ביטוח ימי - אובדן משלוח של זרעי בצל

ביטוח ימי - אובדן משלוח של זרעי בצל

2. אין חולק כי התובעת ביטחה את המשלוח אצל הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") וכי זו הנפיקה לתובעת פוליסת ביטוח ימי מסוג A לכיסוי כל הנזקים אשר ייגרמו במסגרת ההובלה הימית לנמל היעד.

3. בהחלטתי מיום 4.7.11 קבעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח את חבותה של הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לתובעת, בבחינת משלוח שאבד, דהיינו אובדן כליל.

ב. עיקר טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי ביום 16.8.07 הנפיקה סוכנות רימון בשל הנתבעת, תוספת לפוליסת הביטוח הפתוחה אשר הוצאה לה, שהתייחסה למשלוח, כאשר הסכום המבוטח היה 356,447 דולר הוא שווי המשלוח ביום הנפקת תעודת הביטוח אשר צילום ממנה צורף כנספח ג' לכתב התביעה (להלן: "תעודת הביטוח").

ברשימה המפורטת בתעודת הביטוח נרשם בין היתר:
"INSURED VALUE: USD 356,447"

ומתחתיו נרשם: "2101699: Invoice no"

2. בהתייחסה לחבותה של הנתבעת לשלם לה את תגמולי הביטוח טענה התובעת בסעיף 52 לכתב התביעה:
"לאור כל האמור, טוענת התובעת כי משהתקיים אירוע ביטוחי אשר מכוסה על ידי הפוליסה על הנתבעת מס' 3 לפצותה בגובה מלוא שווי הסחורה אשר עומד נכון ליום הגשת התביעה על סך של 1,551,526 ₪".





ג. טענות הנתבעת

1. הנתבעת כפרה הן בעצם חבותה והן בגובה הנזק.

כאמור, בהחלטתי מיום 4.7.11 קבעתי כי על הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח.

2. בהתייחסה לגובה הנזק הכחישה הנתבעת בהכחשה כללית וגורפת את גובה הנזק וטענה כי אם בכלל נגרם לתובעת נזק – הרי שהוא קטן בהרבה מן הסכום הנטען.

3. הנתבעת הוסיפה וטענה כי על התובעת להוכיח את גובה הנזק.


ד. המחלוקת בסוגיית גובה הנזק

1. התובעת חזרה ודבקה בטענתה העקבית לפיה נגרם לה נזק כליל משכך על הנתבעת לפצות אותה במלוא הסכום שנקבע בפוליסה כסכום המשקף את שווי המשלוח. סכום זה מתבסס על שווי הטובין כפי הנקוב בחשבון המכר דהיינו סך 356,447 דולר.

התובעת מעגנת עמדתה זו בטענה כי הפוליסה בגדרה בוטח המשלוח הינה פוליסה בת ערך נקוב, ומשכך אין צורך בהוכחת גובה הנזק.

2. הנתבעת לעומת זאת טענה כי עסקת המכר שבין התובעת מזה והנשגר אליו יועד המשלוח מזה בוטלה והתובעת ביקשה להחזיר את המשלוח ארצה - משכך אין לבסס את חבות הנתבעת על הסכום הנקוב בחשבון המכר אלא על הסכום המהווה את עלות ייצור המשלוח בלבד.

3. הנתבעת ביקשה איפוא לקיים דיון בסוגיית גובה הנזק ומבוקשה ניתן לה (החלטה מיום 24.5.12) משכך, זימנה הנתבעת למתן עדות את עובדתי התובעת עמית עינב-מנהל אגף ייצור בתובעת (להלן: "עינב") ויהודה גרוס-חשב התובעת (להלן: "גרוס") כמו כן הגישה הנתבעת תצהיר מטעם צבי אליאס-מנהל המחלקה הימית אצלה (להלן: "אליאב").

4. התובעת לעומת זאת צירפה את תצהירה של גב' אביבה בן-עמי - כמי שהייתה אחראית על חידוש כל פוליסות הייצוא של התובעת לרבות הפוליסה נשוא התובענה (להלן: "אביבה").

ה. בחינת הראיות והממצאים העולים מהם

1. הנתבעת טענה כזכור כי עסקת המכר בוטלה, והתובעת בקישה להחזיר את המשלוח ארצה. גרסה זו לוקח בחסר שכן היא מתעלמת מן הממצאים שקבעתי בהחלטתי מיום 4.7.11 לפיה המשלוח לא הגיע מעולם ליעדו המקורי ומשכך ביקש הלקוח להחזירו לתובעת. אין עסקינן איפוא "בביטול" הנובע ממחלוקת עסקית באשר לאיכות המשלוח, כמותו וכו', אלא בביטול העסקה הנובע מנסיבות של סיכול אפשרותה של התובעת להעביר את המשלוח לנמל היעד ואובדן המשלוח בנסיבות של החרמה.

2. ממצא זה אושר למעשה בעדותו של גרוס ממנה עולה כי עסקינן בביטול לא רצוני שנכפה למעשה על ידי התובעת ולקוחה וכי ניסיונה של התובעת להחזיר את המשלוח ארצה (שלא יצא מן הכוח אלא הפועל) נעשה על מנת להקטין את נזקיה (עדות גרוס בעמ' 16 שורות 6-8).

3. גרוס אף העיד כי התובעת לא קיבלה את תמורת המשלוח כולה או מקצתה ואף לא קיבלה פיצוי כלשהוא מכאן שהתובעת ספגה את מלוא הנזק הגלום באובדן המשלוח (עמ' 14 שורות 15-21).

4. גרסה זהה בעיקרה היתה בפיה של אביבה אשר העידה:
"לא מכרנו לא קיבלנו את התמורה, הפסדנו את המכירה" (עמ' 20 שורה 1).

5. בסעיפים 4-7 בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובעת ביקשה להחזיר אליה את המטען שעה שהיה תקין ושלם ומשכך, מבחינתה-ערכו של המשלוח מתמצה בעלות הייצור שלו בלבד אטעים כי אין חולק בפני כי המטען לא הושב ארצה שכן הוא אבד.

6. אשר לעלות הייצור נסמכה הנתבעת על עדותו של עינב ממנה עולה כי עלויות הייצור הסתכמו בסכום שבין 156,837 דולר לבין 208,165 (סעיף 25 לסיכומי הנתבעת).

7. לא זו אף זו; בסעיף 16 לסיכומיה טענה הנתבעת כי הפוליסה מכסה רק נזקים פיסיים ישירים למטען ואינה מכסה הפסד תוצאתי ואובדן רווחים וזאת בהסתמך כביכול על הנטען בספרו של המלומד עו"ד חכם אהרון כדורי בחיבורו ביטוח ימי ותביעות (להלן: "כדורי"-ביטוח ימי") אלא שבטענה זו, לא דק ב"כ הנתבעת פורתא שכן, כדורי בהתייחסו לפוליסה בת ערך נקוב כותב:
"גבול אחריותו של המבטח דהיינו מידת השיפוי, נקבעה בסעיפים67-71 לחוק האנגלי הקובעים כי בפוליסה בת ערך נקוב יהיה הערך הנקוב - המוסכם הבסיס לשיפוי...הואיל ובדרך כלל שווה סכום הביטוח לערך המוסכם של הרכוש...המבטח יצטרך במקרה כזה לפצות את המבוטח גם על אובדן הרווחים הצפויים שנכללו בערך מוסכם של הרכוש המבוטח" (שם, בפיסקה 46 ב-כדורי ביטוח ימי – ההדגשה שלי-מ.ב.ח).

8. הנובע מן המקובץ הוא כי המחלוקת באשר לסכום הפיצוי לו זכאית התובעת תיגזר מן התשובה לשאלה, האם יש לסווג את הפוליסה מושא התביעה בבחינת פוליסה בת ערך נקוב מוסכם (VALUED POLICY) כעמדת התובעת, או דילמה עסקינן בפוליסה נטולת ערך נקוב UNVALUED POLICY)).

ו. דיון וממצאים בסיווג הפוליסה

1. על מנת לבסס את טענתה לפיה עסקינן בפוליסה בת ערך נקוב מוסכם, הצביעה התובעת על האמור בעמ' 9 של הפוליסה (נספח א' לכתב התביעה), בסעיף 3א שם נרשם:
"The basis of valuation in the event of total loss (constructive or otherwise) shall be the declared value plus customs taxes and duties, If applicable".

בעמ' 1 של הרשימה לפוליסה נרשם:
Basis of evaluation ; Import…"
Export = Cif value only"
לענייננו רלבנטית הקביעה בדבר בסיס ההערכה – לעיסקת יצוא המשלוח (EXPORT).

2. ככללו של דבר נמצא כי הסכום המבוטח ( INSURED VALUE) הנקוב בתעודת הביטוח לסכום של 356,447 דולר זהה (או חופף) "לשווי המוצהר" של המשלוח למקרה של אובדן כליל כנקוב בגוף הפוליסה.

3. סוגיית סיווג פוליסה כבת ערך נקוב או כפוליסה נטולת ערך נקוב עלתה על מדוכת הדיון ב-ע"א 5938/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. אמנון מגורי (-להלן פרשת מגורי), שם נקבע בין היתר:
"בפוליסה מן הסוג הראשון (פוליסה בת ערך נקוב-מ.ב.ח) נקבע שוויו של נשוא הביטוח בסכום מוסכם. המשמעות היא כי אם נגרם לנכס נזק העולה כדי אובדן מוחלט, יחוייב המבטח לפצות את המבוטח במלוא הסכום שנקבע בפוליסה כמשקף את שווי הנכס...בפוליסה מן הסוג השני (פוליסה נטולת ערך נקוב-מ.ב.ח) הסכום שנקבע כסכום הביטוח אינו משקף בהכרח את שוויו של נשוא הביטוח אלא אך תוחם את גבול אחריותו של המבטח היינו את הסכום המרבי שהמבטח קיבל על עצמו לשלם למבוטח בגין נזק העולה כדי אובדן מוחלט של הנכס, בעוד שאת שווי הנכס וכן גובה הנזק שנגרם לו, מוטל על המבוטח להוכיח" (פיסקה 7 לפסק הדין בעמ' 7, 6).

4. עמדה זהה בעיקרה בוטאה בספרו של המלומד H. BENNETT בספרו: The law of marine insurance כפי שצוטטו במסגרת סיכומי התשובה שהגישה התובעת שם צויין במפורש (בתרגום חופשי) כי "בפוליסה בת ערך נקוב מתייתר הצוך להוכיח את שווי השוק האמיתי של הנכס המבוטח".

5. בית המשפט הוסיף וציין בפרשת מגורי:
"הבדל חיצוני שכיח בין פוליסות משתי הסוגים מתבטא בכך שבעוד שבפוליסה נטולת ערך נקוב מסתפקים המבטחים בציון סכום הביטוח ואינם נדרשים לציון שוויו המוסכם של הנכס המבוטח, הרי שבפוליסות בנות ערך נקוב נוהגים הם לציין, בנוסף לסכום הביטוח גם את שוויו – בתור שכזה – של הנכס נשוא הביטוח" (שם, בעמ' 7).

6. סבורני כי הבחנה חיצונית זו מתקיימת גם בנסיבות של הפוליסה שבפני, שכן בעמ' 2 של הפוליסה נקבע סכום ביטוח המהווה את תקרת אחריותו של המבטח וזאת תחת הכותרת: "Limit per location and bottom"
שם צויין: 1,000,000 $ US.

7. כאמור לעיל בנוסף לתקרת סכום הביטוח נקבע הן בפוליסה והן בתעודת הביטוח גם השווי של המשלוח הספציפי לסך של 356,447 $.

בכך מתקפים חזותה ותוכנה של הפוליסה את הגדרתה כפוליסה בת ערך נקוב.

8. כאמור לעיל, שווי הטובין כנקוב בחשבון המכר (במ/2) הינו סך 356,447 דולר והנתבעת הפיקה לתובעת תוספת לפוליסה ספציפית למשלוח נשוא התביעה בה הוצהר מפורשות כי שווי הטובין המבוטחים הינו סך 356,447 דולר.


9. הנתבעת ריכזה מאמץ בניסיון לשכנע את בית המשפט כי עסקינן בפוליסה שאיננה בת ערך נקוב.

בסעיפים 4-6 לתצהירו טען אליאב שהוצאת פוליסה מסוג (AGREED VALUE) שמורה למקרים חריגים בלבד ובשאר המקרים מוצאת פוליסה מסוג (SUM ASSURED). אליאב אף הוסיף כי לא התבקש להוציא פוליסה מסוג AGREED VALUE.

10. בניסיון לטייב את גרסת הנתבעת בסוגיה זו טען ב"כ בסיכומיו כי אביבה הודתה בעדותה (עמ' 19 לפרוטוקול) כי היא איננה מודעת למונחים האמורים וממילא אין היא מודעת להבחנות ולסיווגים שבין שני סוגי הפוליסה.

11. מסקנה פשטנית זו של הנתבעת מתעלמת במופגן מגרסתה החד משמעית של אביבה לפיה התובעת הקפידה לבטח את המשלוחים במלוא שווי הסחורה "כדי להבטיח את עצמנו ב-100% מפני נזק או אובדן" (סעיפים 2-4 לתצהירה ועדותה בעמ' 19 שורות 30-31).

12. יתר על כן, בהמשך עדותה הטעימה אביבה כי בעבר פיצתה הנתבעת את התובעת במלוא שווי הערך המוצהר של משלוחים שאבדו (עמ' 20 שורות 8-10), ובהמשך עדותה אף התייחסה לאירוע ספציפי של אובדן כלילי מחמת השמדת הזרעים בהעידה:
"הייתה לי סיטואציה שמשלוח הלך לאיבוד...קיבלתי את מלוא ערך החשבונות מחברת הביטוח ואחרי שנה הוא נמצא אז הודעתי לחברת הביטוח".

ולשאלת ביתה משפט, האם דרשה חברת הביטוח את דמי הביטוח ששילמה השיבה העדה: "ממש לא" (עמ' 21 שורות 6-9).

13. כמוסכם בין הצדדים (עמ' 10 שורות 14-17) גרסתו של אליאב בתצהירו שלא התייצב לחקירה התקבלה בהסכמה ככזו המתמקדת באומד דעתו וכוונתו בעת הוצאת הפוליסה מושא התביעה. גרסתה של אביבה הינה כוללנית יותר ויש בה כדי להעיד הן על "מדיניות" שהייתה נקוטה בידי התובעת לגבי כל בקשה להוצאת פוליסה לביטוח משלוחים והן על התנהלותה של הנתבעת בעבר; במצב דברים זה, יש להעניק לגרסתה של אביבה משקל רב יותר. מה גם, שזו הצהירה כי התובעת שילמה פרמיות (הנתבעת גבתה את הפרמיות) על בסיס הערך המוצהר של המשלוח (סעיף 4 לתצהירה ועדותה בעמ' 19 שורות 1-4) לאמור:
"הפרמיה שולמה על 100 אחוז ערך החשבונית הכוונה סכום החשבונית".

14. ב-ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח נ. הפועלים ליסינג עמד בית המשפט על קשר הגומלין המחייב שבין סכום הביטוח המבוסס על שווי הנכס מזה, ובין גביית הפרמיות מזה, לאמור:
"סכום הביטוח אמור לבטא את שווי הנכס בעת כריתת חוזה הביטוח שכן על פיו גובה חברת הביטוח את פרמיית הביטוח...כאשר חברת הביטוח קובעת את סכום הביטוח וגובה את פרמיית הביטוח על פי סכום זה - חזקה עליה שזהו ערכו הממשי והנכון של הנכס לאותו מועד".

15. עמדה זו בוטאה ביתר שאת בפרשת מגורי, שם נפסק:
"בהזמינה את המשיב להצהיר על ערכם לביטוח של הסירה וחלקיה גילתה המערערת את דעתה...כי אם תראה לקבל את הצעת המשיב תהיה היא נכונה להוציא לו פוליסה בת ערך נקוב...בכך שהוציאה פוליסה שלא תאמה את בקשת המשיב וגבתה ממנו דמי ביטוח שחושבו על פי שוויים המוצהר של הסירה וחלקיה, הפרה המערערת את חובתה המאור כלפיו.
בנסיבות אלו תהא אשר תהא הכוונה שהנחתה אותה, לעניין סוג הפוליסה שהוציאה, יש להעמידה בחזקתה שקיבלה את הצעת המשיב וביטחה את גוף הסירה במלוא שוויה המוצהר שבגינו גבתה מן המשיב דמי ביטוח" (שם, בפיסקה 10 - ההדגשות שלי-מ.ב.ח).

ז. הקטנת הנזק

1. הנתבעת טענה בסעיף 3 לסיכומיה כי התובעת ביקשה להחזיר את המשלוח לישראל, אך בה בעת טענה כי התובעת לא עשתה דבר כדי להקטין את הנזק.

2. לא זו בלבד שטענת הנתבעת לוקה בסתירה פנימית אלא משהוכח כי עסקינן בפוליסה בת ערך נקוב – סכום הפיצוי על פיה הינו מוסכם ולעניין זה מקובלת עלי עמדת התובעת בסעיפים 4-6 לסיכומי התשובה מטעם התובעת.

ח. הכרעה

1. על יסוד המקובץ עד כה, הגעתי לידי מסקנה כי הן חזותה ותוכנה של הפוליסה על נספחיה והן הראיות שהובאו מטעם התובעת ולא נסתרו מביאים לידי מסקנה אחת ויידה ולפיה עסקינן בפוליסה בת ערך נקוב מוסכם ומשאירע מקרה הביטוח (אובדן כלילי של המשלוח בשל החרמתו) על המבטח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח לפי השווי המוצהר של המשלוח.

2. לא עלה בידי הנתבעת לקעקע את העיקרון הנ"ל ואין בידי לקבל את טענותיו לפיהן יש בנסיבות העניין כדי לסטות מן העיקרון הנ"ל ולהעמיד את סכום תגמולי הביטוח על סכום עלות הייצור.

3. כמו כן, אני דוחה את טענת הנתבעת בסוגיית אי הקטנת הנזק.

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת את הסך של 1,551,526 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (7.10.08) ועד ליום התשלום בפועל.

4. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪.


הודעה זכות ערעור.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון