעיל) עולה שמר עזרא היה מנהל בנתבעת ו"מוסמך לחתום בשמה ולחייבה". החתימה על אותו הסכם מכר אושרה ע"י עו"ד חיימובסקי, שאימת את החתימות על חוזה המכר. על דברים דומים חזר מר עזרא בעדותו בפני (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 24, שורה 2):

"ש. מי חתם מטעם חב' באירס על מכירת הבניין?
ת. אני ומשה בובר.
ש. מי היה מורשה חתימה בחב' באירס?
ת. בבנק היינו מורשים משה בובר ואני".

הדברים לא נסתרו על ידי הנתבעים 1 ו-2 ולא הופרכו.

בנסיבות אלו, יש לדחות את טענת הנתבעת ומר בובר. יש לקבוע, כי הוכח, שמר עזרא היה מנהל בנתבעת ומוסמך לחתום בשמה ומטעמה, כאמור בחוזה המכר.

הנכרת הסכם בין התובעת והנתבעת?
מר אייבי טוען בסעיף 4 לתצהיר עדותו, כי כרת הסכם עם הנתבעת לביצוע עבודות החיפוי. בהמשך (סעיפים 8-15 לתצהיר עדותו) מפרט מר אייבי, כי ההסכם נכרת עם מר עזרא, שהציג עצמו כמנהל ומורשה חתימה מטעם הנתבעת. אלא, שמר אייבי לא מציין, האם ההסכם נכרת בכתב או בע"פ, ואין הוא מצרף אסמכתא לכריתתו של הסכם כלשהו. ראה בעניין זה עדותו של מר אייבי בפני (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 19-22):

"ש. יש לך הסכם בכתב להזמנת העבודות מהנתבעת?
ת. לא.
ש. יש לך מסמך אחר בכתב מהנתבעת 1 להזמנת העבודות?
ת. לא".

אמנם, כעדות לקיומה של ההתקשרות עם הנתבעת מצרף מר אייבי חשבונות שהגיש לתשלום, אשר אושרו – לטענתו – ע"י הנתבעת (ראה נספחים 3 ו-4 לתצהיר עדותו של מר אייבי). אותם חשבונות נחתמו בכתב יד, ללא חותמת. מר בובר טוען בתצהיר עדותו (סעיפים 14(ב) ו-14(ג)), כי לא ידועה לו זהותו של מי שאישר את החשבונות, שצורפו לכתב התביעה, וכי איננו מזהה את החתימות המתנוססות על החשבונות. עוד טוען מר בובר, כי מר יהודה אלישע (להלן – מר אלישע) וגב' ניצייב - אלו שנטען לגביהם שאישרו את החשבונות - אינם עובדי הנתבעת ומעולם לא היו מורשי חתימה בנתבעת.

מר אלישע, עד מטעם התובעת, טען בעדותו שאיננו עובד של הנתבעת אלא של חברת סען זהב - חברה אחרת של מר עזרא. הוא העיד, כי מונה כמנהל של עבודות הבנייה והחיפוי במבנה (ראה עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 5-11):

"לא הייתי עובד של באירס. הייתי עובד של סען זהב. הם שילמו את משכורתי גם בתקופה שעבדתי באותו פרויקט. אני עובד אצל סען זהב כשלושים שנה. מעולם לא ניהלתי פרויקט שסען זהב לא היו שותפים. מעולם לא היינו קבלן משנה של אף אחד. נחום עזרא מינה אותי וביקש ממני לנהל את הפרויקט הזה. הוא אמר שהוא שותף בפרויקט. בשבילו עשיתי דברים נוספים. גם במסגרת סען זהב ניהלתי פרויקטים. בובר היה בא מידי פעם לפרויקט, בודק ושואל. ההחלטות של נחום עזרא היו החלטות שהוא קיבל אותן. הוא היה שותף מלא בפרוייקט הזה. אני הבנתי מנחום שהוא חלק מהבעלים של הפרויקט".

מדברים אלו וכן מהאמור בהמשך עדותו של מר אלישע עולה, כי נשכר כמנהל העבודה ע"י מר עזרא ובשם הנתבעת (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 21-24):

"כמנהל הפרוייקט הייתי ממונה על העבודה והייתי בקשרים עם כל הקבלנים. קיבלתי אישור מנחום עזרא. ההוראה היתה לקבל ולהוציא את ההזמנות על שם באירס. גם נחום אף פעם לא הכחיש. בובר דיבר איתי הרבה פעמים. אני ממשיך לעבוד בסען זהב. אני מקבל משכורת מהם".

בהמשך דבריו אישר מר אלישע, כי היה זה הוא שאישר את החשבונות והעביר את התשלומים מהנתבעת לתובעת (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 14-20):

"ש. אני מציגה בפניך את נספחים 3-4 לכתב התביעה. של מי כתב היד?
ת. כל כתב היד שלי בחשבון מיום 13.5 ובחשבון השני זה חלק מהכתב של המודדת שלי ואני מאשר את התשלום.
ש. מה המשמעות של האישור הזה?
ת. האישור שלי היה עובר לתשלום, היו מכינים את השיקים והקבלן היה מקבל את השיקים. הוא היה בא לקחת ממני את השיקים ברוזרה. הוא קיבל את השיקים של באירס. פעם או פעמיים נתתי לרוזרה שיקים".

ועוד (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 16-19):

"ש. של מי היתה החותמת על גבי השיקים שהעברת?
ת. של באירס.
ש. מי הזמין את חיפויי האבן?
ת. אני הזמנתי בשם באירס".

מר אלישע חזר על דברים אלו פעם נוספת (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 5-10):

"ש. אמרת שהעברת מס' פעמים שיקים לאריה. עבור מה?
ת. עבור חיפוי קירות ושיש.
ש. של מי היו השיקים?
ת. של באירס.
ש. מי נתן לך אותם?
ת. המשרד. נחום היה משאיר לי במשרד והייתי מקבל את השיקים ומעביר הלאה".

פרט לחשבונות, שאושרו ע"י מי מטעמה של הנתבעת, טוען מר אייבי, כי גם התשלומים אותם קיבל בהתאם לאמור באותן חשבונות מאושרים, וששולמו לו על חשבון תמורת ביצוע עבודות החיפוי במבנה, נעשו בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת (סעיף 26 לתצהיר עדותו של מר אייבי).

אמנם השיקים עצמם לא הוצגו על ידי התובעת. מר אייבי נשאל על כך בחקירתו הנגדית וסיפק לכך הסבר מניח את הדעת (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 14-18):

"ש. למה על אף שהנתבעת מכחישה ששילמו לך, לא צירפת צילומים של השיקים?
ת. צירפתי את הקבלות עם מספרי השיקים. ניסיתי להשיג את צילומי השיקים, מאחר שזה היה ב-2005 ועד שהגעתי לבנק 5 שנים אחרי זה, לא יכולתי להוציא אותם.
השיקים שקיבלתי בזמנו קיבלתי על עבודה שעשיתי ב-2005. ניסיתי להשיג את השיקים בבנק אך לא הצלחתי".

יתירה מכך, מר עזרא עצמו אישר בעדותו בפני, כי התשלומים ששולמו לתובעת נעשו באמצעות שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 6-7):

"ש. השיקים ששולמו לרוזרה היו שיקים של חברת באירס?
ת. כן".

ראה גם סעיף 5 לתצהיר עדותו של מר עזרא שם הצהיר:

"כל הנושא הכספי אשר היה כרוך בביצוע עבודות החיפוי בנכס ע"י התובעת נוהל ישירות מול הנתבעת לרבות שליחת חשבוניות אל הנתבעת, רישום קבלות ע"ש הנתבעת ורישום שיקים של הנתבעת לטובת התובעת".

יש, איפוא, לקבל את טענת התובעת, כי קיבלה תשלומים תמורת ביצוע העבודות מהנתבעת בשיקים שנמשכו מחשבונה.

מר עזרא העיד בפני, כי היה ברור למר אייבי, שהנתבעת התחייבה לשלם תמורת עבודות החיפוי במבנה, ואכן זו מעולם לא חזרה בה מאותה התחייבות (עמ' 24 שורה 31 – עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 4):

"ש. אתה מסכים איתי שלמעשה העבודה של חברת רוזרה בבניין של באירס נעשתה כתוצאה מהקשר איתך מתוך יחסי אימון שיש לו איתך?
ת. אני מניח שככה הוא הבין את זה.
ש. בשום שלב לא נאמר לו לא על ידך או ע"י מר בובר שחברת באירס מתנערת מהחבות לשלם לו את העבודה?
ת. לא נאמר".

בנסיבות העניין, הגם שהתובעת לא הציגה הסכם התקשרות בכתב עם הנתבעת, יש בעדויותיהם של מר עזרא ושל מר אלישע וכן בעובדה שהוכחה, כאמור לעיל, ביצוע תשלומים לתובעת באמצעות שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת, כדי להביא לכלל מסקנה, שאכן קיימת היתה התקשרות בין התובעת והנתבעת לביצוע עבודות החיפוי במבנה על ידי התובעת.

הוכחת החוב הנתבע
בסעיפים 19 ו-20 לתצהיר עדותו טוען מר אייבי, כי על חשבון עבודות החיפוי במבנה שולמו לו סך של 250,000 ₪ כולל מע"מ. עוד טוען מר אייבי, כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת, בגין עבודות החיפוי, סך של 414,817.5 ₪. דברים אלו זהים לאמור בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן. התובעת טוענת, כי חישבה את התמורה בגין עבודות החיפוי בהתאם להצעת המחיר שהוצעה ע"י מר אייבי ואושרה בע"פ ע"י מר עזרא (ראה סעיף 10 לתצהיר עדותו של מר אייבי). עוד טוען מר אייבי, כי הנתבעת מעולם לא התכחשה לדרישת התשלום שהגישה התובעת (ראה עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 23-24): "מעולם לא התכחשו לחשבון שהגשתי אותו ...".

הנתבעת ומר בובר לא טוענים דבר ביחס לסכום החוב הנטען על ידי התובעת, למעט הכחשה כללית וסתמית, אלא טוענים, שלא היו מעורבים בביצוע עבודות החיפוי ובאישור החשבונות. בעניין זה ראה האמור בסעיפים 9 ו-14 לתצהיר עדותו של מר בובר.

אמנם בסעיף 14(ה) לתצהיר עדותו של מר בובר, הוא טוען:

"בהקשר זה אבקש להדגיש, כי אני מכחיש את טענת התובעת לפיה היא ביצעה את העבודות הנטענות במבנה ומכחיש את הסכומים הנתבעים, אשר מעולם לא אושרו על ידי מי מטעם באירס ועל פני הדברים הם שגויים ואינם נכונים".

הא ותו לא.

כאמור לעיל, הטענה שהנתבעת באמצעות גורם מוסמך לא אישרה מעולם את ביצוע העבודות על ידי התובעת נסתרה.

בעדותו בפני אמר מר בובר (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 31-32):

"ש. האם הסכום של התביעה הוא נכון או לא נכון ?
ת. אין לי מושג בכלל".

הווה אומר, אין מר בובר יכול לכחיש את סכום החוב הנטען.

לראשונה מתייחסים הנתבעת ומר בובר לגופן של הטענות בעניין גובה החוב רק בכתב הסיכומים מטעמם (סעיפים 1(ח) ו-1(ט)). הדברים מהווים הרחבת חזית אסורה.

גם מר עזרא איננו מכחיש את גובה החוב הנטען על ידי התובעת מעבר להכחשה כללית וסתמית בכתב ההגנה. אין לעניין זה שום התייחסות, לא בתצהיר עדותו של מר עזרא ולא בעדותו בפני.

אין בפי של הנתבעים שום טענה לעניין השלמת עבודות החיפוי ואיכות ביצוען. בעניין זה ראה עדותו של מר עזרא (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 16-18) וכן עדותו של מר בובר (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 15-16).

מאידך, התובעת אינה תומכת תביעתה בחשבונות מפורטים של מלוא הסכום הנתבע. התובעת הסתפקה בהצגת שני חשבונות, אשר צורפו כנספחים 3 ו-4 לתצהיר עדותו של מר אייבי. נספח 3 הוא חשבון מיום 13.5.05 ע"ס 213,675 ₪, ללא מע"מ, כאשר על גבי חשבון זה קיים אישור מיום 28.8.06. שיעור המע"מ באותה עת היה 17%. סכום החשבון כולל מע"מ הינו בסך 250,000 ₪, כאמור בגוף החשבון עצמו.

נספח 4 הוא חשבון מיום 15.6.08 ע"ס 231,688 ₪. על גבי חשבון זה מופיע אישור לתשלום סך של 215,488 ₪ בלבד, לא כולל מע"מ, מיום 1.7.08. שיעור המע"מ באותה עת היה 15.5%. ממילא הסכום המאושר לתשלום כולל מע"מ הינו בסך 248,889 ₪.

מעבר לכך לא הוצגה על ידי התובעת שום אסמכתא נוספת באשר לגובה החוב הנטען.

בסעיף 19 לתצהיר עדותו מאשר מר אייבי, כי על חשבון החוב שולם לתובעת סך של 250,000 ₪ בלבד, כאשר סכום זה כולל מע"מ. סכום ביצוע התשלומים לא הוכח על ידי מי מהצדדים, אלא שהוא נזכר כבר בכתב התביעה המקורי מיום 19.8.08, ועל כן ניתן לצאת מנקודת הנחה, כי תשלום זה בוצע עד לאותו מועד.

סיכום סכום החוב
בנסיבות אלו עולה, כי התובע הוכיח חוב בסך 250,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אישור החשבון (נספח 3), 28.8.06, וחוב נוסף בסך 248,889 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אישור החשבון (נספח 4), 1.7.08.

מסכום זה יש לנכות חלק התמורה ששולם בסך 250,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המקורי, 19.8.08.

התובעת זכאית לסכום החוב המשוערך בניכוי סכום התשלום המשוערך.

חיוב אישי של הנתבעים 2 ו-3
ככלל, הבסיס המשפטי לחיוב אישי של בעלי מניות בחובותיה של חברה, היינו, הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבעלי מניותיה, מעוגן בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – החוק). כך נאמר בסעיף 6(א) לחוק:

"(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".

כבר בשלב זה ניתן לומר, ככל שהדברים נוגעים למר עזרא, כי כלל לא הוכח שמר עזרא היה בעל מניות בנתבעת. ממילא אין הוראות סעיף 6(א) לחוק חלות עליו, ולא ניתן חייבו באופן אישי בחוב זה מחמת הרמת מסך כלשהי.

ראה גם האמור בסעיף 9(יא)(4) לפסק הדין בע"א 10582/02, בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, טרם פורסם, שם נאמר:

"לשלמות התמונה יצוין עוד, כי בתיקון מס' 3 תוקן גם סעיף 54 לחוק על ידי ביטול סעיף קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) כלפי יחידים כאורגנים של החברה. משמעות תיקון זה ותיקון בסעיף 7 הוא כי הרמת המסך יוחדה לבעלי מניות בחברה" (ההדגשה לא במקור – נ"ש).

מעבר לצורך ייאמר, ככל שהדברים נוגעים למר עזרא, לא הוכח כי היה במעשיו של מר עזרא כדי להונות את נושי הנתבעת או כדי להוות שימוש לא ראוי באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת. מר עזרא מעולם לא הכחיש כי התקשר עם התובעת בשם הנתבעת, לא ניסה להסתיר את מעמדו בנתבעת ולא ניסה להתחמק מקיום ההתקשרות ותשלום החוב לתובעת על ידי הנתבעת. בנסיבות אלו, אין מקום להורות על חיובו של מר עזרא בחובות הנתבעת.

ומה באשר למר בובר, שהינו בעל מניות בתובעת?

בע"א 9916/02, בן מעש אהרון נ' שולדר חברה לבניה בע"מ, טרם פורסם, בסעיף 42 לפסק הדין, התייחס בית המשפט לנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, וכך נאמר שם:

"תכליתה של הרמת מסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות ... הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או 'משבט זעמו של החוק".

בעניינינו, יש לבחון האם מר בובר אכן עשה או ביקש לעשות שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת, באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית הנתבעת.

בחינת חומר הראיות בתיק מצביעה על כך, שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה קיום התנאים להרמת מסך ההתאגדות מעל פניה של הנתבעת. לא הוכח שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת כדי לקפח זכויותיה של התובעת כנושה של הנתבעת. אכן הנתבעת מכרה את המבנה, שעפ"י הנטען היה הנכס היחיד של החברה, אך לא הוכח, כי תמורת המכירה הוברחה מקופת הנתבעת. מר בובר נשאל אודות גורלה של תמורת המכירה, והשיב שהכספים מופקדים בנאמנות עד להכרעה בשאלת גובה היטל ההשבחה, שיש לשלם בעקבות מכירת המבנה (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 17-19). התובעת לא הוכיחה, כי מעבר לאותם כספים המופקדים בנאמנות הוברחו כספים נוספים מקופת החברה.

בנסיבות אלו, דין התביעה, ככל שהיא נוגעת למר בובר ולמר עזרא באופן אישי, להידחות.

סיכום
התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1, מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך האמור בפרק סיכום סכום החוב לעיל.

כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 12,500 ₪ ובשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 23,000 ₪ והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעים 2-3, נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע 3 ובשכר טרחת בא כוחו בסך 10,000 ₪. הפיקדון המופקד בתיק, בסך 500 ₪, יועבר לנתבע 3 על חשבון הסכום הנ"ל.

בנסיבות הענין אינני רואה מקום לחיוב התובעת בהוצאות הנתבע 2.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הוכחת נזק

  2. הוכחת גיל

  3. הוכחת דין זר

  4. חובת הוכחת נזק

  5. הוכחת התאבדות

  6. הוכחת הברחת נכסים

  7. הוכחת מוניטין אישי

  8. הוכחת תאונת עבודה

  9. הוכחת אשמה לכאורה

  10. הוכחת פגיעה בתנאי עבודה

  11. הוכחת מהירות נסיעה

  12. הוכחת בעלות על דירה

  13. הוכחת אסכולה רפואית

  14. טענת לא הוכחה האשמה

  15. הגשת ראיה לאחר הוכחות

  16. הוכחת מרכז חיים בישראל

  17. הוכחת מרמה בתביעת ביטוח

  18. הוכחת נוהג במקום העבודה

  19. הוכחת מסירה של קנס חניה

  20. הוכחת בעלות על נכס עזוב

  21. הוכחת סודיות מידע בעבודה

  22. הוכחת חתימה באמצעות עדים

  23. הוכחת העתקת זכויות יוצרים

  24. ראיות לכאורה להוכחת האשמה

  25. הזמנת עד נוסף בשלב ההוכחות

  26. הוכחת תביעה בהעדר התייצבות

  27. ראיה מפריכה לאחר דיון הוכחות

  28. הוכחת פתיחת חברה לצורכי מרמה

  29. פיצויים לתאגיד ללא הוכחת נזק

  30. 5 תנאים להוכחת הפרת חובה חקוקה

  31. הוכחות לנזק לנפגע תאונת דרכים

  32. ויתור על בטוחה בהגשת הוכחת חוב

  33. אי התייצבות הנתבע לדיון הוכחות

  34. הוכחת הסכם בעל פה באמצעות עדויות

  35. הוכחת הקשר הסיבתי בתביעה ייצוגית

  36. ראיות לכאורה להוכחת התעללות בקטין

  37. הוכחת בעלות במקרקעין על סמך הבטחה

  38. הוכחת הימצאותו של נוסע ברכב - תאונת דרכים

  39. חיוב התובע בהוצאות בעקבות דחיית דיון הוכחות

  40. הוכחת בעלות במקרקעין שנרכשו לפני קום המדינה

  41. הוכחת תמיכה בהורים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  42. טענת גניבה של עובד דורשת מהמעסיק מידת הוכחה מוגברת

  43. במיקרו טראומה חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון