תביעה בגין נזק שנגרם עקב חריגה משליחות עו"ד כלפי לקוח

התביעה להשבת שכ"ט עו"ד ותשלום בגין נזק שנגרם עקב חריגה של עו"ד משליחותו כלפי לקוחו בעת שהגיע להסכם פשרה עם הצד שכנגד בניגוד לדעתו של הלקוח.

1. הנתבע הינו עו"ד בעיסוקו.
התובע, יחד עם אשתו באותה עת, שכרו את שירותיו של הנתבע על מנת שייצג אותם ואת בתם הקטינה בתביעת נזקי גוף שעניינה רשלנות רפואית בלידתה של הבת הקטינה.
בשלב מסויים של ניהול ההליך, בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות ובתיווכו של בית המשפט, הגיעו הצדדים שם להסכמה בדבר סילוק התביעה, הסכמה הכפופה לאישור הנתבעת שם, כאשר הסכמה זו כללה תשלום פיצויים בשיעור של 200,000 ₪ לתובע, בגין הנזקים הישירים שנגרמו לו כתוצאה מהטיפול בקטינה, אשר נולדה עם הגבלות תפקודיות קשות.

2. לאחר הדיון בבית המשפט פנה התובע אל הנתבע וביקש ממנו לקבוע כתנאי בהסכם הפשרה, כי יהיה מעורב בניהול חשבון הקטינה, כאשר צורך זה עלה בשל העובדה שבני הזוג, הורי הקטינה, התגרשו בינתיים. התובע הפנה את דרישתו של הנתבע לאם הקטינה, הגב' רחל X וזו הביעה התנגדותה לדרישה זו, תוך שהיא מציינת, כי אם יעמוד התובע על דרישתו, לא תסכים היא להעביר לידיו את הסכום של 200,000 ₪ שהוסכם כי יועברו לידי התובע מכספי הפיצויים.
לאור המחלוקת האמורה בין הורי הקטינה, סירבו ההורים, כל אחד משיקוליו הוא לחתום על שטרי הפטור לפי הסכם הפשרה.
לאור האמור, נקבע מועד לשמיעת הראיות בתובענה, אך יום קודם שמיעת הראיות חתם הנתבע בשם ההורים על שטרי הפטור על פי ייפוי הכוח שנתנו בידיו והגישו לבית המשפט המחוזי אשר נתן לו תוקף של פסק דין.

3. במסגרת התביעה שלפניי טוען התובע, כי הנתבע חרג מההרשאה שניתנה לו על פי יפוי הכוח שהופקד בידיו והגם שניתנה לו הוראה מפורשת שלא לחתום על הסכם הפשרה, חתם על ההסכם. כן טוען התובע, כי במעשיו עבר הנתבע על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.
התובע עתר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 200,000 ₪ אשר לא הועברו לידיו בהסכם הפשרה וכן את שכ"ט עוה"ד שגבה הנתבע בגין סכום זה וכן עתר לתשלום נוסף של 50,000 ₪ בגין נזקים נוספים שנגרמו לו.

4. מלכתחילה הוגשה התביעה שלפניי נגד הנתבע וכן נגד הגרושה והקטינה.
היות והתביעה נגד האשה והבת הינה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, נמחקה התביעה נגד הנתבעות כאן והתנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה.
במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה במקום הסכום של 200,000 ₪ יועבר לתובע סכום של 100,000 ₪ וכן ניתנו הוראות בדבר העברת כספים נוספים, כמו לצורך רכישת דירה על שם הקטינה. כמו כן הושגה במסגרת אותו הליך הסכמה הנוגעת לניהול חשבון הקטינה.

היות שכך, העמיד התובע את תביעתו שלפניי על תשלום שכ"ט עוה"ד שנגבה בגין הסכום של 200,000 ₪ וכן על סכום נוסף של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות ותשלום שכ"ט עו"ד.

5. הנתבע טוען, כי חתימתו על הסכם הפשרה נעשתה כיוון שראה לנגד עיניו את טובת הקטינה, היות והבין כי קיים סיכון של ממש בניהול ההליך המשפטי, הן בשל סיכוייה של התביעה לגופו של עניין והן בשל תוחלת חייה הקצרה של הקטינה. בנוסף, ראה התובע, כי שיעורי הריבית הולכים ופוחתים באותה עת ולכן הבין, כי אם לא יחתם הסכם הפשרה באופן מיידי, תפסיד הקטינה גם את שיעורי הריבית אותם יכולה היתה לקבל בגין כספי הפיצויים.
הנתבע טוען, כי בני הזוג יכולים היו להגיע להסכמות ביניהם לאחר סיום התיק בפשרה, כפי שבפועל נעשה על ידם ולכן לא קיפח אותם בעצם החתימה על הסכם הפשרה.

6. למעשה, במסגרת הדיון בתובענה לפניי, אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים, כאשר הנתבע מאשר כי פעל בניגוד להוראת התובע בעת שחתם על הסכם הפשרה, כשבאותה עת התובע אף היה מיוצג על ידי עו"ד נוסף על מנת להגן על האינטרסים שלו מול גרושתו בניהול הליך המשא ומתן לפשרה.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה רשאי הנתבע לפעול כשם שפעל ואם אמנם עשה כן, האם נגרם לתובע נזק ומה שיעורו.

7. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע אמנם חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי לקוחו בעת שחתם על הסכם הפשרה.
בדיעבד (ואף מלכתחילה) אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם הפשרה שהושג הוא הסכם ראוי ונכון וגם בני הזוג שניהם הסכימו לו, כאשר בפועל, במועד בו הוסכם על סכום הפיצויים הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו להסדר הכפוף לאישור הנתבעת, כך שאישורה של הנתבעת עצמו היה בו כדי להביא לכריתתו של הסכם. באותו דיון, נרשמה הסכמתם המפורשת של בני הזוג לפשרה ולהעברת הסכום של 200,000 ₪ לידי התובע. אלא שבשל מחלוקות בין בני הזוג, שאינן נוגעות לקטינה, כל אחד מהם סירב לחתום על שטרי הפטור המהווים חלק מהסכם הפשרה ובכך חזרו בהם למעשה מהסכמה מפורשת שניתנה על ידם.
הנתבע אף הסביר, כי ככל שהדבר נוגע לתובע, הרי שהמחלוקת כלל לא נגעה לשאלת תשלום הסכום של 200,000 ₪, אשר הוסכם לגביהם כי הם מגיעים לתובע כפיצוי עצמאי, אלא שהאשה סירבה לאשר הסכמה בנוגע לסכום זה לאור דרישה אחרת שהיתה לתובע, הנוגעת לניהול כספי הקטינה.

8. היות ואין מחלוקת, כי סכום הפשרה ראוי ונכון, התובע אף לא טוען בתביעתו לנזק שנגרם לו כתוצאה מעצם ההגעה לפשרה, שבה מטבע הדברים יכול והתובעים שם קיבלו סכום נמוך יותר מזה שהיו יכולים לקבל לו ניהלו את ההליך עד תום, אלא הנזק הנטען הינו סכום שכ"ט עו"ד שלא מגיע לשיטתו לנתבע, כיוון שלא ייצג את אינטרס התובע וכן נזקים עקיפים שנגרמו לו.

9. הנתבע, כעורך דין וכשלוח, מחוייב בדרך כלל לפעול על פי הוראות הניתנות לו על ידי לקוחו, גם אם סבור הוא שלקוחו שוגה.
הנתבע, ייתכן ובמידה רבה של אחריות, בחר לחתום על הסכם הפשרה, כאשר לקוחותיו מסרבים לעשות כן. אין ספק ששיקוליהם של בעלי הדין שם היו זרים לפשרה עצמה וכפי שציין הנתבע בהסכם, הרי שאת המחלוקות ביניהם היה על לקוחותיו להסדיר בבית המשפט לענייני משפחה. עוד השתכנעתי, כי בעת שחתם הנתבע על שטרי הפטור בשם לקוחותיו עשה הוא זאת משיקולים ענייניים ולא משיקולים אישיים, כמו הקדמת תשלום שכר טרחתו, או חסכון בזמנו והתובע אף הוא בהגינותו אינו טוען, כי הנתבע הגיע להסכמה משיקולים אישיים. אלא, שגם כאשר עורך דין סבור שלקוחו טועה, על עורך הדין לפעול בהתאם להוראת הלקוח, או אם אינו יכול לעשות כן, עליו להתפטר מתפקידו.

10. נראה, כי במידה רבה, התנהלותו של הנתבע אף הועילה ללקוחותיו אלא שבבחינת התנהגותו של עורך הדין לא התוצאה הסופית היא שנבחנת אלא ההתנהלות עצמה ושעה שלקוח, במקרה דנן אף מיוצג על ידי עורך דין אחר לצורך העניין, אינו מסכים לפשרה, אל לו לעורך הדין לפעול בניגוד לעצת הלקוח.
בתו של התובע אף היא אמנם מהווה לקוח של הנתבע, ייתכן ואינטרס אביה באותה עת היה מנוגד לאינטרס הקטינה, אך שעה שאינטרס זה יוצג על ידי אביה של הקטינה, התובע אינו יכול לקבל החלטות בשם הקטינה בניגוד להוראת אביה, מה גם שבפועל, אין ספק, כי קבלת ההחלטה האמורה משמעותה פגיעה בלקוח אחר של הנתבע- הוא התובע עצמו, שגם הוא תבע את נזקיו במסגרת אותה תביעה, נזקים שאין חולק כי אמנם נגרמו לו.

11. התובע נהג אמנם בזהירות והותיר באופן מפורש בהסכם הפשרה את ההכרעה בשאלות שבמחלוקת בין בני הזוג לשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כשברקע עומדת הסכמתה המפורשת של אם הקטינה לסכום הפיצויים שיש לפסוק ישירות לתובע, אך אין בכך כדי להכשיר ההסכמה שהושגה בניגוד לדעתו של הלקוח, כשאך לגיטימי הוא, כי במסגרת הסדר הפשרה עם הנתבע באותו הליך יוסדר גם אופן חלוקת סכום הפיצויים בין התובעים לבין עצמם.

12. לאור כל האמור, שעה שחרג הנתבע מההרשאה שניתנה לו, זכאי התובע לתבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת דיני השליחות.

יצויין, כי התובע מבסס תביעתו גם על הפרה אתית של כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, אלא שלא ביסס בתביעתו את עילת התביעה הנובעת מאותה הפרה (לא הוברר הקשר הסיבתי המשפטי שבין ההפרה ובין הנזק הנטען) ומשכך, נזקי התובע יבחנו על רקע הפרת דיני השליחות, כאשר סעיף 9 לחוק השליחות התשכ"ה-1965 מקנה לשולח את הזכות לתרופות שבחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971.

13. התובע טוען בתביעתו כי בהתאם להוראות החוק, זכאי הוא לביטול ולפיצויים.
לא שמעתי מפי התובע, כי עותר הוא לביטול יפוי הכוח שניתן לנתבע, בנוסף, בעת שהושג הסכם הפשרה פנה התובע לבית המשפט המחוזי אשר אישר את הסכם הפשרה ועתר לביטולו, כאשר בסופו של דבר הוסכם, כי יחזור בו מבקשתו האמורה. מכאן, אף מהווה הדבר הסכמה בדיעבד לפעולת השלוח (ראה הוראות סעיף 6(א) לחוק השליחות), אם כי משתמע כי לא היה ויתור על טענות התובע כלפי הנתבע.

14. לפיכך, יש לדון בתביעת התובע לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע.
כפי שצויין מעלה, אין טענה לגבי סכום הפיצויים שהוגש בפשרה אלא רק לגבי הנזק הישיר שנגרם לתובע לאחר שלא קיבל את הסכום של 200,000 ₪.
15. התובע טען תחילה לפיצוי בשיעור הסכום של 200,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד שקיבל הנתבע.
התובע חזר בו מהתביעה בנוגע לסכום של 200,000 ₪ ונותר לדון בשאלת תשלום שכ"ט עוה"ד.
לא מצאתי כי מתקיימת עילה להשבת שכ"ט עוה"ד שנפסק.
תשלום שכ"ט עוה"ד כפי שהוסכם בין הצדדים הוא נגזרת של הסכומים אותם מקבל הלקוח, אם זוכה הלקוח זוכה גם עורך הדין ושכר טרחתו נגזר באחוזים מסכום זכייתו של התובע, כאשר הנתבעת שילמה על פי המוסכם את סכום הפיצויים שהוסכם ועליו הוסיפה שכ"ט עו"ד הנגזר באחוז מסויים מסכום הפיצוי. אם מפסיד הלקוח- מפסיד גם עורך הדין.
הנתבע קיבל את שכה"ט בגין כספים שקיבל עבור לקוחו, כאשר בסופו של דבר התקבלו הכספים עבור הקטינה, או עבור התובע עצמו. היות ושכה"ט הינו נגזרת של הסכומים שהושגו, הרי ששעה שנותרו הכספים בידי הלקוח, זכאי הנתבע להותיר שכר הטרחה בידיו.

16. לא ניתן לומר, כי מדובר בנזק שנגרם לתובע, היות ושכר הטרחה הוא נגזרת של סכומים שהתקבלו בלבד- לא היו מתקבלים הסכומים גם לא היה זכאי להם הנתבע ומשהסכים בסופו של יום הנתבע לכך שהסכומים ישארו בידי בתו, הסכים הוא מכללא גם לכך שבתו תשלום עבור הסכום שנותר בידיה את שכר הטרחה והיא זו ששלמה אותו ולא התובע. בנוגע לסכומים שהתקבלו בידי התובע, הרי משזה קיבלם, הרי שגם אם חרג הנתבע משליחותו לתובע עצמו לא נגרם כל נזק בצורת שכר הטרחה ששולם.

17. יש לדון אם כן בנזקיו העקיפים של התובע.
ראשית, כפי שציינתי מעלה, איני נזקקת לשאלה האם הסכם הפשרה שהושג הוא ההסכם הראוי בסופו של דבר, בעניין זה אין מחלוקת. לפיכך, גם איני נזקקת לדון בשאלה מה היה קורה אלמלא הושג הסכם הפשרה, האם היה זוכה התובע בסכום פיצויים גדול יותר או לא.
הנזק אשר יש לבחון בנסיבות שלפניי, הוא הנזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מההסכם שהושג וההוצאות שהוציא התובע על מנת להגיע לתוצאה לה הסכים מלכתחילה, הכל כפי המפורט בכתב התביעה.
התובע טוען לעוגמת נפש, הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד שנאלץ להוציא עקב ניהול הליכים משפטיים אל מול גרושתו.

18. על פניו, התובע נאלץ להוציא הוצאות עקב ניהול הליכים משפטיים נגד גרושתו. הליכים אלו התנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, אך כללו גם התייחסות למחלוקות נוספות שעלו בין הצדדים, לרבות הסכום החודשי שיועבר לקטינה, דמי הטיפול של האם וכן תשלום חד פעמי אותו תהיה רשאית הקטינה לקבל.
התובע לא הציג אסמכתאות לעניין שיעור הסכומים שהיה צריך לשלם עבור הייצוג וכן לא הציג אסמכתאות לעניין שיעור הוצאותיו, אף בחר שלא ליתן לעניין זה התייחסות כלשהי בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כאשר שם בחר לציין, כי בשל האחריות הכלכלית שהוטלה על כתפיו נאלץ להוציא הוצאות מרובות וכן שילם לעו"ד עוז שכ"ט עו"ד על מנת שייצגו במסגרת תביעת הפיצויים- רכיבים ששניהם אינם קשורים בהפרת חובתו של הנתבע.
התובע גם לא נתן התייחסותו לשאלת עוגמת הנפש, שהיא שאלה עובדתית בראש ובראשונה, אם כי מצאתי מקום לציין ביחס אליה, כי בסכסוך כספי גרידא, ספק בעיני איזו עוגמת נפש נגרמה.
היות שכך, ובהיעדר פירוט עובדתי ולו מינימאלי בעניין, לא הוכיח התובע גם רכיב זה של תביעתו.

19. לאור האמור, תביעת התובע נדחית.
הגם שדחיתי את התביעה ובשים לב לכך שאמנם נזקק התובע להוצאות לשם הסדרת מערכת היחסים שבינו ובין גרושתו, הוצאות שלו בחלקן היו נמנעות לו היה פועל הנתבע בהתאם לשליחותו, מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בגין ניהול ההליך שלפניי בסכום של 7,000 ₪.

בשולי פסק הדין ברצוני להביע התנצלותי לפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, עיכוב הנובע מעומס עבודה.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון