תקנה 125 - לבית הדין לעבודה סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק

לבית הדין לעבודה סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק תקנה 125 תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק, כדלקמן: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הנה כי כן, בהתאם לתקנה 125 הנ"ל, על המבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו. הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק: "סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)]. לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001)]. באשר לשאלה מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, הרי שלעניין זה, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" [ראו: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (מיום 23.05.05)]. עם זאת, נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" [ראו: ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט לעיל]. על פי הפסיקה, איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון אף הוא תרוץ והצדקה [ראו: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, (פסה"ד מיום 30.7.01)]. הלכה היא כי נוכח גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [ראו: דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552], וכן נקבע כי: "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה 'טעם מיוחד'. כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [ראה: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, (פסה"ד מיום 20.12.06); עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385]. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור [ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (החלטה מיום 21.8.2005)]. לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [ראו: עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, (מיום 30.10.06)]. בית הדין לעבודה