תביעה בגין קיזוז מחשבונית עבור סחורה

הפחיתה וקיזזה כספים מחשבוניות אשר נשלחו אליה מהתובעות, עבור סחורה שסופקה לה. התובעות טוענות שהנתבעת לא הייתה רשאית להפחית ולקזז כספים במלוא הסכום שעשתה, ועל כן תובעות הן את יתרת החוב בהתאם לחשבוניות אשר נשלחו לנתבעת, בהפחתת סכומים המוסכמים עליהן.
רקע
תובעת 2 היא יצרנית שמנים ומוצרים אחרים ותובעת 1 היא הזרוע השיווקית שלה (להלן יכונו שתיהן יחד: "שמן"). הנתבעת (להלן: "ויליפוד") רכשה משמן סחורה.
לטענת שמן, נותרה ויליפוד חייבת לה סכום של 217,557 ₪ עבור הסחורה שסופקה לה, נכון ליום הגשת התביעה (4.5.08).
לטענת ויליפוד, לאחר שביצעה הפחתות לחשבוניות, בהתאם להסכמים בין הצדדים, חובה לשמן הסתכם בסכום של 177,326 ₪, אך עקב הפרת הסכם לאספקת סחורה על ידי שמן, היא קיזזה את הנזקים שנגרמו לה, בסך 176,715 ₪. יתרת החוב, בסך 611 ₪, שולמה על ידה בטרם הגשת כתב ההגנה.
התביעה התנהלה בתחילה בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש והועברה לטיפולי בספטמבר 2012, לאחר סיום פרשת התביעה.

עיקר טענות שמן בכתב התביעה
נכון ליום 31.1.2008 נותרה ויליפוד חייבת לשמן סכום של 37,776 ₪, אותם הפחיתה ויליפוד שלא כדין, מחשבוניות עבור סחורה אשר סיפקה לה שמן (להלן: "הקיזוזים הקטנים"), על פי הפירוט הבא:
שמן הוציאה לויליפוד חשבוניות מספר 647, 821 ו- 954, עבור סחורה שסופקה לה. מתוך הסכום אשר הייתה ויליפוד חייבת בגין החשבוניות הנ"ל, הפחיתה היא סכום של 20,247 ₪, בהתאם לחשבוניות זיכוי של ויליפוד מספר 70115, 80002, 80001 ו- 80013. שמן הכירה בהפחתות בסכום כולל של 5,245 ₪. לכן, נותרה ויליפוד חייבת לשמן בגין החשבוניות הנ"ל, סכום של 15,002 ₪.
בחשבונית זיכוי של ויליפוד מספר 80010, הפחיתה ויליפוד מהכספים אשר שילמה לשמן סכום של 22,774 ₪, בגין "הנחה 2% מסך קניות ל- 2007", אשר לא הוכרה על ידי שמן (להלן: "בונוס היעדים").
בנוסף, נותרה ויליפוד חייבת לשמן סכום של 179,105 ₪, בגין חשבוניות 547, 558 ו- 734, אשר אמורות היו להיות משולמות עד ליום 31.3.2008. סכום זה לא שולם על ידי ויליפוד, עקב קיזוז שלא כדין של סכום בסך 176,715 ₪ (להלן: "הקיזוז הגדול"), אותו עשתה ויליפוד כתוצאה מעסקה להזמנת 180,000 יחידות שמן סויה 1 ליטר, כשר לפסח, אשר נכרתה בין הצדדים בתחילת שנת 2008 (להלן: "עסקת שמן הסויה"), אשר לא יצאה לפועל.
על כן, לטענת שמן, נותרה ויליפוד חייבת לה סכום של 217,557 ₪, משוערך ליום הגשת התביעה (4.5.2008), בהתאם להודעת שמן מיום 22.6.2008, שילמה לה ויליפוד סכום של 611 ₪ ע"ח חובותיה (אותו יש להפחית מהסכום הנ"ל).

עיקר טענות ויליפוד בכתב ההגנה
ההפחתות לפי חשבוניות זיכוי 70115, 80002 ו- 80001, בוצעו בגין חיובים בחשבוניות של שמן אשר לא שיקפו הסכמות בפועל והוצאות נוספות בהן נשאה ויליפוד. בחשבונית זיכוי 80013 הפחיתה ויליפוד עלות קרטון אחד של סחורה, שלא סופקה בפועל. חשבונית זיכוי 80010, בסכום של 22,774 ₪, הוצאה בגין בונוס יעדים בשווי 2% מסך הקניות לשנת 2007, בהתאם להסכמת הצדדים.
בהתאם לעסקת שמן הסויה, הייתה אמורה שמן לספק סחורה לויליפוד עד ליום 28.2.2008. שמן הפרה את ההסכם, ולא סיפקה לויליפוד את הסחורה. בדיעבד, לאחר חלוף מועד האספקה, הודיעה שמן לויליפוד שהיא מתנערת מההסכם באופן חד צדדי. לאחר התכתבות בין הצדדים, נאלצה ויליפוד לפעול להקטנת נזקיה ורכשה את הסחורה מספק אחר, במחיר של 6.55 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה, במקום 5.70 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה. לכן נגרם לה נזק של 176,715 ₪, כולל מע"מ (0.85 ₪ ליחידה * 180,000 יחידות, בתוספת מע"מ בשיעור 15.5%).
לאחר ביצוע ההפחתות הנ"ל (הקיזוזים הקטנים), נותרה ויליפוד חייבת לשמן סכום של 177,326 ₪. ויליפוד קיזזה את סכום הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת עסקת שמן הסויה, בסכום של 176,715 ₪ (הקיזוז הגדול), ושילמה לשמן את יתרת הסכום, בסך 611 ₪.
על כן, לטענת ויליפוד, לא נותרה היא חייבת כספים לשמן.
הראיות
מטעם שמן הצהירו מר גיא שפירא (להלן: "שפירא"), מנהל מכירות ארצי בשמן תעשיות בע"מ (שהגיש תצהיר ותצהיר משלים), ומר אלי ממן (להלן: "ממן"), סמנכ"ל ומנהל חטיבת המזון בשמן תעשיות בע"מ. שפירא וממן העידו בחקירה נגדית בדיונים אשר התקיימו ב- 27.10.10 (שפירא) ו- 11.10.10 (ממן), שניהם בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש.
מטעם ויליפוד הצהירו מר מרדכי פרמינגר (להלן: "פרמינגר"), מנהל מכירות (שוק מוסדי) בויליפוד (שהגיש תצהיר ותצהיר משלים), מר יוסף ויליגר (להלן: "ויליגר"), בעל מניות ואחד ממנהליה של ויליפוד, וגב' חגית בר (להלן: "בר"), עובדת מחלקת השיווק בויליפוד.
פרמינגר לא התייצב להיחקר על תצהיריו ועל כן משכה אותם ויליפוד. ויליגר ובר העידו בחקירה נגדית בדיון אשר התקיים בפניי ביום 18.4.13.
דיון
המחלוקת בין הצדדים היא האם הקיזוזים הקטנים בוצעו על ידי ויליפוד בהתאם להסכמות בין הצדדים והאם הייתה היא רשאית לבצע את הקיזוז הגדול.
לאחר ששמעתי את העדויות אשר נשמעו בפניי, עיינתי בטענות הצדדים, בתצהיריהם ובפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו, כולל אלה שהתקיימו בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה, תוך שיש להכיר בחלק מהקיזוזים הקטנים וחלק מהקיזוז הגדול. להלן אפרט את נימוקיי.
כבר בראשית הדברים אציין כי בהתאם לראיות אשר הוגשו על ידי הצדדים, היה מעורב בחלק מהותי מהמגעים בין שמן לויליפוד מר ליאור לייזר (להלן: "לייזר"), מנהל בויליפוד, אשר לא הגיש תצהיר ולא העיד. בנוסף, כאמור, ויליפוד משכה את תצהיריו של פרמינגר והוא לא העיד. לאי העדת לייזר ופרמינגר יש משמעות ראייתית, כפי שיפורט להלן.
הקיזוזים הקטנים
שמן תובעת סכום של 37,776 ₪ בגין סכומים אשר לטענתה לא הייתה רשאית ויליפוד להפחית בקיזוזים הקטנים. להלן אבחן את חשבוניות הזיכוי השונות אשר הוצאו על ידי ויליפוד, בהן פירטה היא את ההפחתות שביצעה.
כל הסכומים להלן כוללים מע"מ בשיעור 15.5%, אלא אם נאמר אחרת.
חשבונית זיכוי 70115- הפחתה מחשבונית שמן 647
בחשבונית 647 [נספח א'1 לתצהיר ויליגר], מיום 30.10.07, חייבה שמן את ויליפוד בסכום של 89,552 ₪ עבור אספקת 840 יחידות שמן סויה. ויליפוד הפחיתה מחשבונית 647 סכום של 7,422 ₪, בהתאם לחשבונית זיכוי 70115 [נספח א'2 לתצהיר ויליגר], בגין הפרשי מחיר (5,796 ₪ בתוספת מע"מ), חיוב משטחים (210 ₪ בתוספת מע"מ) והשתתפות בהובלה (420 ₪ בתוספת מע"מ). שמן אישרה הפחתה בסכום של 4,414 ₪ בגין הפרשי מחיר [סעיף 7ד' לתצהיר שפירא].
הפרשי המחיר נובעים מכך שלטענת ויליפוד סוכם שמחיר יחידה יהיה 88 ₪ בתוספת מע"מ ואילו שמן חייבה אותה ב- 94.9 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה. שמן טוענת שהמחיר שסוכם היה 90 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה.
ויליפוד צירפה העתק של חשבונית 647 אשר שנשלחה אליה [נספח א'1 לתצהיר ויליגר] ושמן צירפה העתק של העתק חשבונית 647 [נספח א'1 לתצהירי שמן]. עיון בחשבוניות מלמד כי בחשבונית אשר נשלחה לויליפוד חסרות שתי עמודות- "הנחה" ו- "מחיר יחידה לאחר הנחה". נוכח זאת, טעתה ויליפוד והייתה סבורה שהיא חויבה ב- 94.9 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה בעוד שבפועל חויבה היא ב- 92.053 ₪ ליחידה. לכן חישבה ויליפוד, בטעות, את הזיכוי בחשבונית 70115, בסכום של 5,796 ₪ בתופסת מע"מ (6.9 * 840), במקום 3,405 ₪ בתוספת מע"מ (4.053 * 840).
נוכח זאת, אם צודקת ויליפוד בטענותיה, היא זכאית להפחתה בסכום של 4,660 ₪ (3,405 + 210 + 420, בתוספת מע"מ בשיעור 15.5%).
שמן הסכימה לזכות את ויליפוד בסכום של 4,414 ₪. מאחר וההפרש בין שני הסכומים אינו משמעותי, אניח שויליפוד זכאית להפחתה של 4,537 ₪ (מיצוע הסכומים), ועל ויליפוד לשלם לשמן סכום של 2,885 ₪ (7422-4537).
נוכח זאת, אני מחייב את ויליפוד לשלם לשמן סכום של 2,885 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.1.2008 (שמן תבעה את סכום הקיזוזים הקטנים נכון למועד זה).
חשבוניות זיכוי של ויליפוד 80001, 80002 ו- 80013 – הפחתה מחשבונית שמן 821 ו- 954
בחשבונית 821 [נספח ב'1 לתצהיר ויליגר] מיום 7.11.07, חייבה שמן את ויליפוד בסכום של 89,552 ₪ עבור אספקת 840 יחידות שמן סויה. ויליפוד הפחיתה מחשבונית 821 סכום של 7,422 ₪, בהתאם לחשבונית זיכוי 8002 [נספח ב'2 לתצהיר ויליגר], בגין הפרשי מחיר (5,796 ₪ בתוספת מע"מ), חיוב משטחים (210 ₪ בתוספת מע"מ) והשתתפות בהובלה (420 ₪ בתוספת מע"מ). שמן אישרה הפחתה בסכום של 485 ₪ בגין הובלה עצמית [סעיף 8ד' לתצהיר שפירא].
בחשבונית 954 [נספח ד'1 לתצהיר ויליגר] מיום 13.11.07, חייבה שמן את ויליפוד בסכום של 63,966 ₪ עבור אספקת 600 יחידות שמן סויה. ויליפוד הפחיתה מחשבונית 954 סכום של 5,301 ₪, בהתאם לחשבונית זיכוי 80001 [נספח ד'2 לתצהירי שמן], בגין הפרשי מחיר (4,140 ₪ בתוספת מע"מ), חיוב משטחים (150 ₪ בתוספת מע"מ), והובלה עצמית (300 ₪ בתוספת מע"מ). שמן אישרה הפחתה בסכום של 346 ₪ בגין הובלה עצמית [סעיף 10ד' לתצהיר שפירא].
בחשבונית זיכוי 80013 [נספח ד'3 לתצהיר ויליגר] הפחיתה ויליפוד סכום של 102 ₪ מחשבונית שמן מספר 954, בגין חוסר בקרטון אחד. שמן לא אישרה הפחתה זו.
אני דוחה את הפחתת הסכום שבחשבונית זיכוי 80013, בהיעדר ראיה כלשהי לכך שהיה חסר קרטון במשלוח נושא חשבונית מספר 954, ונוכח הזמן שחלף ממועד חשבונית 954 (13.11.07) עד הוצאת חשבונית זיכוי 80013 (22.1.08).
הפרשי המחיר נובעים מכך שלטענת ויליפוד סוכם שמחיר יחידה יהיה 88 ₪ בתוספת מע"מ ואילו שמן חייבה אותה ב- 94.9 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה. שמן טוענת שהמחיר שסוכם היה 92 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה.
בחשבוניות זיכוי 80001 ו- 80002 חזרה ויליפוד על הטעות שעשתה בחשבונית זיכוי 70115 (ככל הנראה בשל ההבדל בין החשבוניות שקיבלה, נספחים ב'1 ו- ד'1 לתצהיר ויליגר, לאלה אשר צורפו לתצהירי שמן, נספחים ג'1 ו- ז'1). ויליפוד חויבה בסכום של 92.053 ₪ ליחידה ולא כפי שסברה בטעות, בסכום של 94.9 ₪ בתוספת מע"מ ליחידה.
שמן העידה את שפירא בעוד שויליפוד לא העידה את פרמינגר או לייזר, אלא רק את ויליגר שעדותו היא עדות שמיעה בלתי קבילה. הימנעותה של ויליפוד מזימונם של פרמינגר ולייזר לעדות, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו זומנו הם לעדות, הייתה עדותם מחזקת את טענות שמן. לכן אני מקבל את טענת שמן שהמחיר שסוכם היה כפי שחויב בפועל בחשבוניות 821 ו- 954.
מאחר ונציג שמן אישרו שיש לזכות לקוח המחזיר את המשטחים בעלות המשטחים [עדות ממן, פרוטוקול 11.10.10, עמ' 7, ש' 8], ובהיעדר הכחשה של שמן שהמשטחים הוחזרו, אני סבור שיש לזכות את ויליפוד בעלות המשטחים. לכן, ויליפוד זכאית לזיכוי בסך 1,247 ₪ מחשבוניות 821 ו- 954, בגין עלות המשטחים והובלה עצמית.
על כן, על ויליפוד לשלם לשמן סכום של 11,578 ₪ (5,301 ₪ + 7,422 ₪ + 102 ש"ח בהפחתת 1,247 ₪), בתוספת הצמדה וריבית כדין מ- 31.1.08 ועד לתשלום בפועל.
קיזוז בגין בונוס היעדים, ע"פ חשבונית זיכוי 80010
בחשבונית זיכוי 80010 [נספח ד' לתצהירי שמן] הפחיתה ויליפוד מהכספים אותם הייתה חייבת לשמן בגין סחורה שסופקה לה, סכום של 22,774 ₪, בגין "הנחה 2% מסך קניות ל- 2007" (בונוס היעדים).
שפירא וממן הכחישו שהצדדים הגיעו להסכמה לבונוס יעדים ואף הכחישו שהנושא עלה בשיחות בין הצדדים [תצהיר ממן, סעיף 9; תצהיר שפירא, סעיף 9; תצהיר משלים של שפירא, סעיפים 6 ו- 7; עדות ממן, פרוטוקול 11.10.10, עמ' 8; עדות שפירא, פרוטוקול 27.10.10, עמ' 21, ש' 8; עמ' 24, ש' 1].
ויליגר העיד כי בונוס היעדים היא הנחה שניתנת ללקוחות גדולים, אשר סוכמה בעל פה בין מנהל המכירות של ויליפוד וכנראה מנהל המכירות של שמן [פרוטוקול 2.11.09, עמ' 6, ש' 35]. ויליגר לא פירט מי הוא אותו מנהל מכירות אתו סוכם בונוס היעדים, אולם, ככל הנראה, הכוונה לפרמינגר, אשר הצהיר: "... הנחה זו בגין בונוס יעדים ... הוסכמה בעל פה בין מנהל המכירות שלנו, מר מרדכי פרמינגר לבין גיא שפירא ..." [ס' 16 לתצהירו המשלים של פרמינגר] (ההתייחסות אל עצמו בגוף שלישי, תמוהה).
ויליפוד לא העידה את פרמינגר, אלא רק את ויליגר שעדותו היא עדות שמיעה בלתי קבילה. הימנעותה של ויליפוד מזימונו של פרמינגר לעדות, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו זומן פרמינגר לעדות, הייתה עדותו מחזקת את טענות שמן.
על כן, אני דוחה את טענת ויליפוד שבונוס היעדים סוכם בין הצדדים, ועל ויליפוד לשלם לשמן סכום של 22,774 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.1.2008 ועד לתשלום בפועל.
הקיזוז הגדול - עסקת שמן הסויה
ויליפוד קיזזה מהכספים אשר הייתה חייבת לשמן סכום של 176,715 ₪ בשל נזקים שנגרמו לה, לטענתה, מכך שעסקת שמן הסויה לא יצאה לפועל. לטענתה, היא הזמינה סחורה לפי הצעת שמן מיום 27.1.08, קיימה את אשר התחייבה בהסכם, וציפתה לקבל את הסחורה בהתאם להסכם. שמן לעומתה טוענת שעסקת שמן הסויה כללה שני תנאים, אשר לא קוימו על ידי ויליפוד- (1) תשלום מלוא יתרת החוב הפתוחה, ו- (2) אספקת השמן עד ליום 28.2.2008.
שמן לא חלקה על סכום הנזק הנטען על ידי ויליפוד, בסך 176,715 ₪, ולא על טענת ויליפוד שמדובר בחיוב קצוב הניתן לקיזוז בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). על כן, לא אבחן טענות אלה, אלא רק האם הפרה שמן את עסקת שמן הסויה והאם רשאית הייתה ויליפוד לבצע את הקיזוז הגדול.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שעסקת שמן הסויה כללה את שני תנאים- תשלום סכום של 30,496 ₪ ואספקת השמן עד ליום 28.2.08. למרות ששני התנאים לא קוימו, אני סבור שכשלון העסקה מוטל על כתפי שני הצדדים, בצורה שווה. להלן אפרט נימוקיי.
תנאי עסקת שמן הסויה
שמן טוענת שעסקת שמן הסויה הייתה מותנית בתשלום יתרת החוב הפתוחה, ובכך שהשמן יסופק לפני ה- 28.2.08. ויליפוד מכחישה שעסקת שמן הסויה הייתה מותנית בתשלום החוב הפתוח וטוענת שעל שמן היה לספק את הסחורה.
ההתקשרות בעסקת שמן הסויה ואי קיום העסקה
ביום 27.1.08 שלח שפירא ללייזר הצעה למכירת 180,000 יחידות שמן סויה, 1 ליטר [נספח י"א לתצהירי שמן] (להלן: "ההצעה הראשונה"). הצדדים לא הגיעו להסכמה על פי ההצעה הראשונה.
ביום 31.1.08 שלח שפירא לפרמינגר מכתב, עם העתק ללייזר [נספח י"ב2 לתצהירי שמן] (להלן: "מכתב הדרישה"), ממנו עולה שב- 30.1.08 קיבלה שמן את חשבוניות זיכוי 80002 ו- 80010, על פיהן הפחיתה ויליפוד סכום של 30,496 ₪ מהכספים שהסכימה לשלם לשמן. במכתב הדרישה דרש שפירא, כתנאי להמשך אספקת מוצרי שמן לויליפוד, שויליפוד תשלם לשמן סכום של 30,496 ₪ (להלן: "סכום הדרישה").
ב- 31.1.08 שלח שפירא ללייזר דואר אלקטרוני [נספח י"ב1 לתצהירי שמן] (להלן: "הדוא"ל"), אליו צורפה הצעה מתוקנת (להלן: "ההצעה השנייה"), אשר אושרה על ידי ויליפוד [ההצעה ועליה אישור ויליפוד- נספח י' לתצהיר שמן].
ב- 12.2.08 העבירה בר לשפירא את ההצעה השנייה מאושרת על ידי ויליפוד [חלק מנספח י"ב1 לתצהירי שמן].
ב- 3.3.08 שלחה ויליפוד לשמן מכתב [נספח י"ג1 לתצהירי שמן] ממנו עולה כי באותו יום הודיעה שמן לויליפוד שהיא איננה מתכוונת לקיים את הסכם שמן הסויה והיא דורשת מחיר גבוה יותר מאשר המחיר שסוכם בין הצדדים. ביום 4.3.08 השיב ממן, בשם שמן, למכתב הנ"ל [נספח י"ג2 לתצהירי שמן]. לאחר מכן, התכתבו באי כוח הצדדים, אך לא הצליחו לפתור את המחלוקת.
התנאי שהשמן יסופק עד ל- 28.2.08: בהצעה השנייה נרשם: "תוקף אספקת הסחורה עד 28.2.08, אספקה במחסננו בנחל חריף 4, יבנה". כלומר, שמן התנתה במפורש שההצעה תקפה בתנאי שהסחורה תסופק עד ליום 28.2.08. אולם, למרות שרשום בהצעה שהאספקה במחסנים של שמן, אין ספק שמדובר בטעות והכוונה לאספקה במחסן של ויליפוד. ממן אישר שלשמן אין מחסנים ביבנה, אלא לויליפוד [פרוטוקול 11.10.10, עמ' 9, ש'22], כך גם שפירא [פרוטוקול 27.10.10, עמ' 25, ש' 26], אשר גם אישר ששמן הייתה צריכה לספק את הסחורה במחסנים של ויליפוד [פרוטוקול 27.10.10, עמ' 26, ש' 2].
לכן, עסקת שמן הסויה כללה תנאי ששמן תספק את הסחורה לויליפוד עד ליום 28.2.08.
אני סבור שעסקת שמן הסויה כללה תנאי שויליפוד תשלם סכום של 30,496 ₪ (סכום הדרישה) על חשבון הקיזוזים הקטנים, מהנימוקים הבאים:
ב- 31.1.08 שלח שפירא ללייזר את הדוא"ל, אליו צורפה ההצעה השנייה, ובו רשם שפירא: "מוסכמים באופן מיידי לפי הצעת מחיר מתוקנת (תמחוק את הקודמת) ההצעה בתוקף רק לאחר תשלום כל החיובים הלא מצ"ב פירוט המסמך שנשלח אליכם" (טעויות במקור, ע.כ.). כלומר, שפירא התנה במפורש את תוקף ההצעה השנייה בכך שויליפוד תשלם את סכום הדרישה.
במכתב הדרישה כתב שפירא: "אנו דורשים לקבל בחזרה סה"כ 30,496 ₪ באופן מיידי על מנת שנוכל להמשיך לספק את מוצרינו לחברת וילי-פוד". כלומר, גם במכתב הדרישה התנה שפירא את המשך אספקת המוצרים בתשלום סכום הדרישה.
אין ספק שהדוא"ל ומכתב הדרישה, אשר נשלחו לויליפוד ב- 31.1.08, נשלחו בטרם אישרה ויליפוד את עסקת שמן הסויה, והדבר מתיישב עם הראיות [ראו, בין השאר, סעיף 22 לסיכומי ויליפוד, בו נטען שהעסקה נכרתה ביום 12.2.08]. לכן, התנאי לתשלום סכום הדרישה הותנה בטרם אישרה ויליפוד את ההצעה, והיווה תנאי להצעה.
בדואר אלקטרוני מיום 17.2.08 משפירא לבר [חלק מנספח י"ב1 לתצהירי שמן], עם העתק ללייזר, "יוסי" (הוא ויליגר, עדות בר, פרוטוקול 18.4.13, עמ' 27, ש' 32), "הרצל" וממן, רשם שפירא: "... להזכירכם- עדיין לא טופלה הבעיה בגין חיובים לא מוסכמים. אנא תטפלו בעניין ע"מ שנוכל להמשיך בתהליך". כלומר, גם במסמך זה, הזכיר שפירא לויליפוד, כי עליה להסדיר את עניין ההפחתות הלא מוסכמות, כתנאי להמשך ביצוע עסקת שמן הסויה.
תנאי העסקה סוכמו בין שפירא ללייזר [עדות שפירא, פרוטוקול 27.10.10, עמ' 28, ש' 15; עדות ויליגר, פרוטוקול 18.4.13, עמ' 30, ש' 17]. בהתאם לראיות, היו גם ממן ופרמינגר מעורבים בעסקה, אם כי בצורה פחותה. בר לא הייתה צד למו"מ שקדם להסכם [עדות בר, פרוטוקול 18.4.13, עמ' 27, ש' 11] ולא היה זה מתפקידה להתייחס לנושא החיובים הפתוחים [עדות בר, פרוטוקול 18.4.13, עמ' 28, ש' 14]. למרות זאת, לא הגישה ויליפוד תצהיר מטעם לייזר ומשכה את תצהירו של פרמינגר.
הימנעותה של ויליפוד להעיד את לייזר ופרמינגר, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו זומנו הם לעדות, הייתה עדותם תומכת בגרסת שמן [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (1990), ע"א 2115/95 - בתיה אושרוב נ' עליזה פרחי (1997), ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (2011), ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, 5.10.2006].
מחדלה זה של ויליפוד משמעותי במיוחד נוכח האמור בתצהירו המשלים של שפירא מיום 28.10.09: "... עיקר הקשר עם ויליפוד נעשה באמצעותי, מול ה"ה מרדכי פרמינגר וליאור לייזר מטעם ויליפוד, לא היה לי כל קשר עם מר ויליגר, ..." [סעיף 3]. למרות זאת, לא הגישה ויליפוד תצהיר מטעם לייזר ולא העידה אותו. הדבר תמוה במיוחד נוכח העובדה שב- 17.10.10 הגישה ויליפוד תצהיר משלים מטעם פרמינגר.
אמנם לטענת ב"כ ויליפוד, פרמינגר לא עבד יותר בויליפוד במועד הדיון, אולם אין בכך כדי להצדיק את אי זימונו לדיון. כפי שעולה מעדותו של ממן, גם הוא לא עבד בשמן במועד מתן עדותו, 11.10.10 [פרוטוקול 11.10.10, עמ' 4, ש' 8].
נוכח האמור לעיל, אני מקבל את טענת שמן שכתנאי לעסקת שמן הסויה, דרשה היא שויליפוד תשלם לה סכום של 30,496 ₪ (סכום הדרישה).
מדוע לא יצאה עסקת שמן הסויה אל הפועל
כאמור, עסקת שמן הסויה כללה שני תנאים (תשלום סכום הדרישה על ידי ויליפוד ואספקת הסחורה עד ליום 28.2.08), אשר לא קוימו. על כן, לכאורה, לא הפרה שמן את עסקת שמן הסויה. אולם, מהנימוקים אשר אפרט להלן, אני סבור שיש להטיל על שני הצדדים את האחריות לכישלון העסקה בצורה שווה ולכן, לשאת בחלקים שווים בנזקים שנגרמו עקב כך.
קשה להבין איך הצדדים לא השכילו להציף את המחלוקות ביניהם ולפתור אותן בזמן אמת, דבר אשר גרם לכך שעסקה בסכום של 1,026,000 ₪ בתוספת מע"מ, לא יצאה לפועל, בשל אי עמידה בלוחות הזמנים ומחלוקת כספית על סכום נמוך באופן יחסי (30,496 ₪), וכתוצאה מכך נגרם נזק בשיעור של כמעט פי 6 (176,715 ₪).
תנאי אחד לעסקת שמן הסויה, אשר לא קוים, היה תשלום סכום הדרישה על ידי ויליפוד. התנהלותם של שני הצדדים הייתה חסרת תום לב או למצער, רשלנית בצורה קיצונית:
מצד אחד- ויליפוד לא הייתה רשאית להתעלם מדרישת שמן שסכום הדרישה ישולם, שהייתה תנאי לעסקת שמן הסויה. אם הייתה ויליפוד סבורה שאין היא חייבת בתשלום הסכום, היה עליה לנהל מו"מ עם שמן ולהגיע להסכמה, או לשלם את הסכום תחת מחאה, על מנת שהעסקה תצא לפועל.
מצד שני- פנייתו האחרונה של שפירא בעניין סכום הדרישה הייתה ב- 17.2.08. לאחר מכן המשיכו הצדדים לקדם את העסקה (אם כי, לא ביעילות), עד ליום 27.2.08 [דברי דואר האלקטרוני מ- 17.2.08, 20.2.08, 21.2.08, 25.2.08 ו- 27.2.08, נספח 2 לתצהירה של בר]. נוכח זאת, היה על שמן להודיע לויליפוד, מבעוד מועד, שהיא איננה מתכוונת לקיים את העסקה אלא אם ישולם סכום הדרישה. לוּ הייתה שמן מודיעה לויליפוד כי אין בכוונתה לקיים את העסקה אלא אם ישולם סכום הדרישה, יכולות היו שתי החברות לקיים הידברות בניסיון להגיע להסכמה או שויליפוד יכולה הייתה להקטין נזקיה, אם על ידי תשלום סכום הדרישה או על ידי הזמנת השמן מספק חלופי.
התנאי השני לקיום העסקה, אשר לא קוים, היה אספקת השמן לפני ה- 28.2.08. נוכח התנהלות הצדדים, נוצר מעגל, אותו לא הצליחו הם לפרוץ:
לא ניתן היה לספק את השמן עד אשר ויליפוד תעביר לשמן את התוויות [עדות שפירא, פרוטוקול 27.10.10, עמ' 30, ש' 11], וויליפוד לא סיפקה את התוויות עד ליום 28.2.08 [נספח 3 לתצהירה של בר].
אולם, לא ניתן לספק את התוויות עד אשר תספק שמן לויליפוד את הלוגו של "בית יוסף", אותו העבירה שמן לויליפוד רק ב- 27.2.08 [דואר אלקטרוני מיום 27.2.08, נספח 2 לתצהירה של בר].
אולם, על מנת לקבל את הלוגו של "בית יוסף", צריך היה לסיים את הטיפול באישור הכשרות. שפירא העיד שנושא הכשרות היה כלול במחיר [פרוטוקול 27.10.10, עמ' 27, ש' 13], ושבתחילה טיפלה שמן בנושא הכשרות [פרוטוקול 27.10.10, עמ' 26, ש' 5; ראו גם: דואר אלקטרוני מיום 17.2.08, חלק מנספח 2 לתצהירה של בר]. אולם, בשל דרישת "בית יוסף" עבר הטיפול בנושא להרצל מויליפוד [פרוטוקול 27.10.10, עמ' 26, ש' 5; עמ' 26, ש' 22; עמ' 28 ש' 1]. עדותו של שפירא נתמכת בראיות [דואר אלקטרוני מ- 21.2.08 ו- 25.2.08, נספח 2 לתצהירה של בר]. כלומר, שתי החברות נשאו באחריות להסדרת נושא הכשרות, אולם שתיהן לא השכילו לסיים את הנדרש מבעוד מועד.
שני הצדדים פעלו בחוסר תום לב או למצער, בצורה רשלנית, אשר גרמה לכך שהשמן לא סופק במועד ובסופו של דבר לא יצאה העסקה לפועל. היה על הצדדים לזהות מבעוד מועד שבשל אי אספקת התוויות לא תוכל שמן לספק את השמן במועד, ולפעול לפתור את הבעיה:
כאשר התקרב מועד האספקה והצדדים נוכחו שלא ניתן יהיה לספק את השמן במועד, היה עליהם לפעול על מנת למנוע מצב שהעסקה תפקע בשל חוסר תשומת לב. שמן הייתה צריכה להתריע בפני ויליפוד מבעוד מועד, שאם לא יסופקו התוויות, תבוטל העסקה; וויליפוד הייתה צריכה ליצור קשר עם שמן ולנסות למצוא דרך לקדם את העסקה. שני הצדדים היו אדישים ושאננים- שמן המשיכה בקידום העסקה עד ל- 27.2.08, מועד בו ברור היה כבר שלא ניתן יהיה לעמוד במועד שנקבע, ואילו ויליפוד "התעוררה" רק ב- 3.3.08.
הדבר העיקרי אשר גרם לכך שהצדדים לא הצליחו לעמוד במועד שנקבע לאספקת הסחורה, היה חוסר ההצלחה להסדיר את עניין הכשרות ולקבל את הלוגו של "בית יוסף", דבר שעיכב את העברת התוויות ואת האפשרות לספק את השמן. שני הצדדים היו צריכים לפעול באופן נמרץ מול "בית יוסף" ולקדם את עניין הכשרות, או להיערך לכך שהתוויות לא יסופקו במועד (כגון למצוא דרך לשריין את המחיר או לייצר את השמן ללא התוויות או לבקש מ"בית יוסף" שיעביר את הלוגו תוך התחייבות לא להפיץ את השמן עד אשר יסתיים הטיפול בנושא הכשרות, וכו').
ב- 3.3.08, כאשר פנתה ויליפוד לשמן בדרישה לקיום העסקה [נספח י"ג1 לתצהירי שמן], היה על הצדדים לתקשר ולמצוא את הדרך להקטנת הנזקים- לקדם את מסירת התוויות, לסכם את עניין החובות הפתוחים ולנהל מו"מ ענייני אם יש צורך לשנות את מחיר העסקה אם לאו. במקום זאת, עברו הצדדים כמעט באופן מיידי לפסים משפטיים, אשר גררו את הסכסוך הנוכחי.
נוכח האמור, אני סבור ששני הצדדים לא פעלו כפי שנדרש מהם בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק החוזים, או למצער, התנהלו בצורה רשלנית ולכן, אחריותם לכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל היא שווה, ועליהם לשאת בנזקים אשר נגרמו עקב כשלון העסקה בחלקים שווים. כלומר ויליפוד רשאית לקזז סכום של 88,357.5 ₪ ועליה לשלם לשמן את היתרה, בסך 88,357.5 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.3.08 ועד לתשלום בפועל.
התוצאה
אני מחייב את ויליפוד לשלם לשמן סכום 37,237 ₪ (2,885 ₪ לפי סעיף ‏18.5 + 11,578 ₪ לפי סעיף ‏19.7 + 22,774 ₪ לפי סעיף ‏20.4), בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.1.08. בנוסף אני מחייב את ויליפוד לשלם לשמן סכום של 88,357.5 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.3.08 ועד לתשלום בפועל, כאמור סעיף ‏33. מסכום פסה"ד יש להפחית את הסכום אשר שולם ע"י ויליפוד, בסך 611 ₪.
סכומים אלה מסתכמים ב- 161,390 ₪, נכון למועד פסק הדין.
בנוסף תשלם ויליפוד לשמן הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 20,000 ₪.
מלוא סכום פסה"ד (181,390 ₪) ישולם תוך 30 יום מהיום ואם לא, ישא בתוספת הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
זכות ערעור כדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב עבור סחורה

  2. אי אספקת סחורה

  3. זכות לעכב סחורה

  4. העברת סחורות לשטחים

  5. הסכם אספקת סחורה מחו''ל

  6. תביעה לתשלום בגין סחורות

  7. תביעה כספית לתשלום עבור סחורה

  8. קניית סחורה במקום דמי שכירות

  9. תביעה בגין עמלה על מכירת סחורה

  10. אחריות על סחורה בתוך רכב שנשרף

  11. תביעה בגין אספקת סחורה לבית קפה

  12. תביעה בגין "תרגיל עוקץ" ברכישת סחורה

  13. תביעה בגין קיזוז מחשבונית עבור סחורה

  14. סיווג מניות כתקבול בגין סחורה שיוצרה במשק

  15. התנגשות משאית שפרקה סחורה ברכב חונה בחניון מסחרי

  16. חברה רכשה סחורה, לא שילמה תמורתה בטענה שהסחורה פגומה

  17. תביעה בסדר דין מהיר בגין סחורות אלומיניום ופרזול לענף התריסים

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון