הועדה הרפואית הגדילה את הנכות במחצית מתקנה 15 והעמידה את הנכות על 30%

הועדה הרפואית הגדילה את הנכות במחצית מתקנה 15 והעמידה את הנכות על 30%

7. משעה שהצדדים לא העלו כל טענה כנגד הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל, לא באשר לעצם קיומה ולא ביחס לשיעורה, לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את קביעת הוועדה הרפואית בעניין זה, ואני מעמידה אפוא את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מפגיעותיו בתאונה נשוא כתב התביעה על 20%.
8. יוער כי, נכותו הרפואית של התובע הועמדה על 20% ולא על 30% שכן, הלכה פסוקה היא שקביעת המל"ל לעניין תקנה 15 איננה מחייבת בהליך כגון זה המתנהל בפניי.
הנכות התפקודית:
9. התובע ביקש לקבוע כי לנכותו הרפואית השלכות על אופן תפקודו ולכן, לטענתו, נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית והינה בשיעור של לפחות 30%, כפי שנקבע ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל שכאמור הפעילה את תקנה 15 לתקנות המל"ל.
לעומתו, ביקשה הנתבעת לקבוע כי נכותו הרפואית נעדרת כל השפעה תפקודית.
10. אפתח ואומר כבר כעת, כי בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפניי, ובפרט בהתנהגות התובע במהלך עדותו, הכל כמפורט בפרוטוקול ישיבת ההוכחות, אני סבורה שנכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית, ואסביר להלן דבריי:
א. בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית - ת/1 - (להלן: "תצהיר התובע"), מציין התובע כי:
"לאחר התאונה ניכרת הגבלה תפקודית, לעניין שיעור אחוזי הנכות התפקודיים ובפרט לאור העובדה שעסקתי, עובר לתאונה, בעבודה פיזית הכרוכה במאמץ פיזי קשה ויומיומי. כיום לאחר התאונה, אני סובל מכאבים עזים באמת יד ימין ומהגבלה קשה ביותר בתנועת היד ואינני מסוגל להרים משאות ומתקשה בכל פעולה הכרוכה בהפעלת ידי הימנית שהיא ידי הדומיננטית. כתוצאה ממוגבלותי הנ"ל עקב התאונה, נפגע קשות עתידי המקצועי ופוטנציאל כושר השתכרותי כמו גם קידומי בעתיד." (ההדגשות במקור).
ב. גם בעדותו בפניי העיד התובע כי הוא נמצא בעסק שטיפת המכוניות לא יותר מחצי שעה - שעה, וכי גם אז הוא מתקשה לעבוד (ר' עדותו בעמ' 8 שורות 27-28, ובעמ' 9 שורות 3-4).
במצב דברים זה היינו מצפים כי התובע יזמן לעדות את עובדי העסק לשטיפת מכוניות או את מי מבני משפחתו או חבריו כדי שיעידו אודות הקשיים בפניהם ניצב מאז התאונה ויתמכו בגרסתו לפיה הוא מתקשה לעבוד, אך לא כך היה.
ג. לא רק שהתובע לא הביא לעדות איש מעובדי עסק שטיפת המכוניות, במהלך עדותו שלו בפניי הוא נצפה מזיז את ידו הימנית בחופשיות וללא כל בעיה [ר' הערותיי בפרוטוקול מיום 7.4.13 (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 8, שורות 15-17, וש' 32, ראה גם עמ' 9 ש' 11] ובמהלך הצפייה בסרט הוא אמר מיוזמתו: "אני בן אדם חרוץ. אני עובד בעיקר ביד שמאל" (ר' פרוטוקול עמ' 10, ש' 25), "אני עובד טוב" (שם, ש' 29).
אי הבאת עדים אלו אומרת דרשני, שכן לאור הפסיקה הנוהגת לו העידו היה בעדותם כדי לפעול לרעת התובע [בעניין זה ראה האמור בספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" (דיונון 1991 חלק ב') 917 (להלן: "קדמי"); ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה(1) 736, 760, מצוטט בהסכמה בע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מד(4) 602, 595)].
ד. ועוד, עדותו של חוקר הנתבעת אשר הסריט את התובע (בעמ' 12, ש' 3-4) הייתה ברורה וסדורה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובע. משכך ובמיוחד לאור ממצאי הסרט שהוגש כראיה (לאחר שהתובע זיהה עצמו בסרט) לא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה.
ה. נקודה נוספת. מאחר ואין חולק כי עדותו של התובע באשר למגבלותיו מאז התאונה הינה עדות יחידה, הרי שחל עליה האמור בסעיף' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") ולפיו באין סיוע לעדות התובע חייב ביהמ"ש לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו [ר' ספרו של קדמי עמ' 131, 142; ע"א (תא) 147/84 ברגר ואח' נ' זכאי פס"מ תשמ"ה(א); ע"א 79/72 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' פולק כ"ז(1) 771; 69/75 פלונית נ' אלמונית פד"י לא(1) 221].
לנוכח התנהגות התובע באולם בית המשפט, כעולה מהפרוטוקול, כמו גם מהסרט שהוצג לי מחד גיסא, ומשעה שלא הובאה מטעם התובע כל ראיה לתמיכה בגרסתו בדבר ההגבלות מהן הוא סובל מאז התאונה מאידך גיסא, הרי שבהיות עדותו עדות יחידה הנעדרת כל תמיכה, לא ראיתי לקבלה.
11. בסעיף 20 לתצהירו ת/1 סיפר התובע כי :
"בעברי הייתי ידוע כבחור חרוץ משקיען ותיכננתי לפתוח עסק נוסף באותו תחום עיסוקי בעבר, שטיפת מכוניות, ולעבוד כעצמאי ולהרחיב את העסק והייתי צפוי להגיע להכנסה בין 25,000 ₪ - 35,000 ₪ לחודש"

וכאשר נשאל התובע האם כיום הוא בעל עסק עצמאי הוא השיב:
"ש. העסק שלך ?
ת. כן. בשטח של אמא שלי. אני מעסיק עובדים. אני הולך כמו בעל בית...לשאלת בית המשפט: אני עובד להיות עסקי. אני עובד לעבוד לבד. אני צריך כסף לעשות עסק לבד. אני מתכנן לעשות מסלול קרטינג. אני אקבל את השטח מסבא ואעשה . אל תדאגי". [עמ' 9-8 לפרוטוקול]

12. עיננו הרואות אפוא כי התובע ייעד לעצמו קריירה של ניהול. קריירה שכזו לכל הדעות אינה מצריכה שימוש פיזי מאסיבי ביד. משכך ובהתייחס לעיסוקו כמנהל הרי שנכותו אינה תפקודית.
13. בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בנכותו הרפואית של התובע כדי לפגוע בתפקודו. רוצה לומר, נכותו התפקודית של התובע אינה זהה ואינה עולה על זו הרפואית, ולמעשה לאור התנהלותו באולם ביהמ"ש אני סבורה כי נכותו התפקודית מזערית ומשכך לא ראיתי צורך לכמתה במספר.
בסיס השכר ופוטנציאל ההשתכרות
14. לטענת התובע, עובר לתאונה הוא היה בתחילת דרכו המקצועית ועסק בעבודות פיזיות שונות. משכך טען כי בהתחשב באמור, כמו גם בגילו הצעיר יש לראותו, כפי שנקבע בפסיקה, כמי שדרכו המקצועית טרם גובשה ולהעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לו בעקבות התאונה על השכר הממוצע במשק.
15. הנתבעת, מצידה, מתנגדת. לטענתה, טענות התובע בדבר כושר השתכרותו נטענו בעלמא. משעה שבמועד התאונה היה התובע בגיר, ובהתחשב בכך שלא הציג קריירת עבודה מסודרת כמו גם בעברו הפלילי העשיר, אם בכלל הוא זכאי לפיצוי כלשהו הרי שזה צריך להיות מחושב על בסיס שכר מינימום בלבד.
16. לתצהירו ת/1 צירף התובע ארבעה תלושי שכר משנת 2003. מעבר לתלושים אלה לא צרף התובע כל נתון אודות השתכרותו לא עובר לתאונה ולא לאחריה ובוודאי שלא עד היום.
מדוח רציפות ביטוח שהוגש על ידי הנתבעת עולה כי החל מחודש אוגוסט 2005 מוכר התובע במל"ל כעצמאי.
ממסמכי המל"ל הקשורים לתאונה עולה כי שכרו הרבע שנתי כעצמאי לשם חישוב דמי הפגיעה עמד על 10,281 ₪ ולחודש על 3,427 ₪ (נומינאלי). מאז לא הומצאו על ידי התובע דוחות שומה, דוחות רווח והפסד, או כל נתון אחר ממנו ניתן ללמוד שיעור השתכרותו מאז ועד היום.
17. לכאורה, בהתחשב בגיל התובע במועד הפגיעה ניתן לומר כי טרם מצא את מקומו וטרם בחר לו עיסוק. אולם מהנתונים שהוצגו בפניי, כמו גם מדוח החוקר ומעדותו של התובע בעצמו עולה כי התובע ממשיך ועובד כעצמאי, ככל הנראה בעסק משפחתי וזאת מבלי שידוע מה שיעור השתכרותו. עוד עלה מהראיות כאמור כי התובע הורשע בפלילים ואף ריצה מאסר ממושך של שנה.
18. בהינתן כל האמור, לא שוכנעתי כי התקיימו תנאים המצדיקים חישוב נזקיו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק כי אם על בסיס שכר מינימום. יחד עם זאת בהתחשב בגילו הצעיר ובשנות העבודה שעוד נותרו לו, ראיתי להביא בחשבון עליה מסוימת בבסיס השכר לחישוב. כמו כן ולאור קביעותיי לעיל לפיהן הנכות התפקודית הינה מזערית ואין בה כדי להשפיע על כושר השתכרותו של התובע, לא מצאתי לערוך חישוב אריתמטי.
דיון בראשי הנזק
הפסד השתכרות בעבר:
19. את טענתו להפסד שכר בעבר מחלק התובע לארבע תקופות: האחת - תקופת אי הכושר המלא שהוכרה על ידי המל"ל, השנייה - תקופת אי הכושר החלקי 50%, השלישית - תקופת אי הכושר החלקית בשיעור 30% והרביעית - תקופת אי הכושר שתחילתה מתום תקופת אי הכושר החלקי בשיעור 30% ועד היום.
20. א. באשר לתקופת אי הכושר המלא (27.5.06 - 24.8.06):
אין חולק כי התובע קיבל בתקופה זו דמי פגיעה. משלא הוצגו נתוני שכר על השתכרותו כעצמאי עובר לתאונה לא הוכח כי התובע זכאי להשלמה כלשהי.

ב. באשר לתקופת אי הכושר השנייה (25.8.06-28.2.07):
כעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות התובע נעצר ב - 25.12.06. משכך לתקופה שמיום מעצרו ועד ל- 28.2.07 אין התובע זכאי לפיצוי. באשר לתקופה שמ - 25.8.06 ועד למעצרו כאמור, משלא הומצאו נתונים על היעדרות מעבודה בתקופה זו ומשעה שכאמור מדובר ב"נזק מיוחד" אשר הכללים להוכחתו ידועים, הרי שהתובע לא הוכיח כי בתקופה זו נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם.

ג. באשר לתקופת אי הכושר השלישית (1.3.07-31.5.07):
מתיקו של התובע בשירות בתי הסוהר עולה כי בתקופה זו היה אסיר. משכך הוא אינו זכאי לפיצוי שכן ממילא אין קשר בין התאונה והנכות הזמנית שנקבעה על ידי המל"ל בין אי יכולתו לעבוד.

ד. באשר לתקופת אי הכושר הרביעית (1.6.07 ועד למתן פסק דין):
כל האמור לעיל יפה גם כאן. משהתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין תקופה זו.

21. אשר על כן, משהתובע לא הוכיח כנדרש במשפט האזרחי בכלל, וביחס ל"נזק מיוחד" בפרט, כי הוא זכאי לפיצוי הרי שתביעתו בגין ראש נזק זה נדחית. [בעניין זה ראה ע.א. 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה(2) עמ' 800, 809, וכן: ע.א. 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פד"י מה(2), 1, 10-11).

הפסד שכר בעתיד
22. לאור כל קביעותיי לעיל, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך החישוב הגלובאלי - 125,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד
23. לתצהירו ת/1 צרף התובע:
א. קבלות מקופ"ח בסך כולל של 111 ₪.
ב. קבלות על תשלום לד"ר ברוך עמרמי בגין חוות דעת מטעמו אשר הוגשה על ידו למל"ל בסך כולל של 2,400 ₪.
ג. קבלות על תשלום לפסיכולוגית בסך כולל של 500 ₪.

24. באשר להחזר עלות שכ"ט הפסיכולוגית: משלא הוכח כי לתובע נגרם נזק נפשי כתוצאה מהתאונה אין הוא זכאי, לטעמי, להחזר הוצאות הביקור אצל הפסיכולוגית.
באשר להחזר עלות חוות דעת ד"ר עמרמי - משעה שנכותו של התובע במל"ל מחייבת בהליך שבפניי אני סבורה כי מדובר בהוצאות משפט ומשכך זכאי התובע להחזר עלות חוות דעת, במסגרת החזר הוצאות משפט ולא כחלק מהפיצוי בגין נזקיו בתאונה.
באשר לקבלות מקופ"ח - מדובר בהוצאות שנגרמו כתוצאה מהתאונה ומשכך זכאי התובע להחזר בגינם.
באשר להוצאות נסיעה - בהתחשב בעובדה שהתובע אושפז ל - 6 ימים במהלכם אף עבר ניתוח וסידרת טיפולי פיזיותרפיה, אני מוכנה להניח שנגרמו לו הוצאות בגין הנסיעות לטיפולים וכי הוא אף נזקק לרכוש משככי כאבים.

25. לאור כל האמור ובהתחשב בסכום הקבלות הזניח שהציג התובע ראיתי לפצותו בגין אב נזק זה בסכום כולל של 1,200 ₪, שהוא בעיני סכום סביר בנסיבות העניין.

עזרת זולת לעבר
26. ביחס לעבר: על אף העדר נתונים על תשלומים בגין עזרה בפועל בעבר והיות התובע במאסר ממושך, הרי שלנוכח הפגיעה והעובדה כי התובע אף אושפז ועבר ניתוח, ראיתי לפצותו באופן גלובאלי בגין שלושת חודשי אי הכושר המלא בו שהה ובגין תקופה זו בלבד ואני מעמידה אפוא את הפיצוי על סך של 3,000 ₪ .
ביחס לעתיד : בהתחשב בגילו הצעיר ושיעור הנכות מצד אחד וכל קביעותיי לעיל באשר למידת התפקודיות שיש ליחס לנכות מצד שני ראיתי להעמיד את הפיצוי על 100,000 ₪.

כאב וסבל
27. בהתאם לסמכותי עפ"י החוק ובהעדר מחלוקת בין הצדדים, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 44,233 ₪ (החישוב בוצע בשנים עגולות כלפי מעלה ולפי 20% נכות בצירוף 6 ימי אשפוז ובהתחשב בגילו של התובע).
סך כל הנזק
28. סה"כ הנזק כולו עומד על 273,433 ₪.

ניכויים
29. מסך כל הפיצוי המגיע לתובע יש להפחית תגמולי מל"ל אשר שולמו לו בגין נפגעי עבודה ונכות מעבודה.

לאור הסכמת התובע לחישוב התגמולים כמפורט בחוות הדעת האקטוארית שהגישו הנתבעים (ראה סעיף 24 לסיכומי התובע), מסך כל הפיצוי המגיע לתובע כמפורט בסעיף 28 לעיל, יופחת הסך המפורט בחוות הדעת מיום 9.4.13 והעומד על 321,443 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום הוצאת חוות הדעת כאמור ועד למועד מתן פסק הדין על סך של 327,853 ₪
30. הפחתת הסכום כאמור מובילה למסקנה כי תביעת התובע "נבלעת" בתגמולי המל"ל. על אף האמור, בנסיבות התביעה זכאי התובע ל - 25% מסך הפיצוי כמפורט בסעיף 28 לעיל.
סוף דבר
31. לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 68,358 ₪ (הסך האמור הינו רבע מסך נזקי התובע כפי שנקבעו על ידי כמפורט לעיל בסעיף 28.
32. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט, לרבות בעלות חוות דעת ד"ר ברוך עמרמי ובאגרת בית משפט. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.
33. עוד תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 13%. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
34. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום, כמקובל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין ועדה רפואית

  2. הרכב ועדה רפואית

  3. מזכיר ועדה רפואית

  4. ועדה רפואית בקע דיסק

  5. פגם בהרכב ועדה רפואית

  6. ועדה רפואית בהרכב שונה

  7. הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי

  8. ועדה רפואית לנפגעי טרור

  9. החזרת תיק לוועדה רפואית

  10. פסילת החלטת ועדה רפואית

  11. ממצאי בדיקת MRI בועדה רפואית

  12. חובת הנמקה של ועדה רפואית

  13. ניכוי נכות - ועדה רפואית

  14. ליקויים בשמיעה ועדה רפואית

  15. ועדה רפואית בשל החמרה ברגל

  16. טענות נגד החלטת ועדה רפואית

  17. החלטה לא מנומקת ועדה רפואית

  18. ערעור על ועדה רפואית עליונה

  19. הבאת ראיות לסתור ועדה רפואית

  20. טעויות של ועדה רפואית לעררים

  21. החלטה לא סבירה של ועדה רפואית

  22. ערעור על ועדה רפואית של מבטחים

  23. החלטת ועדה רפואית על סיום נכות

  24. העדר צילומי רנטגן בועדה רפואית

  25. אי קביעת נכות ע''י ועדה רפואית

  26. ועדה רפואית חוזרת ביטוח לאומי

  27. החזרת תיק לועדה הרפואית לעררים

  28. שברים בחוליות הגב - ועדה רפואית

  29. ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים

  30. חילוקי דעות בין חברי ועדה רפואית

  31. ערר על ועדה רפואית שלא קבעה נכות

  32. החזרת הדיון לועדה רפואי בהרכב חדש

  33. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה

  34. ביקורת על החלטת ועדה רפואית לעררים

  35. החזרת תיק לועדה הרפואית בהרכב אחר

  36. ערעור על ועדה רפואית בשאלה משפטית

  37. תצהיר על מהלך הדיון של ועדה רפואית

  38. החלטת ועדה רפואית על בסיס סטטיסטיקה

  39. התיישנות ערעור על החלטת ועדה רפואית

  40. חובת ההנמקה של הועדה הרפואית לעררים

  41. בדיקת ממצאי ה-BERA על ידי ועדה רפואית

  42. ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  43. ועדה רפואית בהרכב חדש 15% נכות צמיתה

  44. ערעור על ועדה רפואית בבית דין לעבודה

  45. התחזות או אי שיתוף פעולה בועדה רפואית

  46. שינוי דרגת נכות ע''י ועדה רפואית עליונה

  47. ערעור על החלטת ועדה רפואית ביטוח לאומי

  48. ועדה רפואית ביטוח לאומי - חריגה מסמכות

  49. איחור בהגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית

  50. התייחסות ועדה רפואית להחלטות ועדה קודמת

  51. ערעור על ועדה רפואית שקבעה 0 אחוזי נכות

  52. ביטול הכרה בתאונת עבודה ע''י ועדה רפואית

  53. האם ועדה רפואית יכולה להוריד אחוזי נכות ?

  54. התייצבות אדם לא דובר עברית בפני ועדה רפואית

  55. סמכות ועדה רפואית עליונה לקבוע שאין נכות

  56. ערעור על ועדה רפואית לעררים לעובדי מדינה

  57. החלטת ועדה רפואית על פיטורים של עובד מדינה

  58. ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים 0% נכות

  59. ערעור על החלטת ועדה רפואית שקבעה שאין נכות

  60. סירוב לחזור לעבודה בניגוד להמלצת ועדה רפואית

  61. ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית

  62. ארכה להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית ראשונה

  63. תקנה 15 - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  64. נטען כי הוועדה הרפואית לא רשמה את טווחי התנועות

  65. הצגת תיעוד רפואי המצביע על עיוורון לועדה רפואית

  66. ערעור על החלטת ועדה רפואית שקבעה 75% נכות רפואית

  67. החמרה בתחום הקרדיולוגי: ועדה רפואית בביטוח לאומי

  68. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה - תאונת דרכים

  69. הגשת חוות דעת פרטית לועדה רפואית של ביטוח לאומי

  70. המערער וטען כי לא קיבלנו הזמנה לוועדה רפואית לעררים

  71. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים 44% נכות יציבה

  72. ערעור על החלטת ועדה רפואית על פסילת רישיון נהיגה

  73. שינויים ניווניים צוואר עקב תאונת עבודה ועדה רפואית

  74. התייעצות ועדה רפואית בביטוח לאומי עם רופאים אחרים

  75. ועדות רפואיות של המל"ל פסקו נכות צמיתה בשיעור של 41%

  76. הוועדה הרפואית לא פירטה את עבודות משק הבית שניתן לבצע

  77. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על נכויות זמניות

  78. הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים

  79. ערעור לבית המשפט העליון על החלטת ועדה רפואית עליונה

  80. תוך כמה זמן צריך להגיש ערעור על ועדה רפואית לעררים ?

  81. נטען כי קביעת הוועדה הרפואית הפוכה מקביעת פקידת השיקום

  82. ערעור על החלטה הוועדה לעררים כי איבד 65% מכושרו להשתכר

  83. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על 15% אחוזי נכות

  84. ערעור על החלטת הוועדה לעררים כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר

  85. הוועדה הרפואית בחרה לצטט באופן מגמתי את דברי הנבדק בפניה

  86. האם מילאה הוועדה הרפואית אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין ?

  87. תלונות "מוגזמות" של נבדק בוועדה רפואית / חוסר שיתוף פעולה

  88. הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות CT בלבד, ולא התייחסה לבדיקות EMG

  89. נטען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה לממצאים מבדיקת ה-EMG שנערכה

  90. נטען כי הועדה לא בדקה מסמכים רפואיים עדכניים המשקפים מצב עדכני

  91. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה למערער 0% נכות צמיתה

  92. הוועדה לא התייחסה לתפקוד הכליות, רטנופטיה, נפרופטיה ופריטונונריה

  93. הוועדה עת לא התייחסה באופן ספציפי למקצועו של המערער ולירידה בהכנסותיו

  94. הועדה הרפואית הגדילה את הנכות במחצית מתקנה 15 והעמידה את הנכות על 30%

  95. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שלא חל כל שינוי בדרגת הנכות

  96. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה נכות בשיעור 0%

  97. נטען כי היה על הוועדה הרפואית להמתיןעד לקבלת תוצאות בדיקת ה-C.T בטרם החלטה

  98. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופות שונות

  99. נטען כי הוועדה לא נימקה מדוע הופחתה הקצבה מ- 175% ל- 105%, כאשר לא חל כל שינוי במצב

  100. סמיכות הזמנים של כחודש ימים בין מועד התכנסות הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) לבין מועד התכנסות הוועדה

  101. נטען כי הוועדה לא הסבירה מדוע העדיפה את פריט ליקוי 35, שהוא כללי, על פני פריט ליקוי 48, שהוא ספציפי

  102. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון