התנגדות לביצוע שטרבערבות אוואל

התנגדות לביצוע שטר ע"ס 50,000 ₪ בערבות אוואל

סכום החוב בתיק ההוצל"פ מספר 10-05563-05-1, שנפתח ביום 1.12.05, לביצוע השטר נשוא התביעה, להיום, הינו 268,571 ₪.
בין הצדדים נחתם ביום 10.12.96 הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו השכיר התובע לנתבעת 3 (להלן:"הנתבעת") , משרד בשטח של 115 מ"ר, בגימור מלא, ברחוב פלאטין 1 ראשל"צ (להלן:"המושכר") , תקופת השכירות החל מיום 1.1.97, ועד ליום 31.12.98. שכה"ד עמד בשנה הראשונה ע"ס ₪ השווה ל-1,000$ לחודש, ובשנה השניה, 1,100 $ לחודש. השטר נשוא הדיון נמסר כשטר בטחון, להבטחת חיובי הנתבעת בקשר להסכם השכירות.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, לטענתו, הנתבעים התחייבו על פיו לשלם בעבור כל תקופת השכירות, הוסכם כי היה וירצו לצאת לפני תום המועד, יוכלו לעשות כן במידה וימצא שוכר חלופי. במעמד החתימה, נמסר לתובע שטר החוב נשוא הדיון בחתימת שני ערבים, הנתבעים 1 ו-2, ונמסרו לתובע 6 שיקים, בעבור שנת השכירות הראשונה -1997, ובסך 2,000$ כל שיק . נטען כי השיק האחרון ע"ס 7,680 ₪, חזר מסיבת אכ"מ, התובע פנה לנתבעת, וביקש לפרוע את השיק, אך לא נענה. לטענתו, בתחילת שנת 1998, ביקש לקבל תשלום שכ"ד עבור שנת השכירות השניה, אך לא קיבל דבר. ובסוף חודש 3/98, עזבה הנתבעת את המושכר, באופן חד צדדי, תוך הותרת חוב דמי שכירות, בגין עבר ולעתיד, וכן חוב הוצאות הקשורות לנכס, כגון דמי ניהול, ארנונה, חשמל. לטענתו, על מנת שלא יגדל נזקו, ומשפונה המושכר ולא שולם שכ"ד, ולא נמצא שוכר חלופי, על ידי הנתבעת, פרסם התובע ביוזמתו מודעה בעניין, וביום 1.9.98 , נמצא שוכר ובשכר דירה של 747.5$ לחודש. התובע טוען כי נאלץ לשלם את החובות שהותירה הנתבעת לגורמים השונים, ונוכח נזקיו, הגיש את שטר החוב לביצוע. לטענתו, השטר הוגש לביצוע ב-10/98, אך מאחר ולא שולמה אגרה, התיק נסגר, ובשנת 2005 לאחר שנודע לו על הענין והחליף ב"כ, וביקש לפתוח את התיק מחדש.
לטענת הנתבעים, אינם חייבים דבר לתובע , שכן הסכם השכירות שבעטיו ניתן שטר החוב לא הופר בשום דרך, בהפרה יסודית, המצדיקה את מימוש השטר, וכאשר השטר נחתם כשטר בטחון, ומטרתו היתה להבטיח תשלום שכ"ד. לטענתם, לאחר שפעילות הנתבעת צומצמה, ולא היה עוד צורך בשטח גדול, הודיעו לתובע, כי בדעת הנתבעת לעזוב את המושכר, תוך הסכמה עם התובע, פונה המושכר על ידי הנתבעת, והושארו בו מיטלטלין בשווי העולה על סך של 3,000$, כפיצוי בגין אי תשלום דמי שכירות. נטען כי העזיבה תוכננה לחודש 3/98, והודעה נמסרה לתובע כחודשיים לפני העזיבה, ולקראת העזיבה, אף השכירו בסמוך , אולם קטן יותר. התובע לא הביע כל התנגדות, והעזיבה היתה מוסכמת, ולאחר שסילקו את כל החובות, הכרוכים במושכר וכן שולמו דמי שכירות למועד היציאה. נטען כי כנגד השיק שחזר הושארו מיטלטלין במושכר, שכללו: שולחנות, כיסאות, פירטי מחשב, דלפק מזכירה מפואר, ציוד השווה הרבה מעבר לשכ"ד חודשי שלא נפרע. נטען כי הנתבעת לא הותירה כל חובות אחריה, מעולם לא קיבלה דרישה או פניה, לגבי חוב שנותר בגין השכירות, או בגין חוב לגורמים נוספים, והדבר היחיד שהוסדר עובר ליציאה, היה תשלום שכ"ד אחרון, שלגביו הוסכם כאמור, והנתבעת פעלה לפי אותה הסכמה. נטען כי השטר איננו שטר חוב שניתן לביצוע בהוצל"פ, אלא שטר בטחון בלבד, על השטר בוצע תיקון מפורש בכתב יד לגבי מהותו כשטר בטחון, השינוי נעשה על ידי נתבע 1, שעמד על כך, שהשטר יהיה לבטחון בלבד ולצורך דמי שכירות, ולכן לא ברור מדוע הוגש השטר לביצוע.
נטען לחוסר תום לב נוכח מועד הגשת השטר לביצוע מול מועד עריכתו, נטען להתיישנות, לפגמים בבקשת הביצוע, ולשהוי בלתי סביר .

דיון והכרעה

ביום 6.4.06 ניתנה החלטה, בטענות הקשורות לתיקון בקשת הביצוע ושאלת ההתיישנות, ההחלטה בוטלה בע.א מחוזי ת"א 2193/06 והתיק הוחזר לדיון בבקשה גופה. ביום 25.11.08 לאחר חקירת הנתבע 2 על תצהיר הבר"ל שהוגש, ניתנה למבקשים רשות להגן. בין השאר נקבע באותה החלטה: בעמוד 11, שורות 28 ואילך, ".... אני מחליט לדחות את הטענה לפיה השטר נשוא הבקשה כאן אינו שטר כמוגדר בפקודת השטרות ונוכח הכיתוב לגבי התמורה ו/או הכיתוב לבטחון, הפסיקה שדנה בענין ראתה מכוח כיתוב כאמור, אפשרות לבחון את תנאי החוזה שהצמיח את אותו שטר, אך אין בכיתוב האמור בפני עצמו לשלול את האופי השטרי של השטר וכי ניתן לביצוע כעילת תביעה עצמאית בהוצל"פ." נקבע שהגם שנקבע בערעור שלא קיימת התיישנות פורמלית, חלף זמן ניכר ממועד ההפרה, ועד למועד בקשת הביצוע, כמעט 7 שנים, משכך ולפי כללי השלב הדיוני, ועל מנת לשמוע את התובע, וכן לאפשר לנתבע להגיב בפירוט לתצהיר מפורט של התובע לעניין ההפרות הנטענות, ובחלוף הזמן הארוך, ולהבדיל מבקשת הביצוע התמציתית, שיש מקום כאמור למתן הרשות להגן, ונקבעו סדרי הגשת תצהירי עדות ותיקי מוצגים. התובע הגיש תצהיר עדות ומוצגים, הנתבעים הודיעו בישיבת יום 4.6.09 כי מסתמכים על תצהיר ההתנגדות שהוגש מטעמם, ולא יוסיפו עליו. בעקבות הודעה זו, ביקש התובע פסק דין לפי התביעה, בקשה שנדחתה. בהמשך נשמעו ראיות בתיק, במהלכן העידו התובע בעצמו, וכן הנתבע 2 , וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לקבל את התביעה כלהלן:
ביום חתימת ההסכם חתמו הנתבעים על השטר נשוא התביעה, כעושה וכערבים, ונמסר לתובע.
לעניין היות השטר, שטר שניתן לביצוע בהוצל"פ, החלטתי כאמור, בדיון בבר"ל, וכפי שצוטט לעיל, ומשכך נדחות טענות הנתבעים בענין.
מעיון בהסכם השכירות עולה כי הוסכם בין הצדדים, כי מדובר בשטר בטחון, ראה סעיף 16 להסכם, ושניתן יהיה להציגו לפרעון בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 16 להסכם. לטענת התובע, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, מנגד טוענים הנתבעים , כי אינם חייבים דבר לתובע, שכן הסכם השכירות לא הופר בשום דרך הפרה יסודית, המצדיקה את מימוש השטר. עלי לבחון אם התקיימו התנאים למימוש השטר, ועל פי סעיף 16 להסכם.
סעיף 16א. אי פנוי המושכר במועד, כאמור המושכר פונה חודשים קודם, מהתקופה שנקבעה על פי ההסכם, הנתבעים יכלו לצאת קודם סיום התקופה החוזית, ובתנאי שימצא שוכר חלופי, אך לא עשו כן, הנתבע 2 בחקירתו, אישר כי על פי ההסכם היה עליהם למצוא שוכר חלופי, וסיפר כי היה סיכום טלפוני עם התובע, שישאיר לו ציוד גם כנגד השיק שחזר, וגם כנגד חודשיים נוספים, עד שהתובע ימצא שוכר חלופי והתובע הסכים לכך. שוכנעתי כי התובע אכן קיבל טלפון שהנתבעת עוזבת את המושכר, אך מעבר לעדכון הטלפוני, והרצון הסובייקטיבי של הנתבע 2, להסתדר עם התובע , לא ניתן לומר שהיה סיכום מחייב בע"פ, בין הצדדים, לפיו אין לתובע דרישות בגין החזרת החזקה מוקדם יותר, תוך השארתם מנגד של פירטי ריהוט וציוד, השייכים לנתבעים , ובניגוד לתנאי ההסכם הכתוב.
סעיף 16ג. החזרת המושכר, כאשר רובץ עליו חוב כלשהו, שבאחריות השוכרת, הנתבע 2 אישר בחקירתו, כי הציוד שהושאר הינו בגין חובות הקשורים להחזקת המושכר, לרבות ארנונה, עבור תקופת הביניים, עד שימצא שוכר חלופי, ושיהיה מקובל על התובע, עמוד 13 לפרוטוקול.
מכאן, ומשאיני מקבל את הסיכום הנטען בעניין, מתקיימת גם החלופה שבסעיף זה.
סעיף 16ד. אי תשלום שכ"ד או אחת מההוצאות השוטפות לרבות דמי נהול. הנתבע 2 אישר בחקירתו, כי הנתבעים לא שילמו בעד שנת השכירות השניה, כן אישר כי השיק עבור החודשיים האחרונים של שנת 97, חזר אכ"מ, אמנם טען לסיכום טלפוני, לתשלום באמצעי אחר, השארת ציוד, בשווי 20,000 ₪, משנדחתה הטענה לסיכום בענין, מתקיימת גם חלופה זו, יצויין מעבר לצורך, כי הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא מעבר לטענה סתמית של סיכום בע"פ בענין, צוין אמנם פירטי הריהוט, לא צורפה כל אסמכתא לגבי שווים, אני מעדיף בכל מקרה את עדות התובע בענין, שהוא ואחיו נאלצו לעבוד מספר ימים לצורך פינוי המושכר מציוד שהושאר בו, ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. יצוין שאני ער לכך שנוכח חלוף הזמן, והשיהוי שבהגשת התביעה, יכול ולא נשמרו בידי הנתבעים אסמכתאות לענין מהות אותו ציוד שנטען שהושאר במקום. מכל מקום וכאמור, אין הענין מעלה או מוריד בהקשר זה.
נוכח האמור, שוכנעתי באופן מספק כי הנתבעים הפרו את ההסכם, אין ממש בטענותיהם, המנוגדות להסכם הכתוב, אינן נתמכות בראיות או מסמכים, וכאשר ניתנה להם הזדמנות להגיש תצהיר מפורט, לפחות מילולית, לאחר מתן הרשות להגן, ולא עשו כן, וזאת מול הגירסה הסדורה והקוהרנטית של התובע , המגובה במסמכים תומכים רבים.
לגבי הנזקים, שיק שחזר אכ"מ ע"ס 7,680 ₪, אין חולק כי השיק אכן חזר בהעדר כיסוי, גם הנתבע 2 אישר זאת, הטענה כי נפרע ע"י השארת מיטלטלין ולא בכסף, נדחית על ידי. לגבי חוב הפרשי שער, בגין שנת השכירות הראשונה, ובסך 1,852 ₪, מדובר בהפרשים לפי סעיף 10ה' להסכם , והוכחה באופן מספק, וללא מענה מצד הנתבעים, אותם דברים אמורים ביחס לחוב לחברת הניהול בסך 3,000 ₪ וחוב לחברת חשמל בסך 990 ₪. מדובר בחובות החלים על הנתבעת וגם אם המושכר פונה על ידה, עדיין חבה סכומים אלה, ונוכח הוראות ההסכם ומועדי החיובים.
לגבי חוב ארנונה, בסך 17,350 ₪, כנגד התובע הוגשה תביעה על ידי עירית ראשל"צ, ובגין חוב לשנת 98, התובע הציג אסמכתאות מספקות לענין התביעה והתשלום ששילם, נספח ח' לתצהירו, אין חולק שהנתבעים לא שילמו סכומים אלו, ומכוח ההסכם, חייבים בהם עד למועד כניסת השוכר החלופי.
חוב בגין 8 חודשי שכירות מיום 1.1.98 ועד 31.8.98, וכן סך של 1,410$, בגין 4 חודשי שכירות, שנחתמו עם השוכר החלופי. מן הדיון, ותצהירי העדות, למשל תצהיר עדות התובע סעיף 11 , ותצהיר התנגדות הנתבע 2, סעיף 9, ניתן לקבוע שהמושכר פונה במהלך 3/98. מחודש מאי 98 החל התובע בחיפוש שוכר חדש וחליפי, עניין שעל פי ההסכם היה באחריות הנתבעת, וכתנאי לפטור מהמשך תשלומים במקרה של עזיבה מוקדמת, מה שקרה בפועל. לבסוף, נמצא שוכר חליפי על ידי התובע ב1/9/98, ובשכ"ד נמוך מן המוסכם עם הנתבעת. אני סבור שהתובע עמד בחובת הקטנת הנזק, ופעל בעצמו, למציאת שוכר חלופי, מסמוך ליציאת הנתבעת, משכך ונוכח הוראות ההסכם, וכאשר טענות התובע, בהקשר זה, לא נסתרו כלל, ונוכח קביעה קודמת, להיעדר סיכום מחייב לעניין פטור לנתבעת בגין תשלומי שכר דירה, לאחר מועד יציאתה, יש לחייב את הנתבעת בסכום הנדרש בהקשר זה, וכמפורט בסעיף 15ו' לתצהיר התובע, ובסך שאינו פחות מ33,000 ש"ח, ולרבות הפרשים בין מה שקיבל בפועל מן השוכר החדש, לעומת מה שהיה אמור לקבל מן הנתבעת בשנה השניה. גם אם אקבע שהנתבעת צריכה לשאת בדמי שכירות רק לחלק מהתקופה ,למשל 4 חודשים וההפרשים, ואיני סבור כך, עדיין נגיע נוכח האמור לסכום החוב, שבשטר.




סוף דבר:

סיכום החיובים בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ושהוכחו להנחת דעתי, אכן עולים על גובה הסכום שבשטר החוב שהוגש לביצוע , ומשכך, יש לאשר הסכום הרשום בשטר – 50,000 ₪, לזמן פרעון 7.12.98 כחיוב תקף של הנתבעת 1 כעושה השטר, והנתבעים 2 ו-3 כערבים לה.
לא נסתר, שעד למסירת האזהרה, מן ההוצל"פ בתחילת 2006, לא נשלחו התראות בכתב לנתבעים, ושבקשת הביצוע הוגשה מספר ימים לפני תום תקופת ההתיישנות הפורמלית של 7 שנים מזמן פרעון השטר. התיישנות פורמלית אין, שיהוי ניכר קיים, וענין חוסר יכולת לאתר הנתבעים ו/או כשל בהתנהלות עורך דין קודם, אין בו להצדיק שיהוי כה ניכר. בנסיבות, אני סבור שאין בשיהוי להפחית מסכום התביעה, ו/או לקעקע נכונותה, יחד עם זאת, יש לפעול בגינו, לתיקון ועדכון החוב בתיק ההוצל"פ 10-05563-05-1 כדלקמן:
לגבי התקופה שמיום פרעון השטר 7.12.98 , ועד למועד הגשת תצהיר עדות ראשית, מטעם התובע על נספחיו, 5.2.09, ייתווספו לקרן החוב הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד. מיום 5.2.09, ייתווסף לחוב האמור ( הקרן +הצמדה למדד), הוצאות הקשורות לפתיחת תיק הוצל"פ, שכ"ט א' ואגרה הנגזרים מסכום זה, ולאותו מועד – 5.2.09 , וממועד זה ואילך, יישא החוב בתיק ההוצל"פ הצמדה וריבית כחוק.
בנוסף, הנתבעים ביחד ולחוד , ישלמו לתובע הוצאות הדיון בענין בסך 12,000 ₪ (הכולל מע"מ), וככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מקבלת הנתבעים פסק הדין , ניתן יהיה לצרפו לחוב בתיק ההוצל"פ.
ככל שהחוב המעודכן בתיק ההוצל"פ- לא ישולם בתוך 20 יום מאישור ראש ההוצל"פ שעודכן כראוי ,ולא יקדם מ-30 יום מהיום, ניתן יהיה להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגביית החוב.
ככל שצו עיכוב הליכים, הקיים לגבי נתבע 2, בגין הליכי פש"ר , וכעולה מתיק ההוצל"פ , בתוקף, ברי שהליכי גביה כנגד נתבע זה יהיו במסגרת תיק הפש"ר, ולא תיק ההוצל"פ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שיהוי בביצוע שטר

  2. התנגדות לביצוע שטר ערב

  3. דחיית תביעה לביצוע שטר

  4. בקשה לביצוע שטר ללא סכום

  5. בקשה לביצוע שטר מכוח הסכם

  6. דחיית התנגדות לביצוע שטר

  7. התנאים להתנגדות לביצוע שטר

  8. נטל הראיה בתביעה לביצוע שטר

  9. התנגדות לביצוע שטרבערבות אוואל

  10. ביצוע שטר ביטחון בהוצאה לפועל

  11. בקשה לביצוע שטר כנגד חוב צד שלישי

  12. צירוף חוזה הלוואה בבקשה לביצוע שטר

  13. התנגדות לביצוע שטר - מעשה בית דין

  14. בקשת רשות להתגונן התנגדות לביצוע שטר

  15. צירוף ראיות בדיון בהתנגדות לביצוע שטר

  16. הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטרות

  17. עיקול זמני לפני הגשת התנגדות לביצוע שטר

  18. תביעה של בנק הפועלים ביצוע שטרות בהוצל''פ

  19. בקשה לביצוע שיק - סעיף 29(ב) לפקודת השטרות

  20. ביצוע שיק מקדמה לאולם אירועים בהוצאה לפועל

  21. התנגדות לביצוע שיק בטענה כי השיק שאבד או נגנב

  22. התנגדות לביצוע השטר בטענה כי מעולם לא מסר את השיק

  23. פגם טכני במילוי טופס בקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל

  24. ערעור בזכות או ברשות - על דחיית התנגדות לביצוע שטר

  25. התנגדות לבקשה לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון