טריקת דלת מכונית על אצבע אגודל

התובע ניגש אל רכבו אשר חנה בחצר ביתו לצורך נסיעה. התובע פתח את דלת הנהג ברצותו להיכנס לרכב, להתניעו וליסוע בו , בטרם נכנס לרכב צעק לעברו אחיו דבר מה. התובע הסיט מבטו לעבר אחיו בעוד ידו הימנית מונחת על מסגרת דלת הנהג . אז בנו של התובע שאמור היה להתלוות אליו לנסיעה ועמד בסמוך לו טרק את דלת הרכב והתובע נפגע באגודל כף ידו הימנית (להלן: "התאונה הראשונה").

4. ביום 10.11.08 בשעה 13:30 או סמוך לכך בעת שהתובע נהג ברכבו בכפר זלפה ועמו שני ילדיו שנאספו על ידו מבית ספרם, בלם בשל תנאי הדרך את רכבו, עקה כך התנגשה ברכב מאחור ובעוצמה רבה מכונית מסוג שברולט והתובע נפגע בצווארו ובגבו התחתון. (להלן: "התאונה השנייה").

5. התובע יליד 2.4.73, במקצועו טפסן, מחסנאי עובד בניין ומייעץ לעוסקים בבנייה. העיד כי, עובר לתאונה הראשונה: עבד בחברת "צקר". אחריה הפסיק לעבוד שם עבד שם כטפסן, לא יכול היה לאחוז בפטיש יותר. לאחר מכן עבד כמחסנאי באותו מקום עבודה. התובע בוגר 12 שנ"ל כל חייו עבד בבנייה כיום עובד לטענתו כיועץ בניה אצל קבלן בשם תייסר, מייעץ לעניין אדריכלות הבנייה מניסיונו. עובד עד ארבע שעות ביום ומשתכר סך של 1,600 ₪. מר ג'ברין תייסיר- מעסיקו של התובע, העיד כי הוא מכיר את התובע כמה שנים. התובע עובד אצלו בקריאת תכניות, סימון קורות סימון תקרות וכיוצא באלו. התובע מגיע לשטח ומדריך את הפועלים מה לעשות, עובד ארבע שעות ביום.

6. המחלוקת בתיק זה הנה מחלוקת עובדתית ומחלוקת משפטית. הנתבעות סבורות כי מדובר בתאונות מפוברקות והתובע לא נפגע בתאונות דרכים כפי המתואר בכתב התביעה המתוקן, ולא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו על מנת להוכיח תביעתו ועל כן יש לדחות התביעה.

התאונה הראשונה:
7. התובע חזר בתצהירו כמעט באותן מילים על גרסתו בכתב התביעה המתוקן אודות נסיבות התאונה הראשונה. בבית המשפט העיד כי, לפני התאונה ישב בבית הוריו, יחד עם אשתו, אחיו ובנו. התובע ואשתו התכוונו לנסוע לנצרת יחד עם בנם. בזמן שהוא ביקש לצאת מהבית אביו חיבק את בנו, הוא ואשתו יצאו מהבית לכיוון הרכב. התובע הכניס את המפתח, ביקש להתניע את הרכב, המתין לבנו שיגיע מבית הוריו כדי להכניסו לרכב ולחגור אותו, אז אחיו קרא לו כדי שיביא לו דברים מנצרת ולפני שהספיק לסיים את המשפט, בנו סגר על ידו את דלת הרכב. התובע העיד כי באותו היום בבוקר נסע עם הרכב וגם אז בדק מידות שמן ומים הואיל ומדובר ברכב ישן . העיד כי לאחר שנכנס לרכב לא סגר את הדלת שלו כי היה אמור לבדוק מידת שמן ומים לפני הנסיעה. כשיצא מהרכב אחיו התחיל לדבר והוא הניח את ידו על הרכב. בנו טרק את הדלת וכך נפגע. העיד כי אחיו לקח אותו לבית החולים.

8. בנוסף העיד בזו הלשון: ""...אשתי רצתה להיכנס לרכב, אני רציתי להיכנס ולהתניע את האוטו. פתחתי את הדלת ביד שמאל, נכנסתי לרכב , שמתי את המפתח ורציתי להתניע. אח שלי קרא לי, הוא רצה שאביא לו משהו מנצרת . יצאתי מהרכב והנחתי את היד הימנית שלי על הגג. הנחתי את היד ככה ודיברתי עם אח שלי , חשבתי שמדובר בכמה שניות ואחרי זה אני אסע. הוא התחיל לדבר איתי , פתאום הבן שלי סגר את הדלת". (פרוטוקול מיום 10.4.11 עמוד 3 ש' 1-7).

9. התובע הסביר כי בנו לא היה בתוך הרכב, הוא נכנס לרכב לפני בנו על מנת להתניע כדי שהמנוע יתחמם. לא הדליק את הרכב, נכנס כדי ל הכניס את המפתח ובכדי להתניע , לפתוח מכסה מנוע לבדוק אם יש מספיק מים היות ומדובר ברכב ישן. על כן נכנס לרכב לבדוק אם יש שמן ומים לקראת הנסיעה כאשר המנוע דומם. יצא מהרכב בגלל שאחיו קרא לו לא בגלל בדיקת שמן ומים. העיד כי כך הוא רגיל לעשות לפני כל נסיעה: להתניע את הרכב, לפתוח מכסה מנוע ולבדוק את מידת המים, בזמן שהתניע את הרכב אחיו קרא לו.


10. גרסה מפורטת זו לא התקבלה אצל הנתבעות. בכתב ההגנה כמו בסיכומיהן טענו הנתבעות כי, מדובר בעדות יחידה של בעל דין. מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעות ולקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. בפסקאות הבאות אפרט את נימוקיי.

11. על פי הנטען, לאירוע התרחשות התאונה היו לפחות שני עדים בגירים, אחיו של התובע ואשת התובע. לא ברור האם הוריו של התובע היו עדים לתאונה כמו כן נכח במקום בנו הקטין של התובע בן החמד אשר על פי הנטען טרק את דלת המכונית על ידו של אביו.

12. חרף העובדה כי מדובר בבני משפחתו של התובע ובקלות היה יכול להזמינם למתן עדות, נותר מטעמיו בעדותו היחידה אשר לא מצאתי לה כל תימוכין. עדות זו, לא הייתה רציפה ועקבית והתגלו סתירה בינה לבין מסמכים אשר הוגשו מטעמו (כתב התביעה, תצהיר עדות ראשית ומסמכים אשר נכתבו מפיו של התובע).

13. כך למשל בעוד שבמסמכים שהוגשו מטעמו, התקבל הרושם כי התובע הניח את ידו ונפגע בטרם כניסתו לראשונה לרכב, הרי כי בעדותו כבר תיאר מסכת התרחשות שלמה אשר לפיה, פגיעתו התרחשה לאחר שכבר שהה ברכב ולאחר שיצא ממנו. בכתבי טענותיו לא הוזכרו כלל הסיבות בגינן יצא מהרכב, אשר פורטו באריכות בעדותו: בדיקת שמן ומים כנוהל רגיל או יצא כי שמע את קריאת אחיו, או יצא על מנת להמתין לבנו שיגיע מבית הוריו ויכנס לרכב. התובע לא היה עקבי במענה לשאלה האם התניע את הרכב טרם הפגיעה, פעם השיב תשובה חיובית ובפעם אחרת רק הניח את המפתח ברכב.

14. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי גם הפגיעה הנטענת אינה אפשרית ביחס לעדותו של התובע, כי הרי גופו של התובע הי ה בין הדלת לרכב כך שדלת הרכב לא הייתה יכולה להיטרק על ידו של התובע כי גופו היה חוסם. איני קובע מסמרות לגבי מנגנון החבלה האם הוא אפשרי או לא, אולם שאר נסיבות התרחשות התאונה הנטענות רצופות סתירות ואי דיוקים וכאמור תימוכין חיצונית לעדותו של התובע- אין.

15. לפיכך, אני סבור כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עצם התרחשות התאונה הראשונה.

התאונה השנייה:
16. התובע חזר בתצהירו על נסיבות התאונה אותן תיאר בכתב התביעה המתוקן. בעדותו ציין כי הוא הלך לדווח על התאונה עם אביו. התאונה התרחשה בשעה שתיים וחצי בצהריים. היו אתו שני בניו. נסע בתוך הכפר, רכב מאחוריו שנסע מהר פגע בו.

17. התובע ידע כי הנתבעות מכחישות את התרחשות התאונה השנייה גם כן, חרף זאת לא הזמין את אביו לעדות, אשר יאשש את העובדה כי התובע סיפר לו בזמן אמת על התאונה, והוא הלך לדווח עמו במשטרת ישראל אודותיה. עיון באישור המשטרה מלמד כי פרטי רכב צד ג' מצוין ועל כן היה על התובע לברר אודות זהותו של הנהג הפוגע ולהביאו למתן עדות. על התובע מוטל הנטל להוכיח את עצם התרחשות התאונה במיוחד מקום בו הנתבעות טוענות כי מדובר בתאונה מפוברקת לשיטתן.

18. התובע נמנע מלתאר לגבי התאונה השנייה פרטים אשר היו יכולים לתמוך בגרסתו. כך למשל, התובע ציין כי ברכב היו עמו שני ילדיו, יכול והיה מביא לעדות את אשתו או בני משפחתו אשר יכולים היו לאשש התרחשות התאונה, למסור פרטים אודות מתי התובע דיווח להם אודות התאונה וכיצד פונו מהמקום וכדומה.

19. התובע הצהיר כי רכבו נפגע קשות מרכב צד ג' אולם לא המציא כל ראיה התומכת בנזק שהתרחש לרכבו ולו בעדות אשר לפיה נדרש לתקן את הרכב.

20. מכל האמור לעיל מצאתי לדחות את התביעה שכן לשיטתי, נסיבות שתי התאונות לא הוכחו כנדרש ועל כן איני יכול לבחון האם התאונות כפי גרסת התביעה, עונות על הגדרת תאונת הדרכים, על רכיביה גם על פי החוק.

נכות רפואית:
21. למעלה מן הצורך, אציין כי בתיק זה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר יורם אנקשטיין, מומחה בכירורגיה אורטופדית אשר בדק את התובע ופרט באריכות את מסקנותיו בחוות דעתו.

22. באשר לתאונה הראשונה התובע פנה לחדר המיון שם תועדה רגישות ונפיחות של האגודל הימני. צילומי כף היד פוענחו כתקינים והתובע המשיך מעקב בקופת החולים. המומחה ציין כי בתיעוד הרפואי ישנה תקופת אי כושר בגין התאונה הראשונה בת חצי שנה מיום 21.1.07 ועד ליום 31.7.07. התובע טופל בפיזיותרפיה ובמגן אגודל.

23. באשר לתאונה השנייה, התובע פנה לחדר מיון בגינה שם תועדו תלונותיו בגין כאבי צוואר וגב , הצילומים פוענחו כתקינים והתובע המשיך הבירור במסגרת קופת החולים. גם בגין תאונה זו שהה התובע בתקופת אי כושר ארוכה בת חצי שנה, מיום 10.11.08 ועד ליום 31.5.09. המומחה ציין כי בעברו של התובע לפחות עוד חמש תאונות.

24. המומחה הסביר כי חבלה באגודלו של התובע תועדה עובר לתאונה הראשונה ביום 7.5.06, בפניות לאותופד עד לתחילת ינואר בשנת 2007 (17 ימים לפני התאונה הראשונה) ומנגנון החבלה בה היה קריטי והתובע נדרש להזרקות קורטיזון לשני האגודלים. על כן סבר המומחה כי מדובר בהחמרה של מצב קודם בלבד. בבדיקה הגופנית מצא הגבלה קלה בטווח התנועות של האגודל ללא צלקות, ללא עיוות, וללא סימנים אובייקטיבים לתסמונת CRPS. צילומי האגודל פוענחו כתקינים ועל כן סבר המומחה כי נכון יהיה לקבוע נכות בשיעור 2% לפי סעיף 44 (1) באופן כולל אשר רק מחציתה בשיעור של 1% בגין התאונה הראשונה.

25. באשר לתקופת אי הכושר הארוכה שניתנה לתובע בגין התאונה הראשונה, כתב המומחה בחוות דעתו בזו הלשון: "אינני מוצא הסבר רפואי לכך שחבלה אשר גרמה, על סמך התיעוד בחדר מיון ל"נפיחות קלה" , ללא פצע פתוח, ללא תלישת ציפורן, ללא שבר וללא פריקה, תצריך חופשת מחלה כה ארוכה . איני מוצא סיבה רפואית לכך שמר נעראני לא יוכל לחזור לעבודתו כטפסן , כתוצאה מחבלה זו. מאידך אני מכיר בחופשת מחלה של חודש אחד מיום התאונה , כנכות זמנית של 100%".

26. באשר לתאונה השנייה כתב המומחה כי לתובע עבר רפואי עשיר, ברקע ארבע תאונות דרכים נוספות בעברו ותאונה עיקרית משנת 2002- לה הוא מייחס את מירב נכותו על פי התיעוד הרפואי שהוצג בפניו. המומחה סבר כי כאבי הגב עליהם התובע מתלונן בגין התאונה השנייה הם כהחמרה מזערית של מצב קודם על כן העניק אך 2% נכות מתוך סך נכות כולל בשיעור של 10% עקב התאונה השנייה ובגין הגבלה קלה בטווח התנועות המתני. המומחה ציין כי גם לאחר תאונה זו אושרה לתקופת אי כושר ארוכה ולאחריה טען התובע כי אינו עובד. המומחה כתב כי מבחינה רפואית אין הצדקה לתקופת אי כושר ארוכה או לאובדן כושר העבודה עקב התאונה השנייה. המומחה סבר כי התובע סובל מנכות זמנית מלאה רק לחודש אחד לאחר התאונה.

27. בסיכומה של חוות הדעת כתב המומחה כי אינו מצפה לשיפור או להחמרה בבעיות האורתופדיות הקשורות בתאונות. הוא מכיר בחודש אחד כנכות זמנית מלאה לכל אחת מהתאונות והוא אינו מוצא מניעה מבחינה אורתופדית כי התובע ימשיך לעבוד במקצועו.

28. המומחה נחקר בבית המשפט על חוות דעתו זו. לגבי התאונה הראשונה: המומחה הסביר בעדותו כי מדובר בהחמרה בלבד. המומחה חזר שוב ושוב על הסבריו לפיהם לא סביר בעיניו ההיעדרויות של התובע ממקום עבודתו עקב חבלה זו, בעוד שעובר לחבלה הזו נפגע התובע באגודל בחבלה משמעותית יותר אשר לאחריה המשיך התובע בעבודתו.


29. המומחה נשאל, האם הפגיעה המינורית באגודל יכולה להיות בבחינת הקש השובר את גב הגמל, ולמעשה להוות את הגורם המצטבר לאובדן כושר העבודה. על כך השיב המומחה כי, על מנת לקבוע כי מדובר בפגיעה מינורית אך קריטית, יש צורך באבחנה רפואית ברורה, כמו פגיעה ברצועות האגודל, שלא מצא פה. לחילופין גם אבחנה של CRPS לא קיימת כי אין כל קביעה רפואית בדבר חוסר יציבות למשל לאחר התאונה. מדובר בקביעה המבוססת על בדיקה קלינית ללא בדיקות עזר.

30. המומחה הסביר כי כאשר קורה מקרה לאדם מבוגר, אשר נסגרת על האגודל שלו דלת, ללא שבר, ללא תלישת ציפורן, ללא פגיעה ביציבות האגודל- מצב כזה לא סביר שיגרור אחריו אובדן כושר תפקודי לצמיתות לעבודתו, חופשת מחלה בת חצי שנה אינה סבירה בעיני המומחה לסוג הפגיעה.

31. לגבי התאונה השנייה: המומחה הסביר כי קבע שהתובע סובל מנכות אורתופדית כוללת בגין כאבי גב בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בטווחי התנועות. בתיקו הרפואי של התובע מתועדות ארבע תאונות בהן פגיעה בעמוד שדרה תחתון. התאונה הנוכחית היא התאונה החמישית במספר. המומחה התרשם כי התאונה הקשה אינה התאונה הנוכחית אלא דווקא זו שהתרחשה בשנת 2002 הן מבחינת מנגנון החבלה והן מבחינת הבירור הרפואי והטיפול על פי התיעוד הרפואי שהומצא לו. על כן חילק את מכלול הנכות בחמש תאונות כאשר נתן משקל לתאונה משנת 2002 וכך הגיע לאחוזי הנכות שקבע בגין התאונה. המומחה הסביר כי התובע היה בעל נכות בגין תאונות קודמות ועבד במומו. בתאונה השנייה הוא נפגע ללא נזק מבני בעמוד השדרה ועל כן חופשת מחלה כל כך ארוכה אינה סבירה ביחס לפגיעה.

32. אני מוצא כי המומחה השיב באריכות על שאלותיו של ב"כ התובע. על כן, אני מוצא לנכון לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט על כל רכיביה והסבריה. לא מצאתי כי נפל כל פגם בחוות דעתו של המומחה, אשר עמד על עברו הרפואי העשיר של התובע, על בדיקותיו הקליניות, על ממצאי בדיקות הדימות ועל התיעוד הרפואי הרב שהונח בפניו.


33. משכך עקב נכות רפואית מזערית, בת 3% שנקבעה, אני סבור כי לא נותרה נכות תפקודית של ממש, אני מקבל את טענת הנתבעות כי אם אכן מוגבל התובע בתפקודו, הרי הגבלתו בזיקה לעברו הרפואי- בגין ארבע עשרה פגיעות אשר התרחשו עובר לתאונות נשואות תביעה זו.





סוף דבר:
34. בהכרעה זו לא דנתי בטענת הנתבעות לפיה התאונה הראשונה אינה מהווה תאונת דרכים על פי הגדרת החוק הואיל וממילא סברתי כי התובע לא הוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. בהכרעה זו לא דנתי ברכיבי הנזק השונים, הואיל ואני סבור כי בנכות רפואית זעירה אין השפעה של ממש לעניין התפקודיות, לפחות ככל שהוכח בפניי. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

35. בתיק זה התנהלו שתי ישיבות הוכחות, העידו שני עדי התביעה ונחקר מומחה רפואי. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט, הכוללות גם את עלות חוות הדעת הרפואית (ככל שנשאו בהן הנתבעות) והן את עלות חקירתו, בסכום כולל של 15,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

36. כמו כן ישלם התובע לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 7000₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

37. זכות ערעור תוך 45 ימים. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כריתת גליל אצבע

  2. טריקת דלת על אצבע

  3. ירידה בתחושה באצבעות

  4. קטיעת חלק מ-3 אצבעות

  5. פגיעה באצבעות בנגרייה

  6. קשיון נוח באצבעות כף היד

  7. נפילת מכסה מנוע על האצבעות

  8. טריקת דלת מכונית על אצבע אגודל

  9. תאונת עבודה 7.5% נכות רפואית אצבע

  10. שברים באצבעות בתאונת עבודה (ביטוח לאומי)

  11. אחוזי נכות: קטיעה של אצבע בלי ראש מטטרסוס

  12. פציעה כתוצאה מפגיעת מכסה המנוע של הרכב בזרת יד שמאל

  13. התובעת נפגעה עת נהגה ברכבה ובמהלך הנסיעה הרכב התהפך לתעלה

  14. הוריד בטעות, עגלת העמסה של משטח גלילים כבד על אצבע רגלו של התובע

  15. בשיעור של 5% בגין דפורמציה מסוג Mallet של המפרק הבין-גלילי הסופי באצבע

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון